יום שבת, 28 בפברואר 2009

תביעה נגד עיריית בת ים: אין להפלות עובד סוציאלי בשל מוגבלות

לשכת הרווחה בת ים - לא מצאו עבודה מתאימה לעמיתם הנכה?2007 - התנהגותה העילגת של רחל וידל, מנהלת לשכת הרווחה בת ים, בדרך רמיה ניסתה לפטר עובד שלה נכה. עובד בעיריית בלשכת הרווחה בת ים, נכה, ותיק כ-23 שנים, בעקבות תהליך ניווני של חוט השדרה הצווארי, הוא רותק לכסא גלגלים ולקה בדיבורו. בתום תקופת השיקום ביקש לחזור לעבודתו בעירייה - בלשכת הרווחה, אך זו סרבה. העירייה הגיעה עם העובד להסדר פשרה בעקבות לחץ ציבורי וכיום הוא עובד בעירייה. מכתב התביעה עולה התייחסות לא ראויה (בלשון המעטה) לנכה אשר נתן את מפעל חייו לעבודה הסוציאלית
בלשכת הרווחה בבת ים
:
  • רמיסת הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ואת הזכויות החוקתיות וזכויות היסוד של התובע, ובכללן: הזכות לכבוד, הזכות לשוויון והזכות לעבוד.
  • תשובות לאקוניות של העירייה לפניות העובד.
  • גישה פסיבית ומזלזלת.
  • חוסר תום לב ושיקולים זרים.
  • ועוד ...

מנהלת לשכת הרווחה בת ים: רחל וידל
רחל וידל - מנהלת לשכת הרווחה בת ים
רחל וידל - אלימות סוציאלית נגד מוחלשים


האדם הסביר חושב, שייעודה הוא של לשכת הרווחה , להעניק לאנשים סעד, רגישות לבני אדם, חמלה, הקשבה ורצון לעזור, ואולם מתברר כי בלשכת הרווחה נעשים דברים קשים נגד אנשים חלשים, ניצול המצוקה של האזרח, העובד.
מקרה נוסף קשה בלשכת הרווחה בבת ים הוא התעללות ואונס עובדת ע"י מנהלה עובד סוציאלי: "מגזר הדין עולה כי האיש נהג להטריד את האישה, בשנות ה-40 לחייה, שעבדה תחתיו. הוא נהג לחבקה ולנשקה בניגוד לרצונה במהלך שהותם במשרד, ואף הציע לה לקיים עמו יחסי מין במהלך פגישות עבודה ביניהם. כשסירבה, איים כי יפטר אותה מעבודתה אם לא תיעתר לדרישותיו.מפרטי ההתעללות עולה כי האיש אנס את האישה באחת הפגישות ביניהם, לאחר שניסתה להיאבק בו. הוא הפעיל עליה כוח, הפשיט אותה בניגוד לרצונה ואז ביצע בה את זממו" .... ניצול יחסי מרות ששררו ביניהם."כל זאת על דרך הפעלתו של מעין 'סיר לחץ' עד כדי יצירת מצב דברים, בו נאלצה המתלוננת לספוג חרפתה ולשתוק, הכל כדי לתת פת לחם בפי שש ילדיה הקטינים שסמוכים היו על שולחנה באותה עת".
קישורים:

שירותי רווחה לנוער בבת ים - קידום, טיפול, הדרכה ומה שביניהם.

מדובר בעובדת ותיקה באגף הרווחה בבת ים אשר נאלצה לתבוע את עיריית בת ים בבית דין לעבודה על מנת לקבל את השכר המגיע לה מזה שנים מהיותה עובדת לקידום נוער. פסק הדין ניתן ביוני 2005 אך ההתדיינות נמשכה שנים.

נציג העירייה טען בבית המשפט כי העובדת אינה עוסקת בקידום נוער אלא: "עוסקת בטיפול בנוער בסיכון ונוער עולה, מדובר בטיפול במובן של הרווחה. והעובדים שלהם הם עובדים סוציאליים. אני לא בקיא בפרטים, אני מכיר את התמונה הכוללת. אין הדרכה ביחידה הזו. כי זה עובדים סוציאליים שעובדים בטיפול. ... אגף תרבות... עוסק בקבוצות נוער למיניהן בהדרכה פרונטלית והעברת חוגים, וקבוצות חברתיות במרכזים קהילתיים. ואגף הרווחה עוסק בטיפול בנושא הרווחה. "

העובדת טענה כי היא: "מטפלת בנערים ונערות, עולים חדשים מגיל 14 עד 18. הפניות שאני מקבלת ושאני מטפלת זה נוער מנותק ונוער בסיכון, עם נטיות. בפועל אני עושה ביקורי בית, ריצ'ינג אאוט, אני נפגשת עם קצינות מבחן, קצינות ביקור סדיר ועם יועצות בבתי ספר ועם פסיכיאטרים בבית חולים ועם פסיכולוגים בשירות פסיכולוגי. אני מטפלת במקרים נסיון אובדני, גילוי עריות, חוסר תפקוד כללי, ניתוק ממסגרת לימודית, שימוש בסמים ושימוש באלכוהול וכו'"

השופטים בדקו ע"פ חוק את הגדרת עבודתה של העובדת וקבעו שהיא עובדת בקידום נוער.
העובדת פוצתה בכ-100,000 שקלים על שכרה שלא שולם לה כנדרש במהלך שנות עבודתה.

נקודות

  • עובדת רווחה ותיקה בלשכת הרווחה בעיריית בת ים נאלצה לפנות לבית דין לעבודה על מנת לקבוע את מהות עבודתה בעירייה.
  • למרות שעברו כארבע שנים מפתיחת בבית דין לעבודה טען נציג העירייה כי אינו בקיא בפרטים והוא מכיר את התמונה הכוללת.

קישורים:

יום שישי, 27 בפברואר 2009

ילדות של אף אחד - התעללות והזנחה במעון "צופיה" משרד הרווחה

משרד הרווחה - התעללות, הזנחה, כפייה
מתוך המאמר: "ילדות של אף אחד" מאת: בילי מוסקונה-לרמן 5.12.03, מעריב

"... הפגישה הראשונה היתה עם הנערות. הסתכלתי עליהן כשסיפרו על הדברים הכי נוראיים בעולם בטון כאילו רגיל. השפילו אותן, הרביצו להן, פלשו לגוף שלהן, נעלו אותן. למתבונן מבחוץ נדמה שלמרות הכל שמחת החיים שלהן לא התפוגגה. חולצות בטן עליזות, סיגריות, מסטיקים, עגילים, עקבים גבוהים, מיניות מלאת חיים, שהמכות שחטפו, אחת אחרי השנייה, לא הצליחו למחוק. ואולי כן. ואולי מה שבחוץ בחוץ, ומה שבפנים בפנים. החיים שלהן עברו בתחנות דומות: הבית, הרחוב, הפנימייה. שלושתן שהו ב"צופיה" (מעון לילדות של משרד הרווחה), אבל זו היתה יכולה להיות גם פנימייה אחרת. הדבר הבסיסי שעולה מסיפוריהן הוא שדרוש פה תיקון.
מי שחזר ועלה בשיחות עימן היה גבר חרדי, רזיאל נהרי. ... רזיאל נהרי, בן 38, מתגורר ביישוב החרדי קרית-ספר. הוא ואשתו אוספים לביתם נערות דתיות שנזרקו לרחוב. מעבר למעשה הזה, שהוא לא ייאמן בעיני בנדיבותו, הרי שהביוגרפיה של נהרי היא סיפור מדהים בפני עצמו.

"ילדות של אף אחד" מאת: בילי מוסקונה-לרמן 5.12.03, מעריב
"ילדות של אף אחד" מאת: בילי מוסקונה-לרמן 5.12.03, מעריב

רזיאל מספר: "מכל הבנות שהתגוררו אצלי שמעתי אותן מילים: לא קיבלנו בחיים חום ואהבה וכשאנחנו יוצאות לפנימיות ולמוסדות, מפעילים עלינו כללים מאוד נוקשים וקשוחים שאנחנו לא יכולות לחיות בתוכם. אני מאמין להן, עברתי הכל על בשרי". המוסדות לא מכירים בעבודה שלי. יש לי טענה חמורה נגד שיטות החינוך הנוקשות במוסדות כמו 'צופיה'. נערות מצלצלות אלי משם עם סיפורים מזעזעים. המוסדות האלה רוצים פס ייצור של נערות צייתניות וכנועות, ובגלל זה מפעילים עונשים חריפים על בנות צעירות שעברו טראומה. אני מאמין באהבה, ומכיוון שאני לא איש מקצוע ופועל בהתנדבות, כל מה שאני יכול להציע לנערות האלה, שאין לאף אחד מושג כמה הן רבות, הוא רק את הבית שלי ואת הלב שלי. ותאמינו לי, הגעתי להישגים איתן בלי גבולות ובלי איסורים ובלי נעילות ובלי איומים ובלי השפלות".

א' נכנסה להריון בגיל 15 וחצי. לפני שבוע נולד בנה. היא אחת מהנערות שמצאו מפלט ונחמה בביתו של נהרי. "אני מבית חרדי עם שמונה ילדים", היא מספרת. "מגיל עשר וחצי התחילו מכות. אבא הרביץ לי על זה שהידרדרתי מהדת. ברחתי מהבית, לא הלכתי לבית ספר. בתיכון כבר לא ביקרתי. יצאתי לרחוב, הסתובבתי עד הבוקר עם בחורים. אני חושבת שהכל התחיל מזה שבגיל 11, בכיתה ו', עברתי אונס. זה היה הנהג שלקח אותי לבית הספר ובחזרה כל יום. נשארתי תמיד אחרונה באוטובוס, והוא לאט-לאט התחיל לדבר איתי, לקרוא לי בשמות חיבה. ואני, עם השכל הקטן שלי, פירשתי את זה כאכפתיות. הוא היה נפגש איתי בשעות שאחרי בית ספר, ויום אחד יצאתי איתו אחר הצהריים למקום שקט והוא אנס אותי. נורא נבהלתי, לא ידעתי איך להגיב. לא עשיתי כלום, הייתי בהלם. חזרתי הביתה ולא סיפרתי, כאילו כלום לא קרה. רק לחברה אחת סיפרתי וממנה כנראה זה הגיע להורים שלי. הם התחילו לאיים על החיים שלו ולרדת עלי ויצא לי שם של מופקרת. ההורים לא נתנו לי מנוחה. אבא היה מרביץ לי עם חגורה ואמא דרבנה אותו בצעקות. הגיעו ימים שמהבוקר עד הלילה הייתי חוטפת מכות רצח, או היו מגלגלים אותי במדרגות או מעיפים לי את כל הבגדים מהבית.
כבר לא ידעתי מה לעשות והחלטתי להגיש תלונה במשטרה נגד הורי שהתעללו בי. הגיעה פקידת סעד שלקחה אותי להוסטל חסוי בירושלים. זה היה מקום דתי ואני כבר לא רציתי להיות דתייה. ברחתי משם, החזירו אותי להוסטל וחוזר חלילה, עד שהחליטו להכניס אותי למוסד הסגור 'צופיה', שלא אוכל לברוח יותר.
חמישה חודשים הייתי ב- 'צופיה' וחטפתי עונשים חריפים ביותר. נעילה בחדר, דחיית חופשות, ביטול ביקורים. במתכונת נעילה אין לך שום זכויות. אסור לעשן, אסור לצאת לחצר. דברים הכי קטנים שאני עושה, אומרת מילה מיותרת - זאת חוצפה. סגרו אותי ימים ארוכים בלי לראות אור שמש. בלילה נועלים את החדרים. בחצר הכל מוקף גדרות. ויש את אגף הפסק זמן. למה הגעתי לפסק זמן? בכיתי וצעקתי כי היתה לי שיחת טלפון. רבתי עם מדריך, התפרצתי בצעקות ובכי והכניסו אותי לפסק זמן. מטר על מטר, ארבעה קירות וסורגים. דלת פלדה עבה. מכניסים לשם ל-20 דקות . כמו צינוק. את לבד עם עצמך. יש שם בנות ששותות אקונומיקה כדי להגיע לבית חולים. אי אפשר להשתנות שם בכלל. מה שעושים שם, העונשים, איך שמתייחסים אלייך, זה מה שגורם להידרדרות. יצאתי מ- 'צופיה' נערה עצבנית, צעקנית, זקוקה לטיפול. במקום שזה יהיה מקום שמגייס אותך, זה מקום שיוצא נגדך. שם עברתי מבחינתי עוד התעללות. הגעת ממקום של מצוקה למקום שאמור להגן עלייך ואת נכנסת למצוקה כפולה. ככל שאתה הולך עם בן אדם בכוח הוא ילך מולך יותר חזק. אותי בכל אופן השיטה לא הצליחה לשבור. אחרי ארבעה חודשים וחצי קיבלתי חופשה ראשונה וברחתי. זה היה כל כך מוזר לצאת החוצה, מפחיד, לא ידעתי אם זה מציאות או דמיון. כל הזמן מכניסים לי לראש, 'את לא תוכלי להסתדר בחוץ'. תפסו אותי ועשו לי אבחון. לפי האבחון מחליטים על הנתונים שלך ועושים דיון לאן אני מתאימה, עם פקידת סעד,עובדת סוציאלית, המנהלת וההורים. ההורים שלי דווקא קיוו שאני אשתחרר. ניסיתי להראות כאילו בסדר לי וטוב לי כדי שיוציאו אותי החוצה, אבל אמרו עלי שאני בחורה מתחצפת.

הוחלט להעביר אותי ל- 'מסילה', ואז התפרצתי, לא יכולתי. צעקתי, אמא שלי נכנסה בהם גם, התחלתי לבכות ולא הפסקתי. הפסיקה היתה עד גיל 18 ב- 'מסילה'. בגלל שצעקתי ובכיתי בלי הפסקה, העלו אותי לנעילה בחדר שלושה ימים. ואז התחילו לי מחשבות איך לברוח. רבתי עם אחד המדריכים שלא רצה להביא לי סיגריות בגלל שראה לכלוך קטן. ב- 'צופיה' מקרצפים את הקירות מרוב ניקיון, למה מה קרה? זה ממש הכעיס אותי. הצוות הולך איתך ראש בראש. 'אני לא יוצאת מפה עד שאתה לא מביא לי סיגריות', אמרתי לו, והם שוב נעלו אותי שלושה ימים. ככה הלכנו ראש בראש. אחר כך בחרתי טקטיקה אחרת. עשיתי את עצמי ילדה טובה. אמרתי למדריך, 'אני רוצה להתחיל דף חדש. רוצה להשתנות. תן לי עוד צ'אנס'. אז הם אפשרו לי לצאת הביתה ואני כבר תכננתי את הבריחה. יום שישי הגיע, דודה שלי באה לקחת אותי, מלווה אותי מדריך, רואה אותי עם כל השקיות ואומר לי: 'אני מקווה שתחזרי'. הלכתי לדודה שלי שחתמה שהיא אחראית עלי וברחתי ממנה עוד באותו ערב. הלכתי לידיד שלי והייתי אצלו במחתרת. אחרי חודש הלשינו עלי. דפקו בשש בערב בדלת. ואז הזעקתי את רזי ואמרתי לו: 'אתה חייב לעזור לי'. את רזי הכרתי ברחוב. הוא אמר, 'נצליח להוציא אותך מצופיה'. עזר לי לנסח מכתב לשופט. כתבתי שאני רוצה להיות במשפחה אומנת, שרזי מוכן לאמץ אותי ויהיה אחראי עלי. המשפט היה דרמה. השופט רצה לשמוע אותי. בכיתי: אני לא משתמשת, לא רצחתי, לא פרצתי, לא גנבתי. יצאתי לבלות. מה, זה פשע? השופט שלח את כולם החוצה ואמר שהוא ופקידת הסעד יחליטו. הם החליטו לאפשר לי חודשיים ניסיון אצל רזי. אצל רזי בפעם הראשונה מישהו הקשיב לי. היה לו חשוב מה אני אומרת ולא מה הוא רוצה לעשות איתי. במשפחה הזאת הייתי תשעה חודשים והשתקמתי. הוא שכנע אותי ללכת לטיפול פסיכולוגי ולאט-לאט חזרתי לעצמי. אני והחבר שלי גרים יחד ומגדלים את התינוק. אני יודעת שאני אהיה האמא הכי טובה".

אילנית טרבלסי, עובדת סוציאלית, עבדה בעבר במעון לנערות "צופיה" ביבנה. "הנערות שמגיעות לשם מאוד שבירות וכועסות", היא אומרת. "לא מבינות למה הן נכלאות על עוול שפשעו נגדן. מה שקורה ב- 'צופיה' זה שבעצם הפתולוגיה מתעצמת, כלומר הכעס והזעם שלהן על החברה מתעצם. במקום לתת תשובה למצוקה הרגשית שלהן עובדים איתן דרך כליאה וענישה. זה פסול בעיני.
'צופיה' מוגדר כמעון סגור לנערות הזקוקות להתערבות מיידית על מנת למנוע הידרדרות במצבן. הוא מוגדר כמעון אבחוני", היא אומרת. "שיטת החינוך של 'צופיה' מתמקדת בענישה ובכליאה. לפי ההתנהגות של הנערה ככה אנחנו נגיב, והכל מבוסס על דפוס של חובות ומעט מאוד זכויות. הנערות נענשות על כל צעד שהן עושות, כאשר יכולת התזוזה שלהן מינימלית. אסור לשתי נערות לשבת על אותה מיטה, לנעול נעליים גבוהות, נעלי אצבע, להחזיק ידיים, לצחוק בקול רם, להתאפר, ללבוש חולצות בטן וחולצות ללא שרוול, לשמוע ווקמן, לדבר עם בני משפחה יותר מעשר דקות בשבוע או לפגוש את בני המשפחה בחדריהן.
הנערות מנקות פעמיים ביום את הקומה ופעמיים בשבוע ניקיון יסודי. על בסיס זה נקבעות הזכויות שלהן שמתבטאות בקבלת עשר סיגריות ביום על עשיית התפקיד שלהן כראוי. אין אופציה לסיגריות אחרות מלבד סיגריות 'טיים' ואין סיגריות פרטיות. נערה שהכניסה סיגריית חוץ אחת, לא 'טיים', נכלאת לשלושה ימים. חלק משיטת הטיפול ב- 'צופיה' נקראת 'שוק טיפולי', שמטרתה , בהגדרת המעון לשבור אתה נערה עד הסוף מהרגליה הקודמים על מנת להקנות לה הרגלים חדשים. שיטת טיפול אחת מרחיקה לכת לבקבוק ומוצץ. ישנן נערות שחוות את זה כטראומטי ומאיים...
מההיכרות שלי עם הנערות, רובן אחרי השהות ב'צופיה', חוזרות למצוקה שאיתה הגיעו. יש כאלה שחוזרות לתקופה שנייה ושלישית ב- 'צופיה'. אין ספק שיש נערות שמסתדרות בחייהן אחרי השהייה במעון. שם יטענו שזה בזכותם. אבל אני שואלת האם את השיטה הזאת, של כליאה וענישה, החברה רוצה לאמץ לטיפול בנערות? הרי בבחירה הזאת אנחנו אומרים שכל הדרכים מקובלות, כולל האיום והפחד, במקום הולדינג -הכלה. במקום לתת תמיכה משחזרים עבורן את הפחד והאיום שחוו בסביבה החיצונית והשינוי שעובר עליהן הוא מלאכותי. 'צופיה' הוא לא המוסד היחידי בארץ שנוהג כך, והגיע הזמן לשיח ציבורי על שיטות חינוך ענישתיות. כבר היום קיימות מסגרות אחרות שנותנות תשובה טובה ובריאה יותר לסוג הזה של מצוקה. מקומות ששיטת הטיפול שלהם היא להגיע אל הילד למרות ההתנגדות שלו, דרך אכפתיות ואהבה, כשאנחנו מכירים בעובדה שהבית והחברה פשעו נגדו. הגיע הזמן שאת המענה תיתן הקהילה, ורזיאל נהרי הוא דוגמה מצוינת. למה לא להעביר את הכספים שמקבלים ב- 'צופיה' עבור כל נערה, 8,000 שקל ויותר, לאנשים כמותו? ".

מבקר המדינה - סיכון נערות במעון צופיה
בדוח מבקר המדינה על רשות חסות הנוער של משרד הרווחה לשנת 2008 קבע המבקר: מתחילת שנת 2008 חסרו במעון שני עובדי לילה, שתי עובדות סוציאליות ושמונה מדריכים. עקב המחסור בעובדי לילה לעתים היה רק עובד לילה אחד במשמרת, וההשגחה הפחותה מפני אירועים חריגים בלילה עלולה הייתה לסכן את הנערות; בשל המחסור בעובדות סוציאליות לא ניתן לנערות טיפול מתאים, והיו אף נערות שלא נפגשו כלל עם עובדת סוציאלית במשך כל תקופת שהותן במעון.
קישורים:
  • מעון מסילה - מדיניות טיפול משרד הרווחה בנערות חוסות - יוני 2010 - פרשת ההתעללות בנערות חוסות במעון מסילה של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה שפורסמה בתחקיר מעריב ביוני 2010, חושפת עדויות של נערות החוסת במעון על מדיניות משרד הרווחה לטיפול בנערות במקום.... "לפעמים, כשנכנסתי לחדר הבטוח, היה שתן על הרצפה וקיא של הבנות מלפני", מספרת מיכל, נערה בת 19 ששהתה במוסד קרוב לשנתיים. "לפעמים את חייבת לעשות שם פיפי, פשוט אין לך ברירה. מחזיקים אותך שם בלי שירותים, והמדריכים מוציאים אותך רק אחרי כמה זמן. אני הייתי שם 48 שעות, ורק אחרי שעות הוציאו אותי לשירותים"...

יום שלישי, 24 בפברואר 2009

הוצאת ילדה בת שש וחצי ממשמורת אמה בגין ספק במסוגלותה ההורית של האם על קושי בסיפוק צרכים רגשיים של הילדה

מרץ 2007 - רע"א 1362/07. בפסק דין בערכאה עליונה דחו השופטים בקשת החזרת ילדה בת שש וחצי לאימה עקב הטלת ספק במסוגלותה ההורית של האם בשל הקושי בסיפוק צרכים רגשיים של בתה.

להלן: המבקשת - אם הילדה, משיבה 1- פקידת סעד לסדרי דין מלשכת רווחה עירית יקנעם, משיבה 2- אפוטרופוסית לדין - עו"ד גל טורס.

השופטת עדנה ארבל:
1. המבקשת היא אם לשלושה ילדים, הבן הבכור כבן 17.5, בת כבת 16 שנים, והקטינה נשוא דיון זה, בת 6.5 שנים. המשפחה עלתה ארצה מחבר העמים בשנת 1997 והיא מטופלת על ידי רשויות הרווחה. במהלך השנים דווח על אלימות פיזית של האב כלפי הילדים והזנחתם. הוחלט בהסכמת ההורים להוציא את שני הילדים הגדולים לפנימיות. תפקוד לקוי התגלה גם לגבי הקטינה, אשר לא קיבלה חיסונים, נצפתה מוזנחת פיזית, הראתה קשיי תקשורת ובעיות אלימות ונראתה מנותקת ומוזנחת רגשית. לאחר שהופנתה לגן טיפולי הגיעה לגן כולה חבולה וסיפרה כי אביה ואחותה מכים אותה. גם לאחר כשנה דווח שמצבה של הקטינה אינו טוב. לפני כשנה הוגשה תלונה מצד הבת הגדולה על התעללות מינית על ידי האב. האב הורשע ונידון ל-17 שנות מאסר. הבת הגדולה אושפזה בבתי חולים פסיכיאטריים בעקבות ביצוע ניסיון אובדני.

2. ביום 9.5.06 החליט בית המשפט לנוער על הוצאתה של הקטינה מבית הוריה מכוח סמכותו לפי סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער) וזאת לאור מצבה הקשה ביותר של הקטינה וחוסר יכולתה של המבקשת לתת מענה למצוקתה. ביום 13.6.06 מונתה לקטינה אפוטרופא על פי דין אשר תמכה בבקשת גורמי הסעד להעביר את הקטינה למשפחה אומנת. ביום 3.7.06 קבע בית המשפט לנוער ששוכנע כי הקטינה הינה נזקקת וכי יש עילה להוצאתה ממשמורת המבקשת למרכז חירום.

3. ממרכז החירום בו שוהה הקטינה דווח כי המבקשת מבקרת במעון אך הבת מרוחקת ממנה ולעיתים אף מבקשת לקצר את הביקורים. הקטינה חזרה ודרשה במכתבים לבית המשפט להוציאה ל"משפחה חדשה". יצוין כי האם הכחישה בפני הקטינה את מה שקרה בין האב לבתה הגדולה, וזאת למרות שהקטינה היתה עדה למעשים. האם הסבירה לקטינה כי האב נמצא בטיול. בחלוף הזמן נמסר מהמעון כי מצבה הרגשי של הקטינה הולך ומתדרדר וכי היא זקוקה לדמות מכילה אשר מולה לא תצטרך לשמור על הסוד בבית. לאם נעשתה הערכת מסוגלות הורית על ידי פסיכולוגית קלינית אשר התרשמה כי המבקשת מתקשה ביותר במילוי וסיפוק צרכיה הרגשיים של הקטינה. ממצאי חוות הדעת העלו ספק במסוגלות ההורית של המבקשת והומלץ לגדל את הקטינה במשפחה אומנת, תוך שמירת קשר בין המבקשת לקטינה ותוך מתן הדרכה למבקשת בעניין צרכיה הרגשיים של הקטינה. בעקבות התפתחויות אלו החליט בית המשפט לנוער ביום 3.12.06 כי הקטינה תועבר למשפחה אומנת טיפולית, וכך אירע ביום 8.3.07. צו בית המשפט מוגבל עד לסוף חודש יוני 2007.

4. על החלטת בית המשפט לנוער הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי לנוער בחיפה. בית המשפט קבע כי קיימת עילה להעברת המשמורת לידי פקידת הסעד והכנסתה של הקטינה למשפחה אומנת חינוכית, וזאת לאור חוות הדעת השונות הקיימות בעניין מסוגלותה של המבקשת וצרכיה של הקטינה. בית המשפט קבע כי הקטינה מצויה במשבר נפשי ויש לאפשר לה למען בריאותה הנפשית בעתיד להתחזק בפיקוח של משפחה טיפולית. בית המשפט קבע כי יש לתת למבקשת הדרכה מקצועית על מנת להיטיב את מצבה כך שתוכל בבוא העת לקבל את הקטינה חזרה לביתה. בית המשפט ציין כי בית המשפט לנוער קבע ישיבה נוספת בחודש מרץ על מנת לקבל דיווחים על מצבה של הקטינה בבית המשפחה האומנת. לפיכך נדחה הערעור.

5. המבקשת הגישה לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין במקביל לבקשת רשות ערעור עליו. ביום 27.2.07 דחיתי את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע, וזאת לאור מצוקתה המיידית של הקטינה, כפי שדווחה על ידי מרכז החירום. כעת עומדת בפנינו בקשתה של המבקשת למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כאמור, בהסכמת הצדדים בדיון שנערך בפנינו, הוחלט לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור. יוער כי בדיון שנערך הצענו למבקשת לקבל הדרכה הורית עד סוף חודש מאי ולקיים דיון בעניין תדירות ביקוריה אצל הקטינה, אך בקשה זו סורבה.

6. בא-כוח המבקשת טען בפנינו כי לא מתקיימות עילות חוק הנוער להוצאת הקטינה ממשמורת המבקשת, וכי יש להפעיל סמכות זו רק כשיש ראיות מוצקות להתקיימות אחת העילות, דבר שלא מתקיים בעניין זה. לטענתו, הקטינה היתה שרויה במשבר בעקבות היעלמותם של האב והאחות מהבית, ואין בכך להצדיק הוצאתה מהבית. הוא טען כי מאז שהוצאה מהבית מצבה של הקטינה רק הורע. כמו כן הוא טען כי אפשר לתת אותו טיפול שהקטינה זקוקה לו גם במשמורת אימה באמצעות עזרה מהקהילה.
באת-כוח המשיבה 1 טענה כי ההחלטה על הוצאה למשפחה אומנת תקפה רק עד ליום 30.6.07, ולכן לא יהיה נכון להחליט כעת מה יהיה המשך הטיפול, בייחוד כאשר מדובר על סיטואציה שבמהותה הינה דינמית. עם זאת ציינה, כי בפועל ניתן לזהות סימני שיפור מאז שוהה הקטינה אצל המשפחה האומנת, ואין לקבל את טענתו של בא-כוח המבקשת כי המצב רק הורע. עוד הדגישה, כי המבקשת אינה נמצאת בקשר עם פקידי הסעד ואינה מקבלת כל טיפול. כן ציינה כי למבקשת נערכה בדיקת מסוגלות הורית וזו קבעה כי האם אינה יכולה לתת מענה לצרכיה הרגשיים של הקטינה. לטענת באת-כוח המשיבה 1, אין מקום, חרף הדיווח לפיו מצבה של הקטינה השתפר 20 יום לאחר העברתה למשפחה אומנת, לקבוע מראש מסמרות לגבי ההמשך, שכן הקטינה באופן כללי במצב נפשי קשה. היא הציעה כי המבקשת תקבל הדרכה הורית. עם זאת, אין המשיבה 1 משנה את גישתה כי בסופו של יום הכוונה היא לפעול להשבת הקטינה לביתה. האפוטרופא הצטרפה ביסודם של דברים לטיעוני המשיבה 1.

7. לאחר ששמענו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. מדו"חות המומחים השונים עולה כי אכן התקיימה עילת סעיף 2(6) לחוק הנוער להוצאת הקטינה ממשמורת המבקשת לאחר שהגורמים השונים סברו כי שלומה הנפשי של הקטינה בסכנה, ולו זמנית. הקטינה נקלעה למשבר נפשי לאחר הסיטואציה הקשה אליה נקלעה משפחתה והטראומה שהיא חוותה בעקבותיה, והיתה זקוקה לתמיכה ולטיפול. הדו"ח המאבחן את מסוגלותה ההורית של המבקשת קבע כי מוטל ספק במסוגלותה ההורית של המבקשת בשל הקושי בסיפוק צרכים רגשיים של הקטינה. בדו"ח הומלץ כי הקטינה תגדל מחוץ למסגרת המשפחתית, תוך שמירת קשר עם המבקשת ומתן הדרכה הורית למבקשת. מדו"חות שירותי הרווחה עולה כי המבקשת אינה משתפת פעולה עם שירותי הרווחה ועם גורמים טיפוליים וכי מהטיפול שנערך לקטינה עלה כי חסרה לה דמות אימהית שומרת ומגנה, ודבר זה גרם לה להיווצרות של חרדה קיומית בה היא נדרשת להתמודד לבד עם העולם. דיווחים אלו תומכים בהחלטה להוציא את הקטינה באופן זמני ממשמורת אימה.

כרגע שוהה הקטינה במסגרת של המשפחה האומנת. הדיווח האחרון מהמשפחה מעלה כי הקטינה נקלטה במשפחה ובגן הילדים בצורה טובה ויצרה קשר יפה עם המשפחה האומנת. כמו כן דווח כי הקטינה הביעה את רצונה לא פעם למצוא לה משפחה חדשה ולא לחזור הביתה, אם כי נראה שאימה חשובה לה. במצב דברים זה, בו נראה כי שהותה של הקטינה במשפחה האומנת מיטיבה את מצבה, אנו סבורים כי נכון יהיה לאפשר לקטינה להמשיך ולשהות שם תוך שהיא ממשיכה לשמור על קשר עם המבקשת, ותוך בחינת ההתפתחויות וצרכי הקטינה. יש לזכור כי צו בית המשפט הוא זמני ומוגבל עד לסוף חודש יוני בלבד. תקופה זו תאפשר בחינה מושכלת יותר של צרכיה של הקטינה ולאור זאת יגובשו ההמלצות על המשך הטיפול בקטינה לקראת תום תקופה זו. לפיכך איננו סבורים כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט לנוער והערעור נדחה. אין בכך כדי למנוע לדעתנו כי הסדרי הראיה יורחבו בהסכמה במהלך התקופה, אם הדבר יהא מועיל לקטינה לדעת הכל.

לסיום אעיר כי לפנינו שני תהליכים, מזה שיקום הקטינה ומזה שיפור המסוגלות ההורית של המבקשת. בהקשר אחרון זה ראוי שהמבקשת תקבל את המלצת הגורמים השונים לקבל בתקופת זמן זו הדרכה הורית, על מנת שתוכל לרכוש כלים להתמודדות בהמשך עם קשייה של הקטינה ועם צרכיה הרגשיים.

ניתן היום, י' בניסן תשס"ז (29.3.2007).

נקודות:

  • בית המשפט לא התייחס לטענת בא כוח האם כי אפשר לתת אותו טיפול שהקטינה זקוקה לו גם במשמורת אימה באמצעות עזרה מהקהילה.
  • שירותי הרווחה, האפוטרופוס בדין, מרכז החירום, ומשפחת האומנה מדברים בשפה אחת ודברים אחדים על מנת להרחיק את הבת מאמה. השופטים הסתמכו על דווחי פקידת הסעד ללא בקרה ו/או סייג.
  • החלטת שירותי הרווחה בעבר להוציא את שני הילדים הגדולים לפנימיה לא הביאו תועלת למשפחה. הבת הגדולה נאנסה ע"י האב ונשלחה למוסד פסיכיאטרי, האב נשלח ל-17 שנה בכלא. לא סופר מה עלה בגורל הילד שנשלח לפנימיה.
  • עמדת האפוטרופוס לדין של הקטינה היתה אחת: "האפוטרופא הצטרפה ביסודם של דברים לטיעוני המשיבה 1.(פקידת הסעד)."
קישורים:

יום רביעי, 18 בפברואר 2009

מלכודות פקיד הרווחה באגף לשירותים חברתיים ברשות המקומית

פברואר 2009 - דע כי מערך הרווחה הישראלי הוא שפה אחת ודברים אחדים, אם תפנה/י לממונה על פקיד הרווחה ה"מסייע" לך בכפייה, ו/או למשרד הרווחה, לשכה משפטית, פקידת סעד מחוזית, ראשית, ארצית, פניות הציבור במשרד הרווחה, ועדת החלטה, ו/או נציבות תלונות הציבור, כמעט תמיד התשובה תהיה זהה למה שקבע לך בתחילה פקיד הרווחה. מאפיינים נוספים של מערך הרווחה הוא העדר שקיפות, חיסיון, דלתיים סגורות, ניגוד עניינים, שיקולים זרים ועוד. זהו עיקרון המשחק המכור שבו כולם מרוויחים על גבה של המשפחה במצוקה.

תרבות השקר לסחר בילדים: שר הרווחה משה כחלון, נחום איצקוביץ, מוטי וינטר, חנה סלוצקי

ולענייננו, האזרח התמים המקבל "שרות" כלשהו מלשכת הרווחה נמצא בסיכונים רבים של הוצאות כבדות: משפטיות, טיפולים, זמן, דאגה ועוד, הוצאת ילדו/יקירו מהבית למשפחת אומנה, פנימיה, אימוץ סגור, מוסדות סיעודיים, טיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגים. האזרח צריך הרבה סבלנות וסובלנות שהרי כל האירועים הקשים לעיל באים בפתאומיות. בנוסף פקידי הרווחה פוגעים בשמו הטוב של האזרח, ופוגעים באמון האזרח ברשויות המדינה. המלכודות של פקיד הסעד ו/או עובד סוציאלי בלשכת הרווחה הן רבות ומגוונות ולהלן כמה מהן.

הטעייה - פקידי הרווחה הם למעשה פקידי בית משפט לטיפולים בכפייה ו/או הוצאת קטין/ חסוי מביתו באמצעות צווי בית משפט. הכינויים של פקידים ולשכות אלו "סעד", "רווחה", "שירותים חברתיים" , "סוציאליים" הנם הטעייה. האזרח הפונה לקבלת סיוע סוציאלי ממקומות אלו יגלה במוקדם או במאוחר הוא בטיפול כפוי כלשהו עד איבוד יקירו. בכנס עיתונאים סיפרה ח"כ מרינה סולודקין אודות סבתא שפנתה לרשויות הרווחה לקבלת סיוע סוציאלי. רשויות הרווחה שלחו את הילדה לאימוץ סגור, מאז חלפו כ- 4 שנים, סבתה ואמה של הילדה לא ראו או שמעו מהילדה, ובכך איבדו את הילדה.

התגרות - פקידי הרווחה מתגרים בלקוח כדי שיכשל בתגובתו ויהיה להם חומר נוסף לכתוב בתסקיר, ו/או בקשה בהמשך לקיום דיונים ללא נוכחות הלקוח, והסתרת תסקיר, חומר ראיות, ופרוטוקולים ממנו, מתוך תואנות שווא כי הוא אלים ומסוכן, וע"י כך העמדתו במצב נחות מבחינה משפטית. ידוע לכותב המאמר על עובדים סוציאליים מלשכת הרווחה בבת ים אשר החליטו לעשות "ביקור בית" לאשה חולת אלצהיימר בתקופת מלחמת לבנון השניה בעוד בנה מגויס למילואים בצו 8. פקידי הרווחה כתבו דברים רעים וקשים על התנהגות החסויה אשר לא היו נכונים. פקידי הרווחה 'המליצו' על טיפול פסיכיאטרי לחסויה אצל הפסיכיאטר איתן חבר המוכר להם ואף שיבחו את טיפולו התרופתי בתסקיר, ואמרו כי חל שיפור במצב החסויה בעוד באותה תקופה הייתה במצוקה קשה (ירדה במשקל 10 ק"ג בתוך חודש). פקידי הרווחה מבת ים המשיכו בהתנכלותם והתקשרו לבנה של החסויה ביום הזיכרון שנה לאחר מכן והטרידו אותו בתואנות שווא. ידוע גם הסיפור על אישה שביקשה סיוע מקלט לנשים מוכות - וקיבלה 10 חודשי מאסר מאחר ונכשלה בתגובתה כאשר העובדת הסוציאלית הודיעה לה בנסיבות קשות ובמפתיע כי בכוונת הרווחה לקחת את ששת ילדיה.
.
הונאה - העובדים הסוציאלית מציגים כביכול שהוצאת הקטין/ חסוי מביתו לפנימיה, משפחת אומנה תשפר את מצבו הסוציאלי. אך יש מקרים רבים של התעללות קשה במקומות אלו. ידועים האירועים בפנימיות: צופיה, בני ארזים, נופית, גיל עם, בית טף, מסילה, הדסים, אתגר , עמותת "אור שלום", פרשת התינוק ב"גולאג ישראלי"- דודו דהאן, סיפורם של שרה, ששי ומוטי, אשלים , בית אנדרו, נרדים , בית גדי, מאיר שפיה, "איתנים", מחלקה פסיכיאטרית לילדים נס ציונה, עין השלושה, ועוד.. ידועים גם האירועים הקשים שעברו ילדים במשפחות אומנה: אב אומן מתעלל סכיזופרן, סיפורה של ילדה בת 12 שהרווחה גנזה את התיק, סיפורה של תמר (שם בדוי) . השופט בוקובסקי רשם בפסק דין על המעילה באמון שנתן בשירותי הרווחה:"שירותי הרווחה מעלו באמון שניתן בהם על-ידי בית המשפט לנוער. בית המשפט לנוער נתן צו להוצאת הקטינה ממשמורת הוריה, והעברתה למשמורת שירותי הרווחה שיקבעו את מקום הימצאה, והנה מסתבר שבמשך שלוש שנים היא נמצאת במשפחה אומנת אשר אין באפשרותה לענות על צרכי הקטינה".

לחץ וסחיטה - העובד הסוציאלי מפעיל "סיר לחץ" על הלקוח כדי שיסכים להוציא הילד/חסוי מהבית, עקב שיקוליהם הזרים. במאמר "מדוע הוצפנו בסיפורי התעללות?" כותבת ד"ר אסתר הרצוג YNET: "בשבתי בכמה ועדות החלטה שבהן דנו בגורל הילדים שפקידות הסעד הרחיקו מהוריהם, השתתפו שמונה פקידי סעד ויותר, בתפקידים ובדרגות שונות. היו אלה מפגשים טראומטיים, שבהם פקידי הסעד הופיעו כקבוצה עוינת ומאיימת מול הורה חסר אונים וחסר סיכוי. נוכחתי אז לדעת שהנוכחות המסיבית של פקידי סעד נחוצה לפקיד המקומי לשם גיבוי הממונים להחלטות פוגעניות בפני בית המשפט, ולא 'לטובת הקטין'. בהרחקת ילדים ממשפחותיהם ומסביבתם החברתית, הופכים פקידי הסעד בפועל את הילד לחפץ של המדינה, שאותו היא מספקת לבעלי המוסדות (המופרטים, כידוע), לטובת רווחיהם, בתמורה לריבוי משרות לעובדים סוציאליים."

מניפולציות - העובדים הסוציאליים משתמשים במניפולציות להעביר את ילד מחזקה אחת לשניה כמו חפץ. בפרשת העברת ילדה בפתאומיות ממשפחת אומנה לאימוץ השופט בוקובסקי מותח ביקורת חריפה על הבקשה שהוגשה לאישורו. זו "בקשה שהוגשה באופן מניפולטיבי, תוך הטעייה, רמיה, והונאה של בית המשפט", כותב בוקובסקי. עובדת הסעד דיווחה כי לא הצליחה לאתר את סבתה של הילדה - דיווח שבוקובסקי הגדיר כ-"מוזרה בלשון המעטה, ואף בלתי אמינה". בוקובסקי התרשם, כי עובדות הסעד ניסו להתעלם מסבתה של הילדה ולמנוע ממנה זכות לשימוע.
ניצול סמכות הוצאת הילד מהבית משיקולים זרים ולא ע"פ מה שנקבע ע"פ חוק. בפסק דין של בית המשפט העליון על עובדת סוציאלית שרצתה להוציא ילדים מחזקת אימם למרכז חירום קבע השופט ברק שפקידת הסעד טעתה בפירוש כוחה וסמכויותיה. מטרת סמכות החירום בהוצאת ילד מביתו היא "לעולם שמירה על שלום הקטין. אין לעשות שימוש בהליך כדי להסתייע בו בקבלת החלטות שיפוטיות. לשימוש זה אין עיגון לא בלשון החוק ולא בתכליתו. וודאי שאין לנקוט בהליך כדי 'להעניש' הורה או ילד בגין חוסר שיתוף פעולה עם הרשויות או 'לכפות' שיתוף פעולה".

סחבת - העובד הסוציאלי פועל בדרך של סחבת גם כאשר מדובר בעגמת נפש של המשפחה וגרימת נזק ליד/חסוי, ידוע על עשרות הורים בבאר שבע שלא ראו את ילדיהם חודשים רבים עקב עיכוב פקידי סעד בהגשת תסקירים, וכן על פקידת סעד הפרה צו בית משפט בגין אי התייצבות לדיון ובכך גרמה לעיכוב חאב לראות את בנו.

רכילות ועלילות בתסקיר לשם רצח אופי - בתביעה נגד פקידת סעד על לשון הרע ופגיעה בפרטיות נטען כי המסמך אינו תסקיר כלל כמשמעותו בחוק או במדע העבודה הסוציאלית, אלא "מסמך עלוב ורדוד שנכתב על ידי פקידת סעד כמכתב רכילות, חסר כל הגינות מינימלית וחסר כל ערך מקצועי". נטען עוד כי בין בני הזוג היתה אלימות הדדית שלא היה ולא נברא אלא בדמיונה של פקידת הסעד שהאמינה לגרסאות המופרכות של הבעל.התובעת הגישה חוות דעת של מומחה לאתיקה מקצועית שנערך על ידי ד"ר גרשון ב. גרונפלד הקובעת כי "התסקיר מבחינת מבנהו, תוכנו שפתו וסגנונו אינו הולם את אמות המידה הערכיות והמקצועיות של מקצוע העבודה הסוציאלית". צורפה חוות דעת נוספת של ד"ר נילי מסס, מומחית בעבודה סוציאלית לפיה התסקיר אינו עומד בקריטריונים של תסקיר ולא ברורה כלל מטרתו של המסמך. תגובת הנתבעת פקידת הסעד: טענה שרשמה את הדברים שנאמרו לה בהתאם לנוהג המקובל, וכן שהיא לא גרמה כל נזק בעריכת התסקיר ואינה אחראית להחלטות בית המשפט שניתנו בעקבותיו.

הפקרה ומוסר כפול - לאחר הוצאת הילד/חסוי, ממשפחתו פקיד הרווחה יתעלם ממצבו ויציג באופן שיקרי שמצבו טוב כביכול. תמר (שם בדוי) שנשלחה למשפחת אומנה, נאנסה ועברה התעללות, מספרת: "אני מרגישה שבגדו בי, שאני קורבן של רשויות מנוולות, שאחרי שקרעו אותי מההורים שלי, הן לא היו מספיק אחראיות כדי לבדוק באיזו משפחה הם שמו אותי". ידועה גם הכתבה על הטרדות מיניות בילדה בת 12 במשפחת אומנה - לשכת הרווחה גנזה את התיק, ועוד התעללויות במשפחות אומנה ופנימיות ...

מרמה והפרת אמונים - מדובר בעובדת סוציאלית בלשכת הרווחה של עיריית רמלה אשר הלוותה כמאה אלף דולר מלקוחה ולא החזירה. השופט כתב בגזר הדין: "מדובר במעילה קשה של הנאשמת באמון שניתן בה. הנאשמת גם הוסיפה חטא על פשע וטענה באוזני בני המשפחה, כי היא מעניקה להם טיפול מיוחד, לאור אותן הלוואות, ואף מסרה לידיהם שוברי נסיעות במוניות, שוברים הממומנים על ידי העיריה. אין ספק, כי מעשי הנאשמת חמורים. אין ספק, כי הנאשמת ראויה לעונש מאסר בפועל".

הטעיית וטיוח - תלונות על פקידות סעד לא מטופלות - העדר פיקוח דו"ח סלונים נבו חשף כי תלונות על פקידות הסעד לא מטופלות, וכי פקידות הסעד מקבלות גיבוי מלא:
"לפי העדויות שקיבלנו, פקידות הסעד מסבירות לפונים, כי יש להם זכות לפנות בתלונה למנהל המחלקה לשירותים חברתיים, לפקידת הסעד המחוזית או לפקידת הסעד הארצית. בפועל תלונות רבות מגיעות לגורמים נוספים ומגוונים, כמו למשל, שר הרווחה, מנכ"ל המשרד, היחידה לפניות הציבור, מנהלת המחוז. לעתים מגיעות גם תלונות אל הלשכה המשפטית, בבקשה לבדוק את הבסיס לפתיחת הליך משמעתי על פי חוק העובדים הסוציאליים. חלק מהמתלוננים מפנה את טענותיו למספר גופים בו זמנית. הטיפול בתלונות מעסיק אנשים רבים בתוך המערכת, ואף לא גורם אחד חיצוני ועצמאי. בסופו של דבר מתנקזות התלונות לשולחנן של פקידות הסעד המחוזיות או של פקידת הסעד הארצית, ונבדקות בתוך המערכת. הלכה למעשה, הפיקוח המחוזי והארצי נותן גיבוי כמעט מוחלט לפקידות הסעד. במקרים רבים פקידת הסעד המחוזית או הארצית היו מעורבות בשלב מוקדם בעריכת התסקיר או הטיפול נשוא התלונות שהגיעו לשולחנן מאוחר יותר ושנמצאו על ידן בלתי מבוססות. הצדק ומראית פני הצדק מחייבים שתלונות על המערכת ועובדותיה ייבדקו על ידי גורם חיצוני ועצמאי, ושהלקוחות יונחו להפנות תלונות – ככל שישנן – לגורם החיצוני הנ"ל.

בזבוז זמן וכסף - התשה פיסית ונפשית : עיקר המשאבים מבוזבזים לאבחונים של הילדים והמשפחה לצורך הוכחת עמדות משפטיות של פקידי הרווחה. השקעה כלכלית ומקצועית רבה מופנת כיום לאבחונים של הילדים וההורים כגון, כשירות ההורים (מסוגלות הורית), מבחני אישיות, קשיי למידה ותפקוד לימודי, תפקוד פסיכיאטרי, מצב רפואי ועוד. הצורך באבחונים נובע לא רק מאיתור בעיות והצורך לטפל בהם, אלא גם מהצורך להוכיח ולתעד עמדות מקצועיות בבית המשפט. כך קורה שלעתים משקיעים באבחון זמן ומשאבים כלכליים רבים יותר מאשר בטיפול ובשיקום. האבחונים משפיעים יותר על הוצאת הילדים מהבית ופחות על דרך הסיוע.אבחונים עולים כסף רב. משפחות אמידות יכולות להיעזר בעורכי דין הדואגים לאבחונים נוספים הפועלים לטובת המשפחה, כי כמעט לכל אבחון של איש מקצוע, ניתן להמציא אבחון נגדי. כך קורה שמשפחות עניות דלות אמצעים אינן יכולות לייצג עצמן בצורה הולמת.גם שאלת תקפותם של ומהימנותם של האבחונים ראויה לבחינה. האם ניתן להעריך כשירות הורית במפגש חד פעמי או במפגשים מספר המתקיימים בזמן נתון? האם כלי המדידה שהמאבחנים משתמשים בהם עברו תיקוף בעולם או בישראל? ידוע שכלי מדידה יכול להתאים לאוכלוסיה אחת ולא אחרת , וכלי אבחון המתאים לאוכלוסיה האמריקאית לא בהכרח יתאים לאוכלוסיה רוסית, אתיופית, חרדית, דרוזית, בדואית, ישראלית, או ערבית.

שיקולים זרים - ל"מומחים" בוועדות ההחלטה אינטרסים ושיקולים זרים. בוועדת ההחלטה יושבים לעתים עד עשרה אנשי מקצוע מארגונים שונים, הדנים בגורל הילדים והמשפחה. כשגורמים שונים דנים במקרה אחד, יתכן מצב שבו כל גורם ינסה להשיג את מטרותיו, ולקדם את כוחו והשפעתו. המאבק הוא לא רק על תפיסות טיפוליות אלא גם על משאבים ותקציבים. אי ההסכמות יכולים להימשך גם לאחר שהתקבלה ההחלטה. לדוגמה פקידת סעד יכולה לבקר את עבודתה של העובדת הסוציאלית בקהילה גם לאחר שהתקבלה החלטה בוועדה, והמפקחת על הגיל הרך יכולה להצטרף אליה ולטעון שהילדים עדיין בסיכון. כן ידוע על מקרה שפקידת הסעד שלחה את הילדים למרכז חירום כדי שיתרצו ויעשו כרצונה.

פקידי הסעד רואים ביוצאי אתיופיה וחבר העמים "טרף קל" - חוק הנוער שמאפשר חוקית להוציא ילדים מהבית. יש מקרים רבים של משפחות עולים (לרבות יוצאי אתיופיה) שבגלל בעיות שפה ושוני בתרבות, נוצרות אי-הבנות רבות בעניין הזה, וילדים מוצאים מבית ההורים, שזה אחד הדברים הנוראים שיכולים לקרות, וזה אפילו לא נחשב הליך פלילי, בלי שההורים מבינים בדיוק מה קורה, וכמובן, ללא הסכמתם. פקיד הסעד גם מנצלים קשיי שפה של העולים, ואת השוני התרבותי שלהם על מנת להשלים את המכסות של המיטות בפנימיות, מעונות, משפחות אומנה, אימוצים, ועוד.

האזרח נדרש לפקוח את עיניו כאשר הוא בא בעניין כלשהו עם העובדים הסוציאליים בלשכת הרווחה. מדובר במערכת משומנת ומניפולטיבית הפועלת בשפה אחת ודברים אחדים..
דרכי טיפול בקשישים בקהילה: לשכת הרווחה תל אביב - ביקורי הבית של פקידת הסעד ענבל בורנשטיין

.

קישורים:

יום חמישי, 12 בפברואר 2009

הוצאת חוסה/ קשיש מביתו למוסד סיעודי עקב חשד התעללות

הוצאת חוסה קשיש מביתו למוסד סיעודי מתבצעת ע"י פקיד סעד ו/או עובד סוציאלי (בלשכת הרווחה) ע"פ חוק ההגנה על חוסים (החוק). סעיף 4: "היה פקיד סעד סבור, כי שלומו הגופני או הנפשי של חוסה בגיר נפגע, או עלול להיפגע, פגיעה חמורה מהעדר טיפול ראוי, וכי למניעת הסכנה יש צורך בהוראת בית-משפט, משום שאין החוסה או האחראי עליו מסכימים לטיפול הדרוש, רשאי הוא לפנות לבית המשפט בבקשה ליתן הוראות לעניין זה."
הוצאת הקשיש החוסה מביתו למוסד סיעודי מתבצעת בשלשה שלבים:
  • איתור - פקיד הסעד ראה או שמע משהו על החוסה.
  • כפיית הטיפול על החוסה או האחראי לו - טיפול כלשהו לרבות הוצאה מהבית למוסד סיעודי.
  • אישור בית משפט לענייני משפחה (באמצעות צווים) למימוש הטיפול של פקיד הסעד.
עובד סוציאלי לחוק החוסים יכול גם להוציא מיידית את החוסה מביתו לשבוע ללא צו בית משפט ע"פ סעיף 3 לחוק.

בכתבה של איגוד העובדים הסוציאליים משבח האיגוד, מנהלת אגף הרווחה בצפון שהצליחה ל"הכניס ידיעה יזומה שלה ב'ידיעות אחרונות', על פעילות אגף הרווחה בטיפול על-פי חוק ההגנה על חוסים" בהוצאת אשה חוסה מביתה למוסד סיעודי עקב חשד שעברה התעללות.
מדובר בעובדת סוציאלית מלשכת הרווחה כרמיאל הטוענת שראתה בת מתעללת באמה בת ה-81 חולת אלצהיימר. העו"ס 'הציעה' לבת הוצאת אמה מהבית למוסד סיעודי, משזו סרבה, הוציאה את האם מהבית למוסד סיעודי באמצעות צו בית משפט.
אמנם התעללות פיסית/ נפשית בכל אדם לרבות קשיש חולה אלצהיימר הנה מעשה מגונה ומסוכן אותו יש להוקיע ולהעניש את המתעלל. אולם די בכך שפקיד הסעד סבור כי שלומו הגופני של חוסה בגיר עלול להיפגע, הוא מוציאו מהבית למוסד סיעודי ללא הוכחות ו/או ראיות כלשהן. ההוצאה הפתאומית וכפייתית עקב חשד להתעללות יש בה גרימת נזק. בנוסף תנאי המגורים והיחס במוסד הסיעודי 'אינם מהטובים ביותר' בלשון המעטה.
בפרשת ההתעללות בחוסים במוסד 'אתגר' של משרד הרווחה, בגזר הדין של המטפלת המתעללת, הביע השופט תמיהה כיצד במשך כמה חודשים נהגה המטפלת בילדים כפי שנהגה ואיש לא הבחין בכך בתוך המעון. "ראוי היה כי כל הרואה או שומע על מעשים נוראיים שכאלה יזעק ויזעיק למען מנוע הישנותם", כתב השופט שיף בגזר הדין. בנוסף, השופט מתח ביקורת על אנשי המעון על כך שלא התלוננו על המטפלת וגם על העובדה שבכרטיס העובד שלה לא מולאו פרטים כמו השכלתה, תחומי התמחותה ומקומות עבודה קודמים בהם עבדה.
דוגמא נוספת היא התופעות מחרידות של התעללות בקשישים מתכנית התחקירים שתולים.
קישורים:

יום שלישי, 10 בפברואר 2009

ועדת החלטה בלשכת הרווחה החליטה להוציא את הילד מהבית - בגלל בעיית הסעות

להלן פרטי האירוע הנדון הלקוח מאתר הפורומים המשפטיים. מדובר במשפחה חד הורית המתגוררת בישוב במרחק 10 דקות נסיעה מירושלים. למשפחה ילד עם בעיות התפתחות, הילד לא מפרש נכון את ההתרחשויות החברתיות וזקוק לסיוע סביבתי צמוד, עקב "בעיות תקשורת".
לשכת הרווחה המקומית הציעה פתרונות לא מתאימים שכשלו: בית הספר (כתה א) שאליו הופנה הקטין הודיע שיש טעות בהבחנה ושהוא לא שייך אליהם. באין מסייע מתאים נשאר הילד במסגרת בית הספר ללא הטיפול המתאים שהיה אמור לקבל. העזרה הנוספת שהובטחה מסגרת אחר הצהריים התבררה כלא מתאימה וממנה הוא ניפלט החוצה.
במשך השנה כולה היה חשוף להתעללות פיזית קשה מצד בוגרים עם בעיות התנהגות שנסעו עימו בהסעה ללא השגחה מתאימה, וכך מיד יום חווה את המכות וההשפלות מבלי יכולת לספר בגלל בעיית התקשורת שבה הוא נתון ללא טיפול מתאים.
האם חשה בשינוי עצום בהתנהגות בנה, בהרטבות לילה צעקות ופחדים, האם התלוותה אל בנה בהסעות, ואז נגלו לעיניה מחדלים: מלווים רבים שהתחלפו (כפי הנראה מדובר במלווים לא מקצועיים הפוגעים ברגשות הילדים)
האם החליטה להשאיר את בנה בבית. מצבו הפיזי והנפשי היה בכי רע. שבועיים היה בבית והחל חוזר לעצמו וגם הלילות הקשים, ההרטבות החלו להיעלם בהדרגה. יום אחד חזרה העובדת הסוציאלית מחופשה בת שנה וזימנה את האם לוועדת החלטה שבה הוחלט להוציא את הילד מהבית ולשימו במעון ששם ישנים ומגיעים הביתה אחת לשבועיים. האם חשבה שמדובר בעוד התכנסות של הרווחה למצוא פתרון הולם למשפחה. האם אמרה שתשקול את ההצעה, אם תהיה כאן איזו הקלה לילד בהתחשב שלא יזדקק להסעות האלימות, ויסופק לו חוגים ופעילויות מתאימות אחר הצהריים. האם התנתה את המעון בכך שתהיה מעורבת בכל הקורה לילד ושלא תוגבל בביקורים אל הילד. האם מעידה על עצמה שהיא הדמות היחידה והמשמעותית בחייו מאז שנולד ,וחוששת שבעצם הרווחה מחפשים פתרון 'זבנג' וגמרנו, כי בכך שיוציאו אותו מרשותה ינתקו את הרגל היחידה שעוד נותרה לו שזו אמו, שאוהבת מאכילה ומגינה ושטובת הילד הוא בראש מעייניה גם כוח הטבע הביולוגי. בסוף הדיון בוועדה הוחתמה האם על מסמך כל שהוא מבלי שהקריאו לה על מה מדובר, ולמה תשמש חתימתה.

פלייליסט ועדות החלטה

.
לדברי האם, העובדת הסוציאלית הסכימה עמה שאין לילד סיכון בתא המשפחתי, ושבעצם כל הסיכון שלו נובע מכך שאין אפשרות להגן עליו כשהוא יוצא החוצה ונתקל בילדים או מבוגרים שמנצלים את חוסר ההבנה שלו לסיטואציות חברתיות, וגורמים לו להסתבך. אולם אין לרווחה פתרונות אחרים. הפתרון האידאלי הוא פנימיית יום שתחזיר אותו בשבע בערב לביתו ובכך תגן עליו מהסביבה החיצונית, אך במועצה אין תקציב להסעות שיחזירו את הילד לביתו, אם המשפחה תעבור לעיר הגדולה זה יתאפשר, כל זמן שהמשפחה בישוב זה הפתרון היחידי המוצע.

תשובת עורכת הדין הנה שמקרים דומים שנעשו להורים אחרים ידועים לה. ניתן לערער על החלטת הועדה ולחזור מהחתימה על המסמך. עורכת הדין מזהירה כי לעולם לא לחתום על שום מסמך שקשור אליה (לאמא) או לילד בלי להבין מילה במילה מה כתוב שם!!!. האם חייבת לפעול במהירות המירבית אם היא רוצה את הילד שלה. לאחר שמוציאים ילד מהבית, מאוד קשה להחזיר אותו!!! גם ההורה וגם הילד עוברים סבל בל יתואר. האם כנראה חתמה על הוצאת קטין בהסכמה ובכך חסכה לרווחה תביעת נזקקות, שמביאה אותם לבית המשפט.
במאמר "מדוע הוצפנו בסיפורי התעללות?" כותבת ד"ר אסתר הרצוג YNET: "בשבתי בכמה ועדות החלטה שבהן דנו בגורל הילדים שפקידות הסעד הרחיקו מהוריהם, השתתפו שמונה פקידי סעד ויותר, בתפקידים ובדרגות שונות. היו אלה מפגשים טראומטיים, שבהם פקידי הסעד הופיעו כקבוצה עויינת ומאיימת מול הורה חסר אונים וחסר סיכוי. נוכחתי אז לדעת שהנוכחות המאסיבית של פקידי סעד נחוצה לפקיד המקומי לשם גיבוי הממונים להחלטות פוגעניות בפני בית המשפט, ולא 'לטובת הקטין'. בהרחקת ילדים ממשפחותיהם ומסביבתם החברתית, הופכים פקידי הסעד בפועל את הילד לחפץ של המדינה, שאותו היא מספקת לבעלי המוסדות (המופרטים, כידוע), לטובת רווחיהם, בתמורה לריבוי משרות לעובדים סוציאלים."

נקודות חשובות על ועדת החלטה ברשות המקומית:
  • לא לחתום על אף מסמך בועדת החלטה של הרשות המקומית מבלי להתייעץ עם עורך דין, ו/או בעל מקצוע מטעם המשפחה.
  • לשכת הרווחה מנצלת סיטואציות קשות של המשפחה (הלקוח) על מנת להחתים אותם על פתרונות, הטובים לרשות המקומית.
  • לעתים קטין בסיכון מוצא מביתו ע"י לשכת הרווחה בגלל בעיה פשוטה של תקציב הסעה יומית של 10 דקות.
  • יש לבדוק ולוודא את סדר יומו של הקטין בפתרונות של לשכת הרווחה. לפעמים מלווה בהסעה חסר סבלנות שלא קיבל הדרכה עלול לגרום נזק קשה לקטין/חסוי.
  • ועדות החלטה פועלות ומקבלות החלטות ע"פ אינטרסים תקציביים של הרשות המקומית. חברי הועדה מפעילים לחץ על ההורה לקבל את תכניתם להשמה חוץ ביתית "בהסכמה".
  • יש לבדוק היטב את הפתרונות בכפייה המוצעים ע"י לשכת הרווחה, פעמים רבות הם גורמים נזקים יותר מאשר תועלת.
  • דיוני וועדת ההחלטה הנם ללא פרוטוקול ו/או סיכום. חברי הוועדה מחתימים את ההורה על מסמך כשהוא בלחץ הדיון. ההורה אינו מקבל עותק של המסמך עליו חתם.
  • בוועדות החלטה שבהן דנים בגורל הילדים שפקידי הסעד מרחיקים מהוריהם, משתתפים שמונה פקידי סעד ויותר, בתפקידים ובדרגות שונות. אלה מפגשים טראומטיים, שבהם פקידי הסעד מופיעים כקבוצה עויינת ומאיימת מול הורה חסר אונים וחסר סיכוי.
קישורים:
פלייליסט הוצאת ילדים מהבית







עובדת סוציאלית ורדה סימון מלשכת הרווחה ברמלה הורשעה במרמה והפרת אמונים - סעיף 284 חוק העונשין

מדובר בגזר דין בתיק פ-003353/02 בית משפט השלום רמלה מה- 11/05/2003. הנאשמת ורדה סימון עובדת סוציאלית במחלקת הרווחה של עירית רמלה. במהלך ביצוע תפקידה נקראה לסייע למשפחה שאחת מבנותיה מפגרת וכך נוצר הקשר. הנאשמת התחברה עם אחותה של אותה חוסה ולאחר שנקלעה לחובות, היטשטשו בעיניה גבולות תפקידה כעובדת סוציאלית והקשרים שנוצרו והיא החלה לווה מהם כספים בסכומים גבוהים מאוד המגיעים כדי 100,000$. ההלוואות הללו ניתנו בין השנים 95 ו-97 כאשר הנאשמת מספרת לאותה משפחה איזה הטבות היא נותנת להם ואיך היא עושה עבורם מעל ומעבר לנדרש, דבר שאינו נכון ובכך שכנעה אותם להלוות את הסכומים. הנאשמת לא החזירה את הסכומים שלוותה. הוגשה תביעה וכיום תלוי פסק דין בהקשר וכן הליכי הוצאה לפועל וכך בא הפן האזרחי על סיפוקו, אך אותו ניצול של משפחה שהיתה מצויה במצוקה זה דבר שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום. הנאשמת לא צעירה. בעקבות הפרשה עזבה את תפקידה.

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בביצוע עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין - מרמה והפרת אמונים. השופט שמואל ברוך, סגן נשיא כתב בגזר הדין: "מדובר במעילה קשה של הנאשמת באמון שניתן בה. הנאשמת גם הוסיפה חטא על פשע וטענה באוזני בני המשפחה, כי היא מעניקה להם טיפול מיוחד, לאור אותן הלוואות, ואף מסרה לידיהם שוברי נסיעות במוניות, שוברים הממומנים על ידי העיריה. אין ספק, כי מעשי הנאשמת חמורים. אין ספק, כי הנאשמת ראויה לעונש מאסר בפועל. עם זאת, הצדדים הטעימו, כי בינתיים לקתה הנאשמת לא במעט..."

השופט גזר על הנאשמת 4 חודשי מאסר לריצוי בפועל בדרך של עבודות שרות.

קישורים:

יום שבת, 7 בפברואר 2009

עולה חדשה שלחה את ילדיה לבריטניה מחשש ששירותי הרווחה של עיריית תל אביב יקחו אותם

ביולי 2008 פורסם המאמר: "הרווחה על הילד שהוברח: קיבלנו זאת כמצב קיים" יעל ברנובסקי YNET.
מדובר באשה ששלחה את ילדיה לבריטניה מחשש שילקחו ממנה ע"י שירותי הרווחה בתל אביב. 8 חודשים קודם לכן, בית משפט לנוער בתל-אביב הכריז על ילדיה של האשה כנזקקים. המשפחה עצמה היתה מוכרת לשירותי הרווחה בתל-אביב. הפרשה נחשפה כשהילדה, בת 12, נעצרה על-ידי שירותי ההגירה בבריטניה, מכיוון שאיש לא הגיע לקחת אותה משדה התעופה. אחיה בן תשע, אותר אצל משפחה בלידס, שעימה הוא שוהה זה יותר מעשרה חודשים. האם הסבירה בחקירתה כי היא חששה שאנשי לשכת הרווחה בעיריית תל אביב ייקחו את ילדיה.
.

.
אמירת עובדת סוציאלית אורית מוסלי מלשכת הרווחה בתל אביב - זריית חול בעיני הציבור
.
עובדת סוציאלית אורית מוסלי מלשכת הרווחה בתל אביב אמרה: "היינו מרגיעים אותה שאין בכוונתנו להוציא את הילדים מהבית. יחד עם זאת גם ההוצאה של הילד מהבית זו לא גזירה קשה כל כך, כי ההורים ממשיכים לשמור על קשר רציף עם ילדיהם". אמירה זאת היא זריית חול בעיני הציבור.
עובדת סוציאלית אורית מוסלי - זריעת חול בעיני הציבור
ידוע סיפורם של לריסה ויבגני (מאי 2005, שמות בדויים), זוג עולים, שאינם נשואים שהרווחה לקחו את ילדם. תחילה גידלה את הילד לריסה לבד, בעזרת משפחתה המורחבת. לאחר סדרה של בדיקות, החליטו שירותי הרווחה שלריסה אינה כשירה ואינה ראויה לגדל את בנה. היא הוכרזה כחסרת מסוגלות הורית. לאחר סדרה של בדיקות, מבדקים והליכים משפטיים, הוצא הילד מרשותה ונמסר למשפחת אומנה. לריסה ויבגני, שחזר לתמונת חייה, נלחמו כאריות להשיב את בנם לחזקתם. מדי פעם, תחת עינם הבוחנת של הרשויות, היו מתראים אתו. לבסוף הוכרז הילד כבר אימוץ. מאז לא ראו אותו עוד.
חברת הכנסת מרינה סולודקין סגנית שרת הקליטה, אמרה בעניין לריסה ויבגני: "זהו פשע מאורגן של המדינה, ... מה שקורה עכשיו בקרב העולות החדשות מחבר המדינות הוא השלד של פרשת ילדי תימן החדשה. שירותי הרווחה בישראל יוצאים מתוך הנחה שמשפחות עולים, בעיקר חד-הוריות, אינן ראויות לגדל ילדים. הן הפכו למאגר ילדים שנמסרים למשפחות מבוססות חשוכות ילדים". לדבריה, טיפלה בחמש השנים האחרונות בעשרה מקרים של הוצאת ילדים ממשפחות עולות חד-הוריות; בחמישה מהם, הצליחה לעצור את התהליך. "משנת 2001 זה הפך ממש לגל", היא מספרת, "שירותי הרווחה ממהרים להוציא ילדים קטנים מעולים חדשים. עבורם, זהו ילד מוכן לאימוץ בחינם למשפחות ותיקות שיודעות את כללי המשחק".
השחקן שלמה בר שביט אמר בראיון לעיתונאית אמירה לם ('7 ימים', ידיעות אחרונות, מה- 12.03.2004): "אף פעם לא שאלתי את אבא ואמא למה הם התגרשו, ולמה הם קיבלו החלטה למה שאני לא אגדל לא אצלה ולא אצלו ... אני הרי יודע מה קורה לילדים במוסדות כשהם שוכבים במיטה ובוכים ליד הכר, מיטלטלים במקומות זרים עם הגוף הקטן שלהם ... רק אני יודע למה אני בוכה על הבמה, שיגידו לי רק איפה אני צריך לבכות ... יש אצלי בפנים המון פצעים רציניים שלא מגלידים".
כל ילד המוצא ע"י הרווחה מביתו הופך להיות ילד בסיכון.
.
ידועים האירועים בפנימיות: צופיה, בני ארזים, נופית, גיל עם, בית טף, מסילה, הדסים, אתגר , עמותת "אור שלום", פרשת התינוק ב"גולאג ישראלי"- דודו דהאן, סיפורם של שרה, ששי ומוטי, אשלים , בית אנדרו, נרדים , בית גדי, מאיר שפיה, "איתנים", מחלקה פסיכיאטרית לילדים נס ציונה, עין השלושה, בית השאנטי, בית חולים זיו בצפת - מחלקה פסיכיאטרית , כלא אופק , מעון חוסים "שקמה" , מעון "גילה" של איל"ן , מרכז חירום חרדי , "נווה אדיר" , רננים , מעון נווה מנשה , מעון מקי"ם , חוות נוער- שדה בר , מעון ילדים מוגבלים- כפר כנא , בית אפל בגן יבנה , ועוד ... ידועים גם האירועים הקשים שעברו ילדים במשפחות אומנה: אב אומן מתעלל סכיזופרן, סיפורה של ילדה בת 12 שהרווחה גנזה את התיק, סיפורה של תמר (שם בדוי) ...


נקודות:
  • לאם אין אמון במערכת הרווחה הישראלית.
  • לשכת הרווחה בת"א היא מחליטים בפועל את גורל הילדים, בית המשפט לענייני משפחה מאשר את ההחלטה
  • עובדים סוציאליים בלשכות הרווחה מתנכלים לאמהות בתואנה ש"אינן משתפות פעולה".
  • עובדים סוציאליים בלשכת הרווחה מציגים תמונה "ורודה" של השמה חוץ ביתית בעוד שזהו מצב קשה ומסוכן לילד/חסוי.
  • משרד הרווחה משתמש בהגדרות סובייקטיביות לילדים והורים ומכריז עליהם באמצעות בתי משפט ב"דלתיים סגורות": מסוגלות הורית, ילדים נזקקים ועוד... בדרך להוצאת הילדים מהבית.

קישורים:

יום שישי, 6 בפברואר 2009

היסטריה בלשכת הרווחה בתל אביב

במאמר "ההורים מסוכנים לבתם בת השש אך ראויים לגדל בתם בת השנתיים" מ- 12/2008 של יובל גורן, הארץ, מסופר על ילדה בת 6, הסובלת מפיגור קל, שהוצאה מביתה לאחר שעלה חשד כבד שהוריה מתעללים בה. אחותה בת השנתיים נשארת בינתיים בבית.
מדובר בילדה בת 6, הסובלת מפיגור קל, שהגיעה לגן עם סימני כוויות קשים על גבה. הגננת דיווחה לשירותי הרווחה ואלה העבירו את המידע למשטרה, שמיהרה לעצור את ההורים בחשד שהתעללו בבת והצמידו מגהץ חם לגבה. בדיוני הארכת מעצרם טענה המשטרה כי הילדה לא קיבלה טיפול לאחר שנכוותה, ושופטת בית משפט השלום ציינה כי התנהלות ההורים מצביעה על מסוכנותם כלפי בנותיהם. שירותי הרווחה לקחו את הבת הקטנה למשפחת קלט זמנית, והגדולה הועברה לפנימייה. לאחר שבועיים במעצר שוחררו ההורים בתנאים מגבילים, ובתוך זמן קצר הוחזרה אליהם בתם בת השנתיים. שירותי הרווחה סירבו להשיב לזוג את בתם הגדולה בטענה שמתנהל נגדם הליך פלילי בחשד שהתעללו בה.

סנגוריהם של ההורים טענו כי מדובר בהתנהלות רשלנית של שירותי הרווחה, שניהלו את הדיונים לגבי שתי האחיות בשני בתי משפט שונים: בית המשפט לנוער - הורה להשיב את בת השנתיים להוריה, בית משפט השלום - הורה לא להשיב את בת השש להורים. "הרי אם הם אומרים שהאמא או בן זוגה מסוכנים לילדה אחת, אז איך הם מאפשרים לילדה בת השנתיים לחזור הביתה? נעשה כאן מהלך לא תקין". טענות הסנגורים קיבלו חיזוק משופטת בית המשפט השלום בתל אביב ריבה ניב שדנה במקרה הילדה הגדולה: "אם האם מסוכנת לילדה, מדוע אפשרתם את חזרתה של אחותה הצעירה לבית?".
ציור - אמא ותינוקהאירוע מצביע על תגובות היסטריות של לשכת הרווחה בתל אביב. טרם הוגש כתב אישום כלשהו נגד ההורים וספק אם יוגש, ולשכת הרווחה מנהלת הליכי הוצאה מהבית של שתי הילדות, בשני בתי משפט שונים שכל אחד פועל בדרך חשיבה אחרת.
יש לציין כי בישראל יש כ - 350,000 ביקורים במיון בשנה עקב תאונות בית ופנאי, וכ- 25,000 אשפוזים. ידוע על אירוע בבריטניה אשר ילדה קטנה נשלחה אימוץ בגלל פצע בלחי . העובדים הסוציאליים סרבו לקבל כי מדובר בתאונה. האם מספרת כי היה מאבק ארוך וחסר סיכוי עם בית משפט לענייני משפחה. העובדים הסוציאליים רצו גם להוציא מחזקת האם תינוק נוסף שנולד לה תוך כדי המאבק המשפטי על ילדתה שנשלחה לאימוץ. הבת כשהגיעה לגיל 18 איתרה את אמה דרך האינטרנט ועברה לגור עמה. האם והבת נאבקות לשקיפות הדיונים בבתי משפט לענייני משפחה.

נקודות:
  • תגובת לשכת הרווחה היא היסטרית וטכנית, ללא שיקול דעת סוציאלי ו/או מערכתי.
  • דרך פעולת לשכת הרווחה גרמה נזק כלכלי ונפשי לבני המשפחה.
  • לשכת הרווחה של תל אביב מבזבזת את כספי הציבור, פתחה שני הליכים משפטיים בשני בתי משפט שונים כדי להוציא שתי ילדות מחזקת הוריהן.
  • עובדים סוציאליים "מסמנים" הורים מסוימים כבעיתיים ומוציאים מחזקתם תינוקות רכים מיד עם היוולדם.
  • עובדים סוציאליים מקבלים החלטות קריטיות על סמך הסתברויות והערכות, במקום להסתמך על עובדות וראיות מוצקות.
קישורים: