יום שבת, 24 בינואר 2009

משרד הרווחה - תהליך הוצאת ילד/חסוי מהבית ע"י לשכת רווחה עירונית

הוצאת ילד/קטין/חסוי מביתו יכולה להיעשות בניגוד לרצון הוריו ורצונו, ע"י פקיד הסעד בלשכת הרווחה העירונית ללא סדרי דין, ראיות, הוכחות, משפט פומבי, וחקירת משטרה. סעיף 11 בחוק הנוער מסמיך את פקיד הסעד לחוק הנוער להוציא קטין מיידית מביתו ללא צו בית משפט: "היה פקיד סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא זקוק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט את כל האמצעים הדרושים לדעתו למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי לו אלא באישור בית-המשפט". כלומר: כאשר פקיד הסעד סבור (חושב) כי יש מצבים שאינם סובלים דיחוי לדעתו, הוא יכול להוציא את הקטין מביתו ולכפות עליו טיפול. הוצאת קטין מביתו בדרך זאת לא תארך יותר משבעה ימים, לאחר מכן דרוש אישור בית-המשפט שבד"כ מאשר את בקשות פקיד הסעד.

להלן השלבים להוצאת קטין/מביתו:
  1. איתור ילד בסיכון - האיתור הראשוני של ילדים בסיכון עושים מי שנמצאים בסביבתם הקרובה, כמו מורים, רופא המשפחה, שכנים, חברי המשפחה, בני משפחה, עובדים סוציאליים, יועצים, פסיכולוג, יועצת בית הספר ועוד. גם הילד עצמו יכול לדווח למחלקה המקומית לשירותי רווחה על הסיכון שהוא נתון בו. לעתים אחד ההורים פונה ללשכת הרווחה לבקש סיוע או עזרה בעניין כלשהו ששמע מחברים או באמצעי התקשורת.
  2. פקיד הסעד לחוק הנוער - האחריות לטיפול בקטין בסיכון, לאחר שאותר, מוטלת על המחלקה לשירותים אישיים וחברתיים בעיר (לשכת רווחה), באמצעות פקיד הסעד, שהוא עובד סוציאלי בהכשרתו. פקיד הסעד יכול להעביר החלטתו לאישור בית משפט גם ללא דיון בוועדת החלטה.

  3. ועדת החלטה - פקיד הסעד או גורם אחר כגון גננת, מורה, אחות קופ"ח מפנה את המקרה ללשכת הרווחה שמפעילה ועדת תכנון טיפול ומעקב (ועדת החלטה), וזו קובעת כיצד יש לטפל בקטין: אם להשאיר אותו בבית ולטפל בו במסגרת הקהילה, או להפנותו להשמה חוץ-ביתית. לרשות המקומית אינטרס להוציא את הקטין מהבית לפנימיה מטעמים תקציביים, שכן טיפול בקהילה יהיה ע"ח הרשות המקומית (ראה "ועדת החלטה" ופקיד הסעד - שיקולים זרים וניגוד עניינים להוצאת הילד מהבית). בתי המשפט על ערכאותיהם רואים בהמלצות ועדות ההחלטה סוף פסוק.

  4. בית המשפט לנוער - בית משפט לנוער מאשר ב'דלתיים סגורות' את החלטת פקיד הסעד ו/או החלטת ועדת תכנון טיפול ומעקב (ועדת החלטה).
עו"ד משכית בנדל מהאגודה לזכויות האזרח מסבירה על ועדות החלטה וועדת סילמן


    כשלים בתהליך:

    1. פקיד הסעד מציג את ההורים בבית משפט אך גם אחראי על טיפול והשגחה של הילד ומציג את ההורים בפני ועדות החלטה, משגיחים, מטפלים מאבחנים והילד עצמו. פקיד הסעד קובע את הסדרי הראיה. פקיד הסעד יכול לכוון אירועים ואת בית המשפט.
    2. ההליך כולו מבוסס על דעתו של פקיד הסעד ועל סמך חקירותיו, אין לו בסיס ראייתי, ואינו כפוף לסדרי דין, אינו מתועד בפרוטוקול, אינו מפורסם לציבור ואינו נתון לביקורת.
    3. ההליך כולו מתנהל בחיסיון, דלתיים סגורות, ואינו מתפרסם לציבור (גם לא תוך שמירת פרטיות המטופלים), ולכן הוא רגיש לשיקולים זרים. ("מה שאינו פומבי חייב להיות מושחת" השופט לנדוי).
    4. ועדת ההחלטה קיומה, ודרך התנהלותה רווית כשלים ושיקולים זרים ראה: משרד הרווחה - ועדת החלטה בלשכת הרווחה העירונית.
    5. פקיד הסעד כותב את התסקיר ע"פ החלטות ועדת ההחלטה ובכך התסקיר הופך להיות מסמך שיווקי תעמולתי של החלטות הועדה.
    6. שיתוף כל הגורמים המקצועיים ברשות המקומית בועדת ההחלטה לגיבוש החלטה משותפת, פוגמת במתן עדות בהמשך בבית משפט שכן הם מחויבים לסיכומיהם המשותפים.
    7. הורי הקטין יכולים לקבל מושג לראשונה על ההליך רק בסופו לפני המשפט, שרק אז יכולים הם לעיין בתסקיר. בשלב זה ההחלטות התקבלו שמם הוכפש בין חברי ועדת ההחלטה מבלי שידעו על כך או יוכלו להתגונן.

    8. בית המשפט הופך להיות 'חותמת גומי' של המלצות תסקיר פקיד הסעד שהוחלטו כבר בועדת ההחלטה.

    עלילות ומעללי פקידי סעד ושופטי הנוער - פארודיה


        קישורים:
        תוויות: , , , , , , , , , ,

        אין תגובות:

        הוסף רשומת תגובה

        הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)