יום רביעי, 30 במרץ 2011

השירות למען הילד - חטיפת תינוק בלידתו

רשת ב - המדור לחיפוש קרובים - מרץ 2011 - סיפורה של צעירה בשנות ה- 70 כבת 15 אשר עובדת סוציאלית מהשירות למען הילד בדרך רמייה החתימה אותה על מסירת בנה לאימוץ מבלי שניתנה לה אפשרות להיוועץ עם בן זוגה או בני משפחתה.



קישורים:

יום שלישי, 29 במרץ 2011

התרופות ללא מרשם שיכולות להרוג אותך - משככי כאבים: נורופן, אקמול, אדוויל, אופטלגין...

משככי כאביםהכתבה התרופות ללא מרשם שיכולות להרוג אותך , ד"ר איתי גל , ynet, מרץ 2011

הן נמכרות ללא מרשם וללא פיקוח רפואי, אך התרופות הנפוצות לשיכוך כאבים, כמו נורופן ואקמול, רחוקות מלהיות תמימות. לעתים, כמו במקרה של שירלי מרדר שפורסם לראשונה ב-ynet, לאחר שימוש ארוך טווח מתגלות השפעות מזיקות, החל בהרס הכבד והכליות ועד התקפי לב ושבץ. מהן הסכנות ואיך ניתן להימנע מהן?

איך מאושרת תרופה?

לפני שתרופה חדשה מאושרת לשיווק חולפות שנים של פיתוח ומחקר, שנועדו לבחון היטב את פעילותה של התרופה, יעילותה ובטיחותה. בשלב הראשון, השלב הקדם קליני, נבדקות התכונות הפרמקולוגיות של התרופה ומידת רעילותה בחיות מעבדה ובתרביות רקמה. בין היתר נבדק גם החשש מהיווצרות גידולים או מומים בעובר. הצלחת השלב הזה מביאה לשלב קליני ראשון, שבו נבדקת התרופה על מתנדבים בריאים, במינונים שאינם צפויים לגרום לסכנה. החוקרים לומדים אז על תכונות הבטיחות וסבילות התרופה, כמו גם על מידת יעילותה.

בשלב הקליני השני נכללים מאות חולים שנבחרו בקפידה, ולהם ניתנת התרופה במינונים שונים. סדרת ניסויים זו אורכת כשנתיים, ואחריה נערך שלב שלישי, שבו נכללים אלפי חולים במספר מרכזים רפואיים ובכמה מדינות. כאן נבדקת התרופה הן מול תרופות אחרות והן מול תרופות פלסבו (דמה) שאינן מכילות כל חומר פעיל. לאחר ארבעת שלבי הניסוי מוגשת התרופה לרישום, אך גם אז לא מסתיים שלב הבדיקה. שלב המעקב לאחר השיווק חושף לעתים נתונים שלא התגלו בניסויים קודמים, ולעתים עולות שאלות המצריכות בדיקות נוספות.

כל תרופה טומנת בחובה תופעות לוואי לא מועטות. רגע לפני שאתם בולעים את הגלולה, הנה כמה מהאזהרות החדשות שהתפרסמו לאחרונה לגבי תרופות פופולריות.

איבופרופן: התקף לב, הרס כליות וכבד

בשלהי מלחמת העולם השנייה גילתה חברת באייר את יכולתו של האספירין להפחית דלקות ולשכך כאבים. מאז התרחבה משפחת התרופות מפחיתות הדלקת, ובשמן הרפואי NSAIDS, לכדי עשרות תרופות המעכבות שני אנזימים הקרויים COX . אנזימים אלה יוצרים חומרים דלקתיים בגוף הגורמים לכאב. החסימה מעכבת גם פרוסטאגלנדינים, חומרים שמשתחררים במקומות פציעה בגוף ואחראים אף הם ליצירת כאב ודלקת. תרופות ה-NSAIDS מפחיתות את עוצמת הכאב ופועלות תוך כשעה בהפחתת קשיון וכאבי מפרקים. עם זאת, שימוש ממושך בהן גורם לתופעות לוואי קשות.

אחת התרופות הפופולריות ביותר היא האיבופרופן (המוכרת בשמה המסחרי נורופן ואדוויל). החומר איבופרופן הומצא על ידי ד"ר סטיוארט אדמס, כימאי שנטש את בית הספר בגיל 16 כדי לעבוד כעוזר מחקר בחברת בוטס האנגלית. את לימודיו האקדמיים השלים בזמן שעבד בחברה.

את נוסחת האיבופרופן פיתח ד"ר אדמס לא במעבדות החברה, אלא במעבדה מאולתרת שהקים במטבח ביתו. רק לאחר מספר שנים של פיתוח הציג את החומר להנהלה שהחליטה להשקיע משאבים בהמשך פיתוחו. איבופרופן הוא אחד החומרים הרפואיים הוותיקים שממציאו עדיין בין החיים. ד"ר אדמס חי וקיים ואף מרצה מעת לעת בכנסים על תהליך הפיתוח של האיבופרופן.

כמו במרבית התרופות, גם שמו של איבופרופן נגזר ממרכיביו הכימיים. החלק הצדדי של מולקולת האיבופרופן מכיל את המרכיבים איזו-בוטאן, חומצה פרופריוניק וטבעת פנילית. שילוב של תחיליות המרכיבים מניב את השם איבופרופן.

הסיבה שהניעה את ד"ר אדמס לפתח את האיבופרופן היתה לדבריו למצוא חומר יעיל וזול יותר מאספירין הוותיק לשיכוך כאבים ודלקות. באותה עת היה אספירין התרופה היחידה מקבוצת ה-NSAIDS, מה שסייע להסביר את מחירה הגבוה בשוק.

בשנת 1962 נרשם האיבופרופן כפטנט בבריטניה. התכשיר הראשון שהיה מבוסס על איבופרופן נקרא "ברופן" והוא שווק על ידי חברת בוטס. בניגוד להתוויה כיום, התכשיר היה מיועד לטיפול ארוך טווח בדלקת פרקים בלבד.

נורופן הוא משכך הכאבים הראשון שהתבסס על האיבופרופן ושיווקו החל בבריטניה בשנת 1983. כיום נמכרות ברחבי העולם כמיליארד וחצי קפליות נורופן בכל שנה. שמו של הנורופן בא לו מאיחוד הקידומת Neuro של מערכת העצבים, וסיומת פן המקורית של איבופרופן.

מחקרים שנערכו לאחרונה מצאו כי איבופרופן יעיל במידה מסוימת גם לטיפול במחלות אחרות כמו פרקינסון ואף אלצהיימר. אף שהמחקרים רק בתחילת הדרך, הם עשויים להוביל לפיתוח דורות חדשים של תרופות המבוססות על משפחת ה-NSAIDS.

אלא שכידוע, אף תרופה לא פטורה מתופעות לוואי. כמו שאר חברי משפחת ה-NSAIDS, גם איבופרופן עלול לגרום לדימומים מדרכי העיכול, במיוחד בשימוש ממושך. מסיבה זו התרופה אינה מומלצת לאלה הסובלים מכיבים או דלקות במערכת העיכול לאלה הנוטלים תרופות לדילול הדם או לאלה הלוקים בהפרעות קרישה. איבופרופן עלול גם להפחית מיעילות תרופות מסוימות להורדת לחץ דם ותרופות משתנות.

במקרים נדירים עלול איבופרופן לגרום לנזק קטלני הרבה יותר. במקרים מסוימים עלול נורופן לגרום לפגיעה בכבד המתרחשת אצל עד 15% מהמטופלים. תחילה נראית עלייה באנזימי כבד בבדיקות דם, עלייה המרמזת על פגיעה כבדית. במקרים נדירים גורם איבופרופן לתגובת כבד סוערת ביותר כמו זו שהתרחשה אצל שירלי מרדר, הכוללת צהבת, דלקת כבד, הרס בלתי הפיך של תאי הכבד עד לכשל כבדי. חלק מחולים אלה מוצאים את מותם ללא השתלת כבד.

בניסויים קליניים על התרופה איבופרופן נמצא כי היא מגבירה את הסיכון להתקפי לב ושבץ מוחי קטלניים. תרופות NSAIDS ובהן נכלל איבופרופן עלולות גם לגרום להופעת יתר לחץ דם, או להחמרתו של יתר לחץ דם. התרופה עלולה לגרום גם לנזק בלתי הפיך לכליות, עד כדי צורך בטיפולי דיאליזה והשתלת כליה.

פראצטמול (אקמול): מהתרופות הרעילות ביותר

אין כמעט ארון תרופות שאינו כולל אחת מתרופות הפראצטמול לשיכוך כאבים והורדת חום. אלא שמעטים יודעים שהתרופה המוכרת יותר כאקמול, דקסמול ועשרות אחרות - רעילה ביותר.

על אף תופעות הלוואי הנדירות שלה, הרי שמינון עודף עלול להיות קטלני במיוחד: נטילת התרופה במינון של כשמונה גרם ביממה, כלומר מעל 16 כדורים, עלולה לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בכבד ולהוביל עד למוות. המינון המותר הוא שלושה גרם ביממה, 500 מ"ג בכל ארבע שעות. זו אחת הסיבות לכך שמשרד הבריאות פסל בקשת חברת תרופות לשיווק פראצטמול במינון של 1,000 מ"ג לטבלייה, בשל החשש ממינון עודף מסוכן.

פראצטמול מסוכן גם בשילוב עם אלכוהול, תרופות ללחץ דם, מיץ אשכוליות או תוספי תזונה המכילים היפריקום: שילוב שכזה עלול אף הוא לגרום לפגיעה בכבד.

דיפירון (אופטלגין): פגיעה במח העצם

דיפירון היא אחת התרופות הביתיות החזקות לשיכוך כאבים המשווקת בישראל. שמה הגנרי (הכימי) של התרופה הוא דיפירון, חיבור של הקידומת דה (נגד), ופיירטיקה (חום). חרף יעילותה הרבה, התרופה נאסרה לשיווק בארצות הברית כבר בשנות ה-70. הסיבה: מחקרים גילו ששימוש ממושך עלול לדכא את פעילות מח העצם, "בית החרושת" של תאי הדם שלנו.

התרופה המוכרת בארץ גם בשמות אופטלגין, נובאלגין ופנאלגין גרמה להתפתחות מחסור בתאי דם לבנים אצל המשתמשים, מה שחשף את גופם לזיהומים קשים עד כדי סכנת חיים. בשלהי שנות ה-80 גילתה האגודה הבינלאומית לאנמיה שהתופעה הזו עלולה להתפתח גם אחרי שימוש של שבוע אחד בלבד בדיפירון. מחקרים נוספים בגרמניה גילו שאחד מכל 30 אלף משתמשים בתרופה עלול לפתח את המחסור בכדוריות הדם הלבנות.

גם יוצאי לוב, עיראק וארצות ערב נוספות חשופים לסכנה עקב השימוש בתרופה: רבים מהם סובלים מחסר באנזים הקרוי G6PD. די בנטילת כדור אחד של דיפירון כדי לגרום במקרים מסויימים להרס כדוריות הדם, אובדן הכרה, פרכוסים ואף מוות. כאמור, שיווק התרופה נאסר בארצות הברית, וגם בבריטניה ובמדינות מערביות נוספות, אך בישראל סבור משרד הבריאות שהתרופה הפופולרית בטוחה ומאשר את שיווקה לכל דורש - גם ללא מרשם רופא.

אספירין: ותיקה אך לא בטוחה

אספירין הוא אחד ההמצאות הגדולות בתולדות הרפואה. סוד הקסם האמיתי של החומצה הסליצילית - המרכיב העיקרי בתרופה, התגלה במרוצת השנים, לא רק כתרופה יעילה להורדת חום ושיכוך כאבים, אלא גם באפקט דילול הדם המונע התקפי לב ושבץ מוחי ובאחרונה התגלתה גם יכולתה של התרופה למנוע מחלות סרטן. אולם השימוש באספירין אינו נטול סכנות אף שניתן למצוא אותו כיום גם ללא מרשם רופא.

כבר בשנת 400 לפנה"ס הרופא היווני היפוקרטס, אבי הרפואה, רשם למטופליו תרופה להקלת כאב וחום שנרקחה מעלי עץ ערבה, שעשיר בחומר סליצין. באוגוסט 1897 הצליח הכימיאי הגרמני פליקס הופמן לסנתז חומר שהורכב מאותו סליצין, והצליח לשכנע את חברת באייר לשווק אותו. ב-1915 אושר האספירין לשיווק גם ללא מרשם רופא.

האספירין מעכב שני אנזימים: האחד נקרא Cox-1 והוא אחראי על ייצור הריר (ששמו מוצין) המגן על דופן הקיבה. השני נקרא Cox-2 והוא מווסת חומר כימי ששמו פרוסטגלנדין, שמווסת את חום הגוף, תחושת כאב ודלקת. בשנים האחרונות נמצא שהאפקט המגן של האספירין מתבטא בשני מישורים: הוא לא רק מסייע לדילול הדם, אלא גם מפחית את התהליך הדלקתי שנוצר בכלי הדם ותורם לחסימות בהם, מה שעלול לגרום להתקף לב ולשבץ מוחי.

כיום רושמים הרופאים אספירין לרוב החולים שנמצאים בסיכון גבוה למחלות לב וכלי דם: אלה שסובלים מיתר לחץ דם, סוכרת, השמנה, רמות גבוהות של כולסטרול, עישון או היסטוריה משפחתית של המחלות האלה. מחקרים רבים מצאו שאספירין מאריך תוחלת חיים ומונע תמותה. אחד המחקרים האחרונים, שפורסם השנה בארצות הברית, מצא שהאספירין מגן מפני מוות ממחלות לב וסרטן בעשרות אחוזים, גם שנים אחרי תחילת הטיפול.

אבל השימוש באספירין עלול להיות מסוכן מאוד. אחת מתופעות הלוואי העיקריות של משפחת התרופות נוגדות הדלקת שאינן סטרואידים היא נטייתן לגרות את הקיבה ולגרום לכיב ולדימום, משום שהן מעכבות, כאמור, את האנזים Cox-1 האחראי על ייצור הריר שמגן על הקיבה. מסיבה זו מומלץ ליטול אספירין אחרי האוכל (על קיבה מלאה). אספירין עלול גם לגרום למחלת ריי הנדירה, שגורמת לפגיעה מוחית ולפגיעה בכבד. מסיבה זו אסור לתת אספירין לילדים מתחת לגיל 12.


אספירין עלול גם להתנגש עם התרופות הבאות:

נוגדי קרישה: אספירין עלול להגביר את פעילותם של נוגדי קרישה ולהגדיל את סכנת הדימומים. נוגדי חומצה: בניגוד לאספירין הרגיל, אסור ליטול אספירין מצופה יחד עם תרופות נוגדות חומציות בקיבה (כמו זנטק או לוסאק), משום שהפחתת החומציות בקיבה פוגעת בפירוק הציפוי של התרופה ובשחרור האספירין לדם.
קורטיקו-סטרואידים: עלולים להגביר את סכנת גירוי הקיבה ואת הסיכון לכיב קיבה.
תרופות לשיגדון (מחלת גאוט): אספירין מעכב את פעילות התרופה אלופורינול ומקטין את הריכוז שלה בדם.
תרופות משתנות: אספירין יכול להפחית את הריכוז בדם של התרופה המשתנת אלדקטון, שניתנת לחולי אי ספיקת לב.
פנוברביטל: ריכוז תרופה זו שמיועדת לטיפול בפרכוסים עלול לרדת בנטילה עם אספירין.
פניטואין: רמות תרופה זו שמיועדת לטיפול בפרכוסים עלולות לעלות בנוכחות אספירין.

כך תיזהרו מתופעות הלוואי

אל תתביישו לשאול: מתפקידו של הרופא לציין בפניכם ממה עליכם להיזהר במהלך השימוש בתרופה.
ציינו בפני הרופא תרופות נוספות שאתם נוטלים: לעתים תגובות בין תרופתיות עלולות להפחית מיעילות התרופה, או לגרום לפעילות יתר שלה ולתופעות לוואי קשות.
הקפידו לקרוא את העלון המצורף: העלון כולל תופעות לוואי ידועות של התרופות, התוויות נגד למשתמשים מסוימים, כמו אנשים שסובלים מאלרגיות ורגישויות למרכיבים של התרופה, ותגובות בין-תרופתיות.
התאימו למשקל: כל תרופה צריכה להיות מותאמת למשקל המטופל. הדבר נכון בעיקר במתן תרופה לתינוקות וילדים. הקפידו שלא לעבור את המינון המומלץ המתאים למשקל המטופל.
דווחו על כל תופעת לוואי: נתקלתם בתופעת לוואי שהתחילה עם השימוש בתרופה? דווחו עליה לרופא והיוועצו בו באשר לצורך בהחלפת התרופה.
יש להקפיד שלא לעבור על המינון המותר, על פי משקל הילד או המבוגר.
אין ליטול את התרופה מעל שלושה ימים מבלי להיוועץ ברופא המטפל. יש להקפיד על מרווחים תקינים בין מנה למנה, של לא פחות משמונה שעות.
במקרה של קוצר נשימה, כאבים בחזה, חום גבוה שאינו מגיב לתרופה במשך יומיים, גרד, צהבת, כאבי בטן והקאות ממושכים, או ערפול ואובדן הכרה.

 התרופות ללא מרשם שיכולות להרוג אותך , ד"ר איתי גל , ynet, מרץ 2011


קישורים:

יום שני, 28 במרץ 2011

היועמ"ש בודק תלונה נגד השופטת עפרה סלומון צ'רניאק בחשד לסחיטה ואיומים


הכתבה היועמ"ש בודק תלונה נגד השופטת צ'רניאק בחשד לסחיטה ואיומים , יואב יצחק , news1, מרץ 2011

על-פי החשד, איימה השופט צ'רניאק על חתנה לבל יגיש הליך משפטי נגד בתה; וכשהגיש - דרשה ממנו לבטלו כמו-כן לחצה על המשטרה להעמידו לדין היועמ"ש בודק חשד לפיו פעלה השופטת בדרך של שיבוש הליכי משפט, סחיטה באיומים ותקיפה

.

.
היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בודק תלונה שהוגשה נגד שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, עפרה סלומון-צ'רניאק, בחשד שביצעה שורה של עבירות פליליות בעניין הנוגע לבתה ולחתנה.

על-אף שהראיות החמורות הוגשו ליועמ"ש לפני חודשים רבים, ולמרות שמדובר בשופטת בכירה שבידה הכוח להכריע מדי יום גורלות של נתבעים/נאשמים, נמנע היועמ"ש ממיצוי הדין עם צ'רניאק באופן מהיר.

על-פי החשד, איימה השופטת צ'רניאק על חתנה לבל יגיש הליך משפטי נגד בתה. על-פי התלונה, לאחר שפתח בהליך משפטי בביתה דין הרבני, פעלה השופטת בדרך של שיבוש הליכי משפט, סחיטה באיומים ותקיפה. השופטת צ'רניאק מכחישה את כל החשדות נגדה. המידע בפרשה (למעט שמה של השופטת) נחשף בערוץ 1 על-ידי העיתונאי דודי ניסים.

הפרשה החלה לפני כשנתיים. חתנה החל בהליכים אך נתקל בהתנגדות קשה מצד השופטת. זו זעמה על עצם הגשת ההליכים נגד בתה ודרשה מחתנה למחוק את התביעה. לדברי החתן-התובע, השופטת איימה עליו שאם לא יעלים את התביעה מהעולם, היא תראה את התביעה לכל בני משפחתו. השופטת ניצלה את מעמדה כדי להלך אימים על חתנה.

לדברי התובע, מאוחר יותר הוא מצא עצמו מוזמן לחקירה במשטרת ישראל, ושם הוטחו בו האשמות שלא היו ולא נבראו. בסופה של החקירה שאל החוקר את החתן: "כיצד הסתבכת עם בת של שופטת בית משפט מחוזי".

המהלך הזה של התלונה למשטרה, אומר החתן, פתח לדבריו את הפתח לרעייתו לשעבר לגשת לבית המשפט לענייני משפחה ולקבל סעד משפטי במסגרת זו. בהמשך, אמר, הוגש נגדי כתב אישום בגין עבירות של אלימות במשפחה, לכאורה. מאוחר יותר, אומר החתן, ולאחר שהושג הסדר פירוד בין בני הזוג, שקלה התביעה לחזור בה מכתב האישום, אך השופטת צ'רניאק פנתה בשיחת טלפון את ראש מדור התביעות, עו"ד מירית בן מיור, נזפה בה במשך כעשרים דקות ובסופה של אותה שיחה נאלצה בן מיור להודיע לבית המשפט שאין למחוק את כתב האישום אלא לקבוע מועד להוכחות.

יום שבת, 26 במרץ 2011

מוסד פסיכיאטרי שלוותא - ההבדל בין אשפוז כפוי לעזרה נפשית ובין אונס לאהבה

המאמר - ההבדל בין אשפוז כפוי לעזרה נפשית ובין אונס לאהבה , Freeman On The Holy Land , דצמבר 2010

בתמורה לאשפוז הכפוי בצו הפסיכיאטר המחוזי בשנה שעברה, כותב הד”ר פרופ’ א. ועדה מכתב מרגש בפניה אל ילדי הצוות “הרפואי” בשלוותה: “התנתקו, נטשו את הוריכם הפושעים והצטרפו אל החברה החופשית”.

שלום ילדים וילדות.

האם אבא שלכם, או אולי אמא שלכם עובדת במקום שנקרא “שלוותא”?

אני פעם הייתי בשלוותא. אני לא באתי לשלוותא מרצוני החופשי. אני לא בחרתי לשכור את שירותיהם של אביכם או אמכם, בגלל האטרקציה הגדולה של השירות שלהם, או הכישורים שלהם. אני לא בחרתי להסתמך על הידע המקצועי שלהם.

אמא שלכם, או אבא שלכם, לא בחרו לעבוד קשה כמו כל שאר האנשים, בשביל להיות נחשקים על ידי הלקוחות שלהם. אמא שלכם, או אבא, שלחו בריונים לחטוף אותי מהבית שלי, ולהביא אותי למה שהם קוראים “הקליניקה שלהם”.

עכשיו אני לא צריך לעבור על כל הדברים הרעים שהם עשו לי ב”מקום העבודה שלהם”. אני לא צריך להסביר לכם כמה רעים הם בגלל שהם כפו עלי בכוח לבלוע סמים בניגוד לרצוני, או בשל כך שהם השתמשו בכפיה בשביל להחזיק בי שם במשך יותר מחודש, ושאת כמה אנשים אחרים הם החזיקו למספר שנים, כנראה השנים הטובות ביותר של החיים שלהם, כמה מאנשים אלו הם כנראה היו בגיל שלכם עכשיו.

אני לא צריך לספר לכם שהם לא היססו לכתוב שקרים בדו”ח שלי, לכתוב שאמרתי דברים שלא אמרתי, אך ורק בשביל שיוכלו לשכנע אנשים אחרים בקלות שזה נחוץ והכרחי להחזיק אותי ולשמור אותי מפני עצמי. אני אפילו לא צריך לספר לכם שהם עשו את זה בעבור שוחד שהוצע להם על ידי תעשייני התרופות.

ואני גם לא צריך לספר לכם שמה שראיתי היה מזעזע מעבר לכל דמיון, שהם לא נראו עוזרים אפילו למטופל אחד ויחיד. אני לא צריך לספר לכם איך הם שטפו את המוח ל”לקוחותיהם” שאינם רצו להיות לקוחותיהם וגרמו להם להאמין שהם באמת לא שפויים, איך שהם איימו על אנשים בהארכת תקופת הכליאה ואיך שהרבה אנשים בלעו את השקרים שלהם ועד היום מאמינים שהם לא שפויים.

מה שאולי-הם עשו לי ולאחרים, זה כלום לעומת מה שהם עשו לכם.

הם שיקרו לכם כל חייכם. הם שמרו על פשעיהם בסתר ממכם. ככל הנראה, הם גם שמרו את השקרים שלהם מוסתרים מההורה השני שלכם. הם חשבו שלעולם לא תשאל או תגלה את האמת אודות מעשיהם. אני מוכן להתערב שאחרי זמן מה, הם היו צריכים לשטוף לעצמם את המוח להאמין לשקרים שלהם בעצמם ולחשוב שמעשיהם הם מוסריים ובסדר ושזה לטובת כולם שהם יסתירו את מה שהם עושים בעבודה בכל ומידי יום.

הם הרסו אלפי חיים, השפילו אלפי אנשים והדביקו כינויים והשמצות לאלפים, הם שברו בתים ומשפחות בכל יום ויום. לא, אני לא צריך להכנס לתוך כל זה.

אני אפילו לא צריך להוכיח לכם שאני לא משוגע, או שלמרות שהם הדביקו לי את הכינוי “לא שפוי”, והגדירו אותי כאדם שזקוק לטיפול למשך כל שארית חיי, ברחתי והצלחתי לחיות פשוט בסדר גמור ללא שום טיפול. למעשה הצלחתי לחיות הרבה יותר מרק בסדר. יש לי חיים נפלאים. יש לי חברים טובים, ואני לא צריך לשקר לאף אחד, ואני חושב שזה הדבר הכי טוב להיות מסוגל להיות כנה ולשתף את חברי ומשפחתי החדשה ברגשות ונסיון החיים שלי. אני לא צריך לשקר לילדי בקשר לעבודתי. אני לא כמו אביכם או אמכם. אני בחרתי ללמוד מקצוע ולטפח קריירה אשר נחשקת על ידי לקוחותי. יש לי עבודה טובה, אני מוערך מאוד בעבור הכישורים שלי והאחריות שאני לוקח, אני עובד בשוק החופשי, ואפילו כתבתי ספר על השקרים וההונאות ש”פסיכיאטרים” ועורכי דין מריצים על כולם, והספר מוכר נהדר, אנשים אוהבים את הספר שלי.

אני בכל אופן מצטער על מה שאתם צריכים לעבור. אני מאמין שאנשים שמבצעים פשעים וגורמים נזק רציני לאחרים, צריכים לשלם על מעשיהם, אני מאמין שאם אדם גורם נזק לאחר, הוא צריך קודם כל לפצות אותו לפני שהוא יכול לצאת נקי מהסיפור. עכשיו, אני לא מאמין שלהורה ה”דוקטור” שלכם יש את האומץ לצאת נקי מהסיפור הזה אי פעם. אף פעם לא ראיתי או שמעתי את אביכם או אמכם מודים בפשעים שלהם, ואפילו אם הם יודו בפשעים האלו, מה התועלת להודות בנזק שנגרם לאדם, כאשר לא מפצים אותו בעבור הנזק שנגרם? אני מוכן להתערב שהוריכם ידרשו ממכם לפצות כל אדם שבו פגעתם. אני מוכן להתערב על כך שהם אמרו לכם שאתם לא יכולים לגרום נזק לאדם ופשוט להתעלם ולא לשלם על הפאקים שלכם. אני מוכן להתערב שהם אמרו לכם שאתם אחראים למעשיכם. אבל מסיבה לא ברורה, הכלל האוניברסלי הזה שאומר שאנשים צריכים לקחת אחריות על מעשיהם, לא חל עליהם.

אמא שלכם, או אבא, בוחרים כנראה עד היום הזה, להסתיר את מעלליהם המרושעים, מהחברה. ממכם, במיוחד. עכשיו, הם משאירים לכם רק שתי אפשרויות על ידי ההתנהגות הפחדנית הזו. האחת, היא לעזוב אותם. לנטוש אותם. האחת היא להבין שאמא שלכם או אבא שלכם הם פושעים חסרי מצפון שהרסו אלפי חיים וברחו מלשלם על פשעיהם. אחת היא בחירה מאוד קשה להבנה והיא קשה יותר מכל דבר שהם עוללו לקורבנותיהם שהם בצביעות מכנים “לקוחות” או “מטופלים”. אפשרות מספר אחת אומרת שהם שמו לך מלכודת והכינו לך כאב פסיכולוגי טרגי שישאיר לך צלקת נפשית לשארית חייך.

בכל מקרה, אמא שלכם או אבא שלכם ככל הנראה מתפללים שאתם תבחרו באפשרות השניה. האפשרות השניה היא להפוך להיות כמוהם. הם מקווים שאתה תחתוך את הקשר שלך עם המצפון הטוב וההגון שלך. הם לא רוצים שתעשה זאת בעבור התועלת האישית שלך, הם רוצים שתעשה זאת בעבור התועלת האנוכית של עצמם, שתסלחו להם ותשחררו אותם מהתהליך הקשה של הודאה בפשעים שלהם ותצילו אותם מלאבד את האמון שלכם, הם רוצים להמנע מלהיות מושפלים ושנואים על ידיכם.

אז הם מכינים אתכם ליפול באותה המלכודת שהם נפלו בה מלכתחילה. הם רוצים שתכינו את המלכודת הזו בבוא העת, לילדים שלכם, כאשר יגיע הזמן שלכם לעשות ילדים.

אני מציע שתתעמתו עם ההורה ה”דוקטור” שלכם בהקדם האפשרי ואני מציע שתבחרו באפשרות מספר אחת. יכולים להיות לכם חיים נהדרים. אתם חייבים בכל אופן לעצור את המעגל ולסרב להתעלל בילדים שלכם בדרך בה התעללו בכם הוריכם. עליכם לא לתת להוריכם להשפיע עליכם לוותר על הנושא “מה אמא או אבא עושים בעבודה שלהם”. עליכם לא לתת להם לכופף אתכם בשביל להציל את הנוחות של עצמם, במחיר של התעללות בילדים שלכם. יכולים להיות לכם חיים נפלאים. יכולים להיות לכם חיים מלאי הגשמות, עם ילדים ומשפחה אוהבת. אבל עליכם להחליט, האם אתם הולכים לאבד את כל זה, רק בשביל לא לוותר על היחסים שלכם, עם הפושעים, שהם ההורים שלכם.

הם בחרו בנוחות המיידית ובכסף, מעל הסכנה והכאב, של להכין לכם מלכודת שנקראת: לחיות את השקר.

אני מקווה שתמצאו את האומץ לסלק את ההורים הפושעים שלכם שמשפיעים עליכם לא לחשוף את פשעיהם. אני מקווה שאתה תזכו לחיות את האמת ולהנות מכנות עם חבריכם. כי אם אחד ההורים שלכם עובד בשלוותא, אין שום סיכוי בעולם, שהם לא חלק מהפשעים האלו. ואני מוכן להתערב שהם לא סיפרו לכם. אתם אחראים לבחירות שלכם, ואני מקווה שהילדים שלכם לא יסלקו אתכם מחייהם כמו שאני סילקתי את הוריי. כמו שאתם חייבים לעשות, בשביל להיות חלק מהחברה שלא סובלת ומתירה שקרים, ניצול והונאה שהולכת וגודלת.

אני מקווה שתוכלו לשתף את ילדיכם בכל הרגשות שלכם, כמו שאני מתכוון לעשות עם שלי. אני מקווה שתשתחררו מההורים שלכם ושיהיה לכם מצפון נקי כמו שלי. אני מקווה להיות חבר שלכם. אני מקוה שבחרתם באפשרות מספר אחת, כי אחרת, הוידאו הזה, יהיה מיועד לצפייה עבור הילדים _שלכם_.

אז את רואה ד”ר מאיה, ד”ר תמרה סיני, אתה רואה ד”ר ישראל קריגר, את רואה מור פיקסמן, ד”ר איריס, ד”ר רפפורט, ד”ר גורנשטיין, ד”ר טרבס וכל שאר ה”דוקטורים” שכמותכם וצוות עוזריהם, אני לא צריך לשנוא אתכם. אני אפילו לא צריך להסתכן בלתבוע אתכם בעבור רשלנות רפואית, בבתי המשפט של חבריכם לפשע, העורכי-דין. אתם מענישים את עצמכם בדרך שאני לעולם לא הייתי יכול בעצמי להעניש אתכם. אין שום בושה בלהיות קורבן. אך כן יש בושה בכל אופן בלהיות מקרבן. אני מקווה שתזכו לחיים ארוכים ארוכים, כך שתוכלו לסבול את העצמי הכוזב הפטאתי שלכם, את הטלת העונש העצמי שלכם, השנאה העצמית חשוכת המרפא שלכם.

קישורים:

יום שישי, 25 במרץ 2011

מרכז בריאות הנפש טירת הכרמל: חשד להתאבדות צעיר שאושפז בכפייה

הכתבה טירת הכרמל: חשד להתאבדות במרכז בריאות הנפש , איתי משה , מגזין המושבות , מרץ 2011

צעיר בן 23 מחיפה אשר אושפז במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, נמצא היום (שישי 25.3) בשעות הצהריים פצוע קשה. הניסיונות להצילו כשלו ומותו נקבע במקום. המשטרה "על פניו נראה כי מדובר בהתאבדות".צעיר בן 23 מחיפה אשר אושפז בחודש האחרון במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, נמצא היום (שישי 25.3) פצוע קשה בראשו וברגלו, סמוך לגדר בית החולים. כל ניסיונות ההחייאה להצילו כשלו ומותו נקבע במקום.
צעיר בן 23 מחיפה אשר אושפז בחודש האחרון במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, נמצא היום (שישי 25.3) פצוע קשה בראשו וברגלו, סמוך לגדר בית החולים. כל ניסיונות ההחייאה להצילו כשלו ומותו נקבע במקום.

הצעיר נמצא בסביבות השעה אחת בצהריים ע"י עובד של המרכז הרפואי על אחת מחומות האבן במקום.

לדברי מפקד משטרת טירת הכרמל רפ"ק בנצי מוזס, הצעיר אושפז בכפייה ב -26 הימים האחרונים במחלקה הסגורה. אתמול שוחרר הצעיר לבדיקות בבית החולים רמב"ם ולאחר מכן חזר להתאשפז מרצונו במרכז לבריאות הנפש.

שעה קלה לאחר האירוע הגיע למקום צוות זיהוי פלילי ממרחב חוף. "אנו נמצאים בשלבי החקירה הראשונים. על פניו נראה כי מדובר בהתאבדות, מבית החולים נאמר לנו כי בעברו הצעיר ניסה כבר להתאבד, והחשד שלנו הוא כי הצעיר קפץ מגג הבניין שנמצא בשיפוץ, אך אנו לא פוסלים את הכיוון הפלילי", הדגיש רפ"ק מוזס.

מהמרכז לבריאות הנפש טירת כרמל נמסר ל"מגזין המושבות" כי: "אנו מצרים על האירוע, וגם אנו רוצים לדעת מה בדיוק קרה, אך המקרה נמצא כרגע בחקירת המשטרה".

קישורים:
  • בית חולים לחולי נפש טירת הכרמל - אחות הורשעה בהתעללות והפרת אמונים - הכתבה השפילה קשישה והורשעה בהתעללות ובהפרת אמונים , קובי מנדל , מערכת וואלה! חדשות , יום רביעי, 1 בספטמבר 2010 -תושבת טירת הכרמל ששימשה כאחות במרכז בריאות הנפש בעיר הורשעה בהתעללות לאחר שהטילה אימה על קשישה, גידפה אותה וייחלה למותה. היא גם הורשעה בהפרת אמונים, משום שהשתמשה לרעה בכוח שהופקד בידיה כעובדת ציבור...

יום חמישי, 24 במרץ 2011

מחדלי הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה - מדיניות מופקרת הסדרי ראיה ומרכז קשר לילדי הורים גרושים

דורית ביניש - מדיניות כושלת בתי משפט לענייני משפחה ונוערמרץ 2011 - הזכות לחיי משפחה אינה מכובדת ע"י בתי משפט לענייני משפחה ועובדות סוציאליות הממונות כפקידות סעד לסדרי דין כמעט באורח קבע בכל סכסוך נורמטיבי. הרשויות מתעמרות בבעלי הדין, משפילות אותם, אוספות רסיסי לשון הרע, מעלות אותם על הכתב, מנתקות ללא רחמים הורים מילדיהם, עיכובים יזומים בכתיבת תסקירים, אי התייצבות פקידי סעד בבתי משפט, לשון הרע, כפיית טיפולים פסיכותרפיים בעשרות אלפי שקלים תוך איום שאי שיתוף פעולה תוביל לניתוק ההורה מילדיו. העובדות הסוציאליות ובתי משפט לענייני משפחה ונוער טוענים שהם עושים "מלאכת קודש", ואולם הצטברו עדויות מצמררות על ניתוק הורים מילדיהם למשך שנים, פגיעה נפשית ופיזית בלתי הפיכה בפרט ובמשפחה.

בעתירה 2111/11 שענייניה מדיניות רשויות הרווחה להורים גרושים מפרט העותר התנהלות מופקרת ומעוותת של העובדות הסוציאליות ב"טיפולן" בהסדרי ראיה בין הורים לילדיהם:

הפניה אוטומטית למרכז קשר של ההורה הלא משמורן על כל סירוב של ההורה המשמורן
סעיף 21 : "די בסירוב מטעם ההורה המשמורנית מכל סיבה שהיא על מנת שהמשיב (רשויות הרווחה) יפנה את ההורה הלא משמורן למרכז קשר באופן אוטומטי, מבלי שתתקיים בדיקה כלשהי האם באמת מדובר בהורים הנזקקים לשירותי מרכז קשר".

משרד הרווחה ופקידות סעד מתפקדים כרשות שיפוטית
סעיף 14: המשיב (משרד הרווחה) מופקד על מתן שירותי עזר לבתי משפט במסגרת מאבקי משמורת והסדרי ראיה. בפועל משמש כרשות שיפוטית המוציאה לפועל של ההחלטות בענייני הסדרי ראיה. הורים משמורנים אינם יכולים לראות את ילדיהם אלא אם כן הסכימו להכפיף לסמכותם של הנתונים לפיקוחו של המשיב: פקידות הסעד. עבודתן של פקידות הסעד מונחית על פי "הוראות התע"ס".

בתי משפט לענייני משפחה משמשים כחותמת גומי של פקידי הסעד
סעיף 22: "בדרך כלל בית המשפט למשפחה לא מקיים איננו מקיים כל דיון בנושא ההפניה למרכז קשר או הצורך במרכז קשר, ולא נדרשות כל הוכחות או ראיות לצורך הפנייה למרכז קשר, ועניין זה מסור בלעדית לפקידות הסעד, אשר למעשה משמשות השופטות האמיתיות בענייני הסדרי ראיה".

מרכז קשר משמש כאמצעי למבחן ההורה והילדים
סעיף 23: "במרכז קשר נפגש ההורה עם הילד לשעה אחת בשבוע בפיקוח עובדת סוציאלית, אשר מתבוננת מעבר לזכוכית חד כיוונית ורושמת הערות".

הליך ביורוקרטי מסורבל ויקר ליציאה ממרכז קשר
סעיף 23: "(גם היציאה ממרכז קשר מותנית במסע מפרך הצופן ראיונות, ישיבות ועדות והמלצות על מנת להשתחרר ממרכז קשר)"

מרכז קשר - אמצעי הענשה
סעיף 24: "מערכת בתי המשפט בישראל מתייחסת למרכז קשר כתחליף מקובל ונורמלי להסדרי ראיה, על אף שמרכז קשר לא נועד להסדרי ראיה, אלא הוא נהפך מבחן ואמצעי הענשה".

ועדות רווחה מיותרות מייצרות סחבת ביורוקרטיה ונזק לילדים ולהורים - מדיניות שקרים ועלילות
סעיף 32: משאימו של הקטין אשר אחזה במישמורת זמנית, לא הסכימה להסדרי ראיה, פקידות הסעד המליצו על מרכז קשר. העותר אשר הוזמן לוועדת תסקירים באפריל 2010 מצא עצמו יושב מול שלשה פק"ס, אשר במשך שעה חיטטו בשורשים הפתולוגים של הסכסוך הבין הורי ועודדו את ההורים "להוציא את השדים מהארון", ולהטיח האשמות זו בזו, במקום לנקוט בגישה פרקטית, ופשוט לפתוח יומנים ולתאם שעות וימים פנויים להסדרי ראיה. אילוץ הסכמות בשיטת החפירה הפתולוגית בשורשי הסכסוך נכשל. אימו של הקטין פשוט הודיעה שהיא מסרבת להסדרי ראיה. כעונש על סירובו של העותר להסכים מיוזמתו על כניסה למרכז קשר, דיווחו פקידות הסעד כי בגין התקופה שבה היה העותר מגובס ברגלו עם כף רגל שבורה וקביים, יש לראותו כמי שהתנתק ביוזמתו מהילד

ניסיון מלאכותי לאמץ הסכמות להסדרי ראיה
סעיף 33: הניסיון לאמץ הסכמות בין בני זוג להסדרי ראיה הוא מלאכותי ואינו פרקטי, מפני שצד אחד נכנס למשא ומתן על הסדרי ראיה כאשר הילד כבר בחזקתו, והצד השני נכנס למשא ומתן כאשר לא ראה את ילדיו חודשים ולפעמים שנים בגלל העדר הסכמות

יד קלה של גורמי רווחה ובתי משפט לענייני משפחה בשליחת הורים וילדיהם למרכזי קשר
סעיפים 35-36 : בין הטענות המועלות נגד מרכזי הקשר היא שבית המשפט והעובדות הסוציאליות הממונות כפקידות סעד לסדרי דין אינם טורחים לקיים דיון בשאלה האם ההורה הלא משמורן... מסוכן או נזקק לילד ברמה כזו חמורה המצריכה פיקוח והתבוננות במשך שעה לשבוע מספר חודשים ולפעמים שנים. לא מתקיים כל שימוע, אם יש הוכחות ממשיות לשימוש באלימות, או נטייה ל"מסוכנות", וידם של בתי משפט וגורמי רווחה קלה מאוד בשליחת הורים למרכזי קשר.

מרכזי קשר - תעשיית זבל מזיקה
סעיף 37: מרכזי הקשר גוררים הסלמה מיותרת ביחסים שבין ההורים לילדיהם, מייצרים בקשות אינספור לבתי משפט והיווצרות עומס מלאכותי, גורמות סטיגמה וצלקות לילדים המשתתפים בתוכניות מרכז קשר, וגורמים נתק בין הורים לילדיהם.

פתרון מרכז קשר להורדת עומס מבתי משפט לענייני משפחה - עצלנות בתי משפט לענייני משפחה
סעיף 38: נטען שמרכזי קשר הם פתרון לעצלנים, המייתר את בית המשפט מסמכויותיו, כאשר בעצם פקידות הסעד המפנות אוטומטית למרכזי קשר נהפכות השופטות האמיתיות של הסכסוך, והשופטים מאשרים את דוחות פקידות הסעד כחותמת גומי.

הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה משתמשים בסיסמאות במקום עובדות כהצדקה לפשיעה באזרח
סעיף 39: כל זה נעשה תוך שימוש בסיסמת "טובת הילד" כאשר אין בנמצא כל נתונים סטטיסטיים או מחקר אמין כיצד באמת מרכזי הקשר משרתים את טובת הילד, כאשר הילד מקבל שעה אחת בשבוע עם אביו/אימו, וגם זה כאשר זרים לגמרי מציצים מעבר ובוחנים לקירות זכוכית.
.

.
קישורים:

יום רביעי, 23 במרץ 2011

בית חולים אברבנאל בת ים - ברוכים הבאים לזומבילנד - מחדל, הזנחה, רשלנות

דוקטור יהודה ברוך - מנהל בית חולים אברבנאלהכתבה אשפוז שפוי , ליאור דיין , מרץ 2011 , מעריב , סופשבוע

אינני יודע כמה מהאחריות על ההזנחה הכללית - אם בכלל - מוטלת על כתפיו של ד"ר יהודה ברוך, מנהל בית החולים אברבנאל בת ים, אבל אני מנחש שלו היה ד"ר ברוך נאלץ לישון במשך שבוע באחת המחלקות והיה חווה על בשרו את אימת התשתית הרעועה, המצב היה נראה אחרת. הייתי שמח לראות את ד"ר ברוך, את מנכ"ל משרד הבריאות רוני גמזו ואולי אפילו גם את שר הבריאות בנימין נתניהו וסגנו יעקב ליצמן, נאלצים להתגורר במשך כמה ימים באחת המחלקות. אני מבטיח לכם שלאחר החוויה הזו כולם היו מאבדים סופית את שפיותם. במשחק האסוציאציות שאני מנהל עם עצמי, הערך "אברבנאל" מתקשר לי מיד למילים כמו "מחדל", " הזנחה", "רשלנות" ו"התפטרות". כל יום שהמקום הזה ממשיך להתקיים הוא יום שחור למדינת הרווחה שאנחנו חושבים שאנחנו.

לפני כמה שנים הייתי מאושפז במחלקה הפסיכיאטרית בתל השומר. כל אחד מהמאושפזים ידע שמי שמתפרע - מסרב לקחת תרופות או נוהג באלימות - סופו שיעבירו אותו לאברבנאל. זה היה האיום. וזה הספיק בשביל לאלף ולביית 98 אחוז מהמטופלים שהקפידו להיות כמה שיותר צייתנים וממושמעים.

אף פעם לא ממש הבנתי את זה. המחלקה הפסיכיאטרית בתל השומר הייתה מקום טוב להיות בו - מבחינה היגיינית והיחס בין מספר אנשי הצוות הרפואי למספר המטופלים - אבל לא ממש הבנתי מה כל כך נורא באברבנאל, מה הופך את המוסד הזה למקום מעורר אימה. בחלוף כמה שנים נחתתי בארץ, שמתי את המזוודות בתא המטען של הרכב של הוריי ונסעתי לבית החולים. הספיק לי יום וחצי במרכז הרפואי לבריאות הנפש על שם יהודה אברבנאל בבת ים, בשביל להבין על מה הם דיברו אז בתל השומר. בארבעת החודשים האחרונים קמתי והלכתי לישון באברבנאל. בשביל הדיוק העיתונאי אומר שהייתי שייך למרכז גמילה פרטי ששוכן בתוך אברבנאל ולא לאחת המחלקות הישירות של המרכז.

ועדיין, בארבעת החודשים האלה אברבנאל היה הכתובת שלי. בתקופה הזאת אכלתי את המזון של אברבנאל שלוש פעמים ביום והשתגעתי לאיטי על הספסלים מול הגריאטרית ועל הדשא מול המיון יחד עם עוד 300 משוגעים. מכל האשפוזים שלי במרכזים פסיכיאטריים במהלך חיי, זה היה האפרורי, החלוד, והמשעמם מכולם. לא היה שום דבר פואטי בשהייה באברבנאל. לו הייתי מבקר של מרכזים פסיכיאטריים הייתי נותן לאברבנאל ציון 2 מתוך 10, והייתי כותב שעל אף שהוא הוותיק מכולם, אברבנאל הוא מרכז טיפולי שמעליב ממש את המטופל בו ולא נותן לו את הזכות הבסיסית ביותר שלו: הזכות להשתגע כמו שצריך.

בהשוואה למוסדות פסיכיאטריים אחרים שבהם הייתי מאושפז, אברבנאל הוא מקום עצום בגודלו שנותן לך את ההרגשה שהגעת לסוג של בית חרושת לייצור משוגעים, או לחלופין - שהגעת ללונה פארק של הפרעות פסיכיאטריות. כשהייתי במחלקה פסיכיאטרית ג' בתל השומר ובפסיכיאטרית של בית חולים העמק בעפולה, שררה גאוות יחידה בקרב המאושפזים. אני חושב שבגלל העובדה שבשניהם המחלקות הפסיכיאטריות הן חלק קטן מבית החולים, נולדת ההרגשה המטורפת שאתה נמצא בסיירת מטכ"ל של בית החולים. כאילו העולם מתחלק להמון כללי פסיבי של חולים עם בעיות בריאותיות קלאסיות (אורתופדיות, כירורגיות, אונקולוגיות וכו') ולמיעוט אליטיסטי ואקטיבי מאוד של חולי נפש שאיש לא ממש יודע לאבחן.

אינני יודע אם מישהו שלא זחל על גחונו בין מחלקות פסיכיאטריות ופסיכיאטרים יוכל להבין זאת אבל לעומת המחלות הפיזיות הקלאסיות, שלהן הגדרות ברורות וגבולות קבועים, המחלות הנפשיות לא ממש ברורות - לא למטופל ולא לרופא המטפל - והן לא מוגדרות באופן סופי. בהרבה מקרים מישהו שיאובחן אצל פסיכיאטר אחד כלוקה בפסיכוזה פרנואידית חולפת, יאובחן אצל קולגה כלוקה בסכיזופרניה פרנואידית, אצל אחר כסובל מהרעלה של חומר כימי כלשהו, ורופא רביעי יגדיר אותו כבעל הפרדת בורדרליין עם מאפיינים אישיותיים פרנואידיים.

מי שמכיר את ה-DSM - התנ"ך של הפסיכיאטריה שמסווג את ההפרעות הנפשיות למחלקות ותתי מחלקות - יודע שרוב הדיאגנוזות הפסיכיאטריות הן סוג של הימור פרוע ושהפסיכיאטרים הם קצת כמו גששים בדואים שמנסים לפענח את עקבותיה של ההפרעה/תסמונת/מחלה שהם רואים לפניהם. שום דבר לא סופי, שום דבר לא ודאי. בקיצור, בפסיכיאטריה הבלגן חוגג, איש לא ממש יודע להסביר את המטופלים, וזה מה שנותן לך, המטופל, את גאוות היחידה, את הרגשת העליונות הלא ברורה על החולים "הרגילים" - אלה עם ההפרעות "הברורות" בגב, בלב, במעיים.

מאחר שאברבנאל הוא קומפלקס משוגעים אחד ענק, ובגלל שהוא מטפל אך ורק בחולי נפש, הדבר הראשון שחשתי כשהגעתי לשם הוא החוסר העצום באותה גאוות יחידה שהייתה לי בבתי חולים אחרים. באברבנאל אתה מרגיש שאתה חלק מפס ייצור ענק של מטורפים שבאו להירקב במקום על אש קטנה. רוח החופש הטוטאלי והכאוטיות המרדני שמאפיינת מרכזים פסיכיאטריים לא קיימות כאן. אפילו המאנים וההיפומאנים - שהם תמיד החולים המטורפים והאקטיביים ביותר - לא ממש מפגינים נמרצות יתר במקום - פשוט מביש. רוב המטופלים באברבנאל נראים כמו זומבים שהולעטו במינונים גבוהים של הלידול ונוזינן. באחד מתאי השירותים של המחלקה שלי ראיתי שמישהו כתב בעט שחור עבה: "ברוכים הבאים לזומבילנד". מצחיק כמה שזה נכון.

כמבקר מוסדות לבריאות הנפש שחווה אשפוז באברבנאל הייתי מסיים את הרשימה שלי במשפטים הבאים: "בתום האשפוז יצאתי מהשער הראשי של אברבנאל ונפלטתי אל עבר בת ים בכוח ובעוצמה. הבטתי אחורה, אל עבר בית החולים שאני משאיר מאחוריי, וחשבתי לעצמי: אכזבה, אכזבה, אכזבה".

הצפיפות, הדוחק, העובש

בשנת 2003 החליטה הממשלה לסגור את אברבנאל. האמת, נראה שהמקום באמת נסגר - רק שכחו להוציא ממנו את החולים. מדי בוקר בארבעת החודשים האחרונים, כשקמתי והשקפתי על הנוף - שכלל בעיקר את מחלקת הנוער, חלק מבניין מספר 7 ועשרות חתולים שטיילו על הגגות - הייתי בטוח שהתעוררתי בהירושימה בשעות שלאחר הטלת פצצת האטום.

המקום, אין דרך אחרת לתאר זאת, נראה כמו חורבה רדיואקטיבית. עכשיו, כשאני כבר לא שם, אני יכול לומר בגלוי: בושה למדינת ישראל ולמשרד הבריאות שמקום כמו אברבנאל קיים. אינני יודע מי האידיוטים שיושבים במשרד הבריאות ומחלקים תקציבים אבל אני מנחש שהם רובוטים מכניים שמביטים על העולם מבעד לחלון המאזדה 6 הכסופה שלהם וצועקים בספיקר של האייפון כאילו מישהו חייב להם משהו. את האידיוטים האלו צריך להכניס לקפסולות ענק, כמו אלו שבעזרתן משו את הכורים הצ'יליאניים ממעמקי האדמה, להחדיר אותן לתוך תחת של קרנף למשך שנה וחצי ולחייב אותם לקרוא מדי שבוע את הגיליון החדש של TIME OUT תל אביב.

הצפיפות, הדוחק, העובש, הקירות המתקלפים והסירחון הכללי שעולה מכל מרצפת וקיר בבית החולים מעלים את ההשערה שמשרד הבריאות החליט שעדיף לו להקצות משאבים לטובת בתי חולים יותר פוטוגניים. אחרת אני לא מבין מדוע בית החולים הזה נראה כמו מחנה עבודה צפון קוריאני למתנגדי המשטר.

אינני יודע כמה מהאחריות על ההזנחה הכללית - אם בכלל - מוטלת על כתפיו של ד"ר יהודה ברוך, מנהל בית החולים, אבל אני מנחש שלו היה ד"ר ברוך נאלץ לישון במשך שבוע באחת המחלקות והיה חווה על בשרו את אימת התשתית הרעועה, המצב היה נראה אחרת. הייתי שמח לראות את ד"ר ברוך, את מנכ"ל משרד הבריאות רוני גמזו ואולי אפילו גם את שר הבריאות בנימין נתניהו וסגנו יעקב ליצמן, נאלצים להתגורר במשך כמה ימים באחת המחלקות. אני מבטיח לכם שלאחר החוויה הזו כולם היו מאבדים סופית את שפיותם. במשחק האסוציאציות שאני מנהל עם עצמי, הערך "אברבנאל" מתקשר לי מיד למילים כמו "מחדל", " הזנחה", " רשלנות" ו"התפטרות". כל יום שהמקום הזה ממשיך להתקיים הוא יום שחור למדינת הרווחה שאנחנו חושבים שאנחנו.

לא פעם שכבתי על מיטתי באברבנאל, הבטתי בתקרה ושאלתי את עצמי איך לעזאזל אפשר להשתגע במקום כזה? איך אפשר לנהל שיחות לילה עם חברים דמיוניים כשהטיח מתפורר עליך ואין מים חמים? איך אפשר לשקוע בדיכאון אמיתי כשאין לך מיטה ראויה להיכנס אליה ולא לצאת ממנה במשך כמה חודשים רצופים? איך אפשר לטעון ולהאמין שאתה המשיח בזמן שהתנאים הסניטריים נותנים לך את ההרגשה שאתה אסיר בשבי החמאס? איך אפשר להצהיר שהמציאות שכולנו רואים לפנינו היא הולוגרמה שאתה יצרת בעצמך כשהיא כל כך מגעילה ומכוערת?
.

.
חופשה במחלקה ג'

מי שמכיר אותי יודע שאני חובב גדול של מחלקות פסיכיאטריות, אספן כפייתי של חוויות ממחלקות סגורות. פעם ביקשו ממני באחד מעיתוני הנשים להמליץ על יעד חופשה אידאלי ואני בחרתי ב"מחלקה ג' בתל השומר. אין כמו מחלקה פסיכיאטרית טובה בשביל להתרענן כמו שצריך מתלאות החיים. אני חושב שכל אדם צריך, לפחות אחת לחצי שנה, להיכנס לשבוע-שבועיים למחלקה פסיכיאטרית".

מאז שאני זוכר את עצמי אני חי עם מין רעש לוואי בראש שלא נפסק לרגע ולא נותן לי מנוחה. הפעמים היחידות בחיי שהרעש הזה נפסק - או לפחות נחלש בצורה משמעותית - היו כשהייתי מאושפז במחלקות פסיכיאטריות. רוב האנשים מפחדים מאוד ממחלקות כאלה והרעיון שהם צריכים לישון תחת אותה קורת גג עם כמה עשרות משוגעים מדופלמים מכניס אותם ללחץ עצום. אצלי, משום מה, הקרבה אל המשוגעים דווקא מרגיעה אותי ואני ישן ביניהם כמו תינוק (תינוק משוגע כמובן). אני יודע שזה יישמע קלישאתי לחלוטין אבל אני מרגיש שההיגיון האמיתי, ההיגיון האבסולוטי, נמצא דווקא בחוסר ההיגיון של חולי הנפש.

הרבה יותר קל לי לדבר עם מישהו שמסביר לי שהסיבה שהוא לא מפסיק להזיז את הראש בתנועות מעגליות היא כי אם הוא יעצור הוא "יהרוס אנשים בכוח הטלפתיה", מאשר לדבר עם מנהל הבנק. כוח הטלפתיה נשמע לי הרבה יותר הגיוני וחברותי מאשר כוח הכסף והריבית הצמודה למדד. בכלל, משוגעים הם המגזר היחיד של אנשים שמגיעים בפורמט "נקי", נטולי גינונים חברתיים והשפעות חיצוניות של המדיה ותרבות המותגים. הנאמנות היחידה שלהם היא לאמת הפנימית שלהם. אולי זו אמת מטורפת בעיניי רוב האנשים, אבל זו אמת והיא עדיפה על שקריות או זיוף. וזו האמת שלי: רוב הזמן אני מפחד לחיות.

כבר שנים שכל יום שלי הוא מאבק בלתי נגמר בעשרות מצבי רוח ועשרות מחשבות לא הגיוניות (רובן חרדתיות וכפייתיות) שרצות בקצב של סכין קצבים. רוב הזמן אני מרגיש שאני בובה שמונעת על ידי מערכת רגשות שיצאה משליטה. את רוב הרגשות שחולפים עליי אני מעכל בצורה לא טובה ולא בריאה וכמעט מדי בוקר, כשאני פותח את העיניים, אני חושב לעצמי שאולי עדיף להישאר במיטה מאשר לקום לעוד יום שהולך לנער אותי ולטלטל אותי באכזריות של מתאבק ממולדובה.

אני בטוח שזה הולך להישמע קצת מגוחך אבל לעתים אני פשוט רוצה לקפוץ ראש למכונת גריסה ענקית ולתת לעצמי להיגרס לרצועות. כאדם שמרגיש כך רוב הזמן, רק כשאני נכנס לסביבה "מבוקרת" של בית חולים פסיכיאטרי, עם עוד עשרות חולים שגם הם רוצים לזנק למגרסות - אני מרגיש מוגן מאימת הקיום האנושי ומאימת הרגשות האנושיים. זו הסיבה שבגללה עוד לפני ששבתי ארצה מארצות הברית, החלטתי לעשות את החודשים הראשונים שלי במולדת בסביבה המבוקרת של אברבנאל. ידעתי שרק מקום כזה יכול להציל אותי מצונאמי של רגשות שהיה שולח אותי לכל מיני כיוונים - כולל תחנות מרכזיות ישנות ובתי מרקחת בכפרים ערביים.

ונכון שזה הציל אותי ובמשך ארבעת החודשים שלי באברבנאל הצלחתי לשמור על איזון כלשהו ולא מצאתי את עצמי צועד את צעדות המוות בין בתי מרקחת וסוחרים, אבל אלוהים, זה היה משעמם. הדבר האחרון שחשבתי שיקרה לי כשאכנס לאם כל המרכזים הפסיכיאטריים בארץ ישראל, זה שאשתעמם - אבל כך קרה. שום דבר מטורף באמת וחסר היגיון לחלוטין לא קרה שם. שום דבר שאני יכול לספר לכם עליו בגאווה של מטורף עם רישיונות וקבלות. לפני חמש שנים, כשהתאשפזתי בתל השומר בפעם הראשונה, הייתי נוהג לקחת את המטופלים מהמחלקה לסיורים מודרכים בבית החולים.

באחד הימים הגענו, אני ופלוגת המשוגעים, לביתן ההוספיס. האחות בכניסה שראתה אותנו - עם הפיג'מות של בית החולים - שאלה מאיזו מחלקה הגענו. מיד קפץ עליה אחד המשוגעים בפלוגה - עטיה, בחור מתוק מבאר שבע - ולחש לה שאנחנו מהפסיכיאטרית. היא הסבירה שההוספיס זה לא מקום לשוטט בו, אמרה שיש כאן אנשים שבאו לבלות את השבועות האחרונים בחייהם, והציעה שנחזור למחלקה שלנו. עמי - משוגע מתוק נוסף מהפלוגה - אמר לה שזה בסדר ואין לה מה לדאוג. "אנחנו באנו לכאן לעזור להם ולהגיד להם שיש דברים יותר גרועים מהמוות, כמו למשל לחיות כל החיים תחת זהות בדויה ולא לדעת שאתה בעצם ילד מעבדה מערבוב זרע של שמונה שייחים מהמפרץ הפרסי ולהקת מדוזות מהים השחור".

ואז שלומי - שהיה רב משוגע, אחד כזה שהספיק להיות מאושפז בכל בית חולים ומחלקה בישראל - הוסיף בטון סמכותי של קצין בצבא הרוסי: "דרך אגב, אם כבר אנחנו מדברים על המוות, אז אני רוצה להבהיר לך שכולנו כאן בני אלמוות. אנחנו משוגעים, אנחנו לעולם לא נמות". האחות השיבה: "אני יודעת". "אם כך", הוא חייך אליה ואמר ברצינות תהומית: "אז אל תגלי לאף אחד, אני לא רוצה שאנשים יקנאו". באברבנאל דברים מהסוג הזה לא קרו. יכולתי רק להתגעגע.



קישורים:

עובדים סוציאליים - רווחה או גרורות סרטניות

הפוסט השלם תלמדו מעובדים סוציאליים כיצד לנפח מנגנון ביורוקרטי מיותר ובזבזני מאתר הרהורים על משפחה וילדים.
מנגנון העבודה הסוציאלית בישראל מהווה דוגמא קלאסית למימושו של חוק פרקינסון:
  1. זהו מנגנון שמורכב רובו ככולו מעובדים סוציאליים שהם למעשה פקידים.
  2. כמות הפקידים הסוציאלים גדלה והולכת עם השנים, אך היא נמצאת במתאם הפוך לתפוקות, קרי, ככל שיש יותר פקידים סוציאלים, כך יש פחות תפוקות ופחות תועלת לציבור.
  3. במקום להבריא את החברה, קרי, להקטין את כמות הלקוחות, הפקידים הסוציאלים מגדילים את עומס העבודה באופן מלאכותי, ובמלים אחרות, במקום להקטין את מספר הנזקקים, הפקידים הסוציאליים יוצרים יותר נזקקים – נזקקים מלאכותיים ונזקקים אמיתיים.
  4. הפקידים הסוציאלים מייצרים עבודה יש מאין עבור פקידים סוציאליים אחרים.

שביתת העובדים הסוציאליים כטקטיקה להנצחת המנגנון הביורוקרטי

במרץ 2011, כ-10,000 עובדים סוציאליים מן המגזר הציבורי פצחו שוב בשביתה, והפעם בדרישה להעלות את שכרם. בשביתה הקודמת שלהם, הם דרשו להנפיח את תקני כח האדם שלהם, ומשרד האוצר התכופף ונענה לדרישותיהם. הפעם, אנו מקווים כי משרד האוצר לא יענה לדרישותיהם....
הפוסט השלם תלמדו מעובדים סוציאליים כיצד לנפח מנגנון ביורוקרטי מיותר ובזבזני מאתר הרהורים על משפחה וילדים.

השקרים של עובדת סוציאלית מיכל גומלו - קמפיין שביתת השכר


קישורים:

יום שני, 21 במרץ 2011

מוסד פסיכיאטרי באר יעקב - אשפוז בכפייה בשם "טובת" האזרחית ו"הגנתה" הביא למותה תוך ימים ספורים

תודות למנהלי אתר לשכות רווחה גבעתיים, רמת גן - מידעון בהכנת הפוסט.

פרופ' משה קוטלר- מנהל בית החולים באר יעקב - התנהלות חמורה במישור האתי מקצועיהכתבה מחפש תשובות , יחזקאל אדירם, משה רונן , צילום עמית מגל , ידיעות אחרונות, 24 שעות, 21 במרץ 2011

ג'ון בורקט לא מבין איך זה קרה. כשהגיע עם אישתו מרילין לבית החולים כדי לטפל בסיבוכים של מחלת הסוכרת, הוא לא האמין שכך זה יגמר. היא אושפזה בכפיה במוסד פסיכיאטרי באר יעקב, והלכה לעולמה ימים ספורים לאחר מכן, מבלי שיהיה לצידה. "הם טוענים שניסו להציל אותה אבל חייה הסתיימו"...

זועקת יום ולילה
"במיון הכירורגי היה מומחה לכלי דם שאמר לנו שאין ברירה: צריך לכרות את רגלה של מרילין עד הירך", מספר ג'ון. כשרופא אחר באסף הרופא רמז להם שניתן לכרות רק את העקב שעליו נמצא הנמק, ולא את כל הרגל, החליטו בני הזוג לקבל חוות דעת נוספת.

"אמרנו למומחה באסף הרופא שאנחנו מתכוונים לפנות לקבלת דעה נוספת בבית החולים איכילוב. הוא אמר שיש לנו זכות לחוות דעת שניה, אבל רצה ללכת ישירות לחדר הניתוח". בני הזוג חזרו לביתם במודיעין, אך הם לא עמדו להישאר שם לאורך זמן.
לדברי ג'ון, בחדר המיון נכחה פסיכיאטרית מבית החולים הפסיכיאטרי באר יעקב. "לא ידענו על קיומה עד לשלב מאוחר יותר. היא לא אמרה לנו דבר ולא הציגה את עצמה. הייתי עם אשתי כל הזמן, ואני יכול לומר בוודאות שאף פסיכיאטרית לא דיברה איתה".

ימים ספורים לאחר מכן נשמעו דפיקות חזקות על דלת ביתם של בני הזוג בורקט. "דרך חור ההצצה ראיתי שני גברים גדולי גוף, לבושים בבגדים אזרחיים, שנראו לי כמו בריונים. אמרתי להם שאני לא יודע מיהם, ולא פתחנו את הדלת עד שהזעיקו את המשטרה", מספר ג'ון בקול רגוע. "השוטרים הציגו בפנינו מסמך בעברית. אני ומרילין דוברי אנגלית ולא הבנו מה כתוב. השוטרים הסבירו לנו שזהו צו אשפוז בכפייה של מרילין"

שני ה"ביריונים" היו אחים פסיכיאטריים, ומרילין שסירבה ללכת איתם וצעקה בהתרגשות, עד שהתעלפה. "אבל הם לא התרגשו", ממשיך ג'ון. "הם הושיבו אותה על כיסא הגלגלים שקיבלנו מיד שרה והכניסו אותה לאמבולנס שחנה בחוץ הצטרפתי אליה, ולקחו אותנו לבית החולים הפסיכיאטרי בבאר יעקב. כשהגענו לשם הכניסו אותנו לחדרים נפרדים וראינו את שנינו בנפרד".

לדבריו, שניהם עברו בדיקות פסיכיאטריות. "לא היה לי ברור אם הצו מתיחס אליה או אל שנינו", הוא אומר. לדברי משרד הבריאות, שיחה עם בני משפחה מהווה חלק מתהליך קבלת חולה.

על הצו שהביאו האחים הפסיכיאטריים חתמה הפסיכיאטרית המחוזית, ד"ר מרילנה לבן. בכתב יד צפוף היא נימקה את הוראת האשפוז בכפיה: "על פי בדיקה פסיכיאטרית, מרילין בורקט שרויה במצב פסיכוטי פעיל, המתבטא במיעוט אכילה, בהזנחה, בהתנהגות מניפולטיבית ובסירוב לטפל בנמק. מקבלת טיפולים הניתנים על ידי בעלה, שהחמירו את מצבה. הפרעה בשיפוט, היעדר תובנה למחלתה. במצבה הנוכחי הנ"ל מסוכנת מיידית לעצמה וזקוקה לטיפול ולאשפוז".

על פי החוק, לא ניתן לאשפז אדם בכפיה ללא בדיקה. האשפוז מתבצע עם נמצא שהאדם לוקה במחלת נפש ומסכן את עצמו או אחרים. רק אז יכול הפסיכיאטר המחוזי להורות על אשפוז בכפיה או על טיפול מרפאתי כפוי. הפסיכיאטר המחוזי יכול לאשפז אדם בכפיה לשבעה ימים, ובסמכותו להאריך את ההוראה בשבוע נוסף, על פי בקשה מנומקת בכתב מאת הרופאים המטפלים.

לדברי ג'ון, מרילין לא נבדקה מעולם ע"י פסיכיאטרים בטרם הגיעו לביתם האחים עם צו האשפוז הכפוי. היא אושפזה ב- 8 בפברואר. את הימים הטראומטיים שבילה עם אישתו בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר יעקב, ג'ון בורקט לא ישכח לעולם. "לא הסבירו לי למה אשפזו אותה. לא מסרו לי שום מסמך, התנהגו כאילו הם לא חייבים לתת דין וחשבון לאף אחד"

ג'ון: "זה מוסד פסיכיאטרי, לא בית חולים שמטפל במחלות פיזיות, אבל הם ניסו לטפל בה, היא לא ישנה בגלל הכאבים, והם נתנו לה אופטלגין. הם אילצו אותה לקבל תרופות שגרמו לה להקיא. הזריקו לה אינסולין למרות שהתנגדה. היא לא ישנה, זעקה יום ולילה מכאבים ורעב, ביקשה עזרה ולא קיבלה".

מבחן התוצאה

ב- 17 בפברואר 2011 סגן בית החולים הפסיכיאטרי, ד"ר וייס, הודיע לג'ון שהוא שולל ממנו את הזכות לבקר את אשתו. "הוא לא הסביר לי מדוע, אבל ניתנה הוראה לא להכניס אותי לבית החולים".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה כי "מנהל מחלקה קובע האם בני משפחה יכולים להימצא במחלקה. בעלה של החולה התבקש לעזוב לאחר שנראה מכניס למחלקה עשבים ותרופות מוזרות ללא רשות, ומכיוון שניסה לטפל בפצע נמק באופן מסוכן".

כעבור יומים קיבל ג'ון שיחת טלפון מאשתו, שבה הודיעה לו שמעבירים אותה לאסף הרופא מחשש לדימום פנימי בבטנה. הוא מיהר להגיע לבית החולים ונשאר לצד מרילין עד שהחזירו אותה למוסד הפסיכיאטרי – ושוב, לא הרשו לו להתלוות אליה.

הבעל אובד העצות פנה לפרקליטו, עו"ד יצחק חושן, ששלח מכתב בהול לסגן מנהל בית החולים הפסיכיאטרי. "מרשתי דורשת העברה מידית לבית החולים איכילוב, לקבלת חוות דעת נוספת בנוגע למצבה הרפואי. דרישתה עולה בקנה אחד עם חוק זכויות החלה, לפיו מטופל זכאי להשיג דעה נוספת בענין הטיפול בו, והמוסד הרפואי יסייע למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו. סגן המנהל יישא באחריות לכל נזק שיגרם למרשתי אם הטיפול בה יעוכב".
המכתב לא הרשים כנראה את מנהלי בית החולים הפסיכיאטרי. ב- 15 בפברואר יצאה הוראת אשפוז כפוי נוספת נגד מרילין בורקט: "טרם חל שיפור מהותי במצב המטופלת", כתבה סגנית הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר אגתה שוצמן. "היא עדיין שרויה במצב פסיכוטי (...) ומגלה התנהגות מינופלטיבית. עדיין מהווה סכנה לעצמה (...) וזקוקה לטיפול".

עו"ד חושן פנה לבית החולים בשיחות טלפוניות ובמכתבים ללא מענה. בסופו של דבר, ב- 16 בפברואר 2011, אחרי שעורך הדין איים בתביעה משפטית, נשלחה מרילין באמבולנס לבית החולים איכילוב.
"כשהיא הגיעה לשם היא נראתה אחרת, כחושה ותשושה", אומר ג'ון. "היא התקשתה לדבר וישנה רוב הזמן".

ביום חמישי, 17 בפברואר 2011, יום אחרי הגעתה לאיכילוב, נפטרה מרילין בורקט בבית החולים.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "החולה הגיעה לאשפוז כפוי בתוקף הוראת הפסיכיאטרית המחוזית בשל עדות למצב נפשי שסיכן את חייה. רמת הסוכר בדמה היתה מסכנת חיים. פצעי נמק נגרמו עקב מחלת הסוכרת המוזנחת. היא טופלה באינסולין על פי המלצת היועצים הפנימאים לשם הצלת חייה".
באסף הרופא טוענים כי לא היה להם כל קשר לאשפוזה הכפוי של מרילין בורקט. "למיטב ידיעתנו היא אושפזה בבאר יעקב בעקבות אבחנה פסיכיאטרית שנעשתה ללא קשר עם המרכז הרפואי אסף הרופא", אומרת ענת ליהי זקלר, דוברת בית החולים. "היא הגיעה אלינו לצורך שלילת דמם ממערכת העיכול ואבחנה זו נשללה, לכן היא הוחזרה לבאר יעקב".
זקלר מסבירה כי לפי החוק חולה שנמצא בהכרה מלאה ומתמצא בזמן ובמקום רשאי לסרב לטיפול, גם אם הוא מיועד להצלת חייו. "אם החולה איננו מתמצא בזמן ובמקום ומוגדר על ידי פסיכיאטר כלא אחראי למעשיו, רשאים הרופאים לבצע את הפעילות בניגוד לרצונו לאחר חתימה של שלושה רופאים בכירים".
סיבת המוות לא נמסרה לבעל האבל. חודש אחרי, הוא עדיין ממתין לתוצאות הנתיחה שלאחר המוות, שנערכה לגופתה לפי בקשתו. בלוויה קטנה, כמעט ללא מלווים, נקברה מרילין בורקט בבית הקברות של מודיעין. ג'ון חזר לבדו לדירתם הריקה והתישב על כורסתו הגדולה בסלון. "הפסיכיאטרים טוענים שעשו הכל כדי להציל את חייה", הוא אומר. "אבל במבחן התוצאה חייה הסתיימו".





אשפוז כפוי במוסד פסיכיאטרי באר יעקבקישורים:

יום שבת, 19 במרץ 2011

תגובית - שרותי הרווחה ופקידות הסעד מסואבים ומושחתים

מרץ 2011 - תגובית על עתירה לבג"צ נגד הרווחה - העובדות הסוציאליות אינן מאפשרות לאבא לראות את בנו ומזלזלות בו
עובדי רווחה בנו לעצמם מערכת אוטונומית שיפוטית בלתי תלויה וללא כל פיקוח חיצוני. במערכת זו הם קובעים חוקים חדשים אשר סותרים את דיני המשפט הישראלי. כך למשל, הם מוציאים ילדים מהבית תוך התעלמות מוחלטת מדיני ראיות במשפט הישראלי. הם כותבים תסקירים שקריים לבתי המשפט נגד הורים על סמך "התרשמות", "תחושות", "אינטואיציות" ו"הסתברויות לסיכון עתידי" ללא כל ממצא ראייתי תומך. מאידך, כאשר קיימים נגדם ממצאים ראייתים בשטח כגון הקלטות, הם מפרשים זאת כ"השמצות" ו"דיבה"…

מערכת הרווחה מענישה ילדים והורים ע"י ניתוקם ללא כל ראיות !!! או לחילופין ע"י הסתרת ראיות!! הפעולות הזדוניות נעשות מתוך יתרון כי עובדי הסעד מתנהלים בדלתיים סגורות ואף אחד לא יכול לדעת מה קורה שם בפנים, להעביר בקורת, כולל התקשורת. ילדים רבים הוצאו מביתם ללא שהוגש כתב אישום פלילי.

עובדי רווחה מציפים את תחנות המשטרה בתלונות שווא כנגד הורים וכך גורמים לסתימת מערכות. משטרת ישראל אינה יכולה להגיע למקרים כמו אלו של רוז והנרצחים האחרים משום שהמערכת שלהם נסתמת בתלונות שווא קיקיוניות. בתי המשפט לנוער ולמשפחה, אשר עמוסים לעייפה בתיקים פיקטיביים נסתמים אף הם, מה שגורם לשופטים להוות חותמת גומי של פקידי סעד, לקיים דיוני בזק שטחיים על מנת לסגור את הדיון במהירות האפשרית כדי לעבור לתיק הקיקיוני הבא. כדי לסגור את הדיון המשפטי במהירות וללא כל מחשבה הם פוסקים על פי מה שעובדי הרווחה כותבים בתסקירים שלהם.

במהלך השנים, שומן והתעבה מנגנון עובדי הרווחה באופן כזה שניתן להם מנדט לא חוקי לקבוע גורלות של משפחות וילדים רק על סמך "תחושות" של עובדים סוציאלים. ה"תחושה" של עובד הרווחה הפכה לכלי "ראייתי" רב עוצמה ושופטי נוער מתייחסים אל ה"תחושה" הזו כאל אקסיומה. אנו יודעים כי לתחושותיהם והתרשמותם של עובדי רווחה אין שום קשר לאמת ולמציאות. חמור מכך, הם אינם נתבעים על רשלנות, לא על רשלנות בגין אי איתור מקרי סכנה ולא על רשלנות בגין התעללות בילדים במוסדות משרד הרווחה אליהם שלחו אותם.

הכוח המשכר שניתן לעובדי רווחה מאפשר להם להתפרע ללא כל פיקוח, ולכתוב חוות דעת עפ"י האינטרס הרלוונטי לאותו תיק. מדוע מקרי התעללות של ילדים בידי הוריהם ממלאים את דפי העיתונים ומקרי התעללות של ילדים בידי עובדי רווחה נחסמים לתקשורת ע"י הפעלת צו איסור פרסום? מדובר כאן בסך הכול בעובדות סוציאליות, חלקן בוגרות תואר ראשון בלבד, בעלות מדרג אקדמי נמוך מאד. ציוני הפסיכומטרי של מועמדים לעבודה סוציאלית באוניברסיטה מדורגים במקום אחד לפני הסוף (חינוך נמצא במקום האחרון).
לא יתכן שנשים אלו, שלא עברו אפילו מבדקי אישיות ויושרה בדומה לרופאים שמחויבים לעבור מבדקים כאלו, תעסוקנה בדיני נפשות, תפרקנה משפחות, תהרוסנה ילדים, ללא כל פיקוח חיצוני ואף אחד לא מקים קול זעקה.

קישורים:

יום חמישי, 17 במרץ 2011

אפוטרופסות לאישה בגוף וברכוש - מעמד ההורה, הבנים, ופקידת הסעד בעיני בית משפט לענייני משפחה - השופט אסף זגורי

שופט אסף זגורי - שימוש במושגי פולחן לניגוח ביקורת על פקידי סעדדצמבר 2010 - מדובר באשה שאובחנה כחולה באלצהיימר ויש מחלוקת בין בנה לבתה מי ימונה כאפוטרופוס לגופה ולרכושה. הבת (המבקשת) הגישה בקשה למינויה כאפוטרופוסית בגוף וברכוש. שופט לענייני משפחה נצרת אסף זגורי הציע בתחילת הדיון כי הבן (המשיב) והבת יהיו יחד אפוטרופסים בגוף וברכוש, המשיב הסכים, המבקשת סרבה.
השופט אסף זגורי החליט בתום דיון כי האם תישאר בבית האבות לשם הובאה בחסות שירותי הרווחה ללא תיאום עם המשיב, השופט מינה את הבן והבת אפוטרופוסים בגוף, ואפוטרופוס חיצוני ברכוש.

החלטת השופט זגורי (מה- 28 בנובמבר 2010) המשתרעת על כ- 15 עמודים מראה על תפיסת הרווחה ומערכת המשפט לענייני משפחה ויחסה לנפשות הפועלות בהליך מינוי בכפייה אפוטרופוסים לאמהות ואבות משפחה.


השופט אסף זגורי ופקידת הסעד שמינה נכשלו בטיפול באישה ומשפחתה
השופט לענייני משפחה אסך זגורי ופקידת הסעד שמינה הותירו משפחה מסוכסכת, האמא הוצאה מביתה ומשפחתה לבית אבות בפתאומיות ללא ידיעת בנה (המשיב ג') ובניגוד לרצונה ונכפה עליה להישאר שם. מונה אפוטרופוס חיצוני לענייני רכוש למרות רצון ילדיה להיות אפוטרופוסים.

מעורבות בית משפט לענייני משפחה ופקידת הסעד הביאו לאובדן כל סמכות הילדים בגורל אימם
בתחילת הדיון סבר השופט זגורי כי יש למנות את הילדים לאפוטרופסים על האמא: " יותר מכל, נראה היה לי נכון לעשות מאמץ ולהגשים את רצונה זה של החסויה. החסויה זקוקה לילדיה שיטפלו בה ולא לגוף חיצוני שאינו מכיר אותה ואת צרכיה... סברתי שנסיבות העניין הלמו מינוי מי מבני המשפחה דווקא כאפוטרופוס לגופה ולרכושה של החסויה ולא גוף חיצוני. זאת בייחוד לאחר שנודע לבית המשפט כי ביום 15/9/2010, החסויה הוצאה מביתה לבית האבות". (סעיפים 2, 6)
ואולם החלטתו בסוף הדיון היה נטרול הילדים מכל סמכות אפוטרופסות על אימם מאחר והבת שרצתה להיות אפוטרופוסית לבדה ביקשה הכרעה שיפוטית. השופט אומנם פסק כי הילדים יהיו אפוטרופוסים בגוף אך כפה הישארות האם בבית אבות. האפוטרופסות ברכוש קבע השופט לגוף חיצוני.


השופט אסף זגורי מאשים ופוגע בילדיה של האשה, ומעצים את פקידת הסעד במינוח מעולם הפולחן

השופט זגורי מכנה את בני המשפחה בהחלטתו "ניצים": "פקידת הסעד סבורה, כי נוכח "המלחמות" בין הניצים, הפתרון הנכון והראוי ביותר הוא הכנסת החסויה לבית האבות". (סעיף 35)
עמדות לא יציבות: "עמדת המשיב 3 אינה יציבה" (סעיף 37) ועוד...
מאידך במשפט אחד הוא מרמז על קדושת פקידת הסעד ומכנה התנהגות הבן כמהלך אימים: "בית המשפט מצר על הניסיון להלך אימים על מי שמבצעת מלאכתה בקודש למען החסויה" (סעיף 50). ועוד...

אין לקבל התבטאותיו המיותרות של השופט אסף זגורי, מדובר במשפחה אשר אירוע קשה רובץ על כתפיה ולעתים יתכנו כעסים במקרים כאלו, מאידך הכינויים שמתייג השופט זגורי את בעלי הדין מיותרים ואינם תורמים לקידום טובת האמא וילדיה, אלא להשחרת שמם של ילדיה ולעיוות המשפט והצדק.
המחמאות הפנטזיונריות מעולם הפולחן שמרעיף אסף זגורי על פקידת סעד - עבודת קודש, יוצרים עיוות דין. זגורי מנסה ליצור רושם כי יש לקבל ולהאמין לכל מוצא פיה של הפקידה, בעוד יש להסתמך על עובדות והיגיון. ועל זה נאמר: "פתי יאמין לכל דבר" (משלי יד, טו)

מינוי אפוטרופוס לחסויה מבלי שבית המשפט שמע את דעתה אם היא מסוגלת להבין בדבר וניתן לברר דעתה כנדרש בסעיף 36 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
השופט אסף זגורי מקדיש כ- 23 סעיפים להסביר מדוע האישה חסויה ובסוף קובע שהיא חסויה (סעיף 32), ואולם הנדרש ע"פ חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות סעיף 36 לא בוצע. לא צוין בשום מקום בהחלטת השופט שמע את החסויה אם היא מבינה דבר. חירותה ורכושה היקרים מכל נלקחו מהאישה מבלי שהיתה התייחסות כלשהי לסעיף 36 החשוב.

בעיית אבחנה בין עובדות לדעות בהחלטת השופט זגורי
בסעיף 21 כותב זגורי בהחלטתו: "בתעודת עובד ציבור של פקידת הסעד מיום 28/8/10, נקבע מפורשות כי מצבה הקוגניטיבי של החסויה אינו טוב, עושה רושם כי היא אינה צלולה, יש לה זכרון חלקי, ובזכות אותו מצב קוגניטיבי ירוד המרחיק אותה מהמציאות, היא לא נקלעה לקלחת המריבה בין ילדיה (עמ' 4 לתסקיר)"
זגורי מתייחס אל עמדת פקידת הסעד כי מצב האישה הקוגנטיבי ירוד, אינו טוב, אינה צלולה, וכו' כאל עובדות. זגורי כותב ומשתמש בביטויים אובייקטיביים אמינים כגון: התסקיר מכונה "תעודת עובד ציבור", ועמדות פקידת הסעד מכונות "קביעות" ("נקבע מפורשות כי מצב..."). פקידת הסעד אינה מאמתת את התסקיר בתצהיר ולכן אינה מחויבת לרשום אמת בתסקיריה לבתי משפט.
גישתו של זגורי מוטעת. פקידת הסעד היא סובייקט בעל רגשות ואינטרסים, והתרשמותה אינה עובדה אלא דעה שיש לבחון ולאמת. בנוסף החסויה היא גם סובייקט שלפעמים התנהגותו משתנה מעת לעת.
בדו"ח ועדת סלונים נבו מפורטים ליקויים מהותיים בעבודתם של פקידי הסעד לסדרי דין: ניגוד עניינים, כתיבת עובדות בתסקיר ללא וידוא או ניסיון הפרכה, אי מתן אפשרות ללקוח אפשרות להתייחס לתסקיר טרם מסירתו לבית המשפט, אימוץ מלא של התסקיר על המלצותיו ע"י בתי המשפט (חותמת גומי), העדר מעקב, פיקוח ובקרה, אי קיום נהלים ועוד. מאידך, בתי המשפט רואים בתסקיר סוף פסוק. - מן הראוי היה כי השופט זגורי יתייחס ביתר זהירות ל"קביעותיה" של פקידת הסעד שמינה.


השופט אסף זגורי סבור כי אין לפקפק בתעודות רפואיות המוגשות לבית משפט לענייני משפחה
השופט כותב בסעיף 24 בהחלטתו: "תעודת רופא הינו הכלי הראשון במעלה שבית המשפט מסתמך עליו במינוי אפוטרופוס לחסוי. אם בית המשפט יתחיל לפקפק במהימנות כל תעודה רפואית שתוגש לפתחו, לא תהא לא כל אפשרות לסייע לחסויים בזמן אמת ולמנות אפוטרופסים".
עמדתו של השופט זגורי מוטעת מיסודה. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות סעיף 36 קובע כי בית המשפט ישמע את החסוי אם הוא מבין דבר וזה הדבר הקובע (מה שזגורי לא ביצע). בנוסף ידוע כי מומחים רפואיים נוטים לכתוב חוות דעת ע"פ בקשת המזמין, או שהמזמין חוות דעת רפואית בוחר מראש מומחה המתאים לו.


פקידת הסעד פעלה בדרך תוקפנית ופתאומית להוצאת האישה מביתה לבית אבות ללא צו בית משפט
השופט זגורי כותב: "על מנת להימנע מספק ספיקה, ראוי היה כי פקידת הסעד הייתה פונה בעצמה לבית המשפט ו/או מפנה את הצדדים בבקשה מתאימה, בייחוד שעה שלא הייתה דחיפות ובהילות בהוצאת החסויה לסידור החוץ ביתי"

ניגוד עניינים - פקידת הסעד שהוציאה בתוקפנות את האישה מביתה לבית אבות גם קובעת את מצבה במוסד - ע"פ זגורי
זגורי כותב (פסקה 55): "בדיווח פקידת הסעד מיום 24/11/10 אשר נעשה לבקשת בית המשפט לאחר שפקידת הסעד נפגשה עם החסויה, עולה כי החסויה במצב פיזי טוב מאוד והופעתה הפיזית אף השתפרה לעומת הופעתה עת התגוררה בביתה. זאת ועוד, היא שידרה נינוחות ולא אמרה ו/או הביעה צער על המעבר ואף לא דיברה על חזרה לביתה ו/או על געגועים לביתה. החסויה לא שידרה מצוקה והתייחסה למעבר מביתה לבית האבות כמהלך שנעשה בהסכמתה".
זגורי ביקש ומקבל את חוות דעת פקידת הסעד על מצבה של האישה בבית האבות, למרות שפקידת הסעד היא ששלחה אותה לשם בצורה תוקפנית ופתאומית, וכן בנה של האישה ביקר את פקידת הסעד על כך. ברור שבנסיבות אלו פקידת הסעד תציג שמצב האישה טוב ואכן כך רשמה הפקידה בדיווח.
זגורי מקבל את הדיווח הלוקה בניגוד עניינים כ"תורה מסיני".


שימוש במינוח הפולחן עבודת הקודש ככלי ניגוח
השופט זגורי על פקידת הסעד: "בית המשפט מצר על הניסיון להלך אימים על מי שמבצעת מלאכתה בקודש למען החסויה"
תפיסתו של שופט בית משפט לענייני משפחה בנצרת אסף זגורי היא שפקידת הסעד עושה "מלאכתה בקודש", קל וחומר לתפיסתו כי השופט עוסק ב"מלאכת קודש הקודשים" שהרי הוא השופט מעליה, הוא מינה אותה ומחליט אם לקבל את המלצותיה ואם לאו. בנוסף לתפיסתו יש עוד אלפי עובדים סוציאליים ושופטים העושים מלאכתם בקודש וקודש הקודשים. בדימויים אלו מעולם הפולחן יש מסר ברור לבעלי הדין ולאזרחים כי שופטי משפחה ופקידי הסעד עושים עבודת קודש ואין לחלוק עליהם, ומי שחולק או מבקר את עושה מלאכתו בקודש הוא כופר.

ביקורת על פקידי סעד כמוה כלהלך אימים


 השופט זגורי על פקידת הסעד: "בית המשפט מצר על הניסיון להלך אימים על מי שמבצעת מלאכתה בקודש למען החסויה"
טענתו של השופט זגורי כי מהלכים על פקידת הסעד אימים נובעת מכך ש"ב"כ המשיב 3 (הבן), כי מהלך זה של הוצאת החסויה מביתה לבית האבות לא היה על דעתו של המשיב והיה בגדר חטיפה ברשות פקידת הסעד", כלומר אין מדובר פה באיומים או תקיפה על פקידת הסעד אלא ביקורת של בן שפקידת הסעד הובילה להוצאת אימו המאובחנת באלצהיימר מביתה ומשפחתה לבית אבות ללא ידיעתו.
מדוע אם כן טוען השופט זגורי על פעולת ביקורת בבית משפט בדלתיים סגורות כנגד פקידת סעד כ"להלך אימים"?
התשובה ברורה: השופט זגורי מסביר זאת בהמשך משפטו: "על מי שמבצעת מלאכתה בקודש למען החסויה", כלומר פקידת הסעד עושה עבודת קודש ומי שמבקר אותה הרי הוא כופר, ומן הסתם גם "מהלך אימים".

סוף דבר
אסף זגורי נכשל בהגנה על האשה השתמש בפקידת סעד לחטוף אשה מביתה למוסד כליאה בצו בית משפט. אסף זגורי משתמש במונחים פולחניים כגון "עבודת קודש" כדי לנגח מעשים נפשעים של פקידת הסעד. אסף זגורי פעל בניגוד לחוק ומינה אפוטרופוס זר בגוף וברכוש לאשה מבלי שראה אותה או הבין אם היא מבינה דבר. התנהגותו של אסף זגורי מדיפה שיקולים זרים, עושק וגזל מול חסרי ישע ובני משפחתם.
 

קישורים: