יום שישי, 10 בפברואר 2012

הפסיכיאטר פרופ. שמואל טיאנו מכוון להכניס הומואים ולסביות למעגל המאושפזים בפסיכיאטריה

פסיכיאטרים וחברות התרופות מחפשים באופן מתמיד דרכים להרחיב את מעגל המטופלים שלהם. הם רואים בהם לקוחות, צרכנים לכל החיים, אשר ניתן לחלוב מהם כספם ורכושם באמצעות אשפוזים כפויים במוסדות לבריאות הנפש. הפסיכיאטר שמואל טיאנו כתב ספר בו הוא רואה בהומוסוקסואליות הפרעה נפשית ומכאן יש לטפל בה באמצעות סמים פסיכיאטריים. מכאן הדרך לחקיקה בעזרת לוביסטים בכנסת קצרה מאוד...

המאמר פסיכיאטריה ואנכרוניזם , עמליה רוזנבלום 10.02.2012 , הארץ

לפני כחודש וחצי קמה מחאה נגד הספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" (אליצור, טיאנו, מוניץ, נוימן, הוצאת דיונון, אוניברסיטת תל אביב). הספר, שראה אור בגרסתו הנוכחית ב-2010, מציג עמדות אנכרוניסטיות ושגויות נגד הומוסקסואליות. מומחים לבריאות הנפש, אנשי חינוך וחברי הקהילה ההומוסקסואלית מחו על התכנים של הספר שמשתמשים בו בתוכניות לימוד רבות.

זוהי מחאה מוצדקת. ספר לימוד המשמש בהוראת בריאות הנפש בשנת 2012 אינו יכול להציג הומוסקסואליות באופן שבו מתאר אותה פרופ' שמואל טיאנו בפרק שחיבר, היינו כ"הפרעה נפשית" המופיעה, בין היתר, בעקבות "צורך תלותי חזק". טיאנו אף כותב, כי אפשר לטפל בהפרעה הזאת באמצעות טיפולי המרה.

אבל אין די בלובי המכובד שיצא נגד הפן ההומופובי של הספר. אפשר אפילו לומר, שהדיון בהיבט זה מאפיל על גילויים של עמדות חשוכות ומסוכנות לא פחות המופיעות בספר. גם אם נניח לניסוחים בעייתיים בסוגיות כמו טיפול באבלים, בנכים ובאוטיסטים, יש נושאים שבהם סטייה מן האמת אינה רק מביישת את הכותב, היא גם סכנת נפשות.

דוגמה לכך היא הפרק המסביר, כי גילוי עריות בין אב לבת הוא בעצם אשמת האם, הנמנעת מקיום יחסים עם בעלה, או תוצאה של פיתוי האב על ידי בתו. בעניין אחר נכתב, כי רוב הילדים המוכים הם חריגים ובעייתיים. כלומר, לפי הספר, ילדים "נורמליים" לא מוכים.

לעמדות אלו חשופים, בין השאר, סטודנטים לפסיכולוגיה, לפסיכיאטריה, לרפואה ולעבודה סוציאלית. כפי שנטען בעצומה נגד הספר, השפעתו הפוטנציאלית על מטפלים אלה הופכת את התכנים הללו למסוכנים ממש. אבל יש סיבה נוספת, משמעותית לא פחות, לכך שהעמדות המופיעות בספר מסוכנות: "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" נמצא בשימוש נרחב במערכת המשפט ובמערכת הרווחה. סקירה מהירה במאגר המידע המשפטי "נבו" העלתה 32 ציטוטים של "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה". זהו רק קצה הקרחון משום שכתבי תביעה, כתבי הגנה ומקרים המסתיימים בפשרה אינם מופיעים במאגרי המידע המשפטיים.

היה אפשר לצפות, כי בעקבות המחאה נגד הספר ימהרו האחראים לטפל בבעיה. אבל בתגובה שהתפרסמה ב"הארץ" התחמק מנכ"ל הוצאת דיונון מהתמודדות עם הטענות. מהמועצה להשכלה גבוהה נמסר בתגובה על המחאה: "במסגרת החופש האקדמי (המעוגן בחוק) הנתון למוסדות להשכלה גבוהה, הם אלה הקובעים את הביבליוגרפיות הרלוונטיות לכל תחום ותחום הנלמד במסגרתם".

תגובות אלו אינן הולמות את גודל המחדל. הטענה בדבר חופש אקדמי אינה קבילה במקרה זה. חופש אקדמי אינו חל על תוכן שגוי מבחינה מדעית. בנוסף, חופש זה אינו יכול לחול על תכנים פוגעניים, המצדיקים, בנסיבות מסוימות, אלימות של אב כלפי ילדיו, גילוי עריות וכו'. המינוח המתאים אפוא אינו חופש אקדמי, אלא רשלנות מקצועית.

טוב היה, אם המו"לים והמועצה להשכלה גבוהה היו מקשיבים לצו מצפונם ומושכים את הספר מהמדפים ומתוכניות הלימודים. אבל גם אם הם, והמחברים, אינם מוטרדים מתרומתם לפסיקות המקלות עם עבריינים, כדאי לכל המעורבים לשקול את האפשרות, שהספר חושף אותם לתביעות נזיקין מצד כל מי שנפגעו על ידי האבחנות האנכרוניסטיות, הפטריארכליות והשגויות המופיעות בו.

קישורים:

תאוות בצע מוסדות הרווחה המופרטים - עובדים סוציאליים הופכים מוסדות חוסים ל"מחסני בשר"

בפרשת ההתנהלות הסאדיסטית של פקיד סעד ראשי בשירות למפגר אמיר שוורץ, ראינו חוסים נכלאו במוסדות למפגרים במשך עשרות שנים בעודם נורמלים ושפויים כדוגמת דודו דהאן. פקיד הסעד הראשי אמיר שוורץ הסועד מידי יום ארוחת צהריים עם צמרת משרד הרווחה גם שימש כעובד בכיר בחברה פרטית ק.ט.ב בבעלותה כתריסר הוסטלים ומחזור שנתי של כעשרה מיליוני שקלים.
מתברר כי צמרת הרווחה סיגלה את הפרטת השירותים החברתיים ומעסיקה עובדים סוציאליים שהפכו מוסדות לחוסים ל"מחסני בשר" ומייללים על שכרם הנמוך...

הכתבה 86% משירותי הרווחה: באמצעות עובדי קבלן , אורלי וילנאי , הארץ , פברואר 2012

70% מהעו"סים שנקלטו בשנים האחרונות - עובדי קבלן. "הם מגיעים עם תחושת שליחות, ומחוייבים לקבל החלטות שסותרות את האתיקה המקצועית שלהם"

שבעים אחוזים מהעובדים הסוציאלים שהתקבלו לעבודה בשנים האחרונות הם עובדי קבלן, 90% מעובדים אלו הן נשים. הנתון המדהים הזה, העולה ממחקר שנערך באוגוסט האחרון על ידי מרכז טאוב לחקר מדיניות חברתית בישראל, נותן תוקף לשני נתונים מדאיגים נוספים במחקר - האחד קובע כי מרבית עובדי הקבלן בישראל הן נשים, ואילו השני מדבר על כך ש-86% מהשירותים שמספק משרד הרווחה מופרטים, ונעשים באמצעות מיקור חוץ, כלומר חברות קבלניות.

"משרדי הבריאות והרווחה הם המשרדים שמשתמשים הכי הרבה בחברות קבלן", אומר הד"ר אמיר פז פוקס, מנהל אקדמי שותף בפרויקט גבולות ההפרטה ואחריות המדינה במכון ון ליר. "מבחינת דיני העבודה יש שתי צורות העסקה אפשריות - העסקה ישירה או העסקה קבלנית - לכן העסקה דרך עמותות היא פשוט העסקה קבלנית, גם אם השם מכובס יותר". לדבריו, ישנה חפיפה מוחלטת בין התחומים שבהם מועסקות נשים בשירות הציבורי לבין התחומים שבהם נעשה שימוש בחברות קבלן. "אם ממילא היו תנאי השכר של העובדות במשרות אלה נמוכים, הרי שעתה במקרים רבים, ירד השכר גם אל מתחת לשכר המינימום בפועל".

תנאי העסקה אלו לא רק דירדרו את שוק התעסוקה לתהומות שטרם נראו במדינת ישראל, לדברי הד"ר פז פוקס הם גם השפיעו על אופן קבלת ההחלטות המקצועיות. בראיונות שערך עם עובדי קבלן דיווחו רבים מהם כי חוות הדעת שלהם הוטו בשל שיקולים כלכליים.

כך לדוגמה העידה עובדת סוציאלית במוסד לתשושי נפש, כי התבקשה על ידי מנהל המוסד שלא לשלוח לשיקום אדם שראוי היה שיצא אליו, שכן "אין כרגע מי שיחליף אותו, ובהיעדר איוש לא יתקבל תקציב ממשרד הרווחה".
דברים דומים נאמרו על ידי פסיכולוגים המועסקים בחברות קבלניות לבריאות הציבור, עובדים במוסדות חוסים, גמילה מסמים ועוד. בשל הפרטת השירותים, לא יכולים משרדי הממשלה לפקח על חוות דעת אלו ולא על ההתנהלות הפנימית. "אנשים מגיעים עם תחושת שליחות, ומחייבים אותם לקבל החלטות שסותרות את האתיקה המקצועית שלהם", הוסיף הד"ר פז פוקס, שכותב בימים אלה מחקר בעניין.

לפי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהוגש בשנה שעברה לוועדת הקליטה והעלייה, מחצית מעובדי הקבלן הם עולים מחבר המדינות שעלו משנת 1990 ואילך, שיעור גבוה במידה ניכרת משיעורם בכלל האוכלוסייה, העומד על 12.2%. עוד נכתב כי על פי מחקר של מכון ברוקדייל, לפחות 35% מבין עולי אתיופיה בשוק העבודה, מועסקים כעובדי קבלן.

הדו"ח מצביע גם כי העלייה הדרמטית במספר עובדי הקבלן קשורה קשר ישיר לחקיקתו של חוק קבלני כוח האדם, שנועד להגן על העובדים. החוק, שנחקק ב-1996, אך נכנס לתוקף רק ב-2008, קובע כי עובדי חברות כוח האדם יתקבלו להיות "עובדי המשתמש", כלומר עובדים מן המניין, אם עבדו תקופה העולה על תשעה חודשים במקום מסוים. עם זאת, הוראה זו לא חלה על עובדי קבלני שירותים, וכך פנו המעסיקים לקבלנים אלו, מה שהביא בפועל לעקיפה בוטה של החוק.

מרטין וילר, רכז תחום עובדי קבלן בעמותת "במעגלי צדק", המטפלת בסוגיית ההעסקה הפוגענית של עובדי הקבלן, אומר כי "הרוח הגבית שנותנת ההסתדרות לנושא מעודדת, אולם יש לנו תחושה קשה שהבעיה לא תיפתר בקרוב, היא הפכה לנורמה". לדבריו, "הנחמה היחידה היא שאם בעבר לא דיברו על זה הרי שהיום המונח העסקה ישירה הוא מונח מוכר. כל סוגיית מדינת הרווחה הקורסת צפה בזכות המחאה החברתית". העמותה, בדומה לארגונים חברתיים אחרים, נשאבה לוואקום שנוצר במערך האכיפה בתעסוקה. "בהיעדר כוח אדם מספיק, ומכיוון שהתהליכים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה אורכים שנים, אנחנו מבצעים אכיפה אזרחית מעשית בפועל".

פולישוק - סאטירה על מערך הרווחה המופקר והמושחת בראשות שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון


.
קישורים:

יום חמישי, 9 בפברואר 2012

לוביזם בכנסת - חקיקה למען בעלי הון

עובדה עם אילנה דיין על הלוביזם בכנסת: המושכים בחוטים: מי באמת מעביר חוקים בכנסת?

במרוצת השנים צמחה כאן תעשייה של מקצוענים שגילו שלח"כים יש כמה חולשות ששוות מיליונים - קוראים להם הלוביסטים. בד"כ הם עושים את עבודתם הרחק מאור הזרקורים, אבל תחקרינית עובדה הצליחה להשתחל לקורס פרחי לוביסטים והסודות החלו לזלוג החוצה. הכתבה המלאה
עמרי אסנהיים | אפרת לכטר | עובדה | פורסם 07/02/12
.

.
בסתיו האחרון שלחנו את אפרת, תחקירנית עובדה לנסות להתקבל לקורס מיוחד. קורס לוביסטים בכנסת. אחרי תהליך קבלה ותשלום של 4500 ש"ח היא הופכת לסטונדטית בקורס. מעכשיו היא תצלם במצלמה נסתרת את כל המפגשים.

מה שאפרת תלמד בקורס הזה, מה שנקלט במצלמה הנסתרת שלה מספק הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של מערכות השלטון. ככה מופעלים חברי כנסת שאנחנו בחרנו. הלוביסטים הם האנשים שבעלי ההון שוכרים כדי לקדם אינטרסים מסחריים בכנסת. חברי הכנסת שעסוקים במלחמת הישרדות תמידית הופכים לכלי בידיהם.

יותר מ-200 לוביסטים מחברות שונות רשומים כיום. כ-2 לוביסטים על כל ח"כ. חברת "גלעד לובינג" שמפעילה את הקורס היא אחת המובילות בתחום. אנשיה לא המציאו את השיטה אבל למדו לנצל אותה עד הסוף.

האמת? לא תאמינו כמה התופעה מפושטת ומושרשת. כמה היא חדרה לכל פינה בכנסת, אבל לא רק לשם. גם לממשלה, ולחלק מעובדי המדינה, בעצם בקרב כל מי שיכול להשפיע לטובת הלקוחות של הלוביסטים. הכל תוך ניצול, לפחות על פי דברי המרצים עצמם, של מערכת אינטרסים לכל הפחות מטרידה. איך אמר לוביסט בכיר ומרצה בקורס? "בתור אזרחים זה צריך להדאיג, אבל אנחנו לא אזרחים, אנחנו לוביסטים."

לאחר 13 מפגשים ועשרות שעות של לימוד, אפרת היא כעת בוגרת רשמית של קורס הלוביסטים. בבית הספר האמיתי ביותר באזרחות היא למדה לשכוח מכל מה שלמדה: שהכנסת היא הריבון של מדינת ישראל, שחברי הכנסת הם משרתי הציבור.

תגובת גלעד יחסי ממשל ולובינג
החברה רואה בלובינג כלי המשמש להגברת דמוקרטיה וגאה להיות שותפה לחקיקה משמעותית כמו אישור החיסון לסרטן צוואר הרחם והאפוד הזוהר. אם נאמרה התבטאות של מי מעובדי החברה היא אינה משקפת את המציאות היומיומית שחווים כל הלוביסטים בחברת גלעד.

תגובת 3M
חוק האפודים הוא מהחשובים שנחקקו בשנים האחרונות. החוק מציל מדי יום חייהם של נהגים ואם חברת 3m תרמה מהידע שלה בנושא אנו גאים בכך.

תגובת MSD
החברה פעלה על פי נוהל רישום מזורז שקיים במשרד הבריאות. בעת הגשת החיסון לאישור, החיסון המתחרה כלל לא היה רשום בעולם, וממילא לא ניתן היה לאשרו על פי הנוהל בישראל.

תגובת מרכז המחקר והמידע של הכנסת:
המ.מ.מ מודע היטב לאינטרסים השונים ולכן קיימת רגישות מיוחדת לשמירה על אובייקטיביות ועל כתיבת מסמכים באופן מקצועי ובלתי מוטה. כל מחקר נכתב בתהליך מוקפד הכולל הצלבה ואימות. השקיפות במחקרים מלאה ונערכת בדיקה כפולה של כל מסמך לפני פרסומו. הכנסת תעשה כל שביכולתה כדי שהמוניטין המקצועי שצבר לעצמו המ.מ.מ יישמר."

קישורים:

יום שני, 6 בפברואר 2012

בין נרקסיזם לפסיכופטיות - פקיד סעד ראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה אמיר שוורץ

המאמר "לא יודע את נפשם" , ידיעות אחרונות , המוסף לשבת , פברואר 2012

תארו לכם ששני הקריטריונים הבאים היו קובעים אם אתם זכאים לאבחון שבו יקבע אם אתם בעלי פיגור שכלי או לא. אם אתם בקיאים בכתבי שקספיר, או שאתם מכירים את יצירותיו של מוצרט. עכשיו תארו לעצמכם שמאחורי הקריטריונים האלה עומד פקיד הסעד הראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה.
בספטמבר שנה שעברה, בדיון בבית משפט המחוזי בחיפה, התיישב על דוכן העדים אמיר שוורץ, פקיד סעד ארצי באגף לטיפול באדם המפגר במשרד הרווחה. שוורץ התבקש להעיד במסגרת משפט שדן בעניינו של דודו דהאן, חוסה לשעבר במעון מקי"ם למפגרים ברמלה, שלימים התברר כי אינו לוקה בפיגור שכלי - זאת לאחר שהעביר 23 שנים מחייו כלוא במוסד בלי לעבור אפילו ועדת אבחון אחת.
"ראיתי אותו בחצר, דיברנו קצת", נזכר שוורץ על דוכן העדים כשנשאל לגבי דהאן. "ההתרשמות שלי היתה שהוא לא שונה מהחניכים האחרים במסגרת, ולכן לא הלכתי איתו לועדת אבחון. אילו היה מספר לי סיפורים של שייקספיר או מוצרט, והיה אומר 'תשמע, אתמול הייתי בקונצרט ונהניתי', הייתי מעביר אותו לועדת אבחון".
תשובתו של אמיר שוורץ פקיד הסעד, הפתיעה את נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, השופטת בלהה גילאור.
"זו דוגמא שאתה נותן?"
תהתה השופטת, תוך שהיא רוכנת קדימה לכיוון שוורץ, "איזה קונצרט? למה אתה מביא בכלל את המשוואה הזו?" אמיר שוורץ גימגם, לא מצא מה לענות. "למה אתה בתפקיד שלך נותן לי דוגמה כזו?" המשיכה להתרעם השופטת.
תכירו את אמיר שוורץ, יותר מ- 30 שנה עובד בכיר של משרד הרווחה, אדם שאחראי על חסרי ישע ואמור להנחות את עובדי משרד הרווחה בכל הנוגע לחוק המתייחס לבעלי פיגור שכלי ולשמש כאורים ותומים בתחום. בדיקה מעלה כי הוא נושא תואר דוקטור, חרף העובדה שהאוניברסיטה שבה למד אינה מוכרת. הוא אף הונחה על ידי משרד הרווחה לא לעשות שימוש בתואר זה.

עוד מתברר כי במקביל לתפקידו הציבורי החשוב, משמש אמיר שוורץ, כיועץ ברשת פרטית של מעונות לפגועי נפש, שבו שותפות אשתו והקולגה שלו לשעבר – זאת למרות שאין לו אישור לעבודה פרטית. בעבר הוא אף הורשע שניצל את שעות עבודתו במשרד העבודה והרווחה לטובת עסקיו במעונות הפרטיים.

נתן ייעוץ פרטי

בסדרת תחקירים שפורסמו ב"מוסף לשבת" לפני כשנתיים נחשף כי במעון מקי"ם ברמלה, שיועד לבעלי פיגור שכלי, הוחזקו משך שנים ארוכות אנשים שכלל לא ענו על ההגדרה הזו.
אף שהחוק קובע כי יש לבצע אבחון חוזר כל שלוש שנים, רבים לא עברו אבחונים כלל. עוד נחשפו עדויות כי במהלך אותן שנים עברו חלק מהחוסים במוסד התעללויות קשות – חלקם נכלאו בחדר חושך או נענשו באכילת פלפל חריף. אחרים עברו התעללויות פיזיות או מיניות.
דודו דהאן, אחד מאותם חוסים שהתגלה בדיעבד כי אינו בעל פיגור, החליט להגיש תביעה באמצעות עורך דינו עופר רון נגד מעון מקי"ם משרד הרווחה, משרד הבריאות ואקי"ם לאפוטרופוסות.
במהלך הדיונים המתקיימים בימים אלה בבית המשפט המחוזי בחיפה, מעידים בעלי תפקידים וחוסים שבדיעבד התברר כי אינם בעלי פיגור, חלקם נמצאו בעקבות תחקיר "המוסף לשבת". ההגנה, מצידה, קראה לדוכן את פקיד הסעד הראשי מטעם משרד הרווחה, אמיר שוורץ.
מתברר, כי אמיר שוורץ השלים את תואר הדוקטור שלו בפסיכולוגיה ארגונית בניו פורט, אוניברסיטה אמריקאית שתאריה אינם מוכרים בישראל ובארה"ב. בית הדין הארצי לעבודה ובג"ץ קבעו זה מכבר כי תאריה של ניו פורט אינם מוכרים, גם לא לצורכי שכר.
גם משרד הרווחה, מתברר, נדרש לענין. "לאמיר שוורץ אין אישור של תואר ד"ר, ולכן הונחה על ידי סמנכ"ל מינהל ומשאבי אנוש שלא לבצע שימוש בתואר זה במסמכים", נמסר בתגובה מהמשרד. שאלנו מתי בדיוק. "לפני מספר שנים", השיבה דוברת המשרד.
ובכל זאת, כשבמהלך הדיון המשפטי לאחרונה הוטח באמיר שוורץ, כי על פי החוק אסור לו להתהדר בתואר דוקטור, השיב: "אני לא רואה שום פסול בדוקטורט שלי. יש מאות אנשים שיש להם תואר דוקטור בניו פורט ומחזיקים בו".
שוורץ עובד במשרד הרווחה משנת 1978. הוא החל את דרכו כפקיד סעד מחוזי באגף לטיפול באדם המפגר, וכיום הוא משמש כפקיד סעד ראשי באגף. מדובר בתפקיד בעל אחריות רבה.
אלא שמתברר כי לאורך השנים, אמיר שוורץ לא הסתפק בעבודתו הציבורית. בשנת 1997 הוקמה חברה פרטית בשם ק.ט.ב. – קהילה טיפולית בריאה בע"מ.
החברה מחזיקה ב- 12 הוסטלים שבהם שוהים פגועי נפש ברי שיקום, ומחזורה השנתי, על פי ההערכות עולה על עשרה מיליון שקלים בשנה.

יוזמת החברה היא מרים הלוי, ששימשה בעבר מפקחת בשירות למפגר, אבל היא אינה מחזיקה בבעלות מלאה על החברה. חדווה שוורץ, אשתו של אמיר שוורץ, שותפתה לעסק אוחזת ב- 40 אחוז ממניותיו. גם שוורץ מגויס לטובת המיזם.

במהלך השנים, מתברר נהג שוורץ לערב בין עבודתו הציבורית לזו הפרטית. בנובמבר 2005, למשל, הורשע, בענין זה ממש על ידי נציבות שירות המדינה.
"בתקופה שבין 1.1.97 – 8.8.01 או בסמוך לכך" נכתב בסעיף האישום הראשון שהוגש נגדו בנציבות, "כיהן הנאשם כדירקטור בחברת ק.ט.ב. בלי לקבל היתר כנדרש. במסגרת תפקידו בחברה נהג הנאשם לתת ייעוץ טלפוני בהיקף של שש שעות בשבוע. לעיתים עשה זאת הנאשם בשעות עבודתו בשירות המדינה.
במסגרת תפקידו בחברת ק.ט.ב. הנאשם נהג לבקר בהוסטלים של החברה בתדירות של כפעמיים בחודש, במשך כחצי שעה בכל פעם. ביקורים אלה נערכו לעיתים בשעות עבודתו בשירות המדינה".
אישום נוסף נגדו התבסס על מעקב של חודשיים אחריו, שבהם נמצא כי שוורץ "נהג למסור דיווח כוזב בדבר שעות עבודתו" וכי "דיווח לגבי ימי עבודה מחוץ למשרד ולשעות נסיעה רבות יותר מאלו שביצע בפועל".
במסגרת הסדר טיעון הודה שוורץ בדברים, ונגזרו עליו נזיפה חמורה הפקעת משכורת קובעת אחת והורדה בדרגה למשך שמונה חודשים. ואולם, בדיקת "המוסף לשבת", מגלה כי גם היום, במקביל לתפקידו במשרד הרווחה, מעורב אמיר שוורץ בנעשה בחברת ק.ט.ב.
ברשם החברות, למשל, הוא עדיין רשום כדירקטור של החברה.
זאת ועוד: כשאנחנו מתקשרים לחחברת ק.ט.ב. אומרים לנו ששוורץ הוא היועץ הראשי ומספקים את מספר הטלפון שלו. עובדת בכירה בק.ט.ב טענה בפנינו כי לאמיר שוורץ מעורבות בחברה לאורך השנים.
לפני כשנתיים, למשל, הוקם הוסטל של חברת ק.ט.ב בשכונת מגורים בתל אביב, וכמה מהדיירים הביעו התנגדות. עובדת לשעבר באותו הוסטל מספרת כי אמיר שוורץ נקרא לטפל בעניין. "כשהתחיל הבלגן עם השכנים", היא משחזרת "היועץ הראשי, ד"ר אמיר שוורץ, הגיע לישיבה עם השכנים וניסה להרגיע את הרוחות".
במשרד הרווחה מבהירים כי לשוורץ אין כלל אישור לעבודה פרטית. "לאמיר שוורץ", נמסר, "היה אישור לעבודה פרטית עד 1993. נכון להיום אין לעובד אישור. אין לו גם אישור לשמש כדירקטור".
שוורץ עצמו טוען בתגובה לפנייתנו כי כיהן כדירקטור בעבר, אך סיים את כהונתו לפני מספר שנים, ואם שמו מופיע ברישום כלשהו, הרי מדובר בחוסר עדכון ברשומות.
מי מכיר את החוק?
חוק הסעד לטיפול במפגרים משנת 1969 קובע מפורשות: "לפחות פעם בכל שלוש שנים חייב העובד הסוציאלי לשוב ולהביא את עניינו של מפגר בפני ועדת אבחון ורשאי הוא לעשות זאת בכל עת על דעת עצמו או על פי בקשת האחראי על המפגר".
במשרד הרווחה עומדים על כך שחוק זה מקוים, אלא שתגובתו הרשמית של משרד הרווחה עומדת בסתירה לעדויות בכיריו בבית המשפט.
ד"ר חיה עמינדב, ראש האגף לטיפול באדם המפגר, העידה במסגרת אותו משפט כי "בעבר היועץ המשפטי של המשרד הגיע למסקנה שכתוב בחוק… שפקיד סעד רשאי להביא את עניינו בפני ועדת אבחון. הוא פירש את המילה "רשאי".
בסביבות שנת 1992 – 1993 היועצת המשפטית החדשה של משרד הרווחה קראה את החוק ואמרה "מה פתאום?" בהמשך הודתה ד"ר עמינדב: "המדינה לא מסוגלת לעמוד בביצוע החוק כל שלוש שנים מבחינה תקציבית".
גם אמיר שוורץ עצמו העיד כי במשך שנים הוא לא ראה בחוק חובה אלא המלצה. "סעיף 15 אומר לפחות פעם בשלוש שנים, ואני התייחסתי למילה 'רשאי לעשות בכל עת'. רשאי זה אומר מתי שאני רוצה", הסביר.
בא כוחו של דודו דהאן, עו"ד עופר רון, הפנה את אמיר שוורץ לסעיף החוק, לפיו חובה לעשות אבחון חוזר למי שמאובחן כמפגר כל שנים שנים. "אינני פרשן של החוק, ואני מכיר את הסעיף הזה באופן ערטילאי", השיב שוורץ. "אני לא מכיר אותו באופן מעשי יומיומי".
עו"ד עופר רון: "מצער לדעת כי אדם אשר מתהדר בתואר ד"ר מאוניברסיטה לא מוכרת, הורשע בנציבות המדינה בדיווחים כוזבים ומעז להתבטא כפי שהתבטא בבית משפט, אחראי על שלומם של מעל 6,000 חסרי ישע".

למאמר המלא הקלק על התמונות.
בין נרקסיזם לפסיכופטיות - פקיד סעד ראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה אמיר שוורץבין נרקסיזם לפסיכופטיות - פקיד סעד ראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה אמיר שוורץ
קישורים:

יום שבת, 4 בפברואר 2012

רשויות הרווחה רצחו את רעות איש שלום

רעות איש שלום היא דלית בספרה של מילי מאסס "בשם טובת הילד", הובלה באכזריות להרצחה ע"י פקידי סעד, ושופטים לענייני משפחה ונוער. השיטות הרצחניות של רשויות הרווחה בחטיפת ילדים טרם היוולדם.

מועתק מתוך ספרה של ד"ר מילי מאסס, בשם טובת הילד – אובדן וסבל בהליכי האימוץ עמ' 126

בת "דור המדבר" - לזכרה של "דלית", שנאבקה על ילדיה ולא זכתה לגדלם, בתקווה שבבוא היום הם יקראו את סיפורה וידעו, שלא כמוה, מי היתה אמם ועד כמה הם היו חשובים לה.

"טקס החניכה" של דלית ל"דור המדבר" היה דרמטי. בהמשך למסקנת "ועדת ההחלטה", לפיה יש להוציא מידי דלית את התינוקת מיד לאחר הלידה, נשלחה הודעה לכל בתי החולים בעיר ובה הוראה ליידע את רשויות הרווחה כשתגיע שעתה של דלית ללדת.

ואמנם, בעוד דלית אחוזה צירי לידה, ולצדה רק חבר העמותה – שמטרתה, כזכור, להרחיק אותה מאבי התינוקת – נכנסה לחדר הלידה פקידת סעד לחוק הנוער והודיעה לה על החלטת הוועדה לקחת ממנה את ילדתה. העובדה שדלית נאנקה באותה עת מכאבים לא היוותה כל שיקול בקביעת עיתוי ההודעה. בבית המשפט נומק עיתוי זה בכך שההחלטה התקבלה ימים ספורים קודם לכן ולא היה סיפק בידי הוועדה להודיע על כך לדלית לפני הלידה.

שנתיים לאחר מכן סיפרה דלית בבית המשפט מה היתה תגובתה כשקיבלה את ההודעה: "לא רציתי להוציא את הילדה!".

לימים יאמר על כך בית המשפט המחוזי את הדברים האלה:
"כאשר שכבה המשיבה על מיטתה עובר ללידה, נמסר לה על ידי פקידות הסעד כי הילדה תילקח ממנה והיא לא תהיה רשאית לגדלה. בא כוח המשיבה כינה מצב זה במילים הקיצוניות "אכזריותם של נציגי המערער (רשויות הרווחה) אינה יודעת גבול". ניסוח זה חריף הוא, אך עדיין מתעוררת תמיהה רבתי כיצד רשויות הרווחה, המצוות לדאוג לטובת מטופליהן, בחרו ליתן את ההודעה לאם על כך שלא תוכל לגדלה, בדרך זו ובמועד זה עת היא כורעת ללדת."

ברוכה הבאה ל"דור המדבר".

הסרט - רעות איש שלום



קישורים:

מדיניות משרד הרווחה המופקרת: רעות - סרט דוקומנטרי על כשלון והתעללות רשויות הרווחה בילדה מאומצת בטיפולם - הכתבה: לקראת שידור: רעות , אורית הראל, 27.07.11 , מערכת מוטק'ה - סרטה התיעודי של סיגל עמנואל "רעות" (היא דלית מספרה של מילי מאסס "בשם טובת הילד") מציג בפסיפס של עדויות את סיפורה המצמרר של רעות איש-שלום, שחיפשה לעצמה בית ובסופו של דבר נרצחה בבית - מקור עוצמתו של הסרט "רעות" של סיגל עמנואל הוא בסיפור המצמרר שהוא מציג. הסרט התיעודי, שיוקרן ביום ד' (27.7) בערוץ יס דוקו בלוויין, מביא את סיפור חייה הקצרים והקשים, עד למותה האלים בגיל 21, של רעות איש-שלום. יש בסיפור הזה כל האלמנטים שאיתם אפשר היה בקלות לגלוש בסרט למחוזות מלודרמטיים דומעים-רגשניים: ילדות בצל אלימות וניכור, הזנחה, מוסדות, סמים, חיים ברחובות, אימוץ, מאבקים משפטיים, נישואים שלא מאהבה, יהודייה בכפר ערבי, שלוש לידות ורצח...

כישלון קונספציית האימוץ הסגור - סיפור ילדותה ונעוריה של דלית - פקידי הרווחה משווקים את מוסד האימוץ בפנטזיות של הצלחות ואושר, אך נמנעים מלדווח לציבור נתונים כמותיים כגון כמה אימוצים כשלו, מה עלה בגורל הילדים שננטשו ע"י המאמצים, ומה עלה בגורל ההורים המולידים שילדיהם נלקחו מהם בכפייה. בפועל מוסד האימוץ הסגור נכשל לחלוטין, ופוגע קשות בגופם ונפשם של הילדים והוריהם - להלן ציטוט מהספר "בשם טובת הילד - אובדן וסבל בהליכי האימוץ" של ד"ר מילי מאסס. הציטוט מספר את סיפורה של דלית שנשלחה לאימוץ בילדותה, ומאמציה זנחו אותה והתעללו בה. רשויות הרווחה הפקירו אותה בפנימיות, וכשהרתה החליטו לחטוף את תינוקה לאימוץ טרם שנולד...

 רציחתה של דלית - השיטות הבזויות של רשויות הרווחה בחטיפת ילדים טרם היוולדם - "טקס החניכה" של דלית ל"דור המדבר" היה דרמטי. בהמשך למסקנת "ועדת ההחלטה", לפיה יש להוציא מידי דלית את התינוקת מיד לאחר הלידה, נשלחה הודעה לכל בתי החולים בעיר ובה הוראה ליידע את רשויות הרווחה כשתגיע שעתה של דלית ללדת. ואמנם, בעוד דלית אחוזה צירי לידה, ולצדה רק חבר העמותה – שמטרתה, כזכור, להרחיק אותה מאבי התינוקת – נכנסה לחדר הלידה פקידת סעד לחוק הנוער והודיעה לה על החלטת הוועדה לקחת ממנה את ילדתה. העובדה שדלית נאנקה באותה עת מכאבים לא היוותה כל שיקול בקביעת עיתוי ההודעה. בבית המשפט נומק עיתוי זה בכך שההחלטה התקבלה ימים ספורים קודם לכן ולא היה סיפק בידי הוועדה להודיע על כך לדלית לפני הלידה.... 

כישלון השופט לענייני משפחה שמואל בוקובסקי בהליך מינוי אפוטרופוס לאשה מאובחנת דמנטיה - השופט שמואל בוקובסקי מינה בפתאומיות לאשה אפוטרופוסים בגוף וברכוש, ללא שראה את האשה, על סמך חוות דעת פסיכיאטר מטעם האפוטרופסים שלא בדק אותה, ללא תסקיר, ללא סל טיפול - חייה של האשה נחרבו ותוך כחודש ירדה 10 ק"ג במשקל הפכה להיות שבר כלי, ולא שבה לאיתנה...

עלילות ומעללי רשויות הרווחה נגד הפרט והמשפחה - פרשת כרם נבות מול דרכי פעולת פקידי סעד - בפרשת נבות (מלכים א, כא) מבטיחה איזבל לתת לאחאב המלך את כרם נבות. איזבל אשת המלך שולחת מכתבים בשמו לזקני יזרעאל שישפטו אותו משפט שקר. במשפט נבות מעידים נגדו שני בני בליעל על כך ש"בֵּרַךְ אֱלֹקים וָמֶלֶךְ", כלומר קילל את האל ואת המלך אחאב. נבות מוצא להורג בסקילה...

יום שלישי, 31 בינואר 2012

עזרה אמיתית לנפגעי הנפש - מתוך דוח המחקר "הרס הקהילה הטיפול הכפייתי של פסיכיאטריה"

עזרה אמיתית לנפגעי הנפש - מתוך דוח המחקר "הרס הקהילה הטיפול הכפייתי של פסיכיאטריה"
באתר עמותת מגן לזכויות אנוש

הפסיכיאטריה מעולם לא ריפאה דבר. לעומת זאת, כתוצאה ישירה מהשימוש הנרחב שלה בסמים אנטי פסיכוטיים מסוכנים, היא ייצרה את רוב חולי הנפש הזועקים נואשות למרפא.
בסיכומו של דבר, כפי שפרופ' תומאס סזאס מציין: "...הפסיכיאטרים אחראים במידה רבה על יצירת הבעיות שהם כביכול ניסו לפתור". הם, אם כן, האנשים האחרונים אליהם יש לפנות על מנת לפתור את בעיית חסרי הבית שלנו, האלימות ובריאות הנפש הקהילתית בכללותה.


היו פסיכיאטרים אחרים שחשבו אחרת כמו: ג'ורג'יו אנטנוצ'י מאיטליה

ד"ר ג'ורג'יו אנטונוצ'י מאיטליה האמין בערך של חיי אדם וכי תקשורת, ולא אשפוזים כפויים וטיפולים גופניים לא אנושיים, יכולים לרפא אפילו את האדם בעל הנפש המופרעת ביותר.
במוסד אוברבנזה (התבוננות) באמולה, איטליה, ד"ר אנטונוצ'י טיפל בעשרות נשים סכיזופרניות לכאורה, שרובן נקשרו שוב ושוב למיטותיהן או הוחזקו בכותנות משוגעים. כל הטיפולים הפסיכיאטריים ה"רגילים" ננטשו. ד"ר אנטונוצ'י שחרר את הנשים מכלאן, בילה שעות רבות כשהוא משוחח עימן ו- "חודר להזיות והייסורים שלהן". הוא הקשיב לסיפורים על שנים של ייאוש וסבל במוסדות הפסיכיאטרים.
אנטנוצ'י וידא כי המטופלות יטופלו בחמלה, בכבוד וללא שימוש בסמים. תחת הנחייתו, לאחר מספר חודשים, המחלקה הפכה מהמחלקה האלימה ביותר במתקן, למחלקה הרגועה ביותר. המטופלות ה"מסוכנות" שלו שוחררו ופסעו בשלווה בגינת בית החולים. לבסוף, הן שוחררו מבית החולים, ורבות מהן למדו כיצד לעבוד ולדאוג לעצמן בפעם הראשונה בחייהן. התוצאות המעולות של ד"ר אנטונוצ'י הופקו גם בעלויות נמוכות הרבה יותר. תכניות אלה מהוות עדות נצחית לקיומן של תשובות אמיתיות ותקווה עבור האנשים המופרעים בנפשם.

http://il.cchr.org/alternatives/right-to-be-informed.html

יום שבת, 28 בינואר 2012

הפקרת אח ואחות מבוגרים, נכים וחולים, בתוך בית שרוף בשכונה - אגף הרווחה באר שבע

הכתבה הדירה עלתה באש, האח והאחות נשארו לגור בבית השרוף , משה פריאל , ינואר 2012 , nrg

אח ואחות מבוגרים, נכים וחולים, חיים כבר שבועיים בתוך בית שרוף בשכונה ד' בבאר שבע. למרות שהם מוכרים היטב לאגף הרווחה בעירייה וביקשו סיוע, הם טוענים שאף אחד לא מושיט להם עזרה. עיריית באר שבע מכחישה

בתחילת חודש ינואר שנה שעברה השיק אגף הרווחה בעיריית באר שבע פרויקט בשם "מענה החיים והתעסוקה", שמטרתו, כך הוגדר, "להוציא משפחות ממעגל העוני והמצוקה ברמה האישית, המשפחתית, התעסוקתית והקהילתית".

השבוע, בדיוק שנה אחרי, פגשנו אח ואחות מוכי גורל, שסובלים מנכות קשה, המוכרים היטב לאגף הרווחה בעירייה ובכל זאת חיים בחרפת רעב בתנאים בלתי אנושיים. "פנינו לרווחה וכולם מתנערים מאיתנו", מספרת לאה, בת משפחה, שלא נותרה לה ברירה אלא לפנות אלינו למערכת "כל בי", בתקווה שהפרסום יסייע לשפר את המצב העגום.
צילום: דודו גרינשפן
שני האחים בסלון דירתם השרופה צילום: דודו גרינשפן
"עדיף כבר בבית החולים"
הגענו אליהם ביום ראשון בצהריים, לרחוב אבן עזרא 22 בשכונה ד', למה שנשאר מביתם, לאחר שנשרף לפני שבועיים. מזה כשבועיים נאלצים ש', בן 43, ואחותו ר', בת 62, שניהם רווקים, לחיות בתוך חורבה, במה שנשאר מהבית השרוף.

לא נעים לומר, אבל הם חיים ככלבים עזובים התופסים מחסה מהקור והגשם, כשעד כה שום גורם ממסדי לא הושיט להם עזרה, למרות שהם ביקשו עזרה והם אף מוכרים על ידי הממסד - משרד הבריאות, הביטוח הלאומי ואגף הרווחה של העירייה.

משרד הבריאות מכיר אותם, שכן הם סובלים ממחלות נפש ומתאשפזים מדי פעם במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע. זהו סיפור עצוב של שני בני אדם המתרחש מול אטימות הממסד, למרות הפרויקט הנוצץ שהושק לא מכבר ושנועד לסייע בדיוק לאנשים כאלה.

ריח חזק מנשוא של פיח ועשן מילא את נחירינו בהיכנסנו לבית השרוף. כל כך היה חזק הריח, עד כי נאלצנו לבקש מהנוכחים לפתוח את החלון בסלון, למרות הקור המקפיא, הגשמים העזים והרוחות החזקות שנשבו בחוץ.

את פנינו קיבלו בת המשפחה לאה, ש' ואחותו ר'. בעוד הצלם מתעד את המראות הקשים, את קירות הבית המפויחים, תקרת אחד החדרים החלה דולפת מים והראתה סימני התמוטטות. חדר האמבטיה מביש, המטבח שרוף והמקרר הריק ממזון מלא בעיקר בשקיות של שאריות לחם וכמה בקבוקי מי ברז.

אנו מסיירים עם השניים בתוך הדירה ומגלים שהשריפה כילתה גם את המחשב הביתי ש-ש' נהג להשתמש בו
כדי לגלוש באינטרנט מעת לעת, פריטים חשמליים שונים, כלי בית, ריהוט ופריטי מזכרות שהשאירו ההורים, שהתפחמו.

התיישבנו בסלון הבית, שאף בו ניכרים סימני השריפה והוא חרוך. על הקיר ממול תלויות תמונותיהם של הוריהם של האחים, כשמבטם שופע ביטחון עצמי, בעוד ילדיהם שכבר מבוגרים, אולי אפילו בגילם של ההורים בתמונה, חסרי ביטחון לחלוטין.

הם סובלים מנכות וחיים מקצבת הביטוח הלאומי בסך של 2,350 שקלים לכל אחד בחודש, וכאילו השלימו עם גורלם המר. קשה עליהם מלאכת הדיבור. ש' סיפר בקול חלוש ובמבט עצוב: "הבית שאנו גרים בו היה של עמידר. לפני שההורים שלנו נפטרו, לפני שבע שנים, קנו אותו מהחברה בשביל שיהיה לנו בית נורמלי לחיות בו, ומאז אני ואחותי מתגוררים בו לבד באופן קבוע. חוץ מאותם זמנים בהם אנחנו נאלצים להתאשפז ולקבל טיפול במרפאת בית החולים.

"לפני שבועיים, כתוצאה מקצר חשמלי של תנור, פרצה שריפה בבית. הגיעו לפה כל הגורמים המוסמכים - משטרה, כיבוי אש ורווחה, ולמרות שהבית לא ראוי למגורים במצבו הנוכחי ובנוסף אני ואחותי חולי נפש, לא פינו אותנו למקום חילופי ושום גורם עד כה לא הגיע לעזור.

"יום למחרת השריפה הגיעה יעל, עובדת סוציאלית מלשכת הרווחה 'עוצמה', הבטיחה לדאוג לנו, אבל שום דבר לא קרה ולא ראינו אותה מאז... עדיף לי להישאר כבר בבית החולים - לאכול שם, לשתות ולברוח מהקור שאנו סובלים פה".
צילום: דודו גרינשפן
הדירה השרופה צילום: דודו גרינשפן
לכל אחד יש את החבילה שלו
ש' היה בריא בעבר ותיפקד באופן נורמטיבי לחלוטין. הוא נולד בבאר שבע, סיים 12 שנות לימוד, קיבל תעודת בגרות, התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בהנדסה קרבית בדרגת סמל. מספר חודשים אחרי שחרורו מהשירות הצבאי פרצה מחלתו, הוא עבר שורה של אשפוזים ומאז הוא מעביר את זמנו בישיבה בבית ללא תעסוקה, כבר 22 שנה.

ר' יושבת לצדו. ידיה רועדות. לדבריה, היא עדיין נתונה תחת אותה חווייה קשה שעברה ביום השריפה כאשר שהתה בבית לבדה. "נולדתי בבאר שבע", היא מספרת, "ובגיל 27 חליתי במחלת נפש. גם ככה החיים קשים עליי, מקצבת נכות אנחנו צריכים לשלם חשמל, גז, מסים, אוכל, תרופות.

"אין לנו קרובי משפחה בעלי יכולת כלכלית, לכל אחד יש את החבילה שלו, וכאילו לא מספיק, פרצה השריפה וקיבלנו מכה נוספת. איך אפשר לגור בצורה כזו, שנושמים כל הזמן פיח. חלק מהחדרים ללא חלונות ותריסים (אנשי כיבוי האש נאלצו לפרוץ לחדרים) וקור חודר, ואנחנו ללא תנור או חימום כלשהו".

אלמלא לאה, האחיינית של האחים, שגילתה אסרטיביות ויצרה איתנו קשר, זוג האחים יכלו להמשיך ולהמתין לקבלת עזרה, מבלי שהגורמים השונים יתעוררו מתרדמתם ומבלי שהציבור יידע על השערורייה. אח שלישי, י', שאינו מתגורר עם השניים, ונכח במקום בעת ביקורנו, לא לקח חלק בשיחה ורק הנהן בראשו בהסכמה למשמע הטיעונים.

"לא יכולתי לראות יותר את המצב הכואב הזה, שהם יושבים בדירה ונושמים פיח ועשן, ולאף גורם לא אכפת", אומרת לאה, "איך מדינה שלמה יכולה לשתוק כשכל אחד מחמם את עצמו בביתו, והם, עם כל המחלות שלהם, צריכים לחיות כמו כלבים ולנשום ריח של עשן? אישה שכבר בת 62, שבגיל שלה כבר צריכה לנוח, צריכה לסבול כל כך? למה? איפה הם הגורמים שצריכים להיות מעורבים ולטפל בהם, ולהוציא אותם מהעוני שהם חיים בו?" שיבואו לראות".
צילום: דודו גרינשפן
הדירה השרופה צילום: דודו גרינשפן
נושמים חומרים מסרטנים
ואכן, המראות קשים וגם המסמכים הרפואיים המעידים על המצב העגום. ביום השריפה ר' פונתה לחדר המיון ומאוחר יותר למרכז לבריאות הנפש, שם אושפזה ליומיים. עם שחרורה מהאשפוז, קיבלה מכתב שחרור שנכתב על ידי רופא בית החולים ואותו היא מציגה לנו.

בין היתר, מצויין במכתב שכתב הרופא המטפל: "המטופלת בת 62, רווקה המתגוררת בבאר שבע עם אחיה, מוכרת למערכת הפסיכיאטרית כסובלת ממחלה 'אפקטיבית דו קוטבית', אושפזה בהסכמתה עקב החמרה במצבה הנפשי. במהלך האשפוז מצבה השתפר. היא שקטה בהתנהגותה, משתפת פעולה בטיפול. אני שולל מחשבות אובדניות, לאור כוונה לפגוע בעצמה ובסובבים. משתחררת היום להמשך טיפול ומעקב אמבלטורי".

שחרורה של ר' מבית החולים דווקא אל הבית השרוף והקר בוודאי שאינו עושה לה טוב וכמובן שגם לא לאחיה. שני האחים חוששים כי המצב הזה בו הם נתונים בבית השרוף רק ירע את מצבם הנפשי: "מצב הלחץ הזה יביא רק להחרפת מצבנו ולאשפוז נוסף. כל בוקר שאנחנו קמים, אנחנו נושמים חומרים מסרטנים ואנחנו בחרדות שזה ישפיע על מצבנו הנפשי, שממילא לא יציב", מציין ש'. "איפה הרשויות, איפה?" הוא שואל בזעם.
צילום: דודו גרינשפן
הדירה השרופה צילום: דודו גרינשפן
העירייה: אנו עוזרים למשפחה
עיריית באר שבע מכחישה בתוקף את הדברים העולים מתוך הכתבה. דובר העירייה אמנון יוסף מסר את התגובה הבאה: "בניגוד גמור לדברים שצויינו בשאילתא, שהעירייה אינה עוזרת לבני המשפחה, העירייה כן עוזרת.

"מדובר בשלושה אחים, המוכרים היטב לאגף הרווחה בעירייה, שמטופלים גם במסגרות שונות. מיד לאחר שהשריפה פרצה בביתם, הגיע צוות עובדים סוציאליים כדי לעמוד מקרוב על הנזקים ולסייע ככל שניתן. חלק מבני המשפחה המורחבת של השלושה, הסכים לעזרה והחלק האחר הודיע שאינם זקוקים לסיוע.

"למרות זאת, גם למחרת השריפה הגיעו עובדים סוציאליים לבית, כדי לנסות שוב ולהושיט עזרה, שכללה גם מסירת תלושי מזון. גם בביקור הנ"ל מסר אחד האחים בתוקף, שהם אינם מעוניינים בעזרת אגף הרווחה ולדבריו 'הם יסתדרו לבד' ויסייעו לאחיהם. גם הבקשה להביא הצעות מחיר מחשמלאי, לתיקון או החלפת דלת הכניסה וצביעה מחדש לבית, וכן גם לזמן שירותי ניקיון, לא נענו, למרות פניות רבות שנעשו אליהם".

בעירייה הוסיפו כי "ללא קשר לשריפה, אגף הרווחה מסייע לאחים הנזקקים בקבלת מוצרי מזון על בסיס שבועי וכן עזרה לאחד האחים בסידור להשמה בהוסטל, דרך סל שיקום, אך גם להצעה זאת הם סירבו בכל תוקף. באגף הרווחה תולים תקווה באחד האחים (ברמת התפקוד הגבוהה) שהביע נכונות לעזור ולקבל את הסיוע של העובדים הסוציאליים. בימים הקרובים הוא הבטיח שיגיע לבית אחיו ויפגוש את העובדים הסוציאליים".

הפקרת אח ואחות מבוגרים, נכים וחולים, בתוך בית שרוף בשכונה - אגף הרווחה באר שבע
הפקרת אח ואחות מבוגרים, נכים וחולים, בתוך בית שרוף בשכונה - אגף הרווחה באר שבע
 קישורים: