יום רביעי, 27 ביוני 2012

חטיפת תינוק בן ניצולי שואה מבית חולים "העמק" בעפולה מימי קום המדינה - חנן שומרוני מחפש את אחיו

שמי חנן שומרוני, ואני מחפש את אחי.
הוא נולד ב 1946, בן בכור להורי, באירופה לאחר מלחמת העולם השניה,
ובשנת 1949 כשהיה בן שנתיים וחצי בערך, עלו ההורים איתו לישראל, לצפת.
הוא אושפז כחודש לאחר שהגיעו בבית חולים "העמק" בעפולה בגלל דיזנטריה,
ומאחר שלא איפשרו אז להורים להשאר ליד מיטתו, נאלץ אבי להשאירו שם. כשחזר לבית החולים לאחר יומיים, נאמר לו כי הילד נפטר ונקבר.
לא נערכה הלוויה ואין כמובן קבר.
הורי היו אז עולים חדשים, ניצולי שואה שהגיעו רק כחודש ימים קודם לכן מאירופה ,
והם קיבלו את המידע באמונה שלמה ולא שאלו דבר.
בפנקס הנפטרים של המועצה הדתית בעפולה, נרשם כי נפטר ב 17 באפריל 1949 ונקבר בקבר אחים (?)
אך ממשרד הפנים נמסר לפני שנים כי ב- 1963 עזב אדם הנושא את אותו שם ואותו מס' ת.ז את הארץ.
במשטרת הגבולות נמסר לי שהרישומים מושמדים לאחר עשר שנים, ואין דרך לדעת לאן ואם אכן עזב.



שמו הפרטי היה ישראל, (בן חוה ויוסף הייבנטרגר מס' ת.ז.0203317-3 ) ויתכן שדוקא שמו הפרטי נשמר מכיוון שכבר היה בן שנתיים וחצי.
אני נולדתי חצי שנה לאחר מכן, והכרתי אותו רק מסיפורים ששמעתי מהורי.
למרבה הצער הורי כבר הלכו לעולמם, והחיפושים שאני עורך במשך שנים לא העלו דבר.
אני עדיין מקווה שהסיפור הזה יעורר במישהו ניצוץ של זכרון אודות ילד שאומץ בגיל שנתיים וחצי, בלונדיני עם עיניים בהירות, שדיבר רק יידיש....
כנראה נאמר לו או למי שאימץ אותו, שהילד הובא מאירופה לאחר המלחמה ללא הורים, ואין כל מידע על גורלם.
הוא אמור להיות היום בן 65 או 66 .

אני מצרף תמונות שלו עם אבי ועם אמי מתקופת היותו תינוק, לפני שעלו לארץ.
לצערי אין כל תמונוה שלו מתקופה מאוחרת יותר, אבל אולי המייל הזה יגיע במקרה גם אליו ולמראה התמונות
יתעורר בו זכרון רחוק של פני אחד ההורים.
אנא הפיצו את המייל הזה לכל מי שאפשר.... אולי יקרה נס.......

תודה,

חנן שומרוני

shomronys@gmail.com
חטיפת תינוק מבית חולים "העמק" בעפולה מימי קום המדינה - חנן שומרוני מחפש את אחיו
חטיפת תינוק מבית חולים "העמק" בעפולה מימי קום המדינה - חנן שומרוני מחפש את אחיו

חטיפת תינוק מבית חולים "העמק" בעפולה מימי קום המדינה - חנן שומרוני מחפש את אחיו




קישורים:



(English)

My name is Hanan Shomrony and I’m searching for my brother.
He was born in 1946 , his parents’ first born, in Europe after the Second World War. In 1949, when he was two and a half years old, he and his parents made aliya to Zfat in Israel. He was hospitalized a month later in the Emek Hospital in Afula because of dysentery. Two days later my father  was informed that he had passed away.  ( Parents were not allowed to stay with their sick children so my father was obliged to leave him there.)
There was no funeral and of course there is no grave.
My parents were new immigrants, survivors of the holocaust, who had arrived only one month prior to this. They accepted this news without question and didn’t make any further inquiries.
The Ministry of the Interior informed me, years later, that in 1963 someone with his ID number had left the country. However, in the Death Registry of the Religious Council in Afula he is registered as having died in 17.04.1949 and was buried in a common grave.
His first name was Israel, the son of Hava and Yosef  Heiventreager (sp) I.D. nr 0203317-3. It is possible that his first name stayed with him as he was already two and a half years old at the time.
I was born six months later and know of him only from what my parents had told me. Unfortunately, my parents have passed away and the searches that I have been carrying on during the years have never provided any answers.  I still hope that this story will awaken a spark of a memory in someone of a baby that was adopted at the age of two and a half, blond with bright eyes that spoke only Yiddish. He or those who adopted him were probably told that he was an orphan brought from Europe. He would be 65 or 66 years old today.
I enclose pictures of him as an infant with our parents before coming to Israel. I regret that I don’t have any pictures of a later period. Perhaps this mail will, by some stroke of luck , be received by someone who will recognize or will find similarities in  the faces of our parents and that of Israel.
Please forward to this mail to anyone you can. Perhaps a miracle will happen and I’ll be reunited with my long lost brother.
Thank you
Hanan Shomrony
shomronys@gmail.com 
 
(French)
Mon nom est Hanan Shomrony et je recherche mon frère.

Il est né en 1946 en Europe après la seconde guerre mondiale, le premier né de ses parents. En 1949, alors qu'il était âgé de 2ans et demi, mes parents firent leur alya en Israël et s'installèrent à Safed. L'enfant fut hospitalisé un mois après leur arrivée à l'hôpital Haemek à Afula. Il souffrait de dysenterie. Deux ou trois jours plus tard, mon père fut informé du décès de l'enfant (les parents n'étaient pas autorisés à rester à l'hôpital près des enfants malade et mon père dut le laisser seul).

Il n'y eut pas d'enterrement et bien sûr pas de pierre tombale.

Mes parents étaient de nouveaux immigrants, rescapés de l'holocauste et qui se trouvaient en Israël depuis un mois seulement lorsque tout ceci arriva. Ils reçurent la nouvelle du décès sans poser de question et ne firent aucune enquête à ce sujet.

Quelques années plus tard, je fus informé par le Ministère de l'Intérieur qu'une personne portant le même numéro d'identité que mon frère, avait quitté le pays en 1963. Cependant, au registre des personnes décédées du Conseil religieux de Afula , il était porté comme décédé en 17.04.1949 et enterré dans une fosse commune.

Il se nommait Israel, fils de Hava et Yosef Hejventreger. I.D. 0203317-3 Il est possible qu'il ait gardé son prénom car il était âgé de 2 ans et demi quand tout ceci est arrivé.

Je naquis 6 mois plus tard et ne sait de lui que ce que mes parents m'ont raconté. Malheureusement mes parents sont décédés et les recherches que j'ai entreprises pendant des années n'ont pas abouti. J'ai toujours l'espoir que cette histoire puisse réveiller la mémoire de quelqu'un qui était un bébé de 2 ans et demi quand il fut adopté. Il était blond et parlait seulement yiddish. Ceux qui l'ont adopté pensaient sûrement qu'il s'agissait d'un orphelin venant d'Europe. Aujourd'hui, Il devrait avoir 65-66 ans.

Je joins des photos de lui prises avec mes parents avant qu'ils ne viennent en Israël. Je regrette de ne pas avoir de photos de lui quand il avait 2 ans et demi. Il se pourrait que par chance quelqu'un se souvienne ou reconnaisse les visages de nos parents et de l'enfant Israel.

Merci passer ce message à tous ceux que vous connaissez. Et qui sait, peut être que par miracle je pourrais enfin retrouver mon frère perdu depuis si longtemps.

Merci.

Hanan Shomrony
shomronys@gmail.com

Mi nombre es Hanan Shomroni, y yo busco a mi hermano.
Mi hermano, nacio en 1946, en Europa despues de la segunda guerra mundial, era el hijo mayor de mis padres.
En 1949, cuando tenia aproximadamente dos anos y medio, mis padres con mi hermano, llegaron a Israel, a la ciudad de Zafed   (Tzfat). 
Al mes de la llegada, se enfermo de Dizanteria, y fue internado en el hospital “Haemek” en la ciudad de Afula.
En el hospital, en esa epoca, no permitian a los padres quedarse al lado de sus hijos enfermos, asi que se tuvieron que ir.
Despues de dos o tres dias informaron a mis padres que su hijo fallecio, no hubo acto de entierro y ni siquiera hubo una tumba.
Mis padres eran nuevos inmigrantes, sobrevidores del holocaustro en Europa, que recien habian llegado al pais y creyeron que otra vez les ocurrio una terrible tragedia despues de todo lo que habian pasado, y no preguntaron nada.
Yo naci un ano y medio despues de lo que habia pasado, y cuando creci, mis padres me contaron todo lo que habia sucedido.
Lamentablemente, mis padres ya no estan, pero yo no creo que mi hermano fallecio y lo estoy buscando durante anos pero sin resultado.

Su nombre era : ISRAEL  HAIVENTERGER,02033173 hijo de Hava y Yosef.
En la ciudad de Afula esta anotado que fallecio en 17.04. 1949 y esta enterrado en una tumba compartida con mas gente, que es algo muy extrano.
En el Ministerio del Interior me informaron que una persona con ese nombre  se fue de Israel en 1963.
Yo todavia tengo la esperanza que alguien, al leer esta carta, tenga algun recuerdo de un nino que fue adoptado a los dos anos y medio, rubio con ojos claros, que hablaba solamente en “Idish”. Seguramente le contaron a el, o a la persona que lo adopto, que el esta solo y que no se sabe nada de sus padres.
Hoy debe tener aproximadamente 65-66 anos.
Junto a esta carta, mando fotografias de mi hermano con mis padres cuando era un bebe, antes que vinieron a Israel.
Lamentablemente, no tengo fotografias de la epoca que desaparecio, pero quizas este mail llegue a el y despierte algun recuerdo de sus padres.
Por favor, quien reciba este mail, trate de distribuirlo o publicarlo a cuanta mas gente…  Quizas ocurra un milagro…  
Les agradezco de todo corazon.
   Hanan Shomrony


shomronys@gmail.com

יום שלישי, 26 ביוני 2012

בקשת פסילה נגד השופטת חנה ינון - אמרה בדיון חוזר בפתח שלב ההוכחות כי התוצאה תהא אותה תוצאה

מאי 2012 - ע"א 3078/12 - מדובר בבקשת פסילת שופטת השלום חנה ינון. מבקשת הפסלות טוענת כי בישיבה מקדמית בדיון חוזר שהתקיים ע"פ החלטת ערכאת הערעור ביום 3.11.2011 בבית משפט קמא (בפני כב' השופטת ינון) ונקבעה ישיבת הוכחות ליום 8.2.2012. לטענת המערערת, בפתח דיון ההוכחות, הביע בית המשפט את דעתו כי הוא יכול לנמק את פסק הדין בתביעה שכנגד פעם נוספת, אך התוצאה תהא אותה תוצאה. בשל דברים אלו הגישה המערערת בקשת פסילה. בית המשפט דחה את הבקשה.
בקשת פסילה נגד חנה ינון - אמרה בדיון חוזר בפתח דיון ההוכחות כי התוצאה תהא אותה תוצאה
 בית המשפט קבע, "שאין מדובר במשוא פנים, אלא בתיק שהוחזר מבית המשפט המחוזי שדן בערעור על מנת לדון בשנית בתביעה שכנגד. התביעה העיקרית הוכרעה, וראיות התיק בשלמות נשמעו זה מכבר, ובנסיבות אלה אין אפשרות לפסילת שופט... ולהעברת התיק לשופט אחר". על החלטה זו הוגש הערעור לבית משפט עליון. המשיבה הגישה תגובתה לערעור ומבקשת את דחייתו.

גרוניס דחה את בקשת הפסלות ותרץ כי המערערת מבקשת לייחס לבית משפט קמא אמירות, המצוטטות מפיו, שנאמרו במהלך ישיבת ההוכחות, ללא שנמצא להן ביסוס בפרוטוקול הדיון. פרוטוקול הדיון הינו אבן בוחן למהימנות הטענות נגד בית המשפט וקיים קושי רב לבחון אמירות אלו ללא עיגון בפרוטוקול.

קישורים:

פקיד הסעד אמיר שוורץ - משתמש בתואר דוקטור בניגוד לחוק ולכללים

אמיר שוורץ - פקיד סעד ראשי במשרד הרווחה  - התעללות והזנחת ילדים נורמלים במוסדות מפגרים
אמיר שוורץ - התעללות והזנחת ילדים

הכתבה תקראו לו דוקטור (למרות שהוא אינו כזה) , רדיו חיפה , טלי ליבמן , יוני 2012

פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה, אמיר שוורץ עושה שימוש בתואר דוקטור בניגוד להנחיות ברורות של משרד הרווחה, כך מגלה כתבתנו טלי ליבמן. שוורץ בתגובה: "יש לי אישור להשתמש בתואר"

לידי רדיו חיפה הגיע מסמך מחודש פברואר האחרון המופנה לבית משפט השלום בחיפה העוסק בפדופיל אורן קורידו. במסמך שהוצג לבית המשפט ממליץ אמיר שוורץ על דרך הטיפול בפדופיל ומסיים אותו בחתימתו – ד"ר אמיר שוורץ.

בדיקה שערכנו מגלה כי על שוורץ נאסר השימוש בתואר דוקטור שכן המוסד בו למד וקיבל את התעודה אינו מוכר בישראל. במשרד הרווחה שם מועסק שוורץ אומרים בתגובה כי אכן אסור לאמיר שוורץ להתהדר בתואר הזה בהקשר לתפקידו מאחר ואין לו אישור של הוועדה להכרה בתארים במשרד החינוך. משרד הרווחה, הם אומרים, יבחן את הנושא ויפעל בהתאם.

שוורץ עצמו אליו פנינו טוען כי אין זה נכון וכי לדבריו יש לו אישור להשתמש בתואר ובג"ץ החליט כי התואר מהמוסד בו למד, מוכר בישראל.

קישורים:

יום שני, 25 ביוני 2012

שופטת יהודית שטופמן - זלזול בנימוק החלטה שיפוטית להוצאת ילדים בכפייה מביתם ומשפחתם

שופטת יהודית שטופמן - זלזול בנימוק החלטה שיפוטית בענייני נפשות
יהודית שטופמן - זלזול בהורים נפגעי רשויות הרווחה
מרץ 2012 -  בית משפט עליון רע"א 1826/12 מדובר בהורי ילד שהגישו ערעור על החלטת בית המשפט לנוער  שהורה בהמלצת לשכת הרווחה בת ים על הוצאת הקטין למרכז חירום ביום 29.02.2012 , בצירוף בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. שופטת בית משפט מחוזי יהודית שטופמן דחתה את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לנוער עד לדיון בערעור תוך ציון כי בקשת העיכוב ביצוע הוגשה ביום האחרון ו"מכל מקום" אין להיעתר לבקשת העיכוב.

ההורים ערערו לבית משפט עליון (שופט ניל הנדל) אשר דחה את בקשתם בתואנה כי עיין "בחומר ועולה ממנו כי מצבו של הקטין החמיר לאחרונה באופן שמטה את הכף נגד המשך עיכוב ביצוע ההחלטה של בית המשפט לנוער"

השופט הנדל העיר על תשובתה הלקונית של יהודית שטופמן וכתב: "מוטב היה כי בית המשפט המחוזי היה מנמק החלטתו לגוף העניין"

 שיטת ה"ראש הקטן" וה"סמוך" של יהודית שטופמן בענייני פקידי רווחה - מסוכנת ופוגעת בילדים ומשפחות בענייני נפשות

תשובתה של יהודית שטופמן להורים החרדים לגורל בנם שמוחזק בידי רשויות הרווחה הנה פסולה לקונית ומזלזלת.

שיטת הראש הקטן לאמץ החלטות פקידות סעד ידועה זה מכבר. בערעור שפנתה אליה האמא ל' כתבה כי "פקידת הסעד חטפה את ילדיה... למתקן חירום בלא שנשקפה סכנת חיים או סכנה כלשהי לילדיה של האמא המערערת. פקידת הסעד פגעה קשות בקשר בין האמא לילדיה"

יהודית שטופמן הגיבה בבוז ובלקוניות: "אין בידי לקבל טענה מטענותיה של המבקשת.. רשויות הרווחה כדרכן וכדין עושות כל אשר ניתן לטובת הילדים והטיפול בהם"

אין פלא מדוע נתגלה פקיד סעד יוסי דיאמנט פדופיל אשר במשך 30 שנה עשה ככל העולה על רוחו בילדים ללא פיקוח או בקרה. מקרים כאלו של התעללות והזנחת ילדים בטיפול והשגחת רשויות הרווחה באומנה, פנימיות, אימוץ ועוד, מקבלות יחס אטום ומזלזל מצד רשויות הרווחה ושופטי משפחה ונוער כגון יהודית שטופמן.

יהודית שטופמן שימשה במשך שנים יועצת משפטית במשרד הרווחה, והיא אדריכלית מדיניות הרווחה המתעללת בילדים ומשפחות עד עצם היום הזה. (ראה קישורים)

תגובתו של השופט ניל הנדל לקונית
תגובתו של שופט העליון ניל הנדל לקונית ושטחית בנסיבות הענין. מן הראוי כי הצדק גם יראה וידעו אזרחי המדינה על מה רשויות הרווחה מוציאים ילדים בכפייה מביתם.

סוף דבר
יהודית שטופמן מאמצת נורמה פושעת נגד ילדים ומשפחות ע"י אמונות תפלות כי רשויות הרווחה הן ללא רבב. רשויות אלו פועלות בחיסיון ללא סדרי דין או ראיות, ומקבלות סמכויות סטטוטוריות לטיפול והשגחה בילדים משופטים כגון יהודית שטופמן. זוהי נורמה פסולה ומסוכנת מהווה קרקע פוריה לשחיתות, סחר בילדים, התעללות והזנחה.

קישורים:

שופטת יהודית שטופמן - זלזול בנימוק החלטה שיפוטית להוצאת ילדים בכפייה מביתם ומשפחתם

שופטת יהודית שטופמן - זלזול בנימוק החלטה שיפוטית בענייני נפשות
יהודית שטופמן - זלזול בהורים נפגעי רשויות הרווחה
מרץ 2012 -  בית משפט עליון רע"א 1826/12 מדובר בהורי ילד שהגישו ערעור על החלטת בית המשפט לנוער  שהורה בהמלצת לשכת הרווחה בת ים על הוצאת הקטין למרכז חירום ביום 29.02.2012 , בצירוף בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. שופטת בית משפט מחוזי יהודית שטופמן דחתה את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לנוער עד לדיון בערעור תוך ציון כי בקשת העיכוב ביצוע הוגשה ביום האחרון ו"מכל מקום" אין להיעתר לבקשת העיכוב.

ההורים ערערו לבית משפט עליון (שופט ניל הנדל) אשר דחה את בקשתם בתואנה כי עיין "בחומר ועולה ממנו כי מצבו של הקטין החמיר לאחרונה באופן שמטה את הכף נגד המשך עיכוב ביצוע ההחלטה של בית המשפט לנוער"

השופט הנדל העיר על תשובתה הלקונית של יהודית שטופמן וכתב: "מוטב היה כי בית המשפט המחוזי היה מנמק החלטתו לגוף העניין"

 שיטת ה"ראש הקטן" וה"סמוך" של יהודית שטופמן בענייני פקידי רווחה - מסוכנת לילדים ומשפחות

תשובתה של יהודית שטופמן להורים החרדים לגורל בנם שמוחזק בידי רשויות הרווחה הנה פסולה לקונית ומזלזלת.

שיטת הראש הקטן לאמץ החלטות פקידות סעד ידועה זה מכבר. בערעור שפנתה אליה האמא ל' כתבה כי "פקידת הסעד חטפה את ילדיה... למתקן חירום בלא שנשקפה סכנת חיים או סכנה כלשהי לילדיה של האמא המערערת. פקידת הסעד פגעה קשות בקשר בין האמא לילדיה"

יהודית שטופמן הגיבה בבוז ובלקוניות: "אין בידי לקבל טענה מטענותיה של המבקשת.. רשויות הרווחה כדרכן וכדין עושות כל אשר ניתן לטובת הילדים והטיפול בהם"

אין פלא מדוע נתגלה פקיד סעד יוסי דיאמנט פדופיל אשר במשך 30 שנה עשה ככל העולה על רוחו בילדים ללא פיקוח או בקרה. מקרים כאלו של התעללות והזנחת ילדים בטיפול והשגחת רשויות הרווחה באומנה, פנימיות, אימוץ ועוד, מקבלות יחס אטום ומזלזל מצד רשויות הרווחה ושופטי משפחה ונוער כגון יהודית שטופמן.

יהודית שטופמן שימשה במשך שנים יועצת משפטית במשרד הרווחה, והיא אדריכלית מדיניות הרווחה המתעללת בילדים ומשפחות עד עצם היום הזה. (ראה קישורים)

תגובתו של השופט ניל הנדל לקונית
תגובתו של שופט העליון ניל הנדל לקונית ושטחית בנסיבות הענין. מן הראוי כי הצדק גם יראה וידעו אזרחי המדינה על מה רשויות הרווחה מוציאים ילדים בכפייה מביתם.

סוף דבר
יהודית שטופמן מאמצת נורמה פושעת נגד ילדים ומשפחות ע"י אמונות תפלות כי רשויות הרווחה הן ללא רבב. רשויות אלו פועלות בחיסיון ללא סדרי דין או ראיות, ומקבלות סמכויות סטטוטוריות לטיפול והשגחה בילדים משופטים כגון יהודית שטופמן. זוהי נורמה פסולה ומסוכנת מהווה קרקע פוריה לשחיתות, סחר בילדים, התעללות והזנחה.

קישורים:

יום ראשון, 24 ביוני 2012

שופטת חנה ינון - שקרים ומניפולציות בבית המשפט

המאמר השופטת חנה ינון "העלימה" קטע מפרוטוקול דיון , יובל עוז , יוני 2012

"גלובס" חושף מקרה נוסף שבו שופטת עושה בפרוטוקול דיון כבשלה: חנה ינון מחקה קטע שלם מפרוטוקול, ללא הסכמת הצדדים; היא גם הורתה על השמדת התיעוד הקולי של הדיון ■ הנציב קבע כי ינון לא פעלה כראוי, אך גרוניס נתן לה גיבוי

שופטת חנה ינון - שקרים ומניפולציות בבית המשפט
שופטת חנה ינון - שקרים ומניפולציות בבית המשפט
"במקום שבו אין דיין, אין דין". את המשפט הזה אמר נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, לפני שנים אחדות, בניסיון להיאבק ביוזמתו של שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן, לצמצם את מתחם השפיטות של עתירות הנדונות בבית המשפט העליון. ההיגיון הזה כובש, והוא נכון ביחס לאכיפה בכל תחומי הנורמות המשפטיות, מעבירות תעבורה ועד החלת הדין על רשויות השלטון.

יש תחום אחד שבו המערכת המשפטית מתנערת מההיגיון הזה: החלת הדין על שופטים. פתאום יכול להיות דין גם במקום שבו אין דיין. בכל הנוגע לפסלות שופטים מלשבת בתיקים שבהם ננעלה דעתם עוד לפני תום ההליך, או שהם נמצאים בניגוד עניינים - המערכת המשפטית איננה אוכפת את הדין.

כבר נכתב כאן בעבר כי בתקופתה של נשיאת בית המשפט העליון הקודמת, דורית ביניש, הגשת ערעורים על החלטות שופטים שלא לפסול את עצמם הם בבחינת ברכה לבטלה, שכן סיכוייהם של ערעורים כאלה להתקבל הם אפסיים. נדמה כי בהקשר זה, הנשיא המכהן אשר גרוניס צועד בעקבות ביניש.

הקטע נעלם מהפרוטוקול

פרשת השופטת ורדה אלשיך היא מקרה מבחן עבור גרוניס. לא רק כדי לתת תוקף לגישה שלפיה המערכת איננה יכולה להיות סובלנית כלפי התנהלות שופטים החורגת בהרבה מהתקין, אלא גם כדי לתת תוקף של ממש להחלטות של נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג.

בפרשת אלשיך התברר כי שופטים עושים בפרוטוקולים כרצונם, כאילו מדובר בפלסטלינה שניתן ללוש, חומר ביד היוצר. כעת חושף "גלובס" מקרה נוסף, הנוגע לשופטת בית משפט השלום בתל-אביב חנה ינון, שבו הרחיקה לכאורה השופטת צעד אחד מעבר: במקום לשנות את פרוטוקול הדיון - היא העלימה אותו לחלוטין.

השופטת ינון דנה בתביעת לשון הרע שהגיש רופא השיניים ד"ר אפרים צור נגד רשת ידיעות תקשורת, בעקבות כתבה שפורסמה עליו. בשלב מסוים במהלך, בדיון שהתקיים באולמה של ינון בינואר 2011, לאחר שנשמעו הוכחות ובטרם סיכומים, ביקשה השופטת מהצדדים לצאת מהאולם, וקיימה שיחה לא פורמלית עם עורכי הדין בלבד.

בקטע הזה של הדיון היא הביעה את עמדתה שבכתבה שפורסמה יש אכן לשון הרע, וציינה בין היתר כי "מדובר בכתבה צהובונית", וכי "אפשר להציע לצדדים לחסוך בסיכומים". היא אף נקבה בסכום שראוי לדעתה להגיע אליו כפשרה בין הצדדים.


הדיון כולו, יש לציין, הוקלט, והפרוטוקול היה אמור לשקף במדויק את הדברים שנאמרו במהלכו. ואולם שבועות אחדים לאחר מכן גילו באי-כוחה של ידיעות תקשורת כי הקטע בדיון שבו הוצאו הצדדים מהאולם, נעלם מהפרוטוקול.

בירור עם חברת ההקלטות העלה כי בהוראת השופטת - נמחק גם הקטע מהקלטת שתיעד את אותו חלק בדיון. הם הגישו בקשה לתיקון הפרוטוקול ולפסילתה של השופטת מהמשך הדיון בתיק, ואולם ינון נמנעה במשך 5 חודשים מלהחליט בבקשה, ודחתה אותה רק לאחר שהם פנו לנשיאת העליון דאז, ביניש, בבקשה שזו תפסול את ינון.

עמדתה של ינון היתה כי אותו חלק בדיון היה "מחוץ לפרוטוקול", והתקיים "אוף דה רקורד".

ביולי 2011 דחתה ביניש את ערעור הפסלות, וקבעה כי "לא מצאתי בהתנהלותה של השופטת עילה לפסילתה מלהמשיך ולדון בעניין. אין בטענות המבוססות על אמירות השופטת כדי להקים עילת פסלות. לבית המשפט יש סמכות טבועה לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום הסכסוך שלפניו".

עם זאת, ביניש הסכימה כי "אמירות בית המשפט, ככל שנאמרו, מוטב היה להן שלא ייאמרו, או עדיף היה שינוסחו בדרך אחרת, ואולם התבטאות שופט בעל-פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת, איננה מהווה כשלעצמה עילה לפסילת שופט".

על התנהלותה של השופטת ינון, שלא זו בלבד שמחקה מהפרוטוקול את חלק הדיון, וזאת בלא שקיבלה לכך את הסכמת באי-הכוח של שני הצדדים, אלא גם דאגה למחיקת ההקלטה שתיעדה את הדיון, הוגשה גם תלונה לנציב התלונות על שופטים.

הנציב גולדברג קבע כי השופטת לא פעלה כראוי, כשמחקה מהפרוטוקול את הדברים מבלי לקבל את הסכמת שני הצדדים. "אם מבקש בעל דין כי הדברים יירשמו", הוא קבע, "ראוי לתעד בפרוטוקול את הבקשה ואת החלטת בית המשפט בה".

מסר חד-משמעי מגרוניס

ועוד קבע הנציב כי "משנכללו הדברים בפרוטוקול, המוקלד או המוקלט, אין הרשות נתונה לבית המשפט להורות על מחיקתם במקרה של התנגדות לכך, בלי שהתנגדות כזאת תבוא לידי ביטוי בפרוטוקול, ולאחריה החלטת בית המשפט בעניין זה".

השופטת, קבע גולדברג, "מחקה את האמירות בלי להודיע לבאי-הכוח כי האמירות יימחקו, ומכאן שכבוד השופטת לא נהגה כמתחייב". התוצאה היא שהתלונה נגד ינון נמצאה מוצדקת.

לאחר החלטת הנציב כי התלונה נגד השופטת נמצאה מוצדקת, פנו עורכי הדין פעם נוספת לשופטת ינון, בבקשה שתעביר את התיק למותב אחר. ינון דחתה גם בקשה זו, ופעם נוספת התגלגל הערעור לנשיא בית המשפט העליון - הפעם זהו כבר השופט גרוניס.

הדין אכן קובע כי אין בהגשת תלונה נגד שופט לנציב תלונות הציבור על שופטים, כדי לבסס עילה לפסול את השופט מלהמשיך לשבת בדין. ועוד קובע הדין כי החלטות הנציב אינן יכולות לשמש ראיה בהליך משפטי. ואולם עצם העובדה שתלונה נגד שופט נמצאה מוצדקת, פירושה שאותו שופט אכן פעל שלא כראוי וקיפח את אחד מבעלי הדין.

אפשר היה להניח כי גם בעיני גרוניס אין דין הגשת תלונה על שופט, כדין החלטה שאותה תלונה נמצאה מוצדקת. אלא שגרוניס לא הסתפק בדחייה נוספת של בקשת הפסלות, אלא הוסיף מסר חד-משמעי משלו, והטיל תשלום הוצאות בסך 10,000 שקל.

"העובדה שהמערערים הגישו תלונה לנציב נגד השופטת, שנמצאה מוצדקת בשני עניינים, איננה מקימה כשלעצמה עילה לפסילתה, ויש לבסס חשש ממשי למשוא-פנים, פרט לעצם הגשת התלונה", כתב הנשיא. "אציין כי החלטת הנציב אינה יכולה לשמש ראיה בהליך משפטי, ומשכך, לא היה מקום לצרפה לערעור".

איפה הדברים משאירים אותנו? שופטת מחקה מפרוטוקול, שלא כדין, קטע שלם של הדיון, והורתה גם על השמדת התיעוד הקולי של הדיון. היא גם גילתה דעתה על מצב התיק, עוד בטרם סיכומים, וסירבה לפסול עצמה מהמשך הטיפול בו, למרות הערותיהם של הנשיאה ביניש והנציב גולדברג.

האם פסיקתה הצפויה בתיק הזה תשרת את מראית פני הצדק? אם תפסוק לרעת ידיעות תקשורת, יהיה הדבר אישור לחששות שהתעוררו במהלך הטיפול בתיק. אם תפתיע ותפסוק לרעת הרופא התובע, היא תיחשד כמבקשת לרצות את מי שביקשו לפסול אותה. בכל מקרה, מערכת המשפט, אמון הציבור בבית המשפט ותחושת הצדק יספגו פגיעה חמורה. מהנהלת בתי המשפט נמסר, בשם הנשיא גרוניס והשופטת ינון: "החלטות בית המשפט מדברות בעד עצמן".

קישורים:


    שופטת חנה ינון - שקרים ומניפולציות בבית המשפט

    המאמר השופטת חנה ינון "העלימה" קטע מפרוטוקול דיון , יובל עוז , יוני 2012

    "גלובס" חושף מקרה נוסף שבו שופטת עושה בפרוטוקול דיון כבשלה: חנה ינון מחקה קטע שלם מפרוטוקול, ללא הסכמת הצדדים; היא גם הורתה על השמדת התיעוד הקולי של הדיון ■ הנציב קבע כי ינון לא פעלה כראוי, אך גרוניס נתן לה גיבוי

    שופטת חנה ינון - שקרים ומניפולציות בבית המשפט
    שופטת חנה ינון - שקרים ומניפולציות בבית המשפט
    "במקום שבו אין דיין, אין דין". את המשפט הזה אמר נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, לפני שנים אחדות, בניסיון להיאבק ביוזמתו של שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן, לצמצם את מתחם השפיטות של עתירות הנדונות בבית המשפט העליון. ההיגיון הזה כובש, והוא נכון ביחס לאכיפה בכל תחומי הנורמות המשפטיות, מעבירות תעבורה ועד החלת הדין על רשויות השלטון.

    יש תחום אחד שבו המערכת המשפטית מתנערת מההיגיון הזה: החלת הדין על שופטים. פתאום יכול להיות דין גם במקום שבו אין דיין. בכל הנוגע לפסלות שופטים מלשבת בתיקים שבהם ננעלה דעתם עוד לפני תום ההליך, או שהם נמצאים בניגוד עניינים - המערכת המשפטית איננה אוכפת את הדין.

    כבר נכתב כאן בעבר כי בתקופתה של נשיאת בית המשפט העליון הקודמת, דורית ביניש, הגשת ערעורים על החלטות שופטים שלא לפסול את עצמם הם בבחינת ברכה לבטלה, שכן סיכוייהם של ערעורים כאלה להתקבל הם אפסיים. נדמה כי בהקשר זה, הנשיא המכהן אשר גרוניס צועד בעקבות ביניש.

    הקטע נעלם מהפרוטוקול

    פרשת השופטת ורדה אלשיך היא מקרה מבחן עבור גרוניס. לא רק כדי לתת תוקף לגישה שלפיה המערכת איננה יכולה להיות סובלנית כלפי התנהלות שופטים החורגת בהרבה מהתקין, אלא גם כדי לתת תוקף של ממש להחלטות של נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג.

    בפרשת אלשיך התברר כי שופטים עושים בפרוטוקולים כרצונם, כאילו מדובר בפלסטלינה שניתן ללוש, חומר ביד היוצר. כעת חושף "גלובס" מקרה נוסף, הנוגע לשופטת בית משפט השלום בתל-אביב חנה ינון, שבו הרחיקה לכאורה השופטת צעד אחד מעבר: במקום לשנות את פרוטוקול הדיון - היא העלימה אותו לחלוטין.

    השופטת ינון דנה בתביעת לשון הרע שהגיש רופא השיניים ד"ר אפרים צור נגד רשת ידיעות תקשורת, בעקבות כתבה שפורסמה עליו. בשלב מסוים במהלך, בדיון שהתקיים באולמה של ינון בינואר 2011, לאחר שנשמעו הוכחות ובטרם סיכומים, ביקשה השופטת מהצדדים לצאת מהאולם, וקיימה שיחה לא פורמלית עם עורכי הדין בלבד.

    בקטע הזה של הדיון היא הביעה את עמדתה שבכתבה שפורסמה יש אכן לשון הרע, וציינה בין היתר כי "מדובר בכתבה צהובונית", וכי "אפשר להציע לצדדים לחסוך בסיכומים". היא אף נקבה בסכום שראוי לדעתה להגיע אליו כפשרה בין הצדדים.


    הדיון כולו, יש לציין, הוקלט, והפרוטוקול היה אמור לשקף במדויק את הדברים שנאמרו במהלכו. ואולם שבועות אחדים לאחר מכן גילו באי-כוחה של ידיעות תקשורת כי הקטע בדיון שבו הוצאו הצדדים מהאולם, נעלם מהפרוטוקול.

    בירור עם חברת ההקלטות העלה כי בהוראת השופטת - נמחק גם הקטע מהקלטת שתיעד את אותו חלק בדיון. הם הגישו בקשה לתיקון הפרוטוקול ולפסילתה של השופטת מהמשך הדיון בתיק, ואולם ינון נמנעה במשך 5 חודשים מלהחליט בבקשה, ודחתה אותה רק לאחר שהם פנו לנשיאת העליון דאז, ביניש, בבקשה שזו תפסול את ינון.

    עמדתה של ינון היתה כי אותו חלק בדיון היה "מחוץ לפרוטוקול", והתקיים "אוף דה רקורד".

    ביולי 2011 דחתה ביניש את ערעור הפסלות, וקבעה כי "לא מצאתי בהתנהלותה של השופטת עילה לפסילתה מלהמשיך ולדון בעניין. אין בטענות המבוססות על אמירות השופטת כדי להקים עילת פסלות. לבית המשפט יש סמכות טבועה לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום הסכסוך שלפניו".

    עם זאת, ביניש הסכימה כי "אמירות בית המשפט, ככל שנאמרו, מוטב היה להן שלא ייאמרו, או עדיף היה שינוסחו בדרך אחרת, ואולם התבטאות שופט בעל-פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת, איננה מהווה כשלעצמה עילה לפסילת שופט".

    על התנהלותה של השופטת ינון, שלא זו בלבד שמחקה מהפרוטוקול את חלק הדיון, וזאת בלא שקיבלה לכך את הסכמת באי-הכוח של שני הצדדים, אלא גם דאגה למחיקת ההקלטה שתיעדה את הדיון, הוגשה גם תלונה לנציב התלונות על שופטים.

    הנציב גולדברג קבע כי השופטת לא פעלה כראוי, כשמחקה מהפרוטוקול את הדברים מבלי לקבל את הסכמת שני הצדדים. "אם מבקש בעל דין כי הדברים יירשמו", הוא קבע, "ראוי לתעד בפרוטוקול את הבקשה ואת החלטת בית המשפט בה".

    מסר חד-משמעי מגרוניס

    ועוד קבע הנציב כי "משנכללו הדברים בפרוטוקול, המוקלד או המוקלט, אין הרשות נתונה לבית המשפט להורות על מחיקתם במקרה של התנגדות לכך, בלי שהתנגדות כזאת תבוא לידי ביטוי בפרוטוקול, ולאחריה החלטת בית המשפט בעניין זה".

    השופטת, קבע גולדברג, "מחקה את האמירות בלי להודיע לבאי-הכוח כי האמירות יימחקו, ומכאן שכבוד השופטת לא נהגה כמתחייב". התוצאה היא שהתלונה נגד ינון נמצאה מוצדקת.

    לאחר החלטת הנציב כי התלונה נגד השופטת נמצאה מוצדקת, פנו עורכי הדין פעם נוספת לשופטת ינון, בבקשה שתעביר את התיק למותב אחר. ינון דחתה גם בקשה זו, ופעם נוספת התגלגל הערעור לנשיא בית המשפט העליון - הפעם זהו כבר השופט גרוניס.

    הדין אכן קובע כי אין בהגשת תלונה נגד שופט לנציב תלונות הציבור על שופטים, כדי לבסס עילה לפסול את השופט מלהמשיך לשבת בדין. ועוד קובע הדין כי החלטות הנציב אינן יכולות לשמש ראיה בהליך משפטי. ואולם עצם העובדה שתלונה נגד שופט נמצאה מוצדקת, פירושה שאותו שופט אכן פעל שלא כראוי וקיפח את אחד מבעלי הדין.

    אפשר היה להניח כי גם בעיני גרוניס אין דין הגשת תלונה על שופט, כדין החלטה שאותה תלונה נמצאה מוצדקת. אלא שגרוניס לא הסתפק בדחייה נוספת של בקשת הפסלות, אלא הוסיף מסר חד-משמעי משלו, והטיל תשלום הוצאות בסך 10,000 שקל.

    "העובדה שהמערערים הגישו תלונה לנציב נגד השופטת, שנמצאה מוצדקת בשני עניינים, איננה מקימה כשלעצמה עילה לפסילתה, ויש לבסס חשש ממשי למשוא-פנים, פרט לעצם הגשת התלונה", כתב הנשיא. "אציין כי החלטת הנציב אינה יכולה לשמש ראיה בהליך משפטי, ומשכך, לא היה מקום לצרפה לערעור".

    איפה הדברים משאירים אותנו? שופטת מחקה מפרוטוקול, שלא כדין, קטע שלם של הדיון, והורתה גם על השמדת התיעוד הקולי של הדיון. היא גם גילתה דעתה על מצב התיק, עוד בטרם סיכומים, וסירבה לפסול עצמה מהמשך הטיפול בו, למרות הערותיהם של הנשיאה ביניש והנציב גולדברג.

    האם פסיקתה הצפויה בתיק הזה תשרת את מראית פני הצדק? אם תפסוק לרעת ידיעות תקשורת, יהיה הדבר אישור לחששות שהתעוררו במהלך הטיפול בתיק. אם תפתיע ותפסוק לרעת הרופא התובע, היא תיחשד כמבקשת לרצות את מי שביקשו לפסול אותה. בכל מקרה, מערכת המשפט, אמון הציבור בבית המשפט ותחושת הצדק יספגו פגיעה חמורה. מהנהלת בתי המשפט נמסר, בשם הנשיא גרוניס והשופטת ינון: "החלטות בית המשפט מדברות בעד עצמן".

    קישורים: