דיני נפשות – כנופיית שלטון החוק – פרק שני

מרץ 2016 – דיני נפשות – פרק שני – בחזקת החפות – יוסף זוהר הואשם ברצח אביו כשהפרקליטות ידעה שהוא חף מפשע ולאחר 5 שנים המדינה חזרה בה מהאישום – סדרה של אורנה בן דור – דיני נפשות, פרק שני

אביגדור פלדמן: ההנחה היא, כאילו אתה יכול לבוא ולומר לעצמך, לא עשיתי כלום, אני חף מפשע. אני אגיע אחר כך לבית משפט, בית משפט יזכה אותי. אנשים שסבורים שאפר לסמוך על בית המשפט, שאפשר לסמוך על הפרקליטות שתסגור תיק, האנשים האלה חיים בסרט.
אביגדור פלדמן מי שחושב שאפשר לסמוך על הפרקליטות שתסגור תיק חי בסרט. כשמדברים על תיק פלילי אנחנו מדמיינים פושעים קשוחים בפינת רחוב אפלה באמצע עסקת סמים או חיסול בעיצומה של מלחמת כנופיות. אנחנו רוצים לחשוב שזה לא קשור אלינו, שזה שייך רק לעבריינים. אנחנו ישנים בשקט כי המשטרה ובית המשפט יגנו עלינו בשעת צרה. אז זהו, שבמדינת ישראל, גם סגירת מרפסת תמימה עלולה להסתיים ברישום פלילי.
בשנה האחרונה הוגשו 250 אלף כתבי אישום. זהו מספר בלתי נתפס.
בשנה האחרונה הוגשו 250 אלף כתבי אישוםעו"ד ליאור אפשטיין: 250 אלף כתבי אישום? זה מיליון בארבע שנים. מה, ב- 12 שנה כל הבגירים במדינת ישראל יחוו כתב אישום? אני כשאני נולדתי, כל הילדים בכיתה ידעו שאף פעם לא יהיה להם תיק במשטרה. אז מה, כל האזרחים פה יהיה להם כתב אישום?
האם נתון חסר תקדים זה יכול להתברר כטעות? האם הפכנו לחברה של פושעים ומפרי חוק? הייתכן שחפים מפשע יושבים בכלא?
דיני נפשות סדרה של אורנה בן דור
סיפורו של יוסף זוהר
שלום אני יוסף, בן משה ואביבה זוהר, הסיפור שאני אספר לכם הערב הוא סיפור אמיתי.
יוסף זוהר הואשם ברצח אביו כשהפרקליטות ידעה שהוא חף מפשע
היום אני כאן כיוון שברור לי, שאם ניתן היה להגיש נגדי כתב אישום על רצח שלא היה, ניתן לעצור בישראל כל אדם ולהגיש נגדו כל כתב אישום.
יוסף זוהר הועמד לדין באשמת רצח אביו. המניע, כך נטען, כספי הירושה.
כבר 5 שנים מופיע יוסף זוהר בפני קהל ומספר איך ביום אחד הפך מאזרח מהשורה, איש משפחה, סמנכ"ל כספים בחברת היי טק, לרוצח. הוא עולה על במות בקיבוצים מול ועדי עובדים, בבתי אבות. בכל מקום שמוכנים להקשיב לו. והוא אינו מתעייף מלחזור ולספר את אותו סיפור שוב ושוב.
הטרגדיה של יוסף זוהר החלה לפני 15 שנה. אביו משה, חלה במחלת ניוון שרירים ותוך זמן קצר הפך לסיעודי לחלוטין ומחובר למכונת הנשמה. יוסף טיפל בו במסירות חודשים ארוכים יחד עם מטפל סיעודי, עולה חדש מאוקראינה בשם ולנטין טוקילה.
כשאבא חלה, ידעתי שאני חייב לעמוד לצדו. המחלה תפסה אותנו בשיא האושר המשפחתי. באפריל, שנה לאחר מכן, אבא נפטר. ביום שישי, 12 באפריל 2002, בשעה 11 בלילה התקשר טוקילה ליוסף. רחל ענתה, העירה אותי ומסרה לי את השפופרת. שמעתי את המטפל צועק: קרה משהו לאבא, בוא מהר!
יוסף ממהר להתארגן ולצאת לבית האב, כשהוא מבקש מהמטפל להזמין אמבולנס. כשהגעתי, בחוץ כבר הייתה ניידת של טיפול נמרץובפנים, הצוות כבר קבע את מותו הטבעי.
מספר חודשים מאוחר יותר מוזמן יוסף לתחנת המשטרה בתואנת שווא שהיה עד לתאונת פגע וברח. בתחנת המשטרה הוא רואה את ולנטין טוקילה, המטפל הסיעודי של אביו, יושב באחד החדרים. יוסף לא חשד שמדובר בפגישה שתוכננה על ידי המשטרה. הוא לא הבין שזה אינו צירוף מקרים. שבוע לאחר מכן נעצר יוסף בחשד לרצח אביו.
אמרתי להם: יש סכסוך משפחתי עם האישה השנייה של אבא, ואתם צריכים לקחת את זה בחשבון.
יוסף נפל קורבן לסכסוך משפחתי על ירושה. גרושתו של האב ניסתה לערער על הצוואה שהאב השאיר. היא בחרה בדרך אפקטיבית. להחשיד את יוסף ברצח אביו.
בני משפחת זוהר מתייצבים דווקא לצדו של הבן החשוד ברצח ומנסים להסיט את החשדות כלפי אשתו השנייה של האב. היו שתי צוואות: צוואה אחת ראשונה, שהיא הייתה הצוואה המקורית, שבה הגרושה הייתה המוטבת וצוואה שנייה שהיא לא ידעה ממנה, צוואה שבה היא בכלל לא היתה מוזכרת.
בחוץ הם החזיקו אותי מול הכתבים והצלמים בשני הצדדים, וככה, כמו איזו חיה שהם לכדו, הם הכניסו אותי לבית המשפט.
באותו לילה נטרפו חייו של יוסף והם לעולם לא ישובו להיות כשהיו. בהבל פה הפך יוסף זוהר לרוצח מאזרח שומר חוק.
פרופ' בועז סנג'רו: על פי הלכת בית המשפט העליון, כדי להרשיע נדרש מה שנקרא "דבר מה נוסף", זו איזושהי תוספת ראייתית חוץ מההודאה, כדי שאפשר יהיה להרשיע. אבל בית המשפט העליון בעצמו אמר שהיא יכולה להיות קלה כנוצה.
עו"ד דרור ארד איילון, סניגורו של יוסף זוהר: יוסף עבר תהליך שהוא תהליך מאוד מסוכן בתהליך חקירתי, שבו, בגלל הבידוד, אתה במעצר, אתה לא רואה אנשים, עשו שם תגילים להרחיק אותו מאיתנו, אנחנו באנו לבקר אותו יום-יום. אבל הצליחו לבודד אותו לסוף שבוע אחד, ובבידוד הזה, מול העוצמה של הוודאות שמקרינים החוקרים, בראיות שלא קיימות או בראיות מסופקות, כדי לשבור את רוחו של נחקר, כי אם הוא אשם, רק שבירת רוחו תגרום לו להודות, זאת היא התזה.
[חלק מהחקירה של יוסף]
רמי זך, חוקר: אתה לא יכול לבוא לכאן…
יוסף זוהר: איזה טלפון אתם בדקתם?
רמי זך, חוקר: לאיפה אתה הולך תגיד לי עכשיו?
יוסף זוהר: סתם, פשוט עולה לי מחשבה, שולנטין לחץ על ה"נטלי", לא מן הנמנע שזה חסם את הקו הזה.
רמי זך, חוקר: כן, ואז אתה דיברת אתו.
יוסף זוהר: לא, יש שם קו שני. יש שם כמה קווים, יש שלושה קווים בבית.
רמי זך, חוקר: נכון. נו.
יוסף זוהר: את שלושתם בדקתם?
עו"ד דרור ארד איילון, סניגורו של יוסף זוהר: מול הדבר הזה, אדם מפקפק בעצמו. הוא שואל: באמת התעוררתי ב- 12 בלילה? אולי התעוררתי ב- 11?
יוסף זוהר: הם אומרים לי: אין שיחת טלפון, אתה משקר. אין שיחת טלפון כזו, וזה מטיל אימה. אני מאמין שהם אומרים לי, שאומרים לי את האמת מבחינתם, זה פשוט מזעזע אותי. אני מנסה לשבור את הראש איך יכול להיות שאין שיחת טלפון?
[המשך החקירה של יוסף זוהר]
רמי זך, חוקר: אז שתבין שאנחנו, את האמת, באיזשהו מקום, מהבחינה העובדתית למדנו לא ממך, לא מאף אחד אחר. ישבנו פה לילות כימים ולמדנו, והגענו למסקנה. ולמסקנה שהגענו אנחנו מדברים על סמך עובדות.
יוסף זוהר, זה פשוט מטיל עליי אימה. קשה לי להסביר את זה, כמו תהום שפעורה בתוכך. שרוצה לבלוע אותך.
במערכת המשפט הישראלית, ההודאה היא קיסרית הראיות והיא מספיקה כדי לשלוח אדם לכלא. זאת למרות שכל המחקרים מראים עד כמה קל לגרום לאדם, לכל אדם, להודות בפשע שלא ביצע.
פרופ' בועז סנג'רו: הודאה לא מוסיפה לי האם אדם עבר את העבירה או לא במספיק לחץ כולנו צפויים להודות. בסופו של דבר כולנו צפויים להודות, וזה שאדם יודה זה לא ילמד שהוא עבר את העבירה יותר מאשר שהוא לא עבר אותה. זה ילמד עליו האם הוא אדם חזק או חלש, האם יש לו ביטחון עצמי בעניין הזה או לא. זה ילמד על החוקרים שלו, עד כמה הם ידעו להפעיל עליו לחץ. האם זה מלמד האם הוא עבר את העבירה או לא? מעט מאוד.
עו"ד דרור ארד איילון, סנגורו של יוסף זוהר: יום אחד אני מקבל שיחת טלפון מעו"ד שעבד איתי בתיק, עו"ד שרון דניאלי, טלפון שאומר לי: "דרור לא תאמין. אתה יושב? מצאנו את שיחת הטלפון." אז אני כשבמקרה הפרטי של יוסי זוהר, עם כל הפרטים המטריחים האלה, כל הבוכלטריה הזו, אני שואל: איך לא קם פרקליט ואומר: יש לי בעיה.
הפרקליטות לא מיידעת את יוסף, על כך שהשיחה נמצאה, וזו הראייה היחידה, שהופכת אותו לחף מפשע.
רמי זך, חוקר: התקשרת אליו?
ולנטין טוקילה: לא.
כעת, משנתגלתה שיחת הטלפון, צריכים החוקרים לשנות טקטיקה. איזו הודאה הם יזמינו עכשיו מטוקילה, שתתאים לסיפור העלילה של הפרקליטות.
ולנטין טוקילה: הדבר היחיד שלא אמרתי, זה שהוא אמר להתקשר למד"א עוד חצי שעה ולהתקשר אליו.
רמי זך, חוקר: מה זאת אומרת להתקשר אליו?
ולנטין טוקילה: כדי לוודא שיהיה לו אליבי.
עו"ד דרור ארד איילון, סנגורו של יוסי זוהר: תחושות בטן של פרקליט מונחות, או של תובע או של חוקר, מונחות מהתפקיד המוסדי שלו למצוא את האשם, באופן שהוא לא מודע לו, ולכן יש לו נטייה להאשים גם במקום שאין מקום לאשמה. רק הראיות צריכות לדבר.
רמי זך, חוקר: רק שתבין שאנחנו את האמת, באיזשהו מקום, מהבחינה העובדתית למדנו.
במשפטו של זוהר, לא זו בלבד שלא היו ראיות נגדו. הראייה היחידה שנמצאה זיכתה אותו לחלוטין.
פרופ' בועז סנג'רו: המערכת הייתה צריכה לעודד את אותו תובע שיגיד: עצור, יש לנו כאן טעות, זה לא האדם הנכון. בואו נחזור בנו מכתב האישום. המערכת לא מעודדת פעולה כזאת.
אביגדור פלדמן: הפרקליטות סיגלה לעצמה הרבה שנים את הרוח של לנצח בכל מחיר. היא נשענת על איזושהי הצדקה עצמית קיצונית שאומרת כל מה שאנחנו עושים הוא נכון וצודק.
בסופו של דבר זוכה זוהר מכל אשמה. חירותו הוחזרה אליו. אבל את חמש שנות החיים שנשדדו ממנו איש לא יוכל להחזיר.
יוסי זוהר: זה מפחיד אותי מאוד שצריך לקחת כמעט חמש שנים כדי להתנקות מעלילת שווא.
זוהר חזר מהקרב על חפותו בידיעה שבכל רגע נתון, מישהו יכול בהבל פה להפוך אותו לאזרח נטול זכויות, שבוי בידי מערכת שמחפשת אשם בכל מחיר.
טובה פרי היתה התובעת בתיק של יוסף זוהר. היא זאת שידעה שיש קו טלפון נוסף אבל אז הלכו לטוקילה ושינו את הגרסה.
ראש צוות החקירה הוא עורך דין מכהן כיום. רמי זך

דיני נפשות - כנופיית שלטון החוק ובתי המשפט נגד חושף השחיתויות שוקי משעול

מרץ 2016 - הזדהמות מערכת אכיפת החוק ברדיפתה אחר חושפי שחיתויות. רות דוד, איתן רוב, יהודה וינשטיין ועוד כאלו וכאלו "אח"מים" מדיפים צחנה של שררה, שחיתות ושימוש במערכות שלטון ומשפט לקידום האינטרסים האישיים שלהם.

אביגדור פלדמן: "פרקליטות המדינה - כנופיית שלטון החוק"

פברואר 2016 - גלובס - עו"ד פלדמן: "הפרקליטות יכולה לחסל כל אדם בישראל"
עו"ד אביגדור פלדמן במתקפה חסרת תקדים על "כנופיית שלטון החוק" בראיון לערוץ 10, שישודר בקרוב: "שופט בישראל הוא אדם בלי כוח, אדם מסכן"




"כנופיית שלטון החוק היא מכונה, היא יכולה להעיף ולהרים ולהוריד את כל מי שהיא רוצה. היא שומרת בכספת תיקים על כל אחד, ואין כמעט אדם שאין לו תיק. כל אחד מאתנו נתון למעשה בכף הפרקליטות. בוקר אחד, ואני מצטט מקפקא, מי יוציא נגדנו דיבה רעה. פתאום בבוקר תגיע משטרה אל פתח הבית ותעצור אותנו. הדברים האלה קורים כל יום".

כך אומר עורך הדין אביגדור פלדמן ב"דיני נפשות", סדרה חדשה של הבמאית אורנה בן דור, שתשודר בערוץ 10 ב-2 במרץ, אחרי החדשות.

פלדמן יוצא בראיון במתקפה חסרת תקדים על הפרקליטות. "בפרקליטות יכולים לחסל אדם, כל אדם שיעלה בדעתם וברצונם לחסל אותו, ויהיה כוחו כאשר יהיה", הוא טוען. "אני מכיר מספר ניכר של אנשים, שתפרו להם תיקים. אתה יודע שתורשע, ואחרי שתורשע אתה גם צריך לשכוח את זה, לצמצם את הנזק ככל האפשר, להגיע להסדר טיעון, להגיע למשהו... לצפות שבית המשפט יראה את העוול שנעשה לך בוקע מתוך התיק? לכך יש סיכוי נמוך ביותר.

"ההנחה של הרבה אנשים היא שכאילו אתה יכול לבוא ולומר לעצמך לא עשיתי כלום, אני חף מפשע, אני אגיע אחר כך לבית המשפט ובית משפט יזכה אותי. אנשים שסבורים שאפשר לסמוך על בית המשפט, שאפשר לסמוך על הפרקליטות שתסגור תיק, האנשים האלה חיים בסרט.

"אף אחד כמעט לא מדבר על, או לא יודע על האופן שבו ניתן ללחוץ על שופטים שלא מוצאים חן בעיני המערכת. בין המערכת הפנימית של בית המשפט, בית המשפט העליון, לבין המערכת החיצונית של הפרקליטות. זה באמת מוביל אותנו לארצות כמו ארגנטינה, כמו דרום אמריקה, מקום שבו לפרקליטות יש יכולת להשפיע על שופטים. שופט הוא אדם בלי כוח, שופט הוא אדם מסכן סך הכל, מה יש לו? הוא יכול להילחם? אסור לו אפילו לדבר. אסור לו לתת ריאיון בלי שיקבל אישור, ולכן כשהפרקליטות מתחילה להפעיל לחץ על שופטים זה סוף העולם".

השופט ביקר בחריפות התנהגות שוטרי מרחב דן במהלך חיפוש בבית העיתונאית

פברואר 2016 - בהכרעת דין בעניין פגיעה בפרטיות מנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן ע"י עיתונאית שפרסמה אי תשלום חובותיו לרשויות ביקר השופט שמאי בקר בחריפות התנהגות אלימה שוטרי מרחב דן: רס"מ שי גבריאל מ.א 1042985, רס"ב איציק גלר מ.א 994756 ורס"ר ג'ימי חוראני מ.א 118833 . השוטרים אזקו את העיתונאית שלא לצורך והוליכו אותה לניידת לעיני השכנים ועוברים ושבים. וכך כתב השופט על התנהגותם האלימה של שוטרי מרחב דן (סעיף 37 בהכרעת הדין):

"מאידך גיסא, לא יכולתי שלא להתרעם, ממש כך, אל מול סרט הצילום שתיאר את החיפוש בביתה של שם טוב. ... ואולם, מה שכן נלמד מן הסרט הלא-קצר, הוא כי שם טוב שיתפה פעולה עם השוטרים מבצעי צו החיפוש, לפחות לאחר שנכנסו לביתה (אמנם לאחר לא פחות מ – 40 דקות עד שהואילה לפתוח את הדלת, כאשר סברה כי השוטרים הסתלקו, כך לפי עדותם). הסרט מראה כיצד שם טוב התנהגה, לפחות בתוך ביתה, בצורה שקטה ומנומסת, אדיבה ממש (בוודאי שבאופן ראוי הרבה יותר מכפי שנהגה באולם בית המשפט; ראו ההערות הרבות לאורך הפרוטוקולים) – ועל כן לא היתה כל סיבה לאוזקה באזיקים. למצער – לאחר כמה דקות, בהן התברר שהיא משתפת פעולה, ניתן וראוי היה להסירם.
איזוקו של אדם – איננו ענין של מה בכך, וקל חומר שכך הם פני הדברים ביחס לאשה, מה עוד שעה שאין מיוחס לה חשד לביצוע עבירה אלימה. בדירה היו שלושה – ארבעה שוטרים, והנאשמת עצמה.
על מה ולמה האזיקים, במיוחד נוכח התנהגות שקטה ומשתפת פעולה של שם טוב (לפחות לאחר פתיחת הדלת)? – לא אדע. שומה על המשטרה לחדד או לרענן את ההנחיות, שמא לעיין בהן מחדש. איזוק לא יכול להיות אוטומאטי או "קבוע".
ענין זה, של האיזוק המיותר, יבוא לידי ביטוי בהמשך, לעת גזירת עונש, בהתאם לשיקולים הקבועים בתיקון 113 לחוק העונשין."

משטרת ישראל מרחב דן טייחו אלימות השוטרים

רפ"ק גיא ישראלי הממונה על תלונות הציבור במרחב דן, ורפ"ק שלומי מנשה ראש לשכת חקירות מרחב דן טייחו התנהגות האלימה של השוטרים וכתבו כי פעלו ללא דופי להלן תגובותיהם:

רפ"ק שלומי מנשה מרחב דן טייח אלימות השוטרים נגד העיתונאית

רפ"ק גיא ישראלי מרחב דן טייח אלימות השוטרים נגד העיתונאית

השופט שמאי בקר הרשיע עיתונאית בפגיעה בפרטיות

"אם מותר לשלטון, מבחינה עקרונית, למנוע הבעת דעה, אין לדבר הזה גבול" (ישעיהו ליבוביץ')

פברואר 2016 - ת"פ 54376-12-14 - מדובר בעיתונאית שפרסמה ברשתות החברתיות אודות עובד ציבור ששימש כמנכ"ל משרד הרווחה. הפרסום כלל בעיקר התנהגות לא נאותה כלפי הרשויות כגון מכתבי התראה על עיקולים בגין אי תשלום חובות עירייה, ועד בית, ועוד. העיתונאית מעצם היותה עיתונאית המעבירה מידע לציבור העבירה את המידע שקיבלה על התנהגות יוסי סילמן כלפי הרשויות משום שסברה שיש בכך עניין ציבורי.

כדי להרשיע את העיתונאית השתמש שמאי בקר בדמגוגיה משפטית ועוות המשפט ורוח הדמוקרטיה הישראלית. שמאי בקר ניצל בציניות וברמיה היות העיתונאית נפגעת משרד הרווחה שנפגשה עם יוסי סילמן בהיותו מנכ"ל משרד הרווחה.

סרוס העיתונאות

בשלב הראשון קבע שמאי בקר כי העיתונאית ביצעה את המעשה שלא מתום לב מסיבות אלו:
- שבועות קודם לכן לא צלחו פגישותיה עם יוסי סילמן לקבוע הסדרי ראיה עם ילדיה אותם אינה רואה במשך שנים.
- תגובית שפרסמה העיתונאית בפייסבוק בעניין סילמן.
- העיתונאית לא ביקשה תגובת סילמן. (הערת כותב הפוסט יש מקום בבלוג של העיתונאית מקום לאינספור תגובות)
- העיתונאית לא פרסמה בכתבתה גילוי נאות שנפגשה עם סילמן
"סיבות" אלו הנן אבני נגף שמנסה שמאי בקר להציב לעיתונאי הרוצה לפרסם מאמר. שמאי בקר מתרה בעיתונאים ומזהיר אותם כי לפני פרסום יוודאו כי הם, העורכים שלהם, המו"ל, בעל העיתון ועוד בעלי תפקידים בעיתון כי אין להם עניין אישי עם נשוא הכתבה, ואם יש לציין, ולהיזהר בתגוביות בפייסבוק באשר לנשואי הכתבה ועוד אבני נגף, שאם לא יזהרו יהיו חשופים לפגיעה בפרטיות ולשון הרע.
זאת ועוד העיתונאית פירסמה ומפרסמת כל העת פרסומים נוספים על נשואי כתבה נוספים, מדוע תימנע מפרסום על יוסי סילמן.

לאחר שסרס את העיתונאות בשלב הראשון טוען שמאי בקר בשלב השני כי גם אם פעלה העיתונאית בתום לב הרי שמדובר בפרסומים שאין להם עניין ציבורי. נשאלת השאלה האם יש עניין ציבורי לכך שעובד ציבור המנהל תקציבים של מליארדים אינו משלם כהלכה חובותיו לרשויות ומקבל בשל כך מכתבי עיקול? ובכן העיתונאית ורבים אחרים סבורים שכן וזה אכן פורסם בתקשורת.

 משוא פנים לעובדי ציבור

שמאי בקר כותב בסעיף 39 להכרעת הדין "שמם הטוב ופרטיותם של עובדי ציבור – לא יכולים להיות למרמס" - טענה זאת נכונה בעיקר לאזרחים מו השורה ופחות לעובדי ציבור בשל הגנות לשון הרע לפרסומים נגד עובדי ציבור. שמאי בקר מטעה ומסלף בפרשנות חוק לשון הרע כביכול עובדי ציבור מוגנים יותר משאר האזרחים בלשון הרע ופגיעה בפרטיות בעוד ההיפך הוא הנכון.

הכרעת הדין של שמאי בקר רוויה בהערות מטופשות רבות נציג שלש מהן: "ספק רב בליבי אם היו הפרסומים רואים אור על ידה או באתרה – לו היה סילמן נענה לכל בקשותיה." (סעיף 27 להכרעת הדין) - ועל זה נאמר "אם לסבתא היו גלגלים היתה אוטובוס" או "ב'אם' אפשר להכניס את כל פריס לבקבוק". בנוסף יש בהערה זאת משום הצביעות, הרי ישנם עיתונים רבים אינם מפרסמים נגד תאגידים עקב תשלומי פרסומות שהם מקבלים מהם, אלו הם כללי העיתונות החופשית.

סעיף 33 להכרעת הדין כותב שמאי בקר: "אם פלוני חנה מספר פעמים ב"אדום – לבן", למשל 2, משך השנים, ולא שילם הדוחות – הפסול הוא  למשרה ציבורית?" - על זה נאמר "מה עניין שמיטה להר סיני" הרי העיתונאית פרסמה הודעות עיקול חשבון למנכ"ל משרד הרווחה על חובות שאינו משלם לרשויות ולא על דוחות חניה.

אמירה מטופשת נוספת של שמאי בקר ניתן לראות בסעיף 39: "פגיעה בעובדי ציבור העושים מלאכתם הקשה – לא תסכון" - ומה על פגיעה בנכים וחסרי ישע, או האם עובדי ניקיון ועובדי קבלן עובדים פחות קשה ומרוויחים יותר כסף מעובדי ציבור. האם דמם מותר יותר מדמם של עובדי הציבור.

סוף דבר

התנהגותו של שמאי בקר בהכרעת הדין מעלה צחנה של רוח פאשיסטית ורמיה כדי להרשיע עיתונאית העובדת קשה להביא לידיעת הציבור עוולות נוראות של רשויות הרווחה לאזרחים טובים. שמאי בקר שימש עלה תאנה לפשעי משרד הרווחה בדרך של ניסיון כושל להשתיק עיתונאים בעידן הסייבר.

שוטר ישראל קמינסקי - האם איים על עו"ד שבאה לייצג לקוח?

שוטר ישראל קמינסקי - איים על עו"ד שבאה לייצג לקוח?

ינואר 2016 - בית חולים איכילוב תל אביב - מתוך פוסט פייסבוק של עו"ד יערה רשף -  שוטר של לב תל אביב ישראל קמינסקי שמאיים לכאורה על עורכת דין שתעוכב, חרף הצגת תעודת עו״ד ויפוי כח תקף. יולדת שביקשה להשתחרר תוך חתימה על כתב ויתור - זכות הנתונה לכל אזרח ואזרח (אני בעצמי השתחררתי כך מבית חולים וולפסון ביוני 2013). האם המסכנה מצאה עצמה מוחזקת לכאורה בכפייה באופן הזוי במחלקת יולדות בלא שהוצג בפניה או שנטען בפניה כי יש צו המורה לעשות כן, בלא שהוצג צו כזה בפניי, בלא שהסכימו לשחרר אותה וללא שצוות רפואי הסכים לשוחח איתה או איתי וחרף בקשות בנושא. מדינת ישראל? יותר כמו דיקטטורת קוריאה המפחידה. באין אונים האם האומללה פנתה אליי, אך מסתבר שגם כאשר יש עו״ד שרוצה להגן על זכויות אזרח, אין קול ואין עונה. מחר על הבוקר נהיה בבית משפט על מנת להגיש עתירה דחופה ומתאימה, אבל בינתיים, זה ישראל קמינסקי, שוטר סיור מתחנת לב תל אביב, וככה מתנהלת מחלקת יולדות באיכילוב, לידיעת כל הנשים ההרות המגיעות משכבת אוכלוסיה שנחשבת ל״מוחלשת״.

פרקליטות מופקרת - דוח נציבת הביקורת: הפרקליטות פוגעת בזכויות חשודים

השופטת בדימוס גרסטל קבעה בין השאר כי הפרקליטות לא עורכת שימוע לחשודים פליליים לפני הגשת כתב אישום נגדם, אף שהדבר עשוי להוביל לסגירת התיק.  - אמרי סדן | 25/1/2016  - nrg

נציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת בדימוס הילה גרסטל, הגישה הבוקר (יום ב') ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין את דוח הביקורת הרביעי שלה, שבו נקבע כי הפרקליטות לא מילאה כראוי את חובתה לערוך שימוע לפני הגשת כתב אישום, חרף העובדה שהחוק בנושא תוקן כבר לפני 15 שנה. הדוח הוגש כשברקע המאבק המתמשך בין הנהלת הפרקליטות לבין ארגון הפרקליטים בגוף הנציבות, והיעדר שיתוף הפעולה ביניהם.

הדוח הנוכחי מהווה מעין המשך לזה הקודם, שעסק באלה שנמצאים מצדו השני של ההליך הפלילי – נפגעי העבירה. גרסטל קבעה אז כי ישנם ליקויים חמורים בטיפול בנפגעי העבירה, וביניהם קורבנות לעבירות מין ואלימות קשות.

בדוח הנוכחי עסקה גרסטל בבחינת האופן שבו נוהגת הפרקליטות בצדדים להליך הפלילי, במקרה הזה – החשודים עצמם. הדוח מתבסס על תיקון לחוק סדר הדין הפלילי משנת 2000, המעגן את זכותו של חשוד בעבירה מסוג פשע (שעליה מוטל עונש של לפחות שלוש שנות מאסר) לקיים הליך של שימוע במטרה לשכנעהּ שלא להגיש נגדו כתב אישום כלל, או להקל בו.

בבדיקה שערכו אנשי הנציבות התברר כי בפרקליטות לא קיימת הנחיה ברורה ליישום החוק, ובמקרים רבים חשודים אינם מיודעים על הזכויות הנוגעות להליך השימוע. לפי ממצאי הנציבות, מדובר בהתנהלות חמורה משום שהשימועים הקודמים להגשת כתב אישום מהווים כלי אפקטיבי בידי החשודים. כך למשל, נמצא כי 44 מתוך 110 מקרי שימוע בעל-פה (כ-41%) שנבחנו על ידי הנציבות, הובילו להחלטה של הפרקליטות על סגירת התיק בעניינו של החשוד.

מקרים שבהם חלפו למעלה מ 14 ימים, מעת קבלת התיק ועד למשלוח מכתב היידוע לחשוד (כ- 59% מהמקרים שנבדקו)

 עוד נמצא כי קיים פער גדול בין חשודים שמיוצגים על ידי עורכי דין לבין אלה שאינם מיוצגים. באשר לאחרונים, גרסטל קבעה כי הם "אינם מקבלים את חומרי החקירה לקראת השימוע במרבית המקרים, ובקשתם לקיום שימוע בעל פה עשויה להידחות על הסף". בשל היעדרה של הנחיה מסודרת, לפי גרסטל, רשויות התביעה בישראל נוהגות בצורה לא אחידה. כך, למשל, עלה כי בין המחוזות השונים בפרקליטות קיימים הבדלים בכל הנוגע לזכות השימוע של חשוד בהליך פלילי.  
ב-44 מתוך 110 שימועים התיק נסגר

הדוח הנוכחי מהווה מעין המשך לזה הקודם, שעסק באלה שנמצאים מצדו השני של ההליך הפלילי – נפגעי העבירה. גרסטל קבעה אז כי ישנם ליקויים חמורים בטיפול בנפגעי העבירה, וביניהם קורבנות לעבירות מין ואלימות קשות.

בדוח הנוכחי עסקה גרסטל בבחינת האופן שבו נוהגת הפרקליטות בצדדים להליך הפלילי, במקרה הזה – החשודים עצמם. הדוח מתבסס על תיקון לחוק סדר הדין הפלילי משנת 2000, המעגן את זכותו של חשוד בעבירה מסוג פשע (שעליה מוטל עונש של לפחות שלוש שנות מאסר) לקיים הליך של שימוע במטרה לשכנעהּ שלא להגיש נגדו כתב אישום כלל, או להקל בו.

בבדיקה שערכו אנשי הנציבות התברר כי בפרקליטות לא קיימת הנחיה ברורה ליישום החוק, ובמקרים רבים חשודים אינם מיודעים על הזכויות הנוגעות להליך השימוע. לפי ממצאי הנציבות, מדובר בהתנהלות חמורה משום שהשימועים הקודמים להגשת כתב אישום מהווים כלי אפקטיבי בידי החשודים. כך למשל, נמצא כי 44 מתוך 110 מקרי שימוע בעל-פה (כ-41%) שנבחנו על ידי הנציבות, הובילו להחלטה של הפרקליטות על סגירת התיק בעניינו של החשוד.

עוד נמצא כי קיים פער גדול בין חשודים שמיוצגים על ידי עורכי דין לבין אלה שאינם מיוצגים. באשר לאחרונים, גרסטל קבעה כי הם "אינם מקבלים את חומרי החקירה לקראת השימוע במרבית המקרים, ובקשתם לקיום שימוע בעל פה עשויה להידחות על הסף". בשל היעדרה של הנחיה מסודרת, לפי גרסטל, רשויות התביעה בישראל נוהגות בצורה לא אחידה. כך, למשל, עלה כי בין המחוזות השונים בפרקליטות קיימים הבדלים בכל הנוגע לזכות השימוע של חשוד בהליך פלילי.
שימוע בלי עיקרי החשדות ובלי חומר החקירה

נושא נוסף שנבחן על ידי גרסטל נוגע לחובה ליידע חשוד על זכותו לשימוע מיידי עם קבלת תיק החקירה בפרקליטות או לאחר הגשת כתב אישום. ב-267 מקרים שנבחנו על ידי הנציבות נמצא כי בממוצע, חולפים 73 ימים ממועד קבלת תיק החקירה בפרקליטות ועד למשלוח מכתב היידוע. גם במקרים שבהם נערך שימוע, גרסטל קבעה כי הוא התקיים מבלי שיועברו לחשוד עיקרי החשדות נגדו וחומר החקירה כנדרש בחוק.


בדוח הנוכחי, גרסטל הקדישה 18 מתוך 129 עמודים לעיסוק בתגובתה של הנהלת הפרקליטות לממצאיה ולתגובתה לגבי עמדה זו. כך, למשל, כתבה גרסטל: "בפרק הזמן שעבר מאז מסירת טיוטת הדוח כאמור לעיל ועד קבלת מכתבו של עו"ד אלי אברבנאל (המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים – א.ס.), לא ביקשה הפרקליטות לקבל את התיקים שבדק צוות הביקורת, והתיקים אכן לא נבדקו על ידה. חרף זאת, במכתבו של עו"ד אברבנאל, מבקשת הפרקליטות להטיל ספק בנכונות ממצאי הדוח, זאת על סמך תחושות והשערות בלבד". בדבריה היא התייחסה גם לכך שבתגובת הפרקליטות נמסר כי בשל עיצומי ארגון הפרקליטים, שמסרב לשתף פעולה עם הנציבות, לא היה ניתן להתייחס לכל הנתונים שבדוח.

"שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה הורו במפורש כי נבת"ם (נציבות הביקורת על הפרקליטות – א.ס.) תמשיך לעבוד באותה מתכונת שנקבעה עם מינויו של כב' השופט (בדימוס) גולדברג – מתכונת שהייתה מוסכמת על הנהלת הפרקליטות ועל ארגון הפרקליטים. שומה היה על הנהלת הפרקליטות לפעול לאכיפת הוראה זו, מחד גיסא, ולהגיב באופן מלא וענייני לטיוטת דוח הביקורת, מאידך גיסא – בין באמצעות גורמים הנמנים עם ארגון הפרקליטים, בין באמצעים אחרים".