יום חמישי, 19 בנובמבר 2009

הונאות משרד הרווחה: ראיון עם פרופ. סלונים נבו על מדיניות המשרד להוצאת ילדים מהבית

נובמבר 2009 - פקידות הסעד מטילות אימה על משפחות להוצאת ילדיהם מהבית. מדיניות משרד הרווחה של הוצאת ילדים מהבית הנה רבת שנים, ומונעת משיקולים זרים של תעסוקה לעובדי הפנימיות.
ועדות ההחלטה מתפקדות כבית משפט שדה, והחלטתן היא המכרעת משום שבתי משפט לנוער מקבלים את המלצות פקידות הסעד כמעט תמיד (חותמת גומי).
.
האזינו לראיון עם פרופ. ורד סלונים נבו ב"שעה האזרחית" רשת א', בהנחייתה של יעל צדוק.
.
.
קישורים:

      יום שלישי, 17 בנובמבר 2009

      ד"ר יוסי זיידר, מומחה לעבודה סוציאלית, הורשע במעשים מגונים בארבעה גברים

      מרץ 2005 - הכתבה: מנחה "קשר משפחתי" לשנתיים לכלא , ynet , מרץ 2005 , והכתבה מנחה "קשר משפחתי" הורשע במעשים מגונים , ynet , ינואר 2005
      .
      העובד הסוציאלי המומחה ד"ר יוסף זיידר, שהינחה בעבר את תוכנית הייעוץ "קשר משפחתי", הורשע בביצוע מעשים מגונים במטופליו ובמעשים מגונים בנסיבות אונס. גזר הדין - שנתיים בכלא.עובד סוציאלי - יוסף זייסר - שנתיים לכלא
      ד"ר זיידר, מומחה לעבודה סוציאלית, הורשע במעשים מגונים בארבעה גברים. השופטים הקלו בעונשו בשל העובדה שמשפטו נמשך כחמש שנים. לאחר ששקלו את הנסיבות ואת "הרס עולמו", החליטו לגזור עליו שנתיים וחצי מאסר בפועל, שנתיים וחצי מאסר על תנאי ו-50 אלף שקל פיצוי כספי לאחד המתלוננים בפרשה.
      .
      בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע היום (ג') את הפסיכולוג, ד"ר יוסף זיידר, מי שהיה מנחה התוכנית "קשר משפחתי" בביצוע מעשים מגונים במטופלים שלו ובמעשים מגונים בנסיבות אונס. ד"ר זיידר, בן 59, זוכה משתי עבירות של מעשה סדום באותם מטופלים וגזר דינו יינתן בשבועות הקרובים.

      השופטים שרה סירוטה, אברהם טל וד"ר עמירם בנימיני קבעו כי אין ספק כי זיידר ביצע באחד המתלוננים מעשים מגונים על רקע מיני לשם השגת גירוי וקבעו כי הוא הצליח לשכנע את המטופל לעשות זאת במרמה. וזאת מכיוון שלזיידר לא היתה כל כוונה להכשיר אותו כסרוגייט (מטפל מיני מקצועי).

      בנוסף, קובעים השופטים, ברור לחלוטין כי למטופל היה עבר פסיכיאטרי וכי הוא אדם ביישן חסר ביטחון בעל נפש מסוכסכת. עוד קובעים השופטים על סמך חוות דעת שהוגשו להם במהלך המשפט כי הכשרת סרוגייט איננה כוללת נגיעות הדדיות באיברי המין או התערטלות ובוודאי שאינה מגיעה לידי מין אוראלי ומעשים דומים.

      השופטים קובעים עוד כי הנאשם ניסה להסתיר את המניע האמיתי לביצוע מעשיו כאשר טען כי הוא איננו הומוסקסואל או דו מיני אך הוא איחל למטופל להיות דו מיני. השופטים חיזקו את החלטתם "בעזרת העובדה שבמהלך הטיפול הגיע זיידר לריגוש מיני ולפורקן מיני".

      בנוגע לאישום השני בו זוכה זיידר מביצוע מעשה סדום, הוא הורשע בביצוע מעשה מגונה בנסיבות אונס לאחר שהוכח כי המתלונן פעל תחת הרושם שזיידר מתכוון להכשירו כסרוגייט וכי זיידר ביצע בו מעשים מגונים במרמה וכי לא היתה לו כל כוונה או הכשרה להעסיקו בתפקיד.

      על שולחן העדים

      הראשון שעלה לדוכן העדים במשפט היה החוקר הפרטי יצחק אפרים, שחשף את הפרשה, בעקבות קשר שניהל עם משפחתו של אחד המתלוננים. אפרים סיפר כי הוא פגש את הצעיר שהתלונן נגד זיידר ואת הוריו כמה שבועות לפני שהפרשה התפוצצה, והעיד כי הוא היה זה שהמליץ להם להקליט את השיחות של הצעיר עם זיידר. "הצעתי למשפחה לפנות מיד למשטרה", סיפר אפרים. "הם מאוד חששו למצבו הנפשי של הצעיר. ואז הצעתי להם כל עזרה אפשרית וחשבתי שכדאי לעשות אימות לעניין".

      אפרים סיפר עוד כי, לאחר ששמע את הקלטת, המליץ למשפחתו של הצעיר לפנות לא רק למשטרה, אלא גם לאמצעי התקשורת. "חשבתי שצריך להוציא את זה לתקשורת כי הייתי בטוח שאחר כך יצוצו עוד מתלוננים ועוד מקרים", הסביר אפרים לבית המשפט. "אחרי שקיבלתי את אישורם, פניתי גם למשטרה וגם לתקשורת".

      אפרים סיפר עוד כי מצבו של הצעיר שהתלונן ראשון במשטרה היה קשה מאוד, אולם הוא נמצא בשלבי התאוששות. "הוא היה במצב מאוד קשה, נסער, נרעש. הוא גם פחד. הוא לא היה במצב טוב, אבל עכשיו זה מתחיל להשתנות, והוא מתאושש".

      בדומה לד"ר יוסי זיידר, התפרסם גם יותם בזכות פעילותו ב"מכון אדלר" - שאת שלוחתו בישראל הקים - ובתוכנית הטלוויזיה "קשר משפחתי". המטפל הנערץ, שנפטר בשנת 94', נחשב לאיש שסייע לילדים ונילחם על ההכרה בזכויותיהם. אולם מהתחקיר התגלתה תמונה אחרת לגמרי: החל מאמצע שנות ה-50' הפך אחי יותם את שלמה, ילד יתום בן 11 בו טיפל, לעבד המין שלו.

      קישורים:

      יום שני, 16 בנובמבר 2009

      פשעי הרווחה והפסיכיאטריה - שקר הסכיזופרניה

      המאמר שקר הסכיזופרניה , חנה איסלר , נובמבר 2009


      הסכיזופרניה - אין מחלה כזאת, אך יש לה תרופות...


      מונולוג של אישה מתוך מחלקה סגורה ואטומה
      חנה איסלר
      היא לא שיתפה את משפחתה בהתמכרותה לכדורים, החליטה כי נמאס לה מתחושת ה"באסה" שאלו מביאים עליה וזרקה אותם לפח. התאשפזה מרצונה במוסד לחולי נפש ונ-ח-ר-ד-ה * סיפורה של מאושפזת ב"קן הקוקיה"
      לרשימה המלאה


      מונולוג של נערה נמלטת א


      מונולוג של נערה נמלטת ב


      רק כדור אחד - 9 מ"מ

      במחקר שפורסם בכתב העת המפורסם Nature, הגיעו למסקנה כי לא נמצאה התרופה היעילה ל"מחלת" הסכיזופרניה. כעת מתחילים לחפש את התרופה שתתאים למחלה ובינתיים, מנסים על החולים מכל הבא ליד קלחת השסעת

      ▪ ▪ ▪
      קצת עובדות:

      • ישנם 70 אלף סכיזופרנים בישראל.
      • 70% מהמאושפזים במוסדות הפסיכיאטריים מאובחנים כחולי "סכיזופרניה".
      • 30% מחולי הסכיזופרניה אינם מגיבים למתן טיפול תרופתי.
      • 10% מחולי הסכיזופרניה מתאבדים.

      הגדרת סכיזופרניה:

      "סכיזופרניה (שסעת) איננה פיצול אישיות. היא כוללת הרבה, וכמעט את כל התופעות ה'חריגות': מחשבות שווא, הזיות, התנהגות פרנואידית, קהות רגשית, חוסר יוזמה, דיכאון ואפתיה, קטטוניות מוזרות וכולי...".

      • מכיוון שכך, ניתן להכניס לאותה קופסה כמעט את כולם. ואת כולנו.

      במחקר שפורסם בכתב העת Nature, שנערך על 15,000 סכיזופרנים בארה"ב, הגיעו למסקנה כי לא נמצאה התרופה היעילה ל"מחלה". במחקר נמצא שקיימות "אלפי וריאציות גנטיות זעירות שמגבירות באופן מצטבר את הסיכוי ללקות במחלה". בקיצור - לא מצאו כלום! וכעת מתחילים לחפש את התרופה שתתאים למחלה. ובינתיים, מנסים על החולים מכל הבא ליד.

      הסימנים לסכיזופרניה פורצים בגיל ההתבגרות בדרך-כלל (שהוא גיל קשה ובעייתי עקב שינויים הורמונליים ומשברי זהות), ואני נדהמת לקרוא בפורטל הפסיכיאטרים "טיפולנט", שחולים סכיזופרניים נוטים יותר לסבול מבעיות רפואיות, "כגון: סוכרת, איידס, מחלות לב וריאות, השמנת יתר, שיגרון. חלק מתחלואה זו קשורה בתופעות הלוואי של תרופות אנטי-פסיכוטיות. בנוסף, חולים סכיזופרנים בסיכון מוגבר להתאבדות, לסמים ולאלכוהול"!!!

      • הרי כאן הפסיכיאטרים מודים שהתרופות הפסיכוטיות גורמות לכל התחלואים והם עוד לא סיפרו לנו על הדיס-טוניות, הטורט, הדיסקניזיה והעוויתות, על הירידה בספירת הדם ועל השיתוקים ושאר מרעין בישין.

      עוד כותבים הפסיכיאטרים: "הטיפול המרכזי בסכיזופרניה הוא טיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות הממוקדות בחסימת פעולת הדופמין המוגברת. וכן תרופות אנטי-חרדתיות. במקרים קשים, ו/או באי-עמידות לתרופות, נעשה שימוש ב-E.C.T - שוקים חשמליים (נזעי חשמל) המשפיעים על מערכת העצבים המרכזית".

      • אבל, למרות חוסר העמידות לתרופות, ממשיכים להגדיל את המינונים ולהחליף תרופות ללא אבחנה ובתוספת לשוקים החשמליים (שעל תופעות הלוואי שלהם לא מדברים - אובדן זיכרון, ריסוקי שיניים ועוד...).

      לאורך השנים נבדקו דינמיקות משפחתיות שונות וקשריהן להתפתחות הסכיזופרניה, אך הרעיונות האלה לא זכו לתמיכה מחקרית.



      תרופות קטלניות בניגוד לרצון החולה ומשפחתו

      הפסיכיאטרים בעלי ההשפעה מנסים לטעון שהסכיזופרניה הינה מחלה מוחית (נוירולוגית) כמו האלצהיימר, הפרקינסון והטרשת הנפוצה. החוקרים סותרים חד-משמעית טענה זו: אין שום אנומליה במוחם של המכונים סכיזופרנים ונמצאו אותם סימנים במוחם של הלא-סכיזופרנים. אין בסכיזופרניה הידרדרות הדרגתית במשך שנים כמו במחלות פרקינסון, אלצהיימר וטרשת נפוצה.

      ומעבר לכך: חמישה מתוך שישה סכיזופרנים מבריאים לחלוטין! הידעתם? חלקם מחלימים בעצמם - ללא שום טיפול. ואף מגיעים להישגים מרשימים אחרי ההחלמה. מה שלא קורה במחלות המוחיות המוכחות. למרות כל זאת, במוסדות הכפייה בישראל מקבלים ילדים ומבוגרים בכוחניות, ובניגוד לרצונם ולרצון הוריהם, שמהם הם מורחקים, תרופות!

      חולי סכיזופרניה מקבלים גם תרופות קטלניות ניסיוניות נגד פרקינסון ושאר מחלות מוחיות, שמונעות מהם להחלים בעתיד והופכות אותם לנכים בנוסף לבעיות נפשיות שעשויות לחלוף מאליהן. שהרי התודעה האנושית - אין לה חקר.

      כמובן, בניסיונות להוכיח את צדקתם, מאז המצאת ה-CT שמקרין רנטגן ברמות גבוהות, הפסיכיאטרים בקלילות רבה 'מקרינים' את החולים במחלקות הפסיכיאטריות הסגורות ללא הסכמתם וללא ידיעתם, וגורמים להם, לא פעם, לגידולים סרטניים (לילדים במיוחד, משום שהם בעלי רקמות רכות).




      התאבדויות ללא עילה

      אי-אפשר לנבא מי ילקה בסכיזופרניה וכמה זמן ייקח לו להחלים - כמה ימים, חודשים או שנים. אבל עצם האמירה לחולים, שהם חולים במחלת הסכיזופרניה ואבודים לנצח - הינה שקר! ועל-ידי כך דוחפים אותם להתאבדות.

      במשפחתי המורחבת התאבדו שתי נשים שהוגדרו סכיזופרניות במהלך אישפוזן. הן לא ראו את האור והתרופות דחפו אותן אל מותן. האחת, בעודה בת 19, השליכה עצמה מתחת לרכת דוהרת לאחר לידה טראומטית. והשנייה, אם לבנים בוגרים, תלתה את עצמה במוסד בו אושפזה. שתי נשים מוכשרות ויפות, שלא כך היו אמורות לסיים את חייהן.

      מכיוון שאין מחלה כזאת, ומכיוון שגם אין תרופה למחלה הזאת - הפסיכיאטרים מייחסים אותה כמעט לכולם, לאותם 70%, במוסדות האימתניים שבארצנו; וכן עורכים בחוסים ניסויים, כביכול בהסכמה.

      על הניסויים בבית החולים "שער מנשה" במאמר הבא.

      .
      קישורים:

      יום ראשון, 15 בנובמבר 2009

      "עוד לבנה בחומה" - פארודיה של הפינק פלויד על "חינוך" תוקפני

      פארודיה של הפינק פלויד על העיצוב מחדש של ילדים במערכת החינוך.
      .

      .
      מערכת החינוך במדינת ישראל הפכה להיות כלי שרת בידי רשויות הרווחה לאכלוס פנימיות, ומסגרות השמה חוץ ביתית, אשפוזים פסיכיאטריים כפויים שלא לצורך, טיפולים "תרופתיים" בסמים פסיכיאטריים מסוכנים בעלי תופעות לוואי קטלניות, ועוד.
      מדובר במודל עסקי אשר נועד לספק פרנסה לעובדים סוציאליים, פקידי סעד, פסיכיאטריים, חברות התרופות פסיכולוגים ועוד כל מיני.
      המודל כשל לחלוטין, רמת החינוך וההשכלה נמצאים בירידה מתמדת, העוני והפשיעה בעליה. זוהי מדיניות חינוך ורווחה הנשלטת ע"י ארגונים תאבי כוח ובצע.
      היוקרה של בעלי מקצוע העוסקים בתחום: שופטי נוער, משפחה, עורכי דין, פסיכיאטרים, פסיכולוגים, מנהלי בתי ספר, אבדה, והם מאבדים את אמונם בציבור.
      .
      מילות השיר:

      We don't need no education
      We dont need no thought control
      No dark sarcasm in the classroom
      Teachers leave them kids alone
      Hey! Teachers! Leave them kids alone
      All in all it's just another brick in the wall
      All in all you're just another brick in the wall

      We don't need no education
      We dont need no thought control
      No dark sarcasm in the classroom
      Teachers leave them kids alone
      Hey! Teachers! Leave them kids alone!
      All in all it's just another brick in the wall

      "Wrong! , Do it again"
      All in all you're just another brick in the wall

      "If you don't eat yer meat, you can't have any pudding. How can you
      have any pudding if you don't eat yer meat?"

      "You! Yes, you behind the bikesheds, stand still laddy"


      .

      .
      קישורים:

      יום שבת, 14 בנובמבר 2009

      הונאות משרד הרווחה: הוצאת ילדים מהבית על מנת למלא מכסות במוסדות, כדי שלא להפסיד תקציבים.

      משרד הרווחה הוא גוף ממסדי מסוכן מאוד, חוטא ומחטיא, לצורך מילוי מכסותיו וקבלת תקציב הוא מוציא ילדים מביתם, הורס משפחות, וגורר למצעד האיוולת הסוציאלי את מערכות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער, מסגרות חינוך, בתי חולים, פסיכיאטרים תאבי בצע, משטרה, פרקליטות ועוד.
      .
      מאמר דעה: תפסיקו להוציא את הילדים מהבית , רוני אלוני סדובניק , נובמבר 2009 , nrg

      ישראל היא המדינה מספר 1 בהוצאת ילדים מביתם. למה? כי משרד הרווחה צריך למלא מכסות במוסדות, כדי שלא להפסיד תקציבים. אבסורד

      על פי הנתונים שפרסמה לאחרונה השדולה למען הילד בכנסת, עולה כי ישראל מובילה במקום הראשון בעולם בהוצאת ילדים מהבית. מסתבר כי 5% מהילדים בישראל מוצאים מבתיהם ומחיק משפחתם, זאת לעומת 0.5% במדינות המערב.

      נכון, ישנם מקרים בהם אין מנוס אלא להרחיק מיד את ההורים הפוגעים מהילדים, אבל מקרי קיצון אלו הם בודדים, ובמרבית המקרים ניתן היה לשקם את הילדים בתוך המשפחה ולתמוך בתא המשפחתי כולו, אם על ידי ליווי מקצועי, ואם על ידי תמיכה כלכלית וקהילתית.

      סיפורם הטראגי של ילדי תימן ממחיש את הקלות ההיסטורית הבלתי נסבלת בה הממסד בישראל קורע זאטוטים מחיק משפחתם מתוך גישה פטרונית, מתנשאת, היודעת טוב יותר מהילדים או מאמהותיהם, מה טוב עבורם.

      בשעה שרשויות רווחה במדינות המערב השכילו מזמן לבחון כל מקרה לגופו, תוך תובנה בסיסית כי המקום הטוב ביותר לכל ילד הוא בזרועות אימו, אצלנו עדיין נוהגת השיטה הקומוניסטית הבוחנת את כל המקרים באמת מידה זהה ותוך רמיסה ברגל גסה של כל ניסיון לגמישות ולאבחון פרטני יותר בין מקרה למקרה.

      מכסות קבועות להוצאת ילדים מהבית
      בישראל חיים כרגע 75,000 ילדים שהוצאו מביתם וחיים בכ-500 מוסדות של משרד הרווחה. מערכת מפלצתית זו לוגמת לקרבה כל שנה 5 מיליארד שקלים למימון השוטף של עובדי הפנימיות, אומנות ומוסדות שונים ומשונים, זאת בשעה שהיה ניתן להפנות לפחות חלק מהסכום לשיקום מקצועי של הילדים בחיק משפחתם.

      תקציב אדיר זה המוגדר ומיועד במיוחד למימון הוצאת ילדים ושהייתם במוסדות, הינו סעיף מרכזי וקבוע בתקציב השנתי הכולל של משרד הרווחה. כלל ברזל הוא במשרד האוצר, לפיו משרד ממשלתי שאינו עושה שימוש במלוא הסכום שאושר לו בשנה מסויימת, לא זו בלבד שלא יגדילו את תקציבו בשנה הבאה אלא אף יקצצו את אותם הסכומים שלא נעשה בהם שימוש.

      מצב אבסורדי זה גורם לכך, שמשרד הרווחה הזקוק כל כך לכסף אינו יכול להרשות לעצמו להפחית את מספר הילדים המוצאים מביתם שכן עליו לעמוד במכסות קבועות המגיעות עד אלפי ילדים המוצאים בשיטתיות בכל שנה מביתם, וכשהמולך דורש את ליטרת הבשר, נרתמת כל המערכת כדי לספק את תאבונו.
      מרחיקים את הילד במקום את הגורם הפוגעני
      שופטי בתי המשפט לענייני משפחה או נוער מהווים למעשה רק חותמת גומי להמלצות של עובדי הרווחה ומאשרים כמעט כל בקשה להוצאת ילד מהבית המוגשת להם. גם עובדי הרווחה אינם אשמים בשיטה, ההנחיות והקריטריונים מונחתים על ראשם מלמעלה, וכידוע הסיבה לכל מדיניות נעוצה בסופו של יום בהיבט התקציבי.
      ילדה
      ילדה צילום: חן גלילי

      ישראל, כהרגלה, מפגרת אחרי מדינות מפותחות אחרות, בהן כבר הוטמעה התובנה כי הדרך הבריאה ביותר לשיקום 99% מהילדים היא דווקא בתוך הבית פנימה, במסגרת שיקום כלל משפחתי. נכון, ישנם מקרים קיצוניים בהם טובת הילד מחייבת הרחקתו מבן משפחה פוגעני, ואולם מדוע לקרוע דווקא את הילד מהבית ולא להרחיק לתמיד את הגורם הפוגע?

      נתונים סטטיסטים מלמדים אותנו שוב ושוב כי אחוז הילדים המוצאים מהבית מקרב שכבות העוני והנזקקות הכלכלית הוא גבוה בצורה משמעותית. האם לא הגיעה אם כן העת לשקם משפחות נזקקות אלו, לסייע להן לצאת ממעגל המצוקה וזאת בהפניית התקציב למימון הוצאת הילד מביתו, והקצאתו למשימה הרציונאלית יותר?

      בשונה מממשלות עבר כושלות, נקרתה למשרד הרווחה שעת כושר גורלית, משום שבראשו עומד היום שר רווחה בעל נפש יתרה וחשיבה יצירתית, שר שדעתו נחשבת מאד בעיני ראש הממשלה, שר המשפטים ושר האוצר. טוב יעשו אלו ביחד, אם ינתקו אחת ולתמיד את הקשר המעוות בין גודל התקציב של משרד הרווחה ובין מכסת הילדים המוצאים מביתם. המדד להגדלת התקציבים לרווחה צריך להמדד רק על ידי הצלחות בשיקום ילדים בביתם, ולא על פי היקף הוצאתם מהבית.

      הכותבת היא עורכת דין, מתמחה בהליכי חקיקה וממשל, פעילת זכויות אדם.

      ------------------------------------ סוף המאמר

      תגובה מהטוקבק:
      יישר כוח לרוני על כתיבת המאמר ועל הניתוח. יש טעות אחת מהותית בניתוח: יצחק הרצוג הוא פוליטיקאי, כמו כל שרי הרווחה לפניו, שיודע היטב על איזה צד מרוחה החמאה ובמי הוא תלוי לבחירתו מחדש. כל שרי הרווחה, למעט שלמה בניזרי, הבינו שאם הם רוצים עתיד בפוליטיקה עליהם להימנע מלהרגיז את ביורוקרטיית הרווחה שכוחה הוא בלתי נתפש, במונחים של תקציבים כוח אדם, חיבורים אישיים וארגוניים וכיוב'. בניגוד לבניזרי שגילה אומץ לב חברתי וציבורי נדיר, הרצוג הוא פוליטיקאי מהזן המצוי, הדואג להישרדותו הפוליטית ולכן אין סיכוי שהוא ישנה משהו בשיטה אלא אם הוא יבין שהוא עשוי להרויח מכך פוליטית. ודבר זה לא יקרה כל עוד המשפחות הרבות מהן נלקחים ילדים הן אוכולוסיה מוחלשת ללא ייצוג פוליטי.

      מאמר דעה: תפסיקו להוציא את הילדים מהבית , רוני אלוני סדובניק , נובמבר 2009 , nrg


      קישורים:

      יום רביעי, 11 בנובמבר 2009

      תלמידי כיתה א בבית ספר בבת ים התעללו בחברם לכיתה - המורה והיועצת ביקשו מההורים לא לספר להורי תלמידים אחרים

      רשת ב' - 11.11.2009 - האלימות הפושעת בחברה חצתה שיא חדש: המשטרה חוקרת חשד להתעללות של כמה תלמידי כיתה א' בילד בכיתתם בבית ספר יסודי בבת ים.
      באחד המקרים הפשיטו הילדים, בגילאי 6-7, את הילד ממכנסיו בשרותים ונגעו בו.
      התלמידים המתעללים הושעו מבית הספר והורי התלמיד העבירו אותו לבית ספר אחר. אמו של הילד אמרה כי צוות בית הספר ביקש ממנה שלא לספר על המקרה להורים אחרים.
      .

      .
      מעיריית בת ים נמסר כי זהו מקרה חריג שאינו מעיד על הכלל וכי גורמים מקצועיים טיפלו בו.

      ממשרד החינוך נמסר כי בעקבות האירוע הוכנסה תוכנית המוגנות לבית הספר ותלמידים בוגרים, גימלאים ומתנדבים ילוו את התלמידים בהפסקה, ויצפו עליהם בכיתות, בחדרי השרותים ובמקומות המשחק.
      .
      "ישראל היום" מה- 12.11.2009
      תלמידי כיתה א בבת ים ביצעו מעשה מגונה בבן כיתתםקישורים:

      יום שלישי, 10 בנובמבר 2009

      פשעי הפסיכיאטריה והרווחה - רק כדור אחד 9 מ"מ

      המאמר רק כדור אחד 9 מ"מ , חנה איסלר , נובמבר 2009 ,
      נתינת מרשמים פסיכיאטריים בגין קשיים נפשיים זמניים/כרוניים הפכה להפקר - המרשמים ניתנים בקלות ראש מזעזעת, גם ע"י רופאי משפחה; לא ניתנות אזהרות לגבי הסיכון שבתרופות; לא מגלים לנו שמדיכאון ניתן לצאת גם ללא מרשם תרופתי, ועוד מחדלים נוספים
      מרשמים ה"חורגים ממסלול השפיות"

      ▪ ▪ ▪
      מאמר זה אמור לשמש תמרור אזהרה לפסיכיאטרים ברושמם, בקלות ראש, מרשמים ל"חולים" או למי שתויגו זמנית כ"חורגים ממסלול השפיות", השרויים בדיכאון, שבדרך כלל גוררם לרצון למות מפאת הסבל הרב הכרוך בו. וכפי שהם מכונים בעגה הפסיכיאטרית: "אובדניים", "בעלי מסוכנות" לעצמם ולסביבתם. האזהרה מתייחסת גם לרופאי המשפחה שנטלו לעצמם רשות לרשום מרשמים נגד דיכאון לבקשת החולים. זאת בניגוד לחוק, גם בקופות החולים, לאחר שיחה של 10-5 דקות במרפאה.

      לעיתים לא קיימת כלל אבחנה פסיכיאטרית. לעיתים היא שגויה. לא נעשית על-ידי מומחה, ואינה מושכלת. כי הרי לא קיים אבחון מדעי או מבחן כלשהו, שיכול לקבוע בדייקנות מהי ההפרעה ממנה סובל הפציינט. האם זאת מחלה, או קצר בתפקוד השגרתי כתוצאה ממאורעות חייו - אובדן, נטישה או התעללות. בטח לא בדקות מספר על-ידי עובד סוציאלי. זה שזה לא מדע מדויק - בזה מודים רב הפסיכיאטרים בעולם. והם עצמם יודעים שלא ניתן לכוון את הכדור המתאים להפרעה, אז מ-נ-ס-י-ם!

      לא מזהירים את החולה ובני משפחתו מפני תופעות הלוואי החמורות הניאורולוגיות והפיזיות שלעיתים אינן הפיכות. הרי התרופות הללו עושות מניפולציה על המוח ומערכת העצבים המרכזית. וכל תרופה כידוע, יש לה תופעות לוואי על הכבד, ההורמונים והבלוטות, ועשויה לגרום להתפתחות מחלות נוספות.

      לא בודקים את רגישות החולה לתרופות הללו ואת ההיסטוריה הרפואית שלו, כפי שנעשה ברפואה הכללית. לא מוקראות לו זכויות החולה, אלא נמנעות ומוסתרות ממנו. כמו-כן, לעיתים, אין מעקב של הרופא על מה שקרה לאחר נטילת התרופה, כמו במקרה שלפנינו. ובוודאי שלא לוקחים אחריות אישית על הרס חייו וחיי משפחתו של החולה ועל הסבל שנגרם לו. אינני מתייחסת לכל הרופאים בצורה גורפת כמובן. יש רופאים מצוינים שמצילים חיים ומכבדים את צלם האדם באשר הוא.

      "חולה הנפש" - אינני יודעת אם יש דבר כזה. מחלה מתמדת של הנפש? אמר לי פסיכיאטר מחוזי, שניתן לצאת מדיכאון ללא תרופות, "זה חולף מעצמו - את יודעת?", אבל לא משמיעים את האופציה הזאת לחולה. רבים מהם מתנגדים נחרצות לשימוש בתרופות וכימיקלים, וכופים אותם עליהם בכחש ומרמה.

      בחברה המעוותת שלנו, עדיין, מורחקים "חולי הנפש" ה'מוקצים' הרחק ככל האפשר מהחברה "השפויה", למוסדות קודרים, שסביבם גדרות תיל, שלא יברחו חלילה... יש קשר של שתיקה על הנעשה שם וחיסיון רפואי כביכול על פרטיות החולה. אבל בפועל, מתבצעים שם עוולות ופשעים, השפלות והתעללויות, כי על משוגעים מותר לעשות הכל. הרי ברוב חולשתם לעולם לא יעשו דבר. הפסיכיאטרים וכוח העזר שמועסק שם, משום מה ברוב יהירותם, מרגישים מוגנים ובטוחים שלא ייתבעו; ואם כן ייתבעו, מי שישלם זה משרד הבריאות - קרי המדינה.

      בסיפור של דודי, אין אשפוזים, כי הבחור כבר לא היה בן 18 אלא בן 23 כשחלה, אחרת, אין ספק, היה נלקח לאשפוז כפוי ומבלה שנים רבות בתוך גדרות התיל (לדבריי העובדת הסוציאלית).

      אזהרתי מופנית גם לעבר ציבור החולים - אל תהיו תמימים, לימדו את הנושא - יש לכם זכויות חולה, זכויות משפטיות. מותר לכם להתנגד לתרופות, לטיפולים פולשניים, לנזעי חשמל. שאלו על תופעות הלוואי, בקשו חוות-דעת נוספת, אבחון נוסף, ממש כפי שאתם עושים במחלות הגוף. השמיעו קולכם. אתם חלק אינטגרלי מהחברה, וזה יכול לקרות לכולנו.

      ההתרגשות של דודי על חשיפת סיפורו הכואב אותו שמר שש שנים בהסתגרותו, והתודות שהוא הרעיף עלי בנוכחות אמו, ש-News1 ואני לראשונה גילינו אמפתיה למצבו ולא ראיתי אותו כ"במשוגע" - אלא כבחור מקסים וחכם. כל זה הבהיר לי את משמעות המילה - חסד.

      עד כאן הפתיחה לסיפורו. בהמשך, דבריו של דודי.
      דודי הגיב בטוקבק לכתבתי: "הנערה הנמלטת א", כשהוא מתחנן לפרסם את דבריו למען יראו וייראו מהתרופות הפסיכיאטריות. נעניתי לזעקתו, חדרתי את בדידותו, ובאתי אל ביתו לראיין אותו ואת אמו.

      אחרי כמה דחיות מחמת הבושה, יצא מחדרו חבוש במשקפיי שמש. בחור גבוה, יפה תואר, כחוש, מתבטא ברהיטות, אינטליגנטי – אינו יודע שהוא כזה. לדבריו, הוא עומד להגיש תביעת רשלנות בקרוב. רגע לפני ההתיישנות.

      "למדתי בתיכון במגמה ביולוגית. שירתתי שרות צבאי מלא בנון-מם, ואחר-כך בתל השומר. השתחררתי בגיל 22. היו לי בעיות של ביטחון עצמי ודימוי עצמי נמוך. התחילו לי פצעיי אקנה, התחלתי להסתגר. נוספו לזה בעיות בבית, עם אימא שלי. סיר לחץ. הוריי גרושים. אבי חזר בתשובה ועוד...

      החברים שלי יצאו לדיסקוטקים ואני נשארתי בבית. לאט לאט התרחקו. בשבילי להיפגש היום עם מישהו זר, וגם איתך, זה קשה מאד. חרדה גדולה. איכפת לך שאני יושב רחוק ומרכיב משקפיים. אפילו עכשיו הלב שלי מאד דופק. יש לי לחץ בזמן חרדה. אני מפתח רעד קל וצביטה בצוואר ובעורף.

      יש לי טארדיב טוראט ודיסקנזיה, שגורמת לי כל היום לעוויתות בפה ובלסת. אין לך מושג איזה סבל. והכול נגרם בגלל תרופה פסיכיאטרית קטלנית אחת לפני מספר שנים. זוהי פגיעה נאורולוגית חמורה. מאז אותו היום השחור – 17 לאוגסט 2003. מצבי החמיר. שיגעתי את אימא שלי, איימתי להתאבד. אמי שרצתה לעזור לי פנתה לקופת חולים כללית לבקשת עזרה. המליצו לנו על רופא פסיכיאטר שיבוא לביקור בית תמורת 500 ש"ח. בדיוק אז קיבל רשיון - מסתבר בדיעבד. היה אצלנו שלוש רבעי שעה, לא נתן דיאגנוזה, אבל רשם כדור T.semap ו-dekinet לפי הצורך, אמר: "התרופה הזאת תוציא לך את הפחד, תשכיח ממך את המחשבות האובדניות והדימוי העצמי הנמוך".

      אני חקרתי רבות אחר-כך על התרופה הזאת – "סמפ" עשויה מארס נמלות-אש, עכברים במעבדה מתו כשניסו עליהם את התרופה. בארה"ב חל איסור לתת אותה. לא חוקית! אבל נמצאת עדיין בבתיי המרקחת של קופת חולים. זוהי תרופה אנטי פסיכוטית מהדור הישן בעלת סיכויי הפגיעה הנאורולוגית הגבוהה ביותר. היא ניתנה כמענה אחרון לחוליי "סכיזופרניה" ולא במקרה כמו שלי. יכלה להינתן תרופה אנטי דכאונית כגון – סרוקסט, פרוזאק וכו.

      קשה לי אפילו לספר לך מה עבר עלי חצי שעה לאחר בליעת התרופה: התחלתי להרגיש חוסר שקט חזק. אקטזיה חזקה - הלכתי וחזרתי כל הזמן. יצאתי מגדרי! אחרי עוד חצי שעה התחילה לי ACUTE DISTONIA העורף נתפש לי כמו גזע, כל הלסת התעוותה חזק ולא יכולתי לנשום. בערך 3 שעות.

      אחרי זה רעדתי ועברתי פרכוסים שעה שלמה. אמי התקשרה לרופא שנתן את התרופה והוא לא היה זמין במשך שעתיים. מרב ייאוש אימי שראתה אותי סובל היא רצה לרופא המשפחה והשאירה אותי מוטל על הריצפה, ולא הזעיקה אמבולנס, הכלב שלי בא ללקק לי את הפנים... אחר-כך הרופא שלח פסיכיאטר אחר שרשם עוד תרופות, אבל לא נגעתי בהן. כשאימי אמרה לרופא שהוא הרס לה את הבן – הוא ענה שהיא היסטרית – אל תהיי בפאניקה – מקסימום תתבעי אותי – יש לי סוללה של עורכיי דין שיגנו עלי.

      אם לפני כן היו לי ריגשי נחיתות - כעת עליי להתמודד גם עם סבל גופני ועוותים. אני חושק את השיניים והעיניים רועדות. נסיגת חניכיים דרסטית , רפיון שריריי הצוואר, ולאחרונה חוסר יכולת לבלוע – קשיים בבליעה. מתבייש ברזון שלי. אני בסך הכול בן 30 ואין לי תקווה. הרופאים הרבים שפקדנו – אמרו לי: "תשלים עם זה ותשתוק!".

      ד"ר מיקי פולק מנהל הלומי קרב בתל השומר הביע צער רב שרשמו לי את ה"סמפ" ככה על הפעם הראשונה. היחידי שהאמין בי ואף הסכים לנתח אותי הוא ד"ר אדיקיאן, רופא ארמני מרמב"ם, שמוכן לנתח לי את הלסת.

      אני לא מסוגל לצאת מהבית – זאת הבעיה. לפני כמה שנים הייתי יוצא קצת בחושך, למכולת. אבל כשאני רואה זוגות צעירים, אני מאד מקנא. מי תרצה אחד כמוני? אפילו נכה כמוני בטח לא תרצה. ואימא שלי, כמה זמן היא תחזיק מעמד ככה? לי היה לי כוח אפילו להגיש תביעה משפטית וכבר חלפו שש וחצי שנים. תדעי לך שהתרופות הפסיכוטיות גורמות לאלימות ולהתאבדות. נותנים את זה לסכיזופרנים כדי לגמור אותם – שיתאבדו כמו דודו טופז. ועוד רבים אחרים.

      תודה שאת מקשיבה לי ועוזרת למצוא עורך דין, שבאת אלי ואת מאמינה לנו שכדור אחד 9 מ"מ הרס לנו את החיים.

      עד כאן דבריו של דודי.

      קישורים: