ועדת המשמעת קבעה כי הפסיכולוג מרדכי שרי נהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע, בחוסר אחריות ורשלנות חמורה

1995 - ועדת המשמעת קבעה כי הפסיכולוג מרדכי שרי נהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע, בחוסר אחריות ורשלנות חמורה, מרדכי שרי ערער לבית משפט עליון אך העליון דחה את הערעור.

להלן קטע ממגזין "סיעוד ומשפט" - קשר מיני בין מטפל מטופל על אירוע חמור של התנהגות שאינה הולמת את המקצוע בחוסר אחריות ורשלמות חמורה בעניינו של הפסיכולוג מרדכי שרי. רשיונו של מרדכי שרי נשלל ב-1996 לשלוש שנים בגלל קיום קשר מיני עם מטופלת; בתקופת ההשעיה הוא המשיך לעבוד במכון שלם, אך רק בתפקיד אדמיניסטרטיווי). 

פסק דין שרי מרדכי

ע״א 95/2602 שרי נ׳ ועדת המשמעת, פד״י מט (5), עמ׳ 177

 

ענינו של הפסיכולוג שרי מרדכי נדון לאחרונה. שופטי בית המשפט העליון שדנו בסוגיה הביעו עמדה נחרצת וחד משמעית השוללת כל קשר מיני בין מטפל ומטופל. מפאת חשיבותו הרבה של פסק דין זה יפורטו להלן בתמצית עובדות

המקרה ועיקרי ההלכה שנקבעה: :

הדיון בפני ועדת המשמעת

כנגד שרי מרדכי, פסיכולוג קליני, הוגשה קובלנה לועדת המשמעת על-פי חוק הפסיכולוגים והוא הורשע בקיום ״קשר מיני״ עם אישה שהייתה מטופלת על ידו בתקופת הטיפול

ותוך כדי הטיפול. גרסת המתלוננת, אותה הכחיש הפסיכולוג, לפיה קיים עמה הפסיכולוג יחסי מין מלאים בכל אחד מביקוריה הרבים אצלו נדחתה ע״י ועדת המשמעת בהעדר סיוע. עם זאת הפסיכולוג הורשע, עפ״י גרסתו, לפיה התנהלו המפגשים בינו לבין המתלוננת באווירה ארוטית כבדה שכללה ״גירויים מיניים הדדיים, מתמשכים וחוזרים על עצמם״.

ועדת המשמעת קבעה כי הפסיכולוג נהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע, בחוסר אחריות ורשלנות חמורה, תוך הפרה של הוראות סעיפים 33)1( ו- 33)3( לחוק הפסיכולוגים.

הערעור בפני בית המשפט העליון

ערעורו של הפסיכולוג נדחה ע״י בית המשפט המחוזי בת״א ועל פסק דין זה הגיש הפסיכולוג ערעור לבית המשפט העליון אשר דן בערעור ופסק, בין היתר: 

* ״ברגע שמרגיש פסיכולוג כי הוא נמשך אל מטופלת במשיכה מינית במידה כזו שהדבר משפיע על התנהגותו הפיזית כלפיה, אפילו אין הדברים מגיעים עד ליחסי מיו מלאים... הרי נוצר מצב של ניגוד עניינים בין תפקידו המקצועי של הפסיכולוג ותחושותיו האישיות, והדבר מחייב את הפסקת הטיפול הפסיכולוגי באותה מטופלת לאלתר.״ (שם בעמ׳ 181 מול האות ו׳). 

* ״התלות של מטופלים בפסיכולוג המטפל הינה עמוקה ביותר, ורבים המקרים בהם נוצרת מעורבות אמוציונלית מרחיקת לכת, בעיקר מצד מטופלת כלפי הפסיכולוג המטפל. אין ספק כי מצבים כאלה מביאים איתם גם קשיים עבור הפסיכולוג, ונדרשת מידה רבה של ריסון עצמי... כדי לעמוד בסטנדרטים האתיים.״ (שם בעמ׳ 183 מול האות א׳).

(ההדגשות של המחברים)

לאור הלכה זו דחה בית המשפט העליון את הערעור וקבע כי אין להקל בסנקציה המשמעתית וכי העונש שהוטל על הפסיכולוג ־ איסור לשמש כפסיכולוג למשך שלוש שנים - הינו סביר.

המישור הפלילי

בחוק העונשין, התשל״ז־1977 8 1 )להלן: ״חוק העונשין״(, אין איסור מפורש על קיום קשר מיני או יחסי מין בין מטפל ומטופל. תכלית הדין הפלילי בהקשר זה הינה הגנה על החלש והתלותי, מפני החזק, המנצל את מעמדו והשפעתו על המטופל התלוי בו, להשגת מאוויו או כפיית רצונו על המטופל. עבירות המין קבועות בסימן ה׳ לחוק העונשין. במקרים בהם הואשמו והורשעו מטפלים בשל קיום יחסי מין עם מטופלות נעשה שימוש בהוראות סעיפים 345 )״אינוס״( או 348 )״מעשה מגונה״( לחוק העונשין:

אינוס
סעיף 345 לחוק העונשין קובע כי ״הבועל אשה )1( שלא בהסכמתה החופשית עקב... הפעלת אמצעי
לחץ... או איום... בהסכמת האישה שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה.

(1) שלא בהסכמתה החופשית עקב... הפעלת אמצעי לחץ... או איום

(2) בהסכמת האישה שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה.

(4) תוך ניצול מצב... המונע ממנה התנגדות... ך ניצול מצב... המונע ממנה התנגדות...

הרי הוא אונס ודינו - מאסר שש-עשרה שנים״.

מעשה מגונה

סעיף 348 לחוק העונשין קובע כי ״העושה מעשה מגונה באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345 )1(־)4(, בשינויים המחוייבים, דינו ־ מאסר שבע שנים.״ נסקור בקצרה פסקי דין אחדים בהם דן בית המשפט העליון בערעור של מטפלים שהורשעו בשל קשר מיני עם מטופלות:

פסק דין פלח 

 

ע״פ 93/7024 פלח נ׳ מד׳׳י, פד״י מט (1), עמ׳ 2

המערער, פסיכולוג קליני, הורשע בביהמ״ש המחוזי, בין היתר בעשיית מעשים מגונים במרמה ובמצב אחר המונע התנגדות בשל מעשים שביצע כמטופלות שלו בשעת הטיפול המקצועי בהן. טענות ההגנה העיקריות של הפסיכולוג היו כי המעשים המיוחסים לו היו חלק משיטת טיפול מקובלת ולא נשאו אופי אירוטי)מן ההיבט הסובייקטיבי( על אף חזותם המינית )מן ההיבט האובייקטיבי(; ולחילופין - כי הסכמת המטופלות למעשים הארוטיים נוטלת מן המעשים את פליליותם.

בית המשפט העליון שלל מכל וכל את טענות ההגנה וקבע, בין היתר:

* הצגת המעשים הארוטיים כחלק משיטת טיפול פסיכולוגי מהווה מעשה מרמה.

* הסכמת המטופלות לעשיית מעשה ארוטי בגופן כחלק מטיפול פסיכולוגי לאו הסכמה היא, באשר
אין הסכמה זו מגשימה או מבטאת את רצונן החופשי.

* כאשר הסכמת המטופלות לביצוע מעשה מיני בגופן הושגה במרמה ־ הרי זה אינוס.

* המעבר מטיפול לרומן ־ אם בכלל יש מקום לקיום השניים זה לצד זה - חייב להיעשות במפורש ובאופן חד משמעי, והותרת ערפל פועלת לחובת המטפל.

* ניצול הסכמה של מטופל מאוהב למעשים ארוטיים במהלכו של טיפול יראה כביצוע המעשים במרמה, אף אם המטופל הינו היוזם.

* הנורמות החברתיות המקובלות באשר ליחסים שבינו ובינה, בפרט לגבי הבעת הסכמה או התנגדות למגע פיזי או מיני, אינן תופסות ביחסי מטפל ומטופל.

* ביחסי התלות הקיימים בין מטפל ומטופל, לדידו של המטופל קיימת ״חזקת תקינות״ לגבי כל מעשה שעושה בו המטפל, שכן מטופל עשוי להבחין במרמה רק כאשר מנתק הוא את עצמו מהמסגרת הטיפולית.

* תלות המטופל במטפל עמוקה ביותר ועל כן קיום הקשר המיני עלול לגרום למטופל לנזק חמור ביותר.

הפסיכולוג הורשע ונידון ל-4 שנות מאסר בפועל.

על אף האמור לעיל, דחה כב׳ השופט קדמי את קביעת ביהמ״ש המחוזי לפיה תחושת האהבה המזויפת, תולדה של תופעת ״ההעברה״, גרמה למתלוננות להיות ״במצב שמנע את התנגדותן״, מן הטעם שלא הוכח כי הן היו במצב של העדר מוחלט של יכולת ההתנגדות למעשים הארוטיים שביצע בהן המערער.

עמדה זו ממחישה את הקושי בשימוש שנעשה כיום בסעיפי ה״אינוס״ ו״מעשה מגונה״ הקיימים בחוק העונשין, כשמדובר ביחסי מטפל-מטופל. לכן מן הראוי לקבוע בדין הפלילי איסור מוחלט על קיום קשר מיני בין מטפל ומטופל, או לכל הפחות לאסור במפורש על כל מטפל לנצל את תלותו של המטופל, בכל דרגת תלות שהיא, למטרה זו, גם אם אין מדובר בתלות הגורמת לשלילה מוחלטת של יכולת ההתנגדות

פסק דין קדרון

המערער, רופא שעסק בטיפולי דיקור סיני, הורשע בעבירות אינוס בשל מעשים מיניים שביצע כמטופלות שלא בהסכמתן החופשית. הואיל ופסק הדין ניתן לאחר פרסום פ״ד פלח הנ״ל חזר בו המערער מערעורו המקורי על הרשעתו בעבירה של אינוס עפ״י הוראת סעיף 345 )א()2( לחוק העונשין - קיום יחסי מין בהסכמה שהושגה במרמה - ומיקד את ערעורו

בטענות אחרות. הגם שערעורו של הרופא לגבי חלק מהרשעותיו התקבל, החמיר בית המשפט העליון בעונשו וגזר עליו שמונה שנות מאסר בפועל, בין היתר, מהנימוקים הבאים:

העבירות בוצעו במרפאתו של המערער, במהלך הטיפול הרפואי ובאמתלה שהמעשים מהווים חלק מהטיפול.

* הרופא הפר את אמונן של המטופלות, בז לציפיותיהן, ניצל לרעה את תמימותן ותלותן בו
ובמסווה של מתן טיפול רפואי הפן אותן לאובייקטים לסיפוק תשוקותיו.

* זולת פגיעה כמטופלות שצנעתן הופרה וכבודן נרמס פגעו מעשי הרופא גם במקצוע הרפואה המחייב אמון בלתי מסוייג מצד כל אדם כלפי רופאו.

* ראוי שהרופא ייענש במאסר כבד שיבטא את הסלידה בה יש להתייחס למעשים.

פסק דין פליישמן

ע״פ 83/616 פליישמן נ׳ מדייי, פ׳יד לט (1) , עמ׳ 44

המערער, גינקולוג שרשיונו לעסוק במקצוע הרפואה בארץ נשלל, הורשע בעשיית מעשה מגונה שלא בכפיה מאחר והמשיך לעסוק ברפואה גינקולוגית ללא רשיון, אף שהטיפולים הגינקולוגיים כמטופלות לא חרגו מהמקובל ולא

נועדו לספק את חשקו המיני. בית המשפט העליון דחה את הערעור של הרופא וקבע כי הסכמת המטופלות לכך שהמערער יפשפש באברי גופן המוצנעים הושגה בתרמית השוללת את ״כשרות״ התנהגותו של הרופא.

מרדכי שרי מכון שלם בראשל"צ מתמקד ביחסי ציבור במקום לתת חוות דעת מקצועית

מאי 2014 - ילדיה של האמא ל', נחטפו ממנה במהלך ועדת החלטה ב- 6.1.09. מאז ועד היום, 5 שנים, האם לא רואה את בנה הבכור בן 11 שנים. את בנה אר' פוגשת האמא מזה 4 שנים במרכז קשר של משרד הרווחה, פעם בשבוע, שעה וחצי בשבוע תחת פיקוח.

סיפורה של האם מתואר בכתבה: מאבק בין בלתי שווים – מדינה נגד אמא.

האם פנתה לנפתלי שילה בימ"ש לענייני משפחה ר"ג המשמש חותמת גומי של משרד הרווחה שהסמיך את פקידת הסעד לפסוק במקומו וזו פסקה: הילדים וההורים יעברו אבחון במכון שלם. האבחון יהיה חסוי ויועבר לבית המשפט בלבד. בית המשפט מינה את מכון שלם לבצע את האבחון בתאריך 3.4.14.

ביום 9/4/14 פנה דר' מרדכי שרי מנהל מכון שלם לבית המשפט במכתב:

"בתאריך 3.4.14 מינה כבוד בית המשפט את מכון שלם כמומחה בתיק הנדון.

מבדיקה שערכנו באינטרנט, עולה כי האם הגב' ל' כבר עתה מחפשת מידע אודות מכון שלם, תחת הטוענה כי המכון "מבצע אבחונים באופן לקוי הגורם נזק לקטינים ולהוריהם (מצ"ב המידע מהאינטרנט).

אנו לא נוכל למלא תפקידנו כמומחים של בית המשפט תחת איומים מסוג זה, עוד בטרם קיבלנו על עצמנו את המינוי.

אשר על כן, נבקש מכבוד בית המשפט שלא לקבל את המינוי בתיק זה."

מכון שלם – דר' שרי מרדכי רואה צל הרים כהרים על בדיקה לגיטימית שנעשית על מנת לבחון את אמינותו של המכון בביצוע אבחון

האם הגיבה לדרישת מכון שלם לבית המשפט כלהלן:

"1. פרסומי המבקשת על מכון שלם הינם מחודש מרץ 2014.

2. מכון שלם נבחר לביצוע אבחון לילדי המבקשת על ידי פקידת הסעד ביום 03/4/14 ובית המשפט נתן תוקף של החלטה על המלצות אלו.

3. הדברים הוצאו מהקשרם. לא ברור כיצד רואה דר' שרי צל הרים כהרים על בדיקה לגיטימית שנעשית על מנת לבחון את אמינותו של המכון בביצוע אבחון.

4. בכל הכבוד יש לזכור כי מדובר בעתיד ילדיי ומשפחתי, ומן הראוי שמנהל מכון שלם יראה עצמו, כמשרת ציבור וכאיש מקצוע כדי למלא את התפקיד שהטיל עליו בית המשפט.

5. אני מתחייבת כמובן למלא אחר צו בית המשפט ולשתף פעולה ככל שיידרש על מנת שיבוצע אבחון מקצועי ואמין ככל שניתן.

לורי שם טוב, המבקשת

ביום 28/4/14 פנה דר' מרדכי שרי שוב פעם לבית המשפט כשהוא כותב:

"1. פרסומי האם אודות מכון שלם הועלו אמנם לאינטרנט בסוף חודש מרץ 2014 טרם ההחלטה על מינוי המכון, אולם לא הוסרו עד לרגע זה ומהווים "הצהרת כוונות" מתמשכת מצד האם.

2. גם אם יוסר פרסום זה אין המכון יכול לבצע את עבודתו המקצועית באופן אובייקטיבי תחת התנהלות מסוג זה.

3. אשר על כן לא נוכל לקבל על עצמנו את מינוי כבוד בית המשפט".

מכון שלם דר' שרי מרדכי חוזה עתידות

האם דוחה את טיעוניו של מכון שלם, והעומד בראשו, דר' שרי מרדכי, המנסה, בדרך לא נאותה, לגולל על האם את האחריות להימנעותו האישית והמוזרה מביצוע אבחון לילדיה – על אף המינוי שקיבל מבית המשפט.
עצם העובדה שמכון שלם מסרב לבדוק את ילדי האם, מכוח מינוי של בית המשפט, חרף התחייבות והצהרת האם כי תפעל בהתאם לנדרש ממשרד הרווחה ובית המשפט והמכון עצמו – אומר דרשני, ומעלה תהיות האם ניתן לסמוך על מכון זה גם באבחונים אחרים.
מגישתו של דר' מרדכי, עולה כי הוא אינו מוכן לבצע אבחון כדין לילדי האם – כמבוקש על ידי בית המשפט, ולהגן על עמדותיו המקצועיות ואבחוניו, אלא מעדיף להתמקד ביחסי ציבור ולמנוע, מראש, ביקורת על חוות דעתו.
דר' שרי מרדכי מייחס לאם כוונות נסתרות, שלא היו ולא נבראו. האם דר' שרי מרדכי הוא מגיד עתידות??? מדוע דר' מרדכי אינו מפנים כי האם נאבקת קשות ומרות כדי לגונן על ילדיה? מנין לו לדעת מה הם כוונותיה של האם – בטרם פגש בה ולו למספר דקות?
והרי ממילא מדובר באבחונים חסויים שיגיעו אך ורק לידי בית המשפט,בהתאם להוראת פקידות הסעד, כך שתגובתו מעידה על כוונותיו שלו עצמו, שלא לבצע עבודה מקצועית.
למרבה הצער, על אף שחלפו חמש שנים מעת פתיחת התיק, השופט נפתלי שילה טרם קבע לאם הסדרי ראיה ראויים וקבועים עם ילדיה – כל פעם בטענות שונות ומשונות, חסרות היגיון לחלוטין, שאינם קשורות לטובת ילדיה, אף לא במרכז קשר.

מכון שלם בע"מ – חוות דעת שקרית ומרעילה נגד אמא ובנה

יולי 2014 - ד"ר מרדכי שרי פסיכולוג ובעלים של מכון שלם בע"מ, כתב חוות דעת סתורה ומבולבלת, המגוללת על האימא את האחריות לכך שהאבא נוהג באלימות כלפי בנם.

סיבת הגירושים של ההורים היתה אלימות האב כלפי האם ובנה. נגד האב הוצאו מספר צווי הגנה. להורים משמורת משותפת על בנם. לאחרונה התרבו מקרי האלימות של האב כלפי הקטין, כשהאב מותיר על גופו של בנו סימני חבלות. הילד מסר בבית הספר למחנכת שלו:

"את לא יודעת מה אני עובר… באיזה גיהינום אני חי…".

כיצד מסביר ד"ר מרדכי שרי את אלימותו של האב כלפי הקטין?

"לעניין הטענה לגבי אלימות האב כלפי xxx. אנו מתרשמים כי תגובתו של האב לxxx באירוע שתואר הייתה חלק מאותו חוסר אונים בו מגיב האב להתנהגותו של xxx."

מכון שלם בע"מ – הצדקת אלימות אבא כלפי בנו ההמתקשה להתעורר בבוקר  בטענת "חוסר אונים" של האבא

כך! לקרוא ולא להאמין!

האמא פנתה לבית המשפט להוציא צו הגנה כלפי הבן, וכך נכתב בפרוטוקול בית המשפט:

[ביהמ"ש]: "לאחר תיאום עם יחידת הסיוע, יורד למפגש עם הקטין ביחידת הסיוע".

[מתוך פרוטוקול בית המשפט]: "האב כעס על בנו, היכה את הילד, דחף אותו בחוזקה והכניס אותו באלימות לאוטו כשהוא משאיר סימני שטף דם על הזרוע".

עדות האם [מתוך פרוטוקול בית המשפט]: "הילד כל חצי שעה מתקשרי אליי ופשוט אני לא יודעת איך להסביר את המצב שהילד נמצא בו, הוא מפחד ממנו ואומר שלא יילך אליו בכלל ואני תמיד ידעתי שהגרוש מאוד מאוד אלים, הוא תמיד היה אלים כלפיי. לא היתה הזדמנות שלא דחף אותי. לא היה סוף לאלימות מילולית מצדו. הילד תמיד אומר שהמשיב תמיד צורח או שלא מדבר עם הילד או שהוא רב איתו וקורא לו אידיוט. הילד התקשר ושאל אם הוא יכול להתרחץ בבית כשהוא חוזר ואמרתי שכמובן ולמה הוא לא יכול להתרחץ שם, הילד אמר …

[מתוך פרוטוקול בית המשפט]: "המשיב עכשיו במצב אלים ואיבד את השליטה. הוא היכה את הילד ובכוח הכניס אותו לאוטו".

החלטה

"האב מכה את הילד עד לסימנים, כאשר עיון מפורט בבקשה ובפרוטוקול מעלה כי הטענה היא כי האב תפס את הילד בידו בצורה חזקה.

הנני מורה לפקידת הסעד לחוק הנוער להגיש לבית המשפט דיווח תוך שבעה ימים מהיום, ובו דיווח ראשוני והתייחסות לטענות האלימות"…

מתוך פרוטוקול בית המשפט יוני 2014 – הוסרו כל סימני זיהוי המשפחה. ל.ש.ט.

מכון שלם בע"מ, לא טרח לבקש ממשטרת ישראל את תיק החקירה הפתוח בגין אלימות האב כלפי בנו, וכך, במקום להורות על ביצוע בדיקה מעמיקה: מדוע האב מכה את בנו, ולהסיק את המסקנות המתבקשות כנגד האב – פטר ד"ר מרדכי שרי את האב מהתנהגותו האלימה בטענה הזויה והבלתי מתקבלת על הדעת: האבא "חסר אונים" ולא מצליח להתמודד עם הבן שלו.

בחוות דעת מופרכת זו נעשה ניסיון אכזרי ומקומם לגולל את האחריות לנזקו של הבן מאלימות אביו… על האם.

יאמר כאן: הקטין המוחזק במשמורת משותפת של ההורים, מוסת על ידי האב במשך תקופה ארוכה. הקטין נשלט על ידי האב פועל על פי הוראותיו של האב. האב במשך תקופה ארוכה כל פעם כשהוא נפגש עם האם , הוא קורא קריאות גנאי לעברה של האם. האמא התריעה על כך עשרות פעמים גם בפני בית המשפט. דיווחים נמסרו גם לפקידות הסעד, אך הן בחרו להימנע מביצוע חובתן על פי דין ולסכל המשך ההסתה והפגיעה בקטין ובאמא.

על פי חוות דעת מכון שלם בע"מ, ניכר כי הם מודעים לניכור ההורי שעובר הבן מאביו, וכך נרשם בחוות הדעת:

"ניתן היה לזהות את הצדדים הבעייתיים בהתנהלותו של האב אשר עלולים לדחוף את הילד לכיוון הניכור, כאשר נראה כי כלל אינו מודע לכך."

מתוך חוות הדעת של מכון שלם על האב: "ניתן היה לזהות את הצדדים הבעייתיים בהתנהלותו של האב אשר עלולים לדחוף את הילד לכיוון הניכר, כאשר נראה כי כלל אינו מודע לכך".

עוד עולה מחוות הדעת של מכון שלם בע"מ, כי במפגש נוסף אליו הוזמן האב טרם גיבוש חוות הדעת הסופית, המשיך האב באותה גישה שלילית ועוינת נגד האם, כשהוא מאשים אותה במקור כל "בעיותיו", וכך נרשם על ידי ד"ר מרדכי שרי:

"במפגש זה חוזר האב באופן כמעט מדוייק על התכנים והטענות אותם העלה בראיון הקודם. את הישגיו של xxx מייחס לעצמו ואת כשלונותיו מייחס לאם".

חוות דעת מכון שלם בע"מ – השמצות של האבא את האמא חוזרות על עצמן

האב פועל וחותר במשך חודשים רבים מאוד נגד האם, ועושה דין לעצמו. כל בקשה של האם וניסיון תקשורת עם האב – נדחים על ידו, כולל מעבר בית הספר של הקטין מעיר מרוחקת לעירם בה הם מתגוררים – נדחו.

למרבה הצער, צוות בית הספר נוקם באם, דרך בנה, עקב תלונת האם על מחדלי בית הספר בשל אי דיווח לפקידת הסעד ולמשטרה על חבלות בגופו של הקטין שהגיע לכיתה עם שטפי דם על זרועותיו.

במשך תקופה ארוכה מתריעה האמא על אלימות כלפי בנה מצד האב ומתריעה על הסתה וניכור הורי שגורם האב לבנה, כולל בתקופה האחרונה. ואולם, פקידת הסעד לא ביצעה את עבודתה, ולא דיווחה לבית המשפט על התנהלות האבא, ואף לא דיווחה לבית המשפט כי האב עושה דין לעצמו ומביא את הילד באיחור לבית הספר, כל פעם כשהילד במשמורת האב.

ד"ר מרדכי שרי המליץ בדף האחרון של חוות דעתו להעביר את משמורת הקטין לאב, תוך ציון המלצה: "מומלץ בחום על טיפול פסיכולוגי לאב".

ד"ר שרי פעל באופן זדוני ופוגעני נגד האמא ובנה, שכן כל הנסיבות מורות, כי משמורת הקטין צריכה להיות נתונה בידי האמא הטובה והכשירה ללא רבב, שלא נזקקת לשום טיפול, להבדיל מהאב ויכולת ההכלה שלה את בנה מעולה והילד קשור אליה בעבותות.

ניכר, כי המלצות חוות הדעת גובשו מראש, וד"ר מרדכי שרי, פעל באופן זדוני נגד האמא ובנה משיקולים זרים.

למרבה הצער, ד"ר מרדכי שרי שכח כנראה את חובתו: לפעול לטובת הקטין, לכתוב חוות דעת חפה מאינטרסים זרים ובהתאם לתקנות ועדת האתיקה של הפסיכולוגים.

בחקירת ד"ר מרדכי שרי, שהתנהלה לא מכבר בבית המשפט לענייני משפחה, דחה השופט את המלצותיו של ד"ר מרדכי שרי, והותיר את משמורת הקטין ללא שינוי, בתקווה כי האב יהיה מחוייב לטובת בנו.

להלן עמוד אחרון של חוות הדעת – מכון שלם:

מכון שלם בע"מ – חוות דעת מנותקת מהמציאות הגורמת לנזקים לאמא ובנה

כבוד השופט איתי הרמלין דחה בקשת פרקליטות המדינה לייצוג בבית משפט לתביעות קטנות נתבעת מאבטחת הנהלת בתי משפט

כבוד השופט איתי הרמלין בית משפט לתביעות קטנות תל אביב – דחה בקשה של משרד המשפטים לייצוג על ידי עורך דין – ת"ק 3758-06-14 לורי שם טוב נ' מרינה אוסיפוב, משרד המשפטים, הנהלת בתי משפט/חשב

החלטה של כבוד השופט איתי הרמלין, בו קיבל את טענותיה של לורי שם טוב, התובעת את מרינה אוסיפוב מאבטחת בית משפט לענייני משפחה רמת גן, משרד המשפטים, הנהלת בתי משפט/חשב , בגין תקיפה, איזוק ומעצר שווא של אזרחית על ידי מאבטחת שלא הוסמכה לכך ושלא כדין. לורי שם טוב טענה לביצוע עוולה כלפיה של הפרת חובה חקוקה, מעצר שווא, נגישה, תקיפה וניצול לרעה של כוח המשרה.

משרד המשפטים הגיש תגובות עתירות דפים ונספחים בהם טען, כי הנתבעת מרינה אוסיפוב, מאבטחת בית משפט, זכאית לייצוג משפטי מטעם המדינה.

טענותיה של לורי שם טוב התקבלו על ידי כבוד השופט הרמלין, וכך נרשם בהחלטה:

"באופן פרדוקסלי הוגשה כאמור הבקשה לייצוג על ידי עורך דין כשהיא חתומה על ידי עורך דין. אם אין די בפרדוקס זה, הרי שעורך דין אריאל נתן, נימק את הבקשה לקבלת היתר יצוג בכך שלפי טענתו ממילא לפי הדין מותר יצוגה של המדינה על ידי עורך דין גם בבית המשפט לתביעות קטנות.

אף על פי שעורך דין אריאל נתן התעלם מהערתי על הפרדוקס הנעוץ בכך שבטרם אושרה בקשתו שהנתבעת תהיה מיוצגת על ידי עורך דין, הוא מגיש בשמה בקשות שונות.

אינני סבור כי לסמכות של היועץ המשפטי לממשלה להתייצב בכל הליך משפטי רלבנטיות לשאלה הנדרשת להכרעה. סמכות זו אינה קשורה לייצוגו של צד להליך משפטי, אלא בהצטרפות של היועץ המשפטי לממשלה להליך כמביע עמדה נוספת (וחשובה).

אינני סבור גם שניתן לקבוע שההסדר באשר לייצוג בבית המשפט לתביעות קטנות שלא על ידי עורך דין הוא דין כללי בעוד שההסדר באשר לייצוג המדינה על ידי נציג היועץ המשפטי לממשלה הוא דין מיוחד המסייג אותו.

נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה תומכות במיוחד בדחיית הבקשה לייצוג המדינה על ידי עורך דין בתיק זה.

מדובר במקרה מובהק שבו יצוג על ידי עורך דין יפגע בשוויון, כיוון שלצד השני אין כדאיות בשכירת שירותיו של עורך דין. מצב כזה בדיוק נועדו למנוע ההסדרים הקבועים בסעיף 63 לחוק בתי המשפט.

תביעה זו מתייחדת גם בזהותן של הנתבעות ובמיוחד זהותה של הנתבעת השנייה – הנהלת בתי המשפט. מראית פני הצדק מחייבת כי בתביעה נגד אנשי מערכת המשפט לא ינתן יתרון דיוני או אחר למי שנמנה על המערכת שבה מתנהל המשפט או למערכת עצמה, כשהיא צד להליך.

השורה התחתונה היא שאני דוחה את הבקשה לייצוג על ידי עורך דין."

לקריאת ההחלטה בקובץ pdf – הקלק כאן.

כבוד השופט איתי הרמלין בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – ת"ק 3758-06-14 לורי שם טוב נ' מרינה אוסיפוב, משרד המשפטים, הנהלת בתי המשפט/חשב – דחיית בקשת הנהלת בתי המשפט לייצוג משפטי בדיון בתביעה קטנה

כבוד השופט איתי הרמלין בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – ת"ק 3758-06-14 לורי שם טוב נ' מרינה אוסיפוב, משרד המשפטים, הנהלת בתי המשפט/חשב – דחיית בקשת הנהלת בתי המשפט לייצוג משפטי בדיון בתביעה קטנה

כבוד השופט איתי הרמלין בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – ת"ק 3758-06-14 לורי שם טוב נ' מרינה אוסיפוב, משרד המשפטים, הנהלת בתי המשפט/חשב – דחיית בקשת הנהלת בתי המשפט לייצוג משפטי בדיון בתביעה קטנה

כבוד השופט איתי הרמלין בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – ת"ק 3758-06-14 לורי שם טוב נ' מרינה אוסיפוב, משרד המשפטים, הנהלת בתי המשפט/חשב – דחיית בקשת הנהלת בתי המשפט לייצוג משפטי בדיון בתביעה קטנה

כבוד השופט איתי הרמלין בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – ת"ק 3758-06-14 לורי שם טוב נ' מרינה אוסיפוב, משרד המשפטים, הנהלת בתי המשפט/חשב – דחיית בקשת הנהלת בתי המשפט לייצוג משפטי בדיון בתביעה קטנה

כבוד השופט איתי הרמלין בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – ת"ק 3758-06-14 לורי שם טוב נ' מרינה אוסיפוב, משרד המשפטים, הנהלת בתי המשפט/חשב – דחיית בקשת הנהלת בתי המשפט לייצוג משפטי בדיון בתביעה קטנה

מיכל קפלן רוקמן סגנית נשיאת בית משפט לנוער ת"א – טיוח אונס קטין במשפחת אומנה

מיכל קפלן רוקמן - טיוח אונס ילד באומנה

השופטת מיכל קפלן רוקמן מטיחת אונס ילד כבן 6 במשפחת אומנה.

יולי 2014 - החלטת השופטת מיכל קפלן רוקמן, הותירה אמא ואת עורך דינה, המומים מדרך התנהלותה, פעולותיה ושקריה.

ענייננו בקטין בן 6 שנים שהוצא בכפיה ממשמורת אימו על ידי לשכת הרווחה בת ים בשנת 2011, בטענה כי לאמא אין מסוגלות הורית לגדל אותו. לאמא 2 ילדים, והילד הגדול הושאר במשמורת האם ומתגורר עימה. האמא מנהלת מאבק משפטי להשבת בנה הקטן שנלקח ממנה שלא כדין.

בתחילת שנת 2014, בעת שפגשה האמא את בנה במרכז קשר מפוקח, סיפר הקטין לאימו בנוכחות עובדת סוציאלית ממרכז הקשר: "האומן נוגע לו בגוף ועושה לו מעשים לא נעימים עם הבולבול".

האמא נחרדה מדברי בנה והחלה לתחקר אותו מה עושה לו האומן. העובדת הסוציאלית של מרכז הקשר, הפסיקה לאם את הביקור וטענה, כי הילד נסער וטובת הילד מחייבת לא לשוחח על דברי בנה.

מבועתת ומבוהלת הגישה האם תלונה במשטרת בת-ים נגד האומן ועל דברי בנה שבנה סיפר לה בנוכחות העובדת הסוציאלית של מרכז הקשר.

האם הגישה תביעה דחופה לבית המשפט, בה תיארה את מחזה האימים שסיפר לה בנה, תוך שהיא מגוללת, כי מאותו מפגש עם בנה, היא נגררה לסיוט חייה, ודרשה להחזיר את בנה למשמורתה.

תלונתה של האם טוייחה על ידי משטרת בת-ים ונאמר לה, כי מאחר והילד מוגדר כנזקק, הדיווחים על החקירה הועברו לעובדת הסוציאלית במשרד הרווחה בת-ים, ואילו משרד הרווחה בת-ים טענו, כי האומן מכחיש את טענות הילד, והשאירו את הילד אצל אותו אומן. במקביל, הופסקו הביקורים של האמא עם בנה במרכז הקשר, בטענה כי ביקורי הילד עם אימו, גוררים את הילד לספר לאימא שלו את הנעשה באומנה וזה לא לטובתו.

התנהלות משרד הרווחה בת-ים לכל אורך הדרך, מאופיינת ברמיה, חוסר רגישות והיעדר בושה: מי שביצע מעשי אינוס בקטין – ממשיך לפגוע בו, וכשהאמא פונה לתקשורת, בכלי היחיד העומד לרשותה: סיפור סיפורה האישי הכואב על בנה – נתקלת בדלתיים סגורות, כשהיא מאוימת שלא תפגוש יותר את בנה. העיניים קוראות – והבטן מתהפכת.

למסכת השקרים שהובילו להוצאת בנה של האם ממשמורתה על ידי משרד הרווחה בת-ים, מצטרפים כעת שקריה של פקידת הסעד לבית המשפט בכל הקשור לאונס הקטין אצל האומנה.

מיכל קפלן רוקמן, במקום לבדוק לעומק את טענות האם בדבר אונס בנה, פטרה את הפגיעה בקטין במשפט הסתמי:

"נושא הפגיעה המינית הנטענת – נבחן ובורר – דיווח מפורט הוגש, תלונה למשטרה הוגשה, קוימה חקירה מיוחדת ונדרש בית המשפט לנושא זה לבירור ממוקד, על מנת לוודא שנמצא הקטין במקום מוגן ונבחנה עניינית כנדרש התלונה.

בעניין זה בפני – תיעוד שיחתו של כב' השופט שילו ביהמ"ש מיום 12.3.2014 לצד עדכון מהרווחה מיום 10.3.14 והעתק התלונה שהוגשה למשטרה ודיווח אודות האירוע במרכז הקשר.

מעיון בכל אלו – נחה דעתי שנבדק וטופל הנושא".

לאור העובדה, כי תיק החקירה של המשטרה לא הובא לעיון בפני השופטת, לא ברור כיצד "נחה דעתה" שהנושא "טופל". הילד נשאר אצל אותו אומן הפוגע בו, ובמקביל הילד נותק מאימו, מרגע שדיווח לה על הפגיעה בו. זוהי השופטת וזוהי דרכה. מדובר בשופטת שפיה וליבה אינם אחד.

ההחלטה מחזיקה 3 עמודים העמוסים בפרשנויות הזויות של השופטת, שעה שמן המפורסמות הוא שבית המשפט יקבל ראיות ממשטרת ישראל אודות המקרה ולא דיווח חד סיטרי מפקידת הסעד שהוציאה לאם את הילד לאומנה והיא בעלת עניין לא להשיבו לאם.

מיכל קפלן רוקמן מקוששת עילות מן הגורן ומן היקב, ומבלי לבור את המוץ מן התבן, מעמיסה עילות שאינן מוסיפות נופך של כבוד להחלטת בית המשפט (די להזכיר בדוגמא את המשפט: "העדר שינוי מקדם אצל המשיבה והן את ההצדקה להארכת דרכי הטיפול הנוכחיות נוכח מצבו המיטיב של הקטין במקום החסות אצל אומנה חסויה"), כדי להבין שהשופטת נגועה בשיקולים הזרים לטובת הילד ואמו. האמא מגדלת את בנה הבכור, מדוע היא טובה לגדל ילד אחד ואת הילד השני לאו?

השופטת אינה מפרטת עובדות בהחלטתה. כל ההחלטה היא טיעונים פופוליסטיים בגנות האימא מפי פקידת הסעד. נדמה שהשופטת מתבלבלת: כשהיא כותבת "נוכח מצבו המיטיב של הקטין במקום החסות אצל אומנה חסויה" – מצבו של הילד אינו מיטיב והוא חווה פגיעה מינית באומנה, כשבנוסף הוא אינו רואה את אמא שלו וגם לא את אחיו, וחמור מכל, הילד אינו מקבל טיפול לפגיעה המינית שהוא חווה מהאומן. מדובר במצב שלא יעלה על הדעת במדינה מתוקנת.

מביך לקרוא את החלטת מיכל רוקמן קפלן שמצדיקה את המשך ניתוק הקטין מאימו בטענה שאינה מחזיקה כוס מים "העדר שינוי מקדם אצל המשיבה".

ונתהה, מהו "השינוי המקדם", שהיה גורם להשבת הקטין לאימו? דומה כי השופטת "שכחה" לרגע, כי האמא הביולוגית היא הדמות המיטיבה עם בנה ולא אומן זר שפוגע מינית בבנה של האם.

החלטת השופטת בהחלט מוזרה שכן קמה לה חובה מוסרית להשיב את הקטין לאימו משנותק ממנה ומאחיו בעוולה חמורה ולאור העובדה, כי האמא הוכיחה בראיות ובעדות עובדת סוציאלית ממרכז הקשר, כי בנה נפגע מינית באומנה, ובכל זאת השופטת מעוותת לחלוטין את המציאות ופועלת בניגוד לדין מתוך שיקולים זרים.

האמא כתבה לשופטת מכתב בו תיארה את היותה חסרת אונים מול הפגיעה בבנה. בקושי רב, באומץ, בצניעות – סיפרה את סיפורה האינטימי, חשפה תהליכים רגשיים ונפשיים שעברו עליה ועל בנה הבכור מאז שבנה הקטן נלקח מהם ותיארה וביקשה מהשופטת לשנות את רוע הגזירה ולהשיב לה את בנה. המכתב נכתב בדם לבה של האם.

מיכל קפלן רוקמן שופטת אטומה, החליטה כי קמה הצדקה להארכת הצווים להוצאת הקטין מאמו עד ליום 31.12.14.

ב"כ האם הודיע, כי יגיש ערעור על ההחלטה המקפחת.

מיכל קפלן רוקמן שופטת בימ"ש לנוער ת"א – ניתקה ילד מאימו ללא הצדקה והפקירה אותו לאונס באומנה

מיכל קפלן רוקמן שופטת בימ"ש לנוער ת"א – ניתקה ילד מאימו ללא הצדקה והפקירה אותו לאונס באומנה

מיכל קפלן רוקמן שופטת בימ"ש לנוער ת"א – ניתקה ילד מאימו ללא הצדקה והפקירה אותו לאונס באומנה

מכון שלם בע"מ – שיטות תמחור תמוהות לבדיקת מסוגלות הורית

יולי 2014 - כחלק מתעשיית מדיניות הסחר בילדים שמתווה משרד הרווחה מזה שנים רבות בשם "טובת הילד", מאחורי דלתיים סגורות ללא ראיות, מסתמכים רשויות הרווחה על חוות דעת מומחים כאלה ואחרים.

מאחר וההליך כולו מתנהל בדלתיים סגורות, וכמו שאמר כבוד השופט נשיא בית המשפט העליון לשעבר לנדוי "מה שאינו פומבי חייב להיות מושחת", המדיניות המופקרת והחסויה של משרד הרווחה מהווה קרקע פוריה למעשי שחיתות, עושק וגזל של משפחות קשות יום, כשהעילה של משרד הרווחה לפשעיו הינו "טובת הילד".

מכוני אבחון שונים ומשונים החלו לשגשג באופן אקספוננציאלי, תוך עשיית הון קל על גבם של הורים קשי יום, שמוכנים לשלם כל סכום שבעולם, כדי שרשויות הרווחה לא יקחו את ילדיהם.

התמחור המשתנה של האבחונים הזהים, ממשפחה למשפחה מעיד, כאלף עדים, כי מכון שלם מתמחר את בדיקותיו מתוך שיקולים זרים ותוך ניצול הליכי בית המשפט הממנה אותו כמומחה המכריע בגורל המשפחה.

לא מפתיע שחוות הדעת של המכונים, לרבות מכון שלם, כתובות בשפה אחת ודברים אחדים עם פקידות הסעד וגורמי הרווחה, שהרי גורמים אלו, קובעים מי יהיו המאבחנים שיאבחנו את המשפחות האומללות. מכון אשר לא יפעל ברוח המדיניות שהתוותה פקידת הסעד – ימצא עצמו עד מהרה, מחוץ לתעשיית הכסף המושחתת המניבה פירות באושים.

לאור העובדה, כי לבני זוג המצויים במחלוקת על משמורת והחזקת הילדים, בית המשפט ממנה פקידת סעד לה ניתנים סמכויות טיפול, והיא זו שמפנה את המשפחות למכוני האבחון לצורך הכרעה על מתן המשמורת למי מן הצדדים – מאחר ומדובר בסכומי כסף ניכרים, יש עניין לציבור לדעת מה עומד מאחורי התמחור השונה והמשתנה ממשפחה למשפחה.

להלן דוגמאות לניצוצות הפוקעים מתעשיית הפשע של משרד הרווחה, וזה למעשה שיטות התמחור התמוהות והמנופחות של מכון שלם בע"מ למסוגלות הורית:

הצעת מחיר שנמסרה לעובדת סוציאלית עבור אמא בתאריך 23.6.2014 בסך 19,500 ש"ח לאבחון + 5,000 ש"ח עבור בדיקות פסיכיאטריות – סה"כ נדרש מהמשפחה לשלם 24,500 ש"ח למכון שלם

מכון שלם הציע לבצע אבחון בתאריך 23.12.09 בסך 13,600 ש"ח ועבור בדיקות פסיכיאטריות תוספת 4,400 ש"ח – סה"כ ביקש 18,000 ש"ח

מכון שלם הצעת מחיר לאבחון ב- 12.6.14 בסך 26 אלף ש"ח

מכון שלם הציע למשפחה לבצע אבחון בתאריך 22.6.14 בסך 10,500 ש"ח

מכון שלם בע"מ הציע למשפחה לבצע אבחון בתאריך 8.4.13 בסך 16,000 ש"ח ואם יצטרכו בדיקה פסיכיאטרית – יוסיפו 5,000 ש"ח. סה"כ תשלום מוצע: 21,000 ש"ח

מי מממן את הפסיכיאטרים?

יולי 2014 - אם הפסיכיאטרים מספקים טיפול כל כך ארוך, יקר ולא יעיל – אז מי מממן אותם, וכיצד זה פוגע בכיס שלך? צפה בפרק 7 מתוך הסרט התיעודי "ה-DSM: ההונאה הקטלנית ביותר של הפסיכיאטריה".