הוצאת חוסה קשיש מביתו למוסד סיעודי מתבצעת ע"י פקיד סעדו/או עובד סוציאלי(בלשכת הרווחה) ע"פ חוק ההגנה על חוסים (החוק). סעיף 4: "היה פקיד סעד סבור, כי שלומו הגופני או הנפשי של חוסה בגיר נפגע, או עלול להיפגע, פגיעה חמורה מהעדר טיפול ראוי, וכי למניעת הסכנה יש צורך בהוראת בית-משפט, משום שאין החוסה או האחראי עליו מסכימים לטיפול הדרוש, רשאי הוא לפנות לבית המשפט בבקשה ליתן הוראות לעניין זה." הוצאת הקשיש החוסה מביתו למוסד סיעודי מתבצעת בשלשה שלבים:
איתור - פקיד הסעד ראה או שמע משהו על החוסה.
כפיית הטיפול על החוסה או האחראי לו - טיפול כלשהו לרבות הוצאה מהבית למוסד סיעודי.
אישור בית משפט לענייני משפחה (באמצעות צווים) למימוש הטיפול של פקיד הסעד.
עובד סוציאלי לחוק החוסים יכול גם להוציא מיידית את החוסה מביתו לשבוע ללא צו בית משפט ע"פ סעיף 3 לחוק.
בכתבה של איגוד העובדים הסוציאלייםמשבח האיגוד, מנהלת אגף הרווחה בצפון שהצליחה ל"הכניס ידיעה יזומה שלה ב'ידיעות אחרונות', על פעילות אגף הרווחה בטיפול על-פי חוק ההגנה על חוסים" בהוצאת אשה חוסה מביתה למוסד סיעודי עקב חשד שעברה התעללות. מדובר בעובדת סוציאלית מלשכת הרווחה כרמיאל הטוענת שראתה בת מתעללת באמה בת ה-81 חולת אלצהיימר. העו"ס 'הציעה' לבת הוצאת אמה מהבית למוסד סיעודי, משזו סרבה, הוציאה את האם מהבית למוסד סיעודי באמצעות צו בית משפט. אמנם התעללות פיסית/ נפשית בכל אדם לרבות קשיש חולה אלצהיימר הנה מעשה מגונה ומסוכן אותו יש להוקיע ולהעניש את המתעלל. אולם די בכך שפקיד הסעד סבור כי שלומו הגופני של חוסה בגיר עלול להיפגע, הוא מוציאו מהבית למוסד סיעודיללא הוכחות ו/או ראיות כלשהן. ההוצאה הפתאומית וכפייתית עקב חשדלהתעללות יש בה גרימת נזק. בנוסף תנאי המגורים והיחס במוסד הסיעודי 'אינם מהטובים ביותר' בלשון המעטה. בפרשת ההתעללות בחוסים במוסד 'אתגר' של משרד הרווחה, בגזר הדין של המטפלת המתעללת, הביע השופט תמיהה כיצד במשך כמה חודשים נהגה המטפלת בילדים כפי שנהגה ואיש לא הבחין בכך בתוך המעון. "ראוי היה כי כל הרואה או שומע על מעשים נוראיים שכאלה יזעק ויזעיק למען מנוע הישנותם", כתב השופט שיף בגזר הדין. בנוסף, השופט מתח ביקורת על אנשי המעון על כך שלא התלוננו על המטפלת וגם על העובדה שבכרטיס העובד שלה לא מולאו פרטים כמו השכלתה, תחומי התמחותה ומקומות עבודה קודמים בהם עבדה. דוגמא נוספת היא התופעות מחרידות של התעללות בקשישים מתכנית התחקירים שתולים. קישורים:
להלן פרטי האירוע הנדון הלקוח מאתר הפורומים המשפטיים. מדובר במשפחה חד הורית המתגוררת בישוב במרחק 10 דקות נסיעה מירושלים. למשפחה ילד עם בעיות התפתחות, הילד לא מפרש נכון את ההתרחשויות החברתיות וזקוק לסיוע סביבתי צמוד, עקב "בעיות תקשורת". לשכת הרווחה המקומית הציעה פתרונות לא מתאימים שכשלו: בית הספר (כתה א) שאליו הופנה הקטין הודיע שיש טעות בהבחנה ושהוא לא שייך אליהם. באין מסייע מתאים נשאר הילד במסגרת בית הספר ללא הטיפול המתאים שהיה אמור לקבל. העזרה הנוספת שהובטחה מסגרת אחר הצהריים התבררה כלא מתאימה וממנה הוא ניפלט החוצה. במשך השנה כולה היה חשוף להתעללות פיזית קשה מצד בוגרים עם בעיות התנהגות שנסעו עימו בהסעה ללא השגחה מתאימה, וכך מיד יום חווה את המכות וההשפלות מבלי יכולת לספר בגלל בעיית התקשורת שבה הוא נתון ללא טיפול מתאים. האם חשה בשינוי עצום בהתנהגות בנה, בהרטבות לילה צעקות ופחדים, האם התלוותה אל בנה בהסעות, ואז נגלו לעיניה מחדלים: מלווים רבים שהתחלפו (כפי הנראה מדובר במלווים לא מקצועיים הפוגעים ברגשות הילדים) האם החליטה להשאיר את בנה בבית. מצבו הפיזי והנפשי היה בכי רע. שבועיים היה בבית והחל חוזר לעצמו וגם הלילות הקשים, ההרטבות החלו להיעלם בהדרגה. יום אחד חזרה העובדת הסוציאלית מחופשה בת שנה וזימנה את האם לוועדת החלטה שבה הוחלט להוציא את הילד מהבית ולשימו במעון ששם ישנים ומגיעים הביתה אחת לשבועיים. האם חשבה שמדובר בעוד התכנסות של הרווחה למצוא פתרון הולם למשפחה. האם אמרה שתשקול את ההצעה, אם תהיה כאן איזו הקלה לילד בהתחשב שלא יזדקק להסעות האלימות, ויסופק לו חוגים ופעילויות מתאימות אחר הצהריים. האם התנתה את המעון בכך שתהיה מעורבת בכל הקורה לילד ושלא תוגבל בביקורים אל הילד. האם מעידה על עצמה שהיא הדמות היחידה והמשמעותית בחייו מאז שנולד ,וחוששת שבעצם הרווחה מחפשים פתרון 'זבנג' וגמרנו, כי בכך שיוציאו אותו מרשותה ינתקו את הרגל היחידה שעוד נותרה לו שזו אמו, שאוהבת מאכילה ומגינה ושטובת הילד הוא בראש מעייניה גם כוח הטבע הביולוגי. בסוף הדיון בוועדה הוחתמה האם על מסמך כל שהוא מבלי שהקריאו לה על מה מדובר, ולמה תשמש חתימתה.
פלייליסט ועדות החלטה
. לדברי האם, העובדת הסוציאלית הסכימה עמה שאין לילד סיכון בתא המשפחתי, ושבעצם כל הסיכון שלו נובע מכך שאין אפשרות להגן עליו כשהוא יוצא החוצה ונתקל בילדים או מבוגרים שמנצלים את חוסר ההבנה שלו לסיטואציות חברתיות, וגורמים לו להסתבך. אולם אין לרווחה פתרונות אחרים. הפתרון האידאלי הוא פנימיית יום שתחזיר אותו בשבע בערב לביתו ובכך תגן עליו מהסביבה החיצונית, אך במועצה אין תקציב להסעות שיחזירו את הילד לביתו, אם המשפחה תעבור לעיר הגדולה זה יתאפשר, כל זמן שהמשפחה בישוב זה הפתרון היחידי המוצע.
תשובת עורכת הדין הנה שמקרים דומים שנעשו להורים אחרים ידועים לה. ניתן לערער על החלטת הועדה ולחזור מהחתימה על המסמך. עורכת הדין מזהירה כי לעולם לא לחתום על שום מסמך שקשור אליה (לאמא) או לילד בלי להבין מילה במילה מה כתוב שם!!!. האם חייבת לפעול במהירות המירבית אם היא רוצה את הילד שלה. לאחר שמוציאים ילד מהבית, מאוד קשה להחזיר אותו!!! גם ההורה וגם הילד עוברים סבל בל יתואר. האם כנראה חתמה על הוצאת קטין בהסכמה ובכך חסכה לרווחה תביעת נזקקות, שמביאה אותם לבית המשפט. במאמר "מדוע הוצפנו בסיפורי התעללות?" כותבת ד"ר אסתר הרצוג YNET: "בשבתי בכמה ועדות החלטה שבהן דנו בגורל הילדים שפקידות הסעד הרחיקו מהוריהם, השתתפו שמונה פקידי סעד ויותר, בתפקידים ובדרגות שונות. היו אלה מפגשים טראומטיים, שבהם פקידי הסעד הופיעו כקבוצה עויינת ומאיימת מול הורה חסר אונים וחסר סיכוי. נוכחתי אז לדעת שהנוכחות המאסיבית של פקידי סעד נחוצה לפקיד המקומי לשם גיבוי הממונים להחלטות פוגעניות בפני בית המשפט, ולא 'לטובת הקטין'.בהרחקת ילדים ממשפחותיהם ומסביבתם החברתית, הופכים פקידי הסעד בפועל את הילד לחפץ של המדינה, שאותו היא מספקת לבעלי המוסדות (המופרטים, כידוע), לטובת רווחיהם, בתמורה לריבוי משרות לעובדים סוציאלים."
נקודות חשובות על ועדת החלטה ברשות המקומית:
לא לחתום על אף מסמך בועדת החלטה של הרשות המקומית מבלי להתייעץ עם עורך דין, ו/או בעל מקצוע מטעם המשפחה.
לשכת הרווחה מנצלת סיטואציות קשות של המשפחה (הלקוח) על מנת להחתים אותם על פתרונות, הטובים לרשות המקומית.
לעתים קטין בסיכון מוצא מביתו ע"י לשכת הרווחה בגלל בעיה פשוטה של תקציב הסעה יומית של 10 דקות.
יש לבדוק ולוודא את סדר יומו של הקטין בפתרונות של לשכת הרווחה. לפעמים מלווה בהסעה חסר סבלנות שלא קיבל הדרכה עלול לגרום נזק קשה לקטין/חסוי.
ועדות החלטה פועלות ומקבלות החלטות ע"פ אינטרסים תקציביים של הרשות המקומית. חברי הועדה מפעילים לחץ על ההורה לקבל את תכניתם להשמה חוץ ביתית "בהסכמה".
יש לבדוק היטב את הפתרונות בכפייה המוצעים ע"י לשכת הרווחה, פעמים רבות הם גורמים נזקים יותר מאשר תועלת.
דיוני וועדת ההחלטה הנם ללא פרוטוקול ו/או סיכום. חברי הוועדה מחתימים את ההורה על מסמך כשהוא בלחץ הדיון. ההורה אינו מקבל עותק של המסמך עליו חתם.
בוועדות החלטה שבהן דנים בגורל הילדים שפקידי הסעד מרחיקים מהוריהם, משתתפים שמונה פקידי סעד ויותר, בתפקידים ובדרגות שונות. אלה מפגשים טראומטיים, שבהם פקידי הסעד מופיעיםכקבוצה עויינת ומאיימת מול הורה חסר אונים וחסר סיכוי.
מדובר בגזר דין בתיקפ-003353/02בית משפט השלום רמלה מה- 11/05/2003. הנאשמת ורדה סימון עובדת סוציאלית במחלקת הרווחה של עירית רמלה. במהלך ביצוע תפקידה נקראה לסייע למשפחה שאחת מבנותיה מפגרת וכך נוצר הקשר. הנאשמת התחברה עם אחותה של אותה חוסה ולאחר שנקלעה לחובות, היטשטשו בעיניה גבולות תפקידה כעובדת סוציאלית והקשרים שנוצרו והיא החלה לווה מהם כספים בסכומים גבוהים מאוד המגיעים כדי 100,000$. ההלוואות הללו ניתנו בין השנים 95 ו-97 כאשר הנאשמת מספרת לאותה משפחה איזה הטבות היא נותנת להם ואיך היא עושה עבורם מעל ומעבר לנדרש, דבר שאינו נכון ובכך שכנעה אותם להלוות את הסכומים. הנאשמת לא החזירה את הסכומים שלוותה. הוגשה תביעה וכיום תלוי פסק דין בהקשר וכן הליכי הוצאה לפועל וכך בא הפן האזרחי על סיפוקו, אך אותו ניצול של משפחה שהיתה מצויה במצוקה זה דבר שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום. הנאשמת לא צעירה. בעקבות הפרשה עזבה את תפקידה.
הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בביצוע עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין - מרמה והפרת אמונים. השופט שמואל ברוך, סגן נשיא כתב בגזר הדין: "מדובר במעילה קשה של הנאשמת באמון שניתן בה. הנאשמת גם הוסיפה חטא על פשע וטענה באוזני בני המשפחה, כי היא מעניקה להם טיפול מיוחד, לאור אותן הלוואות, ואף מסרה לידיהם שוברי נסיעות במוניות, שוברים הממומנים על ידי העיריה. אין ספק, כי מעשי הנאשמת חמורים. אין ספק, כי הנאשמת ראויה לעונש מאסר בפועל. עם זאת, הצדדים הטעימו, כי בינתיים לקתה הנאשמת לא במעט..."
השופט גזר על הנאשמת 4 חודשי מאסר לריצוי בפועל בדרך של עבודות שרות.
מדובר באשה ששלחה את ילדיה לבריטניה מחשש שילקחו ממנה ע"י שירותי הרווחה בתל אביב. 8 חודשים קודם לכן, בית משפט לנוער בתל-אביב הכריז על ילדיה של האשה כנזקקים. המשפחה עצמה היתה מוכרת לשירותי הרווחה בתל-אביב. הפרשה נחשפה כשהילדה, בת 12, נעצרה על-ידי שירותי ההגירה בבריטניה, מכיוון שאיש לא הגיע לקחת אותה משדה התעופה. אחיה בן תשע, אותר אצל משפחה בלידס, שעימה הוא שוהה זה יותר מעשרה חודשים. האם הסבירה בחקירתה כי היא חששה שאנשי לשכת הרווחהבעיריית תל אביב ייקחו את ילדיה. .
עובדת סוציאלית אורית מוסלי מלשכת הרווחה בתל אביב אמרה: "היינו מרגיעים אותה שאין בכוונתנו להוציא את הילדים מהבית. יחד עם זאת גם ההוצאה של הילד מהבית זו לא גזירה קשה כל כך, כי ההורים ממשיכים לשמור על קשר רציף עם ילדיהם". אמירה זאת היא זריית חול בעיני הציבור.
ידוע סיפורם של לריסה ויבגני (מאי 2005, שמות בדויים), זוג עולים, שאינם נשואים שהרווחה לקחו את ילדם. תחילה גידלה את הילד לריסה לבד, בעזרת משפחתה המורחבת. לאחר סדרה של בדיקות, החליטו שירותי הרווחה שלריסה אינה כשירה ואינה ראויה לגדל את בנה. היא הוכרזה כחסרת מסוגלות הורית. לאחר סדרה של בדיקות, מבדקים והליכים משפטיים, הוצא הילד מרשותה ונמסר למשפחת אומנה. לריסה ויבגני, שחזר לתמונת חייה, נלחמו כאריות להשיב את בנם לחזקתם. מדי פעם, תחת עינם הבוחנת של הרשויות, היו מתראים אתו. לבסוף הוכרז הילד כבר אימוץ. מאז לא ראו אותו עוד.
חברת הכנסת מרינה סולודקין סגנית שרת הקליטה, אמרה בעניין לריסה ויבגני: "זהו פשע מאורגן של המדינה, ... מה שקורה עכשיו בקרב העולות החדשות מחבר המדינות הוא השלד של פרשת ילדי תימן החדשה. שירותי הרווחה בישראל יוצאים מתוך הנחה שמשפחות עולים, בעיקר חד-הוריות, אינן ראויות לגדל ילדים. הן הפכו למאגר ילדים שנמסרים למשפחות מבוססות חשוכות ילדים". לדבריה, טיפלה בחמש השנים האחרונות בעשרה מקרים של הוצאת ילדים ממשפחות עולות חד-הוריות; בחמישה מהם, הצליחה לעצור את התהליך. "משנת 2001 זה הפך ממש לגל", היא מספרת, "שירותי הרווחה ממהרים להוציא ילדים קטנים מעולים חדשים. עבורם, זהו ילד מוכן לאימוץ בחינם למשפחות ותיקות שיודעות את כללי המשחק".
השחקן שלמה בר שביט אמר בראיון לעיתונאית אמירה לם ('7 ימים', ידיעות אחרונות, מה- 12.03.2004): "אף פעם לא שאלתי את אבא ואמא למה הם התגרשו, ולמה הם קיבלו החלטה למה שאני לא אגדל לא אצלה ולא אצלו ... אני הרי יודע מה קורה לילדים במוסדות כשהם שוכבים במיטה ובוכים ליד הכר, מיטלטלים במקומות זרים עם הגוף הקטן שלהם ... רק אני יודע למה אני בוכה על הבמה, שיגידו לי רק איפה אני צריך לבכות ... יש אצלי בפנים המון פצעים רציניים שלא מגלידים".
לשכת הרווחה בת"א היא מחליטים בפועל את גורל הילדים, בית המשפט לענייני משפחה מאשר את ההחלטה
עובדים סוציאליים בלשכות הרווחה מתנכלים לאמהות בתואנה ש"אינן משתפות פעולה".
עובדים סוציאליים בלשכת הרווחה מציגים תמונה "ורודה" של השמה חוץ ביתית בעוד שזהו מצב קשה ומסוכן לילד/חסוי.
משרד הרווחה משתמש בהגדרות סובייקטיביות לילדים והורים ומכריז עליהם באמצעות בתי משפט ב"דלתיים סגורות": מסוגלות הורית, ילדים נזקקים ועוד... בדרך להוצאת הילדים מהבית.
במאמר "ההורים מסוכנים לבתם בת השש אך ראויים לגדל בתם בת השנתיים" מ- 12/2008 של יובל גורן, הארץ, מסופר על ילדה בת 6, הסובלת מפיגור קל, שהוצאה מביתה לאחר שעלה חשד כבד שהוריה מתעללים בה. אחותה בת השנתיים נשארת בינתיים בבית. מדובר בילדה בת 6, הסובלת מפיגור קל, שהגיעה לגן עם סימני כוויות קשים על גבה. הגננת דיווחה לשירותי הרווחה ואלה העבירו את המידע למשטרה, שמיהרה לעצור את ההורים בחשד שהתעללו בבת והצמידו מגהץ חם לגבה. בדיוני הארכת מעצרם טענה המשטרה כי הילדה לא קיבלה טיפול לאחר שנכוותה, ושופטת בית משפט השלום ציינה כי התנהלות ההורים מצביעה על מסוכנותם כלפי בנותיהם. שירותי הרווחה לקחו את הבת הקטנה למשפחת קלטזמנית, והגדולה הועברה לפנימייה. לאחר שבועיים במעצר שוחררו ההורים בתנאים מגבילים, ובתוך זמן קצר הוחזרה אליהם בתם בת השנתיים. שירותי הרווחה סירבו להשיב לזוג את בתם הגדולה בטענה שמתנהל נגדם הליך פלילי בחשד שהתעללו בה.
סנגוריהם של ההורים טענו כי מדובר בהתנהלות רשלנית של שירותי הרווחה, שניהלו את הדיונים לגבי שתי האחיות בשני בתי משפט שונים: בית המשפט לנוער - הורה להשיב את בת השנתיים להוריה, בית משפט השלום - הורה לא להשיב את בת השש להורים. "הרי אם הם אומרים שהאמא או בן זוגה מסוכנים לילדה אחת, אז איך הם מאפשרים לילדה בת השנתיים לחזור הביתה? נעשה כאן מהלך לא תקין". טענות הסנגורים קיבלו חיזוק משופטת בית המשפט השלום בתל אביב ריבה ניב שדנה במקרה הילדה הגדולה: "אם האם מסוכנת לילדה, מדוע אפשרתם את חזרתה של אחותה הצעירה לבית?". האירוע מצביע על תגובות היסטריות של לשכת הרווחה בתל אביב. טרם הוגש כתב אישום כלשהו נגד ההורים וספק אם יוגש, ולשכת הרווחה מנהלת הליכי הוצאה מהבית של שתי הילדות, בשני בתי משפט שונים שכל אחד פועל בדרך חשיבה אחרת. יש לציין כי בישראל יש כ - 350,000 ביקורים במיון בשנה עקב תאונות בית ופנאי, וכ- 25,000 אשפוזים. ידוע על אירוע בבריטניה אשר ילדה קטנה נשלחה אימוץ בגלל פצע בלחי. העובדים הסוציאליים סרבו לקבל כי מדובר בתאונה. האם מספרת כי היה מאבק ארוך וחסר סיכוי עם בית משפט לענייני משפחה. העובדים הסוציאליים רצו גם להוציא מחזקת האם תינוק נוסף שנולד לה תוך כדי המאבק המשפטי על ילדתה שנשלחה לאימוץ. הבת כשהגיעה לגיל 18 איתרה את אמה דרך האינטרנט ועברה לגור עמה. האם והבת נאבקות לשקיפות הדיונים בבתי משפט לענייני משפחה.
נקודות:
תגובת לשכת הרווחה היא היסטרית וטכנית, ללא שיקול דעת סוציאלי ו/או מערכתי.
דרך פעולת לשכת הרווחה גרמה נזק כלכלי ונפשי לבני המשפחה.
לשכת הרווחה של תל אביב מבזבזת את כספי הציבור, פתחה שני הליכים משפטיים בשני בתי משפט שונים כדי להוציא שתי ילדות מחזקת הוריהן.
עובדים סוציאליים "מסמנים" הורים מסוימים כבעיתיים ומוציאים מחזקתם תינוקות רכים מיד עם היוולדם.
עובדים סוציאליים מקבלים החלטות קריטיות על סמך הסתברויות והערכות, במקום להסתמך על עובדות וראיות מוצקות.
מדובר בנערה בת 14 שעברה פגיעה מינית שהחלה בגיל 13 שנה ובעקבותיה הוכנסה למרכז חירום לטיפול בנערות בסיכון, שם שהתה במשך חצי שנה. בתחילת 2007 השתחררה הנערה, הוחזרה לביתה והייתה אמורה להיכנס לטיפול פסיכולוגי שיתמוך בה וישלב אותה במסגרות התקינות. הנערה נפגשה עם פסיכולוגית בישוב בו הם גרים, אך לאחר מס' פגישות החליטו לחפש משהו אחר והגיעו למטפל אלטרנטיבי (רוםהראל), בעקבות המלצות אישיות שקיבלו מאחותה ובן אחותה של אמה של המתלוננת, שטופלו ע"י המטפל.
לטענת אבי הנערה דרך הטיפול של המטפל התאפיינה בקשר רציף שבא לידי ביטוי ב-24 שעות טלפונים מכל הסוגים בכל אמצעי המדיה, אינטרנט ומסנג'ר, כאשר המטפל נתן למתלוננת כלים כי לא הייתה לה יכולת להתקשר. המאפיינים של הטיפול היו הסתה נגד ההורים ומערכות הרווחה, כאשר המטפל הציג עצמו כאחד שיודע הכל, תמיד זמין ונותן מענה.
הורי הנערה הרגישו שההליך הטיפולי לא מוביל לשום מקום, הודיעו למטפל שיפסיק את הטיפול, אך דבר לא עזר והפגישות המשיכו בסתר למרות הנחיית ההורים והפסקת התשלום למטפל. פעילותו של המטפל התבצעה עם המון מניפולציות, תוך שהנחה את הנערה והשתלט עליה. הנערה הייתה נעלמת למס' שעות או למשך הלילה ונערכו חיפושים אחריה תוך פניה למשטרה והגשת תלונות על היעדרותה.
ביולי 2007 הוציא בית משפט לנוער צו הרחקה למטפל ע"פ בקשת הרווחה אשר טיפלו בנערה, אך הצו לא כובד. המטפל המשיך להיפגש עם הנערה וגם קיים עמה יחסי מין.
השופט יצחק שמעוני, ס. נשיא בית משפט השלום ירושלים בתיק פ 004303/07מיום 26/08/2008 כתב בגזר הדין: "... על כל מטפל נאסר בתכלית האיסור, לנצל את מעמדו ולפי כל קוד אתי נאסר עליו ליצור כל מגע גופני עם המטופל. ... מדובר בקטינה שעברה אונס ופגיעה נפשית, אשר הגיעה לטיפול במצב משברי ובעצם ה'טיפול' החריף והסלים מצבה לאור כמות הפגיעות בה. לא מדובר ביחסים שוויוניים שהרי עניין לנו בגבר בן 49 שנה ומטופלת בת 14 שנה ... חשוב להבהיר כי מטפל נתפס על-ידי המטופל כמושיע וכמקור הצלה ובטחון, המטופל יוצר יחסי תלות במטפל מתוך הנזקקות והמצוקה בה הוא נתון בעת פנייתו לעזרה. הוא נחשף בפני המטפל מתוך האמון המלא שנתן בו. הנאשם גרם נזק רב לנשמתה של הקטינה, ביכולתה לסמוך על אחרים, במקום לסייע לה הפך אותה לשבר כלי. אין ספק, כי הליך הטיפול העתידי בה יהא קשה ביותר, שכן האירועים הקשים שחוותה מהווים עבורה משא כבד שלא בנקל ניתן לרפאו. .... על בית המשפט להעביר מסר חד משמעי לכל מטפל, בין אם מדובר במטפל 'אלטרנטיבי' ובין אם בפסיכולוג או אחר, כי חציית גבול ושבירת הקוד האתי בין תוך ביצוע עבירות מין חמורות, דינו מאסר בפועל לתקופה ממושכת".
הנאשם (המטפל) נענש במאסר בפועל של 6 שנים.
נקודות:
האחריות המערכתית על האירועים הקשים שעברו על הנערה הם של שירותי הרווחה אשר פיקחו עליה וקבעו את טיפוליה ע"י צווי בית משפט, ו/או הנחייה.
למרות הכלים הרבים הניתנים בידי שירותי הרווחה: צווים שיפוטיים, מרכזי חירום, הכוונה ושליטה על הטיפולים ללקוח ועוד. שירותי הרווחה כשלו בטיפול בנערה והביאו אותה למצב של שבר כלי.
ישנם מטופלים של רווחה העוברים כל מיני טיפולים אלטרנטיביים לא בדוקים ולא ידועים לאקדמיה.
השפלת נערות במעון "מסילה" מבוסס על כתבה מערוץ 10 - דצמבר 2007. במוסד מסילה של משרד הרווחה ליד ירושלים שוהות ע"פ צו בית משפט כ- 70 נערות בסיכון. נערה בת 15 השוהה במוסד, טוענת כי במוסד מתעללים ומשפילים את הנערות, היא מרגישה בגיהנום. ניסו לשרוף את המוסד שלש פעמים. הנערות באו למוסד מרקע קשה אולם ע"פ מה שהן מספרות נראה כי הן רק מתדרדרות. הנערה מספרת על אירוע פיסי (בכוח) של הכנסת חניכה לעונש בכוח ל"חדר הבטוח" ע"י 3 מדריכים. מדובר בחדר אטום, 4 קירות עם מיטת מתכת מחוברת לרצפה. הנערה בת ה-15 וחצי נכלאה בחדר 17 שעות. הנערה הייתה בבית חולים בעקבות פציעה וכשנסתיים הטיפול העדיפה להיות במעצר מאשר לחזור במוסד, אולם הוחזרה ע"פ צו בית משפט. הנערה חרדה לגורלה במוסד. .
.
סיפורה של שירן סוטירין - שברחה ממעון מסילה והסתתרה 4 שנים מהשלטונות
כתבה נוספת על מעון "מסילה" הוא סיפורה של שירן סוטירין אשר ברחה מהמעון בגיל 14, ולאחר 4 שנים שהסתתרה כדי לא לחזור למעון, הופיעה במשטרה כי פג תוקף צו בית המשפט לכלוא אותה במעון "מסילה". הצו היה בתוקף עד ששירן תהה בת 18. רב פקד יואב בר מספר כי ישנם עשרות בריחות של נערות חוסות ממעון "מסילה". רפ"ק בר מספר כי פגש את הנערה (כשהיא בת 18) ומדובר בנערה "מדהימה ... עם הרבה שכל בקודקוד, בחורה שלקחה את עצמה בידיים לומדת הרבה שפות, התחילה ללמוד קרימינולוגיה ... בריאה שלמה בנפשה ובגופה ... השינוי שחל בה היה מקצה לקצה" (כוונתו שפגש נערה שונה לחלוטין מסיפורי הבדים שסיפרו לו גורמי הרווחה). רפ"ק בר מוסיף כי הנערה נשלחה ל"מסילה" עקב נסיבות טרגיות, לא עקב מעורבות בפשע. .
. בכתבה "לעצור את כליאת בני הנוער" כותבת פרופ. אסתר הרצוג: "מהיכרות שהייתה לי עם נערה אחרת, שאף היא הואשמה בכך שהיא 'מסתובבת (ואולי שוכבת) עם גברים' אני מניחה שההסבר שניתן לבית המשפט על ידי פקידת הסעד הוא שיש 'להגן על הנערה מעצמה'. במקרה זה שהכרתי, אמה של הנערה, שהייתה מסורה לה מאוד, הואשמה בכך שאינה מסוגלת להשגיח עליה כראוי. זאת על אף שמשרד הרווחה מסר להשגחתה כמה ילדים, כולל ילדה עם תסמונת דאון. גם היא ברחה מהמוסד שבו נכלאה ("צופיה"). סיפוריה על שיטות החינוך שם היו דומים לאלו שפרסמה אורלי וילנאי על "מסילה" בערוץ 2 ובכתבה של בילי מוסקונה לרמן על "צופיה" במעריב. כשברחה מהמוסד נאנסה ואז נתפסה ואושפזה במוסד לחולי נפש (משם כנראה קשה יותר לברוח). היא שוחררה מהמוסדות לאחר כשנתיים, כשהיא שבורה ורצוצה ....
לפי דו"ח שמסר שר הרווחה, בשנים 2002-2006 הוצאו מביתם בצו בית משפט 1,001 ילדים בבאר שבע, 2,098 בירושלים, 1,946 בתל אביב. איך יתכן שהחברה כולה לא מזדעזעת מהעובדה ששיעור כה גבוה של צעירים וצעירות מוצאים מבתיהם בכפייה ונכלאים בניגוד לרצונם במוסדות? למה ממשיכה להתנהל באין מפריע מדיניות דרקונית של כליאת בני נוער בתנאי בידוד, סטיגמטיזציה, השפלות והתעללות ושבעקבותיה רבים מפתחים קריירה של שוליות חברתית ועבריינות? למה הרצח של ילדה אחת על ידי הוריה מרעיד את אמות הסיפים במדינה, אך דעיכתם (ולעתים גם מותם) של ילדים רבים מתרחש בשקט מפחיד כבר עשרות שנים ושומרי הסף של המוסר החברתי שותקים? למה שותקים ארגוני הנשים ואינם זועקים את זעקת הנערות? איפה ארגוני זכויות האדם שמתעלמים לנוחיותם מהפשע של ארגוני המדינה נגד החלשים ביותר בחברה? איפה הארגונים למען ילדים, שנלחמים בחירוף נפש נגד הורים "מזניחים" ושותקים מול מדינה שכולאת ומתעללת בילדיה? איפה יפי הנפש שמקימים ועדות לשיפור החינוך של ילדי ישראל אך מתעלמים באדישות מגורלם של עשרות אלפי ילדים?
זה די קל, כי בסך הכל מדובר ב'שבבים אנושיים' שניתזים מסחר בילדים. זהו סחר בבני אדם שמאפשר למלא מוסדות לטובת "יזמים חברתיים" שזכו במכרזי "טיפול בקטינים בסיכון", לטובת גילדות של 'פרופסיונאלים' ושל אנשי מינהל ותחזוקה רבים מאד שנשכרים ממנו להפליא. זה סחר מפתה שאין עליו שום עונש, כי מדובר ב'ילדים של אנשים שקופים' חד-הוריות, עולים חדשים וסתם עניים. ילדיהם משמשים מטרה נוחה לסוחרי ילדים ולתומכיהם במעגלי התקשורת, ההון והשלטון, בחברה שמתיימרת לדאוג ולטפח ילדים אך משתמשת בהם כאחרונת כנופיות הפושעים. ".
מעון "מסילה" הוא מעון מקיף לנערות בנות 13-18 השוכן במושב אורה, בפאתי ירושלים. המעון יכול להכיל 46 נערות בשתי קבוצות מגן ושתי קבוצות קידום. באוגוסט 2007 פנה מנהל מעון "מסילה" להנהלת המשרד וציין כי איכות הטיפול וההשגחה שלהם זוכות החוסות מידרדרת במהירות בשל המחסור במדריכים, וכי "חברי הנהלת המעון, כולל אני עצמי, מעריכים שקריסת המערכות קרובה מאוד. היא יכולה ללבוש צורות שונות: מרד של קבוצת חניכות, אירוע חמור של אלימות או של פגיעות עצמיות, או נטישה של מדריכים". תחזיתו הקשה של מנהל המעון התממשה כארבעה חודשים לאחר מכן. בדצמבר 2007 אירעו במעון "מסילה" שני אירועי התפרעות והצתות שגבלו בסכנת חיים: ב-23 בדצמבר כמה נערות ששהו במועדון השתוללו, שברו והציתו חפצים. במועדון פרצה דלקה ושלוש נערות נפגעו בגינה ופונו לטיפול רפואי. למחרת בערב התחוללה שוב מהומה ובמהלכה כמה נערות הציתו חפצים וגרמו לדלקה. שש נערות ומדריכה פונו לבית חולים עקב שאיפת עשן. ... הצעדים שנקטה הנהלת הרשות (חסות הנוער) לא פתרו את מצוקת התפעול של המעון. במאי 2008 פנה מנהל המעון לשר הרווחה וציין כי "במעון מסילה... קרובה מאוד קריסת מערכות כללית... אני מבוהל מהאסון המתרחש לבוא. איני מצליח להבין כיצד הנהלת המשרד שלי אדישה לכך שחוסות הנמסרות לאחריותנו בצו 'טיפול והשגחה' מקבלות טיפול והשגחה ברמה מחפירה". במאי 2008 הגישה הוועדה את ממצאיה. היא ציינה כי הסיבות העיקריות לאירועי ההצתות במעון היו מחסור במדריכים ובעובדים סוציאליים שגרם להידרדרות באיכות הטיפול בחוסות ולהיענות פחותה לצורכיהן; מחסור בשעות שבהן מועסק פסיכיאטר במעון אף שחלק ניכר מהחוסות מטופל בתרופות פסיכיאטריות; היעדר ייעוץ וטיפול פסיכולוגי לחוסות אף שחלק ניכר מהן נפגעות טראומות מיניות ואחרות; היעדר מפקחת מחוזית על הטיפול שהייתה אמורה לפקח על עבודת העובדים הסוציאליים ועל התהליכים הטיפוליים הפרטניים הניתנים לחוסות. הוועדה המליצה, בין היתר, לאייש את כל תקני המדריכים; להגדיל את מספר המשרות של העובדים הסוציאליים שנקבע בתקן ולאייש את כל המשרות האמורות; לתגבר את הצוות הטיפולי בפסיכיאטר ובפסיכולוג; ולהגביר את הפיקוח על הטיפול הפרטני בחוסות. במועד סיום הביקורת, אוגוסט 2008, יותר משנה לאחר שהחל מנהל המעון להתריע על הסיכון הנשקף לחוסות ושמונה חודשים לאחר שאירעו האירועים הקשים במעון ולאחר התרעות חוזרות ונשנות של הממונה ושל המפקח על המעונות במחוז על הידרדרות המצב במעון ועל תוצאותיה - גרמה מצוקתו התפעולית של המעון לכך שהוא יהיה נתון בסכנת סגירה. רוב המלצותיה של ועדת הבדיקה אשר בחנה את האירועים במעון לא יושמו, חלקן בשל ההמתנה לפתרון בעיית ההעסקה של כוח אדם במעונות הממשלתיים(סוף ציטוט דוח מבקר המדינה 2008)
אודליה חביבי מספרת על מעון מסילה של משרד הרווחה
נקודות:
ישנן נערות שנשלחות למעון "מסילה" ע"פ צו בית משפט ונמצאות שם בהסגר מבלי שיש להן מעורבות פלילית כלשהי.
ישנן נערות שנשלחות למעון "מסילה" ע"פ צו בית משפט ונמצאות שם בהסגר כשהן בריאות בנפשן וגופן.
משרד הרווחה מציג את החוסות במעון בצורה שלילית.
נערות חוסות במעון "מסילה" עוברות השפלות.
מידי שנה בורחות עשרות נערות ממעון "מסילה".
משרד הרווחה שולח למעון מסילה נערות ע"פ צו בית משפט ואינו מספק להן את המענה הנדרש ומסכן אותן.
האירוע מצביע על תגובות היסטריות של 
