יום שישי, 5 במרץ 2010

ליקויים חמורים בחוות הנוער "שדה בר" - למעלה מעשר שנים הפקירה מדינת ישראל לגורלם עשרות קטינים שנפלטו מבתים קשים

חוות הנוער "שדה בר" בהנהלת יוסי שדה - החניכים הלכו לזונות שתו אלכוהול, חיו בתנאים מחפירים, ולמעשה הופקרו במהלך כל שנות פעילות החווה. שדה הוא אדם כוחני המטיל מורא על הכפופים לו והמשך קיום החווה מותנה בעזיבתו. בתפקוד גורמי הפיקוח של משרד הרווחה נמצאו ליקויים רבים.

הכתבה: שדה מוקשים , קלמן ליבסקינד , מעריב , סופשבוע , 5.3.2010

הדוח שהניחה ועדת הבדיקה לעניין חוות "שדה בר" על שולחנם של שר הרווחה יצחק הרצוג, ומנכ"ל משרדו נחום איצקוביץ' היה מהחמורים שנכתבו כאן, ודאי כשהדברים אמורים בטיפולה הכושל של המדינה בכל הנוגע לגורלם של ילדים תחת אחריותה. אם לתמצת בכמה מילים מה שמתארים 25 עמודי הדוח, הרי שלמעלה מעשר שנים הפקירה מדינת ישראל לגורלם עשרות קטינים שנפלטו מבתים קשים. היא הפקידה אותם בידיו של יוסי שדה, צעיר בעל עבר בעייתי ובלי שום הכשרה לחינוך, וכמעט לא פיקחה על מה שעשה בהם.

ועדת הבדיקה בראשותה של עו"ד פנינה גיא, לשעבר בכירה בפרקליטות, גילתה שהמדינה לא ידעה מה מתרחש מאחורי גדרות החווה שאותה מימנה ושאליה שלחה ילדים. היא לא עקבה אחר מעשיהם של הילדים, לא פיקחה על עבודתו של שדה, לא ביקשה ממנו דין וחשבון, והתפארה שוב ושוב בהישגים שעליהם סיפר שדה בעצמו, מבלי לבדוק אם יש אמת מאחורי הסיפורים הללו. לגורמי הרווחה לא היה מושג שתקציב המדינה מממן ביקורים של ילדים אצל זונות, ושהחווה מעבירה דיווחים פיקטיביים ורישומים כוזבים של מספרי התלמידים המתחנכים בה.

כדי להוסיף חטא על פשע, התייצבו בפני גורמי הוועדה גורמי רווחה, ובראשם אנשי חסות הנוער, ומכרו לאנשיה סיפורים שהוועדה לא מצאה להם כיסוי במציאות. לפני כמעט שנתיים, כשהמדינה החליטה לכבד את יוסי שדה בהדלקת משואה בערב יום העצמאות, פרסם "סופשבוע" תחקיר ראשון על התנהלותו של שדה. לפני ארבעה חודשים לאחר פרסום התחקיר השני, ולאחר ששורת בוגרים מהחווה ואנשי חינוך שעבדו בה החליטו לצאת החוצה ולספר מה ראו, החליטה הנהלת משרד הרווחה לעשות מעשה. ... הקימו השר הרצוג והמנכ"ל איצקוביץ' ועדת בדיקה, העניקו לה סמכויות וביקשו מסקנות בתוך זמן קצר.

את הוועדה הרכיבו, לבד העו"ד גיא, גם עו"ד אלברט טייב, ד"ר לוי עדן ופקידת הסעד המחוזית של תל אביב, אמה רחמים. את עבודתה ריכז עוזר המנכ"ל יריב מן. 18 ישיבות, שני ביקורים בחווה, לימוד מסמכים וכ- 30 עדים - עובדי משרד הרווחה, מנהלי רשות חסות הנוער, מפקחים, עובדי חווה, מנהליה, מורים ומדריכים, עובדת סוציאלית וחניכים - הספיקו כדי לצייר תמונה מבהילה. חברי הוועדה גם לא ויתרו לגורמים במשרד הרווחה שמינה אותם. הדוח שהוציאו תחת ידם הוא כתב אישום חריף נגד המשרד הזה. רשות חסות הנוער התגלתה במערומיה. בכיריה הנפיקו לוועדה גרסאות מביכות בניסיון לחפות על מחדליהם. בתגובה מסר שדה כי הוא "דוחה את הממצאים אך מוכן להקדים את פרישתו מהחווה". ...

"החווה, לרבות הנהלתה ועובדיה, אינה מתאימה לשמש מעון לקטינים המופנים אליה מטעם המדינה ... כל שינוי בהתנהלות החווה בעתיד מותנה, באופן מוחלט, בעזיבתו של מר שדה את תפקידו מחוץ לחווה ובבניית צוות טיפולי אחר"
"נמצאו ליקויים מהותיים המתייחסים הן לחווה והן לפיקוח עליה, אשר יש בהם לסכן, או לפגוע בקטינים בה ... לאורך שנים לא הצליח הפיקוח של שירותי הרווחה על "שדה בר" לדעת נכונה מה מתרחש במסגרת"
(מתוך דוח הוועדה) ...

לכתבה המלאה הקלק על התמונות.
קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , , ,

יום חמישי, 4 במרץ 2010

הרשעת יקירת בתי משפט לענייני משפחה עו"ד עו"סית האפוטרופסית ירדנה נילמן על גניבה, זיוף, שימוש במסמך מזויף

ירדנה נילמן על דוכן הנאשמיםהכתבה נעצרה עו"ד שחשודה בגניבת כספים מקשישים , וואלה , גלעד גרוסמן , פברואר 2010

ירדנה נילמן תל אביבית כבת 60 חשודה בגניבה של כ-10 מיליון שקלים מעשרות קשישים, בזמן שהייתה האפוטרופוסית שמונתה להם על ידי משרד הרווחה. היא נמלטה לפני שנתיים ונעצרה עם שובה מגואטמלה.

העובדת הסוציאלית עו"ד ירדנה נילמן, שחשודה בגניבה של כ-10 מיליון שקלים מעשרות קשישים בהיותה האפוטרופוסית שמונתה להם על ידי משרד הרווחה, נעצרה היום (חמישי) עם שובה ארצה מגואטמלה.
.

.
עו"ד נילמן, שחשודה בעבירות חמורות של גניבה בידי מורשה, גניבה בידי עובד ציבור, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, נמלטה מישראל לפני כשנתיים, לאחר שנפתחה נגדה חקירה. היא הוחזרה לארץ בעקבות שיתוף פעולה בין המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה, חוליית האינטרפול במשטרת ישראל, משרד החוץ ומשרד הפנים.

נילמן חשודה כי בין השנים 2006-2008, גנבה כספים מעשרות קשישים בישראל, אשר לא היו מסוגלים לטפל בעצמם בנכסיהם, וזאת בהיותה האפוטרופוסית אשר מונתה להם ע"י משרד הרווחה. בתפקידה זה, התאפשרה לנילמן גישה חופשית לרכושם של הקשישים, הכולל נכסי נדל"ן, כלי רכב וכספים המופקדים בחשבונות הבנק שלהם. מחקירת משטרת ישראל עד כה לגבי חלק מהקשישים אשר היו תחת חסותה של נילמן, עולה חשד כבד כי היא גנבה מהם כסף בסכום כולל המגיע לכ-10 מיליון שקלים.

הפרשה החלה כאשר האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים ביצע פעולות חקירה בעניינה של נילמן, שכללו חיפוש ותפיסת מסמכים. בעקבות כך, הגיש האפוטרופוס הכללי תלונה במשטרת ישראל נגדה. כאשר פקע תוקפו של צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגדה, יצאה נילמן מגבולות הארץ. בדצמבר 2009, הופיעה נילמן בשגרירות הישראלית בגואטמלה, לצורך קבלת שירות קונסולרי, ולאחר עריכת שימוע ועל בסיס החלטת שר הפנים, דרכונה בוטל והונפקה לה תעודת מעבר לצורך שיבה לישראל בלבד.
,

,
הוגש כתב אישום
ביום א' 28.03.2010 הוגש כתב אישום הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד עורכת הדין ירדנה נילמן, המואשמת כי גנבה יותר משבעה מיליון שקלים מעשרות לקוחות חסרי ישע להם שימשה כאפוטרופסית.
על פי כתב האישום, נילמן ניצלה את הגישה שניתנה לה לחשבונותיהם של החוסים, רשמה צ'קים על שמה, משכה כספים במזומן והעבירה כספים בין חשבונות הבנק שלהם לחשבונותיה הפרטיים.

בכתב האישום מואשמת גם מירב לוי, בעלת חברת א.י.ש סיוע שירותים ואחזקה בע"מ, שפעלה תחת נילמן. במסגרת הוראותיה, ביצעה גם לוי פעולות כספיות שונות בחשבונות בהם היתה מורשית חתימה.

השתמשה בכסף גם לשיפוץ בתים של מקורביה

נילמן מואשמת, בין היתר, כי מכרה דירת ארבעה חדרים של אישה שמונתה לדאוג לצרכיה. באותה עסקה קיבלה לידיה סכום העולה במקצת על 800 אלף שקלים, מתוכם השאירה לעצמה כ-500 אלף שקלים.

במקרה נוסף, מכרה גילמן דירה של אישה אחרת בסכום דומה, אך השאירה לה קצת מעל 120 אלף שקלים. לעצמה לקחה כשבע מאות אלף שקלים.

עוד עולה מכתב האישום כי נילמן, בסיועה של לוי, נהגה להשתמש בכספים רבים לצורך מימון אורח חייהן הנהנתני: 18 אלף שקלים עבור עגינת יאכטה, 40 אלף שקלים עבור טיול לתאילנד, 70 אלף שקלים לשני אופנועי ים, ועוד מאות אלפי שקלים שהוצאו על קצבה חודשית לבנה, בילויים בספא ואף שיפוץ בתים של מקורביה.

בכתב האישום ישנו אף סעיף שמפרט איך 22 אלף שקלים שגנבה, הועברו למועדון הכדורגל בית"ר ירושלים.

ירדנה נילמן הורשעה באוקטובר 2010

השופט צבי גורפינקל מבית המשפט המחוזי בת"א הרשיע (יום ה', 7.10.10) במסגרת הסדר טיעון את עו"ד ירדנה נילמן, ששימשה כאפוטרופוסית של חסויים רבים מטעם בתי המשפט לענייני משפחה ברחבי הארץ, בביצוע עבירות של גניבה, זיוף בנסיבות מחמירות וכן עבירות נוספות. החסויים להם שימשה כאפוטרופסית היו בעיקר קשישים, כולם מחוסרי יכולת וחלקם גם חולי נפש פרנואידים. נילמן נמצאת במעצר מאז הוגש נגדה כתב האישום.

עם פתיחת חקירת המשטרה נגדה לפני כשנה נמלטה נילמן לגואטמלה, מתוך ידיעה כי אין למדינה זו הסכם הסגרה עם ישראל, בסופו של דבר, היא שבה לארץ בחודש מרס רק אחרי אחר שתוקף דרכונה פג והונפקה לה אשרה לנסיעה לישראל בלבד.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט ע"י עו"ד מנחם מזרחי מפרקליטות מחוז ת"א, במקום לדאוג לרכושם של החסויים, גנבה מהם נילמן באורח שיטתי למעלה מ-7 מיליון שקלים. נילמן ניצלה את הגישה שניתנה לה לחשבונותיהם של החוסים, רשמה צ'קים על שמה, משכה כספים במזומן והעבירה כספים בין חשבונות הבנק שלהם לחשבונותיה הפרטיים. בין השאר, היא הורתה על העברת כספים מחשבונותיהם הפרטיים של הקשישים לחשבונות של חברת "א.י.ש. סיוע שירותים ואחזקה", שהייתה בבעלות חברתה מירב לוי ובשליטתם בפועל של נילמן ושל יהושע שאול, בן-זוגה שנפטר בינתיים.

בכספים השתמשה נילמן, בין היתר, כדי לשלם עבור עגינת היאכטה של בן-זוגה מלון "גלי כנרת" בטבריה, עבור טיול משפחתי בתאילנד, עבור בתי מלון ומסעדות, עבור רכישת אופנועי-ים, עבור בניית ביתו של בן-זוגה ביישוב פורייה, ועבור שימושים רבים נוספים.

לפי ההסדר, העונש ביחס לנאשמת יהיה פתוח וכל צד יטען לעונש כרצונו, כאשר הדיון בעניין הטיעונים לעונש נקבע ל- 20 בדצמבר.

גזר הדין 7.5 שנות מאסר בפועל - ינואר 2011

עו"ד עובדת סוציאלית ירדנה נילמן גנבה 7.2 מיליון שקל מ-20 חסויים להם שימשה כאפוטרופוס, נדונה ב- 06.01.2011 ל-7.5 שנות מאסר בפועל. נילמן הורשעה בעבירות רבות של גניבה בידי מורשה, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף.

נילמן, בת 62, הודתה בהאשמות נגדה במסגרת עיסקת טיעון, בה לא נקבע עונש מוסכם. היא נמלטה מן הארץ לגווטמאלה לאחר שנחשפו מעשיה, אך שבה מרצונה על-מנת לעמוד לדין.

את מעשי הגניבה ביצעה נילמן בשנים 2008-2006 בסיועה של מירב לוי, אשר נדונה במסגרת עיסקת טיעון לחמישה חודשי מאסר. חלק ניכר מן הכספים הועברו לבן-זוגה של נילמן, יהושע שאול, שנפטר בינתיים.

לאחר שנילמן מונתה לשמש אפוטרופוס לחסויים (מי שאינם יכולים לטפל בעצמם בענייניהם בשל מחלות פיזיות או ליקויים נפשיים), היא העבירה את כספיהם לחשבונות של חברה שבשליטתה, אותה ניהלה לוי. כספים נוספים העבירה לחשבונותיה הפרטיים, ונטלה סכומים ניכרים לשימושם הפרטי שלה ושל שאול.

הקורבנות: חולי אלצהיימר ופרקינסון

כתב האישום מפרט שורה ארוכה של שימושים שעשו בני הזוג בכספים שגנבו, ובהם:

17,900 עבור עגינת היאכטה של שאול בכנרת.
40,000 שקל לטיול של שאול ובני משפחתו לתאילנד.
5,990 שקל לבילוי בספא.
3,500 שקל הועברו מדי חודש לבנה של נילמן.
סכומים שונים לבניית בית מפואר של שאול בפוריה עילית.
12,000 שקל לפרסום מודעות של מכוני עיסוי.
22,000 שקל לבית"ר ירושלים.

כתב האישום גם מפרט את נסיבותיהם של החסויים שנפלו קורבן לנילמן. בין היתר מדובר בחסויים הסובלים מבלבול וחוסר התמצאות, פגיעות ראש, פרקינסון, נזק מוחי, אלצהיימר, אירוע מוחי וסכיזופרניה.

השופט צבי גורפינקל אומר בגזר הדין: "לא ניתן שלא להזדעזע מחומרת המעשים כאשר נעשה שימוש ציני ופסול ברכושם של החסויים לצורכי רכישת מוצרי מותרות והפרת אמון גסה". הוא דוחה את טענת הסניגור, כאילו נילמן הלכה שולל אחרי שאול, שכן גם לפי כתב האישום המתוקן - 3 מיליון שקל שימשו את נילמן ובני משפחתה (היתרה הועברה לשאול). "לא ניתן לקבל את הטענה כאילו פעלה הנאשמת כנערה מאוהבת ההולכת שבי אחרי אהובה ומבצעת את כל בקשותיו ללא שיקול דעת עצמאי", קובע גורפינקל.

לדברי גורפינקל, דווקא הסכומים הקטנים שגנבה נילמן מלמדים על הציניות בה נהגה. כך, למשל, היא זייפה טיפול שיניים בסך 800 שקל שייראה כאילו מדובר ב-38,800 שקל וגנבה את ההפרש. היא רשמה סכומים של 12,000 שקל ו-15,000 שקל כהוצאות לטיפול בחסויים וגנבה גם אותם.

גורפינקל דוחה מכל וכל את טענתה של נילמן, כאילו פעלה לטובת החסויים כאשר השקיעה את כספם בשוק האפור לשם קבלת ריבית גבוהה יותר מאשר בבנקים. הוא מציין בהקשר זה לא רק את כלל מעשיה והשימוש שעשתה בכסף, אלא גם את העובדה שגנבה כספים של חסויה ביום בו הלכה לעולמה.

קישורים:
תגובה 1:
תוויות: , , , , , , , , ,

יום שלישי, 2 במרץ 2010

לשכת הרווחה עיריית תל אביב בשירות המאכ'רים - הפקרת נערה להתעללות מינית במשך שנים

דע כי רוב המטפלים ומאבחנים, בעלי פנימיות ומעונות מופרטות, תאגידי אפוטרופסות ועוד, השורצים בשירותי הרווחה העירוניים הנם כמאכ'רים, רצונם לקבל ילדים נערים וחוסים ככלי לעשיית כסף קל, תוך שהם מציעים תכניות "שיקום" ו"טיפול", חסרות תועלת מזיקות ומסוכנות.
עובדי הרווחה, ועדות החלטה, פקידי הסעד, ועובדים הסוציאליים ברשות המקומית שומעים היטב את ה"מאכ'רים" ומרצים אותם, אך אינם רואים ממטר את האזרח.

פברואר 2010 - סיפורה של נערה מוכרת ו"מטופלת" מספר שנים ע"י שירותי הרווחה של עיריית תל אביב.
.

.
מתוך חבורת הנערים הפכו לחבורת מפלצות , nrg , אבי אשכנזי, נתיב נחמני, ויניב גורן, פברואר 2010
חבורת הנערים, ובראשם החשוד המרכזי, בו הייתה הנערה מאוהבת, עשו בקורבן כרצונם. הם אנסו אותה, ביצעו בה מעשי סדום, אילצו אותה לקיים יחסים עם כמה מהם במקביל, כיבו עליה סיגריות, ניפצו עליה בקבוקים, היכו אותה, בעטו בה, רמסו את כבודה פעם אחר פעם. "ככל שהמשכנו בחקירה הזדעזענו יותר ויותר", מספר קצין בכיר. "הם הפכו לחבורת מפלצות שאיבדה צלם אנוש. לא מדובר כאן בהתעללות רגילה, כזו שאנו נתקלים בה מדי פעם, אלא במעשים סדיסטיים".

שירותי הרווחה של עיריית ת"א הכירו את הנערה

בלשכת הרווחה של עיריית תל אביב, המטפלת בנערה ובמשפחתה מספר שנים, הופתעו לגלות על מעורבותה של הנערה בפרשת ההתעללות המינית. לדברי גורמי רווחה המכירים היטב את הנערה, למרות הליווי הצמוד לו זכתה מצד עובדים סוציאליים, חונכים ומפקחת בית הספר בו למדה, הנערה מעולם לא סיפרה על ההתעללות המינית הקשה.

"הנערה מטופלת מזה מספר שנים על ידי גורמי הרווחה והחינוך בעיריית תל אביב, על רקע קשייה בתחום הלימודי, התפקודי והמשפחתי. המידע שנחשף כעת הוסתר על ידה היטב, דבר המאפיין נפגעות טראומה מינית", נמסר מדוברות עיריית תל אביב. "לפני כשנה וחצי הובאה הנערה על ידי גורמי הרווחה העירוניים לאבחון פסיכיאטרי וטיפול בבית החולים איכילוב, וגם שם היא לא חשפה את המידע ".

גורמים בשירותי הרווחה אמרו אתמול, כי הנערה דאגה להסתיר היטב את מה שעובר עליה, ולראייה כשנשאלה על ידי עובדת סוציאלית האם היא מקיימת יחסי מין ומשתמשת באמצעי הגנה, טענה הנערה כי יש לה חבר אולם הם כלל לא מקיימים יחסי מין.
.

.
כתב אישום חמור ביותר - מתוך news1 , 03.03.2010
כתב אישום חמור הוגש (יום ד', 3.3.10) נגד 13 נערים מצפון תל אביב, מגבעת שמואל ומגבעתיים. הנערים נאשמים כי אנסו נערה והתעללו בה מאז הייתה בת 15 ובמשך כמה שנים.

כתב האישום כולל עשרות עבירות ו-15 אישומים, בהם אישומים חמורים ביותר של אונס בנסיבות מחמירות, מעשים מגונים, סיוע לאונס, תקיפה ומעשי סדום.

המשפט צפוי להתקיים בדלתיים סגורות מכיוון שהנאשמים כולם הם קטינים. בתחילה ביקשה פרקליטות המדינה שלא לאשר לפרסם את פרטי כתב האישום אך בית המשפט סירב להיעתר לבקשה.

על-פי כתב האישום החלו מעשי האונס בשנת 2006 לאחר שהכירה המתלוננת את הנאשם המרכזי בפרשה. בין השניים, שלמדו יחד בבית הספר, נוצר קשר זוגי אך הוא נותק והמשיך כקשר ידידותי בלבד. הנערה חשה באותה עת תלות רבה בנאשם המרכזי ואף סיפרה לו כי התאהבה בו. היא אמרה לו כי תעשה כל מה שיבקש ובלבד שיישאר עמה ולא יעזוב אותה, וגם שאם ייפרדו היא תתאבד.

עוד נטען בכתב האישום כי באותה התקופה ולאחר שגילה כי המתלוננת תלויה בו התעלל בה הנאשם המרכזי, תקף אותה פעמים רבות ופנה לחבריו ומכריו והציע להם לקיים עמה יחסי מין במקומות שונים.

"במהלך המפגשים בעלו הנאשמים את המתלוננת ללא הסכמתה החופשית בפומבי, זה אחר זה, כל אחד לחוד וביחד ביצעו בה מעשי סדום ומעשים מגונים תוך שהם יודעים כי היא אינה מעוניינת בכך אלא נאלצת לבצע את הוראותיו של א' כדי שלא ינתק עמה את הקשר", נכתב. באותם המפגשים, תוך קיום יחסי המין עם חבריו נהג א' להחזיק בידה כדי להרגיע אותה.

"הנאשמים האחרים נכחו באירועים בהם א' תקף אותה, כאשר ביקשה לחדול מקיום יחסי המין איתם, וכן כשהוא נהג לתקוף אותה במסגרת הלימודים", נכתב בכתב האישום.

מתוך פוסט 2.3.2010 - יש אשמים

" ... אך למרות שעל ההורים להפנות אצבע מאשימה כלפי עצמם, האשמה העיקרית אינה בהם, אלא במערכות החינוך והרווחה. יש לבדוק לעומק מדוע הצוותים החינוכיים לא ידעו על המעשים המתרחשים מתחת לאפם. אם חלילה חשדו ושתקו - הדבר חמור שבעתיים. כיצד גם קרה ששירותי הרווחה לא זיהו את מצוקתה של הנערה, שהפכה לשפחת מין ולקורבן חסר אונים של עבירות אלימות, שכללו מכות וכיבוי סיגריות על גופה? ... ".

יש אשמים באונס הנערה - רשויות הרווחה והחינוך
לשכת הרווחה עיריית תל אביב בשירות המאכ'רים - הפקרת נערה להתעללות מינית במשך שנים

היא היתה כמו בובת חוט שנשלטה על ידו
לשכת הרווחה עיריית תל אביב בשירות המאכ'רים - הפקרת נערה להתעללות מינית במשך שנים
כמו בובה על חוט - כשל אגף הרווחה תל אביבתויות: מינהל הרווחה תל אביב, הילה אריאל, לשכת הרווחה תל אביב עבר הירקון, אונס קבוצתי, ראש מינהל הרווחה תל אביב דורית אלטשולר, כשלים ברווחה תל אביב, בית ספר, מינהל השירותים החברתיים תל אביב

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , ,

יום ראשון, 28 בפברואר 2010

בתי חולים פסיכיאטריים - להיות שפוי במקומות לא שפויים - הניסוי של דיוויד רוזנהן

תקציר המאמר
David L. Rosenhan, “On Being Sane in Insane Places,” Science, Vol. 179 (Jan. 1973), 250-258 "להיות שפוי במקומות לא שפויים"

דייוויד רוזנהן, פסיכולוג ועיתונאי, ביקש לערוך ניסוי: הוא נידב שמונה מחבריו – שלושה פסיכולוגים, סטודנט לתואר שני, רופא ילדים, פסיכיאטר, צייר ועקרת בית – להתחזות לחולי נפש כדי לבחון את יכולתה של הפסיכיאטריה לאבחן את מצבם.

רוזנהן וחבריו, כולם אנשים שפויים, פנו לתשעה בתי-חולים לחולי נפש והתלוננו שהם שומעים קולות. כשנשאלו מה הקול שהם שומעים, ענו: "בום". די היה בכך כדי שיאושפזו ויעברו סדרה של בדיקות ושל אבחנות. כולם הוגדרו כלוקים בנפשם, כשקשת האבחנות הרפואיות נעה מסכיזופרניה ועד מאניה-דיפרסיה.

בהתאם להנחיות שסוכמו מראש, הודיעו המתחזים מיד לאחר אשפוזם ששוב אינם שומעים את הקולות, אבל הרופאים שטיפלו בהם לא התרשמו: הם נתנו להם כדורים (שאותם השכילו המתחזים לא לבלוע), ערכו להם בדיקות, קיימו איתם שיחות טיפוליות והתייחסו אליהם כאל חולים לכל דבר. דווקא בין החולים האמיתיים שבמחיצתם שהו המתחזים היו כאלה שהבחינו בתרמית ואמרו לאחדים מהם: אתה לא חולה, אתה עיתונאי או חוקר.

הצוות הרפואי המשיך בשלו. המתחזים שהו בבתי-החולים בין שבעה ל-52 יום (כל מתחזה לפי החלטת המוסד שבו אושפז), והשתחררו כשהאבחנה הרפואית קובעת "חלה נסיגה במחלתם".

רוזנהן פירסם את תוצאות הניסוי בכתב-העת היוקרתי לענייני מדע "Science" כשהוא קורא בכך תיגר על תקפותן של השיטות שבאמצעותן הפסיכיאטריה מאבחנת את מטופליה. המאמר עורר סערה וגרר לא מעט תגובות ביקורתיות. אחד מבתי-החולים הנוגעים בדבר השליך לעברו של רוזנהן כפפה: הוא הזמין אותו להפנות אליו כל מספר של מתחזים בשלושת החודשים הבאים, בלי ליידע על כך את המוסד, והבטיח כי יצליח לזהות את כולם. רוזנהן נענה לאתגר. מקץ שלושה חודשים הודיע בית-החולים כי זיהה בוודאות 41 חולים מדומים. רוזנהן הבהיר כי לא הפנה לבית-החולים ולו חולה אחד.

כל זה קרה ב-1972. הניסוי של רוזנהן נחשב למחקר מכונן על מהימנות האבחון בתחום הפסיכיאטריה ועל עוצמתם של התיוג המוקדם והדעה הקדומה ביחסם של פסיכיאטרים למטופלים. הוא לא היה אפשרי לולא השימוש במתנדבים מתחזים.

להלן קטע מתחילת המאמר "להיות שפוי במקומות לא שפויים" של דיויד רוזנהן

"איך אנחנו יודעים מה מהווה "נורמליות" או מחלת נפש? החוכמה המקובלת מציעה שלאנשי מקצוע שהוכשרו לכך יש את היכולת לאבחן באופן מדויק למדי. במחקר זה, לעומת זאת, דיוויד רוזנהאן מספק ראיות המערערות הנחה זו.

אם שפיות ושיגעון קיימים, איך נדע אותם?

השאלה היא לא קפריזית ולא חסרת היגיון בעצמה. עם זאת, אישית אנו משוכנעים שאנחנו יכולים לספר מה נורמלי מן הלא נורמלי, הראיות פשוט לא משכנעות. למשל, לעתים קרובות אנו קוראים על משפט רצח מפורסם שבו טענות הפסיכיאטרים מטעם ההגנה סותרות את טענות הפסיכיאטרים מהתביעה בעניין השפיות של הנאשם. באופן כללי יותר, יש מידה רבה של נתונים סותרים על האמינות, והמשמעות של מושגים כמו "שפיות", "טירוף", "מחלת נפש", ו"סכיזופרניה".
לבסוף, רות בנדיקט (1934) הציע כי נורמליות ולא נורמליות אינם אוניברסליים. [1] מה שנתפס נורמלי בתרבות אחת עשוי להראות די נלוז בתרבות אחרת. לכן, מושגים של נורמליות ולא נורמליות אינם מדויקים כמו שאנשים מאמינים שהם.

השאלה בנוגע נורמליות ואי נורמליות אינה בשום אופן השאלה כמה התנהגות סוטה או מוזרה. רוצח הוא סוטה. כך גם הוזה. שאלות כאלה אינן מכחישות את קיומו של הסבל האישי הקשור לעתים קרובות עם "מחלת נפש". חרדה ודיכאון קיימים. סבל פסיכולוגי קיים. אבל נורמליות ולא נורמליות, שפיות ושיגעון, והאבחונים שלהם פחות ממשיים מאשר רבים מאמינים.

השאלה האם ניתן להבחין בין שפוי למטורף (והאם יש דרגות של אי שפיות שניתן להבחין בין אחד לשני) היא עניין פשוט: האם אלו התכונות העיקריות של המטופלים שאותן מאבחנים, או שזוהי הסביבה וההקשרים שבו המשקיפים מוצאים אותם?
מבלוילר, דרך קרצ 'מר, דרך הניסוח האחרון המתוקן של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני, הדעה היא כי חולים עם סימפטומים בהווה, יכולים להיות מסווגים, וע"י כך להבדיל בין שפוי למטורף. לאחרונה, עם זאת, דעה זו נחקרה. מבוססת בחלקה על שיקולים תיאורטיים אנתרופולוגיים, פילוסופיים, משפטיים, וטיפוליים, הרואים סיווג פסיכולוגי של מחלות נפש כחסר תועלת במקרה הטוב, ממש מזיק, מטעה, ומזלזל במקרה הרע. אבחנות פסיכיאטריות, בראייה זאת, אינן נכונות ואינן מאפיינות את הנצפה אלא במוחם של המשקיפים .

ניתן לבצע בדיקה של נושא ע"י השמת אנשים נורמליים (כלומר, אנשים שאין להם, ומעולם לא סבלו, מסימפטומים של הפרעות פסיכיאטריות קשות) בבתי חולים פסיכיאטריים, ולאחר מכן לקבוע אם הם התגלו כשפויים, ואם כן, כיצד . אם השפיות של "חולי דמי" אלו תתגלה תמיד, יש ראיות לכאורה שאדם שפוי יכול להיות מובדל מהמטורף במקום שבו הוא נמצא. נורמליות די ברורה מוכרת בכל מקום בו היא מתרחשת, משום שזה תלוי באדם.
אם, לעומת זאת, לא יגלו את השפיות של החולים המדומים, קשיים רציניים יצוצו באבחון פסיכיאטרי. בהתחשב בכך שצוות בית החולים חסר יכולת לזהות כי החולה המדומה מתנהג בצורה שפויה מחוץ לבית החולים. תופעה כזאת תתמוך בעובדה כי האבחון הפסיכיאטרי בוגד מעט בנבדק, אך הרבה יותר בסביבה שבה המשקיף מוצא אותו.

מאמר זה מתאר ניסוי (בדיקה) כזה. שמונה אנשים שפויים נכנסו ל- 12 בתי חולים פסיכיאטריים שונים, ולא חשפו כי הם ללא עבר או בעיות פסיכיאטריות שונות. חוויות האבחון שלהם מהוות את החלק הראשון של מאמר זה; שאר המאמר מוקדש לתיאור חוויותיהם במוסדות פסיכיאטריים.
פסיכיאטרים ופסיכולוגים, שעבדו בבתי חולים כאלה, מכירים את החוויה. רק לעתים רחוקות הם מדברים על זה עם מטופלים לשעבר, אולי משום שהם לא בוטחים במידע שמקורו בעבר הלא שפוי של המטופלים. מי שעובד בבתי חולים פסיכיאטריים סביר להניח שהסתגל היטב לחוויה כך שהוא לא רגיש להשפעה שלה. ישנם דיווחים מזדמנים של חוקרים שהקדישו עצמם למחקר של טיפולים פסיכיאטריים, חוקרים אלה בדרך כלל שהו בבתי החולים לתקופות קצרות של זמן, לעתים קרובות השתמשו בידע של צוות בית החולים. קשה לדעת באיזו מידה צוות בית החולים התייחס אליהם, כמו חולים או כמו עמיתי מחקר. עם זאת, הדו"חות שלהם על בתי החולים הפסיכיאטריים היה יקר. מאמר זה מרחיב את המאמצים הללו.

החולים המדומים והצבתם בניסוי
בניסוי היו שמונה חולים מדומים ושונים. אחד היה סטודנט לפסיכולוגיה בשנות ה- 20 לחייו. שבעת האנשים הנוספים היו מבוגרים יותר: שלשה פסיכולוגים, רופא ילדים, פסיכיאטר, צייר, ועקרת בית. שלש היו נשים, וחמשה גברים. נקבעו להם שמות בדויים על מנת שלא יובכו בסוף הניסוי. אלו שהיו בעלי מקצוע בתחום בריאות הנפש בדו בניסוי מקצוע אחר על מנת לא למשוך תשומת לבם של עמיתים למקצוע.
החולים המדומים הוצבו בבתי חולים שונים. 12 בתי החולים בניסוי היו בחמש מדינות שונות (בארה"ב) בחוף המזרחי והמערבי. ... "

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , , ,

יום שבת, 27 בפברואר 2010

משרד הרווחה: הקטין ומשפחתו תמיד אשמים - מעון מצפה ים - הפקרת קטין שנחשד באונס

פברואר 2010 - נער בן 13 הנמצא מזה מספר שנים באחריות רשויות הרווחה חשוד כי ברח ממעון מצפה ים של רשות חסות הנוער ועמותת ענב - עידוד נוער במצוקה, שם הוצב ע"י רשויות הרווחה, ואנס אשה כבת 30. הנער עבר תלאות רבות במוסדות הרווחה מזה מספר שנים. גורמי רווחה מטילים את האחריות על הנער ומשפחתו.

מתוך הכתבה מהרחוב למוסד ובחזרה - חיי בן 13 החשוד באונס , רענן בן צור , 27.02.2010 , ynet

הוא בסך הכל בן 13, ונראה כמו ילד הרבה יותר קטן. חייו הקצרים כללו תלאות רבות. הוא נדד בין הבית, הכלא, הרחוב ומוסדות שונים. לפנות בוקר (שבת) הוא נעצר בחשד שאנס אשה בת 30 בחדר מדרגות בנתניה, אחרי שברח השבוע ממשגיחים שהביאו אותו לדיון בבית משפט. ההורים לא התערבו במקרה, וגורם שמכיר את הנער היטב אמר ל-ynet: "עשינו הכל על מנת לעזור לו. כנראה שאין לו תקנה". בערב, האריך בית משפט השלום בראשון-לציון את מעצרו של הנער בחמישה ימים.

הילד גדל במשפחה בעייתית בשכונת מצוקה בשרון. כשהיה בן 11 הוחלט להוציאו מחזקת הוריו ולהעבירו למוסד סגור, בשל בעיות ההתנהגות שמהן סבל וקשיים שגילה בשהייה במסגרת. משפחתו, התברר לשירותי הרווחה,אינה יכולה לספק לו את התמיכה הראויה.

לפני כחצי שנה שוחרר הנער מהמעון, בניסיון לשלבו מחדש בקהילה. אלא שהוא הידרדר במהירות, נראה מסתובב עם עבריינים וכנראה סבל מהזנחה קשה. במשטרה מכירים אותו היטב, בעיקר מעבירות רכוש. אחרי אחד מהמקרים שבהם נעצר, לא נמצא עבורו מקום במוסד והוא נכלא בכלא הנוער אופק. בעקבות פרסום המקרה ב-ynet הוא שוחרר למוסד אחר.

לפני כמה ימים, הביאו אותו האחראים עליו במעון "מצפה ים" לבית המשפט בנתניה. הוא מוגדר כחוסה ולא כעציר, ולכן לא השגיחו עליו שוטרים. למרות מקרי העבר, גם הפעם הוא הצליח לחמוק - ונמלט.

לא השתלב בשום מקום

לפי עדות האשה, אתמול סמוך ל-2:00 היא הלכה ברחוב ליד ביתה. הנער ביקש ממנה סיגריה, היא נתנה לו אחת והמשיכה בדרכה. אך הנער עקב אחריה, וכשנכנסה לחדר המדרגות בבניין בו היא מתגוררת, נכנס אחריה, היכה אותה, הפשיט ואנס. היא צעקה, והוא נשך והמשיך להכות אותה.

נערים ששיחקו בנפצים הסיחו כנראה את דעתו, והאשה נמלטה עירומה. היא הבחינה בעובר אורח, שהזעיק את המשטרה ותפס את הנער.

במהלך חייו הקצרים ניסו גורמים רבים לסייע לו, ללא הצלחה. "עשינו הכל על מנת לעזור לו לצאת ממעגל הפלילים אך כלום לא עזר", אמר גורם שמכיר את המקרה היטב. "הוא היה בורח מהבית, ולאחר שהיה נעצר ומשתחרר היה נזרק לרחוב. הוא לא הצליח להשתלב בשום מסגרת טיפולית או חינוכית. גם כשהיה במוסד סגור הוא היה בורח".

אותו גורם התקשה להאמין שהנער תקף ואנס. "צריך לראות אותו כדי להבין שזה לא ייתכן. למרות שהוא בן 13 הוא נראה כמו ילד הרבה יותר קטן. הוא צנום וכחוש, בגובה 1.40 מ' בערך, ושוקל לא יותר מ-45 ק"ג. מספיקה סטירה אחת כדי להעיף אותו".

ואיפה ההורים?

מכיוון שעל פי חוק הנוער החדש, לא ניתן לחקור נער מתחת לגיל 14 ללא נוכחות הוריו או האפוטרופוס שלו, לאחר מעצרו של הנער בלילה אותרו ההורים וזומנו לתחנת המשטרה. אך החוקרים נתקלו באדישות - וההורים הודיעו שלא יבואו.

"ההורים עשו הרבה בשבילו", התעקש הגורם, "למרות הבעיות שעשה תמיד הם ניסו לסייע לו וקיבלו אותו חזרה לבית. לפני כמה חודשים הם התייאשו והפסיקו לדאוג לו. הוא ממש מירר להם את החיים".

במשטרת נתניה החליטו לאחר קבלת אישורים מתאימים לחקור את הנער בכל זאת. ל-ynet נודע כי במהלך חקירתו הודה הנער כי שדד את תיקה של האשה, אך הכחיש את האונס. בניגוד לטענתה, לפי גרסתו, האשה היא שביקשה ממנו סיגריה. המתלוננת עצמה שרויה בהלם.

אגב, גם אם הפעם יורשע הנער הוא לא ייכלא אלא רק יוחזר למוסד סגור. בינתיים, הוא נמצא במעצר בכלא אופק. כאשר יימצא עבורו מוסד מתאים הוא יועבר אליו.

סנגורו של הנער מטעם הסנגוריה הציבורית, עו"ד אורי קינן, מסר בתגובה: "עוד בטרם יבשה הדיו על טפסי המעצר שוב רצה המשטרה ומגוללת את תכני החקירה באמצעי התקשורת. טוב תעשה המשטרה אם תנהל את החקירה ביעילות ובצניעות. מרשי מכחיש את ביצוע האונס ואני מקווה שבסוף החקירה יתברר כי מדובר בבדיה".

עדות חסויה של איציק לוימעון מצפה ים של משרד הרווחה - סיפורו של איציק לוי מתוך המאמר אלימות ביורוקרטית וטובת הקטין של פרופ. אסתר הרצוג

קישור למסמכים נגד הנער איציק לוי שכל חטאו מציאת שטר של 5 לירות ולא עשה מספיק מאמצים לאיתור הבעלים 

(על בסיס ספרו "עדות חסויה", שפורסם ב-1996, הופק סרט תיעודי "נערים במוסדות", שהוקרן ב"עובדה", תכניתה של אילנה דיין בערוץ 2) על שבע שנות שהות במוסדות חסות לנוער עבריין, משקף את הביטויים הקיצוניים ביותר של המציאות המוסדית וגורלם של בני נוער, החוסים בה. זהו סיפורו של נער, בן ליוצאי מרוקו שהגיעו לארץ בשנות ה-50. בגיל 12 הוא נשלח מבית הוריו בשכונה ד' בבאר-שבע אל מעון מצפה-ים, מוסד סגור מוקף גדרות וחומות בנוף-ים, שנועד לאבחן נוער עבריין. מאז היותו בן 10 למד להכיר את חוסר האונים של הפרט – הקטין, ממשפחת מהגרים מזרחית, מול הכוח המשולב של נציגי המימסד: שוטרים, קציני מבחן, מדריכים, מנהלי מוסדות, סוהרים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, שופטים. מתגובותיו המובאות בהמשך למסמכים שהצליח לקבל לרשותו (רק חלק מהם) לאחר מאבק ממושך וכתוצאה מהחלטת בג'ץ, ניתן ללמוד על השקרים, העיוותים שבהם נעשה שימוש רב בחוות הדעת שהובאו לבתי המשפט, על המניפולציה בתיאורים, על ההחלטות שאינן קשורות לחוות הדעת ועל האלימות הרבה שספג ממדריכים, במהלך השנים במוסדות. באחת מתגובות אלו הוא כותב "למראה ההגדרות המלומדות על אישיותי המופרעת ("חסר בסיס אמוציונלי") והמפלצתית, הייתי מאחל לפסיכולוגית הפלמונית ולעובדת הסוציאלית האלמונית (שמן נמחק מן המסמך בקפדנות ובזהירות), לעבור את הגדר ולחוות על בשרן חודש ימים בתוך מעון ממשלתי סגור לנערים עבריינים. את התצפית עלי, החיה איציק, הן ניהלו בתוך מוסד ממשלתי עלוב, כשאני מוקף נערים קשים ואלימים ביותר, לצד מדריכים/סוהרים קשוחים לא פחות ובעלי כישורים פדגוגיים די מפוקפקים (ומחוסרי בסיס אמוציונלי)." (בקובץ המסמכים המצורפים לספר).

תקציר הספר "עדות חסויה" של איציק לוי

בחורף, בתחילת שנת 1971, נשלח איציק לוי, ילד בן 12, מבית הוריו בבאר - שבע אל מעון מצפה-ים, מוסד לאבחון לנוער עבריין בנוף-ים. השופט שגזר את דינו של הילד הבטיח למשפחה כי מדובר בחודשיים בסך הכול, במהלכם יעבור מבחני מיון ולפיהם יוחלט מה יעלה בגורלו.
בתיקו הפלילי היו אז שלושה אישומים: אי-הודעה על מציאת כסף ברשות הרבים (חמש ל"י), חדירה ללא רשות לחצר מכבסה וניסיון למכור ג'ריקן מחורר בשוק הבדואים, לצד אישומים אחרים שבהם כפר מכול וכול. שבע שנים חלפו מאותו יום ועד שהצליח איציק להיחלץ בכוחות עצמו מן המילכוד שכפתה עליו מערכת המשפט והשיקום הישראלית.

ילדותו ושנות התבגרותו עברו עליו מאחורי גדרות וחומות, במוסדות לנוער עבריין, בבתי מעצר, בבתי כלא, בבריחות אין-סופיות ובמסתור במקלטים עזובים, ברחובות ערים ובחוף ימה של אילת. וכל השנים הללו לא חדל ללחום את מלחמתו הנואשת והעיקשות בגלגלי תחנות הצדק שאיימו להביסו ולהופכו לעבריין ללא תקנה. את סיפורו המרתק ויוצא הדופן מגולל כאן איציק לוי באיפוק ובזהירות. הוא לוקח את הקורא אל המקומות העצובים בשולי החברה שם נגזלה ילדותו ובמקומה הודבקה למצחו תווית של פושע, ומלמד אותו את טעמם של הימים הקשים ונטולי התקווה, של חטאים מרים, של רגעי חסד של אהבה ראשונה, של יאוש ושל ביטחון שהצדק, בסופו של דבר, ייראה.


מהרחוב למוסד ובחזרה - חיי בן 13 החשוד באונס , רענן בן צור , 27.02.2010 , ynet
מהרחוב למוסד ובחזרה - חיי בן 13 החשוד באונס , רענן בן צור , 27.02.2010 , ynet


קישורים:
4 תגובות:
תוויות: , , , ,

יום שישי, 26 בפברואר 2010

משרד הרווחה תמך ב-10 מיליון שקל במכון סאמיט בניהולו של היו"ר לשעבר המואשם בהתחזות ועבירות מין, עובד סוציאלי, פסיכיאטר סטנלי שניידר

סטנלי שניידר יו"ר מכון סאמיט לשעבר מובא להארכת מעצר
פברואר 2010 -
בחודש פברואר 2008 נעצר שטנלי שניידר יו"ר לשעבר מכון סאמיט , לאחר חקירה סמויה. בכתב אישום חמור שהוגש באמצעות עו"ד רבקה אלקובי מפרקליטות מחוז ירושלים נטען כי שניידר, עובד סוציאלי בהכשרתו, שימש כמרצה לעבודה סוציאלית בבית הספר לעבודה סוציאלית ב"ישיבה יוניברסיטי" בניו יורק ונהג להציג עצמו ולחתום על מסמכים כ"פרופסור שניידר".

מכון סאמיט הנו מלכ"ר מוטב (מספר מוטב 580031813) של משרד הרווחה, מקבל סיוע של כ- 10 מיליון ש"ח בשנה ממשרד הרווחה. מאז ינואר 2003 מפעיל מכון סאמיט גם את השירות למשפחות אומנה וקלט חירום במחוזות ירושלים והדרום. משפחות האומנה מטפלות בילדים בסיכון, ילדים עם נכות וילדים עם פיגור. מכון סאמיט מפרסם מחקרים על משפחות אומנה.

התחזה לפסיכולוג, אנס נשים - ויישב 4.5 שנים

רוברט סטנלי שניידר הואשם שהתחזה במשך שנים לפסיכולוג וביצע עבירות מין במטופלות. ל-ynet נודע על הסדר הטיעון שיקל בעונשו בעקבות הודאה באיום מתוקן
אביעד גליקמן , ynet , 14.02.2010

פרקליטות מחוז ירושלים הגיעה לעסקת טיעון עם רוברט סטנלי שניידר, שהואשם בהתחזות לפסיכולוג וביצע עבירות מין בנשים שהגיעו אליו לטיפול - כך נודע היום (א') ל-ynet.

נגד שניידר הוגש בספטמבר האחרון כתב אישום שלפיו טיפל במשך 30 שנה בנשים ובזוגות, למרות שלא הוכשר לעבוד בפסיכולוגיה, איננו רופא מורשה בישראל ואיננו גינקולוג מורשה.

למרות זאת, כיהן שניידר בן ה-64 כראש חוג לייעוץ האחראי על השירות הפסיכולוגי במכללה לבנות "בית וגן" בירושלים, ואף ניהל בביתו קליניקה. בחלק מהמקרים, אף נתן למטופלת מרשמים לתרופות שונות ובעיקר תרופות פסיכיאטריות.

שניידר הואשם בעברות של קבלת דבר במרמה, מעשים מגונים, אונס והתחזות כרופא. ל-ynet נודע כי נציגת הפרקליטות, עו"ד רבקה אלקובי, הגיעה להסדר טיעון עם עורך דינו של שניידר, עו"ד יאיר גולן, לפיו יודה שניידר בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש נגדו.

בנוסף, הצדדים הגיעו להסכם שלפיו שניידר ירצה עונש של ארבע וחצי שנות מאסר, מאסר על תנאי לתקופה שיקבע בית המשפט וכן פיצוי כולל למתלוננות בסכום של 170 אלף שקל. בית המשפט המחוזי בירושלים אישר היום את הרשעתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום שכלל תשעה אישומים בשורה ארוכה של עבירות. גזר דינו יינתן בעוד כחודשיים.

רוברט סטנלי שניידר יו"ר מכון סאמיט התחזה לפסיכולוג, אנס נשים - ויישב 4.5 שנים
רוברט סטנלי שניידר יו"ר מכון סאמיט התחזה לפסיכולוג, אנס נשים - ויישב 4.5 שנים


קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , ,

יום רביעי, 24 בפברואר 2010

שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג שמר על זכות השתיקה בהיותו חבר כנסת בחקירתו הפלילית בפרשת עמותות ברק

הכתבה התנועה לאיכות השלטון: לא למנות את יצחק הרצוג לשר , נועם שרביט , NEWS1 , דצמבר 2004
חבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג מועמד לתפקיד שר הבינוי והשיכון; בתנועה טוענים: מבקר המדינה קבע שהוא עמד בראש "השיטה" שהפרה ברגל גסה את חוק מימון מפלגות ב-99'; לדבריה, שרון עצמו פיטר את נעמי בלומנטל רק משום ששמרה על זכות השתיקה, כפי שעשה הרצוג בחקירתו
התנועה למען איכות השלטון בישראל פנתה (יום ג', 28.12.04) לראש הממשלה, אריאל שרון, ולמי שעומד להיות שותפו העיקרי בממשלה, שמעון פרס, בדרישה שלא למנות את חבר הכנסת יצחק (בוז'י) הרצוג ממפלגת העבודה לשר בממשלה, בשל מעורבותו בפרשת עמותות ברק. התפקיד המיועד להרצוג הוא שר הבינוי והשיכון. במכתבה, מזכירה התנועה כי בחודש ינואר 2000 פרסם מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, דוח חסר-תקדים בחומרתו ובו ממצאים קשים ביותר בנוגע להפרת חוק מימון מפלגות, כמעט על-ידי כל הסיעות שהתמודדו בבחירות לכנסת ה-15 ולראשות הממשלה. עם זאת, במרכז הביקורת עמדה סיעת 'ישראל אחת', בראשה עמד אז אהוד ברק, אשר הפרה את חוק מימון מפלגות באופן בוטה ביותר אשר כונה על-ידי המבקר "השיטה". "שיטה" זו, אומרים בתנועה, "הביאה לדברי המבקר ל'רמיסת החוק ברגל גסה', באופן המאיים לפגוע ביסודות המשטר הדמוקרטי בישראל. המבקר קבע, כי בלב "השיטה" עמד ח"כ יצחק הרצוג. הביקורת כלפיו היתה מפורטת, וממנה עלה כי הרצוג היה האחראי המרכזי להתנהלות החמורה שתוארה בדוח.

הרצוג, כמו בלומנטל שפוטרה ע"י שרון, שמר על שתיקה
"אכן", מציינת התנועה במכתב, "ממצאים חמורים אלו לא התגבשו לכדי הגשת כתב אישום כנגד הרצוג". עם זאת, בג"צ קבע בעבר כי אין לראות במשפט הפלילי חזות הכל, אשר רק דרכה יש לבחון מינוי מסויים, בעוד קיימות ראיות מינהליות כבדות-משקל בדבר פגמים קשים בעברו של המתמנה, כמו בענייננו. בנוסף, אומרים בתנועה, סגירת תיק החקירה נגד הרצוג באה לאחר שהוא שמר בחקירתו הפלילית על זכות השתיקה, "תופעה חמורה לכשעצמה כאשר היא נוגעת לפעילותם הציבורית של אנשי ציבור בכלל, ונבחרי ציבור בפרט".

בפנייה לשרון מזכירה התנועה בציניות, כי רק לפני כמה חודשים הוא פיטר חברת כנסת ששמרה על זכותה לשתוק בחקירתה הפלילית (הכוונה לנעמי בלומנטל, נ.ש.), משום שטען שאין זו התנהגות ראויה לנבחר ציבור.

"לפיכך", טוענת התנועה, "אין ספק שאדם המעורב באופן חמור במעשים אשר תוארו על-ידי מבקר המדינה כ'דריסת החוק ברגל גסה', ואשר מעדיף את זכות השתיקה על-פני חובתו למסור דין וחשבון לציבור למען בירור האמת, ימונה לתפקיד בכיר ומרכזי כשר, קל וחומר כשמדובר בשר הממונה על מנגנון של אנשים". מינוי כזה, לטענתה, "יפגע בעליל באמון הציבור במשרתיו וברשות, אשר מהווה כידוע את אחד מנכסיה החשובים של הרשות השלטונית ושל המדינה".

יצחק הרצוג ניתב כספי צדקה למטרות פוליטיות


התנועה לאיכות השלטון: לא למנות את יצחק הרצוג לשר
התנועה לאיכות השלטון: לא למנות את יצחק הרצוג לשר

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , , ,
הירשם ל- רשומות (Atom)