האם תרופות נגד דיכאון יכולות לגרום לתוקפנות? , מירב דוסטר | mako בריאות | פורסם 17/09/15 מחקר חדש מגלה כי יש קשר בין נטילת תרופות נוגדות דיכאון, כמו פרוזק וציפרלקס, לבין מקרי אלימות - בעיקר בקרב צעירים
תרופות כימיות רבות מטפלות בבעיה אחת אך עלולות לגרום לבעיה אחרת בגוף. במחקר שנעשה לאחרונה בבריטניה על כדורים נוגדי דיכאון אשר פופולריים בקרב כל שכבות האוכלוסייה עולה החשש כי הם גורמים לצעירים להפוך לאלימים.
המחקר החדש, שנערך באוניברסיטת אוקספורד, מצא כי לצעירים בשנות העשרה המאוחרות עד תחילת העשור השלישי לחייהם, יש סיכוי של מעל ל-50 אחוז להיות מורשעים בעבירות של אלימות מתקיפה ועד רצח כאשר הם נוטלים תרופות מסוג SSRI - משפחה של תרופות נגד דיכאון הכוללות פרוזק, סרוקסט, לוסטרל, ציפרלקס ועוד. אחד מכל שמונה בריטים נוטל תרופות ממשפחת SSRI בכל שנה, ומספר המרשמים הוכפל בעשור האחרון. ואילו בארה"ב כ-11 אחוזים מצעירים בני 12 ומעלה נוטלים תרופות נוגדות דיכאון, כולל תרופות ממשפחת SSRI.
תרופות ממשפחת ה- SSRI כבר נקשרו לסיכון גבוה יותר של ניסיונות התאבדות בגיל הצעיר, והטבליות נושאות אזהרה בעלון כי השימוש יכול להוביל למחשבות אובדניות בקרב צעירים. בעבר אמנם עלה חשד כי יש קשר בין התרופות לגילויי אלימות, אך עד כה לא היו לכך ראיות מבוססות. לדברי החוקרים, הסיכון שהתרופות ייצרו אלימות בקרב צעירים בגילאי 15 עד 24 הוא משמעותי וכי ההשלכות על בריאות הציבור מחייבות שיקול זהיר במתן התרופות, כולל ציון אזהרה בעלון הטבליות.
פרופ' פייזל, פסיכיאטר מאוקספורד, השתמש בעדויות רשמיות על מנת לנתח את התנהגותם של יותר מ- 800,000 שוודים בגילאי 15 ומעלה שנרשמו להם תרופות מסוג SSRI. הוא עקב אחריהם במשך ארבע שנים, ומסגרת הזמן הזו אפשרה לו להשוות את התנהגותם כאשר הם נטלו את התרופות לעומת תקופות בהן לא נטלו אותן. "צעירים בגילאי 15-24 היו בעלי סיכון גבוה יותר - עד 43 אחוז - לבצע פשע אלים כאשר טופלו בתרופות SSRI לעומת אלו שלא טופלו. לגבי קבוצות גיל אחרות לא נקשרו ממצאים משמעותיים".
 |
| פרוזק - גורם לבני נוער להיות אלימים יותר |
אלכוהול ותרופות נוגדי דיכאון: שילוב קטלני
פרופ' פייזל אינו בטוח מה עומד מאחורי הקשר בין הממצאים, אך הוא מצביע על האפשרות בה התרופות משפיעות באופן שונה כאשר המוח עדיין מתפתח. בכתב העת PLoS Medicine, הוא ציין כי: "המוח בגיל ההתבגרות עשוי להיות רגיש במיוחד להתערבויות תרופתיות". וישנן סיבות אפשריות אחרות: אנשים צעירים נוטים לקחת פחות את התרופות שלהם או באופן לא סדיר, מה שעלול לגרום לעוינות, אימפולסיביות או סימפטומים אחרים של דיכאון לגלוש לאלימות. כמו-כן, צעירים גם נוטים יותר להשתכר ובמקביל ליטול תרופות נוגדות דיכאון, שילוב הדוחף אותם למקרי אלימות. ייתכן גם שהדיכאון היה עמוק יותר כאשר הם קיבלו את התרופות.
אך הממצא המעניין במחקר הוא שרק לבני הנוער שדווקא נטלו מינונים נמוכים של תרופות SSRI הייתה נטייה מוגברת יותר לאלימות. גם כאן הסיבה לא ידועה, אך הסברה היא שאלה שנטלו מינונים גבוהים של התרופות היו מרותקים לבית וממילא לא יכלו לעשות דבר.
פרופ' פייזל, אשר שיתף פעולה במחקר הנוכחי עם חוקרים שוודי, ציין שדרוש מחקר נוסף כדי לאשר את הקשר. באם יוכח הקשר כזה, עדיין כל החלטה להפסיק לרשום תרופות אלו לאנשים צעירים תצטרך להישקל מול התרומה שלהם לאותם מטופלים. למי שכבר נוטל את התרופות הוא מייעץ להמשיך לקחת אותם. "דבקות חשובה. אם קיבלתם המלצה ליטול את התרופות האלו, כדאי להמשיך לבצע את הטיפול. יתרה מכך, אנשים צריכים להיות מודעים לקשר שיש לתרופות עם שימוש לא נכון באלכוהול". פרופ' פייזל מייעץ לאנשים צעירים שנוטלים SSRI שאם הם מתחילים להרגיש אגרסיביים או אם יש להם מחשבות אלימות, רצוי לגשת לרופא המשפחה שלהם.
קולות אחרים מבקרים את המחקר ואומרים כי הוא אינו מוכיח כי תרופות מסוג SSRI מייצרות במישרין תוקפנות, וכי ידוע כי פושעים אלימים נוטים יותר לבעיות פסיכיאטריות מאשר אנשים אחרים.
הבעיה במחקר הוא שהמסקנה היא לא בהכרח נכונה. בדיוק כפי שהתברר בנושא האבדנות והילדים, הילדים שיש להם דכאון קשה יותר או מחלה קשה יותר, נטו יותר להיות אלו שקיבלו תרופות, ולכן יש בקבוצה זו יותר אבדנות. גם במחקר הזה, אפילו הכותב לא טוען שהוא יכול להוכיח את הקשר כסיבתי אלא נסיבתי - ילדים עם בעיות קשות יותר כלומר אלימות, נטו יותר לקבל טיפול תרופתי כחלק מהטיפול בהם. כאן אין סיבה ותוצאה אלא סמיכות של שני נתונים, כך שגם החוקר לא הוכיח שמה שגרם לאלימות היא דווקא נטילת התרופות.
"המסקנה במחקר הזה היא לא בהכרח נכונה. בדיוק כפי שהתברר בנושא האבדנות והילדים, הילדים שיש להם דכאון קשה יותר או מחלה קשה יותר, נטו יותר להיות אלו שקיבלו תרופות, ולכן יש בקבוצה זו יותר אבדנות. גם במחקר הזה, לא ניתן להוכיח את הקשר כסיבתי אלא נסיבתי - ילדים עם בעיות קשות יותר, כלומר אלימות, נטו יותר לקבל טיפול תרופתי כחלק מהטיפול בהם. כאן אין סיבה ותוצאה אלא סמיכות של שני נתונים, כך שגם החוקר לא הוכיח שמה שגרם לאלימות היא דווקא נטילת התרופות", אומר ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר ומנהל מרכז 'רזולוציה'. "דרושים מחקרים נוספים כדי להוכיח את תקפות המחקר, ויותר מכך - רצוי לקבל טיפול כוללני, ולבחון באופן עקבי את השפעת הטיפולים השונים על המטופלים כדי להשיג אפקט מקסימלי בבטיחות מירבית".
