צוות מיוחד עוקב אחר גולשים שביקרו שופטים ברשת ואוסף עליהם מידע מבלי לדווח לרשויות. ארגון ‘לביא’: “הנוהל אינו חוקי ויש לבטלו”. חלק א’ בתחקיר , גלעד צוויק, תחקיר "מידה" , 11.11.2018
להורדת / צפיה בתחקיר בפורמט pdf הקלק כאן מערכת בתי המשפט בישראל מנהלת מעקבים אחר אזרחים ברשת ואוספת עליהם מידע רגיש מבלי לדווח על כך לרשויות. צעד זה נעשה לכאורה בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, שנועד להבטיח הגנה מפני דליפת חומרים אישיים ורגישים והפצתם ברבים, והעונש על הפרתו הוא עד חמש שנות מאסר.
בהנהלת בתי המשפט מתרצים את משטרת האינטרנט הפרטית שהקימו בכך שהם ‘מגנים’ על שופטים מפני “פרסומים פוגעניים” ברשתות החברתיות, אך סירבו להשיב האם היועץ המשפטי לממשלה אישר את הנוהל המדובר. המעקבים מתבצעים ככל הנראה על ידי חברה חיצונית פרטית המנטרת תכנים עבור הנהלת בתי המשפט ברשת, אך ברשות השופטת סירבו לומר האם עובדי אותה חברה חשופים למידע הרגיש שנאסף על האזרחים.
למרבה האירוניה, במערכת בתי המשפט טוענים כי המעקבים אחר האזרחים נעשים “בשמו של הציבור“, וכי הם פועלים רק נגד “מקרים מאוד מאוד קיצוניים” ו”לא עוסקים בניטור” מידע. כפי שיפורט בהמשך התחקיר, אמירות אלו סותרות את המציאות ואת הנהלים הכתובים שניסחה מערכת בתי המשפט בעצמה.
בנוסף לפעילות המטרידה הזו, בבתי המשפט גם מתנהלים בחוסר שקיפות: לידי ‘מידה’ הגיע תיעוד של התכתבות ווטסאפ קבוצתית בה נידונו דרכים להסרת פרסומים ביקורתיים נגד שופטים – אך הקבוצה נסגרה במהרה מחשש כי תוכן ההודעות ייחשף לציבור.
זאת ועוד, היועץ המשפטי של מערך בתי המשפט, עו”ד ברק לייזר – מי שמחזיק בכוח לפעול להסרת פרסומים מהרשת ולנקוט בהליכים משפטיים כנגד מבקרי שופטים – היה בעצמו חשוד עד ממש לאחרונה בהדלפת חומרים סודיים לבלוגרים המואשמים בהכפשת שופטים ברשת. כלומר, יועמ”ש בתי המשפט החזיק בסמכות לאכוף את החוק בעבירות שהוא עצמו היה חשוד בסיוע לביצוען. ביום ראשון שעבר, ימים ספורים בלבד לאחר פניית ‘מידה’ וכ-20 חודשים מאז נחקר, הואיל לפתע פרקליט המדינה שי ניצן להודיע על סגירת התיק נגד לייזר, בנימוק של חוסר בראיות.
ארגון ‘לביא’ הגיש לאחרונה תלונה למשרד המשפטים בדרישה לפתוח בחקירה נגד מערכת בתי המשפט בגין ניהול מאגר מידע שלא כדין, ולהטיל עליה סנקציות הקבועות בחוק. ב’תנועה למשילות ודמוקרטיה’ מוסיפים כי “אסור שעקרון חופש הביטוי ייחטף בידי פקידים שינהלו על דעת עצמם רשימה של אזרחים שמוצאים חן או לא מוצאים חן בעיניהם”.
בהנהלת בתי המשפט מסרו כי “עדכון נוסף (לנוהל) נמצא בתהליכי עבודה בימים אלו”. התגובות המלאות יובאו בסוף הכתבה.
שופטים מיוחסים  |
| רישום ופתיחת תיק מתוך “נוהל עבודה ובקרה לטיפול בפרסומים פוגעניים ברשת” של הנהלת בתי המשפט |
“
נוהל עבודה ובקרה לטיפול בפרסומים פוגעניים ברשת” שנכנס לתוקפו לפני כשלוש שנים, יוצא מנקודת הנחה כי קיימת “תופעה הולכת וגוברת של פרסומים המופצים באינטרנט וברשתות חברתיות, הכוללים ביטויים שיש בהם השפלה, ביזוי ופגיעה בכבודם של השופטים”. לפי מערכת בתי המשפט, “ההגנה על חופש הביטוי אינה בלתי מסויגת” בכל הנוגע לביקורת נגד שופטים ועובדי מערכת המשפט.
במסגרת הנוהל הקימה הנהלת בתי המשפט צוות אכיפה בראשות עו”ד ליאת יוסים, מנהלת מחלקת סיוע משפטי בין מדינות. הכוח שניתן ליוסים הוא עצום: הנוהל מעניק לה את החירות להכריע סובייקטיבית האם פרסום מסוים “חורג מגדרי ביקורת לגיטימית, מרוסנת ועניינית” ושיש בו כדי “לפגוע ביכולתו של השופט או העובד מלמלא את תפקידו”.
פנינו להנהלת בתי המשפט בבקשה לקבל לידינו קריטריונים אובייקטיביים על פיהם קובעת יוסים אם פרסום מסוים ייחשב “לגיטימי” – אך לא זכינו למענה.
המידע ‘המכפיש’ מוצג בפני השופטים, אפילו אם מפרסם הביקורת עומד לדין אצל אותו שופט. בכך הנהלת בתי המשפט פוגעת לכאורה בזכות להליך הוגן, שכן חשיפת המידע עלולה לגרום לשופט לפסוק בעניינו של המבקר באופן מוטה. בנוסף ההחלטה אם לנקוט בהליכים משפטיים תלויה בין היתר “בהתבסס על עמדת השופט”. כלומר: לשופטים המתלוננים נתונה הפריבילגיה להשתתף בהחלטה אם לפעול נגד מי שביקר אותם.
“מעקב אחר כל תיק” על פי הנוהל, אם הממונה יוסים סבורה כי אזרח מסוים פרסם פוסט “לא לגיטימי” כנגד שופט ייפתח לאותו אזרח תיק מיוחד, “בו יישמר עותק אלקטרוני של הפרסום”. מלבד הפרסום ‘הבעייתי’ יכלול ה’תיק’ גם הפרטים הבאים: שם מלא, מקום מגורים וכתובת הדואר האלקטרוני שלו; כתובות הדומיין ודפי האינטרנט מהם נעשו הפרסומים ‘הבעייתיים’, ותאריכי הכניסה של הגולשים לאותם דפים; והליכים משפטיים של מפרסם הביקורת, כולל מספר וסוג ההליך. בנוסף, במסגרת השיקולים האם לנקוט בהליכים נגד מפרסם הביקורת ייבחנו גם “עבירות נוספות רלוונטיות שנעברו” על ידו. במערכת בתי המשפט סירבו להסביר כיצד נקבע אילו מהעבירות “רלוונטיות” לסוגיה.
ה’תיק’ נגד האזרח יירשם במערכת ממוחשבת, ולפי הנוהל “יתנהל מעקב אחר כל תיק”, ככל הנראה על ידי חברה חיצונית-פרטית. מדובר בחברת ‘באזילה’ המתמחה ב”ניטור ומחקר במדיה החברתית”. ב’באזילה’ אישרו בפנינו כי במסגרת ההסכם שלהם עם מערך בתי המשפט, החברה “סורקת את כל מרחב הרשת השיחתי הגלוי והחוקי”, ואת הפלטפורמות שבתי המשפט מבקשים לנטר דרכן פרסומים ביקורתיים נגד שופטים, בכלל זה “פורומים, בלוגים, רשתות חברתיות טוויטר וכתבות”.
ב’באזילה’, כמו גם במערכת בתי המשפט, סירבו להשיב האם החברה גם נדרשת לנהל מעקבים אחר האזרחים, והאם עובדי החברה נדרשו לחתום על הסכם סודיות בבואם להיחשף לחומרים המדוברים. בהנהלת בתי המשפט גם סירבו לחשוף מהו הסכום שהם מעבירים ל’באזילה’ במסגרת החוזה בין הצדדים.
ניגודי עניינים נוהל בתי המשפט מעניק ליועץ המשפטי של בתי המשפט, עו”ד ברק לייזר, את הכוח להכריע אם לנקוט בהליכים משפטיים נגד מפרסם פוסט ביקורתי כלפי שופטים. לייזר החזיק בסמכות זו על אף שכאמור היה בעצמו חשוד עד לאחרונה בשורה של עבירות הנוגעות לסיוע למכפישי שופטים ברשת.
“מתבקשת חקירה באזהרה של עורך הדין ברק לייזר”, נכתב בבקשת המשטרה, שחשדה בלייזר כי העביר “כתב אישום האסור בפרסום ובו פרטי נפגעות מין” ללורי שם טוב, מי שהוגש נגדה כתב אישום תקדימי בגין ‘שיימינג’ נגד שופטים. לייזר היה חשוד בארבעה סעיפים: הוצאת מסמך ממשמורת; מרמה והפרת אמונים; פרסום שם אדם שנפגע בעבירות מין; ואיסור פרסום דיון בדלתיים סגורות.
לייזר נחקר במרץ 2017, ובמסגרת החקירה נערך חיפוש במחשביו בבית ובמשרד: “קיים חשד סביר הקושר בין מושא החיפוש (לייזר) לבין החשודים האחרים”, כתב שופט בית משפט השלום בתל אביב עלאא מסראווה באישור הבקשה.
זמן קצר לאחר החקירה שב לייזר לעבודתו. כלומר, במשך למעלה משנה וחצי לייזר היה מצוי בניגוד עניינים כפול, מתוקף תפקידו כיועמ”ש בתי המשפט: מצד אחד המשיך להחזיק בסמכות לפעול נגד מפרסמי תכנים ביקורתיים על שופטים; ומצד שני היה חשוד בניצול מעמדו על מנת להדליף חומרים למי שחשודים בפרסום תכנים מכפישים שכאלו. ניגוד עניינים נוסף לכאורה טמון בכך שלייזר היה אמון על ‘הגנה’ על שופטים, שייתכן והיו נדרשים בעתיד להכריע בעניינו אם היה מוגש נגדו כתב אישום.
"
פרקליט המדינה שי ניצן החליט היום לסגור את תיק החקירה נגד יועמ"ש בתי המשפט עו"ד ברק לייזר.
לייזר נחשד ונחקר לפני שנה כי העביר חומרים חסויים לפעילים שהכפישו שופטים. ההחלטה היא בנימוק העדר ראיות.
הפרטים המלאים בתגובה:
— נטעאל בנדל (@netaelbandel) November 4, 2018 "
במסגרת הכנת התחקיר פנינו למערכת בתי המשפט ולפרקליטות המדינה לבקשת תגובה על ניגוד העניינים בו היה מצוי לכאורה לייזר, כמו גם לברר את סטטוס החקירה נגדו. לפני כשבועיים נמסר לנו מהפרקליטות כי התיק נגד לייזר “נמצא בבחינה בפרקליטות וטרם התקבלה בו החלטה”. לאחר מכן הגיבו גם במערכת בתי המשפט וטענו כי ההחלטה על שובו של לייזר לעבודה, למרות העננה הפלילית שריחפה מעליו ועל אף ניגוד העניינים לכאורה בו היה מצוי, נעשתה “על דעת הגורמים הרלוונטיים”.
ביום ראשון שעבר, ימים ספורים לאחר פנייתנו, פורסם בעיתון ‘מקור ראשון’ כי פרקליט המדינה שי ניצן החליט לסגור את התיק נגד לייזר מחוסר ראיות מספיקות.
סתירות למכביר בחודש יוני האחרון, בזמן שעוד היה חשוד בשלל עבירות הנוגעות להדלפת חומרים מכפישים על שופטים, ייצג לייזר את מערכת בתי המשפט במסגרת דיון שנערך בוועדת חוקה של הכנסת.
באותו דיון הציג עצמו לייזר באופן מדהים כ’מגן הציבור’ – אותו ציבור ממש אחריו הוא מנהל מעקבים ללא ידיעתו. “אנחנו לא פועלים בשמם של השופטים בלבד, אנחנו פועלים בשמו של הציבור, כי כשהציבור נחשף לפרסומים מהסוג הזה…נפגם האמון של הציבור במערכת בתי המשפט ברמות הכי גבוהות שלו”, אמר לייזר לח”כים והוסיף: “חשוב לומר שבעניין הזה אנחנו רואים עצמנו כשלוחיו של הציבור“.
 |
| עו”ד ברק לייזר | דוברות הרשות השופטת |
דבריו של לייזר באותו דיון סתרו לכאורה חלקים נרחבים מהנוהל שניסחה הנהלת בתי המשפט ושמחייבת את לייזר עצמו. לייזר טען למשל כי במערכת בתי המשפט “לא עוסקים בניטור” של ביקורת נגד שופטים ברשתות החברתיות – אך בנוהל הרשמי דווקא מוקדש סעיף שלם ל”ניטור וריכוז המידע“. יועמ”ש בתי המשפט הוסיף כי הם “לא מנהלים איזה שהוא מעקב ברשת” – אך במציאות הנוהל שב ומדגיש כי “יתנהל מעקב אחר כל תיק” של מי ש’חשוד’ בפרסום ביקורת “לא לגיטימית” על שופטים.
במערכת בתי המשפט טוענים כי איתור המידע ‘הפוגעני’ נעשה באמצעות “חיפוש ‘חופשי'” ברשת האינטרנט, בעוד לייזר הוסיף כי הם “לא עושים שימוש בכלים טכנולוגיים”. הנוהל עצמו דווקא מפרט כיצד איסוף המידע ייעשה באמצעות “פעולות רציפות לאיתור וחילוץ תוכן באמצעות שימוש בכלים אוטומטיים” דוגמת ‘גוגל התראות’. כמו כן דורש הנוהל “שימוש בכלי ניטור ולכידת מידע, בהתאם לאפיון צרכים ממוקד שייערך על ידי הנהלת בתי המשפט”. במילים אחרות: בניגוד לגרסת בתי המשפט, נוהל המעקבים דווקא עוסק בהיבטים טכנולוגיים שנקבעו והוגדרו מראש.
במהלך דבריו בכנסת, היועמ”ש לייזר גם הכחיש בתוקף כי מערכת בתי המשפט זוכה ליחס מועדף על ידי גוגל, טוויטר וחברות נוספות המספקות פלטפורמות תוכן: “אין לנו שום קשרים ויחס מועדף אנחנו לא מקבלים”, טען.
תכתובת מייל שהגיעה לידי ‘מידה’ מטילה ספק בגרסה זו, ומלמדת כי במערכת בתי המשפט דווקא ביקשו יחס מועדף על מנת להסיר פוסטים נגד שופטים: “נשמח לקיים פגישה היכרות ולהעלות בה את הבעיות בפרסומים המכפישים אודות שופטים מכהנים”, כתבה נציגת מערכת בתי המשפט לנציגת גוגל בנובמבר 2015, מועד כניסת הנוהל לתוקף. פנינו להנהלת בתי המשפט על מנת לברר אם פגישה שכזו אכן התקיימה ואם אכן נעשו הסכמות עם גוגל בנושא, אך הם סירבו להגיב בנושא.
בנוסף טען לייזר כי במערכת בתי המשפט פעלו בשנה האחרונה בשלושים ושמונה מקרים בלבד, אך לאחרונה נחשף ב’וואלה’ כי החל מ-2017 ביקשו בתי המשפט להסיר לא פחות מ-150 פוסטים נגד שופטים.
מתחמקים מהחוק סתירה אחרת בדבריו של היועמ”ש קשורה למעורבות גורמים נוספים, מחוץ למערכת בתי המשפט, בפעילות נגד מבקרי שופטים: “אנחנו מקדשים את העצמאות שלנו, העצמאות המוסדית שלנו, אנחנו רוצים לטפל בשופטים בעצמנו”, אמר לייזר לח”כים לפני כחצי שנה, והוסיף כי “אנחנו בתוך דל”ת אמותינו, לפי השיקול ותפיסת העולם שלנו ושיקולי המדיניות”. מעבר לכך שהוא סותר את הנוהל הכתוב ומפורר את עקרון הפרדת הרשויות, דבריו של לייזר חמורים כשלעצמם ומשמעותם היא חקיקה פנימית של הרשות השופטת את הציבור.
בפועל, מערכת בתי המשפט דווקא עירבה גורמים בכירים שאינם קשורים למערכת על מנת לפעול נגד מפרסמי פוסטים ביקורתיים על שופטים. לידי ‘מידה’ הגיע תיעוד של התכתבות בקבוצת ווטסאפ שנחנכה ב-1 בנובמבר 2016 תחת הכותרת “השופט רובינשטיין”, ובה נידונו דרכי פעולה להסרת פרסום פוגעני שהופץ באותה עת כלפי רובינשטיין.
בקבוצה נכללו החברים הבאים: סמנכ”ל תכנון ואסטרטגיה במערך בתי המשפט מיכאל שפירא; עו”ד ליאת יוסים, הממונה על ניטור וטיפול בפרסום תוכן ‘פוגעני’ במערכת בתי המשפט; ומנהל יחידת הסייבר במשרד המשפטים, ד”ר חיים ויסמונסקי. “פניתי גם לגוגל וחזרו אליי שזה בטיפול”, כתב ויסמונסקי לחברי הקבוצה, והוסיף: “שי (ניצן) התקשר אליי מזועזע מהפרסום ואמר שמתכוון לקרוא אליו את ראש אח”מ (אגף חקירות ומודיעין במשטרה) לדחוף את הפרשה כולה”.
 |
| ההתכתבות בקבוצת הווטסאפ. |
מכך עולה כי בניסיון להסיר את הפרסומים מעורבים לפחות שלושה אנשים שאינם קשורים למערכת בתי המשפט: מנהל יחידת הסייבר ויסמונסקי, פרקליט המדינה ניצן וניצב מני יצחקי, ששימש באותה עת ראש אח”מ במשטרה. גם המשך השיחה מלמד כי ויסמונסקי שותף על ידי יוסים במאמץ להסיר את הפוסט:
ליאת יוסים: “תודה רבה חיים. יפה מאד. גם אצלנו בטיפול כנ”ל מול וורדפרס שענו שקיבלו, וזה די מעודד. במקביל עדכנתי גורמים ביחידה החוקרת. המשך לעדכן בכל דבר אני זמינה כל הזמן. ליאת”.
חיים ויסמונסקי: “אילונה כתבה לנו שהפרסום מוכר לה משבוע שעבר. חבל שמגיע לשי ורז (ואני) רק כעת” [הכוונה לרז נזרי, המשנה ליועמ”ש]
יום לאחר מכן, ב-2 בנובמבר 2016, כתבה יוסים בקבוצה את הדברים הבאים: “חיים היי. אנו סוגרים הקבוצה, גם ובעיקר בשל סוגיות אבטחת מידע וחופש מידע – קיבלנו פניות לקבלת תכתובות כאלה בנושאים אחרים. בוא נמשיך לדבר במייל ובטלפון. על דעת ברק” (הכוונה ליועמ”ש בתי המשפט ברק לייזר).
ויסמונסקי השיב: “הזוי קצת אבל מה שתרצו” – והקבוצה נסגרה. יש לציין כי לפי חוק חופש המידע אין חובה למסור תכתובות פנימיות בין עובדי ציבור ולכן החשש של יוסים מפני פרסום החומרים בבקשת חופש מידע היה שלא לצורך, אך נראה כי אפילו עובדי בתי המשפט מבינים כי התנהלותם סובלת מבעיית לגיטימציה, בלשון המעטה.
אצבע קלה על הדק הצנזורה בהופעתו בכנסת ביוני האחרון שב וחזר היועמ”ש לייזר על המנטרה לפיה מערכת בתי המשפט פועלת להסיר פרסומים נגד שופטים “רק במקרים המאוד מאוד קיצוניים”, וכי תכלית הנוהל היא לוודא שהדרישה להסרת הפרסומים “מתמקדת רק בדברים החמורים שאין חולק לגביהם שהם חורגים מגבולות חופש הביטוי ויש בהם משום הסתה לאלימות כלפי השופטים”.
גם במקרה הזה העובדות מלמדות אחרת. כבר לפני כשנתיים התרענו ב’מידה’ על כך שהנוהל של מערכת בתי המשפט להסרת תכנים מגביל את חופש הביטוי במרחב הווירטואלי ונועד להשתיק ביקורת לגיטימית נגד שופטים, ולאחרונה זכה הנושא לתשומת לב ציבורית מחודשת בעקבות הודעה מאיימת נוספת שנשלחה מהנהלת בתי המשפט ליואב אליאסי, הידוע בכינויו ‘הצל’.
"
דמוקרטיה עלק.. חובה לקרוא ולשתף די לסתום לנו את הפה!לפני זמן מה קיבלתי הודעה רשמית מהנהלת בתי המשפט שדורשת להסיר…
Posted by (הצל) the shadow on Thursday, June 21, 2018"
הפוסט של ‘הצל’, שמחה על אי-שלילת אזרחותו של מחבל ערבי-ישראלי, היה נקי מניבולי פה או קריאות להסתה לאלימות, אך זה לא מנע ממערכת בתי המשפט לדרוש ממנו להסיר את הדברים תוך איום בנקיטת הליכים משפטיים.
מסתבר כי לא מדובר במקרה חריג. מסמכים שהגיעו לידי ‘מידה’ מלמדים כי במערכת בתי המשפט פועלים להגביל את חופש הביטוי ולהשתיק ביקורת לגיטימית נגד שופטים גם בקרב אנשים בעלי פרופיל ציבורי נמוך מזה של ‘הצל’. כך למשל במקרה של שופט בית משפט השלום בחיפה אייל דורון, הדן בתיקים טעונים בהם מבקשות עובדות סוציאליות להפקיע מידי הורים את הזכות להחזיק בילדיהם, ולהעביר את הילדים לידי רשויות הרווחה.
דורון תוּאר על ידי חלק מההורים כמי שנוטה לשמש חותמת גומי לבקשותיהן של העובדות הסוציאליות: “
מחלקים אצלו צווים כיד המלך… מחלק צווי הטרדה, טיפש במיוחד”, נכתב כנגד דורון – כשהכוונה לצווים שמוציאות העובדות הסוציאליות.
אמירות אלו אולי אינן נעימות לאוזנו של השופט דורון, וייתכן שגם אינן נכונות כלל ועיקר, אך בוודאי אינן מהוות הסתה כלשהי לאלימות. זה לא מנע מהשופט דורון לבקש כי הביקורת תצונזר: “ראוי ונכון להתלונן ולכלול את ההכפשה הקשה”, טען השופט.
בעקבות כך פנתה עו”ד ליאת יוסים למשטרת ישראל וכתבה כי “הדברים הללו, כך אני מתרשמת” גורמים להעלבה, לתחושה קשה, לפגיעה, לביזוי הן של השופט אישית והן של בית המשפט ומערכת בתי המשפט”. יצוין כי האמירות כנגד השופט דורון פורסמו באוקטובר 2015 – אך הדיווח של יוסים למשטרה נעשה רק כעבור כשנה וחצי, במרץ 2017.
“עבירה חמורה” איסוף המידע על ידי מערכת בתי המשפט נעשה כאמור ללא ידיעת האזרחים, ומאגר המידע אינו נרשם בפנקס מאגרי המידע של משרד המשפטים. מדובר בהפרה לכאורה של החוק להגנת הפרטיות הקובע כי גוף ציבורי המחזיק במאגר מידע שאינו פורסם ברבים “חייב ברישום בפנקס ועל בעל המאגר לרשמו”, וזאת על מנת להבטיח הגנה על פרטיותם של האזרחים מפני דליפת החומרים והפצתם ברבים.
בחוות דעת שפורסמה ב’כלכליסט’ על ידי עו״ד אילן טננבאום ועו״ד אבי ווקנין, בעלי משרד עורכי דין המתמחה במשפט מנהלי, נכתב כי “עבירות על חוק הגנת הפרטיות נחשבות למן העבירות החמורות בספר החוקים, והמחוקק ובתי המשפט עושים כל שביכולתם להילחם בתופעה ולהחמיר עם העבריינים”.
ההפרה לכאורה של החוק חמורה אף יותר אם לוקחים בחשבון שהמידע שנאסף על האזרחים מכיל מידע רגיש. לפי לשון החוק, מידע מסוים יוגדר כ”רגיש” אם הוא מכיל נתונים על “דעותיו ואמונתו” של אדם, לכן העובדה שהמאגר המוקם במערכת בתי המשפט כולל התבטאויות אישיות של אזרחים ביחס לבתי המשפט, הופך את המידע הכלול בו ל”מידע רגיש”, כפי שנקבע בחוק. לפיכך מדובר במידע שהחוק מחייב לרשמו ולהגן עליו, אך הדבר לא נעשה על ידי מערכת בתי המשפט.
בהנהלת בתי המשפט הפרו ככל הנראה סעיף נוסף בחוק הגנת הפרטיות, האוסר על שימוש במידע שבמאגר מידע שלא למטרה לשמה הוקם המאגר. מדובר במאגרי מידע הכוללים הליכים משפטיים ועבירות שעברו אזרחים – מידע הזמין עבור מערכת בתי המשפט, מתוקף היותה חלק מהרשות השופטת. אם עובדי בתי המשפט ניצלו את גישתם למידע המדובר ושלפו אותו לצורך הכנת ‘תיק’ על אזרחים שהעזו לבקר שופטים – מדובר על פניו בהפרת החוק.
פנינו להנהלת בתי המשפט על מנת לברר כיצד הם משיגים את המידע על ההליכים המשפטיים של האזרחים, כמו גם פרטיהם האישיים דוגמת כתובות דואר אלקטורני, מקום מגורים וגיל, אך הם מסרו כי אין להם מה להוסיף.
בית המשפט נגד החוק בהנהלת בתי המשפט מצאו נימוק מקורי מדוע אינם מחויבים לרשום את המידע שאוספים על אזרחים: לשיטתם אין מדובר כלל במאגר מידע אלא בסך הכל ב”תרשומת” – שאינה מחויבת ברישום. אולם בדיקה משפטית שערכנו העלתה כי המעקב המתואר בנוהל דווקא עונה להגדרת “מאגר מידע”, כפי שמופיע בחוק הגנת הפרטיות.
פנינו להנהלת בתי המשפט בבקשה לקבל לידינו עותק מחוות הדעת המשפטית הקובעת כי הנתונים שנאספים על אזרחים לא מהווים מאגר מידע – אך לא נענינו.
הגוף שאמון על אכיפת החוק בנושא מאגרי מידע הוא הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים, בראשה עומד עו”ד אלון בכר. ברשות להגנת הפרטיות מתגאים בך שהם משמשים כ”שומר הסף על האינטרסים של האזרח, שאין בכוחו להתמודד מול גופים גדולים וחזקים, המשתמשים במידע האישי שלו לצרכיהם השונים, לרבות כאלו שאינם בידיעתו ובהסכמתו”.
ארגון ‘לביא’ פנה לרשות להגנת הפרטיות על מנת שתמצה את הדין עם מערכת בתי המשפט על ההפרה לכאורה של החוק. הבדיקה מתנהלת בימים אלו ומסקנות צפויות בקרוב.
בחלק הבא של התחקיר: מערכת בתי המשפט מצדיקה את המעקבים על סמך ‘מחקר’ מוטה מטעם גוף פוליטי שהיה קשור למפלגת העבודה.
תגובות
מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה:
“נוהל עבודה ובקרה לטיפול בפרסומים פוגעניים ברשת גובש בעקבות התמודדות של הנהלת בתי המשפט עם תופעה הולכת וגוברת של פרסומים המופצים באינטרנט וברשתות חברתיות, הכוללים ביטויים שיש בהם השפלה, ביזוי ופגיעה בכבודם של השופטים והעובדים בקשר למילוי תפקידם. כאמור בנוהל, מדובר בפרסומים אשר עלולים לפגוע באמון הציבור במערכת בתי המשפט.
מטרתו של הנוהל להסדיר ולפרט את נהלי העבודה הפנימיים הנוגעים לטיפול המערכתי בפרסום פוגעני כאמור על אודות שופטים ועובדים במערכת בתי המשפט. הנוהל קובע את סמכויות הגורם הממונה ומפרט את הפעולות לניטור וריכוז מידע רלוונטי, את מדיניות בחינת הפרסומים והשיקולים אשר בשים לב להם יבחן כל מקרה. כמו כן מורה הנוהל מיהם הגורמים במערכת פנימה שיש לעדכנם. בנוסף בנוהל ישנו סעיף העוסק בדרך הפעולה להסרת פרסומים וכן סעיף מנחה לאופן נקיטה בהליכים משפטיים. כאמור בסעיף 2 (בגוף הנוהל), הנוהל מתעדכן מעת לעת. עדכון נוסף נמצא בתהליכי עבודה בימים אלו”.
לגבי היועץ המשפטי ברק לייזר:
“ההחלטה על שובו לעבודה סדירה נעשתה על דעת הגורמים הרלוונטיים”.
לגבי ההתקשרות עם חברת ‘באזילה’:
“הנהלת בתי המשפט מנטרת פרסומים רלוונטיים באמצעות חברת יפעת, מן המדיה המודפסת, רדיו וטלוויזיה, ובאמצעות חברת באזילה (זוכת חשכ”ל), מאתרי האינטרנט. ההתקשרות עם החברות הללו הינה בהתאם להוראות חשכ”ל. ההתקשרות עם חברת באזילה הינה בהתאם למכרז מרכזי שפרסם מינהל הרכש הממשלתי במשרד האוצר והנהלת בתי המשפט פועלת בהתאם להוראות החשכ”ל לענין זה”.
לגבי התלונה שהוגשה נגד הנהלת בתי המשפט במשרד המשפטים:
“לא ידוע לנו על התלונה שהוגשה לרשות להגנת הפרטיות ומכל מקום ככל שתתבקש התייחסותנו על-ידי הגורמים המוסמכים היא תועבר לעיונם”.
מהרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים נמסר: “התלונה נתקבלה ונבדקת, וצעדי הרשות יינקטו בהתאם”.
מחברת ‘באזילה’ נמסר: “במסגרת הסכם חשכ”ל, באזילה סורקת את כל מרחב הרשת השיחתי הגלוי והחוקי לסריקה מישראל והעולם. מרחב זה כולל פורומים, בלוגים, רשתות חברתיות טוויטר וכתבות. פירוט השאילתות ונושאיהן מצויות תחת הסכם סודיות סטנדרטי שיש לכל לקוח בבאזילה”.
מארגון ‘לביא’ הפועל למען מינהל תקין בישראל נמסר: “נוהל איסוף פרטיהם האישיים והרגישים של אזרחים שהעזו לבקר את הנהלת בתי המשפט – מנוגד לחוק ויש לבטלו לחלוטין בהקדם. לצערנו הנהלת בתי המשפט נוקטת בשיטות פסולות שאינן מקובלות במדינות דמוקרטיות כדי לשתק את הביקורת הציבורית כנגד מערכת המשפט. עקב הפעילות הציבורית טוענת כעת הנהלת בתי המשפט כי בכוונתה לשנות את הנוהל הקיים, אנו מודיעים שככל שהנוהל החדש יכלול מעקב ורישום פרטיהם של אזרחים ישראלים, אנו נפעל בכל כוחנו כדי לבטל גם אותו”.
מ’התנועה למשילות ודמוקרטיה’ נמסר: “לצערנו אנו פוגשים שוב התנהלות בעייתית דווקא מצד מערכת בתי המשפט. אסור שעקרון חופש הביטוי יילקח בידי פקידים על דעת עצמם והם ינהלו רשימה של אזרחים שמוצאים חן או לא מוצאים חן בעיניהם. רק לאחרונה התעלמו בצורה גסה שופטי בג”ץ מחוק מפורש, בין היתר בגלל הטענה כי יש לשמור על חופש הביטוי. בכוונתנו לפעול ברמה המשפטית כדי להסדיר את הנושא ולהביא למחיקת כל מאגר ורישום שיש בו פגיעה לא חוקית מצד פקידים שלא הוסמכו לכך”.
