תודות למנהלי אתר לשכות רווחה גבעתיים, רמת גן - מידעון בהכנת הפוסט.
הכתבה מחפש תשובות , יחזקאל אדירם, משה רונן , צילום עמית מגל , ידיעות אחרונות, 24 שעות, 21 במרץ 2011
ג'ון בורקט לא מבין איך זה קרה. כשהגיע עם אישתו מרילין לבית החולים כדי לטפל בסיבוכים של מחלת הסוכרת, הוא לא האמין שכך זה יגמר. היא אושפזה בכפיה במוסד פסיכיאטרי באר יעקב, והלכה לעולמה ימים ספורים לאחר מכן, מבלי שיהיה לצידה. "הם טוענים שניסו להציל אותה אבל חייה הסתיימו"...
"במיון הכירורגי היה מומחה לכלי דם שאמר לנו שאין ברירה: צריך לכרות את רגלה של מרילין עד הירך", מספר ג'ון. כשרופא אחר באסף הרופא רמז להם שניתן לכרות רק את העקב שעליו נמצא הנמק, ולא את כל הרגל, החליטו בני הזוג לקבל חוות דעת נוספת.
ימים ספורים לאחר מכן נשמעו דפיקות חזקות על דלת ביתם של בני הזוג בורקט. "דרך חור ההצצה ראיתי שני גברים גדולי גוף, לבושים בבגדים אזרחיים, שנראו לי כמו בריונים. אמרתי להם שאני לא יודע מיהם, ולא פתחנו את הדלת עד שהזעיקו את המשטרה", מספר ג'ון בקול רגוע. "השוטרים הציגו בפנינו מסמך בעברית. אני ומרילין דוברי אנגלית ולא הבנו מה כתוב. השוטרים הסבירו לנו שזהו צו אשפוז בכפייה של מרילין"
שני ה"ביריונים" היו אחים פסיכיאטריים, ומרילין שסירבה ללכת איתם וצעקה בהתרגשות, עד שהתעלפה. "אבל הם לא התרגשו", ממשיך ג'ון. "הם הושיבו אותה על כיסא הגלגלים שקיבלנו מיד שרה והכניסו אותה לאמבולנס שחנה בחוץ הצטרפתי אליה, ולקחו אותנו לבית החולים הפסיכיאטרי בבאר יעקב. כשהגענו לשם הכניסו אותנו לחדרים נפרדים וראינו את שנינו בנפרד".
לדברי ג'ון, מרילין לא נבדקה מעולם ע"י פסיכיאטרים בטרם הגיעו לביתם האחים עם צו האשפוז הכפוי. היא אושפזה ב- 8 בפברואר. את הימים הטראומטיים שבילה עם אישתו בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר יעקב, ג'ון בורקט לא ישכח לעולם. "לא הסבירו לי למה אשפזו אותה. לא מסרו לי שום מסמך, התנהגו כאילו הם לא חייבים לתת דין וחשבון לאף אחד"
ג'ון: "זה מוסד פסיכיאטרי, לא בית חולים שמטפל במחלות פיזיות, אבל הם ניסו לטפל בה, היא לא ישנה בגלל הכאבים, והם נתנו לה אופטלגין. הם אילצו אותה לקבל תרופות שגרמו לה להקיא. הזריקו לה אינסולין למרות שהתנגדה. היא לא ישנה, זעקה יום ולילה מכאבים ורעב, ביקשה עזרה ולא קיבלה".
ב- 17 בפברואר 2011 סגן בית החולים הפסיכיאטרי, ד"ר וייס, הודיע לג'ון שהוא שולל ממנו את הזכות לבקר את אשתו. "הוא לא הסביר לי מדוע, אבל ניתנה הוראה לא להכניס אותי לבית החולים".
כעבור יומים קיבל ג'ון שיחת טלפון מאשתו, שבה הודיעה לו שמעבירים אותה לאסף הרופא מחשש לדימום פנימי בבטנה. הוא מיהר להגיע לבית החולים ונשאר לצד מרילין עד שהחזירו אותה למוסד הפסיכיאטרי – ושוב, לא הרשו לו להתלוות אליה.
עו"ד חושן פנה לבית החולים בשיחות טלפוניות ובמכתבים ללא מענה. בסופו של דבר, ב- 16 בפברואר 2011, אחרי שעורך הדין איים בתביעה משפטית, נשלחה מרילין באמבולנס לבית החולים איכילוב.
"כשהיא הגיעה לשם היא נראתה אחרת, כחושה ותשושה", אומר ג'ון. "היא התקשתה לדבר וישנה רוב הזמן".
קישורים:
הכתבה מחפש תשובות , יחזקאל אדירם, משה רונן , צילום עמית מגל , ידיעות אחרונות, 24 שעות, 21 במרץ 2011ג'ון בורקט לא מבין איך זה קרה. כשהגיע עם אישתו מרילין לבית החולים כדי לטפל בסיבוכים של מחלת הסוכרת, הוא לא האמין שכך זה יגמר. היא אושפזה בכפיה במוסד פסיכיאטרי באר יעקב, והלכה לעולמה ימים ספורים לאחר מכן, מבלי שיהיה לצידה. "הם טוענים שניסו להציל אותה אבל חייה הסתיימו"...
זועקת יום ולילה
"במיון הכירורגי היה מומחה לכלי דם שאמר לנו שאין ברירה: צריך לכרות את רגלה של מרילין עד הירך", מספר ג'ון. כשרופא אחר באסף הרופא רמז להם שניתן לכרות רק את העקב שעליו נמצא הנמק, ולא את כל הרגל, החליטו בני הזוג לקבל חוות דעת נוספת.
"אמרנו למומחה באסף הרופא שאנחנו מתכוונים לפנות לקבלת דעה נוספת בבית החולים איכילוב. הוא אמר שיש לנו זכות לחוות דעת שניה, אבל רצה ללכת ישירות לחדר הניתוח". בני הזוג חזרו לביתם במודיעין, אך הם לא עמדו להישאר שם לאורך זמן.
לדברי ג'ון, בחדר המיון נכחה פסיכיאטרית מבית החולים הפסיכיאטרי באר יעקב. "לא ידענו על קיומה עד לשלב מאוחר יותר. היא לא אמרה לנו דבר ולא הציגה את עצמה. הייתי עם אשתי כל הזמן, ואני יכול לומר בוודאות שאף פסיכיאטרית לא דיברה איתה".
ימים ספורים לאחר מכן נשמעו דפיקות חזקות על דלת ביתם של בני הזוג בורקט. "דרך חור ההצצה ראיתי שני גברים גדולי גוף, לבושים בבגדים אזרחיים, שנראו לי כמו בריונים. אמרתי להם שאני לא יודע מיהם, ולא פתחנו את הדלת עד שהזעיקו את המשטרה", מספר ג'ון בקול רגוע. "השוטרים הציגו בפנינו מסמך בעברית. אני ומרילין דוברי אנגלית ולא הבנו מה כתוב. השוטרים הסבירו לנו שזהו צו אשפוז בכפייה של מרילין"
שני ה"ביריונים" היו אחים פסיכיאטריים, ומרילין שסירבה ללכת איתם וצעקה בהתרגשות, עד שהתעלפה. "אבל הם לא התרגשו", ממשיך ג'ון. "הם הושיבו אותה על כיסא הגלגלים שקיבלנו מיד שרה והכניסו אותה לאמבולנס שחנה בחוץ הצטרפתי אליה, ולקחו אותנו לבית החולים הפסיכיאטרי בבאר יעקב. כשהגענו לשם הכניסו אותנו לחדרים נפרדים וראינו את שנינו בנפרד".
לדבריו, שניהם עברו בדיקות פסיכיאטריות. "לא היה לי ברור אם הצו מתיחס אליה או אל שנינו", הוא אומר. לדברי משרד הבריאות, שיחה עם בני משפחה מהווה חלק מתהליך קבלת חולה.
על הצו שהביאו האחים הפסיכיאטריים חתמה הפסיכיאטרית המחוזית, ד"ר מרילנה לבן. בכתב יד צפוף היא נימקה את הוראת האשפוז בכפיה: "על פי בדיקה פסיכיאטרית, מרילין בורקט שרויה במצב פסיכוטי פעיל, המתבטא במיעוט אכילה, בהזנחה, בהתנהגות מניפולטיבית ובסירוב לטפל בנמק. מקבלת טיפולים הניתנים על ידי בעלה, שהחמירו את מצבה. הפרעה בשיפוט, היעדר תובנה למחלתה. במצבה הנוכחי הנ"ל מסוכנת מיידית לעצמה וזקוקה לטיפול ולאשפוז".
על פי החוק, לא ניתן לאשפז אדם בכפיה ללא בדיקה. האשפוז מתבצע עם נמצא שהאדם לוקה במחלת נפש ומסכן את עצמו או אחרים. רק אז יכול הפסיכיאטר המחוזי להורות על אשפוז בכפיה או על טיפול מרפאתי כפוי. הפסיכיאטר המחוזי יכול לאשפז אדם בכפיה לשבעה ימים, ובסמכותו להאריך את ההוראה בשבוע נוסף, על פי בקשה מנומקת בכתב מאת הרופאים המטפלים.
לדברי ג'ון, מרילין לא נבדקה מעולם ע"י פסיכיאטרים בטרם הגיעו לביתם האחים עם צו האשפוז הכפוי. היא אושפזה ב- 8 בפברואר. את הימים הטראומטיים שבילה עם אישתו בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר יעקב, ג'ון בורקט לא ישכח לעולם. "לא הסבירו לי למה אשפזו אותה. לא מסרו לי שום מסמך, התנהגו כאילו הם לא חייבים לתת דין וחשבון לאף אחד"
ג'ון: "זה מוסד פסיכיאטרי, לא בית חולים שמטפל במחלות פיזיות, אבל הם ניסו לטפל בה, היא לא ישנה בגלל הכאבים, והם נתנו לה אופטלגין. הם אילצו אותה לקבל תרופות שגרמו לה להקיא. הזריקו לה אינסולין למרות שהתנגדה. היא לא ישנה, זעקה יום ולילה מכאבים ורעב, ביקשה עזרה ולא קיבלה".
מבחן התוצאה
ב- 17 בפברואר 2011 סגן בית החולים הפסיכיאטרי, ד"ר וייס, הודיע לג'ון שהוא שולל ממנו את הזכות לבקר את אשתו. "הוא לא הסביר לי מדוע, אבל ניתנה הוראה לא להכניס אותי לבית החולים".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה כי "מנהל מחלקה קובע האם בני משפחה יכולים להימצא במחלקה. בעלה של החולה התבקש לעזוב לאחר שנראה מכניס למחלקה עשבים ותרופות מוזרות ללא רשות, ומכיוון שניסה לטפל בפצע נמק באופן מסוכן".
כעבור יומים קיבל ג'ון שיחת טלפון מאשתו, שבה הודיעה לו שמעבירים אותה לאסף הרופא מחשש לדימום פנימי בבטנה. הוא מיהר להגיע לבית החולים ונשאר לצד מרילין עד שהחזירו אותה למוסד הפסיכיאטרי – ושוב, לא הרשו לו להתלוות אליה.
הבעל אובד העצות פנה לפרקליטו, עו"ד יצחק חושן, ששלח מכתב בהול לסגן מנהל בית החולים הפסיכיאטרי. "מרשתי דורשת העברה מידית לבית החולים איכילוב, לקבלת חוות דעת נוספת בנוגע למצבה הרפואי. דרישתה עולה בקנה אחד עם חוק זכויות החלה, לפיו מטופל זכאי להשיג דעה נוספת בענין הטיפול בו, והמוסד הרפואי יסייע למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו. סגן המנהל יישא באחריות לכל נזק שיגרם למרשתי אם הטיפול בה יעוכב".
המכתב לא הרשים כנראה את מנהלי בית החולים הפסיכיאטרי. ב- 15 בפברואר יצאה הוראת אשפוז כפוי נוספת נגד מרילין בורקט: "טרם חל שיפור מהותי במצב המטופלת", כתבה סגנית הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר אגתה שוצמן. "היא עדיין שרויה במצב פסיכוטי (...) ומגלה התנהגות מינופלטיבית. עדיין מהווה סכנה לעצמה (...) וזקוקה לטיפול".
עו"ד חושן פנה לבית החולים בשיחות טלפוניות ובמכתבים ללא מענה. בסופו של דבר, ב- 16 בפברואר 2011, אחרי שעורך הדין איים בתביעה משפטית, נשלחה מרילין באמבולנס לבית החולים איכילוב.
"כשהיא הגיעה לשם היא נראתה אחרת, כחושה ותשושה", אומר ג'ון. "היא התקשתה לדבר וישנה רוב הזמן".
ביום חמישי, 17 בפברואר 2011, יום אחרי הגעתה לאיכילוב, נפטרה מרילין בורקט בבית החולים.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "החולה הגיעה לאשפוז כפוי בתוקף הוראת הפסיכיאטרית המחוזית בשל עדות למצב נפשי שסיכן את חייה. רמת הסוכר בדמה היתה מסכנת חיים. פצעי נמק נגרמו עקב מחלת הסוכרת המוזנחת. היא טופלה באינסולין על פי המלצת היועצים הפנימאים לשם הצלת חייה".
באסף הרופא טוענים כי לא היה להם כל קשר לאשפוזה הכפוי של מרילין בורקט. "למיטב ידיעתנו היא אושפזה בבאר יעקב בעקבות אבחנה פסיכיאטרית שנעשתה ללא קשר עם המרכז הרפואי אסף הרופא", אומרת ענת ליהי זקלר, דוברת בית החולים. "היא הגיעה אלינו לצורך שלילת דמם ממערכת העיכול ואבחנה זו נשללה, לכן היא הוחזרה לבאר יעקב".
זקלר מסבירה כי לפי החוק חולה שנמצא בהכרה מלאה ומתמצא בזמן ובמקום רשאי לסרב לטיפול, גם אם הוא מיועד להצלת חייו. "אם החולה איננו מתמצא בזמן ובמקום ומוגדר על ידי פסיכיאטר כלא אחראי למעשיו, רשאים הרופאים לבצע את הפעילות בניגוד לרצונו לאחר חתימה של שלושה רופאים בכירים".
סיבת המוות לא נמסרה לבעל האבל. חודש אחרי, הוא עדיין ממתין לתוצאות הנתיחה שלאחר המוות, שנערכה לגופתה לפי בקשתו. בלוויה קטנה, כמעט ללא מלווים, נקברה מרילין בורקט בבית הקברות של מודיעין. ג'ון חזר לבדו לדירתם הריקה והתישב על כורסתו הגדולה בסלון. "הפסיכיאטרים טוענים שעשו הכל כדי להציל את חייה", הוא אומר. "אבל במבחן התוצאה חייה הסתיימו".
קישורים:- התנהלות חמורה במישור האתי מקצועי - פרופ' משה קוטלר, מנהל בית החולים באר יעקב, הסכים למחוק משפט שתמך בטענתו של חולה שהגיש תביעה נגד הכללית - הכתבה פסיכיאטר בכיר שינה חוו"ד לביהמ"ש לבקשת ב"כ הכללית , news1 , פברואר 2011 , איתמר לוין - פרופ' משה קוטלר, מנהל בית החולים באר יעקב, הסכים למחוק משפט שתמך בטענתו של חולה שהגיש תביעה נגד הכללית...
- נלחמים על שפיותם - מערכת בריאות הנפש במדינת ישראל חולה - מבט שני , מרץ 2010 , "נלחמים על שפיותם" - מערכת בריאות הנפש בישראל חולה. החולים המאובחנים אצלה נתונים לעתים בידיים לא מקצועיות, עד שאבחון אחד שגוי יכול להרוס חיים שלמים של אדם בריא בנפשו...
- ניסו עליו הכל - האזרח נתן אייבושיץ - ניסו עליו הכל - האזרח נתן אייבושיץ, כתבתה של חנה אנה איסלר, יום חמישי, 17 בדצמבר 2009 - נתן אייבושיץ פנה אלי ... ביקש מאד להיחשף בשמו המלא נתן אייבושיץ, ונתן לי יפוי כח בכתב לחשוף את סיפורו - למען יראו וילמדו לנהוג בחמלה וביושר עם מי שנמצא במצוקה גדולה, ולא כפי שנהגו בו בבית החולים שער מנשה...
- בתי חולים פסיכיאטריים - להיות שפוי במקומות לא שפויים - הניסוי של דיוויד רוזנהן תקציר המאמר David L. Rosenhan, “On Being Sane in Insane Places,” Science, Vol. 179 (Jan. 1973), 250-258 "להיות שפוי במקומות לא שפויים"
- תחלואי הפסיכיאטריה - פסיכיאטרים לא מזהירים על סכנות בתרופות - הכתבה "פסיכיאטרים לא מזהירים על סכנות בתרופות" , רן רזניק , ynet , מנטה , 25.08.2010 - סקר שנערך במשרד הבריאות גילה: 20% מהדיירים בהוסטלים הפסיכיאטריים סובלים מסוכרת. בכיר במשרד במסמך פנימי: פסיכיאטרים רבים לא משתפים את החולים במידע על תופעות הלוואי המסוכנות של חלק מהתרופות האנטי פסיכוטיות...
