יום שישי, 14 בספטמבר 2012

אימוץ סגור ע"פ המאמצת השופטת מרים בן פורת


הרשות השופטת מסתירה מהציבור שופטים מאמצים ואומנים גם כאשר הם במשרות בכירות המשפיעות על מדיניות רשויות הרווחה, ו/או מקבלים החלטות שיפוטיות בענייני אימוץ, אומנה ועוד ענייני הוצאת ילדים מהבית בכפייה. 
מדיניות הרשות השופטת היא מתן סמכויות סטטוטוריות לפקידי סעד המוציאים ילדים מביתם, וגיבויים, משום שהם השופטים הנחשבים לאוכלוסיה חזקה ועשירה נהנת ממדיניות רשויות הרווחה של הוצאת ילדים בכפייה ממשפחות חלשות למשפחות חזקות.

הכתבה החיים הסודיים של השופטת מרים בן פורת , חן קוטס בר | 12/9/2012 , nrg , מעריב

כחודש וחצי אחרי מותה, בתה המאומצת של "הגברת ה-1 במשפט הישראלי" חושפת את הצלקות. "היא אסרה עליי לפגוש באחיותיי הביולוגיות"


"אמא לא רצתה שאני אדבר על זה שאני בת מאומצת, מבחינתה זה היה סוד", מגלה רונית אלמוג, בתה היחידה של מבקרת המדינה לשעבר ושופטת בית המשפט העליון מרים בן פורת, שהלכה לעולמה לפני כחודש וחצי. "היא אסרה עליי להגיד לילדיי שאני מאומצת, שמא הם יאהבו אותה פחות. היא אמרה לי: 'הם לא ייתנו לי יחס של סבתא אמיתית, הם לא יאהבו אותי'".



רונית אלמוג, בתה החורגת של מרים בן פורת. "היא האשימה את אבא בפגיעה בחייה החברתיים" צילום: אריק סולטן
בראיון ראשון חושפת רונית את חייה הכמוסים של הגברת הראשונה של המשפט הישראלי ומבקרת המדינה המיתולוגית וסוגרת חשבון עם אמה. היא מדברת עליה כעל אישה שחשה צורך נואש לעטות מסכה תמידית על פניה, לשמור על פאסון. "אמא אהבה אותי על פי דרכה, אבל הדרך שלה הייתה שונה בתכלית משל כל אמא אחרת שאני מכירה. בטח שונה מהאהבה שלי כלפי ילדיי. זאת הייתה אהבה שונה".

"כל שנותיה היה לה את העיקרון של 'מי שלא רוצה אותי, אני לא רוצה אותו'. זה משהו שנשאר לה עד יומה האחרון. גם עם הנכדים שלה זה היה ככה. נכד שהיה במצב רוח רע ולא נתן לה יחס, השיטה הייתה ברוגז. זה חזר על עצמו עם כל אחד מהם. לילד אין מצב רוח והוא לא רוצה לתת לה היום נשיקה? היא הייתה נעלבת".

"הכל בסודי סודות"

מנגד, רונית מתארת גם אהבה מורכבת, חונקת. "היא הייתה מאוהבת בי בצורה אבסולוטית עד גיל ההתבגרות". את שנות בית הספר היסודי מכנה רונית "התקופה המוסתרת". אמה המאמצת אסרה עליה לשמור על קשר עם אחיותיה הביולוגיות.

יום אחד החליטה רונית לנסוע בכל זאת לבקר את אחותה שחיה בקיבוץ. "הכל בסודי סודות, חס וחלילה אם אמא תדע. מאותו רגע אני חיה עם זה בסוד, בשקר ובסוד, ומרגישה מאוד-מאוד מלוכלכת, מטונפת, שאני עושה את זה. כי הרי אסור לשקר.

"המתח הכי גדול בינינו", מספרת רונית, "היה בגיל ההתבגרות. הוא נבע משמחת החיים הבלתי פוסקת שלי ומהמקום שהיא לא הרשתה לעצמה אף פעם באמת לחיות".


'''מי שלא רוצה אותי, אני לא רוצה אותו''', בן פורת צילום ארכיון: פלאש 90

טיפולי חשמל בני הזוג מרים ויוסף בן פורת מעולם לא הצליחו להביא לעולם ילד. "היא מאוד רצתה שיהיה לה סוף-סוף ילד, ואבא שלי נורא רצה לרצות אותה. אני זוכרת אותנו מכינות לטקעס במטבח, ואבא יושב עצוב בסלון, כאילו לקחתי ממנו את חלקת האלוהים הקטנה שלו, מדוכא לחלוטין מזה שתפסתי לו את המקום ליד אמא. פתאום באה ילדה קטנה ולקחה לו את המקום".

כשהייתה בצבא הידרדר מצבו הנפשי של אביה המאמץ, יוסף. אמה שלחה לה גלויה וכתבה: "עדיף שלא תבואי הביתה כי אבא ב'קולפס'" (התמוטטות, ח.ק.ב). הפצעים נפתחו. בדיעבד התברר לה כי המחלה החלה עוד לפני בואה למשפחה.

"אני זוכרת את אמא מספרת לי בעצב נוראי איך היא יושבת ומחכה שהוא ייצא מטיפול במכות חשמל. הרבה פעמים היא טענה שהוא גרם לה נזק מבחינת החיים החברתיים, שהיא לא הייתה מקובלת על השופטים בעליון בגלל המצב של אבא".

בשנת 2010 יצאה האוטוביוגרפיה של בן פורת, "מבעד לגלימה". "אני מוזכרת בספר פעם אחת, במילה", מציינת רונית בכאב. "על זה התעמתתי איתה", היא מגלה. "התחשבנתי איתה עד היום האחרון על הדבר הזה"

אימוץ סגור ע"פ המאמצת השופטת מרים בן פורת

 אימוץ סגור ע"פ המאמצת השופטת מרים בן פורת


אימוץ סגור ע"פ המאמצת השופטת מרים בן פורת

אימוץ סגור ע"פ המאמצת השופטת מרים בן פורת






קישורים:

יום חמישי, 13 בספטמבר 2012

התשובות הלציות המרושעות של פקידת סעד מחוזית ניבה מילנר לאמא המבקשת לראות את ילדיה

פקיד רווחה בבית משפט לענייני משפחה ונוער - מופע לץ בזוי ומכפיש - אילוסטרציה
"יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן, וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ" (משלי ט, 7) - והכוונה היא אל תוכיח ללץ או לרשע כי יכפיש ויבזה אותך, וסופך שיהיה לך קלון או מום, פגיעה פיזית או נפשית.

ספטמבר 2012 - מדובר באמא ל' אשר ילדיה נלקחו ממנה למרכז חירום (ינואר 2009) מאחר ופקידת סעד לחוק הנוער, אתי דור, היתה סבורה כי ילדיה בסיכון. רשויות הרווחה מונעות מהאמא לראות את ילדיה.

האמא ל' אשה ללא רבב עובדת עשתה כל שביכולתה כדי לראות את ילדיה עברה את כל האבחונים שביקשו ממנה עובדות סוציאליות לחוק, שילמה עבור הוצאות משפט ואבחונים מאות אלפי שקלים.

אבחון שביצעה האמא ל' בינואר 2012 אצל פסיכולוגית קלינית (להלן) כבקשת הרווחה, הבדיקות קבעו כי האמא טובה ובריאה, ולסיכום נכתב: "התרשמנו מאשה בעלת כוחות נפשיים, הנאבקת מזה זמן רב בנסיבות משפטיות ואנושיות כמעט בלתי אפשריות שיצרו מצב בו לא ניתנת לה האפשרות להיות בקשר רגיל וקבוע עם ילדיה."
ניבה מילנר- גאוותנות, רשעות, וחוסר דעת נגד נפגעי רווחה
ניבה מילנר- גאוותנות, רשעות, וחוסר דעת נגד נפגעי רווחה

פקידת סעד לסדרי דין מחוזית (תל אביב) ניבה מילנר בתגובה לצית ומרושעת השיבה בלקוניות: "סוכם כי נושא שינוי הסדרי הראיה ישקל לאחר שתעברי אבחון מעמיק כפי שנקבע בוועדה" - לא נקבע כך בוועדה. ניבה מילנר מחזירה למעשה את האמא ל' לנקודת ההתחלה.

סוף דבר

האמא ל' פעלה ע"פ כל ע"פ דרישותיהם של רשויות הרווחה וביצעה את כל האבחונים הנדרשים. ניבה מילנר משיבה ברשעות כי נדרש "אבחון מעמיק". ניבה מילנר באופן מכוון פועלת מזה שנים לבזות את האמא ולפגוע בה בכך שאינה מאפשרת לה לראות את ילדיה וממציאה אבחונים שונים העולים הון רב לאמא.
ניבה מילנר פוגעת באמון הציבור במערכת הרווחה והמשפט, ופוגעת בפרט במשפחה ובחברה.

אבחון חוזר מאינספור שביצעה האמא ל' בינואר 2012

 אבחון חוזר מאינספור שביצעה האמא ל' בינואר 2012

תגובתה המרושעת של ניבה מילנר ל"אבחון עומק"


תגובתה המרושעת של ניבה מילנר ל"אבחון עומק"
אושרת בנגל קוטלר ואריק וייס מציגים מדיניות סוציאלית ע"פ פקידת סעד ניבה מילנר
 

קישורים:

פקידת סעד מחוזית ניבה מילנר - שיטות הפרסונה נון גרטה ל"טיפול סוציאלי" - מרץ 2012 - פקידת הסעד ניבה מילנר רואה באזרחים אשר אינם מצייתים לה אישיות בלתי רצויה (Persona non grata, פרסונה נון גרטה) שיש להיפטר מהם...

רשלנות פושעת בשם טובת האזרח - פקידת סעד מחוזית באזור ת"א ניבה מילנר - 2012 - פקידת סעד מחוזית באזור תל אביב ניבה מילנר מנחה פקידות סעד ברשויות מקומיות ומתווה מדיניות טיפול במשפחה. בדיקת תפקוד פקידי סעד באזורים אלו מעלה כשלים רבים ומהותיים החל מהפרת זכויות אדם ועד סאדיזם רשלנות פושעת ועוד. התי משפט לענייני משפחה ונוער רואים במוצא פיהן של פקידת סעד מחוזית ניבה וחברותיה העו"סיות כסוף פסוק...

ניבה מילנר פקידת סעד מחוזית – מחבלת לאמא בשעות עבודתה ופוגעת בפרנסתה - ניבה מילנר מרכזת שרות לרווחת הפרט והמשפחה – לשכת רווחה, ניתקה את האמא ל' ש' מילדיה, מזה 3 שנים. ילדיה של ל' ש' נחטפו ממנה ביום 6.1.09 במהלך ועדת החלטה, לאחר שאתי דור דוברובינסקי פקידת סעד לחוק הנוער "סברה" כי הילדים נמצאים בסיכון...

יום רביעי, 12 בספטמבר 2012

לשכת הרווחה אור יהודה השליכה משפחה לרחוב

ראש העיר אור יהודה דוד יוסף - השלכת משפחות חסרות דיור לרחוב
ספטמבר 2012 - המצב הכלכלי הקשה הופך עוד ועוד משפחות באזור המרכז לחסרות בית. הבוקר זה קרה למשפחה באור יהודה, שפונתה על ידי העירייה ולאחר עימות לא פשוט עם השוטרים. הכתבה של אבי סופר ודני טנא. צילום: פזית דנק, עריכה: שי אמיר.



קישורים:

יום שלישי, 11 בספטמבר 2012

לשכת הרווחה חוף הכרמל: שנתיים מאסר לעו’’ס לחוק הנוער, פדופיל, יוסי דיאמנט על מעשים מגונים בבן 14 בפרהסיה לאור יום

עובד סוציאלי לחוק הנוער יוסף דיאמנט - פדופיל בחסות בתי משפט לנוער ורשויות הרווחה
עובד סוציאלי לחוק הנוער, פדופיל, יוסף דיאמנט תקף מינית באין מפריע, לאור יום, בפרהסיה נער בטיפולו בחסות בית משפט לנוער ורשויות הרווחה. יוסף דיאמנט קיבל במשך 30 שנה גיבוי מלא וסמכויות סטטוטוריות מבתי משפט לנוער ורשויות הרווחה.

ספטמבר 2012 -בית המשפט המחוזי בחיפה, שלח, סגן הנשיא, השופט אילן שיף לשנתיים מאסר בפועל, את יוסף דיאמנט, 62, תושב פרדס חנה, עובד סוציאלי של לשכת הרווחה המועצה האזורית חוף הכרמל. זאת בגין שורה של עבירות ובהן מעשים מגונים בבן 14 בו טיפל במסגרת עבודתו במועצה האזורית הזו. הוא גם התיר לו לנהוג ברכבו, בדרך לים, שם הטריד אותו מינית.

כזכור, לבקשת "מגזין המושבות" התיר השופט שיף כניסת עיתונאים לאולם ואת פרסומה של הכרעת הדין בתיק זה, בתנאים. הדיונים בתיק התנהלו עד אז בדלתיים סגורות.

פדופיליה בלשכתה של שוש אלזרע - מנהלת אגף הרווחה חוף הכרמלהשופט אילן שיף גזר על דיאמנט 3 שנות מאסר, מתוכן כאמור, שנתיים בפועל, שלל את רישיון הנהיגה שלו לשנתיים, מתוך כך לשנה אחת בפועל. הוא הוסיף על כך שלושה חדשי מאסר על תנאי לשנתיים, בגין עבירת נהיגה וכמו כן הורה כי בגין מעשיו, יפצה דיאמנט את הנער בעשרת אלפים ש״ח.

יוסי דיאמנט, עובד סוציאלי מזה 30 שנה, טיפל במציאת מסגרת מתאימה לנער בעל הלקויות, שהגיע מרקע משפחתי קשה ועם קושי במתן אמון במבוגרים. הוא יצא מנקודת הנחה שעתידו בפנימייה וסוג הפנימייה, תלויים, בין השאר, בעובד הסוציאלי דיאמנט. "המדובר אפוא ב’טרף קל’ מנקודת ראות אובייקטיבית", ציין השופט שיף בהכרעת הדין.

 בפגישה הראשונה נכנס יוסף דיאמנט לים כשהוא לבוש בתחתונים ובשתי הפגישות הנוספות התפשט ונכנס לים בעירום. בביהמ"ש טען כי מטרת הרחצה בעירום הייתה "להכין" את הנער לחיי הפנימייה. במהלך המפגשים שיחק דיאמנט עם הנער ב"משחק הטבעות", שמעצם טבעו מחייב מגע והתחככויות, זאת, כאשר העובד הסוציאלי ערום ופעם אחת כשלגופו תחתונים בלבד. חבריו של הנער תיעדו מפגש ערום אחד כזה בוידאו, ובספטמבר אשתקד, זמן קצר לאחר מכן, עצרה משטרת טירת הכרמל את האיש. כשבועיים הוחזק במעצר לחקירתו. אח"כ שוחרר למעצר בית.

סגן הנשיא שיף ציין כי חומרת מעשיו של העובד הסוציאלי דיאמנט נעוצה בשילוב שבעצם מעשיו לבין ניצול תפקידו ומעמדו, כלפי קטין מטופל, שרכש כלפיו אמון ולמרבה הצער, למד לדעת כי גם מי שאמור לסייע לו פוגע בו ובנפשו. עוד הוסיף, כי נקל לשער אילו השלכות יהיו לאכזבתו המרה של הנער, לגבי אלו שירצו באמת ובתמים לסייע לו במצוקותיו בעתיד. ככל הנראה, יחלוף זמן רב עד שהצלקות שנחרצו בנפשו של המתלונן יגלידו, ציין השופט. הוא הסביר כי נכון אמנם שהמעשים המגונים שביצע דיאמנט "אינם במדרג הגבוה", אך עיקר חומרתם בשילוב הנורא. יצויין כי בניגוד לפרסומים שונים שהובאו בתקשורת, קובע השופט שיף כי לדיאמנט עבר נקי, למעט עבירות תעבורה בעברו הרחוק.

יחד עם זאת, הוא הזכיר כי אין המדובר בכישלון רגעי וחד פעמי של דיאמנט, אלא בשלושה אירועים מתוכננים ומתפתחים שתחילתם בקביעת מפגש "טיפולי", המשכם במעשה פזיז של הפקדת רכבו בידי נער חסר רישיון נהיגה והמשכם ברחצה בים ובמעשים מגונים המתוארים.

"עשרות שנים של גיל, תבונה, מקצועיות וידע מפרידות בין הנאשם למתלונן ואלו לא סייעו לנאשם לרסן את יצרו", ציין השופט בהחלטתו. "דווקא מהנאשם ניתן היה לצפות לעכל ולהפנים את משמעות מעשיו, אך הוא חטא גם למקצועו ולתפקידו ופעל כפי שפעל".

כבר עם מעצרו, טען דיאמנט כי חברי הנער ניסו לסחוט אותו לאחר שצילמו את השניים בחוף הים. השופט שיף אינו שולל את האפשרות הזו, אבל כבר בהכרעת הדין קבע כי בנסיבות הענין אין לכך השלכה על הענין שלפניו.

עוד הוסיף השופט כי הקל בעונש בין היתר גם בשל הודאתו של דיאמנט בחלק מעובדות כתב האישום, לזיכויו מחלק מהמיוחס לו וכן בשל "חוות הדעת המאוד חיוביות" שהושמעו לזכותו. "בעקבות האירועים הנדונים איבד הנאשם את מקור פרנסתו ואת מעמדו המקצועי ולזכותו יאמר כי מיד התפטר מעבודתו". 





חוות הדעת, שהושמעו במסגרת הטיעונים לעונש, כללו את זו של מפקח משרד החינוך מנחם דרוקר, חברו של יוסי דיאמנט מזה כ-27 שנים. הוא העיד על "היחס היוצא מן הכלל" של דיאמנט לאמו המנוחה, על היותו אב למופת לילדיו וחבר נאמן. עוד העיד, כי בשל המשפט נטשו אותו חלק מחבריו, כי "אינו במיטבו" וכי נפגע כלכלית.

אידית תמנה, מנהלת חטיבת הביניים בבית הספר של המועצה האיזורית חוף הכרמל, מכירה את יוסי דיאמנט מעבודתם המשותפת, בהיותו פקיד סעד ונציג מחלקת הרווחה במועצה שטיפל בבעיות של תלמידים ומשפחותיהם. היא העידה כי "גילה סמכותיות והבנה, הצליח בתפקידיו ואף זכה לשבחים". לדבריה, מעולם לא שמעה תלונות עליו וכי כמנהלת מוסד חינוכי דיאמנט היה "כתובת שלא נבהלה ממצבים קשים" והוא מאד חסר להם בביה"ס.

דן קורין, מנהל השירות הפסיכולוגי של המועצה האזורית חוף הכרמל מכיר את דיאמנט מעבודתם המשותפת מזה כ-20 שנים. הוא העיד כי הפעיל בעבודתו שיקול דעת נבון ופעל באחריות ובסמכות. קורין סיפר לביהמ"ש כיצד נעזר בעצותיו הטובות של דיאמנט וכי גם במצבי חירום תפקד בתבונה ובחכמה.

את המדינה ייצגה בתיק עו"ד אורלי רוזנטל נאמן מפרקליטות מחוז חיפה. את דיאמנט ייצגה עו"ד תמי אולמן שאומרת כי תלמד את ההחלטה ותשקול את צעדיה הבאים. דיאמנט עצמו שמע את גזר הדין לצד אשתו בפנים חתומות. הוא בחר שלא להגיב.

קישורים:

יום שבת, 8 בספטמבר 2012

שמואל בוקובסקי - שופט לענייני משפחה ראשון לציון - בין חוסר תובנה מקצועית לרשלנות קיצונית

שמואל בוקובסקי - חוסר תובנה בענייני רווחה
שמואל בוקובסקי - מכבסת מילים
חוסר מסוגלות שופטי בתי משפט לענייני משפחה לקבל החלטות מביא אותם להשתמש ב"מומחים" תאבי בצע הכותבים חוות דעת משמיצות מכפישות ומאיימות נגד בעלי דין. השיטות הבזויות של שופטי המשפחה גורמות נזקים קשים לפרט למשפחה ולחברה. 

אוגוסט 2010 - בע"מ 5422/10 השופט דנצינגר - מדובר בערעור לבית משפט עליון של אמא המבקשת לשמש אפוטרופא לבתה החסויה במקום עמותת שפר. הבת החסויה שהתה בהוסטל אולם עקב החמרה במצבה הועברה כפי הנראה למוסד פסיכיאטרי.
בבקשתה מציינת האמא את אהבתה הגדולה לבתה ואת הסבל הנפשי שנגרם לה כתוצאה מכך שלא מתאפשר לה לחיות בצוותא עם בתה היחידה ולספק לה את התמיכה לה היא נזקקת בשל האירועים הקשים אותם חוותה בעבר. האמא טוענת כי אישפוזה של הבת נעשה בניגוד לרצונה של האמא. האמא מלינה על כך שבמשך תקופה של שנתיים לא קיבלה בתה חופשה לבקר את אמה ולשהות במחיצתה וכל שהתאפשר לה הוא לבקר את הבת אחת לחודש בליווי מלווה. האמא דוחה את הטענות לפיהן ביקוריה אצל הבת אינם "עולים יפה".

שמואל בוקובסקי משמש כשופט בית משפט לענייני משפחה דחה את בקשת האמא. בוקובסקי טען כי למרות שבא כוח היועץ המשפטי לממשלה הציעה להזמין תסקיר "ע'מ להפיס את דעתה של המבקשת", אין צורך בתסקיר. כי לאמא אין תובנה באשר למצבה של בתה היחידה החסויה (כאשר במהלך הדיון היא חזרה וטענה שהחסויה אינה חולה). זאת ועוד, נקבע כי העניין נבחן מספר פעמים בעבר ולא חל כל שינוי נסיבות ואין זו מטובתה של החסויה כי המבקשת תתמנה כאפוטרופא.
בוקובסקי הוסיף: "כואב לי מאד להיווכח עד כמה המבקשת מתייסרת בכל הקשור למצבה של בתה ואני מאמין כי היא חושבת באמת ובתמים כי היא ראויה להיות לה לאפוטרופוס ולטפל בה. דא עקא, מצבה של החסויה הינו קשה ועלי לשקול קודם כל את טובתה של החסויה, עם כל הצער הנגרם למבקשת".

ניתן להבחין במספר כשלים בתפקודו של שמואל בוקובסקי:

הליך שיפוטי חפוז ושטחי מסב נזקים לחסויים וקרוביהם
בוקובסקי ציין בהחלטתו כי לאמא אין תובנה באשר למצבה של בתה היחידה החסויה. לפיכך קיבל בוקובסקי החלטה ללא תסקיר. נשאלת מייד השאלה מהם הכלים אשר לפיהם קיבל בוקובסקי החלטתו.
האם יש לבוקובסקי מידע או מושג כלשהו על מצב החסויה הנוכחי, איפה עדיף לחסויה לשהות או מי עדיף להיות האפוטרופוס שלה, אמה בעלת קשר דם האוהבת אותה ודואגת לה ללא תמורה מכוח הטבע וההיגיון או "עמותת שפר" תאגיד עיסקי המתפרנס על גבם של חסויים, ויכול למנות אפוטרופוס אחד לעשרות חסויים?קישורבוקובסקי בחר לתייג את האמא כ"חסרת תובנה" כעילה לדחיית בקשתה מבלי שיש בידיו בדל עובדה או מסקנה על הדרך שיש לפעול לטובת החסויה. בוקובסקי פגע בכבוד האמא ובאמון הציבור במערכת המשפט.

חזרתיות על
הליך שיפוטי פזיז ולא מקצועי מסב נזקים לחסויים וקרוביהם - הליך שיפוטי דומה בפזיזותו ומסב נזקים קשים בלתי הפיכים ניתן לראות במינוי אפוטרופוס לאישה כבת 60 מאובחנת דמנטיה, ללא תסקיר ומבלי שראה אותה או בדק אם היא מבינה דבר. הפרת פתאומית של זכויות אדם - בוקבסקי החריב חיי אשה בשרירות לב. בהליך שיפוטי רווי דברי בלע ורמיה ועלילות נגד האישה. בוקובסקי וחבורתו פקידת סעד ועובדת סוציאלית ופסיכיאטר העלילו דברי רמיה ושקרים נגד אשה מאובחנת דמנטיה והחריבו את חייה. הפכו אותה שבר כלי, סיעודית, איבדה יכולת דיבור.

זלזול באמא ותיוגה בחוסר תובנה חרף המציאות הקשה לה ולבתה היחידה
- מדובר באמא דלת אמצעים (הגישה ערעור לעליון ללא ייצוג) הרואה למול עיניה את בתה היחידה במצוקה קשה ואין הדבר בשליטתה. האמא מנסה בכל דרך לסייע לבתה חרף הנוקשות והאטימות של רשויות הרווחה ובתי המשפט. במצב זה מנסה האם לשכנע בכל דרך מה טוב לבתה. שמואל בוקובסקי במקום להתייחס לעובדות ולהסיק מהם מסקנות לא בחל להשתמש בדרך של ביזוי האמא ולתייג אותה בחוסר תובנה.

הליך שיפוטי מנוגד לערכי היהדות
- התנהגותו השיפוטית בקוצר רוח, תיוג האמא בחוסר תובנה לצורכי בתה, אי התייחסות לעובדות ומסקנות כלשהם בהיותה חלשה מבחינה כלכלית ומבחינה משפטית, מנוגד לערכי היהדות.
ההוראה הראשונה בפרקי אבות ספר הספרים של המשנה הנה: "היו מתונים בדין" - הוראה זאת מכוונת אל השופטים לפעול במתינות לשמוע את העדים לחקור אותם - בוקובסקי פעל בהפך הגמור, לא התייחס לשום עובדה או ראיה, תייג את האמא ב"חוסר תובנה" ובזאת סתם את הגולל.
ישעיהו א,יז: "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה" - עקרונות המשפט ביהדות מחייבות לבוא לקראת החלשים במשפט ולהדריך אותם - בוקובסקי כאמור פעל הפוך

החלקת לשון, רמיה, טיוח - 
בוקובסקי כותב: "כואב לי מאד להיווכח עד כמה המבקשת מתייסרת בכל הקשור למצבה של בתה ואני מאמין כי היא חושבת באמת ובתמים כי היא ראויה להיות לה לאפוטרופוס ולטפל בה. דא עקא, מצבה של החסויה הינו קשה ועלי לשקול קודם כל את טובתה של החסויה, עם כל הצער הנגרם למבקשת"
בוקובסקי מציג עצמו כמשתתף בכאבה של האמא אך אינו מוכן אפילו לקבוע תסקיר לבחינת טובת בתה היחידה. בוקובסקי בדרך של החלקת לשון מציג פעם נוספת את האמא כחסרת תובנה שב"תמימותה" מבקשת בקשה שתגרום נזק לבתה.

סוף דבר
השופט שמואל בוקובסקי נכשל בהגנה על בתה החסויה של האמא תוך שהוא מתייג את האמא ופוגע בכבודה ובכבוד מערכת המשפט. באופן לא מפתיע ה"עליהום" על האמא הינו גם מצד המוסד בו הבת שוהה. התוקפנות השיפוטית של בוקובסקי כפי הנראה מפחד שמא האמא תהיה מעורבת יותר מידי בענייני בתה היחידה היא תחשף למחדלים רבים וקשים של ההליך השיפוטי ושל הרווחה. בוקובסקי משתמש בשיטה המקובלת בפקידי הרווחה (בוקובסקי נשוי לפקידת סעד מיכל מילשטיין, ושימש שנים רבות יועץ משפטי במשרד רווחה) תיוג ועלילה נגד אזרחים במקום להתייחס לעובדות וראיות.

קישורים:

יום חמישי, 6 בספטמבר 2012

בתי משפט לענייני משפחה - שופטים מאחורי מסכה שחורה

השופטת אספרנצה אלון. הביקורת על השופטים - וגם עליה - לגיטימית ומוצדקתהמאמר  שופטים מאחורי מסכה שחורה , אריאל לוין , news1 , ספטמבר 2012

כל הסקרים מורים כי בשנים האחרונות, מידת האמון לה זוכה מערכת המשפט, ובפרט בית המשפט לענייני משפחה, הולכת ויורדת אצל ציבור הולך וגדל. אולם במקום שבית המשפט יבחן את מעשיו לאור הביקורת המושמעת כלפיו, נראה שדווקא שופטי בית המשפט למשפחה בוחרים להשתמש במשטרה ובעיתונות על-מנת לרדוף את משמיעי הביקורת
  
שעת בוקר מוקדמת. שני אנשים לבושים אזרחית, הולמים באגרופים על דלתה של דירה בבניין ישן. בדירה מתגורר האזרח י.ק., משפטן בהשכלתו, רווק בשנות הארבעים, ללא ילדים ופובליציסט לעת מצוא. י.ק. מבקש מהאנשים להציג צו חיפוש, אבל האנשים בעלי התספורת הצבאית מאיימים לפרוץ את הדלת אם לא יפתח את הדלת. י.ק. פותח בפחד בפניהם את הדלת והאנשים מסתערים פנימה.

הם מחרימים את המחשב שלו, ודורשים ממנו להתלוות אליהם. "יש לכם צו מעצר?", שואל י.ק. בתמימות, תוך שהוא נזכר במה שלמד לפני שנים בפקולטה למשפטים. אבל האנשים, שטוענים שהם שוטרים, מתקשים לכבוש את צחוקם.

י.ק. מנסה להתקשר לעורך הדין שלו. האנשים מנתקים את השיחה בברוטליות ומבטיחים לו שהוא רק צריך לענות על כמה שאלות בתחנת המשטרה הקרובה, מרחק כמה דקות נסיעה, ותוך שעה הוא יהיה חזרה בביתו. "קח איתך כסף למונית", הם מורים לו.

רק אחרי שי.ק. נכנס למכונית נעדרת סימני זיהוי עם האנשים, הוא מגלה שהם לוקחים אותו למתקן חקירה המצוי במרחק של יותר ממאה קילומטרים. בדרך מתחיל להבין י.ק. את פשעו. מספר הטלפון שלו הופיע באתר אינטרנט שפרסם קריקטורה הלועגת לדמות בכירה באחת מרשויות השלטון.

כאן, אצלנו!

הסיפור הזה לא התרחש בדיקטטורה דרום-אמריקנית והאנשים שהתייצבו בביתו של י.ק. לא היו בריוני הסקוריטטה מרומניה של צ'אוצ'סקו. המקום הוא לב ליבה של תל אביב, והאירוע היה לפני פחות משבוע. והפשע של י.ק.? באתר אינטרנט הפתוח לכתיבה על-ידי כל דיכפין, התפרסמה קריקטורה של ביקורת על שופטת חיפאית, אספרנצה אלון שמה, ובאתר הזה, הופיע גם מספר הטלפון של י.ק. מיודענו.

לא הרבה ידוע על השופטת אלון. אתר בתי המשפט מוסר כמה פרטים יבשים: ילידת 1963, בוגרת תיכון ליאו באק בחיפה, שירות צבאי כמ"כ ומ"מית, עורכת דין מאז 1989, מינוי כשופטת ב-2005. קל לבדוק שהיא צפויה להיות שופטת עד שנת 2033. אבל, השופטת אלון אינה מענייננו כאן וגם הקריקטורה, שבינתיים הוסרה מהאתר של י.ק. (המציצנים יוכלו לאתרה עדיין דרך שירות חיפוש התמונות של גוגל), אינה מעניינת.

מה שחשוב הוא הקלות הבלתי נסבלת שבה שופטים עושים שימוש במעמדם כדי לפגוע באזרחים. מעצרו של י.ק. הוא רק אחד מבין גל של מעצרים, הזמנות לחקירות, והטלת אימה על אזרחים שהביקורת שהם מתחו על שופטים לא נשאה חן בעיניהם. מה שכנראה הבעיר את הפתיל של קצין המשטרה שהורה על הההסתערות על י.ק. הייתה ידיעה שהופיעה בעיתון הארץ שבה שופטים התלוננו בעילום שם על "הכפשות", "השמצות" ו"איומים" באינטרנט מצד קהל המתדיינים.

"הכפשות, השמצות ואיומים"

הידיעה אומנם מזכירה את השופטים טובה סיוון, שפרה גליק ואריאל בן-ארי, אבל היא אינה מספרת מי השופט שפנה לעיתונות ותידרך את הכתבים, והיא אינה מספרת מי מביניהם הוא זה שיזם את פתיחת עונת הציד נגד מותחי ביקורת על שופטים.

מאחורי מעטה הפנייה האנונימית לעיתונות, עבירה אתית חמורה בפני עצמה, מרשים לעצמם השופטים האלמוניים לעשות דברים שהם לא היו מעזים לעשות לו היו נדרשים להזדהות בשמם. למשל, השימוש בצירוף המילים "הכפשות, השמצות ואיומים". שהרי דווקא שופטים, יותר מכל אחד אחר, צריכים לדעת את ההבדלים התהומיים שבין "איומים" מצד אחד, ובין "השמצות" ו"הכפשות" מצד שני.

ככה זה בחברה דמוקרטית - מותר למתוח ביקורת על רשויות השלטון, ובכלל זה גם על שופטים. ושופטים יודעים היטב שזה טיבה של ביקורת שמי שסופג אותה, יבחר תמיד להכתיר אותה בכותרת "השמצות והכפשות", בין אם היא מוצדקת, ובין אם היא לא מוצדקת. יש להניח, למשל, שכבוד השופטת אלון אינה שבעת נחת מכך שהחיפוש בגוגל אחרי שמה מניב בראש הרשימה דווקא מאמר ביקורת עליה.

הביקורת מותרת!

השופטים האלמונים יודעים היטב שחופש הדיבור פירושו החופש להשמיע ביקורת, ואפילו ביקורת לא מוצדקת. יש כאלו הקוראים לראש הממשלה שלנו בלשון חברית "ביבי", ויש הקוראים לו "שקרניהו", ויש שסתם קוראים לראש הממשלה ולשר הביטחון "צמד חמד", ולשמעון פרס "חתרן בלתי נלאה"... זה לא מנומס, זה אולי וולגרי, אבל זה לא פשע. לא בישראל, ולא בשום חברה דמוקרטית. ועם כל הכבוד לשופטים האלמוניים, אם מותר לבקר את ראש הממשלה ואת הנשיא, אז מותר לבקר גם שופטים: חיפאים, תל אביביים או מכל מקום אחר.

יש בספר החוקים אומנם עוולות של לשון הרע. אבל המשמעות של לשון הרע בחברה דמוקרטית ידועה היטב לשופטים מחרחרי הציד כנגד המבקרים. כל פסקי הדין של בית המשפט העליון ומערכת המשפט כולה מלמדים שיש לצמצם את תוקפה של "לשון הרע", ולהרחיב את תוקפן של ההגנות שבחוק. וזאת, לא בכדי. שהרי חופש הדיבור הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה.

והדמוקרטיה אינה עוצרת מלנשום בכניסה לאולם המשפט, או כששופט מתעטש או מתרגז, או מגלה את שמו בגוגל בנסיבות לא מחמיאות... נכון, זה לא הכי נעים לשופט שיש מי שמנסה להעמיד את פסק דינו לביקורת הציבור. אבל, כפי שכתב נשיא העליון (בדימוס) אהרן ברק, מקור הכוח של בית המשפט הוא האמון שלו הוא זוכה מהציבור, וכאשר האמון הזה נפגע, פירוש הדבר שמערכת המשפט צריכה לבחון את עצמה.

רדיפה משפטית

כל הסקרים מורים כי בשנים האחרונות, מידת האמון לה זוכה מערכת המשפט, ובפרט בית המשפט לענייני משפחה, ממנו יצאו השופטים האלמונים, הולכת ויורדת אצל ציבור הולך וגדל. אולם במקום שבית המשפט יבחן את מעשיו לאור הביקורת המושמעת כלפיו, נראה שדווקא שופטי בית המשפט למשפחה בוחרים להשתמש במשטרה ובעיתונות על-מנת לרדוף את משמיעי הביקורת.

השופטים יודעים היטב שאין כל בסיס חוקי להטרדות ולטרור שמנסה המשטרה להטיל בחסותם. הנחיות היועץ המשפטי קובעות שרק במקרים נדירים שבנדירים, ורק באישור מיוחד, יוגש כתב אישום בעוון ביקורת לא מנומסת על שופט. אבל אין דבר קל מלתפעל את המשטרה, לכרוך יחד איומים ו"השמצות וביקורת" ואף לתפעל את העיתונות כדי להסית נגד מותחי הביקורת!

זוהי התנהגות כוחנית, טוטליטרית ורודנית, אשר באה לנסות לסתום את פיות המבקרים, ובאופן אירוני, התנהגות זאת רק מאמתת את טענות המקטרגים, ומוכיחה כי יש דברים בגו.

אמנם, האזרח י.ק. חזר בסופו של יום מתיש ונורא לביתו. אומנם שופט המעצרים התקשה להסתיר את לעגו למשטרה שביקשה להאריך את מעצרו של י.ק. אבל, מאורעות יום ד', ה-28 באוגוסט שנת 2012, ופועלם של כמה שופטים אלמונים ועברייני אתיקה, הכתימו בכתם של קלון את מערכת המשפט בישראל.

אספרנצה אלון - שופטים מאחורי מסכה שחורה

קישורים:

מכתבה של ח"כ יוליה שמאלוב ליועץ משפטי בעקבות אלימות שופטי המשפחה: "האם אדוני, מסוגל לתאר עצמו בוקר אחד מאבד קשר עם ילדיו או נכדיו" - אוגוסט 2012 - מדובר באבא גיא שמיר, אשר ענין ילדיו נדון מאחורי דלתיים סגורות בבית משפט לעניני משפחה בפני השופטת אספרנצה אלון, ללא סדרי דין וללא דיני ראיות. בתאריך 09.8.12 הורתה השופטת אספרנצה אלון לפקידתה קרן פלס, להתקשר מספר פעמים לאבא גיא שמיר, חרף העובדה שבא כוחו מנהל את העניינים מול בית המשפט, ולדבר עימו בענין עתיד ילדיו הנדונים בבית המשפט....

דרכי הרמיה השופט שמואל בוקובסקי - רשלנות שיפוטית קיצונית בדלתיים סגורות - בית משפט לענייני משפחה ראשון לציון - נובמבר 2006 - שופטי בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער, ופקידי סעד מבזים והורסים חיי אזרחים ומשפחות בבתי משפט מאחורי דלתיים סגורות. הם מגלגלים את האחריות אחד על השני אינם מנמקים תחושותיהם והחלטותיהם ההזויות והם מוגנים נגד תביעות ותלונות...

בית משפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות - בין חוסר תובנה מקצועית לרשלנות קיצונית - שופט שמואל בוקובסקי - אוגוסט 2010 - בע"מ 5422/10 השופט דנצינגר - מדובר בערעור לבית משפט עליון של אמא המבקשת לשמש אפוטרופא לבתה החסויה במקום עמותת שפר. הבת החסויה שהתה בהוסטל אולם עקב החמרה במצבה הועברה כפי הנראה למוסד פסיכיאטרי... - ניתן להבחין במספר כשלים בתפקודו של שמואל בוקובסקי: - הליך שיפוטי חפוז ושטחי מסב נזקים לחסויים וקרוביהם...

הקונספירציה של השופטת אספרנצה אלון נגד האבא גיא שמיר - אוגוסט 2012 - מדובר באבא גיא שמיר, אשר ענין ילדיו נדון מאחורי דלתיים סגורות בבית משפט לעניני משפחה בפני השופטת אספרנצה אלון, ללא סדרי דין וללא דיני ראיות. האבא גיא שמיר מיוצג על ידי עורך דין, אשר מנהל את כל ענייניו מול בית המשפט. האבא גיא שמיר חבר בתנועה חברתית "צדק חברתי", אשר הגישה עתירה לבג"ץ בארץ ופניה לאו"ם בארה"ב בעניינים חברתיים..

השופטת אספרנצה אלון רצתה לשפוט עו"ד עובדת שלה לשעבר - בייניש פסלה אותה מחשש ממשי למשוא פנים - יולי 2008 - ע"א 4332/08 - מדובר בתיק הליכי גירושין בו הגישה הגרושה (המשיבה) תביעות רכוש נגד בן זוגה לשעבר. הגרושה עו"ד במקצועה עבדה במשרד עו"ד של השופטת אספרנצה אלון טרם היותה שופטת. הגרוש ביקש כי השופטת תימנע מלשבת בדין לאור ההיכרות בינה לבין המשיבה וטען כי אף מן הטעם של מראית פני הצדק, יש להעביר את הדיון לשופט אחר....

בתי משפח לענייני משפחה - שופטים מאחורי מסכה שחורה

השופטת אספרנצה אלון. הביקורת על השופטים - וגם עליה - לגיטימית ומוצדקתהמאמר  שופטים מאחורי מסכה שחורה , אריאל לוין , news1 , ספטמבר 2012

כל הסקרים מורים כי בשנים האחרונות, מידת האמון לה זוכה מערכת המשפט, ובפרט בית המשפט לענייני משפחה, הולכת ויורדת אצל ציבור הולך וגדל. אולם במקום שבית המשפט יבחן את מעשיו לאור הביקורת המושמעת כלפיו, נראה שדווקא שופטי בית המשפט למשפחה בוחרים להשתמש במשטרה ובעיתונות על-מנת לרדוף את משמיעי הביקורת
  
שעת בוקר מוקדמת. שני אנשים לבושים אזרחית, הולמים באגרופים על דלתה של דירה בבניין ישן. בדירה מתגורר האזרח י.ק., משפטן בהשכלתו, רווק בשנות הארבעים, ללא ילדים ופובליציסט לעת מצוא. י.ק. מבקש מהאנשים להציג צו חיפוש, אבל האנשים בעלי התספורת הצבאית מאיימים לפרוץ את הדלת אם לא יפתח את הדלת. י.ק. פותח בפחד בפניהם את הדלת והאנשים מסתערים פנימה.

הם מחרימים את המחשב שלו, ודורשים ממנו להתלוות אליהם. "יש לכם צו מעצר?", שואל י.ק. בתמימות, תוך שהוא נזכר במה שלמד לפני שנים בפקולטה למשפטים. אבל האנשים, שטוענים שהם שוטרים, מתקשים לכבוש את צחוקם.

י.ק. מנסה להתקשר לעורך הדין שלו. האנשים מנתקים את השיחה בברוטליות ומבטיחים לו שהוא רק צריך לענות על כמה שאלות בתחנת המשטרה הקרובה, מרחק כמה דקות נסיעה, ותוך שעה הוא יהיה חזרה בביתו. "קח איתך כסף למונית", הם מורים לו.

רק אחרי שי.ק. נכנס למכונית נעדרת סימני זיהוי עם האנשים, הוא מגלה שהם לוקחים אותו למתקן חקירה המצוי במרחק של יותר ממאה קילומטרים. בדרך מתחיל להבין י.ק. את פשעו. מספר הטלפון שלו הופיע באתר אינטרנט שפרסם קריקטורה הלועגת לדמות בכירה באחת מרשויות השלטון.

כאן, אצלנו!

הסיפור הזה לא התרחש בדיקטטורה דרום-אמריקנית והאנשים שהתייצבו בביתו של י.ק. לא היו בריוני הסקוריטטה מרומניה של צ'אוצ'סקו. המקום הוא לב ליבה של תל אביב, והאירוע היה לפני פחות משבוע. והפשע של י.ק.? באתר אינטרנט הפתוח לכתיבה על-ידי כל דיכפין, התפרסמה קריקטורה של ביקורת על שופטת חיפאית, אספרנצה אלון שמה, ובאתר הזה, הופיע גם מספר הטלפון של י.ק. מיודענו.

לא הרבה ידוע על השופטת אלון. אתר בתי המשפט מוסר כמה פרטים יבשים: ילידת 1963, בוגרת תיכון ליאו באק בחיפה, שירות צבאי כמ"כ ומ"מית, עורכת דין מאז 1989, מינוי כשופטת ב-2005. קל לבדוק שהיא צפויה להיות שופטת עד שנת 2033. אבל, השופטת אלון אינה מענייננו כאן וגם הקריקטורה, שבינתיים הוסרה מהאתר של י.ק. (המציצנים יוכלו לאתרה עדיין דרך שירות חיפוש התמונות של גוגל), אינה מעניינת.

מה שחשוב הוא הקלות הבלתי נסבלת שבה שופטים עושים שימוש במעמדם כדי לפגוע באזרחים. מעצרו של י.ק. הוא רק אחד מבין גל של מעצרים, הזמנות לחקירות, והטלת אימה על אזרחים שהביקורת שהם מתחו על שופטים לא נשאה חן בעיניהם. מה שכנראה הבעיר את הפתיל של קצין המשטרה שהורה על הההסתערות על י.ק. הייתה ידיעה שהופיעה בעיתון הארץ שבה שופטים התלוננו בעילום שם על "הכפשות", "השמצות" ו"איומים" באינטרנט מצד קהל המתדיינים.

"הכפשות, השמצות ואיומים"

הידיעה אומנם מזכירה את השופטים טובה סיוון, שפרה גליק ואריאל בן-ארי, אבל היא אינה מספרת מי השופט שפנה לעיתונות ותידרך את הכתבים, והיא אינה מספרת מי מביניהם הוא זה שיזם את פתיחת עונת הציד נגד מותחי ביקורת על שופטים.

מאחורי מעטה הפנייה האנונימית לעיתונות, עבירה אתית חמורה בפני עצמה, מרשים לעצמם השופטים האלמוניים לעשות דברים שהם לא היו מעזים לעשות לו היו נדרשים להזדהות בשמם. למשל, השימוש בצירוף המילים "הכפשות, השמצות ואיומים". שהרי דווקא שופטים, יותר מכל אחד אחר, צריכים לדעת את ההבדלים התהומיים שבין "איומים" מצד אחד, ובין "השמצות" ו"הכפשות" מצד שני.

ככה זה בחברה דמוקרטית - מותר למתוח ביקורת על רשויות השלטון, ובכלל זה גם על שופטים. ושופטים יודעים היטב שזה טיבה של ביקורת שמי שסופג אותה, יבחר תמיד להכתיר אותה בכותרת "השמצות והכפשות", בין אם היא מוצדקת, ובין אם היא לא מוצדקת. יש להניח, למשל, שכבוד השופטת אלון אינה שבעת נחת מכך שהחיפוש בגוגל אחרי שמה מניב בראש הרשימה דווקא מאמר ביקורת עליה.

הביקורת מותרת!

השופטים האלמונים יודעים היטב שחופש הדיבור פירושו החופש להשמיע ביקורת, ואפילו ביקורת לא מוצדקת. יש כאלו הקוראים לראש הממשלה שלנו בלשון חברית "ביבי", ויש הקוראים לו "שקרניהו", ויש שסתם קוראים לראש הממשלה ולשר הביטחון "צמד חמד", ולשמעון פרס "חתרן בלתי נלאה"... זה לא מנומס, זה אולי וולגרי, אבל זה לא פשע. לא בישראל, ולא בשום חברה דמוקרטית. ועם כל הכבוד לשופטים האלמוניים, אם מותר לבקר את ראש הממשלה ואת הנשיא, אז מותר לבקר גם שופטים: חיפאים, תל אביביים או מכל מקום אחר.

יש בספר החוקים אומנם עוולות של לשון הרע. אבל המשמעות של לשון הרע בחברה דמוקרטית ידועה היטב לשופטים מחרחרי הציד כנגד המבקרים. כל פסקי הדין של בית המשפט העליון ומערכת המשפט כולה מלמדים שיש לצמצם את תוקפה של "לשון הרע", ולהרחיב את תוקפן של ההגנות שבחוק. וזאת, לא בכדי. שהרי חופש הדיבור הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה.

והדמוקרטיה אינה עוצרת מלנשום בכניסה לאולם המשפט, או כששופט מתעטש או מתרגז, או מגלה את שמו בגוגל בנסיבות לא מחמיאות... נכון, זה לא הכי נעים לשופט שיש מי שמנסה להעמיד את פסק דינו לביקורת הציבור. אבל, כפי שכתב נשיא העליון (בדימוס) אהרן ברק, מקור הכוח של בית המשפט הוא האמון שלו הוא זוכה מהציבור, וכאשר האמון הזה נפגע, פירוש הדבר שמערכת המשפט צריכה לבחון את עצמה.

רדיפה משפטית

כל הסקרים מורים כי בשנים האחרונות, מידת האמון לה זוכה מערכת המשפט, ובפרט בית המשפט לענייני משפחה, ממנו יצאו השופטים האלמונים, הולכת ויורדת אצל ציבור הולך וגדל. אולם במקום שבית המשפט יבחן את מעשיו לאור הביקורת המושמעת כלפיו, נראה שדווקא שופטי בית המשפט למשפחה בוחרים להשתמש במשטרה ובעיתונות על-מנת לרדוף את משמיעי הביקורת.

השופטים יודעים היטב שאין כל בסיס חוקי להטרדות ולטרור שמנסה המשטרה להטיל בחסותם. הנחיות היועץ המשפטי קובעות שרק במקרים נדירים שבנדירים, ורק באישור מיוחד, יוגש כתב אישום בעוון ביקורת לא מנומסת על שופט. אבל אין דבר קל מלתפעל את המשטרה, לכרוך יחד איומים ו"השמצות וביקורת" ואף לתפעל את העיתונות כדי להסית נגד מותחי הביקורת!

זוהי התנהגות כוחנית, טוטליטרית ורודנית, אשר באה לנסות לסתום את פיות המבקרים, ובאופן אירוני, התנהגות זאת רק מאמתת את טענות המקטרגים, ומוכיחה כי יש דברים בגו.

אמנם, האזרח י.ק. חזר בסופו של יום מתיש ונורא לביתו. אומנם שופט המעצרים התקשה להסתיר את לעגו למשטרה שביקשה להאריך את מעצרו של י.ק. אבל, מאורעות יום ד', ה-28 באוגוסט שנת 2012, ופועלם של כמה שופטים אלמונים ועברייני אתיקה, הכתימו בכתם של קלון את מערכת המשפט בישראל.

קישורים: