יום חמישי, 19 במאי 2011

כיצד גונבות קופות החולים עשרות מיליוני שקלים בשנה מאזרחי המדינה - סל שירותי הבריאות דוח תיקצוב מול שימושים

במאי 2011 הוגש לסגן שר הבריאות יעקב ליצמן דו"ח תיקצוב מול שימושים בסל התרופות שמקבלות קופות החולים מקופת המדינה. הדו"ח סקר את התקציב בשנים 1998 עד 2006.

קופות החולים קיבלו בין השנים 1998 ל-2006 תקציב עודף של 147 מיליון שקל עבור רכישת תרופות, לעומת הסכום שהוציאו בפועל - כך קובע דו"ח ראשון מסוגו שפירסם משרד הבריאות ב- 19 למאי 2011. הדו"ח בוצע במשך שלוש שנים על ידי אגף הפיקוח על קופות החולים במשרד הבריאות בשיתוף משרד רו"ח שיף-הזנפרץ ושות'.

הטבלה המסכמת בדו"ח חושפת כי ה"חזירה" ביותר היא קופת חולים מאוחדת. בעוד שחלקה בתיקצוב הוא כ- 10%, הרי הכסף שגנבה מקופת המדינה הוא כ- 39 מיליון ש"ח מתוך 147 מיליון ש"ח שגנבו כל הקופות יחד. כלומר חלקה היחסי בגנבה הוא כ- 26%, פי 2.5 מחלקה בתיקצוב.

טבלה מסכמת סל תרופות שנים 1998 - 2006 - תיקצוב מול שימושים -הקלק על התמונה לצפייה ברורה יותר
טבלה מסכמת סל תרופות שנים 1998 - 2006 - תיקצוב מול שימושים



קישורים:

יום רביעי, 18 במאי 2011

העובדות הסוציאליות באגף הרווחה אשקלון זרקו לרחוב אמא ושלושת ילדיה

הכתבה האם ושלושת ילדיה נזרקו לרחוב , סיון סבג אסולין, מאי 2011 , אשקלונים

בפעם החמישית: א', אם חד הורית לשלושה ילדים, ישנה כבר שני לילות על ספה בשכונת כוכב הצפון. זאת לאחר ששוב לא עמדה בתשלום שכר הדירה. ברווחה טוענים שלוקח זמן למצוא פיתרון. א':"אין לי אף אחד שיעזור לי"


על ספה, בלי בגדים, אוכל או מקלחת - כך נראו היומיים האחרונים של משפחה מאשקלון ובה אם חד הורית לילדים בני 20, 16 ו-5. זאת לאחר שהאם לא הצליחה לעמוד בתשלום שכר הדירה האחרון. זוהי הפעם החמישית שהמשפחה נזרקת לרחוב, כאשר ברווחה טוענים כי הם מכירים את המשפחה, וגם אם יוחלט לתת להם דיור ציבורי - זה ייקח זמן.

ביום שני השבוע חזרה א' לביתה שבשכונת כוכב הצפון, ונדהמה לגלות את בעל הדירה מוציא את חפציה ומשאיר אותם בלובי של הבניין. לטענתה, כשניסתה להיכנס הוא מנע ממנה ונעל את הדלת. "הלכתי לקנות חלב עם הבן שלי הקטן, וכשאני חוזרת אני רואה דברים שלנו בחוץ", שיחזרה א' בשיחתה עם אתר "אשקלונים". "ניסיתי להיכנס הביתה כדי לקחת בגדים של הילד הקטן לפחות, ולא נתנו לי. כל הבגדים שלנו נעולים בתוך הבית והוציאו החוצה רק את הרהיטים. לא היה לנו מה לעשות, ונשארנו לישון על הסלון שלנו ברחוב".

עוד טוענת א' כי זו הפעם החמישית שהיא מפונה מדירה שכורה. "קשה לי מאוד לשלם, אין לי אפשרות לעמוד בתשלומים", אמרה. "אני עובדת רק שעתיים ביום וכל פעם מתמודדת עם הילדים שזורקים אותנו לרחוב. אין לי אף אחד בעולם שיכול לעזור לי. הבת שלי חיילת והיא לא יכולה לעבוד, והילדים קטנים מידי".

א' פנתה לאגף הרווחה באשקלון בבקשה לקבל סיוע לדיור מיידי, אולם שם הוסבר לה כי תשובה תתקבל במקרה הטוב בשבוע הבא. "המנהלת שם אמרה לי 'אין לנו בית לעזור לך'. את צריכה לחכות לתשובה ואולי תהיה תשובה בשבוע הבא לגבי פיתרון כלשהו. זה נראה למישהו נורמלי שאנחנו ישנים ברחוב? אין לנו בגדים זרקו לנו הכול ואף אחד לא עוזר לנו".

בימים אלו מנסה א' דרך בית המשפט להוציא צו מניעה לפינוי שלה, בטענה כי הוא נעשה באופן לא חוקי. בינתיים, היא וילדיה ממשיכים לישון ברחוב.

קישורים:
  • לשכת הרווחה קרית ים - זלזלו באם חד הורית חסרת בית והשליכו אותה לרחוב - הכתבה אם חד הורית גרה ברחוב ומתחננת: עזרו לי למצוא בית , אורית פרץ אורי , nrg , מאי 2011 - אם חד הורית נודדת זה זמן רב בין הספסלים ברחובות קרית ים בלי מקום לישון בו. היא סובלת מדלקת פרקים קשה ומגידול בבלוטות, ולא מסוגלת לחיות יותר ברחובות. ובינתיים מחלקת הרווחה העירונית הוציאה נגדה צו הרחקה ממשרדיה, לאחר שהתפרצה בפגישה עם עובדת הרווחה. שכחו אותה ברחוב...

שירותי בריאות כללית מרעילה את חבריה הקשישים בתרופות פי 5 - מסקנות מבקר המדינה דו"ח שנתי 61ב

מאי 2011 - ברופאים ללא גבולותפרק טיפול מרובה תרופות לקשישים מדו"ח ביקורת 61ב (פורסם במאי 2011) חשף מבקר המדינה כי הרופאים בקופת חולים כללית "מתפרעים" משיקולים תמוהים במתן 8 תרופות או יותר לקשישים.

שירותי בריאות כללית מרעילה את חבריה הקשישים בתרופות

בחודשים ינואר-יוני 2010, לסירוגין, בדק משרד מבקר המדינה את הטיפול הרפואי בקשישים הנוטלים תרופות רבות - שמונה תרופות או יותר. משרד מבקר המדינה בחן את שיעור הצריכה של שמונה תרופות או יותר (תרופות כרוניות ללא תרופות למצבי חולי חריפים) בקרב המבוטחים מעל גיל 75 לפי נתוני הקופות שהועברו אליו: בעוד שבמאוחדת רק 7.3% מן הקשישים מעל לגיל 75 צורכים שמונה תרופות או יותר, הרי שבכללית 34.3% מן הקשישים צורכים שמונה תרופות או יותר - פי כחמישה. פער זה מחייב המשך חקירה מעמיקה. אין זה סביר שהוא תוצאה של פערים חברתיים-כלכליים או פערי פריפריה מול מרכז. גם אם באלה טמון הסבר מסוים להבדל בשונות, היא מעוררת סימני שאלה מהותיים, נוכח העובדה שהפערים יכולים להצביע על שימוש יָתר או חָסר בתרופות. מתעורר אפוא חשש שהטיפול בקופות אינו מיטבי.

משרד הבריאות מפקיר קשישים לטיפול תרופתי פסיכיאטרי

קופות חולים ומוסדות סיעודיית, בתי אבות וכדומה מלעיטות קשישים בסמים פסיכיאטריים שונים לרבות משפחת הבנזודיאזפינים (נוגדי חרדה כגון קלונקס) על מנת שיהיו נוחים לטיפול. כתוצאה מהטיפול התרופתי הקשישים מאבדים יכולות קוגנטיביות ופיסיות כגון יכולת חשיבה, דיבור, הליכה ועוד.

הרופאים הפסיכיאטריים במוסדות הסיעודיים "מתפרעים" במתן סמים פסיכיאטרים ואין מפקח.

רופאים מומחים שמשרד מבקר המדינה נועץ בהם, מסרו כי בנזודיאזפינים כלולים ברשימת התרופות שרצוי מאוד להימנע לתִתן לקשישים. במחקרים שנעשו בארה"ב על ידי שירותי בריאות המטמיעים אי-שימוש בבנזודיאזפינים התברר כי שיעור השימוש בהם פוחת מדי שנה.
לדעת משרד מבקר המדינה, מן הראוי שמשרד הבריאות יבדוק בכל הקופות אצל קשישים את הצריכה של התרופות הפסיכוטרופיות בכלל, ואת צריכת הבנזודיאזפינים בפרט. ראוי שהמשרד יבחן את הצריכה בארץ לעומת מדינות מתקדמות בעולם, ואם יתברר לו שבארץ יש צריכת יתר, יהיה עליו לגבש המלצות טיפוליות לצמצומה.

קישורים:

יום ראשון, 15 במאי 2011

לשכת הרווחה ת"א מתעללת אינטנסיבית במשפחה חד הורית דרת רחוב

הכתבה שנה בלי תקווה: אם ובנותיה גרות כבר שנה באוהל בשכונת התקווה , nrg - מאי 2011 - יובל גורן - אם וארבע בנותיה מתגוררות כבר שנה באוהל בשכונת התקווה בתל אביב. האם שנקלעה למצוקה כלכלית טוענת שאינה מקבלת עזרה. בעירייה מדגישים: אנו מלווים את המשפחה באופן צמוד. בינתיים, לילדות אין בית.
בשכונת התקווה בתל אביב, מרחק מאות מטרים בודדים מהמרכזים העירוניים הקהילתיים "דוהל" ו"בית דני", מתגוררת כבר קרוב לשנה דינה (שם בדוי) עם ארבע מבנותיה הקטינות, באוהל.
את חלק מהלילות מעבירות הילדות, בנות 8, 9.5 ,11.5 ו-6 בבית סבתן שנמצא בקרבת מקום, אולם לאור הצפיפות בבית הסבתא, חוזרות הילדות אל אימן, לאוהל.
.

.
עד לפני שנה חיה דינה וילדיה יחד עם בעלה בדירה קטנה בשכונה, אולם המצב הכלכלי הקשה אליו הגיעו הביא לפירוק המשפחה. המראה סביב האוהל קשה. בקבוקים עם מי ברז המשמשים לשטיפת הפנים ורחיצת שיניים בבוקר, בגדי הילדות וחפציהן האישיים הספורים מוחזקים בארגזי קרטון מרופטים.

לפני מספר חודשים, מספרת דינה, לאחר שרשויות הרווחה גילו כי היא מתגוררת במקום עם ארבע בנותיה, הודיעו לה כי יפעלו להעברתן לפנימיות ברחבי הארץ. "אמרתי להם שאני לא אתן לזה לקרות, ומאז אני מנסה שהילדות ישנו אצל אמא שלי. יש לי שבעה ילדים, בחיים לא האמנתי שאגיע למצב הזה. היום, כל מה שנותר לי לחיות עבורו זה הילדות".

על ספרי לימוד אין מה לדבר, והילדות הולכות לבית הספר הסמוך אולם לעיתים קרובות מתעקשות להישאר עם אימן, ובמכולת החוב הולך וגודל.

קישורים:

יום שלישי, 3 במאי 2011

לשכת הרווחה קרית ים - זלזלו באם חד הורית חסרת בית והשליכו אותה לרחוב

ראש העירייה שמואל סיסו. האם יפגש עם מחוסרת הדיור? צילום ארכיון: אלכס רוזקובסקיהכתבה אם חד הורית גרה ברחוב ומתחננת: עזרו לי למצוא בית , אורית פרץ אורי , nrg , מאי 2011
אם חד הורית נודדת זה זמן רב בין הספסלים ברחובות קרית ים בלי מקום לישון בו. היא סובלת מדלקת פרקים קשה ומגידול בבלוטות, ולא מסוגלת לחיות יותר ברחובות. ובינתיים מחלקת הרווחה העירונית הוציאה נגדה צו הרחקה ממשרדיה, לאחר שהתפרצה בפגישה עם עובדת הרווחה. שכחו אותה ברחוב

שעת בוקר מוקדמת, מירי (שם בדוי) יוצאת את דלת הבית עם בנה הקטן לכיוון הגן. היא תיסע איתו בשני אוטובוסים לקרית חיים ותחזור בשני אוטובוסים לקרית ים. שם היא תבלה את יומה בין משרדי הרווחה, לקופת חולים, לספסלים במרכז ניצן המוכרים לה כל כך.

"יש לי בלילה מיטה אבל כל היום אני מסתובבת ברחובות". המיטה של מירי היא כרגע בבית של חברה, שבינתיים מוכנה לשכן אותה אצלה. הכל בחיים של מירי הוא "כרגע", הכל ארעי, אין לה בסיס יציב, אין לה קורת גג משל עצמה והכי גרוע מבחינתה הוא שכל ילדיה לא איתה.

מירי סובלת מגידול בבלוטות, דלקת פרקים קשה, שמונעות ממנה לעבוד, ונאלצת לנדוד עם בנה הקטן ברחובות, כשמחלקת הרווחה בקרית ים, לדבריה, לא עושה דבר כדי לסייע לה.

הרווחה מזלזלת בי

"זה שאני לא עם הילדים זה הכי קשה לי, זה לא הגיוני. הם לא מתעוררים איתי בבוקר ובפורים אני לא איפרתי אותם, ואני לא מכסה אותם בלילה. ילדים צריכים להיות עם אמא", אומרת השבוע מירי עם דמעות בעיניים.

השאלה הראשונה שעולה לראש כשנתקלים במקרה של מירי היא 'איך מגיעים למצב כזה?'. התשובה היא לא חד משמעית והיא נגזרת מסיפור חיים לא שיגרתי שהוביל למצב בלתי אפשרי והתמודדות לא פשוטה מול הבירוקרטיה של הרווחה.

"מבחינתי היחס אלי ברווחה, זה זלזול משווע. מספטמבר אני מטופלת ברווחה בקרית ים, והעזרה היחידה שהם נתנו לי זה גן לילד. הגן נמצא רחוק ואני לא יכולה להרים אותו, כבר נפלתי איתו פעמיים. וזה גם מצריך כסף לנסיעות, שאין לי".

אבל זה סוג של התקדמות
"אני מזמן כבר הייתי צריכה לקבל עזרה בשכר דירה ולהיות בפינה משלי, לולא הטיפול הלקוי של העובדת הסוציאלית. היא הייתה איתי פעם אחת ב'מתן חן', חברה שנותנת סיוע לשכר דירה מטעם משרד השיכון. היא התבקשה להגיש דו"ח סוציאלי, כי זה דחוף. לא הגיוני שאני אסתובב עם תיקים ועם ילד ברחובות".

למה את לא יוצאת לעבוד?
"אני לא יכולה לעבוד. אני סובלת מדלקות פרקים. את הדברים הכי קטנים אני לא מסוגלת לעשות, לשטוף כוס, לסרק את הילד, לפתוח ברז. מצאו לי גידול בבלוטות ואני לא יכולה לטפל בעצמי, אני לא יכולה להתקדם לשום מקום, כי אני לא יכולה להתאשפז כשיש לי ילד. הכסף לא מספיק לתרופות שלי. יש לי רצפטים לתרופות שאין לי אפשרות לקנות".

ואיפה זה נתקע ברווחה?
"בהתחלה רצו לעשות ביקור בית, אבל אין לי בית. הם לא מסתכלים עליי כדיירת רחוב, הם רוצים פיזית לראות אותך ברחוב. עכשיו לא כל אחד שמוכן לשכן אותך, מוכן שיעשו אצלו ביקור. ואני לא מוכנה לסכן את השהות שלי שם בשביל זה. על זה הכל מתעכב. רק כשהגעתי לחברה שלי שמשכנת אותי היום, הם קבעו ביקור בית ואז פרצה שביתת העובדים הסוציאליים".

הטעויות שלי בחיים

צרוף המקרים האומלל הזה הוא עוד חוליה בשרשרת של אירועים חסרי מזל או בחירות לא נכונות שהובילו את מירי למקום בו היא נמצאת היום. היא לא מהטיפוסים הקבועים שפוקדים את לשכת הרווחה. היא מדברת בצורה מושכלת, בוררת פרטים שלא להסב נזק לילדים, לא מתלהמת. בעיקר מותשת. כמו שהיא מסכמת בצער: "אין לזה צבע, אין לזה, דת אין לזה לאום, זה יכול לקרות לכל אחד. זאת מעידה, אחרי מעידה, אחרי מעידה".

איפה הייתה המעידה הראשונה?
"התחתנתי בגיל 19 בפעם הראשונה. שם בעצם התחיל הבלגאן שלי. ישר אחרי שהתחתנו נכנסתי להריון. לא גדלתי עם אבא, לא מכירה אותו, הוא חי בבלגיה, הייתי בת יחידה ואמא שלי הייתה כל העולם שלי בגלל זה החלום שלי היה למלא את הבית בילדים. ילד שני ושנתיים אח"כ השלישי. לא היה לי טוב בעצם מהתחלה. וזו הרי השטות הכי גדולה, להישאר בגלל הילדים, לא משנה מתי, זה יתפוצץ."

אז מתי זה התפוצץ?
"אמא שלי חלתה, סבלה מאותן דלקות פרקים שאני סובלת מהן עכשיו. בסוף היא נפטרה מסרטן. כשהיא נפטרה זה היה משבר גדול, שלא נראה לי שהתגברתי עליו עד היום, ואז אזרתי את האומץ להתגרש. היא תמיד פחדה שאני לא אסתדר לבד. כנראה בגלל זה, אחרי שהיא הלכה, לקחתי את הרגליים והלכתי. בגלל שהוא עשה בעיות ויתרתי על הבית".

למה ויתרת?
"תראי, כבר במהלך הפרידה הכרתי את בעלי השני, גם הוא גרוש. הילדים שלי התאהבו בו במבט ראשון, אני לא. אבל הייתה כימיה מדהימה בינו לבין הילדים שלי. עברנו לגור ביחד. הוא בנה לנו בית מדהים והוא בן אדם מדהים, טוב. היה לילדים שלי כל מה שהם רק רצו. נכנסתי להריון והתחתנו. אבל כשאת מתחתנת עם מישהו, את מתחתנת גם עם המשפחה שלו.

"היה שם לחץ מאחורה ובכל מקרה לא כל כך הסתדר בינינו. הוא עשה איתי הסכם ממון שאמר, שבמקרה גירושין הוא משכיר לי דירה לשנה בלבד. הסכם הזוי.כשהילד היה בן כמה חודשים היה בינינו בלגאן ואחרי משהו כמו חצי שנה החלטנו להתגרש".

ומנקודת האפס הזו לאן את ממשיכה?
"אחות של אמא שלי - שהייתה כמו אמא שנייה שלי - חיה בארצות הברית יותר מ-20 שנה. יום אחד היא מתקשרת ואומרת לי: 'די, את לבד, שבתות, חגים, מה דעתך להתקפל ולהגיע?'. זה היה בשבילי חלום. יש לה שם משפחה גדולה ועל זה תמיד חלמתי. היא אמרה שבית ההארחה שלהם צריך להתפנות, היא לא תיקח ממני כסף. היא תדאג שלילדים יהיה תמיד אוכל ולא יחסר להם כלום.

"כשבעלי השני מכר את הדירה הוא נתן לי את כל התכולה, שהייתה שווה המון. מכרתי הכל וככה רכשתי כרטיסי טיסה. בשביל שיהיה לי ממה להתחיל ביקשתי מבעלי השני שייתן לי מזונות מראש. הוא נתן לי סכום שכביכול שווה ל-5 שנים, לכן גם הוא לא משלם לי היום".

החלום ושברו

אז אתם מתחילים לחיות את החלום האמריקאי?
מירי צוחקת במרירות לשאלתי ומגוללת את מסע הקסם שלה באמריקה: "עוד ביום הראשון שהגעתי הדודה ביקשה ממני 1000 דולר בעבור הבית הארחה. זה נגד את כל מה שהובטח. בית הארחה היה אורווה, הייתי בהלם. הוצאתי כסף ונתתי.

"הם גם גנבו לי כסף ולא הייתי מסוגלת לדבר מהלם. לא האמנתי שיתייחסו אלינו ככה. לא יזמינו לארוחת שישי, לא לטייל עם הילדים. מה עשיתי? בישלתי שם אצל משפחות יהודיות אבל הכסף לא הספיק, העבודה הלכה וירדה והגעתי למצב שאין לי איך לכלכל את הילדים, אין לי כסף לטיטולים. אנחנו מריחים את ריחות הבישולים מהבית של הדודה והם לא מזיז להם. כשהם הבינו שהכסף נגמר, בעלה בא והעמיד לי אולטימאטום: הזכיר שאם אני לא יכולה להתפנות, יגיע שריף ויפנה אותי בכח".

לאן אתם מתפנים?
"זו שבישלתי אצלה הפנתה אותי לרב של הקהילה והוא מצא איזה יהודי טוב שהיה לו קומפלקס של דירות, ונתן לי דירה שם לארבעה חודשים. קשה למצוא עבודות, כי את לא חוקית ושוב מגיע התאריך שצריך לפנות. אז הרב שלח אותי לאיזו אישה ישראלית חד הורית. גרנו במכונית תקופה מסוימת.

"אחרי זה שוב זוג צעיר ישראלי פתחו לנו את הבית ונתנו לנו שני חדרים. אבל זה קיום בלתי נסבל. בסוף הרב ארגן לי תרומות לקנות כרטיסים חזרה לארץ, אבל אין לי לאן לחזור, אין לי משפחה. הם חשבו שאני מתלהבת ורוצה אמריקה. אני במשבר מטורף, אז חזרתי ומה מפה?. הרב ניסה לשכנע אותי שזו הארץ שלי ויעזרו לי".

מירי חזרה עם הילדים ארצה לפני כתשעה חודשים. שלושת ילדיה הגדולים נמצאים אצל אביהם והיא והילד הקטן מסתובבים על מזוודות ותלויים בחסדיהם של אחרים. ומה לגבי הארץ שלה, זו שצריכה לעזור לה? ובכן, השביתה נגמרה ומירי חזרה למשרדי הרווחה. הדו"ח שבו תלויים מגוריה לא היה מוכן וראש הצוות החליטה שהעובדת הסוציאלית לא תגיע איתה שוב למשרד השיכון.

"החלטתי לגשת אליה ביקשתי שנייה שרק תסביר לי. אולי יש לי פתיל קצר, אבל לא יכולתי יותר והתפרצתי. היא ביטלה אותי, אמרה שלא מגיע לי. אמרתי לה שנמאס לי לחיות ככה, להסתובב כל היום ולשבת על ספסלים ובקור ובחום. אמרתי לה שאני גם רוצה בית ומקום לחזור אליו".

"היא הייתה קרה וגועלית אלי. הייתי כל כך נסערת שיצאתי וטרקתי את הדלת. חברה שליוותה אותי סיפרה לי ששברתי את הדלת ואני אפילו לא זוכרת. ניסיתי לקבוע לנסות לדבר עם ראש העירייה, שמואל סיסו, אבל לא נותנים לי". על ההתפרצות הזו לא עברו ברווחה לסדר היום. המנהלת החליטה להוציא למירי צו הרחקה לחודשיים ועד אז היא לא תטופל, אלא רק טלפונית.

ממחלקת הרווחה של עיריית קרית ים נמסר: "למרות התנהגותה הבירונית של המתלוננת הטיפול בה נעשה כדת וכדין. נושא פתרונות הדיור אינו בתחום אחריותה של העירייה או אגף הרווחה. הכתובת היחידה לכך היא משרד השיכון לשם נשלח הדוח הסוציאלי".

קישורים:
  • עיריית עכו: חסרת דיור ביקשה עזרה, קיבלה תלונה - "על הדשא, עם הילדים והמקרר" - הכתבה: "על הדשא, עם הילדים והמקרר" , יפה ברנס , mynet , 15.07.2009 - אם לחמישה ילדים מעכו פונתה הבוקר מבית שאליו פלשה לאחר שנותרה חסרת קורת גג. "אם לא יסייעו לי אשים קץ לחיי". העירייה: תורם יממן שני חודשי שכירות, נדאג שהיא לא תישאר מחוסרת דיור...
  • מודל ביורוקרטי לחיקוי: האימפריה הסוציאלית - ד"ר אסתר הרצוג
  • לשכת הרווחה של עיריית פתח תקווה - אי סיוע לחסרת דיור - להלן המאמר "אני מרגישה שכלו כל הקיצין" , עינב יוסף זדה , ידיעות פתח תקווה - שוב מקרה של חסרת דיור בפתח תקווה: האישה, המתגוררת עם בנה הקטן במשרד מחשבים בעיר, טוענת כי העירייה וחל"ד מתעלמות ממצוקתה. "בשבוע הבא אני מתכוונת לשבת עם הילדים באוהל מול בניין העירייה", איימה...
  • בת ים - "פעילות העשרה" - קטינים מהמרים בחצר בית ספר - הכתבה בת ים: קטינים מהמרים בחצר בית ספר , נעמה פרידמן , צילומים - קובי קואנקס , ידיעות בת ים , דצמבר 2009 - אין להם פעילות אחרת אחר הצהריים, ולכן הם נאספים בחצר בית ספר בבת ים ומהמרים. מדובר בילדים בני 13, והם מוצאים את עצמם בחברתם של מבוגרים בני שלושים. הוסיפו לכך גם צריכה של סמים ואלכוהול בסביבה, ותתחילו להבין את גודל הצרה. המשטרה: העניין ידוע ואנו נלחמים בו...

צביעות רשויות הרווחה ו"תעשיית" השואה - ניהול מערכתי כושל ניצולי השואה

תאוות בצע ופקידות מדושנת על גב ניצולי השואההכתבה אין מחילה על ההשפלה , רותי סיני , מאי 2011 , nrg

בגרמניה הנאצית ניסו לגזול מהיהודים צלם אנוש. במדינת ישראל גוזלים מהניצולים, שכל חטאם ששרדו את הזוועות, את שארית כבודם.

במקום לספק את צרכיהם בסתר, עורכים סביבם פסטיבלים של מסכנות. אין היום מעשה למען ניצולים או שקל שמוקצה לטובתם שאינם מלווים בתרועות יחצנות והבזקי מצלמות. קחו, למשל, הזמנה שנשלחה אתמול לקראת יום השואה. "אני שמחה להזמינך לאירוע השקה", כתבה יועצת תקשורת ששלחה את ההזמנה. בושם חדש? קולקציית תכשיטים? לא ולא. פרויקט סיוע לניצולי שואה מאושפזים, "ביוזמה וניהולה של החברה לאיתור והשבת נכסי נספי השואה". שמו של הפרויקט, "עזר לניצול", בלא ספק נהגה על ידי מיטב מוחות ענף הפרסום...

ישראל מכורה לזיכרון השואה. מדי שנה היא מנציחה את הנספים ומתרפקת על סיפורי גבורתם. את החיים, שכל חטאם ששרדו את הזוועות, היא מעדיפה לשכוח. יחסה של המדינה לניצולים היה ונותר מורכב. ישראל אמנם הוקמה עבורם כמקלט, אבל הם התקבלו בתחושות מעורבות. תדמיתם הייתה גלותית וחלשה, פסיבית וכנועה, היפוך מוחלט מדמותו של היהודי שנלחם נגד אויביו כדי לברוא חברה יהודית חדשה בישראל.

על אף שהפנו להם עורף, הניצולים החיוורים בנו את הארץ. חלקם הושלכו הישר מהתופת ההיא לקרבות מלחמת העצמאות, אחרים סללו כבישים ובנו בניינים. הם היו המסד שעליו התפתחה המדינה - הסוחרים, הפקידים, הקצינים, האחיות, המורות. הם גם הקימו דורות המשך - ילדים, נכדים ונינים.

חלפו השנים, מספר הניצולים הלך ופחת, אבל צרכיהם של הנותרים הלכו ורבו. בניגוד לדימוי הרווח שלפיו הניצולים משופעים ברנטות מגרמניה, מתברר שרבים חיים בדלות ומחסור.

בגרמניה לא היה הבדל בין יהודי ליהודי. כולם נחשבו טמאים ונידונו לכליה. בישראל, לעומת זאת, מחולקים הניצולים לקבוצות ותתי קבוצות לפי מוצאם, תאריך הגעתם ארצה ושלל קריטריונים אחרים. כל קבוצה זכאית להטבות שונות.

סבך בלתי אפשרי

כמעט 50 אלף ניצולים שמקבלים גמלה חודשית ממשרד האוצר זכאים לפטור מתשלום בעבור תרופות למחלות המוכרות כתולדה של השואה. אבל ניצולים שמחלתם אינה מוכרת כתוצאה מהשואה, אינם זכאים לפטור, רק להנחה: 50 אחוז עד גיל 70 ו-60 אחוז אחריו. מעבר לעובדה ש-65 שנים אחרי השואה קשה לדעת אם חולי הוא תוצאה של הזוועות או של הגיל או של שניהם, לשם מה נועדה החלוקה לגילאים?

והנה דוגמה נוספת. מתוקף "חוק נכי רדיפות הנאצים" משלם האוצר תגמול חודשי בסיסי לזכאים. בנוסף, יש שמקבלים תגמול ל"נצרך" ויש שמקבלים תגמול ל"נזקק". דרגות זכאות
שונות נקבעו גם לניצולים שנמצאו באחרונה זכאים להכרה מתוקף מחלות נוספות שהוכרו כתולדה של רדיפות הנאצים: ניצול שהחל לסבול ממחלה עשר שנים אחרי המלחמה מוכר בצורה מלאה, וזה שהתחיל לסבול 20 שנה אחרי השואה מוכר באופן חלקי.

התוצאה היא סבך שקשה, עד בלתי אפשרי, לצלוח אותו. וכאילו אין די בסרבול, הרי שלפחות שבעה גופים גדולים ועשרות קטנים יותר עוסקים בסיוע לניצולים: משרד האוצר, משרד הרווחה, המשרד לאזרחים ותיקים, משרד הבריאות, ועידת התביעות, הקרן לרווחת נפגעי השואה, מרכז הארגונים של ניצולי השואה ועוד.

כולם היו גיבורים

הנהנים העיקריים מהבלבול והסרבול הם גדודים של פקידים ועורכי דין שמתחזקים את "תעשיית" השואה. כסף לא חסר. החברה שהוקמה על ידי הממשלה כדי לאתר ולהחזיר נכסים של נספים ליורשיהם מחזיקה בנכסים שנאמדים ב-800 מיליון שקלים, לפחות. לרוב הכסף לא נמצא ולא יימצאו יורשים והוא מיועד בעיקר לניצולים עניים.

לכסף נמצא שימוש חשוב נוסף - יותר מ-20 מיליון שקלים בשנה מוקצים להפעלת החברה ולשכר עובדיה ומנהליה, שכבר התחלפו ארבע פעמים בארבע השנים מאז הוקמה. בשנים האחרונות, בתגובה לביקורת ציבורית קשה, אכן הוקצו כספים לרווחת הניצולים, אבל רק לעניים שבעניים. מרבית הניצולים אינם זכאים, למרות שלא מעטים מתקשים לממן את התרופות והטיפולים שלהם הם זקוקים.

לכל זקן בישראל מגיע להוציא את חייו בכמה שפחות סבל וכמה שיותר כבוד. הדבר נכון, בוודאי, כאשר מדובר באנשים שכל יום, כל חודש וכל שנה בחייהם עוברים עליהם בצל הזוועות ויגון הגעגועים לאהובים שנספו. בישראל מתקשים להבין שגם הם היו גיבורים. עצם החיים בגטו או במחנה, כל נשימה, כל ביס מלחם דל ועבש, היו מעשים של גבורה.

פסטיבלים של מסכנות

אבל היום להיות ניצול שואה בישראל מזוהה יותר מכל עם עוני. במקום שיקבלו סיוע בזכות, נאלצים הניצולים להתמקח על כל כדור ומשחה, להתרוצץ בין משרדים ופקידים ולחפש מסמכים שאינם קיימים כדי להוכיח שאינם מתחזים או מרמים.

במקום לספק את צרכיהם בסתר, עורכים סביבם פסטיבלים של מסכנות. אין היום מעשה למען ניצולים או שקל שמוקצה לטובתם שאינם מלווים בתרועות יחצנות והבזקי מצלמות. קחו, למשל, הזמנה שנשלחה אתמול לקראת יום השואה. "אני שמחה להזמינך לאירוע השקה", כתבה יועצת תקשורת ששלחה את ההזמנה. בושם חדש? קולקציית תכשיטים? לא ולא. פרויקט סיוע לניצולי שואה מאושפזים, "ביוזמה וניהולה של החברה לאיתור והשבת נכסי נספי השואה". שמו של הפרויקט, "עזר לניצול", בלא ספק נהגה על ידי מיטב מוחות ענף הפרסום.

בגרמניה הנאצית ניסו לגזול מהיהודים צלם אנוש. במדינת ישראל גוזלים מהניצולים את שארית כבודם. אין מחילה על הסבל, אין סליחה על ההשפלה.

אין מחילה על ההשפלה - גזל ניצולי השואה


קישורים:

יום ראשון, 1 במאי 2011

האם תובעת את מעון החוסים "אביב" (מקי"ם) בלוד: בני מת בגלל רשלנות

הכתבה האם תובעת את מעון החוסים: בני מת בגלל רשלנות , nrg , רביטל פרקר , מאי 2011

אמו של צעיר מחולון בן 25, שהתגורר בפנימיית "אביב" (מקי"ם) בלוד ומת מחנק, תובעת את הפנימייה, מנהלת הפנימייה ואת משרד הרווחה תביעת רשלנות נזיקית בסך 2.5 מיליון שקל.


"אביב" היא פנימייה חינוכית המפעילה מעון לחוסים הלוקים בפיגור ברמת תפקוד קל עד בינוני וסובלים מהפרעות התנהגותיות קשות. לפי כתב התביעה, שהוגש באמצעות עו"ד כרמי בוסתנאי, הנער המנוח, שהיה נער חביב ונוח לבריות, סבל מפיגור קל מלידה לצד הפרעת אכילה קשה אשר הייתה מוכרת היטב לסובבים אותו.

הפרעה זו גרמה לנער להכניס לפיו כמויות גדולות של מזון אותו הוא נהג ללעוס במהירות ולבלוע ללא הכרה או שליטה, עד כדי מצב של חנק וסכנה ממשית לחייו. פעמים מספר בלע הנער מזון במהירות רבה בזמן הארוחות בפנימייה בה שהה, החל להיחנק וחייו ניצלו בנס. באחד המקרים אף נטל פלפלים חריפים והאביסם לפיו עד ששרפו עיניו.

בשל הפרעה זו והסכנה לחייו, נמנעה מהנער גישה למזון כלשהו, ובשעת הארוחה בפנימייה היה עליו לאכול אך ורק בחדר האוכל או תחת השגחה ובאופן מבוקר. בספטמבר 2009 אירע האירוע הטרגי שהביא למותו המיותר של הנער. הוא נמצא בשעות הצהריים המאוחרות שכוב על רצפת חדר האוכל במעון עם שיירי אוכל בתוך פיו ומחוצה לו, כשהוא מחרחר ועורו כחלחל.

אחות המעון הוזעקה באופן מיידי, אך הנער נמצא על ידה ללא רוח חיים. התובעת, אמו של הנער, שרויה במרה שחורה מאז המקרה הכאוב, וחשה זלזול מצד מנהלי המעון על כי לא נמסר לידיה תחקיר או דוח של האירוע החמור ונסיבותיו.

יוצא מחדרו כשהוא אוחז בספל

על פי תיאור הדברים אשר נמסרו לה בעל פה על ידי מנהלת המעון, כמפורט בכתב התביעה, עולה כי באותו היום בסביבות שעת צהריים נראה הנער יוצא מחדרו כשהוא אוחז בספל, נופף לשלום לכולם, בדרכו לחדר הפעילות – חדר מעש, שם היה מתקן למים קרים, וביקש לשתות. אותה עת עבדה המנקה במקום ולא ניתן למנוח להיכנס מחשש שיחליק על הרצפה הרטובה.

המנוח ניסה להיכנס לחדר מהדלת האחורית וביקש להגיע למתקן המים או לקבל מים ממנו, אך הדבר נמנע ממנו. משם
ניגש המנוח לחדר האוכל והמטבח שהיו פתוחים, מצא מזון שנותר במקום ללא השגחה, הכניסו לפיו ונחנק.

על פי כתב התביעה, הנתבעות אחראיות "למותו המיותר והסתמי של המנוח אשר חייו נגדעו באבם, עקב וכתוצאה ממעשים ומחדלים חמורים שנעשו כלפיו על ידי הנתבעים, בהפרת חובתם לדאוג לשלומו ולשמור על חייו, בהיות המנוח חסר ישע, תלוי באופן מוחלט בנתבעים ונתון לחסותם ולאחריותם".

קישורים:
  • התעללות בילדים חוסים במוסד "אתגר" של משרד הרווחה - מוסד אתגר משמש לילדים חוסים פיגור שכלי. במוסד ישנה מטפלת אשר באופן שיטתי מכה את הילדים חסרי הישע ללא אבחנה. המטפלת מכה את הילדים בראשם, גוררת אותם, שאר הילדים מפחדים ממנה ומרכינים גופם כשהיא עוברת לידם מחשש שתכה אותם. המטפל נעצרה לצורך חקירה...