‏הצגת רשומות עם תוויות בית חולים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בית חולים. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 25 באוקטובר 2013

בית חולים אלישע חיפה


בית חולים אלישע חיפה - המטפלים המתעללים בחסרת ישע הודו והורשעו - לשכת הרווחה חיפה תלושה ממצב החוסים במוסדות בעיר - ההתעללות בבית החולים אלישע: 4 מטפלים הודו והורשעו בתקיפת חסרת ישע - בארץ | 02/07/2014 - אלי לוי - חדשות 10...

מעצר צוות בכיר בית חולים אלישע חיפה - משרד הרווחה על לשכותיו ברשויות המקומיות תלושות ממצב ילדים, קשישים, וחוסים במוסדות. מחדל חמור לשכת הרווחה חיפה - התעלמה וטייחה התעללות קשה בחוסים בבית חולים אלישע בחיפה...


בית חולים אלישע חיפה - התעללות קשה בחוסה - לשכת הרווחה מנותקת מהמתרחש במוסדות  - לשכת הרווחה חיפה ומשרד הרווחה מנותקים מהתעללות בחוסים במוסדות - אוקטובר 2013 - יואב איתיאל - מגזין המושבות - בית חולים אלישע חיפה: חשד להתעללות מחרידה במאושפזת ביה''ח - אמה של צעירה בת 23 מספרת: "ביום הם מפחדים מאחראי המחלקה. אבל כשהוא הולך, הגיהנום מתחיל", היא מספרת, "הראש שלה הפך לידית משיכה. במקום להרים אותה מושכים אותה מהשערות בכל הכוח, פשוט אנשים אכזריים. אין לי מילים. חסרי לב. מלאים שנאה כלפי אדם ללא כל סיבה. זה לא שהיא קמה. אין לי איך להסביר את זה. ככה נראה הרוע". כשד' לא יכולה היתה להתאפק, והתעמתה עם אחד מאנשי כוח העזר במחלקה, ענה לה לדבריה, "שקרנית". היא אומרת שאחות שעמדה לצידו אמרה "אל תדאג אני אעיד בשבילך"... 


פלייליסט - בית חולים אלישע חיפה

יום שבת, 12 באוקטובר 2013

בית חולים אלישע חיפה - התעללות קשה בחוסה - לשכת הרווחה מנותקת מהמתרחש במוסדות

לשכת הרווחה חיפה ומשרד הרווחה מנותקים מהתעללות בחוסים במוסדות.

אוקטובר 2013 - יואב איתיאל - מגזין המושבות - בית חולים אלישע חיפה: חשד להתעללות מחרידה במאושפזת ביה''ח - אמה של צעירה בת 23 מספרת: "ביום הם מפחדים מאחראי המחלקה. אבל כשהוא הולך, הגיהנום מתחיל", היא מספרת, "הראש שלה הפך לידית משיכה. במקום להרים אותה מושכים אותה מהשערות בכל הכוח, פשוט אנשים אכזריים. אין לי מילים. חסרי לב. מלאים שנאה כלפי אדם ללא כל סיבה. זה לא שהיא קמה. אין לי איך להסביר את זה. ככה נראה הרוע". כשד' לא יכולה היתה להתאפק, והתעמתה עם אחד מאנשי כוח העזר במחלקה, ענה לה לדבריה, "שקרנית". היא אומרת שאחות שעמדה לצידו אמרה "אל תדאג אני אעיד בשבילך".



פרשת התעללות מחרידה נחשפת היום בבית החולים אלישע בחיפה. הוריה של צעירה בת 23 מהכרמל, המאושפזת שם מזה שנים במצב של "צמח", מחוסרת הכרה, חשדו בכך מזה זמן.

הם מצויים לצידה של בתם יום-יום, כל היום, למעט בשעות הלילה. הם התלוננו אצל מנהל המחלקה ומנהל בית החולים ונתקלו בהכחשה. "הוא התנפל עלי", מספרת ד', אמה של הצעירה, על תגובתו של מנהל בית החולים אלישע, ד"ר גיורא וינטרשטיין, לאחר שלפני כחדשיים, העלתה בפניו את החשדות כי מתעללים בבתה, "הוא אמר לי שבדק את התלונה, הוא אמר 'את צריכה לנשק לצוות את הידיים, את הרגליים ואת התחת'. כך, בנוכחות בעלי והעוזרת שלו. כל כך נעלבתי. עליתי למחלקה ופשוט הייתי חסרת אונים. כל הצוות החרים אותנו, לא דיברו איתנו. ישבתי עם הזנב בין הרגליים. התנהגו איתנו ממש כמו זבל".



בעצת עורך הדין שלהם, הם החליטו להציב בחדרה של בתם מצלמה נסתרת. הם רכשו אותה בתל אביב, והתקינו אותה בעצמם. לכשצפו במה שזו תיעדו בשעות שהם אינם עמה - הזדעזעו. "תמונות מהגיהנום", מתארת האם בגרון חנוק את מה שחשפו הצילומים, "אני לא יכולה לתאר לך את מה עברתי בבית, נפלתי על הרצפה, רציתי לרוץ לבית החולים, פחדתי שיהרגו אותה, אתה רואה איש צוות שהיה רופא שמדבר איתנו כל כך יפה, הוא עומד לידה, הוא תופס אותה מהשערות, מושך אותה ואת השערות שהוא מרט לה הוא זורק אל מאחורי המיטה. היא רוצה להתעטש ומתנשפת, והוא נותן לה 'זאפטה' בכל הכוח שלו על הרקה הימנית. הוא מסתכל שלא רואים אותו, מהר נותן את המכה ויוצא. את האדם הזה הייתי צריכה לפגוש בבוקר ולהגיד לו שלום, כי לא רצינו להיחשף. אני לא יכולה לתאר לך את ההרגשה".

לדבריה של האם, היא והאב המתינו שבוע נוסף, תוך שהמצלמה ממשיכה לתעד את הקורה שם בלילות, "ביום הם מפחדים מאחראי המחלקה. אבל כשהוא הולך, הגיהנום מתחיל", היא מספרת, "הראש שלה הפך לידית משיכה. במקום להרים אותה מושכים אותה מהשערות בכל הכוח, פשוט אנשים אכזריים. אין לי מילים. חסרי לב. מלאים שנאה כלפי אדם ללא כל סיבה. זה לא שהיא קמה. אין לי איך להסביר את זה. ככה נראה הרוע". כשד' לא יכולה היתה להתאפק, והתעמתה עם אחד מאנשי כוח העזר במחלקה, ענה לה לדבריה, "שקרנית". היא אומרת שאחות שעמדה לצידו אמרה "אל תדאג אני אעיד בשבילך".

"מנהל המחלקה מטפל בחולים במסירות מעל ומעבר", אומרת האם, "הבעיה שלו זו האמונה שלו בצוות שלו וחוסר הרצון שלו להאמין למשפחות. הוא לא מקשיב ולא מאמין למשפחות. לא מאמין שאצלו במחלקה יכולים להיות דברים כאלה. אני מאשימה אותו בדבר אחד. בזה שהוא לא הקשיב לנו. בזה שהוא צפצף עלינו. פעם סיפרתי לו שאחת האחיות שכעסה על שנאלצה להישאר אחרי השעה שמונה בערב, כינתה את הבת שלי ’זונה, חידק’, ברוסית ואח"כ מישהו תירגם לנו. המנהל בא וחיבר ונישק את האחות לידנו, כאילו הוא אומר: ’קחו, אני מצפצף עליכם’. על זה אני כועסת עליו".

מדובר בטרגדיה בעקבות טרגדיה. לדברי עו"ד דורון ניב המלווה את המשפחה, כתוצאה מרשלנות רפואית של בית חולים בחיפה, נגרם לצעירה נזק מוחי בלתי הפיך ומאז דצמבר 2008 היא שרוייה במצב של חוסר הכרה. עו"ד ניב הוא מי שהמליץ להורים על בית החולים אלישע, כמקום טוב. מדובר באישפוז בעלות של כשלושים-ארבעים אלף ש"ח בחודש.

"לצערנו, לאחר שהותקנו המצלמות, הסתבר שקורה בדיוק מה שההורים חששו ממנו", אומר עו"ד ניב, "אמרו להם שהסימנים עליה הם מזריקות ותרופות ומסתבר שבצילום רואים שאחד מאנשי הצוות נותן לה אגרוף בפנים. בפעמים אחרות רואים את אנשי הצוות מושכים אותה בשערות. למשפחה היה מאד קשה לראות את הסרטים שנעשו בלילות, אבל הסברתי להם שבית החולים מן הסתם יטען שמדובר במעידה חד-פעמית ורק של עובד אחד ולכן צריך להמשיך ולתעד, כדי לראות מה קורה לאורך ימים. זה מה שעשינו ולצערנו הסתבר שהצעירה שהיא חסרת ישע במובן הכי קשה שניתן להעלות על הדעת סובלת מהתעללות אכזרית ושיטתית. תבין, היא לא עושה כלום. היא לא יכולה להזיז יד, היא לא יכולה להזיז רגל. מדובר באנשים רעי לב ואכזריים".

באמצעות עורך דינם, פנו ההורים בתחילת השבוע למנהל בית החולים, הפעם עם התיעוד. "פניתי בכתב למנהל בית החולים וסיפרתי לו בדיוק מה שמתחולל שם. הוא לא ענה לי. מי שענתה לי היא עורכת הדין של בית החולים שהודיעה לי שמשעים את ארבעה העובדים המדוברים לאלתר".

אח"כ הגישו תלונה במשטרת חיפה. "במשטרה בכו כמו תינוקות", אומרת האמא ד’, המבקשת בהזדמנות זו שאעביר את תודתה לסנ"צ אלי מגן, קצין אגף החקירות והמודיעין במשטרת חיפה ולרס"מ אריאלה פייביש בוגנים, החוקרת מקרי התעללות בחסרי ישע, "המפקד אמר לנו שהוא 20 שנה שם ולא ראה דבר כזה. כולם שם היו מזועזעים. הם נתנו לי קצת ביטחון שאנחנו לא לבד".

אחר כך היא אומרת, "אתה יודע, כמו בשיר חופים. ’עם לב שבור של חול ואבן’, גם אני, כמו האדם בשיר, ’והאדם, והאדם הוא לפעמים גם כן יכול להישאר נטוש ובלי כוחות, ממש כמו חוף’. כך הרגשנו כשלא האמינו לנו".

משטרת חיפה פתחה בחקירה, אמש עצרה גבר תושב קרית אתא ושלושה גברים תושבי חיפה, כולם אנשי הצוות הרפואי בבית החולים. הם חשודים בהתעללות הקשה בצעירה חסרת הישע. שלושה מהעצורים הם תושבי חיפה והרביעי תושב קריית אתא בשנות השלושים והחמישים לחייהם. הבוקר בבית משפט השלום בחיפה, ביקשה המשטרה את הארכת מעצרם ב-12 יום, להמשך החקירה. השופטת אספרנצה אלון נעתרה חלקית והאריכה את המעצר בארבעה ימים, עד יום שני. אז, יובאו שוב בפני שופט, אם תא תשחרר אותם משטרת חיפה קודם לכן.

עד פרסום הידיעה לא ניתן היה לקבל את תגובת מנהל בית החולים אלישע.

צפויים מעצרים נוספים.

קישורים:

לשכת הרווחה חיפה - יחצנות עובדות סוציאליות לסחר בילדים - נובמבר 2012 - עובדות סוציאליות, חנה כהן, זויה ארקין, ופיני נוימן מלשכת הרווחה חיפה מלינות כי הן מותקפות ע"י משפחות שילדיהם נתלשים ע"י משרד הרווחה. העו"סיות טוענות כי הן "מגנות" על הילדים, בעוד שבפועל העובדות הסוציאליות תולשות ילדים למוסדות מופרטים ללא ראיות, ובדלתיים סגורות. הילדים עוברים התעללות קשה במכלאות הרווחה ואין מושיע...

לשכת הרווחה חיפה מפקירה קשישים לסבול מקור בחורף - אטימות התעלמות והתעללות רשויות הרווחה חיפה באזרחים ותיקים בעיר - הכתבה בוטל מענק החימום לקשישי חיפה , דורון סולומון , mynet , ינואר 2013 - בניגוד לעבר, בחורף הזה גמלאים חיפאים בני 65 ומעלה לא קיבלו "מענקי חימום". הסיבה: חיפה הוצאה מרשימת "הערים הקרות" בישראל...

הוצאת תינוקת מחזקת אמה בניגוד לחוק ולכללים - השופט אריה נאמן בית משפט לנוער ופקידת סעד לשכת הרווחה חיפה - מרץ 2011 - מדובר בערעור עמ"ש 53278-02-11 על שתי החלטות מפברואר 2011, שניתנו על ידי בית משפט לנוער בקריות השופט אריה נאמן. המערערת כבת 38, אם חד הורית, התגוררה כ-13 שנים בארה"ב. בינואר 2011 חזרה ארצה עם בתה כבת שנה וארבעה חודשים (להלן - "הקטינה"). המערערת גידלה את הקטינה כאם חד הורית...


קלונם של לשכת הרווחה חיפה ובית משפט לנוער - טרטור אם ושלושת ילדיה במשך 4 וחצי שנים - אוגוסט 2010 - שלשה אחים קטנים מטורטרים כבר 4 וחצי שנים ממסגרת חוץ ביתית אחת לשניה והאם טוענת כי לא קיבלה הסבר מדוע הוצאו הילדים מחזקתה. ארבע וחצי שנים נאבקת אם חד הורית גרושה בנצ'י טקלה להשיב אליה את שלשת ילדיה שחטפו ממנה אגף הרווחה בעיריית חיפה...

לשכת הרווחה עיריית חיפה - עובדת סוציאלית פנינה איגרא - זרוע ממסד דורסני מתנכל ומשפיל עיוורים - אוגוסט 2010 - התוקפנות וההונאה של עיריית חיפה נגד העיוורים באמצעות האצלת סמכויות לעובדת סוציאלית פנינה איגרא אשר נוקטת בכל דרך נבזית להשפיל ול"אלף" את העיוורים בעיר על מנת לחסוך תקציבים לעירייה. ..

ראש עיריית חיפה יונה יהב - גירוש אנשים עם מוגבלויות מהקהילה - רשת ב - אפריל 2010 - קבוצה של תושבי קרית חיים זועמת והקימה ועד פעולה ששם לו למטרה להרחיק את הדיור המוגן מקרית חיים והתושבים הצליחו לגייס את תמיכתו של ראש עיריית חיפה יונה יהב...

פקידת הסעד מוניק מלשכת הרווחה חיפה - התחמקות מפתיחת תיק אימוץ כמתחייב על פי חוק - נובמבר 2009 - מדוע מסרב משרד הרווחה לפתוח את תיק האימוץ של נערה בת 18, והיא זכאית לכך ע"פ חוק. - הכתב אלירן טל: "עד כמה חשוב לך לגלות את האמת?" , "מאוד חשוב" , עונה הנערה. - כבר ארבעה חודשים דנה (שם בדוי) מבקשת לגלות מי הם הוריה הביולוגים, מיד לאחר שנולדה היא אומצה, וכשהגיעה לגיל 18 פנתה ללשכה לרווחת הילד.

ההתנהגות המלוכלכת של פקידת הסעד בתיה זכי מלשכת הרווחה חיפה - תביעה על לשון הרע ופגיעה בפרטיות - פקידות הסעד נוהגות להרבות להשתמש בתסקיר בלשון הרע, פגיעה בפרטיות עד כדי רצח אופי. הסיבה לכך היא כי זה מותר להן ע"פ חוק, וזה מקדם את סיום התיק בטיפולן, שכן בלשון הרע והרכילות הן משתמשות על מי שחולק עליהן בתסקיר, מדובר בניצול לרעה של הגנת לשון הרע ופגיעת הפרטיות בחוק...

יום שישי, 15 ביוני 2012

מי מטפל בך - מרכזים רפואיים או בתי מטבחיים

התחקיר מי מטפל בך , ישראל היום ,  רן רזניק , יוני 2012

כך בכל בתי החולים: הרופאים הבכירים הולכים הביתה והטיפול באלפי חולים נותר בידיהם של רופאים צעירים, מתמחים וסטאז'רים. וכך, חוסר ניסיון ורשלנות גורמים למקרים טרגיים

ביום חמישי, 21 באפריל 2011, בשעות אחר הצהריים, הגיע אלי בסון, תושב חיפה בן 53, למחלקת ניתוחי לב וחזה בבית החולים כרמל בחיפה. בסון, בעל מחלת לב כרונית, סבל מהצטברות נוזלים בריאות. האבחנה שהעבירו רופאי חדר המיון היתה ברורה: יש לבצע החדרת נקז בין הצלעות לריאות כדי להוציא את האוויר שהצטבר בבית החזה. "זאת פעולה קצרה שתיקח רק כמה דקות", כדברי הרופא התורן במחלקה, שקיבל את פניהם של בסון ומשפחתו.
מי מטפל בך - מרכזים רפואיים או בתי מטבחיים
מי מטפל בך - מרכזים רפואיים או בתי מטבחיים
 הרופא התורן היה מתמחה צעיר. את התמחותו בניתוחי לב וחזה החל חודשים ספורים לפני כן. עצם הטיפול בידי מתמחה אינו נדיר או חריג; במשך שעות ארוכות מדי יום מופקדים הרופאים הצעירים כמעט בלעדית על מרבית המחלקות בבתי החולים בישראל. אלא שעבודתם נתונה בדרך כלל להשגחתם של הרופאים המומחים, בעלי הניסיון. גם במקרה זה לא נכח במחלקה מנתח הלב הבכיר שהיה הכונן באותו ערב. המתמחה הצעיר ביצע, לבדו, את הכנסת הנקז אל בית החזה - פעולה כירורגית הדורשת הרדמה מקומית.
ירדנה, רעייתו של אלי, אחות במקצועה, לא שיערה שעדיף שרופא בכיר יימצא לצד המתמחה בעת ביצוע הפעולה. כ־20 דקות שהתה מחוץ לחדר הטיפולים, עד שהבחינה בהמולה שנוצרה סביב בעלה. "הייתי מבועתת", היא מספרת. "רעדתי ללא שליטה וצרחתי כמה פעמים: 'אני רוצה אותו חי! יש לו ארבעה ילדים!'" בסון הובהל לחדר הניתוח, אך ללא הועיל. הוא נותר במצב של צמח, עם פגיעה מוחית קשה ובלתי הפיכה. בינואר השנה נפטר.
חוות הדעת שחיבר עבור המשפחה אחד המומחים הבכירים בישראל בתחום ניתוחי החזה מלמדת על שורה של כשלים מקצועיים בטיפול. המנתח קבע כי ההידרדרות במצבו של בסון קרתה לאחר שהרופא הצעיר טעה במיקום של החדרת הנקז: במקום להחדירו לבית החזה, הוא החדיר אותו לעומק הכבד, פגיעה שגרמה לדימום מאסיבי ולפגיעה מוחית.
מנהלת בית החולים "כרמל" מסרה בתגובתה ל"ישראל היום" כי האירוע היה כה טראומטי, עד שהמתמחה - "רופא מסור ואנושי", לשון התגובה - החליט לשנות את מקצוע ההתמחות שלו ולעבור לתחום המחקר הרפואי.
למרבה הצער, קשה לומר שהמקרה המחריד של אלי בסון נחשב לנדיר בישראל. מתחקיר "שישבת" עולה כי בשנים האחרונות נפגעו מאות חולים מטיפול שגוי של רופאים זוטרים, שהופקדו על בריאותם באופן בלעדי - מתמחים, "תורני חוץ" המועסקים רק בשעות הלילה, רופאים שלא עברו התמחות בארץ וסטאז'רים, הנמצאים עדיין בשלב ההכשרה המעשית. בכל המקרים הם הושארו לבדם על ידי הרופאים הוותיקים. התמונה העגומה עולה מתחקירים פנימיים של משרד הבריאות ומתביעות על רשלנות רפואית נגד רופאים צעירים שכשלו במתן הטיפול, ונגד רופאים בכירים שהתרשלו כשלא סייעו לרופאים הזוטרים ולחולים עצמם. בנוסף, קיימנו שורה של שיחות עם מתמחים, רופאים בכירים, מנהלי בתי חולים ובכירים במערכת הבריאות, שבהן התברר כי הבעיה מוכרת וידועה, אולם המערכת הרפואית לא הצליחה למצוא לה פתרון. מי שעלול לשלם את המחיר הוא כל אחד ואחת מאיתנו, שמגיע לקבל טיפול בבית חולים.
איפה התיעוד?

הפעולה הכירורגית הכושלת שבוצעה בגופו של אלי בסון הותירה את רעייתו ירדנה, את ארבעת בניו ואת קרוביו המומים וכואבים. לאחר שחרורו של אלי מבית החולים "כרמל", במצב של צמח, פנתה ירדנה לעו"ד ד"ר שי פויירינג, המטפל במקרים של רשלנות רפואית. פויירינג, שהוא גם רופא, דרש מבית החולים להעביר לידיו את התיק הרפואי של בסון, אבל נדהם לגלות כי התיעוד הרפואי לקוי וחסר מידע קריטי על פעולות הצוות הרפואי בשעות הגורליות שבהן שהה בסון במחלקה. זאת ועוד: התברר כי חרף חומרת המקרה, לא דיווחה הנהלת בית החולים למשרד הבריאות על המקרה. בעבר כבר קבעו בתי משפט כי היעדר התיעוד לבדו עשוי להיחשב כרשלנות רפואית.
התיעוד החלקי שנמצא בתיק הועבר לעיונו של רופא מומחה, מנהל מחלקה לניתוחי חזה באחד מבתי החולים הגדולים בארץ. הטענות לרשלנות שאיתר המומחה נגעה לכל חלק בהליך הטיפול - החל מחוסר הליווי של רופא מומחה, דרך הביצוע הכושל של הכנסת הנקז וכלה במהירות הטיפול שניתנה לבסון מרגע שזוהתה התקלה.
הרופא קבע כי מצבו של בסון טרם אשפוזו היה טוב, "ולא היתה כל בהילות ודחיפות בביצוע הפעולות. ההחלטה להכניס נקז היתה נכונה, אך ביצועה היה רשלני. הכנסת הנקז היא פעולה ניתוחית הדורשת מיומנות מקצועית ועלולה לגרום לסיבוכים קשים אם אינה מבוצעת נכון. על פי מצבו של החולה בנקודת זמן זו, ברור כי לא נדרשה פעולה דחופה, והיתה אפשרות להתכונן נכון לביצועה...
"לא ברור האם היה תדריך מתאים של הכונן (הרופא המומחה) לתורן (המתמחה) בנושא הכנסת הנקז, ולא ברור האם התורן היה מיומן מספיק בפעולות מסוג זה. הנקז הוכנס במיקום נמוך מדי ולעומק ניכר בתוך רקמות הכבד. הכנסת הנקז לכבד גרמה לדימום מאסיבי, שחייב פעולה ניתוחית מיידית על מנת להציל את החולה, אולם נראה כי התגובה לא היתה מהירה מספיק וכי מצבו הנשימתי הגרוע של החולה הביא להפרעה בחמצון המוח ולפגיעה מוחית בלתי הפיכה".
דלקת הגרון הפכה קטלנית

שני ברוקמן, סטודנטית למשפט בת 25, היתה אמורה להינשא בקיץ 2009. ב־10 בינואר באותה שנה, היא התלוננה על כאבים עזים בגרון. רופאה האישי היפנה אותה לבית החולים רמב"ם בחיפה, ושם איבחנו הרופאים דלקת שקדים חריפה. ברוקמן אושפזה במחלקת אף־אוזן־גרון בבית החולים. בני משפחתה מספרים כי חרף העובדה שהיתה כל העת תחת השגחת הרופאים, היא לא קמה ממיטתה, לא אכלה, מיעטה לשתות וסבלה מכאבים והקאות, שרק הלכו והתגברו. חמישה ימים לאחר שהגיעה לבית החולים, בעודה שוכבת במחלקה, היא נפטרה.
המקרה הטראגי נחקר ממושכות על ידי משרד הבריאות, ובסיום הבדיקה נקבע כי הטיפול הרפואי הכושל שניתן לברוקמן - רובו בידי רופאים זוטרים, גם בשעות שבהן היה במחלקה רופא מומחה - הוא שהוביל למותה. על פי ממצאי הבדיקה, כל אחד מהמתמחים שטיפל בה בשעותיה האחרונות כשל בתפקידו. גם כאן לא תיעדו הרופאים כלל את מצבה של החולה בתיק הרפואי, בניגוד גמור להוראות החוק ולפרקטיקה המקובלת, מה שהיקשה מאוד על עבודתה של ועדת הבדיקה.
הוועדה מצאה ליקויים קשים בתפקודו של רופא זוטר, שלא זיהה את חומרת מצבה של החולה, גם כשהחלה לסבול מקשיי נשימה ומירידת רמת החמצן בדמה. "הרופא טעה גם בשיקול דעת, כשלא הזמין ייעוץ נוסף והסתפק במתן כדור שינה ומשקפי חמצן".
בעקבות ממצאי הבדיקה זומן ד"ר אבירם נצר, שכיהן בעת המקרה כממלא מקום מנהל מחלקת אף־אוזן־גרון (ואחר כך חזר לתפקידו כסגן מנהל המחלקה), לשימוע לשימוע אצל נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות, פרופ' חיים הרשקו. נצר טען בשימוע כי "מבחינת הטיפול, אני לא חושב שהייתי משנה משהו אם היה קורה לי מקרה כזה היום". לדבריו, הסיבה להיעדר התיעוד היא שהמחלקה אוישה רוב הזמן על ידי תורני חוץ, שאינם חלק אינטגרלי של הצוות הרפואי הקבוע.
פרופ' הרשקו קבע תחילה כי חרף העובדה שמדובר ב"מקרה קשה של בחורה צעירה", כלשונו, "לא ניתן להסיק מסקנות אישיות". ואולם כמה חודשים לאחר מכן הוא שינה את דעתו. בדצמבר 2010 כתב הרשקו למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' רוני גמזו: "מבחינה מערכתית, התמונה עגומה מאוד. מדובר בבחורה ללא מחלות רקע, שנפטרה ממחלה זיהומית חריפה, מבלי שלכל אורך הדרך נרשמה על ידי הרופאים אפילו מילה אחת בגיליון שתעיד על כך שהיא זכתה לקבל את תשומת הלב הראויה".
הרשקו אף דחה במכתב את טענתו של נצר על היעדר התיעוד וקבע כי "איסוף הנתונים ותיעודם לאורך כל ימי האשפוז היה באחריותו, והאחריות על אי־ביצוע פעולות חיוניות אלה מונחת על כתפיו... אין מנוס מהחשד שאיסוף ותיעוד נתונים בסיסיים היה מאפשר זיהוי מוקדם יותר והיערכות יעילה יותר לקראת הקטסטרופה הסופית".

הפתרון שמצאה מערכת הבריאות למחסור במומחים הוא מערך כוננויות של רופאים בכירים, שמקבלים תשלום כדי לייעץ טלפונית לרופא התורן הזוטר (אילוסטרציה) (צילום: ShutterStock) הפתרון שמצאה מערכת הבריאות למחסור במומחים הוא מערך כוננויות של רופאים בכירים, שמקבלים תשלום כדי לייעץ טלפונית לרופא התורן הזוטר (אילוסטרציה) (צילום: ShutterStock)

הרשקו דרש מהנהלת בית החולים רמב"ם להציג את הצעדים שננקטו כדי למנוע את הישנותו של אסון כזה, וכן המליץ לנקוט הליכים משמעתיים נגד ד"ר נצר. לראשונה במערכת הבריאות, הוגשה קובלנה נגד רופא מומחה בגין הכשלים שהתגלו בעבודת הרופאים הזוטרים והתורנים שעבדו במחלקתו, ללא מעורבותו הישירה. נצר הואשם בהתנהגות שאינה הולמת רופא וברשלנות חמורה - סעיפים שעלולים להביא אף לשלילת רישיון לעסוק ברפואה בישראל. הקובלנה הוגשה על ידי המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר בועז לב.
פרקליטו של נצר, עו"ד עופר דורון, הגיש בתגובה עתירה מנהלית נגד משרד הבריאות לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, ובה דרש לבטל את הקובלנה לאלתר. הוא טען כי משרד הבריאות לא נימק בשום שלב מה הביא לשינוי הדעה הקיצוני של פרופ' הרשקו, מאי־נקיטת צעדים כלשהם נגדו ועד לנקיטת הצעד חסר התקדים של פתיחת הליכים משמעתיים. "אין מצופה מהמנהל לעבור על כל תיק ותיק ועל כל ביקור וביקור, אלא לערוך בדיקות מדגמיות בלבד", טען הפרקליט, וציין כי "החוטאים הישירים ברישום החסר - הרופאים התורנים, שהיו אמורים לכותבו בידיהם - לא רק שלא עומדים לדין, אלא לא נתבקשו כלל להתייחס למחדלם זה".
במקביל להליך המשפטי במשרד הבריאות הגישו הוריה של שני, מריאו וביאטריס ברוקמן, תביעה אזרחית נגד בית החולים ומשרד הבריאות לבית המשפט המחוזי בחיפה. התביעה הוגשה באמצעות עו"ד אייל בן ישי והתבססה על חוות דעת מקצועית שחיברו שלושה רופאים מומחים מבתי חולים בארץ. על פי חוות הדעת, "הטיפול הרפואי שקיבלה שני ברוקמן לקה בשרשרת כשלים ולא בוצע בהתאם לסטנדרטים הרפואיים המקובלים. אילו ננקטו הצעדים האבחנתיים והטיפוליים הנאותים, ניתן היה למנוע את מותה".
התביעה הסתיימה בהסדר פיצויים. הסאגה המשפטית בין משרד הבריאות לד"ר נצר עודנה מתנהלת.

"הילד סובל מהתייבשות"

ביוני 2006 הובהל לבית החולים מאיר בכפר סבא הילד מאור שריקי, בן 8 מרעננה, לאחר שנפל ונחבל בראשו בשיעור ספורט בבית הספר. על פי דו"ח הבדיקה של משרד הבריאות, הגיע הילד למחלקת מיון ילדים בהכרה מלאה ונבדק תחילה על ידי רופא מתמחה, שקבע כי הוא סובל מהתייבשות. לאחר מכן בדק אותו בחופזה גם מנהל המחלקה, ד"ר פנחס פיינמסר, אבל הוא הותיר את אבחנת המתמחה על כנה והחליט שלא לבצע לילד בדיקת סי.טי, שיכולה לגלות פגיעה בראש.
לחברי ועדת הבדיקה אמר פיינמסר כי באותה עת סבר ש"מדובר בחבלה מינורית, וממילא הילד נשאר להשגחה של 24 שעות ונוהלי משרד הבריאות לא מחייבים במקרה כזה בדיקת סי.טי". שריקי הועבר למחלקת ילדים, שם נבדק על ידי רופא צעיר וסטאז'רית, שהמשיכו לדבוק באבחנה כי הוא סובל מהתייבשות. בהמשך נבדק גם על ידי רופאת עיניים, אולם מאוחר יותר החל לפתח סימנים המחייבים בדיקה רפואית מעמיקה - ירידת דופק, עלייה בלחץ הדם והקאות. למרות זאת, מהצהריים ועד לבוקר שלמחרת, הוא לא נבדק על ידי רופא כלשהו.
רק ב־7:30 בבוקר, עם החלפת משמרת האחיות, הוזעקו הרופאים, שגילו את הילד כשהוא מחוסר הכרה ואישוניו מורחבים. בדיקת סי.טי בהולה גילתה דימום נרחב בראשו, והוא הובהל לניתוח ראש בבית החולים לילדים "שניידר" בפתח תקווה. אולם בשלב זה כבר אובחנה פגיעה בלתי הפיכה בגזע המוח שלו. הילד בן ה־8 נפטר כמה ימים לאחר מכן.
חקירת הפרשה על ידי משרד הבריאות העלתה כי למעט בדיקה קצרה שביצע מנהל המחלקה - שהיתה בלתי שלמה ולא תועדה - הוא השאיר את הטיפול בילד בידיהם של רופאים זוטרים, חלקם מתמחים וחלקם סטאז'רים, והטיפול בוצע באופן כושל. במארס 2011, חמש שנים לאחר מותו של מאור, סיכם פרופ' הרשקו את החקירה: "מדובר בילד בריא אשר סבל מחבלה חמורה בגולגולת. אילו זכתה חבלה זו לתשומת הלב הראויה וטופלה במועד, אפשר שהיה ניתן למנוע את מותו".
הרשקו קבע כי האבחון שסיפקו ד"ר פיינמסר והרופאים הזוטרים שעבדו תחתיו "התעלם מהסבירות הגבוהה של פגיעה מוחית חמורה. כתוצאה מכך לא בוצעה אצלו בדיקת הדמיה ולא ניתנה הוראה למעקב תכוף אחר מצבו, כמתבקש". מתוך שלושת הרופאים שהיו מעורבים במקרה, האחריות הגדולה ביותר הוטלה על ד"ר פיינמסר, בשל היותו הרופא הבכיר שהיה אחראי על האחרים.
בינואר השנה הגיש משרד הבריאות קובלנה בבית הדין למשמעת במשרד נגד פיינמסר, בגין רשלנות חמורה במילוי תפקידו. הדיונים בקובלנה טרם הסתיימו. במקביל, תבעה משפחת שריקי את בית החולים מאיר על רשלנות רפואית, באמצעות עו"ד דורי כספי ושירה פרידן; תביעה זו הסתיימה בהסדר פשרה, במסגרתו שולמו למשפחה פיצויים.

כשלים בעבודתם של הרופאים לא מסתיימים תמיד במוות או בפגיעה פיזית חמורה. לעתים הם גורמים לחולה טראומה קשה, שעלולה ללוות אותו כל ימי חייו. זה מה שקרה לא', שאושפזה בינואר 2008 במחלקה כירורגית ג' בבית החולים שיבא בתל השומר לצורך החלפת טבעת בקיבתה.
הניתוח בוצע על ידי הכירורגית ד"ר אניה פייגין, והטבעת הוחלפה בהצלחה. אולם לדברי א', במהלך הניתוח היא סבלה מ"ייסורי תופת ועינוי", לאחר שלא הורדמה כראוי. היא אפילו יכלה לשמוע את דברי הצוות הרפואי. הסיבה, לטענת עורכי דינה, היא שהרופאה המרדימה נטשה את חדר הניתוח לפרק זמן מסוים והותירה שם רק רופאה מרדימה צעירה, שהיתה בחודש החמישי להתמחותה.בשבוע שעבר הגישה א' תביעה נגד משרד הבריאות, בית החולים שיבא ומנהלו, פרופ' זאב רוטשטיין, לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה (ראו מסגרת). התביעה מסתמכת, בין היתר, על תצהירים שהגישו המעורבים בפרשה.
ד"ר פייגין אישרה בתצהיר את תחושותיה של א' כי במהלך הניתוח היה כשל בהליך ההרדמה. "בשלב מסוים התרשמתי שהחולה אינה מורדמת מספיק", הצהירה המנתחת, "וזאת על פי תחושתי ובשל מדדים של לחץ תוך בטני עולה, דופק עולה, ועוד. הפניתי את תשומת ליבם של המרדימים לכך. בהמשך אף ראיתי את המנותחת זזה ושוב הערתי על כך, מה שהוביל בסופו של דבר לנקיטת פעולות על ידי המרדימים לתיקון המצב". המנתחת סיפרה כי לאחר תום ההליך אמרה לה א' שהיתה ערה באמצע הניתוח וחשה כאבים עזים.
על פי התצהיר שהגישה המתמחה, היא נדרשה להחליף את הרופאה המרדימה משום שזו נקראה לטפל במקרה דחוף. הרופא המרדים האחראי, שתיעד את תלונתה של א' מייד לאחר הניתוח, כתב: "היא שמעה הכל - את הרופאה מדברת, את האחיות, את המוזיקה - ולא יכלה לזוז. 45 דקות של עינוי".
לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של פרופ' גבריאל גורמן, לשעבר מנהל חטיבת ההרדמה במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים סורוקה. גורמן כתב כי מינון תרופות ההרדמה שקיבלה א' היה מינימלי, ו"זאת לא התנהגות של רופא מרדים בעל ניסיון. ללא ספק, ניתן להסביר את המינונים הנמוכים יחסית של תרופות ההרדמה בעובדה שרוב זמן ההרדמה, החולה היתה בהשגחה של רופאה שהיתה בחודש החמישי להתמחותה... התירוץ לפיו הרופאה המומחית נאלצה לעזוב את חדר הניתוח לצורך טיפול בחולה אחר אינו מתקבל על הדעת. רופא מרדים לא עוזב את החולה המורדם שלו בשום פנים ואופן, אלא אם הוא בטוח שרמת הניסיון של הרופא המחליף מתאימה בהחלט לצרכים של החולה המורדם".
גם במקרה חמור זה בחרה הנהלת בית החולים שלא לדווח על המקרה למשרד הבריאות. א' טוענת כי עד היום היא סובלת מטראומה בעקבות המקרה.

הרופא התורן ייעץ בטלפון

ביולי 2007 אושפזה במחלקה לכירורגיית ילדים בבית החולים איכילוב בתל אביב ח', נערה בת 14 מהצפון, שנזקקה להסרת גידול שפיר מרגלה השמאלית. הניתוח בוצע על ידי פרופ' יעקב ביקלס מהמחלקה לאורתופדיה אונקולוגית. למחרת בדקו את ח' שני רופאים שאינם מבכירי המחלקה - ד"ר אלכסנדר נירקין ורופא זוטר - והם התרשמו כי היא סובלת מכאבים חזקים מאוד. "ד"ר נירקין לא ראה לנכון להמשיך ולברר את העניין ולא התייעץ עם רופאים בכירים", קבעה חקירת משרד הבריאות. בהוראת הרופאים, טופלה הנערה במשככי כאבים בלבד.

שעות ספורות לאחר מכן הבחינה אחות במחלקה כי רגלה של ח' התנפחה מאוד וכי אצבעותיה הכחילו, והתקשרה לד"ר נירקין. הרופא הסתפק בתשובה טלפונית וטען באוזני האחות כי מדובר בתופעה נורמלית לאחר הניתוח. באותו ערב שימש ד"ר נירקין כתורן במחלקה, אבל "הוא לא ראה לנכון לבצע ביקור ערב ולא בא לבדוק את הנערה במהלך כל התורנות, ואף לא דיווח לרופאים הבכירים על השינוי במצבה".
רק ביום הרביעי לאחר הניתוח הגיע פרופ' ביקליס, בעקבות פנייה נוספת של האחיות, לבדוק את מצבה של ח' - והחליט להעבירה מייד לחדר הניתוח. אולם מצב הרגל החמיר עד כדי כך, שלצוות הרפואי לא נותרה ברירה אלא לכרות אותה מתחת לברך.
במאי 2011 החליט משרד הבריאות להגיש קובלנה נגד ד"ר סירקין, בטענה שפעל ברשלנות חמורה, ושהתנהגותו לא הלמה רופא. הדיונים בקובלנה טרם הסתיימו.

עד שמשרד הבריאות יחליט לנקוט צעדים משמעותיים בעניין, חשוב שכל אדם שמגיע לקבלת טיפול בבית חולים יהיה מודע למחסור ברופאים מומחים בשעות הערב והלילה ובסופי שבוע (אילוסטרציה) (צילום: ShutterStock) עד שמשרד הבריאות יחליט לנקוט צעדים משמעותיים בעניין, חשוב שכל אדם שמגיע לקבלת טיפול בבית חולים יהיה מודע למחסור ברופאים מומחים בשעות הערב והלילה ובסופי שבוע (אילוסטרציה) (צילום: ShutterStock)

במקרים מסוימים, הסתמכות של רופאים בכירים על אבחנות של רופאים צעירים ובלתי מנוסים עלולה להתברר כהרת אסון. כך אירע ביולי 2009 לרויטל בולשגו, ילדה בת 11, שהגיעה לבית החולים סורוקה בבאר שבע, לאחר שטופלה בבית החולים ברזילי באשקלון ואובחנה אצלה תופעה מסוכנת של שטפי דם מתחת לעור. הילדה אושפזה בלילה במחלקת ילדים א' וטופלה על ידי מתמחָה, שהתייעצה טלפונית עם הרופא הבכיר הכונן - מנהל המחלקה האונקולוגית־המטולוגית, ד"ר יוסף קפלושניק.
על פי ממצאי החקירה של משרד הבריאות, קפלושניק לא מצא לנכון להגיע לבית החולים ולבדוק את הילדה, אלא התבסס על המידע שסיפקה לו המתמחה - שהתברר בהמשך כחלקי בלבד ולא כלל את כל הערותיהם של הרופאים בברזילי. הוא איבחן באופן שגוי כי הילדה סובלת ממחלת דם מסוימת, ואף הורה על מתן טיפול תרופתי שעלול לגרום לתופעות לוואי קשות.
תופעות הלוואי אכן החלו להופיע בגופה של הילדה במהלך הלילה, אולם הרופאה הזוטרה לא עידכנה את הרופא הבכיר. ד"ר קפלושניק ראה את המטופלת רק בבוקר שלמחרת, ואז ביקש לערוך לה שורה של בדיקות יסודיות יותר, אולם במקביל הורה גם על הגברת המינון של התרופה השגויה. בעקבות האבחון הכושל וכתוצאה מתופעות הלוואי המחריפות, התדרדר מצבה של הילדה עד שנפטרה. האבחנה המדויקת והנכונה של המחלה שממנה סבלה נעשתה רק לאחר מותה.
באוקטובר 2011, לאחר שפרטי המקרה התפרסמו בתקשורת, הגיש משרד הבריאות קובלנה לבית הדין למשמעת נגד ד"ר קפלושניק. הוא הואשם בגילוי רשלנות חמורה ובהתנהגות שאינה הולמת רופא, בכך שבהיותו כונן בכיר, לא מצא לנכון להגיע לבית החולים ולנהל את הטיפול בחולה, חרף סימנים שמדובר במקרה יוצא דופן בחומרתו. "הרופא הסתפק במידע חלקי שהועבר אליו טלפונית על ידי הרופאה התורנית, לא חקר לעומק את העובדות ולא ראה לנכון להגיע לבית החולים כדי לבדוק את החולה ולעיין בחומר הרפואי בטרם נתן הוראה לטיפול שהיה שגוי ומותאם לאבחנה לא נכונה. טיפול זה אף החמיר את הנזק הקיים". גם במקרה זה, הדיון בקובלנה טרם הסתיים.
משפחת בולשגו תבעה את בית החולים סורוקה על רשלנות רפואית, באמצעות עו"ד צביקה ילינק. גם התביעה הזאת הסתיימה בהסדר פיצויים.
הכתובת על הקיר

כל המקרים הקשים שפורטו כאן הם מהגילויים החמורים ביותר של הסתמכות על עבודתם של רופאים זוטרים, תורנים מן החוץ ואפילו סטאז'רים. בעיה זו והשלכותיה ידועות לצמרת מערכת הבריאות זה שנים, אולם גם כיום מופקדים מתמחים באופן בלעדי על מרבית המחלקות של בתי החולים בישראל בשעות הערב והלילה ובסופי שבוע. במקרים מסוימים מתפקדים רופאים צעירים וחסרי ניסיון כמאבחנים וכמטפלים־בפועל גם בשעות הבוקר העמוסות. רק במחלקות בודדות ברחבי הארץ ניתן למצוא רופאים מומחים גם בשעות הלילה, לצד המתמחים הצעירים.
הפתרון שמצאה מערכת הבריאות למחסור במומחים הוא מערך כוננויות של רופאים בכירים, שמקבלים תשלום כדי לייעץ טלפונית לרופא התורן הזוטר, וכן כוננות מתמדת של מנהלי המחלקות. עם זאת, מהתחקיר שלנו עולה כי במקרים רבים, מערכת הבקרה והייעוץ פועלת באופן כושל, דבר הגורם לפגיעה קשה בחולים רבים. במקרים לא מעטים, הרופאים התורנים, שמאיישים לבדם את המחלקות במשך שעות ארוכות, אינם מיומנים ומנוסים דיים כדי לתת מענה למקרים מסובכים, והרופאים הבכירים לא תמיד מסייעים להם. אין כל ספק כי עצם נוכחותם של הרופאים הבכירים בבתי החולים, ועוד יותר מזה, הקפדה של הרופאים הזוטרים להיוועץ בהם, עשויות למנוע מהחולים סבל רב ומיותר, ולעתים אף להציל את חייהם.
הסכם השכר שנחתם בין המדינה ובין ההסתדרות הרפואית באוגוסט 2011, לאחר חודשים של שביתות ומשברים, קבע כי תורחב נוכחותם של הרופאים המומחים בבתי החולים גם בשעות הערב והלילה, וכך תשופר איכות הטיפול. אולם מבדיקת "שישבת" עולה כי בפועל, אין שינוי משמעותי בתחום התורנויות בבתי החולים ואין תוספת משמעותית של מומחים מעבר לשעות היום.
רבים ממנהלי בתי החולים וממנהלי המחלקות לא מקפידים על מימוש הסעיף בדבר תורנויות מומחים, ואפילו משרד הבריאות, שאחראי על הבקרה והפיקוח על איכות הטיפול הרפואי בישראל, אינו עורך בקרה משמעותית בנושא. זאת, למרות החשיבות הציבורית והרפואית הגדולה בתוספת של מומחים לצד הרופאים המתמחים במהלך שעות התורנות.
במשרד נמנעו מלספק נתונים בדבר הצטרפות הרופאים המומחים לתורנויות הערב והלילה ומסרו רק כי "בחלק מבתי החולים מיושמות כבר היום תורנויות מקוצרות בשעות אחר הצהריים. משרד הבריאות דורש מבתי החולים שטרם הפעילו תורנויות מקוצרות - ליישמן. כתוצאה ממחסור ברופאים לצורך התורנויות המקוצרות הושג סיכום בין ההסתדרות הרפואית למעסיקים, שלפיו ניתן יהיה לשלב בהן גם מומחים ותיקים יותר. בבית החולים שיבא ישובצו בתורנויות אלה, החל מהחודש הבא, גם מנהלי מחלקות וסגניהם".
קופת חולים כללית, המפעילה כמחצית מבתי החולים בישראל, סירבה אף היא למסור נתונים בנושא. בהודעת הקופה נאמר: "בהתאם להסכם הרופאים החדש, הנמצא בשלבי יישום ראשוניים, אנו מעודדים ביצוע תורנויות על ידי מומחים. בשלב זה ניכרת היענות מצד המומחים הצעירים, ואנו צופים שככל שיתקדם ההסכם, ובצדו התגמול עבור התורנויות, תעלה המוטיבציה לתוספת שעות על ידי מומחים נוספים".
מההסתדרות הרפואית נמסר: "אין ספק שנוכחות רופא בכיר במהלך שעות הערב מסייעת ומיטיבה עם הצוות הרפואי ועם המטופלים כאחד. אנו מאמינים שבנושא זה, כמו בתחומים אחרים, ניתן יהיה לאמוד את היקף השינוי רק בחלוף זמן".

אז מה עושים - לדרוש בדיקה של רופא בכיר


עד שמשרד הבריאות יחליט לנקוט צעדים משמעותיים בעניין, חשוב שכל אדם שמגיע לקבלת טיפול בבית חולים יהיה מודע למחסור ברופאים מומחים בשעות הערב והלילה ובסופי שבוע. בכל מקרה קשה או מסובך כדאי לדרוש מהרופא התורן במחלקה לערב את הרופא הבכיר ולנסות לשכנעו שהמומחה יגיע פיזית לבית החולים ויאבחן את החולה בעצמו. צריך להדגיש: גם רופא מתמחה יכול לתת אבחון וטיפול טובים, אולם אין תחליף לידע ולניסיון של הרופאים המומחים. בכל מקרה, אפשר לשאול את הרופא שמטפל בכם מהי הכשרתו - הוא מחויב להשיב על כך.
כדאי לזכור גם שלכל מחלקה בבית החולים יש תמיד כונן בכיר, וגם מנהל המחלקה נמצא בכוננות מתמדת. שניהם מקבלים על כך תשלום גבוה. רופאים בכירים מחויבים להגיע לבית החולים אם הרופא הזוטר מבקש זאת מהם, ורק במקרים נדירים מתעקשים הזוטרים להימנע מכך, גם במחיר של עימות עם החולים ומשפחותיהם. אם בקשותיכם נענות בסירוב או בהתחמקות, דרשו מהרופא שירשום בתיק הרפואי שהחולה ביקש להיבדק על ידי רופא בכיר. לרוב, אמירה כזאת תגרום לרופא מומחה להגיע במהירות למיטת החולה.
ועוד משהו: אם הרגשתם שהטיפול הרפואי שניתן אינו מספיק טוב - אל תהססו לפנות למנהל המחלקה שיתערב בעניין, או אפילו ישירות אל הנהלת בית החולים. בשל החשש מתביעות, פניות אלו מטופלות לרוב באופן מהיר מאוד.
ויש גם לקח חשוב עבור ציבור הרופאים. רופאים זוטרים, ש"ימחלו על כבודם" ויקראו לכונן הבכיר להתערב בטיפול, עשויים למנוע מעצמם ומהחולים טעויות טראגיות; רופאים בכירים ומנהלי מחלקות מצוּוים, על פי הוראות משרד הבריאות, להתעדכן מיוזמתם במצב החולים במחלקה, לערוך ביקור בבית החולים לפחות פעם אחת בתורנות ולהיות זמינים וקשובים לרופאים הזוטרים.
מבית החולים לבית המשפט - א' מאשימה: "שיבא הסתיר וטייח"

תביעתה של א' נגד בית החולים שיבא בתל השומר, שבה היא טוענת כי התעוררה באמצע הניתוח, כוללת גם טענות רבות נוספות על התנהלות בית החולים והנהלתו - רובן תקדימיות מבחינה ציבורית ומשפטית.
כתב התביעה, אותו הגישו עורכי הדין דורון כספי ומאיה סופר־פלדמן ממשרד כספי־סרור ושות', כולל באופן חריג גם את מנהל בית החולים, פרופ' זאב רוטשטיין, ש"מתווה את התנהלות בית החולים במקרי כשל רפואי... אופן התנהלות בית החולים בזמן אמת מלמד על מדיניות פסולה של הסתרה וטיוח, לה, מן הסתם אחראי רוטשטיין בתוקף תפקידו, וזאת גם במחיר הפרתם הבוטה של הכללים הבסיסיים ביותר לניהול רשומה רפואית, ואף יותר מכך - במחיר פגיעה אפשרית בבריאותה של א'...
"למרות חומרת המקרה, ולמרות שהאירוע הדרמטי היה ידוע היטב לצוות חדר הניתוח, הרי שבאופן מזעזע ומקומם, גברו שיקולי הסתרת המקרה וטיוחו על שיקולי טובת המטופלת, ואיש לא טרח לתת לתובעת כל תמיכה נפשית, חרף מצבה הנפשי הרעוע. נהפוך הוא: לתובעת נעשה תחקור קצר, שכל מטרתו דיווח לניהול סיכונים (המחלקה המטפלת באירועים רפואיים חריגים, ר"ר), ולאחר מכן היא 'נזרקה' במהירות לביתה, ללא כל עזרה".
בית החולים שיבא טרם הגיש כתב הגנה, ואולם בתגובתו להליכים המקדמיים שהתנהלו בתיק לפני כשנה בבית המשפט המחוזי בירושלים הוא טען כי "בית החולים נהג בשקיפות מלאה וכל טענה אחרת ראוי שלא תישמע. ניסיון להטיל דופי במניעים ובכוונות להעברת התיעוד שבידי בית החולים, כאילו מדובר בניסיון התחמקות מתוצאות משפטיות, הינו ניסיון נואל ופסול... בית החולים דאג להעביר לתובעת את תיקה הרפואי המלא, לרבות תיעוד תלונותיה, כפי שנרשמו בכתב ידו של הרופא ששימש כתורן המרדים בחדרי הניתוח".
עם זאת, בית החולים הודה כי לא הקים ועדת חקירה לבדיקת המקרה, ואף לא דיווח על המקרה למשרד הבריאות, מאחר ולטענתו, מקרה זה אינו מצוי ברשימת האירועים המחייבת דיווח.

"האירוע הקשה התרחש בלא שהיתה כל רשלנות"


בפרשת מותו של אלי בסון מסרה מנהלת בית החולים כרמל, ד"ר חן שפירא: "מר בסון ז"ל פנה למיון בשל קוצר נשימה, שהופיע כ־8 חודשים לאחר ניתוח מעקפים. לאחר צילום חזה, ובהמשך CT של בית החזה, הוא אובחן כסובל מנוזל בבית החזה. בהתייעצות של התורן עם הכונן הוחלט להכניס נקז בין־צלעי, כמקובל במקרים אלה, לחבר את הנקז לשאיבה על מנת לנקז את האוויר שהצטבר בבית החזה. עוד הוחלט שלא לבצע את הפעולה בחדר מיון, אלא לקבלו לאשפוז ולבצע את הכנסת הנקז במחלקה לניתוחי לב וחזה.
"מדובר בפעולה בסיסית ביותר בניתוחי לב וחזה, המבוצעת עשרות פעמים על ידי כל אחד מהמתמחים בניתוחי לב לאורך השנה, ולעתים אף מספר פעמים במהלך תורנות אחת. פעולה זאת מבוצעת בדרך של שיגרה על ידי רופאים מתמחים, למעט במקרים יוצאי דופן המוערכים מראש כמסובכים, אך בוודאי שלא במקרים כמו זה. זאת, משום שמדובר בפרוצדורה בטוחה יחסית. הרופא התורן באותו יום הכניס טרם האירוע מספר רב של נקזי חזה. המנקז שהוכנס פצע את הכבד. מדובר בסיבוך נדיר של הכנסת מנקז מימין. התורן הזעיק מייד לבית החולים את הכונן, שהיה בקרבת מקום והגיע תוך דקות, את צוות ההחייאה של בית החולים וכן כירורג כללי ומרדימים. בחולה בוצעו פעולות החייאה שכללו מתן נוזלים, עירויי דם ועיסוי לב. בהמשך בוצעה פתיחת החזה מימין, ותפירת החתך בכבד. יש לציין כי מיידית הצטרף לטיפול בחולה ולהחייאה רופא בכיר נוסף, ששהה במחלקה באותו זמן. לא היה איחור במתן הטיפול, במקום נכח מנתח לב בכיר מתחילת האירוע, וצוות ההחייאה הגיע מייד.
"לאחר חזרת פעילות הלב והתייצבות המודינמית (הדופק ולחץ הדם), הורד החולה לחדר ניתוח לעצירת דימומים וסגירת בית החזה. כל פרטי האירוע נמסרו למשפחה מייד לאחר האירוע על ידי הכונן אישית, אשר המשיך לעדכנם לאורך האשפוז באופן שוטף, כמו גם שאר הצוות, בלי להסתיר דבר. לצערנו הרב, החולה נותר מחוסר הכרה ונפטר לאחר מספר חודשים מחוץ לכותלי בית החולים.
"יש תיעוד מלא המפרט את כל ההתרחשויות באותו ערב ולילה וביום למחרת, שנכתב על ידי התורן ועל ידי הכונן. ייתכן וחלה תקלה בהדפסת כל החומר הקיים בתיק הרפואי הממוחשב. במידה ויורשיו החוקיים של מר בסון ז"ל יבקשו, נוכל להעביר העתק נוסף של הרשומה הרפואית. האירוע נבחן, נלמד ונדון על ידי צוות המחלקה בישיבות הצוות בסמוך לאירוע, ולא נמצא צורך בשינוי נוהלי העבודה במחלקה בנוגע להכנסת מנקזים.
"האירוע הקשה התרחש בלא שהיתה כל רשלנות. הצוות עשה את המירב על מנת לטפל במר בסון ז"ל בעת האירוע ולאחריו והקפיד על עדכון של המשפחה ועל התיעוד המלא בתיקו של החולה. אנו מבינים את תחושותיה הקשות של המשפחה ומשתתפים בצערה הכבד. במידה ואכן המקרה לא דווח למשרד הבריאות, זוהי תקלה. לאחר שלא נראתה התאוששות של מר בסון ז"ל היה צורך לעדכן את משרד הבריאות על פי הנוהל. אנו נעשה זאת כעת, בדיעבד".
בפרשת מותה של שני ברוקמן נמסר מבית החולים רמב"ם: "בעקבות האירוע ודו"ח ועדת הבדיקה נערכו מספר ישיבות של הנהלת ביה"ח עם צוות מחלקת אף־אוזן־גרון. הליקוי של היעדר תרשומת רפואית ע"י רופאי המחלקה הובהר היטב, ומנהל המחלקה וסגנו קיבלו על עצמם להקפיד, באמצעות הרופאים הבכירים, על תרשומת רפואית מסודרת וראויה.
"ביחס לנהלים וסדרי העבודה במחלקה, נערכו ריענון וכתיבה חדשה של חלק מהנוהל. מנהל המחלקה מחויב שהנוהל מצוי בידיו של כל רופא במחלקה, כולל תורני חוץ, וכולם מודעים לו ופועלים על־פיו". לגבי שני הרופאים התורנים שהיו מעורבים בטיפול בברוקמן נמסר: "לאחד מהם נערך שימוע קפדני ומפורט, שבסיומו הוחלט לאפשר לו להמשיך בהתמחותו אולם הוכנסה הערה לתיקו האישי. המתמחה השני היה רופא ברוטציה מבית חולים אחר. הרוטציה שלו הופסקה, והוא חזר לעבודתו בבית החולים האחר, ואינו מבצע עוד תורנויות במחלקת אף־אוזן־גרון ברמב"ם".
משרד הבריאות מסר בתגובה: "ההליך המשמעתי טרם הסתיים, ותגובת המשרד לעתירה המנהלית תוגש לביהמ"ש על ידי הפרקליטות בימים הקרובים".
בפרשת ההרדמה הכושלת במהלך הניתוח של א' נמסר מבית החולים שיבא: "למיטב ידיעתנו, התובעת התלוננה על כך שהיא התעוררה בשני ניתוחים שונים שהתקיימו בשני בתי חולים שונים. הטיפול בתלונותיה הגיע לבירור בבית המשפט, בתום הדיון המשפטי נדע את תוצאותיו".
בפרשת מותו של הנער מאור שריקי נמסר מבית החולים מאיר:
"ד"ר פנחס פיינמסר עוסק ברפואת ילדים וברפואה דחופה זה עשרות שנים, שבמהלכן הגיש טיפול מסור ואיכותי לעשרות אלפי ילדים והציל את חייהם של ילדים רבים. ברצוננו להביע צער על מותו של מאור שריקי ז"ל. במקרה זה הוקמו שתי ועדות בדיקה נפרדות - של קופת חולים כללית ושל משרד הבריאות, ובאף אחת מהן לא נקבעו כל ממצאים או מסקנות המעידים על פגם כלשהו, וכל שכן רשלנות, מצדו של ד"ר פיינמסר.
"יתרה מכך, תוכן הקובלנה והאישומים המועלים סותרים את קביעתם של מומחים ברפואת ילדים, טיפול נמרץ ילדים ונוירו־כירורגיה, שהשתתפו בוועדות הבדיקה. מעבר לכך, חוזר משרד הבריאות קובע כי במקרים של חבלת ראש ניתן להעביר ילדים למחלקת ילדים להמשך השגחה, כפי שנעשה, ואין הכרח לבצע בדיקת סי.טי. לאור כל אלה, לא ברור לנו מדוע הוחלט להגיש את הקובלנה בנושא זה, ומדוע היא מפנה אצבע מאשימה כלפי ד"ר פיינמסר".
בפרשת כריתת רגלה של הנערה בת ה־14 נמסר מבית החולים איכילוב:
"כבר לאחר הבדיקה הראשונית של פרטי האירוע ביקש בית החולים ממשרד הבריאות למנות ועדת בדיקה חיצונית של המשרד, שתחקור את האירוע המצער. מסקנות הוועדה מצאו כי אי בדיקת הדופק בגפה המנותחת בזמן הביקור היתה חריגה משמעותית מבדיקה סבירה, היות שזו רוטינה הכרחית. לאור ההמלצות הוחלט לקיים בירור משמעתי עם ד"ר נירקין, שעדיין לא הסתיים. בעקבות המקרה החליט מנהל המחלקה על החלת חובת נוכחות של רופא בכיר אחד לפחות בזמן ביקור רופאים".
בפרשת מותה של הילדה מהדרום נמסר מבית החולים סורוקה:
"אנו משתתפים בצערה ובכאבה של המשפחה. מדובר באירוע שהתרחש לפני כשלוש שנים. מייד לאחר פטירתה של הילדה נבחן המקרה לעומק על ידי צוות החטיבה לרפואת ילדים בבית החולים ונלמדו מסקנות ועדת הבדיקה של משרד הבריאות.
"הסימנים הראשונים למחלתה של הילדה לא היו ספציפיים. מדובר במחלה נדירה בילדים, סוערת ופרוגרסיבית מאוד במהלכה, שהתדרדרותה עלולה להיות פתאומית ולהסתיים במוות, כפי שלדאבוננו קרה במקרה הנוכחי. פרופ' קפלושניק הוא רופא מוערך בבית החולים, בעל ניסיון רפואי עשיר, שטיפל באלפי ילדים חולי סרטן והציל חיים של רבים מהם. אופי ופרטי הקובלנה כלפי הרופא יתבררו בזמן הקרוב מול משרד הבריאות".

קישורים:

יום שני, 1 באוגוסט 2011

המדור לחיפוש קרובים - רינה מחפשת את חנניה אחיה שנחטף ב- 1949

פרשת היעלמות ילדי תימן הוא כינוי לפרשת היעלמותם של פעוטות בני עולים חדשים, בעיקר מתימן, בין השנים 1954-1948. ביסודה של הפרשה עומדת טענתם של הורים רבים כי ילדיהם נעלמו בלי שקיבלו כל מידע מוסמך מה עלה בגורלם.

המדור לחיפוש קרובים - ירון אנוש - אוגוסט 2011 - רינה אברהם בן שוקר מחפשת את חנניה אחיה שנחטף בשנת 49' מבית חולים במחנה עולים. חנניה היה בן שנתיים שנחטף. מבית החולים נמסר למשפחה כי חנניה מת עקב חום גבוה, ואף הציגו "גופה" עטופה בסדין. רינה טוענת כי לא היתה גופה.
.

.
רינה ומשפחתה עלו ארצה בשנת 49' מתימן בעליית "מרבד הקסמים", משפחה עם 9 ילדים.

קישורים:

המדור לחיפוש קרובים - חיפוש ילדים שנחטפו מבתי חולים - דצמבר 2010 - ירון אנוש מהמדור לחיפוש קרובים קורא מכתביהן של שתי משפחות המחפשות את ילדיהן שנחטפו מהן ע"י רשויות המדינה לפני כ- 50 שנה - מדובר בילדים שנחטפו מתוך בתי חולים ולמשפחותיהן נמסר כי הילדים נפטרו עקר מחלה...

פרופ' בועז סנג'רו - ועדת החקירה הממלכתית על פרשת חטיפת ילדי תימן - באין חשד אין חקירה אמיתית - מאי 2013 - באין חשד אין חקירה אמיתית טוען פרופ. בועז סנג'רו על חקירת הועדה הממלכתית פרשת חטיפת ילדי תימן. הוועדה לא העמיקה כמצופה מוועדה כמותה על פרשת ילדי תימן ולמעשה טייחה את הפרשה...

גב' שושי זייד על השתקת פרשת ילדי תימן ע"י הממסד, התקשורת והאקדמיה - עדויות חסויות עד שנת 2066 - מאי 2013 - יום עיון שהתקיים במסגרת מרכז דהאן שבאוניברסיטת בר-אילן ביום שלישי, כ"ו בטבת תשע"ג, 8 בינואר 2013- על פרשת ילדי תימן. הגברת שושנה זייד אשת חינוך ותיקה מזה עשרות שנים (M.A. בלימודי א"י) טוענת כי בדקה את הנושא והפרשה אכן התרחשה. שושי זייד סוקרת את השיטות בהן נקטו הממסד, התקשורת והאקדמיה להשתקת פרשת ילדי תימן...

חוטפי תינוקות יועמדו לדין - ספרד מנקה הפירות הבאושים הפאשיסטיים של הרודן פרנסיסקו פרנקו - אפריל 2012 - חטיפת תינוקות מביתם ומשפחתם בספרד ע"פ ערכי הפאשיסטים נעשתה "לטובתם", "לחנכם לעשותם אנשים מוסריים". החוטפות הפאשיסטיות כונו "אחיות הצדקה". למשפחות נמסר כי התינוקות מתו בלידה. רשת הפושעים כללה רופאים ואחיות אשר הציבור נתן בהם אמון, הרשת המשיכה בסחר התינוקות גם לאחר שספרד חזרה לדמוקרטיה מפאשיזם...

פרשת ילדי תימן - הקשר הישראלי - פברואר 2012 - פרשת ילדי תימן, הקשר הישראלי, טלביזיה חינוכית, בן כספית 
כלביית ויצו: חטיפת ילדי תימן - סיפורו של אורי וכטל - מבט שני פברואר 2012 - סיפורו של אורי וכטל מחטופי ילדי תימן, נחטף בילדותו ממעון ויצו ונלקח לאימוץ. עובדות ויצו מסרו לאימו כי היה שיטפון במעון וכל הילדים מתו. אחותו שהיתה בת 12 עלתה על עקבותיו וגילתה כי נשלח לאימוץ למשפחת ניצולי שואה. אורי גילה בגיל 6 כי הוא מאומץ וכששאל את המאמצת בדבר, מסרה לו כי הלכה לויצו להביא ילד והיו שם ילדים כמו בכלבייה...

יום שישי, 17 בדצמבר 2010

המדור לחיפוש קרובים - משפחת בן עמי מחפשת את בתם שנחטפה מבית חולים "השרון" פתח תקווה - 1961

דצמבר 2010 - ירון אנוש מהמדור לחיפוש קרובים קורא מכתביהן של שתי משפחות המחפשות את ילדיהן שנחטפו מהן ע"י רשויות המדינה לפני כ- 50 שנה.
מדובר בילדים שנחטפו מתוך בתי חולים ולמשפחותיהן נמסר כי הילדים נפטרו עקר מחלה.

עוזי ולילך בן עמי מחפשים את אחותם שנחטפה מבית חולים לפני כחמישים שנה, להורים נמסר כי הבת נפטרה עקב מחלה קשה אך המשפחה סבורה כי נמסרה לאימוץ בדרך לא חוקית: "אנו משפחת בן עמי במקור משפחת בן חמו מחפשים כבר חמישים שנה בת שנולדה לנו באוגוסט 1961 , אנו פונים אליכם בבקשה לנסות לאתר את אותה בת, אנו מאמינים כי היא נחטפה מאיתנו והועברה לאימוץ בדרך לא חוקית. ואלה הפרטים של המקרה, אותה בת תינוקת נולדה בשם עדה בן חמו, בבית חולים "השרון" פתח תקווה בתאריך 22 באוגוסט 1961, כל מי שראה אותה אז הבין שהיא תינוקת יפה מיוחדת במינה...."

להקלטה המלאה הקלק על סרטון היוטיוב:

סיוע למשפחות שמחפשות קרוביהן:
052-9990006
mador2@gmail.com
.

.
קישורים

יום ראשון, 27 בספטמבר 2009

בלתי נסלח - על חטא שחטאנו ל"אם המרעיבה"

המאמר על חטא שחטאנו ל"אם המרעיבה" , פרופ. אסתר הרצוג , YNET , ספטמבר 2009
לתקשורת כמו גם לארגוני הנשים וזכויות האדם לא ייסלח על שלא קמו וזעקו את זעקת האם הנרדפת, שלא יצאו נגד ציד המכשפות המודרני ההולך ומתפתח נגד אמהות בישראל
פרופ. אסתר הרצוג

יום הכיפורים שנועד לבקשת סליחה על חטאים שחטאנו, לא יכפר על העוול האישי והקולקטיבי שנעשה בפרשה שבה הואשמה אם חרדית בהרעבת בנה. אין סליחה שתמחה את דמם של אשה ומשפחתה וכל קהילתה, שנשפך בכיכר העיר וכל העם רוקד על הדם.

שותפים רבים יש לעוול הנורא שנעשה בפרשת האם החשודה בהרעבת בנה: לילד, לאם, למשפחה, לקהילה החרדית ולאמהות בישראל בכלל. בית החולים, המשטרה, הפרקליטות, בית המשפט המחוזי ואחרים לקחו חלק בליבוי של היסטריית שנאה לקהילה החרדית בעזרת הוקעת אם בתוכה.

גם אם לא נטען שבית החולים השתמש בתיאוריית סרק (כפי שטענתי במאמר קודם) שהוקעה לפני שנים בבריטניה ובמדינות נוספות, כדי לחפות על מחדליו בטיפול בילד, בית החולים חטא נגדו, בהעבירו לתקשורת את תמונת הרזון המחרידה. תוך כדי עבירה על זכויות הגנת הפרטיות של הילד, ביקש בית החולים לשכנע את הציבור לצדד בעמדתו נגד האם, עוד בטרם משפט.

קרוב לוודאי שהילד, לו נשאל, לא היה מסכים שתמונת עירום מזעזעת שלו תתפרסם בציבור, והוריו בוודאי ובוודאי שלא נשאלו. המשטרה והפרקליטות לא היססו לכלוא את האם, בחודשי הריון מתקדמים, במעצר. הם לא מצאו כל סתירה בין הטענה מחד שהיא חולה בנפשה, ואם כך זקוקה לטיפול נפשי, לבין מעצרה למרות הריונה כמי שביצעה פשע. גם את הדיון המשפטי ממהרת הפרקליטות לקיים מייד לאחר צאת יום הכיפורים, תוך כדי החגים, כדי למנוע מההורים ומהקהילה התומכת בהם להתארגן כיאות מבחינה משפטית. לא ניתן להימנע מהשוואה של רוחב הלב הניתן, בשימועים ועיכובי דיונים, המוענקים בשפע בתיקים משפטיים כבדי משקל לבכירי שלטון, מושחתים ואנסים.

אך הראשונה מכל החוטאים היא התקשורת, אשר בתרועה רמה צלבה את האם עוד בטרם הוכחה אשמתה. היא הייתה ל"אם המרעיבה" – בכותרות ענק הקובעות את אחריותה ללא עוררין של האם, עוד לפני שהתבררו הפרטים ולפני שנחרץ גורלה בבית המשפט.

התקשורת היא שנושאת באחריות שאין לה כפרה על דמוניזציה הגוזרת את גזר הדין של ההמון, שאין אפשרות להתגונן מפניה. היא אחראית לכך שאין היום כמעט אנשים בישראל המוכנים לשקול אפשרות שהאם חפה מכל פשע ומכל פגיעה בילד ושהיא אם מסורה לבנה הקטן כמו לשאר ילדיה. היא עשתה שימוש נקלה בתמונת עירום, בסגנון אושוויץ, של ילד שאינו יכול למנוע את פרסום תמונתו לעיני הציבור, ואינו יכול להתגונן בפני תאוות רייטינג חסרת רסן. התקשורת הפכה את הציבור כולו לעדר חסר דעת, המוכן לסקול באבנים או לתלות בכיכר העיר את האם ביחד עם כל קהילתה. התקשורת היא שאשמה באופן שלא ייסלח על הפיכת העדה החרדית, שנואת נפשה, לתרנגולת הכפרות של תיעוב ציבורי מאורגן כלפי הקהילה החרדית באופן גורף.

על כישלונה של החברה החילונית ובעיקר של נציגיה העלובים בפוליטיקה לשמור על שוויון בהקצאת משאבים לחינוך החילוני, לתבוע את השוויון בחובות בשירות הצבאי, לעמוד מול הדרת נשים בפוליטיקה על ידי החרדים, למנוע את הפקרת כבודן של נשים בתחבורה הציבורית, לרסן את הרחבת הסמכויות לבתי הדין הרבניים, לשמור על צביון תרבותי חילוני בירושלים – על כל אלה מכסה התקשורת החילונית בהסתה מתמדת של שנאת הציבור הרחב כלפי הקהילה החרדית. וכמה קל לעשות זאת כאשר אפשר להשתמש באישה בהריון ובאימהוּת.

לתקשורת, אך גם לרבים אחרים לא יכופר על שתיקת הכבשים ועל רפיון השכל. לארגוני הנשים לא ייסלח, על כך שלא קמו וזעקו את זעקת האם הנרדפת, שלא יצאו נגד ציד המכשפות המודרני ההולך ומתפתח נגד אמהות בישראל, לא ביחס לאם החרדית ולא ביחס לאמהות בכלל. ארגוני הילדים וזכויות האדם הרוחצים בניקיון כפיהם, כי "טובת הילד" קודמת לכל, בעודם שותקים נוכח הפגיעה האכזרית בזכויות האדם של הילד ואמו, גם אם ירבו במלל אידיאולוגי - ערוותם לא תכוסה.

פרופ' אסתר הרצוג, ראש תוכנית אנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל, מרכזת פרלמנט נשים

יום שני, 21 בספטמבר 2009

סכנת חיים בבית חולים עקב רשלנות רפואית

הקלטה מצמררת על צוות רפואי תוקפני בבית חולים בארץ אשר התרשל באופן חמור בעבודתו, וכמעט הביא למותה של אישה.
.

.
תיאור האירוע בקצרה:

אישה חסרת ישע עברה פעולה כירורגית בבית חולים אשר גרמה לה לדימומים פנימיים. היא אושפזה באותו בית החולים בעקבות הדימומים והמשיכה לדמם עוד ועוד ועוד. בית החולים לא סיפק לה עירוי דם בעוד היא ממשיכה לדמם כמעט למוות. בתה של האישה הגיעה למחלקה בשעות הלילה המאוחרות במחלקה לא היה רופא תורן אלא רק מתמחים שלא ידעו לענות על שאלות פשוטות.
הבת שאלה שאלות "מיותרות" לגבי מהלך הטיפול, ורק אז הוזעק רופא תורן ממחלקה אחרת אשר לא הכיר את החולה ולכן גם לא היה בקיא בתיק הרפואי.

הבת ביקשה לקבל מידע מפורט לגבי אמה אך הצוות התעלם ממנה ואף האשים אותה בתוקפנות. לחץ הדם החל לרדת במהירות ומכשיר המוניטור החל לצפצף באזעקת חירום.

האזינו להקלטה והחליטו מי תוקפן, מי עבר כאן על החוק ומי כמעט גרם למוות ברשלנות פושעת.

הרהורים על משפחה וילדים

קישורים:

יום שלישי, 28 באפריל 2009

"איך יכולתם לחשוב שאני אפגע בבני?" YNET אפריל 2009 - ארבעה ימי סיוט של הורים ותינוק, בבית חולים עם עובדות סוציאליות ורופאים חוקרים

המאמר "איך יכולתם לחשוב שאני אפגע בבני? " YNET מאת נגה (שם בדוי) אפריל 2009.

"בלי משפט, בלי עדויות, בלי החלטה של שופט – שפכתם את דמנו והפכתם אותנו להורים מתעללים. אולי הרבצנו ולא התכוונו, אולי בלהט העניינים? ".

וכשסוף-סוף שוחררנו הביתה, למה היה צריך הרופא הבכיר להוסיף משפט אחד, אחרון, מאיים ומאשים: "במידה ותגיעו שוב עם בעיה דומה, תהיה לכם בעיה? "

חוויות של אמא שתינוקה אושפז ל-4 ימים. לא כדי לבדוק אותו - כדי לבדוק אותה

השארתי אותם לרגע אחד לבד, על המיטה, משחקים - בני הבכור בן השנתיים וחצי והקטן - תינוק בן שנה. פתאום שמעתי "בום", רצתי מיד ולחרדתי מצאתי את התינוק על הרצפה, על גבו, צורח.

הרמתי אותו, חיבקתי אותו, נישקתי אותו, לחשתי לו מילים ולבסוף, לאחר דקות ארוכות, הוא נרגע. הרגשתי רע מאוד. אני אחראית לנפילה הזו. אסור להשאיר אותם לשנייה אחת לבד, בטח לא על המיטה.

חיפשתי סימנים למכה ולא מצאתי. הוא לא איבד את ההכרה. חיכיתי לראות אם חס וחלילה הוא מקיא, מפרכס או אפאטי. כלום. ב"ה לא הרבה זמן אחרי שנרגע מהבכי, הוא התנהג רגיל לחלוטין והמשיך להיות ילד חייכן ושמח.

למה חיכית?

ארבעה ימים לאחר מכן, כשעשיתי לו אמבטיה, נבהלתי לגלות נפיחות מאוד גדולה בצד ימין של ראשו, מעל הרקה. הנפיחות היתה מאוד רכה למגע, כאילו יש בה נוזלים. אני לא אמא היסטרית, לא רצה לבית החולים אלא אם כן המצב באמת בעייתי, אבל הרגשתי מיד שאת הנפיחות הזו צריך לבדוק. נסענו אליכם, לבית החולים. בבדיקת הרנטגן הראשונה אמרתם לי שלילד יש שבר בגולגולת.

"למה חיכית 4 ימים לפני שבאת?" הטיח בי הרופא שלכם בחדר המיון, אבל מאוד מהר אחר כך טרח הרופא הנוירו-כירורג לספר לנו שבעצם – הכול בסדר. לפי התנהגות הילד לא נגרם נזק ולמעשה, אנחנו יכולים ללכת הביתה.

אבל לא הלכנו הביתה.

היינו מאושפזים 4 ימים – לא כדי לבדוק את הילד. כדי לבדוק אותנו. ואז התחילו להגיע העובדות הסוציאליות - לא אחת, לא שתיים, אלא שלוש. החוויה עשתה לי אמנם דפיקות לב - אבל יכולתי להבין את זה. הם לא מכירים אותנו ורוצים לבדוק אם אנחנו לא הורים מתעללים. לגיטימי.

שלא יהיה ספק: אנחנו מכירים מאוד בעובדה שבדיקה מעמיקה היא הכרחית. במיוחד לאור הפרסומים האחרונים על התעללויות בילדים. טובת הילד היא מעל הכל, גם במחיר של פגיעה בהורים. עדיף שתשעה הורים ייפגעו אם זה יציל את התינוק העשירי מהתעללות אמיתית. אנחנו מבינים בכל ליבנו. פגיעה בילדים ובמיוחד ברכים שבהם, זהו פשע שדינו מאסר עולם ללא חנינה, אם לא יותר מזה.

אבל אתם הגזמתם.

לא הסברתם לנו כלום על מצבו, לא דיברתם איתנו תמיד ישירות, הרבה פעמים שמענו פרטים חשובים רק דרך עובדות סוציאליות, לא שאלתם אותנו אם אנחנו מאשרים את הבדיקות שערכתם לילדנו. בדיקות ועוד בדיקות ועוד בדיקות.

בלי משפט ובלי עדויות

4 ימים בבית החולים (שהוא באופן טבעי מקום מסוכן לתינוקות), צילום רנטגן ראשון, צילום סי.טי. עם קרינה חזקה, סקירת שלד - 8 צילומי רנטגן נוספים לכל איבר בנפרד כדי לבדוק שברים אפשריים נוספים (שכמובן לא נמצאו), שתי בדיקות קרקעית עיניים, בדיקה רדיואקטיבית למיפוי עצמות, עשרות דקירות לעירויים כי פספסתם כמה פעמים, בדיקות אינטימיות לחיפוש חבלות, בדיקות דם ומה לא. חלק מהבדיקות נעשו בלי ליידע אותנו כלל ובלי שנהיה נוכחים בבדיקה.

אמרתם שאין לי מילה להחליט אם לערוך את הבדיקות. מבחינתכם – אנחנו כבר היינו הורים מתעללים. בלי משפט, בלי עדויות, בלי החלטה של שופט – שפכתם את דמנו והחלטתם שאנחנו הורים מתעללים ואין לנו זכות החלטה על ילדנו יותר. רמזתם לנו שוב ושוב – שאתם כבר יודעים מה היה שם, בבית שלנו.

כששאלתי את אחד הרופאים הבכירים למה צריך לעשות עוד בדיקה, הוא ענה: "זה יכול לתת לנו הרבה מידע", ושוב, רמז, אנחנו על הכוונת - הורים מתעללים.

חלק מהדיווחים החשובים ביותר העברתם לנו דרך העובדת הסוציאלית. היא הודיעה לנו פתאום שיתכן ומדובר בשני שברים, אחר כך היא הודיעה שאולי זה בעצם אחד, אבל ארוך ואולי שניים – אחד מנפילה קודמת. היא גם זו שהודיעה לנו אילו בדיקות עומדים לעשות, מתי אנחנו הולכים הביתה. לא הרגשנו כי הרופאים היו מחויבים לעדכן אותנו בכל דבר או לבקש אישור לבדיקות. אנחנו הרי – הורים מתעללים.

את הלב רואים בעיניים

שפכתם את דמנו במבטים, שאלות, הערות, רמזים. לא יכול להיות שזה שבר כתוצאה מנפילה ממיטה. 'אולי הרבצנו ולא התכוונו', 'אולי זו לא חבלה מכוונת, אבל אולי, בלהט העניינים'.

הגזמתם.

את הלב רואים בעיניים, וגם את הנשמה. איך אתם, בתור צוות רפואי, רופאים, אחיות, עובדות סוציאליות, אנשים שאמונים על עבודה עם אנשים, לאחר שהיה של יום, אפילו יומיים במחיצתנו, יכולתם לחשוב שנפגע בילדנו בכוונה תחילה או שלא בכוונה תחילה?

לא ראיתם את העיניים שלנו? של ההורים שלנו, של החברים שלנו, של האחים שלנו? למה לא יכולתם לעשות את כל הבירורים ביום-יומיים? למה נשארנו 4 ימים?

איך יכולתם לחשוב שאני אפגע בבני? בתינוק המתוק שלנו, התמים, הנפלא וחסר הישע?

איך יכולתם לרמוז שאני, שבעיני כל הסובבים אותי וגם בעיני עצמי יכולתי להגיע רחוק בתפקיד זה או אחר, שבחרתי בקריירת האמהות במשרה מלאה ובלב שלם, שבחרתי להישאר בבית ולתת להם מה שלדעתי הם צריכים יותר מכל: אמא קרובה, בטוחה, חמה ואוהבת, סבלנית, מחבקת, מנשקת, מגוננת, דואגת - אעשה דבר כזה?

איך יכולתם לחשוב שאני - אמא שלא סומכת על אף אחד שיטפל בילדיה כמו שרק היא יכולה, שיצאה לבלות בשנה האחרונה אולי 5 פעמים, כי היא לא רוצה שילדיה יתעוררו בלילה ויבכו ואבא ואמא לא יהיו לידם, אמא שהפסיקה להניק את בנה הגדול כשהיה בן שנה רק כי הייתה בהריון עם השני, ובנה התינוק עדיין יונק, אמא שכל כך אוהבת את ילדיה שתהיה מוכנה למות עבורם, שבוכה כשכואב להם או כשנדמה לה שמישהו העליב אותם – איך יכולתם לחשוב שאפגע בתינוק שלי?

איך יכולתם?

למדנו את הלקח. אנחנו לעולם לא נשאיר יותר את ילדנו ללא השגחה, במיוחד במקום גבוה. אפילו לא לשנייה.

למה הייתם חייבים לעשות כל כך הרבה בדיקות לתינוק קטן כזה? למה לא שיתפתם אותנו בתהליך? למה השארתם אותנו כל הזמן בערפל? למה דיברתם אלינו כל הזמן בחשדנות והאשמה, לפני שהיו מסקנות אמיתיות?

ואיך יכולתם? איך יכולתם לחשוב כי אפגע באיזושהיא צורה בילדי? המחשבה הזו לא נותנת לי מנוח. מזעזעת אותי בכל פעם מחדש.

וכשסוף-סוף שוחררנו הביתה, למה היה צריך הרופא הבכיר להוסיף משפט אחד, אחרון, מאיים ומאשים: "במידה ותגיעו שוב עם בעיה דומה, תהיה לכם בעיה? "

ילדי היום, תודה לאל, בריא ומרגיש טוב. הייתי רוצה להגיד שלא אסלח לכם על זה לעולם, כי כך אני מרגישה עכשיו. אבל כנראה, אני מקווה, שאסלח, ולא בשבילכם. בשבילי.


קישורים

יום שישי, 24 באפריל 2009

"איך יכולתם לחשוב שאני אפגע בבני?" - ארבעה ימי סיוט של הורים ותינוק, בבית חולים עם עובדות סוציאליות ורופאים חוקרים

המאמר "איך יכולתם לחשוב שאני אפגע בבני? " YNET מאת נגה (שם בדוי) אפריל 2009.

"בלי משפט, בלי עדויות, בלי החלטה של שופט – שפכתם את דמנו והפכתם אותנו להורים מתעללים. אולי הרבצנו ולא התכוונו, אולי בלהט העניינים? ".
וכשסוף-סוף שוחררנו הביתה, למה היה צריך הרופא הבכיר להוסיף משפט אחד, אחרון, מאיים ומאשים: "במידה ותגיעו שוב עם בעיה דומה, תהיה לכם בעיה? "
חוויות של אמא שתינוקה אושפז ל-4 ימים. לא כדי לבדוק אותו - כדי לבדוק אותה

השארתי אותם לרגע אחד לבד, על המיטה, משחקים - בני הבכור בן השנתיים וחצי והקטן - תינוק בן שנה. פתאום שמעתי "בום", רצתי מיד ולחרדתי מצאתי את התינוק על הרצפה, על גבו, צורח.
הרמתי אותו, חיבקתי אותו, נישקתי אותו, לחשתי לו מילים ולבסוף, לאחר דקות ארוכות, הוא נרגע. הרגשתי רע מאוד. אני אחראית לנפילה הזו. אסור להשאיר אותם לשנייה אחת לבד, בטח לא על המיטה.
חיפשתי סימנים למכה ולא מצאתי. הוא לא איבד את ההכרה. חיכיתי לראות אם חס וחלילה הוא מקיא, מפרכס או אפאטי. כלום. ב"ה לא הרבה זמן אחרי שנרגע מהבכי, הוא התנהג רגיל לחלוטין והמשיך להיות ילד חייכן ושמח.

למה חיכית?

ארבעה ימים לאחר מכן, כשעשיתי לו אמבטיה, נבהלתי לגלות נפיחות מאוד גדולה בצד ימין של ראשו, מעל הרקה. הנפיחות היתה מאוד רכה למגע, כאילו יש בה נוזלים. אני לא אמא היסטרית, לא רצה לבית החולים אלא אם כן המצב באמת בעייתי, אבל הרגשתי מיד שאת הנפיחות הזו צריך לבדוק. נסענו אליכם, לבית החולים. בבדיקת הרנטגן הראשונה אמרתם לי שלילד יש שבר בגולגולת.
"למה חיכית 4 ימים לפני שבאת?" הטיח בי הרופא שלכם בחדר המיון, אבל מאוד מהר אחר כך טרח הרופא הנוירו-כירורג לספר לנו שבעצם – הכול בסדר. לפי התנהגות הילד לא נגרם נזק ולמעשה, אנחנו יכולים ללכת הביתה.
אבל לא הלכנו הביתה.
היינו מאושפזים 4 ימים – לא כדי לבדוק את הילד. כדי לבדוק אותנו. ואז התחילו להגיע העובדות הסוציאליות - לא אחת, לא שתיים, אלא שלוש. החוויה עשתה לי אמנם דפיקות לב - אבל יכולתי להבין את זה. הם לא מכירים אותנו ורוצים לבדוק אם אנחנו לא הורים מתעללים. לגיטימי.
שלא יהיה ספק: אנחנו מכירים מאוד בעובדה שבדיקה מעמיקה היא הכרחית. במיוחד לאור הפרסומים האחרונים על התעללויות בילדים. טובת הילד היא מעל הכל, גם במחיר של פגיעה בהורים. עדיף שתשעה הורים ייפגעו אם זה יציל את התינוק העשירי מהתעללות אמיתית. אנחנו מבינים בכל ליבנו. פגיעה בילדים ובמיוחד ברכים שבהם, זהו פשע שדינו מאסר עולם ללא חנינה, אם לא יותר מזה. אבל אתם הגזמתם. לא הסברתם לנו כלום על מצבו, לא דיברתם איתנו תמיד ישירות, הרבה פעמים שמענו פרטים חשובים רק דרך עובדות סוציאליות, לא שאלתם אותנו אם אנחנו מאשרים את הבדיקות שערכתם לילדנו. בדיקות ועוד בדיקות ועוד בדיקות.

בלי משפט ובלי עדויות

4 ימים בבית החולים (שהוא באופן טבעי מקום מסוכן לתינוקות), צילום רנטגן ראשון, צילום סי.טי. עם קרינה חזקה, סקירת שלד - 8 צילומי רנטגן נוספים לכל איבר בנפרד כדי לבדוק שברים אפשריים נוספים (שכמובן לא נמצאו), שתי בדיקות קרקעית עיניים, בדיקה רדיואקטיבית למיפוי עצמות, עשרות דקירות לעירויים כי פספסתם כמה פעמים, בדיקות אינטימיות לחיפוש חבלות, בדיקות דם ומה לא. חלק מהבדיקות נעשו בלי ליידע אותנו כלל ובלי שנהיה נוכחים בבדיקה.
אמרתם שאין לי מילה להחליט אם לערוך את הבדיקות. מבחינתכם – אנחנו כבר היינו הורים מתעללים. בלי משפט, בלי עדויות, בלי החלטה של שופט – שפכתם את דמנו והחלטתם שאנחנו הורים מתעללים ואין לנו זכות החלטה על ילדנו יותר. רמזתם לנו שוב ושוב – שאתם כבר יודעים מה היה שם, בבית שלנו.
כששאלתי את אחד הרופאים הבכירים למה צריך לעשות עוד בדיקה, הוא ענה: "זה יכול לתת לנו הרבה מידע", ושוב, רמז, אנחנו על הכוונת - הורים מתעללים. חלק מהדיווחים החשובים ביותר העברתם לנו דרך העובדת הסוציאלית. היא הודיעה לנו פתאום שיתכן ומדובר בשני שברים, אחר כך היא הודיעה שאולי זה בעצם אחד, אבל ארוך ואולי שניים – אחד מנפילה קודמת. היא גם זו שהודיעה לנו אילו בדיקות עומדים לעשות, מתי אנחנו הולכים הביתה. לא הרגשנו כי הרופאים היו מחויבים לעדכן אותנו בכל דבר או לבקש אישור לבדיקות. אנחנו הרי – הורים מתעללים.

את הלב רואים בעיניים

שפכתם את דמנו במבטים, שאלות, הערות, רמזים. לא יכול להיות שזה שבר כתוצאה מנפילה ממיטה. 'אולי הרבצנו ולא התכוונו', 'אולי זו לא חבלה מכוונת, אבל אולי, בלהט העניינים'. הגזמתם.
את הלב רואים בעיניים, וגם את הנשמה. איך אתם, בתור צוות רפואי, רופאים, אחיות, עובדות סוציאליות, אנשים שאמונים על עבודה עם אנשים, לאחר שהיה של יום, אפילו יומיים במחיצתנו, יכולתם לחשוב שנפגע בילדנו בכוונה תחילה או שלא בכוונה תחילה?
לא ראיתם את העיניים שלנו? של ההורים שלנו, של החברים שלנו, של האחים שלנו? למה לא יכולתם לעשות את כל הבירורים ביום-יומיים? למה נשארנו 4 ימים?
איך יכולתם לחשוב שאני אפגע בבני? בתינוק המתוק שלנו, התמים, הנפלא וחסר הישע?
איך יכולתם לרמוז שאני, שבעיני כל הסובבים אותי וגם בעיני עצמי יכולתי להגיע רחוק בתפקיד זה או אחר, שבחרתי בקריירת האמהות במשרה מלאה ובלב שלם, שבחרתי להישאר בבית ולתת להם מה שלדעתי הם צריכים יותר מכל: אמא קרובה, בטוחה, חמה ואוהבת, סבלנית, מחבקת, מנשקת, מגוננת, דואגת - אעשה דבר כזה? איך יכולתם לחשוב שאני - אמא שלא סומכת על אף אחד שיטפל בילדיה כמו שרק היא יכולה, שיצאה לבלות בשנה האחרונה אולי 5 פעמים, כי היא לא רוצה שילדיה יתעוררו בלילה ויבכו ואבא ואמא לא יהיו לידם, אמא שהפסיקה להניק את בנה הגדול כשהיה בן שנה רק כי הייתה בהריון עם השני, ובנה התינוק עדיין יונק, אמא שכל כך אוהבת את ילדיה שתהיה מוכנה למות עבורם, שבוכה כשכואב להם או כשנדמה לה שמישהו העליב אותם – איך יכולתם לחשוב שאפגע בתינוק שלי?

איך יכולתם?

למדנו את הלקח. אנחנו לעולם לא נשאיר יותר את ילדנו ללא השגחה, במיוחד במקום גבוה. אפילו לא לשנייה.
למה הייתם חייבים לעשות כל כך הרבה בדיקות לתינוק קטן כזה? למה לא שיתפתם אותנו בתהליך? למה השארתם אותנו כל הזמן בערפל? למה דיברתם אלינו כל הזמן בחשדנות והאשמה, לפני שהיו מסקנות אמיתיות?
ואיך יכולתם? איך יכולתם לחשוב כי אפגע באיזושהיא צורה בילדי? המחשבה הזו לא נותנת לי מנוח. מזעזעת אותי בכל פעם מחדש.
וכשסוף-סוף שוחררנו הביתה, למה היה צריך הרופא הבכיר להוסיף משפט אחד, אחרון, מאיים ומאשים: "במידה ותגיעו שוב עם בעיה דומה, תהיה לכם בעיה? "
ילדי היום, תודה לאל, בריא ומרגיש טוב. הייתי רוצה להגיד שלא אסלח לכם על זה לעולם, כי כך אני מרגישה עכשיו. אבל כנראה, אני מקווה, שאסלח, ולא בשבילכם. בשבילי. 
 
"איך יכולתם לחשוב שאני אפגע בבני?"  - ארבעה ימי סיוט של הורים ותינוק, בבית חולים עם עובדות סוציאליות ורופאים חוקרים