"הרסתם את הילדה שלנו": ההורים שיוצאים למלחמה בתרופות , עמית תומר , מעריב , 07/27/2015
בגיל 11 אובחנה מ' כסכיזופרנית וכלוקה בפיגור קשה, אושפזה בבתי חולים פסיכיאטריים וטופלה בתרופות חזקות. כבר לפני שבע שנים התברר כי האבחון היה שגוי, אולם עד היום לא נמחק הרישום
התרחיש הזה הוא ודאי הסיוט של רבים: להגיע לבית חולים פסיכיאטרי עם בעיה קלה ולהיקלע למערבולת של שרשרת אבחונים שגויים, שבסופם נגזר עליך לשהות במשך שנים במוסד סגור תוך קבלת תרופות, שצריכה ארוכת טווח שלהן גורמת לנזקים בריאותיים, וכל זאת שלא לצורך.
זה נשמע כמעט בדיוני אבל הוריה המאמצים של מ', כיום בת 23, טוענים שזה בדיוק מה שקרה לבתם. כשהייתה בת 11 אובחנה מ' כסובלת מסכיזופרניה ומפיגור שכלי קשה. היא אושפזה לסירוגין במוסדות סגורים וקיבלה תרופות פסיכיאטריות רבות. ההורים שבו והתריעו כי מצבה רק מחמיר בעקבות הטיפול שהיא מקבלת, אבל פעם אחר פעם נאמר להם שהסיבה לכך היא הידרדרות המחלה.
לפני חמש שנים התברר כי האבחון שנעשה לה היה שגוי, אבל אפילו זה לא סיים את הסאגה. רופאיה טוענים עד היום שאי אפשר לשנות רישום רפואי, ולכן היא מקבלת אותו טיפול שגוי לכאורה. כעת תובעים ההורים את המוסדות נס ציונה וגהה, שבהם טופלה מ'. "גם ככה כבר הרסתם את הילדה שלנו", הם קובלים, "לפחות כעת תנו לה לקבל טיפול התואם את מצבה".
מ' הגיעה להוריה המאמצים - זוג בשנות ה־60 לחייו המתגורר במרכז הארץ - כשהייתה בת 5. "רצינו מאוד ילדים אבל הייתה לי בעיה להיכנס להריון, אז החלטנו לאמץ", מספרת אמה, "אביה הביולוגי של מ' נפטר והאם חלתה, וכך היא הגיעה אלינו".
בהתחלה הכל היה בסדר: "היא הייתה ילדה רגילה לגמרי, חכמה וחריפה. כשהתחילה את הלימודים בבית הספר הייתה לה קליטה מהירה והיא שלטה בחומר, אבל אחרי כמה זמן התחילו להגיד לנו שהיא מפריעה בשיעורים ומתקשה לשבת בשקט", מספרים ההורים.
כשהייתה בכיתה ג' המליצה יועצת בית הספר שמ' תתחיל ליטול ריטלין על בסיס קבוע. "נתנו לה כמעט שנתיים, אבל לא היינו בטוחים שזה עושה לה טוב", הם אומרים, "במקביל התחילו הפרסומים נגד התרופה, אז החלטנו להפסיק. בבית הספר ביקשו שניגש לשירות הפסיכולוגי בעיר ושם רשמו לה תרופה חלופית".
אז העניינים החלו להסתבך: "לאחר יומיים שבהם מ' לקחה את הכדור היא נהייתה תוקפנית ואלימה מאוד. הבאנו אותה למרכז לבריאות הנפש בנס ציונה להסתכלות. היא הייתה מפוחדת ועוד סבלה מתופעות הלוואי של הכדור. אמרו לנו שלא יאשפזו אותה אלא שהיא תהיה שבועיים במחלקה הפתוחה, כדי שיוכלו להעריך את מצבה".
יום לפני השחרור עוד סיפר הרופא להורים שלא מצא כלום, אבל ביום האחרון הגיעה שיחת טלפון שהפכה את הקערה על פיה. "בישרו לנו שמ' שומעת קולות ולכן צריכה להישאר בבית החולים ולקבל תרופות לסכיזופרניה".
לדברי ההורים, כשדיברו על כך עם מ' הבינו שיש לתופעה הסבר הגיוני, אבל אף אחד לא הסכים להקשיב. "היא בסך הכל שמעה קול דומה לזה של אשתי, אז היא התבלבלה והחלה לקרוא 'אמא'", מוסיף האב, "מאז המקרה לא חזר אבל כבר הלבישו עליה את המחלה. היא התחילה לקבל 'ריספרדל', תרופה פסיכיאטרית חזקה מאוד. הודיעו לנו על כך רק בדיעבד. על טופס ההסכמה נתנו לנו לחתום רק אחרי חודש שלם שבו קיבלה את התרופה, ובעקבותיה תרופות פסיכיאטריות נוספות".
"חייה הפכו לסבל ולסיוט"
"ריספרדל" היא תרופה אנטי־פסיכוטית, המשמשת לטיפול בחולים הסובלים מסכיזופרניה. היא עלולה לגרום לשורה של תופעות לוואי וביניהן עייפות, סחרחורות, עלייה במשקל ועצירות. "שימוש ממושך בתרופות נוגדות פסיכוזה יכולות לגרום לנזק מוחי", קובע ד"ר ריצ'רד שיפר, המומחה מטעם התביעה ששימש בעבר פסיכיאטר ראשי במחוז מרכז במשרד הבריאות, "כשאדם חולה זו הקרבה שאין ברירה אלא לעשותה בשביל התועלת שתביא התרופה לבריאותו, אבל במקרה של מ' המצב רק הידרדר".
"הבאתי למרכז לבריאות הנפש ילדה כמעט בריאה, אבל מאז שהחלה לקבל את התרופה הפכו חייה לסבל ולסיוט", אומר האב, "היא גרמה לה לכאבי ראש חזקים מאוד, לעצבים ולהתפרצויות. הרופאים אמרו שזה תוצר של המחלה ושצריך להעלות את מינון התרופה. העיניים שלה היו מתהפכות, רוק נזל לה מהפה, היו לה תנועות בלתי רצוניות וצמרמורות בכל הגוף. לפעמים חששתי שבכל רגע היא עלולה ללקות בהתקף לב".
כשראו הרופאים שגם המינונים הגבוהים לא מסייעים, החליטו להחליף למ' את התרופה לכדור פסיכיאטרי חזק עוד יותר - "לפונקס". "אמרו לנו שהוא יעשה אותה ילדה חדשה, אז הסכמנו", אומר האב, "אבל הוא פשוט שיתק אותה. היא הייתה ערה בכל יום חמש־שש שעות ובשאר הזמן ישנה. התחילו לתת לה תרופה פסיכיאטרית נוספת שנועדה לטפל רק בתופעות הלוואי".
"כל מי שהכיר אותה לא האמין", אומרת האם בצער, "היא התחילה להשמין, צבע העור שלה התחלף, נשר לה חלק גדול משערות ראשה ובמקומו החל לצמוח שיער על כל הגוף. לא היה אפשר לזהות אותה. מבחורה שכולם אהבו היא הפכה לצל הרוס".
לאחר כשנה של אשפוז לסירוגין שוחררה מ', אבל תופעות הלוואי הקשות מהתרופות שהמשיכה ליטול לא אפשרו לה לחיות בביתה ללא השגחה רפואית. היא אושפזה שוב, הפעם בבית החולים הפסיכיאטרי גהה. כשהוריה ביקשו שוב לגמול אותה מהתרופות הפסיכיאטריות הורידו לה במעט את המינון, אך היא המשיכה ליטול אותן. בשלב מסוים הוחלט לשלבה בפנימייה לילדים עם הפרעות נפשיות והתנהגותיות, תקופה שההורים מכנים במילים הקשות "ניסיון לרצח".
"מנהלת המחלקה בבית החולים הפסיכיאטרי הייתה גם פסיכיאטרית במקום והיא המליצה על ההעברה כדי שתחזור למסגרת לימודית, אבל התרופות המרדימות לא אפשרו לה להישאר ערה בשיעורים. במקביל היא המשיכה להשמין ומשקלה הגיע למעל למאה קילו". בתקופה הזאת המשיכה לסבול מ' מתוקפנות, מפגיעות עצמיות ומכאבים פיזיים שרק החמירו. לבסוף הוחלט שאינה מתאימה גם למסגרת הזאת והוחזרה לאשפוז בגהה.
כשהייתה בת 16 החליטו הוריה, שנותרו משוכנעים כי הטיפול שהיא מקבלת לא מתאים לה, לקחת אותה לאבחון נוסף. מכון הדר, המרכז לאבחון לקויות, קבע ב־2008 לאחר התייעצות של ועדה בת כמה מומחים כי: "מ' מתפקדת ברמה שאינה פיגור שכלי". כלומר, האבחון המקורי היה מוטעה. האגף לטיפול באדם המפגר במשרד הרווחה אישר את הממצאים.
באותה תקופה נלקחה מ' לאשפוז בבית חולים שערי מנשה שבצפון ושם קבעו הרופאים כי "הורדת מינון ה'רספידל' שיפרה את התנהגותה ואת מצבה הנפשי". אבל כל זה לא הספיק לפסיכיאטרים המטפלים בה. למרות האבחון החדש והפצרות ההורים הוחלט שתמשיך לקבל אותו הטיפול.
"המומחים שבדקו אותה המליצו בפירוש להפסיק לתת את התרופות האלה", אומרת האם, "אבל אחרי שנים שבהן קיבלה מינונים גבוהים הגוף שלה כבר מכור, היא צריך לעבור גמילה הדרגתית ומתונה כשבכל פעם פוחתת הכמות - עד שתוכל להפסיק לגמרי, אחרת זה גורם לתגובות קיצוניות והרופאים לא מוכנים לעשות זאת. אומנם הורידו לה את המינונים אבל הם מתעקשים להמשיך לתת לה את התרופה, שנים אחרי שהתברר שהייתה טעות.
"כל מומחה חדש שאנחנו לוקחים אותה אליו לבדיקות רואה את הרישומים הרפואיים של הסכיזופרניה והפיגור, כי לא ניתן למחוק אותם. הוא אומר שאם היא סבלה מכך - יש צורך בתרופות. הציבו לנו תנאי: או שמ' תמשיך לקבל את התרופות או שנצטרך לקחת אותה מההוסטל הביתה. אחרי שנים שהתרופות גרמו לה נזקים היא אינה מסוגלת לחיות מחוץ למסגרת מתאימה וללא השגחה. אין לנו ברירה".
"רשלנות על גבי רשלנות"
כמוצא אחרון החליטו ההורים לפנות לבית המשפט כדי לתבוע את המוסדות ששגו והתרשלו, ולבקש להורות להוסטל לעצור את השימוש בתרופות. "האבחנות המוטעות לאורך השנים גרמו לטיפולים פסיכיאטריים כבדים עם הרבה תופעות לוואי שהוסיפו להחמיר את בעיות ההתנהגות שלה", קובע ד"ר שיפר בחוות דעתו המצורפת לתביעה, "השילוב בין ההשפעה של התרופות למסגרות שאינן תואמות את מצבה הובילו לעיכוב התפתחותי הן מבחינה נפשית הן מבחינה קוגנטיבית. החזקתה במוסדות טיפוליים זמן רב והטיפול המתמשך הקשו על חזרתה לחיים נורמטיביים בסביבה הביתית שלה".
"אם הייתה מקבלת טיפול מתאים היא הייתה משתלבת בחברה, מתפקדת בכוחות עצמה וחיה חיים רגילים", אומרת עו"ד גלית קרנר המייצגת את מ', "אבל כל אדם בריא שידחפו לו תרופות שאינו צריך במשך שנים - יסבול מנזקים עצומים. האמון בין מטפל למטופל מבוסס על אבחנה מדויקת ככל האפשר, וכשמדובר בילדים גדלה חובה זו עשרות מונים. זה מקרה מובהק לכך שהרופאים כשלו מההתחלה ועד הסוף, והכשל נמשך. לא משנה כמה פעמים המשפחה פונה - מסרבים לשנות את האבחנה הראשונית של מ' במחשב, כך שבכל פעם שיש לה בעיה הדורשת טיפול, אפילו כזו פיזית שלא קשורה למצבה הנפשי, זה מופיע שם כמו כתם".
עו"ד קרנר מזועזעת מהמקרה, אבל כבר אינה מופתעת. השולחן במשרדה שבהוד השרון מלא תיקים דומים, שבהם רשומה רפואית לא־עדכנית או שגויה הממשיכה ללוות את החולה ולהשפיע על הטיפול בו גם לאחר שמתבררת הטעות.
"רק השבוע הגיע אלי בחור בתחילת שנות ה־30 לחייו, שעבר לאחרונה תאונת דרכים שפגעה בכושר עבודתו. במסגרת הליך השיקום נפגש עם פסיכיאטר שקבע כי מלבד הפגיעות הגופניות לא נגרם לו נזק נפשי", אומרת עו"ד קרנר, "הבחור הופנה למכון לרפואת כאב כדי לקבל טיפול, ולאחר חודש קיבל את סיכום הביקור, ובו נכתב כי הוא סובל מהפרעה דו־קוטבית ועל כן החל לקבל תרופה פסיכיאטרית. אמו פנתה למרפאה ודרשה שיתקנו מיד את הטעות, אך נענתה שרישום רפואי במחשב לא ניתן לשנות. היא הגיעה אלי ולאחר ששתינו הפעלנו עליהם לחצים והבהרנו כי אין כל שחר להערה הזאת שנכנסה לתיקו - הם נכנעו לבסוף ומחקו את הטעות".
הדוגמה הזאת, כמו הסיפור של מ', היא רק אחת מני רבות: "אנחנו חיים בעידן שבו המחשב והמופיע בו קובעים את אופן ההתייחסות של הגורמים המטפלים לחולה המגיע לטיפול המשך. לכן חייבים לערוך בדק בית, ולטעמי אף לקבוע הנחיות ברורות שיחייבו את הצוותים הרפואיים לתקן רשומות בהתאם למצב הרפואי האחרון. כמו בכל מערכת גם ברפואה ישנן טעויות שקורות לעתים בתום לב, אבל ברגע שמסרבים לחזור מהטעות ולתקן אותה זה הופך לרשלנות, ובמקרה של מ' זוהי רשלנות על גבי רשלנות על גבי רשלנות".
"נלמד את המקרה"
מבית חולים גהה נמסר: "אנו סבורים שאין כל ממש בתביעה, אך מנועים מלהגיב לכך בשל החובה לשמירת הסודיות הרפואית של הקטינה. עמדה מפורטת לטענות התביעה תינתן במסגרת ההליך המשפטי".
מבית חולים נס ציונה וממשרד הבריאות נמסר: "ניתן לשנות אבחנות אם לאחר בחינה קלינית מעמיקה נמצא כי אדם אינו לוקה במחלה. עם זאת יש לציין כי תרופות מתחום בריאות הנפש משמשות לטיפול במצבים שונים ובסימפטומים שונים, ולא בהכרח רק לטיפול במחלות הנפש הקשות. נלמד את המקרה הפרטני ואת התביעה, ונפעל כמקובל".
בגיל 11 אובחנה מ' כסכיזופרנית וכלוקה בפיגור קשה, אושפזה בבתי חולים פסיכיאטריים וטופלה בתרופות חזקות. כבר לפני שבע שנים התברר כי האבחון היה שגוי, אולם עד היום לא נמחק הרישום
התרחיש הזה הוא ודאי הסיוט של רבים: להגיע לבית חולים פסיכיאטרי עם בעיה קלה ולהיקלע למערבולת של שרשרת אבחונים שגויים, שבסופם נגזר עליך לשהות במשך שנים במוסד סגור תוך קבלת תרופות, שצריכה ארוכת טווח שלהן גורמת לנזקים בריאותיים, וכל זאת שלא לצורך.
זה נשמע כמעט בדיוני אבל הוריה המאמצים של מ', כיום בת 23, טוענים שזה בדיוק מה שקרה לבתם. כשהייתה בת 11 אובחנה מ' כסובלת מסכיזופרניה ומפיגור שכלי קשה. היא אושפזה לסירוגין במוסדות סגורים וקיבלה תרופות פסיכיאטריות רבות. ההורים שבו והתריעו כי מצבה רק מחמיר בעקבות הטיפול שהיא מקבלת, אבל פעם אחר פעם נאמר להם שהסיבה לכך היא הידרדרות המחלה.
לפני חמש שנים התברר כי האבחון שנעשה לה היה שגוי, אבל אפילו זה לא סיים את הסאגה. רופאיה טוענים עד היום שאי אפשר לשנות רישום רפואי, ולכן היא מקבלת אותו טיפול שגוי לכאורה. כעת תובעים ההורים את המוסדות נס ציונה וגהה, שבהם טופלה מ'. "גם ככה כבר הרסתם את הילדה שלנו", הם קובלים, "לפחות כעת תנו לה לקבל טיפול התואם את מצבה".
מ' הגיעה להוריה המאמצים - זוג בשנות ה־60 לחייו המתגורר במרכז הארץ - כשהייתה בת 5. "רצינו מאוד ילדים אבל הייתה לי בעיה להיכנס להריון, אז החלטנו לאמץ", מספרת אמה, "אביה הביולוגי של מ' נפטר והאם חלתה, וכך היא הגיעה אלינו".
בהתחלה הכל היה בסדר: "היא הייתה ילדה רגילה לגמרי, חכמה וחריפה. כשהתחילה את הלימודים בבית הספר הייתה לה קליטה מהירה והיא שלטה בחומר, אבל אחרי כמה זמן התחילו להגיד לנו שהיא מפריעה בשיעורים ומתקשה לשבת בשקט", מספרים ההורים.
כשהייתה בכיתה ג' המליצה יועצת בית הספר שמ' תתחיל ליטול ריטלין על בסיס קבוע. "נתנו לה כמעט שנתיים, אבל לא היינו בטוחים שזה עושה לה טוב", הם אומרים, "במקביל התחילו הפרסומים נגד התרופה, אז החלטנו להפסיק. בבית הספר ביקשו שניגש לשירות הפסיכולוגי בעיר ושם רשמו לה תרופה חלופית".
אז העניינים החלו להסתבך: "לאחר יומיים שבהם מ' לקחה את הכדור היא נהייתה תוקפנית ואלימה מאוד. הבאנו אותה למרכז לבריאות הנפש בנס ציונה להסתכלות. היא הייתה מפוחדת ועוד סבלה מתופעות הלוואי של הכדור. אמרו לנו שלא יאשפזו אותה אלא שהיא תהיה שבועיים במחלקה הפתוחה, כדי שיוכלו להעריך את מצבה".
 |
| מרכז לבריאות הנפש בנס ציונה. צילום: אמיר המאירי |
לדברי ההורים, כשדיברו על כך עם מ' הבינו שיש לתופעה הסבר הגיוני, אבל אף אחד לא הסכים להקשיב. "היא בסך הכל שמעה קול דומה לזה של אשתי, אז היא התבלבלה והחלה לקרוא 'אמא'", מוסיף האב, "מאז המקרה לא חזר אבל כבר הלבישו עליה את המחלה. היא התחילה לקבל 'ריספרדל', תרופה פסיכיאטרית חזקה מאוד. הודיעו לנו על כך רק בדיעבד. על טופס ההסכמה נתנו לנו לחתום רק אחרי חודש שלם שבו קיבלה את התרופה, ובעקבותיה תרופות פסיכיאטריות נוספות".
"חייה הפכו לסבל ולסיוט"
"ריספרדל" היא תרופה אנטי־פסיכוטית, המשמשת לטיפול בחולים הסובלים מסכיזופרניה. היא עלולה לגרום לשורה של תופעות לוואי וביניהן עייפות, סחרחורות, עלייה במשקל ועצירות. "שימוש ממושך בתרופות נוגדות פסיכוזה יכולות לגרום לנזק מוחי", קובע ד"ר ריצ'רד שיפר, המומחה מטעם התביעה ששימש בעבר פסיכיאטר ראשי במחוז מרכז במשרד הבריאות, "כשאדם חולה זו הקרבה שאין ברירה אלא לעשותה בשביל התועלת שתביא התרופה לבריאותו, אבל במקרה של מ' המצב רק הידרדר".
"הבאתי למרכז לבריאות הנפש ילדה כמעט בריאה, אבל מאז שהחלה לקבל את התרופה הפכו חייה לסבל ולסיוט", אומר האב, "היא גרמה לה לכאבי ראש חזקים מאוד, לעצבים ולהתפרצויות. הרופאים אמרו שזה תוצר של המחלה ושצריך להעלות את מינון התרופה. העיניים שלה היו מתהפכות, רוק נזל לה מהפה, היו לה תנועות בלתי רצוניות וצמרמורות בכל הגוף. לפעמים חששתי שבכל רגע היא עלולה ללקות בהתקף לב".
כשראו הרופאים שגם המינונים הגבוהים לא מסייעים, החליטו להחליף למ' את התרופה לכדור פסיכיאטרי חזק עוד יותר - "לפונקס". "אמרו לנו שהוא יעשה אותה ילדה חדשה, אז הסכמנו", אומר האב, "אבל הוא פשוט שיתק אותה. היא הייתה ערה בכל יום חמש־שש שעות ובשאר הזמן ישנה. התחילו לתת לה תרופה פסיכיאטרית נוספת שנועדה לטפל רק בתופעות הלוואי".
"כל מי שהכיר אותה לא האמין", אומרת האם בצער, "היא התחילה להשמין, צבע העור שלה התחלף, נשר לה חלק גדול משערות ראשה ובמקומו החל לצמוח שיער על כל הגוף. לא היה אפשר לזהות אותה. מבחורה שכולם אהבו היא הפכה לצל הרוס".
לאחר כשנה של אשפוז לסירוגין שוחררה מ', אבל תופעות הלוואי הקשות מהתרופות שהמשיכה ליטול לא אפשרו לה לחיות בביתה ללא השגחה רפואית. היא אושפזה שוב, הפעם בבית החולים הפסיכיאטרי גהה. כשהוריה ביקשו שוב לגמול אותה מהתרופות הפסיכיאטריות הורידו לה במעט את המינון, אך היא המשיכה ליטול אותן. בשלב מסוים הוחלט לשלבה בפנימייה לילדים עם הפרעות נפשיות והתנהגותיות, תקופה שההורים מכנים במילים הקשות "ניסיון לרצח".
"מנהלת המחלקה בבית החולים הפסיכיאטרי הייתה גם פסיכיאטרית במקום והיא המליצה על ההעברה כדי שתחזור למסגרת לימודית, אבל התרופות המרדימות לא אפשרו לה להישאר ערה בשיעורים. במקביל היא המשיכה להשמין ומשקלה הגיע למעל למאה קילו". בתקופה הזאת המשיכה לסבול מ' מתוקפנות, מפגיעות עצמיות ומכאבים פיזיים שרק החמירו. לבסוף הוחלט שאינה מתאימה גם למסגרת הזאת והוחזרה לאשפוז בגהה.
 |
| המרכז לבריאות הנפש בגהה. צילום: ויקיפדיה |
באותה תקופה נלקחה מ' לאשפוז בבית חולים שערי מנשה שבצפון ושם קבעו הרופאים כי "הורדת מינון ה'רספידל' שיפרה את התנהגותה ואת מצבה הנפשי". אבל כל זה לא הספיק לפסיכיאטרים המטפלים בה. למרות האבחון החדש והפצרות ההורים הוחלט שתמשיך לקבל אותו הטיפול.
"המומחים שבדקו אותה המליצו בפירוש להפסיק לתת את התרופות האלה", אומרת האם, "אבל אחרי שנים שבהן קיבלה מינונים גבוהים הגוף שלה כבר מכור, היא צריך לעבור גמילה הדרגתית ומתונה כשבכל פעם פוחתת הכמות - עד שתוכל להפסיק לגמרי, אחרת זה גורם לתגובות קיצוניות והרופאים לא מוכנים לעשות זאת. אומנם הורידו לה את המינונים אבל הם מתעקשים להמשיך לתת לה את התרופה, שנים אחרי שהתברר שהייתה טעות.
"כל מומחה חדש שאנחנו לוקחים אותה אליו לבדיקות רואה את הרישומים הרפואיים של הסכיזופרניה והפיגור, כי לא ניתן למחוק אותם. הוא אומר שאם היא סבלה מכך - יש צורך בתרופות. הציבו לנו תנאי: או שמ' תמשיך לקבל את התרופות או שנצטרך לקחת אותה מההוסטל הביתה. אחרי שנים שהתרופות גרמו לה נזקים היא אינה מסוגלת לחיות מחוץ למסגרת מתאימה וללא השגחה. אין לנו ברירה".
"רשלנות על גבי רשלנות"
כמוצא אחרון החליטו ההורים לפנות לבית המשפט כדי לתבוע את המוסדות ששגו והתרשלו, ולבקש להורות להוסטל לעצור את השימוש בתרופות. "האבחנות המוטעות לאורך השנים גרמו לטיפולים פסיכיאטריים כבדים עם הרבה תופעות לוואי שהוסיפו להחמיר את בעיות ההתנהגות שלה", קובע ד"ר שיפר בחוות דעתו המצורפת לתביעה, "השילוב בין ההשפעה של התרופות למסגרות שאינן תואמות את מצבה הובילו לעיכוב התפתחותי הן מבחינה נפשית הן מבחינה קוגנטיבית. החזקתה במוסדות טיפוליים זמן רב והטיפול המתמשך הקשו על חזרתה לחיים נורמטיביים בסביבה הביתית שלה".
"אם הייתה מקבלת טיפול מתאים היא הייתה משתלבת בחברה, מתפקדת בכוחות עצמה וחיה חיים רגילים", אומרת עו"ד גלית קרנר המייצגת את מ', "אבל כל אדם בריא שידחפו לו תרופות שאינו צריך במשך שנים - יסבול מנזקים עצומים. האמון בין מטפל למטופל מבוסס על אבחנה מדויקת ככל האפשר, וכשמדובר בילדים גדלה חובה זו עשרות מונים. זה מקרה מובהק לכך שהרופאים כשלו מההתחלה ועד הסוף, והכשל נמשך. לא משנה כמה פעמים המשפחה פונה - מסרבים לשנות את האבחנה הראשונית של מ' במחשב, כך שבכל פעם שיש לה בעיה הדורשת טיפול, אפילו כזו פיזית שלא קשורה למצבה הנפשי, זה מופיע שם כמו כתם".
עו"ד קרנר מזועזעת מהמקרה, אבל כבר אינה מופתעת. השולחן במשרדה שבהוד השרון מלא תיקים דומים, שבהם רשומה רפואית לא־עדכנית או שגויה הממשיכה ללוות את החולה ולהשפיע על הטיפול בו גם לאחר שמתבררת הטעות.
 |
| מזועזעת אבל לא מופתעת, עו"ד גלית קרנר. |
"רק השבוע הגיע אלי בחור בתחילת שנות ה־30 לחייו, שעבר לאחרונה תאונת דרכים שפגעה בכושר עבודתו. במסגרת הליך השיקום נפגש עם פסיכיאטר שקבע כי מלבד הפגיעות הגופניות לא נגרם לו נזק נפשי", אומרת עו"ד קרנר, "הבחור הופנה למכון לרפואת כאב כדי לקבל טיפול, ולאחר חודש קיבל את סיכום הביקור, ובו נכתב כי הוא סובל מהפרעה דו־קוטבית ועל כן החל לקבל תרופה פסיכיאטרית. אמו פנתה למרפאה ודרשה שיתקנו מיד את הטעות, אך נענתה שרישום רפואי במחשב לא ניתן לשנות. היא הגיעה אלי ולאחר ששתינו הפעלנו עליהם לחצים והבהרנו כי אין כל שחר להערה הזאת שנכנסה לתיקו - הם נכנעו לבסוף ומחקו את הטעות".
הדוגמה הזאת, כמו הסיפור של מ', היא רק אחת מני רבות: "אנחנו חיים בעידן שבו המחשב והמופיע בו קובעים את אופן ההתייחסות של הגורמים המטפלים לחולה המגיע לטיפול המשך. לכן חייבים לערוך בדק בית, ולטעמי אף לקבוע הנחיות ברורות שיחייבו את הצוותים הרפואיים לתקן רשומות בהתאם למצב הרפואי האחרון. כמו בכל מערכת גם ברפואה ישנן טעויות שקורות לעתים בתום לב, אבל ברגע שמסרבים לחזור מהטעות ולתקן אותה זה הופך לרשלנות, ובמקרה של מ' זוהי רשלנות על גבי רשלנות על גבי רשלנות".
"נלמד את המקרה"
מבית חולים גהה נמסר: "אנו סבורים שאין כל ממש בתביעה, אך מנועים מלהגיב לכך בשל החובה לשמירת הסודיות הרפואית של הקטינה. עמדה מפורטת לטענות התביעה תינתן במסגרת ההליך המשפטי".
מבית חולים נס ציונה וממשרד הבריאות נמסר: "ניתן לשנות אבחנות אם לאחר בחינה קלינית מעמיקה נמצא כי אדם אינו לוקה במחלה. עם זאת יש לציין כי תרופות מתחום בריאות הנפש משמשות לטיפול במצבים שונים ובסימפטומים שונים, ולא בהכרח רק לטיפול במחלות הנפש הקשות. נלמד את המקרה הפרטני ואת התביעה, ונפעל כמקובל".
