מרץ 2015 - מדובר בתשובת נציבות תלונות הציבור על שופטים לתלונה נגד השופט נפתלי שילה מבעלת דין אשר מעל 6 שנים אינה רואה את ילדיה על לא עוול בכפה מאחר והשופט נפתלי שילה מתלבט. נפתלי נמנע במשך כארבע שנים מלהכריע בבקשת האם להשיב לה את ילדיה. נפתלי שילה מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ותשובה לתגובה, וחוזר חלילה - כך במשך שנים. נפתלי מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים, ושוב חוזר חלילה, וכו' וכו' וכו' וכו'.
מחוסר מעש ואולי מחשש כי החרפה תחשףהחל נפתלי שילה להעליל ולהתנכל לאמא ל' ובאחד הדיונים העליל כנגדה כי היא מקליטה את הדיון ובכוונתה לפרסם את תוכנו. מה עשה? הרעיל בלחש המזימה באוזני העוזרת המשפטית שלו וזו פנתה לעמדת המאבטחים והרעילה על דיון בעייתי של מישהי שמצלמת ומעלה לאינטרנט דברים וחומרים מתוך בית המשפט.
לאחר הדיון נעצרה בברוטליות האמא ל' על ידי מאבטחי בית המשפט בראשות המאבטחת מרינה אוסיפוב והוחזקה באיזור פתוח לקהל של בית המשפט למשך כשעתיים ועשרים דקות כשהיא אזוקה בידיה – חלק מן הזמן כשהידים מוחזקות מאחורי הגב וחלק מן הזמן מלפנים. בסיום פרק זמן זה הגיעו אנשי משטרת ישראל (מרחב דן) לבית המשפט ולקחו את האמא ל' לחקירה בתחנה. בחקירה לא נמצאו ראיות לביסוס החשדות שהוזכרו לעיל.
התלונה נגד נפתלי שילה
בתלונה נטען כי נפתלי שילה לא רק שהעליל על האמא כי היא מקליטה את הדיון ושיסה בה את המאבטחים, אלא הוסיף חטא על פשע ונתן למאבטחים את פרוטוקול הדיון שהתנהל בתיק חסוי שעשו בו שימוש פסול נגד האמא.
נפתלי מטייח מסירת הפרוטוקול למאבטחים
בתגובה לתלונה השיב נפתלי (ראה סעיף 5 בתשובת הנציבות) כי לא זכוור לו כי מסר הפרוטוקול למאבטחים ולכן לא תועד הדבר בפרוטוקול. מדובר במעשה רמיה של נפתלי שילה. הכיצד פרוטוקול דיון חסוי דולף לידי המאבטחים ולשופט המנהל הדיון נפתלי שילה אין מושג בדבר. יתרה מכך אם נפתלי שילה כה קנאי לחיסיון הדיון לטובת בעלי הדין וילדיהם עד כדי ששיסה את המאבטחים באמא לבדוק את הדיון הוקלט, מדוע מסתפק נפתלי בתשובתו הלקונית כי לא זכור לו שמסר הפרוטוקול ואינו מבצע בדיקה כיצד דלף הפרוטוקול.
הערה מטופשת של עו"ד ד"ר רונית זמיר מהנתל"ש
לאחר שטייחה את התלונה עם תשובתו הלקונית של נפתלי שילה מוסיפה ד"ר רונית זמיר (סעיף 6 בתשובת הנציבות): "נעיר כי מאבטחי בית המשפט נוכחים בדיונים מתוקף תפקידם, לרבות דיונים הנעשים בדלתיים סגורות, כפי שנעשה במקרה דנן". קשה להבין מדוע כתבה רונית שמיר הערה מטופשת זו. האם ניסתה להצדיק את מעשה הפשע של המאבטחים בהחזקת פרוטוקול חסוי. או ניסתה לומר שבמקום להשים ליבם לנושא האבטחה בדיונים הם מאזינים לתכנים וממילא זה לא משנה אם הפרוטוקול הגיע לידיהם או לא.
מרץ 2015 - מדובר בתשובת נציבות תלונות הציבור על שופטים לתלונה נגד השופט נפתלי שילה מבעלת דין אשר מעל 6 שנים אינה רואה את ילדיה על לא עוול בכפה מאחר והשופט נפתלי שילה מתלבט. נפתלי נמנע במשך כארבע שנים מלהכריע בבקשת האם להשיב לה את ילדיה. נפתלי שילה מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ותשובה לתגובה, וחוזר חלילה - כך במשך שנים. נפתלי מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים, ושוב חוזר חלילה, וכו' וכו' וכו' וכו'.
מחוסר מעש ואולי מחשש כי החרפה תחשףהחל נפתלי שילה להעליל ולהתנכל לאמא ל' ובאחד הדיונים העליל כנגדה כי היא מקליטה את הדיון ובכוונתה לפרסם את תוכנו. מה עשה? הרעיל בלחש המזימה באוזני העוזרת המשפטית שלו וזו פנתה לעמדת המאבטחים והרעילה על דיון בעייתי של מישהי שמצלמת ומעלה לאינטרנט דברים וחומרים מתוך בית המשפט.
לאחר הדיון נעצרה בברוטליות האמא ל' על ידי מאבטחי בית המשפט בראשות המאבטחת מרינה אוסיפוב והוחזקה באיזור פתוח לקהל של בית המשפט למשך כשעתיים ועשרים דקות כשהיא אזוקה בידיה – חלק מן הזמן כשהידים מוחזקות מאחורי הגב וחלק מן הזמן מלפנים. בסיום פרק זמן זה הגיעו אנשי משטרת ישראל (מרחב דן) לבית המשפט ולקחו את האמא ל' לחקירה בתחנה. בחקירה לא נמצאו ראיות לביסוס החשדות שהוזכרו לעיל.
התלונה נגד נפתלי שילה
בתלונה נטען כי נפתלי שילה לא רק שהעליל על האמא כי היא מקליטה את הדיון ושיסה בה את המאבטחים, אלא הוסיף חטא על פשע ונתן למאבטחים את פרוטוקול הדיון שהתנהל בתיק חסוי שעשו בו שימוש פסול נגד האמא.
נפתלי מטייח מסירת הפרוטוקול למאבטחים
בתגובה לתלונה השיב נפתלי (ראה סעיף 5 בתשובת הנציבות) כי לא זכוור לו כי מסר הפרוטוקול למאבטחים ולכן לא תועד הדבר בפרוטוקול. מדובר במעשה רמיה של נפתלי שילה. הכיצד פרוטוקול דיון חסוי דולף לידי המאבטחים ולשופט המנהל הדיון נפתלי שילה אין מושג בדבר. יתרה מכך אם נפתלי שילה כה קנאי לחיסיון הדיון לטובת בעלי הדין וילדיהם עד כדי ששיסה את המאבטחים באמא לבדוק את הדיון הוקלט, מדוע מסתפק נפתלי בתשובתו הלקונית כי לא זכור לו שמסר הפרוטוקול ואינו מבצע בדיקה כיצד דלף הפרוטוקול.
הערה מטופשת של עו"ד ד"ר רונית זמיר מהנתל"ש
לאחר שטייחה את התלונה עם תשובתו הלקונית של נפתלי שילה מוסיפה ד"ר רונית זמיר (סעיף 6 בתשובת הנציבות): "נעיר כי מאבטחי בית המשפט נוכחים בדיונים מתוקף תפקידם, לרבות דיונים הנעשים בדלתיים סגורות, כפי שנעשה במקרה דנן". קשה להבין מדוע כתבה רונית שמיר הערה מטופשת זו. האם ניסתה להצדיק את מעשה הפשע של המאבטחים בהחזקת פרוטוקול חסוי. או ניסתה לומר שבמקום להשים ליבם לנושא האבטחה בדיונים הם מאזינים לתכנים וממילא זה לא משנה אם הפרוטוקול הגיע לידיהם או לא.
מרץ 2015 - רשת ב - אילה חסון - תחקיר של יפעת גליק על אונס והתעללות בילדים במשפחות אומנה של משרד הרווחה. משרד הרווחה תולש מידי שנה אלפי ילדים מביתם ומשפחתם ומפקירם במסגרות חוץ ביתיות לאונס והתעללות. יפעת גליק: אנחנו נביא תמונת מצב של משפחות האומנה בשנים האחרונות בישראל, שצריך להסביר מה זה קודם כל משפחת אומנה בישראל? ילדים שחוו הזנחה אצל ההורים הביולוגיים והועברו למשפחות אומנה כדי שיתנו להם קורת גג, חום ואהבה ושיעניקו להם את הביטחון שהיה כל כך חסר להם, ואנחנו חושפים עדויות קשות מאוד של ילדים שעברו התעללות מינית מידי ההורים האומנים במשפחות האומנה, וכשניסינו להבין מה גרם לכל זה, מי שומר בעצם על הילדים האלה, הגענו לממצאים שבחלק מהמקרים שירותי האומנה בכלל לא מפוקחים על ידי משרד הרווחה.
תחקיר ערוץ 1 - יפעת גליק: משרד הרווחה מפקיר ילדים לאונס והתעללות במשפחות אומנה תחקיר יפעת גליק "מבט" ערוץ 1: עדויות קשות על התעללות פיזית ומינית בילדים שנשלחו לאומנה, שמשרד הרווחה שאמור היה לפקח על הילדים – לא עשה זאת. "את הפעם הראשונה אני לא זוכרת אבל אני זוכרת את המיליון פעמים שקרו. מפחיד אותי לפתוח את הדלת הזאת. "אני לא מתביישת. אני לא עשיתי שום דבר. הם זה שהתעללו בי ופגעו בילדה קטנה". העדויות הקשות שתשמעו לאורך התחקיר הזה היו מנת חלקן של הצעירות האלה במשך שנים. סיפורם המטלטל של הקורבנות הפגועים מלמד גם על העדר פיקוח של מערכת אחת, מסואבת מדי, אטומה מדי, שיכלה למנוע הזנחה והתעללויות מיניות. בישראל כ- 3,000 ילדים שוהים אצל משפחות אומנה, שאמורות לטפל בהם במסירות. לצורך כך הן גם מקבלות תגמול כספי ממשרד הרווחה. אנה מציגה אלבום תמונות: "זאת אני". – כשאת מסתכלת על הילדה הזאת, מה את חושבת עליה? "שהייתה מחייכת בתמונות, חשבה שהכל בסדר אבל כלום לא בסדר. אני תמיד מחביאה אותו (את האלבום) לא להיזכר בילדות." שמונה תמונות, זה כל מה שיש לה, לאנה, מילדותה המוקדמת. נולדה בברית המועצות להורים קשי יום, סבלה מהזנחה קשה ועלתה לישראל. בגיל 6 נשלחה לפנימייה משם למשפחה אומנת. חשבה שהנה סוף סוף תזכה לחיבוק. "לפעמים אני יושבת ובלילות בוכה ונזכרת איך הם יכולים לקחת ילדה קטנה ולהתעלל בה ככה. מה יש לילדה קטנה? מה, חזה? מה? הכל קטן אצלה". – את זוכרת את הפעם הראשונה? "זוכרת. זוכרת ולא אשכח אף פעם". אנה מספרת שהאב האומן שלה, שאמור היה להגן עליה, הוא גם האיש שפגע בה. "זה התחיל בזה שהוא התחיל לגעת בי. אמרתי לו: אני לא רוצה. והוא הכריח. היה מראה לי סרטים כחולים. הייתי יושבת ולא מבינה מה קורה. הייתי קופאת, קופאת על הספה, קופאת. רציתי למות." קולה של דנה – אביה האומן אנס אותה: "אמא שלי נפטרה כשהייתי בת שלוש. אבא שלי נפל לסמים, החליטו להעביר אותי לבית יתומים ומשם העבירו אותי למשפחת אומנה". – כמה פעמים קרה מה שקרה? מרץ 2015 - "מגיל 4 עד גיל 12, אי אפשר לספור. ידעתי שככה מתנהלים, ככה. זה היחסים בין הורים וילדים. לא ידעתי שמשהו לא בסדר. הייתי נבוכה, לא רציתי גם לפגוע בו כל הזמן, הרגשתי גם כאילו אני חייבת לו המון. בעצם בגיל 12 רק הבנתי ש… אחותי הגדולה דיברה אתי שאני ילדה בוגרת ואני צריכה לשמור על הגוף שלי. ופתאום הבנתי שמשהו לא בסדר. איך זה שאני צריכה לשמור על הגוף שלי, ובעצם מישהו נוגע בגוף שלי".
עו"ד רוני אלוני סדובניק: העובדות הסוציאליות שאמורות לעשות איזשהו פיקוח תקופתי פונות להורים האומנים לראות מה קורה עם הילד. ואם ההורים האומנים מנסים להסתיר מה באמת קורה לילד?
ד"ר יעל קולסקי, פסיכיאטרית, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית: ילדה שנפגעת תקיפה מינית היא מפוחדת, מבוהלת. התוקף מן הסתם יושב לידה, היא בוודאי ובוודאי לא תאמר שום דבר.
אנה: "ילדה קטנה יושבת לידך. מה את בכלל שואלת את האימא, אם הכל בסדר? בטח היא תגיד שהכל בסדר! את לא רואה שילדה קטנה יושבת לידך, את לא תשאלי אותי אם הכל בסדר?"
אחד מכל 3 ילדים המתגוררים במשפחת אומנה לא נפגשים כלל עם עובדים סוציאליים. כך עולה ממחקר של מכון ברוקדייל, שמומן על ידי משרד הרווחה.
דנה: "היא הייתה יושבת עם האבא 10 דקות ופשוט הולכת".
– לא שאלה אותך איך אתצ מתאקלמת?
"לא, כלום".
יואה שורק – חוקרת מכון ברוקדייל: הם הסבירו שזה נובע גם מכך שיש להם זמן לפגוש משפחה פעם בחודש. ואז בביקור של שעה וחצי, לא מגיעים לזה.
עוד עולה מן המחקר כי כמחצית מן העובדים הסוציאליים שכבר נפגשים עם הילדים, אינם בעלי ניסיון כלל על פי הקריטריונים שקבע משרד הרווחה, לא כולן עברו גם הכשרה מתאימה לקראת התפקיד המורכב. 32% מהעובדים הסוציאליים מטפלים במספר ילדים גדול יותר משנקבע בתקנות.
ד"ר יעל קולסקי, פסיכיאטרית, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית: אני חושבת שזה ממש הזוי. אני הייתי מצפה שעל 10 ילדים יהיה עובד סוציאלי ופסיכולוגית, ממש מערכת.
עם נתונים כאלה, לא מפתיע שאצל אנה, דנה וגם במקרים נוספים נאלצים ילדים קטנים להתמודד בעצמם עם הטראומה בזמן שאנשי המקצוע לא מבחינים בסימני המצוקה.
ד"ר יעל קולסקי: יש ניואנסים שמאוד אופייניים והם בוודאי ובוודאי נמצאים יותר במקומות אחרים מאשר בתוך המשפחה. כלומר בגן או במשחקים עם חברות, וזה בעצם מה שצריך לבדוק אם רוצים לראות האם יש חשד לפגיעה מינית.
אנה: "הייתי צועקת וכועסת ולא רגועה והייתי מעיפה בבית ספר כיסא בגלל ה… שיראו, שישימו לב שאני עוברת משהו. כי לא יכולתי להתבטא בפה".
דנה: "אמרתי שלא טוב לי ושאני לא רוצה לחזור הביתה והזמינו אותו לשיחה, ו… אחר כך הוא יצא מהדלת, הוא לקח אותי הביתה והוא נתן לי עונש על זה שאני משקרת, ואמרו לי שאני משקרת".
אף שהרשויות לא האמינו לדנה, בסופו של דבר נחשפה הפגיעה המינית שעברה. נגד האב האומן נפתח תיק במשטרה ודנה, היא הורחקה משם. אלא שנוסף לדנה, "טופלו" תחת קורת הגג הזו עוד שני ילדים ואיש לא מיהר להוציאם מן הבית. כמה חודשים לאחר מכן, כשסוף סוף יצאו אף הם ממסגרת משפחת האומנה, התברר שהאב האומן תקף גם אותם.
נינה – אביה האומן אנס אותה: כלום! פשוט החזירו אותו הביתה, זה כאילו… את מבינה למה אני לא סומכת על אף אחד? אף אחד לא באמת מעניין אותו. לא באמת איכפת למישהו מה עובר, מה יכול לקרות שם במקומות כאלה? כשהייתי בת 13 זה התחיל. מה היה השיא? אני לא יכולה להגיד את זה".
רק כשנינה הייתה בחודשי הריון מתקדמים רשויות הרווחה התעוררו. בת 14 בלבד, ילדה נינה בן והוא נמסר מיד לאימוץ. מי שהכניס אותה להריון היה אביה האומן.
נינה: "בואי נגיד, אם היו שואלים אותי מה קורה בבית, הייתי אומרת. אבל… לא היה מישהו שבא ושאל והתעניין".
עו"ד רוני אלוני סדובניק, מייצגת נפגעות עבירות מין: אדם שהיה ידוע שהוא מובטל, אלכוהוליסט, בעל מחלת נפש, וממש משפחה לא מתפקדת. הוא אנס אותה במשך שנים, הוא לא שלח אותה לבית ספר, השתמשו בה כמשרתת של המשפחה. אז מי בעצם קובע איזו משפחה תשמש משפחת אומנה? בשנת 2001 העביר משרד הרווחה את האחריות לטיפול בשירותי האומנה לגופים פרטיים, שאמורים לעבור מכרז. במילים אחרות: הפרטה. המשמעות: על כל ילד שמגיע למשפחה אומנת, מקבלים הגופים תשלום.
בפועל, טעויות קורות.
– אתם לא עברתם מכרז מ- 2001?
"נכון, נכון."
וכשמשרד הרווחה מודה שכמה מן הגופים לא עברו מכרז, מי קובע האם משפחה ראויה לשמש אומנת?
שלוה ליבוביץ, מפקחת אומנה ארצית משרד הרווחה (צוחקת): אני לא יודעת מה קורה שם. אני לא יודעת. אני לא נכנסתי לשם. אנחנו לא נכנסים למקום. אנחנו נכנסים רק למקומות, למשפחות, שבהם יש… שעברו מכרז. יכול להיות שמשפחות אולי אצלנו לא היו עוברים את תהליך הבדיקה, ויכול להיות שהליווי המקצועי… אני לא יודעת מה קורה שם.
הכשל בטיפול בילדי אומנה לא נגמר בהעדר פיקוח או ליווי מקצועי מתאים. מתחקיר יפעת גליק "יומן" עולה כי פגיעות בילדים מושתקות בחסות החוק.
ועדת פטור מחובת דיווח למשטרה בגין פגיעה מינית במשפחת אומנה. צילום מסך מתוך התחקיר של יפעת גליק
עו"ד רותם אלוני דוידוב, מייצגת נפגעות עבירות מין: יש מנגנון שנקרא "ועדות פטור" שהן נותנות פטור מחובת דיווח כדי שרשויות הרווחה יוכלו לפתור את הבעיה בצורה טיפולית יותר ולא דרך מעורבות אקטיבית של המשטרה.
בשנת 2013 דנה הוועדה המיוחדת בכ- 1,300 בקשות לפטור מחוובת דיווח על פגיעה. כמחציתן קיבלו פטור קבוע. נתונים דומים התקבלו בשנים הקודמות.
שלוה ליבוביץ מפקחת אומנה: חלק גדול מהתיקים לא באים לידי ביטוי בצד הפלילי.
מה הקריטריונים לקבלת פטור מדיווח למשטרה על הורים שמתעללים בילדים, אתם שואלים? בתשובה רשמית של משרד המשפטים נאמר לנו כי קיימת טיוטה למיסוד הקריטריונים אך זו טרם אושרה באופן סופי.
עו"ד רוני אלוני סדובניק, מייצגת נפגעות עבירות מין: המצב הנפשי שלהם בהעדר טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, מידרדר, הולך ומידרדר, והם פשוט הופכים אחר כך להיות כלי שבור שקשה מאוד בכלל לתקן אותו.
ד"ר יעל קולסקי, פסיכיאטרית, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית:נדיר מאוד שמישהי תשתקם. וגם אם היא תשתקם, זה יקח שנים ארוכות מאוד, מאוד ארוכות של טיפול.
אביה האומן של נינה הורשע באינוס. דינו נגזר ל- 13 שנים. הוא נפטר בכלא ממחלה. צילום מסך מתוך התחקיר של יפעת גליק
אביה האומן של נינה הורשע באינוס, דינו נגזר ל- 13 שנים. הוא נפטר בכלא ממחלה.
נינה: "זה משפיע על המון דברים. על חיי חברה, על הזוגיות, על קושי לבטוח באנשים, להסתובב בחוץ, בערב".
אביה האומן של דנה הורשע באינוס וריצה 11 שנות מאסר. היום הוא אדם חופשי לאחר שנוכה שליש מעונשו. צילום מסך מהתחקיר אביה האומן של דנה הורשע באינוס וריצה 11 שנות מאסר, היום הוא אדם חופשי לאחר שנוכה שליש מעונשו. דנה: "מבחינתי כל אדם יש לו איזה אינטרס או רצון לפגוע, אני לא מאמינה בעצמי. רוצה להאמין שזה יקרה יום אחד."
המשטרה סגרה את התיק הפלילי נגד אביה האומן של אנה לאחר שנפטר ממחלה במהלך תקופת החקירה. צילום מסך מתוך התחקיר המשטרה סגרה את התיק הפלילי נגד אביה האומן של אנה, לאחר שנפטר ממחלה במהלך תקופת החקירה. "אנה: לא רק שפגעו בי והורידו בי את האמון, אני מורידה את העיניים. אני לא מסוגלת להסתכל בעיניים של בנאדם, כי אני לא מאמינה בו. אני אומרת לעצמי: תאמיני בעצמך". אנה שקועה בחובות עד צוואר. בימים אלה היא עובדת בניקיון אבל חולמת יום אחד להיות קוסמטיקאית. אנה: "לפעמים אני, כן, נשברת. כל בוקר לקום ולשרוד, ועוד לשרוד, ועוד לשרוד. ודי, כמה אפשר? כמה אפשר לשרוד?"
מרץ 2007 - א 003568/06 - מדובר בתביעה נגד שופטת בית משפט השלום תל אביב נועה גרוסמן אשר שמשה ראש הוצאה לפועל. נועה גרוסמן ברשלנות או במזיד היתה חלק מתרגיל עוקץ לזוג אזרחים אשר נענו לקריאת בית המשפט בראשות נועה גרוסמן לרכישת דירה מכינוס נכסים, שילמו מראש 55,000 $ , ואז המכירה בוטלה ע"י ראש ההוצל"פ נועה גרוסמן מסיבות כאלו ואחרות. הקונים נשארו ללא הדירה וללא מקדמת 55,000 $ ששילמו.
לנועה גרוסמן ראש ההוצל"פ כב' הרשמת נועה גרוסמן (כתוארה אז) - מיוחס בכתב התביעה, מעשה התרשלות באישור הסכם המכר ואי פיקוח על ביצועו, לרבות אי פיקוח על פעולותיהם ועל התנהלותם של כונסי הנכסים.
התובעים - שטרצר יש ואריאלה - בעל ואישה - נענו למודעה בעיתון שעניינה הזמנה להציע הצעות לרכישת נכס. בהתאם להזמנה זו הגישו התובעים הצעה לרכישת הנכס.
ביום 12/5/95 נחתם הסכם המכר בין כונסי הנכסים - עו"ד אייל גרצברג ועו"ד רן יגנס - ובין התובעים.
על פי הסכם המכר - נספח א' לכתב התביעה - התחייבו כונסי הנכסים למכור לתובעים את המקרקעין תמורת תשלום שווה ערך בש"ח ל-276,000 $ על פי טבלת תשלומים המפורטת בסעיף 4 להסכם המכר.
על פי סעיף 3 להסכם המכר, על המוכרים היה למסור את הנכס /המקרקעין לקונים לא יאוחר מיום 16/11/95 כשהם פנויים מכל אדם וחפץ.
עם חתימת החוזה שילמו הקונים - התובעים, לכונס הנכסים סך של 55,000 $ כפי המפורט בסעיף 4א' להסכם המכר.
ביום 18/9/95 נרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין, לטובת התובעים.
לטענת התובעים, משאושר הסכם המכר על ידי ראש ההוצל"פ כב' הרשמת נועה גרוסמן, הם החלו להיערך על מנת שיוכלו לעמוד בתנאי הסכם המכר, לרבות מכירת דירתם הישנה.
דא עקא, שעם אישור הסכם המכר החלו החייבת ובני משפחתה, בהליכים משפטיים, בין השאר, כדי למנוע את פינוי בני המשפחה מן הנכס (ת.א. 1089/95-בית המשפט המחוזי בת"א). במסגרת תובענה זו ניתן צו מניעה כנגד פינוי בני המשפחה מן הנכס, בכפוף לתשלום החוב לזוכים/הנושים/הבנקים.
במקביל הועבר הדיון בתיק זה, מבית המשפט המחוזי בתל אביב לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה - תמ"ש 8680/96.
התברר כי תיק ההוצל"פ שנפתח על ידי בנק ירושלים בע"מ, לא נפתח מכח משכון לטובת הבנק אלא מכח דרישה לביצוע פסק דין שניתן כנגד החייבת. נוכח האמור - ומכח סעיף 38 לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז-1996 - לא ניתן לפנות את החייבת מהמקרקעין, מבלי שהוכח תחילה להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שיהיה לחייב ולבני משפחתו הגרים עימו מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף.
ביום 28/8/96 ניתנה החלטה על ידי ראש ההוצל"פ כב' הרשמת נועה גרוסמן, המאשרת את החזרת החייבת לנכס עד להחלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה.
ביום 8/3/99 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, לפיו יש לדחות את התביעה ולהסיר את צו המניעה.
ביום 24/6/02 הוגשה בקשה לשחרורו של הנתבע 4 - עו"ד רן יגנס - מתפקידו ככונס נכסים. למחרת היום נענתה בקשה זו.
ביום 19/3/06 שלחו התובעים לנתבעים הודעה על בטלות הסכם המכר ודרשו לקבל פיצוי בגין הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו להם בעקבות ההתנהלות המתוארת ואי קבלת הנכס וכן החזר כספי מלא של הסך בש"ח שווה ערך ל-55,000 $ אשר שולמו במועד החתימה על ההסכם.
ביום 9/4/06 הגיב הנתבע 4 - עו"ד רן יגנס - על הודעה זו בכך שהוא מסיר כל אחריות מעל כתפיו. הודעה דומה התקבלה ביום 20/6/06 מהנתבע 1.
לטענת התובעים עד היום הם לא קיבלו את החזקה בנכס והחייבת מתעלמת לחלוטין מהעובדה שהנכס נמכר להם. כך גם הם גם לא קיבלו בחזרה את הכסף אותו שילמו לכונס הנכסים, במעמד החתימה על הסכם המכר.
לטענתם: אילו במעמד ההסכם היו יודעים כי תהיה בעיה כלשהי בפינוי הנכס וכי מכירת הנכס לא נעשתה מכח משכון אלא מכח פסק דין, לא היו חותמים על הסכם המכר.
לטענתם: במועד החתימה על ההסכם, הציגו בפניהם כונסי הנכסים מצג שווא לפיו החייבת תתפנה מהנכס בתאריך המתוכנן ואולי אף קודם לכן. כונסי הנכסים לא הציגו בפניהם את התכחשותה של החייבת לחובותיה ואת התנגדותה להתפנות מהנכס. כונסי הנכסים גם לא הביאו לידיעתם את זכותה של החייבת לקבל דיור חלוף.
מכאן תביעתם כנגד הנתבעים בעילות שונות, כמפורט בכתב התביעה.
לנתבעת 5 - ראש ההוצל"פ כב' הרשמת נועה גרוסמן (כתוארה אז) - מיוחס בכתב התביעה, מעשה התרשלות באישור הסכם המכר ואי פיקוח על ביצועו, לרבות אי פיקוח על פעולותיהם ועל התנהלותם של כונסי הנכסים.
פברואר 2015 - המלכודת להורים הרוצים לאמץ ילדים מחו"ל. סיפורם של זוג הורים שנפלו למלכודת. משרד הרווחה מתנער מאחריות, עמותת טף לקחה את הכסף מההורים אך לא סיפקה הילד, ועו"ד חוה קליין המיצגת את ההורים מטייחת אחריות משרד הרווחה.
שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שפרה גליק, התעלמה מהודעת עורכת דין על פטירת הלקוח שלה - וקבעה כי תידרש רק לבקשה שתשולם בגינה אגרה ■ ואולם, בשל פטירתו של הלקוח אין מי שישלם את האגרה
שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שפרה גליק, התעלמה מהודעת עורכת דין על פטירת הלקוח שלה וקבעה כי תידרש רק לבקשה שתשולם בגינה אגרה. ואולם, בשל פטירתו של הלקוח אין מי שישלם את האגרה.
דרכו של עולם היא שאנשים הולכים לעולמם. לעתים, מתרחש הדבר בעיצומו של הליך משפטי שמנהל הנפטר. במקרים הללו עורך הדין מודיע לבית המשפט על פטירת הלקוח, ומציין אם בכוונת יורשיו להמשיך לנהל את התביעה. בתגובה מקובל שהשופט הדן בתיק מודיע על קבלת הודעת הפטירה ועל רישומה.
ואולם, בשבוע שעבר בחרה שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שפרה גליק, לנהוג אחרת.
ב-18 ביוני הלך לעולמו לקוחה של עו"ד רות דיין-וולפנר, קשיש שהיה מרותק לכסא גלגלים והגיש באמצעות עו"ד דיין-וולפנר תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, שנועדה למנוע את מכירת הדירה שבה התגורר.
עו"ד דיין-וולפנר מיהרה לדווח לשופטת גליק, שניהלה את התיק, על פטירת הלקוח - ואף הציגה בפניה תעודת פטירה. במסגרת ההודעה כתבה עורכת הדין לשופטת כי לפי החוק, עם פטירתו של הלקוח שלה מתבטל ייפוי-הכוח שהעניק לה. עוד הודיעה עורכת הדין לבית המשפט, כי היורשת היחידה של המנוח לפי צוואתו היא אחייניתו, ובכוונתה לפנות בהקדם לרשם לענייני ירושה למתן צו קיום צוואה.
בתגובה להודעתה הכתובה של עו"ד דיין-וולפנר כתבה שלשום (א') השופטת גליק: "בית המשפט אינו נדרש להודעות - אלא לבקשות בלבד ששולמה בגינן אגרה כנדרש לפי התקנות. לפיכך, אני מורה על סגירת המשימה".
לדברי עו"ד דיין-וולפנר, תגובתה החריגה של השופטת הכתה אותה בתדהמה. "נדהמנו מהעובדה שבית המשפט התעלם מכך שבעל הדין הלך לעולמו ואין באפשרותו לשלם אגרה כנדרש בתקנות", אמרה דיין-וולפנר.
מדוברות בתי המשפט נמסר: "כפי שציינה השופטת, המחוקק קבע כי בית המשפט יידרש לבקשות אשר בגינן שולמה אגרה בלבד - ואיננו יכול להידרש להודעות גם אם אלה נסיבות מצערות".
מרץ 2015 - מדובר בתשובת נציבות תלונות הציבור על שופטים לתלונה נגד השופט נפתלי שילה מבעלת דין אשר מעל 6 שנים אינה רואה את ילדיה על לא עוול בכפה מאחר והשופט נפתלי שילה מתלבט. נפתלי נמנע במשך כארבע שנים מלהכריע בבקשת האם להשיב לה את ילדיה. נפתלי שילה מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ותשובה לתגובה, וחוזר חלילה - כך במשך שנים. נפתלי מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים, ושוב חוזר חלילה, וכו' וכו' וכו' וכו'.
