תסקירי הסעד של רשויות הרווחה כוללים אבחונים פסיכיאטריים, פסיכולוגיים, תיוגים, שמובילים לטיפולים שלרוב לא רק שאינם מועילים אלא גורמים לנזקים קשים בזבוז זמן וכסף.
משרד הרווחה שלח ילדים נורמליים ל
מעון מקי"מ למפגרים שם עברו אונס השפלות ואלימות. כשנשאל פקיד הרווחה
נחום עידו מדוע נשלחו ילדים נורמליים למעון למפגרים, ענה הפקיד כי אלה היו הקריטריונים באותה תקופה. מדובר אפוא בכשל משולש של רשויות הרווחה: מערכת רווחה אלימה ומופקרת, מתייחסת אל אנשים עם מוגבלויות יותר גרוע מאשר לבעלי חיים, ופועלת ל"עזור" ע"פ אבחונים מטופשים.
מאז ועד היום לא נשתנה מאומה.
לשכת הרווחה בבת ים שלחה אישה מאובחנת בדמנטיה ל
אבחון אצל פסיכיאטר איתן חבר. הפסיכיאטר רשם תעודת רופא מבלי שבדק אותה ובין ההבלים ודברי הבלע בתעודת הרופא שלו כתב הפסיכיאטר כי האישה '
חסרת תובנה', ביטוי מטופש ניתן לפרשנויות אשר רק מזיקות למטופל. מדובר באישה טובה ואהובה, מעולם לא פגעה באיש ובעלת הבנה רבה מאוד. ה
פסיכיאטר ד"ר איתן חבר רשם לאישה סם פסיכיאטרי מסוג
ריספרדל ש
אינו מותר לחולי דמנטיה ע"פ ה- FDA. הטיפול המופקר של העו"סיות בצוות קשישים בראשותה של
עופרה מנדלקורן לא הניב לאישה שום תוצאה מבורכת להפך רק צרות ארורות.
מצורפת הכתבה
כמעט מלאכים של ליאת שלזינגר המעידה כי אפשר גם אחרת.
הכתבה
כמעט מלאכים - המוגבלים שכלית הם בדיוק כמו כל אחד , ליאת שלזינגר , מעריב סופשבוע , 25.06.2010
הם רוצים זוגיות, מתעניינים בסקס, וחשוב להם להתפרנס בכבוד. במחקר מדעי ראשון מסוגו שנערך בקרב דיירי קהילה מוגנת בבאר שבע השתתפו הנחקרים - כולם סובלים מפיגור שכלי - בניסוח השאלות ובניתוח הממצאים. מתברר שרבים מהם עוקבים אחרי המונדיאל ומחזיקים אצבעות שגלעד שליט יחזור הביתה. וכן, הם בהחלט נעלבים כשאנחנו מצביעים עליהם או מלגלגים מאחורי הגב.כפיר שוהם הוא הבחור היחיד במרכז כהן שיש לו מנוי לעיתון יומי. את מדור הספורט הוא בולע בשקיקה עוד לפני שהשמש זורחת, מכיר כל שחקן, כל קבוצה וכל ענף ספורט, אפילו הנידח ביותר. עונת המונדיאל בעיצומה, וכפיר לא מחמיץ אף משחק. בינו לבין עצמו הוא משקלל את התוצאות, הפציעות והסיכויים של כל נבחרת.
נתי זזון צילום: יהודה בן יתח
בשבוע שעבר, כמה דקות לפני שהנבחרת האהובה עליו, ברזיל, עמדה לעלות לכר הדשא, הוא היה נסער במיוחד - התהלך קדימה ואחורה, חסר סבלנות, נרגש. היום הוא מרוצה במיוחד. עוד מעט ייצא לקניון, כדי לרכוש נעלי פקקים מיוחדות שאותן ינעל בשעת שידור המשחקים. "אני אהיה בדיוק כמו השחקנים", הוא מצהיר בלהט.
שוהם (33) הוא לא התושב היחיד במרכז כהן בבאר שבע, מערך דיור לאנשים עם פיגור שכלי שמפעילה אגודת עמי, שמגלה עניין באירוע ההיסטורי שמתרחש עכשיו בדרום אפריקה. גם נתי זזון (29) מקפיד לראות את המשחקים. "אני אוהב את כל הצבעים", הוא אומר בתשובה לשאלה אילו נבחרות הוא אוהד ומיד מוסיף: "אבל אני הכי מקווה שהפועל באר שבע תזכה במונדיאל".
לוקאל פטריוט עד הסוף. תחומי העניין שלו ושל שוהם לא מוגבלים רק לכדורגל. לשניהם דעות מוצקות בכל נושא: פוליטיקה, טלוויזיה, אפילו יחסים בינלאומיים. שוהם, שעסוק עכשיו בהתקוטטות עם חתלתול בגינה, משגר מבט תוכחה נוקב כשהוא נדרש להתייחס לנושא אקטואלי חם.
מה אתה רוצה להגיד לאנשים שיקראו את הכתבה הזאת?"אני? אתם אל תדברו איתי בכלל עד שאתם לא מחזירים את גלעד שליט".
זה חשוב לך?"החמאס לקח אותו אבל למה לא מחזירים? ומה עם טלי עטר (תושבת אשדוד שנרצחה בחודש השמיני להריונה על ידי שכנתה)? למה רצחו אותה סתם? היא הייתה בהריון. אני קורא עיתונים וזה אוי ואבוי מה שקורה שם בחוץ. אנחנו רוצים שלום ולא בלגנים".
זזון, שוהם ודיירים נוספים בבית כהן השתתפו בחודשים האחרונים במחקר ייחודי וראשון מסוגו בישראל, שערכו ד"ר בנימין הוזמי וד"ר דנה רוט מבית איזי שפירא, מרכז הפועל למען אנשים עם מוגבלויות.
המחקר ביקש לבדוק את איכות החיים של אנשים הסובלים מפיגור שכלי, רק שהפעם, ולראשונה בחייהם, הם לא היו רק הנחקרים - הם נמנו גם על צוות החוקרים, וזאת במטרה לוודא שהמחקר משקף גם את תפיסתם של הדיירים הסובלים מפיגור לגבי חייהם ולא רק את זו של אנשי המקצוע. הדיירים לקחו חלק בניסוח השאלונים ובעיבוד הממצאים, ואף הציגו אותם בפני בכירי משרד הרווחה.
מעבר למטרה האקדמית יש כאן אמירה שנוגעת לשאלות אתיות בסיסיות בעיסוק המדעי. החוקרים מאפשרים למושאי המחקר להגיד לעולם בפעם הראשונה: אנחנו לא סתם חיות מעבדה. יש לנו מה להגיד ואנחנו מבקשים להיות שותפים מלאים לאופן שבו אתם החוקרים מגיעים למסקנות לגבינו.
כצפוי, המחקר סיפק צוהר נדיר שדרכו ניתן להציץ אל עולמם של אנשים שמוגדרים כסובלים מפיגור שכלי. מתברר שהם רוצים עצמאות, מבקשים לקיים זוגיות, מתעניינים בסקס ורוצים להיות חלק מהחברה שלנו. יש להם בהחלט מה להגיד בנושאים שונים - ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו מוכנים להקשיב.
כמו כולם אבל אחרת
נתי זזון ויפה בן-שושן (47) יושבים דרוכים ליד השולחן בחדר המשחקייה רחב הידיים. בן-שושן מביטה אל הקיר בביישנות, זזון מתקין את משקפיו על אפו, מחייך חיוך רחב וכובש. הוא מפלרטט (בכישרון רב) עם הנשים הצעירות העובדות במקום, שמצדן שמחות לכרכר סביבו. בסמוך מתאמנת המקהלה בשיר חדש. בחוץ, על הדשא, מחליפים הדיירים חוויות מההופעה של כוכבי הסדרה כמעט מלאכים שביקרו בארץ.
מרכז כהן בנוי כמו שכונה קטנה עם בתים גדולים המקיפים גינה ירוקה, שעליה מוצבים מתקני שעשועים. בכל בית מתגוררים כ-11 דיירים שחולקים את החדרים או את הסוויטה בעליית הגג. חלק מהבתים מיועדים לזוגות ובאחרים יש הפרדה בין גברים ונשים. כל הדיירים כאן סובלים מפיגור נפשי קל עד בינוני והמדריכים במקום מלמדים אותם מיומנויות שונות: החל מקשירת השרוכים בנעליים ועד גלישה באינטרנט.
על פי ההגדרה הפורמלית, אדם מוכר כסובל מפיגור או נחשב לבעל צרכים מיוחדים כאשר רמת המשכל שלו נמוכה מ-70. מדובר בנכות התפתחותית המתבטאת כבר בילדות ברכישת מיומנויות תקשורת ובתפקוד. בציבור האדם המפגר נתפס כמעין ילד נצחי, לא תמיד בצדק.
"הם לא ילדים, אבל החשיבה שלהם היא ילדותית", מסביר מוריס כלפון, יו"ר אגודת עמי הפועלת באזור הדרום ודואגת לדיור ולפעילויות עבור אנשים הסובלים מפיגור. "הם בדיוק כמו כולם, רק שהם התפתחו בקצב שונה. מגיעות להם כל הזכויות כמו לאדם רגיל. הרי גם אני, ביחס לאיינשטיין, נחשב מפגר. אם כל העולם היה מורכב מגאונים אז גם אותי היו שמים במוסד".
זזון רוצה לדעת מתי מתחילים בראיון. "אני מוכן", הוא מודיע בחיוך ומשלב ידיים.
אתה רוצה להציג את עצמך?
"קודם כל, לי קוראים נתי. נתי זזון".
מה חשוב לך בחיים?
"חשוב לי בחיים שלי שאצלי הכל בסדר. אני אוהב את עצמי, ואני חתיך. חשוב לי שאני מתנהג יפה. אני מבסוט ואני שמח. אני גם אוהב לצחוק והכל בסדר איתי. יש לי הורים שלי שהם אוהבים אותי הכי הרבה. אבא שלי עובד במשטרה ואמא שלי אחות בבית החולים הפסיכיאטרי. את יודעת, אני האח הגדול. יש לי אח ואחות ועוד אח קטן שובב. אני מסתדר איתם יפה מאוד. אבל אני שונה מהם".
איך אתה שונה מהם?"לי יש את העיניים הכי יפות. ואני מותק. לפעמים אני גם שובב. כן. זה בגלל שאני שמח".
מהמחקר של הוזמי ורוט עולה כי אנשים בעלי פיגור קל רוצים להתערות בקהילה, מחפשים קשרים וחברויות בקרב אנשים בריאים ורוצים שיתייחסו אליהם בכבוד.
המציאות, לעומת זאת, מגלה תמונה עגומה למדי: מסקר שנערך על ידי משרד הרווחה עולה כי 50% מהאזרחים בישראל לא רוצים לגור ליד שכן מפגר, 50% אינם מעוניינים שיהיה קשר בין אנשים עם פיגור שכלי לילדיהם בגן או בבית הספר, ושליש מהציבור סבור שאין להציל ילדים עם פגיעה מוחית. עשרה אחוזים מהציבור עדיין רואים במפגרים אנשים מסוכנים.
אוהב את עצמי
גם זזון ובן-שושן חוו על בשרם עלבון ואפליה. בריכה עירונית ביטלה את ההזמנה של הקבוצה שלהם, לאחר שנודע כי מדובר באוכלוסייה של אנשים בעלי פיגור שכלי. בפעם אחרת, דרשו אורחים במלון שבו שהו לעבור קומה כאשר ראו מי השכנים שלהם.
המפגש של אנשים בעלי פיגור שכלי עם אנשים בריאים מחדד עבור שני הצדדים את הזהות העצמית שלהם אבל גם מדגיש את ההבדל. בעוד אנשים רגילים מתקבלים על ידי המפגרים בתמימות, אהבה ללא תנאי וברצון חם למגע פיזי, הסובלים מפיגור נאלצים להתמודד עם עלבונות, בורות, אפליה וחברה שבאופן כללי משדרת את המסר: אתם לא רצויים.
נתי, מה אנשים אומרים לך ברחוב?"הם שואלים אותי כל הזמן שאלות. הם אומרים לי כל מיני דברים. הם שואלים אותי על המשקפיים שלי. אני אומר להם שאני אוהב את עצמי. ושאני נחמד. ושאני מותק. וגם שאני חתיך".
אומרים לך דברים לא יפים? צוחקים עליך?"אומרים שאני גבוה. ושאני נמוך. ויש לי בטן שאני שמן".
איך זה גורם לך להרגיש?"הרגשה לא טובה. זה מעליב".
אז איך אתה מגיב?"אני מתנהג הכי יפה. אני עונה להם אבל לפעמים לא עונה".
אתה חושב שיש סטיגמה?"מה זה סטיגמה?".
זה כשאני חושבת עליך משהו בלי להכיר אותך באמת."אבל אני רוצה שיכירו אותי. כשאני מסתובב לפעמים ברחוב אני מדבר איתם. אני אומר 'שלום, מה העניינים, מה שלומכם? איך קוראים לכם?' והם גם עונים לי".
מה היית רוצה להגיד לאנשים שלא מכירים אותך?"שהם צריכים לשמוח מפני שאני נחמד. שידברו איתי על המצב שלי, שהם יכירו אותי. שלא יגידו דברים לא יפים. אני מתעלם אבל אני שומע כל מיני שאלות. כאילו לא מדברים עליי אבל אני שומע אותם. מדברים מאחורי הגב שלי וזה מעליב אותי מאוד. אומרים דברים לא טובים".
רבים מאלה שסובלים מפיגור מודעים, לפחות חלקית, לכך שהם שונים משאר האנשים, שיש הגדרה פורמלית למצבם. התגובות לכך שונות מאחד לשני. "אני חושב על זה כל מיני דברים. את ההגדרה אני אוהב. זה לא מפריע לי שאומרים שיש פיגור. הם חושבים שאני גם נחמד", אומר זזון. אבל בן-שושן נוקטת גישה שונה.
יפה, מה את חושבת על ההגדרה "פיגור שכלי"?"אבל אין לי".
למה באת לגור כאן?"באתי לגור כאן כי הייתה לי סיבה. אני לא רוצה להגיד, יש סיבה ואני לא רוצה להגיד. אני מעדיפה להתעלם מהדברים האלה שאומרים עליי אנשים. הם יכולים לדבר אבל אני שמה אותם בסוגריים ומתנהגת כאילו אני לא מבינה. אני דווקא כן מבינה אבל אני פשוט עושה את עצמי לא מבינה".
איך מתייחסים אלייך אנשים ברחוב?"אני אומרת שלום למי שאומר לי שלום וזהו. אין שום דבר שונה בינינו. אולי הם חושבים לעצמם שאולי אני עם פיגור שכלי אז לא כדאי לדבר אליי ולא להגיב אליי אז אני מסתירה את זה. לא מכניסה לראש שלי שכאילו יש לי את זה או אין לי את זה. ממשיכה ללכת הלאה. אני אגיד להם שאין לי כלום. אני גרה בדיור מוגן וזהו. אני לא רוצה שייכנסו כאילו יותר מדי עמוק למה שיש לי בפרטיות שלי. זה חשוב לי מאוד".
היית רוצה להיות חברה שלהם?"תלוי עם מי. יש ויש. אם זה בן אדם טוב שאני מכירה אני יכולה לשבת איתו שעות ולצחוק. אבל לא כולם כאלה".
לכתבה הקלק על התמונות
קישורים:הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...
