יום שני, 26 בינואר 2009

לשכת רווחה ברשות מקומית

האזרח התמים הנזקק לשירותי הרווחה קורא באתר משרד הרווחה על לשכות הרווחה (מחלקות לשירותים חברתיים):
"נותנות שירותים חברתיים לפרטים, משפחות וקהילות. בכל רשות מקומית פועלת מחלקה לשירותים חברתיים עבור המתגוררים בה. תפקידם של העובדים במחלקה לשירותים חברתיים כולל:
  • מתן שירותים מקצועיים ומיומנים בתחומי האבחון, הטיפול התמיכה, האיתור, המניעה, ההגנה והשיקום במגוון דרכי התערבות ובשיטות העבודה השונות של העבודה הסוציאלית – פרטנית, קבוצתית וקהילתית.
  • מתן שירותים המותאמים לצורכי העולים.
  • תכנון תקציבי של שירותי הרווחה על פי הצרכים העולים והמשתנים ובהתאם לסדרי עדיפויות מקומיים ולאומיים.
לקבלת שירות יש לפנות אל המחלקה לשירותים חברתיים במקום המגורים. השירותים השונים מפורטים בהוראות התע"ס (תקנון עבודה סוציאלית)." ולבסוף הערה: "כמו כן פועלות המחלקות לשירותים חברתיים על פי חוקים רבים נוספים העוסקים בטיפול ובהגנה על משפחות, יחידים, ילדים, זקנים ונשים הנזקקים לסיוע ותמיכה."
בפועל התמונה אינה 'ורודה' כל כך. בלשכת הרווחה ישנם עובדים סוציאלים, פקידי סעד, ועדות החלטה, ומנהלים, כולם עובדי הרשות המקומית ואמורים לפעול ע"פ הוראות מקצועיות של משרד הרווחה. פקידי הרווחה מוציאים לפועל את הטיפול ע"י כפייה, באמצעות צווים של בתי משפט לענייני משפחה המאשרים בדלתיים סגורות את החלטות הפקידים בלשכת הרווחה. למעשה הם פקידי בית משפט ולשכת הרווחה היא מעין סניף של בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער הרואים בהמלצות פקידות הסעד סוף פסוק.
לשכת רווחה, או סניף של בית משפט לענייני משפחה ונוער
לשכת רווחה, או סניף של בית משפט לענייני משפחה ונוער

אמנם יש מגוון אפשרויות סיוע בקהילה: הפעלת עובדים סוציאליים בבית-ספר ובמוסדות חינוך קהילתיים, טיפול במשחק, מתן סיוע חומרי בזמן הטיפול, טיפול מונע (כגון חוגים וייעוץ פסיכולוגי ופסיכיאטרי), טיפול ישיר על-ידי עובד סוציאלי, טיפול בילדים במעונות יום רגילים וטיפוליים, טיפול בהורים ובילדים במרכזי הורים-ילדים, אומנה יומית, משפחתונים, מועדונים טיפוליים ומועדוניות ועוד ... אולם לשכת הרווחה היא לא רק המחליטה על הטיפול הסוציאלי בהיותה הגורם המקצועי, אלא גם המיישמת אותו במידה והוא בקהילה ולכן תעדיף להוציא את הטיפול מחוץ לקהילה, על מנת להקטין עומס עבודה, או שאין בקהילה את המשאבים הנדרשים. טיפול כפוי כזה הוא נוח יותר למימוש כאשר המטופל אינו בחזקת הוריו שכן אז ניתן להעבירו מטיפול חוץ קהילתי אחד למשנהו בעבודת ניירת משרדית פשוטה. לכן יעדיף פקיד הסעד להוציא את הקטין/חסוי מחזקת בני משפחתו.
ואכן בפועל רב המשאבים מופנים לטיפול מחוץ לקהילה היקר הרבה יותר. דוגמא: 70% מתקציב שרות לנוער, כלומר רובו, מיועד להחזקת ילדים בפנימיות ובמשפחות אומנה, אימוץ ועוד. שאר הכסף מיועד לשירותים בקהילה בעבור ילדים בסיכון. לדברי מר מוטי וינטר, ראש השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, חלוקה זו של התקציב יוצרת עיוות מתמשך, אידיאולוגי וכלכלי, במדיניות הטיפול בילדים בסיכון. לעומת מדינות אחרות, המקצות את רוב התקציב לילדים בסיכון לשירותים קהילתיים, ורק את מיעוטו לפנימיות, בישראל קיים "לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות לפנימיות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שאין לנו ברירה אלא לשלוח ילדים לפנימיות כדי להרחיק אותם מסכנה". מתוך מסמך רקע בנושא: מסגרות להשמת ילדים בסיכון של מרכז מחקר הכנסת.
לפיכך האזרח הפונה ללשכת הרווחה לקבלת סיוע צריך לזכור כי עלול למצוא עצמו או את בן משפחתו בטיפול כפוי מחוץ לקהילה, או בטיפול שונה לחלוטין ממה שהתכוון מלכתחילה.

שיטות ודרכי פעולה של פקידי סעד ועובדים סוציאליים בלשכות הרווחה ברשויות המקומיות



קישורים:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה