‏הצגת רשומות עם תוויות ועדת ערר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ועדת ערר. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 13 ביוני 2014

שר הרווחה מאיר כהן זורה חול בעיני הציבור בענייני הוצאת ילדים מהבית

חינוכית - איזו מדינה - יוני 2014 - שר הרווחה מאיר כהן בראיון בענייני הוצאת ילדים מהבית ע"י רשויות הרווחה ומסקנות ועדת סילמן.
מאיר כהן מציג המלצות ועדת סילמן קיקוניות ולא אפקטיביות שאינן מכילות שום שינוי חקיקתי בחוק הנוער להוצאת ילדים מהבית או חקיקת חוק זכויות הילד ע"פ האמנה הבינלאומית בעניין עליה חתמה מדינת ישראל לפני כ- 20 שנה.
מאיר כהן מתייחס בסרקאזם נגד מבקרי ועדת סילמן חרף הסבל והחורבן שגורם משרד הרווחה נגד אלפי משפחות מידי שנה.



יום חמישי, 16 במאי 2013

ועדת ערר - משרד הרווחה מגיב לפניית אם שלא ראתה בנה 4 שנים

משרד הרווחה - אטימות, התנערות, התעללות
מאי 2013 - מדובר באמא ל' אשר אינה רואה את בנה הבכור בן ה- 10 מזה 4 שנים חרף היותה עובדת ללא רבב, ללא בעיה נפשית או פיסית. רשויות הרווחה מטרטרות את האם בין ערכאות שיפוטיות שונות ללא הועיל.  שופטי בתי משפט על ערכואתיהן השונות מקבלות סברותיה הסובייקטיביות של פקידת הסעד כסוף פסוק. להלן תגובת ועדת ערר במשרד הרווחה אליה פנתה האמא בנושא.


הודעה שהועברה
מאת: שושי גיבלי <ShoshiG@molsa.gov.il>
תאריך: 13 במאי 2013 13:23
נושא: פנייתך לועדת ערר
אל: xxx@gmail.com ‫‎xxx@gmail.com>‎‬
עותק: אריאלה שגב ‫‎<ARIELAS@molsa.gov.il>‎‬, מרינה שדה ‫‎<MarinaS@molsa.gov.il>‎‬, חגית רחל לנואל ‫‎<HagitMe@molsa.gov.il>‎‬



שלום רב,

פנייתך  במייל לוועדת ערר התקבלה.

בעיון בנושא הפניה הריני להבהיר לך כי אין לוועדת ערר במשרדנו
הסמכות לדון בנושאים של סדרי דין וכל המשתמע מכך.

פקידי הסעד הם אלה המטפלים בנושאים אלה וזאת על פי חוק.
לידיעתך.


בברכה
שושנה שרי ג'יבלי
ראש ענף
(ועדות ערר ותלונות)

 סוף תגובת משרד הרווחה.......................

קישורים:

תחלואי מדיניות הסדרי ראיה הדורסנית של משרד הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה - אבא התאבד - רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה "מטפלים" בענייני אזרחים שנקרו בדרכם בדורסנות, אטימות, והכפשות. התנהגותם נובעת החל מרשלנות פושעת ועד שיקולים זרים לשחיתות ושוחד מסחר סבל ילדים, קשישים, ואזרחים מוחלשים. הם פועלים מאפלה, בבתי משפט בדלתיים סגורות, ללא ראיות, ומרעילים בשפה אחת נגד האזרח...

תסביכי ה"טיפולים" והאלימות של שופט לענייני משפחה נפתלי שילה, ופקידות סעד ניבה מילנר, וסימונה שטיינמנץ נגד אמא וילדיה - דצמבר 2012 - מדובר באמא ל' אשר אינה רואה את בנה בן ה- 10 (או) מזה 4 שנים, ועם בנה בן ה- 8 (אר) נפגשת פעם בשבוע כשעה במרכז קשר לאחר שלא ראתה אותו כ- 3 שנים. רשויות הרווחה מונעות מהאמא לראות את ילדיה בהסדרי ראיה קבועים ומסודרים עקב "טיפולים" שלדעתם הם צריכים לעבור...\

גיא שמיר קורא לסימונה שטינמיץ להחזיר את הילדים החטופים - דצמבר 2012 - פקידת סעד ראשית לסדרי דין סימונה שטינמיץ מנחה מקצועית של פקידות סעד לסדרי דין העובדות בלשכות הרווחה ברשויות המקומיות בענייני משפחה בקהילה. מדובר בפקידות העובדות ללא סדרי דין, ללא ראיות, בדיוני בתי משפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות. זוהי שיטת עבודה מתואמת בין צמרת משרד הרווחה והרשות השופטת ומהווה קרקע פוריה לשחיתות וגזל אזרחים מוחלשים...

מדיניות מופקרת בית משפט לענייני משפחה - השופט נפתלי שילה - יוני 2011 - ה"משחק המכור" של שופט לענייני משפחה נפתלי שילה נגד אמא וילדיה הרוצים להיפגש מזה שנים. אכזריות ושרירות לב בניגוד להיגיון, ולעובדות - מדובר באמא ושני ילדיה אשר לא נפגשו מעל שנתיים מאחר ועובדת סוציאלית רחל ולדומירסקי מלשכת רווחה רמת גן דורשת "מסגרת קלינית פסיכיאטרית הכוללת אבחון פסיכודיאגנוסטי עם המלצות לגבי קיום הביקורים ולגבי המסגרת הקלינית פסיכיאטרית שתלווה אותם". העו"סית לא נימקה דרישתה מאחר ונפתלי שילה מאפשר ומעודד הפקרות והתעמרות העובדות הסוציאליות באם וילדיה...

דו"ח ורד סלונים-נבו – מינוי אומבודסמן חיצוני לטיפול בתלונות הציבור על פקידות הסעד


תסקיר פקידת סעד - תביעה על לשון הרע ופגיעה בפרטיות


פקידת סעד סדרי דין - עבודה סוציאלית או פקידת בית משפט

 

יום רביעי, 16 במאי 2012

ועדות פסיכיאטריות לאשפוז בכפייה - התפיסה הטוטליטרית של שופט העליון חנן מלצר

שופט עליון חנן מלצר - גוזר על האזרחים להיות תלויים בוועדות פנימיות, פקידות סעד, שהן הפוסקות העליונות ואין מאחוריהן ולא כלום
חנן מלצר - חזרה לימי הביניים
מאי 2012 - בהחלטת העליון 8000/07 כתב השופט חנן מלצר פסק דין ארוך שעניינו בהארכת אשפוז כפוי לאדם ע"פ החלטת ועדה פסיכיאטרית, מלצר החזיר התיק להחלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהוא רואה בה סמכות מקצועית עליונה שלא ניתן לערער עליה. בפסק הדין מרחיב מלצר על אופן התנהלות ההליך השיפוטי כפי שהוא רואה לתפיסתו בעניין ועדה סטטוטורית כדוגמת ועדה פסיכיאטרית.

מלצר מנסה למכור בפסק דינו מודל לפיו ועדה פסיכיאטרית היא סטטוטורית ועליונה בהחלטותיה המקצועיות, פועלת כבית משפט מנהלי, ובית משפט מחוזי כערכאת ערעור ידון בעניינים טכניים בלבד כגון פגם בהליך, או בהכרעה הרפואית. תפיסתו של מלצר כפי שניסח בסיכום דבריו בסעיף 42.ג "הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט המחוזי על היבטי עבודתה של הוועדה, שבמסגרתם נדרשת הוועדה למומחיותה הרפואית – ראוי שתהיה מסויגת בהיקפה ובעומקה. אף כאשר בית המשפט המחוזי גורס, חרף האמור, כי נפל פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי, או בהכרעה הרפואית, הרי שככל שהדבר מתאפשר בנסיבות – על בית המשפט להעדיף את הסעד של החזרת הדיון בסוגיה לעיון הוועדה הרפואית בצירוף הוראות לתיקון הפגם, על פני סעד של הצהרה על בטלותה של ההחלטה".


תפיסתו הדורסנית של מלצר נגד האזרחים בעיקר למוחלשים בחברה בניגוד לחוק אינה חדשה, היא מיושמת מזה מספר שנים הלכה למעשה ולא רק בוועדות פסיכיאטריות אלא גם בוועדות החלטה של משרד הרווחה ובוועדות ערר בביטוח לאומי. הלכה למעשה הוועדות השונות שהפכו להיות סטטוטוריות אינן מחויבות לדיני ראיות, סדרי דין, כפי שמחויב בית משפט מנהלי, מאידך בתי המשפט בד"כ מקבלים החלטות ועדות אלו כסוף פסוק. בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער אימצו גישה דורסנית זאת גם למוצא פיהם של פקידי הסעד ורואים בהם כסמכות סטטוטורית עובדי קודש הקובעים את גורל האזרחים שנקרו בפניהם.

בפועל נוצרה מערכת דורסנית ואפלה שאינה כפופה לדיני ראיות וסדרי דין הקובעת גורלו של אזרח הנקרה בדרכה ולא ניתן לערער עליה בשום צורה.

שופט העליון חנן מלצר מוכר פיקציה, תיאוריה ללא כיסוי בחוק, הפוגעת קשות באזרחים, והם היחידים המופסדים ממנה ללא יכולת להגן על עצמם מהרשויות:

1. מלצר מתבסס על רעיון שגוי מיסודו וכותב כי "יש, לדעתי, לראות בוועדה הפסיכיאטרית גוף הכפוף לכללי המשפט המנהלי, לרבות אותם כללים המגדירים את אופי התשתית העובדתית שעליה צריכה להתבסס ההחלטה המנהלית (השוו: ביין, בעמ' 411). על כללים אלה אעמוד להלן" (סעיף 31) - טענה זאת אינה נכונה מבחינה חוקית וכן מבחינה נורמטיבית. חוק חולי הנפש סעיף 25 קובע כי "על ועדה פסיכיאטרית יחולו הוראות סעיפים 8 עד 11 ו-27 (ב) לחוק ועדות חקירה" כלומר אינם מחויבים לדיני ראיות וסדרי דין שהם עקרונות בסיסיים לניהול כל משפט. ועדות אלו גם אינן פומביות אינן מפרסמות החלטותיהן ואינן חשופות לביקורת הציבורית.
מעשית וועדות פסיכיאטריות, החלטה של הרווחה, ערר של ביטוח לאומי, אינן מתייחסות לראיות, סדרי דין, פומביות, ואף ועדה לא תיטול על עצמה לעמוד בכללי המשפט במנהלי.

2. מלצר דורש מבית משפט מחוזי לצמצם את תחום השיפוט שלו בניגוד לחוק. חוק חולי הנפש סעיף 29 א קובע: "החולה, קרובו וכן היועץ המשפטי לממשלה רשאים לערער על החלטה של ועדה פסיכיאטרית בפני בית המשפט המחוזי, בשבתו כדן יחיד; הערעור יוגש בתוך ארבעים וחמישה ימים מהמועד שבו נמסרה לחולה". כלומר ניתן לערער על כל דבר בחוק האמור ללא הגבלה למעט שתוגש תוף 45 יום.
לעומת זאת מלצר מגביל את השיפוט בדבריו כי (סעיף 42.א): "הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט המחוזי על היבטי עבודתה של הוועדה, שבמסגרתם נדרשת הוועדה למומחיותה הרפואית – ראוי שתהיה מסויגת בהיקפה ובעומקה". מלצר דורש משופטי הערכאה מעל הוועדה לדון בפרטים טכניים בלבד כגון "פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי".

 מלצר גוזר על האזרחים להיות תלויים בוועדות פנימיות, פקידות סעד, שהן הפוסקות העליונות ואין מאחוריהן ולא כלום. כמו במדינה טוטליטרית. על עוול שנעשה לאזרח, הוא יכול לערער רק בפני מי שעשה לו את העוול. למרבה הכאב בתי המשפט פועלים ע"פ הנורמה הפסולה ה"מלצרית" מזה שנים וגזרו עוול לכל החיים לאזרחים ומשפחות רבות מאוד.

שופט עליון חנן מלצר עבריין תנועה מסוכן מאוד

דוגמאות:

1. ספטמבר 2011 -בג"צ 4613/11- מדובר באמא אשר ילדיה הוצאו מחזקתה לפני כ- 3 שנים מאחר ופקידת הסעד מלשכת הרווחה גבעתיים (לימים נתברר כי שיקרה בבית משפט נגד האמא) הייתה "סבורה" כי הילדים בסיכון. האמא אינה רואה את ילדיה מזה כ- 3 שנים למרות שהינה אשה עובדת, נורמטיבית, ללא רבב, וזאת בעקבות הליכים ביורוקרטיים בבית משפט לענייני משפחה. - בג"צ בראשות השופטים מרים נאור, אסתר חיות, וחנן מלצר דחו את העתירה והחזירו את העניין לבית משפט לענייני משפחה המשמש חותמת גומי לפקידת הסעד. בג"צ לא התייחס כלל לעובדות ולנימוקים בעתירה ובכך גזר על האמא עוול ובתלות בפקידת הסעד שהיא המשגיחה, המדווחת, המטפלת והפוסקת.

2. אפריל 2012 - זוג קשישים  פנה לנשיאת בית דין לעבודה אורלי סלע לערער על החלטת ועדת הערר של הביטוח הלאומי. השופטת ענתה למערערים: "תפקידי הוא לא לקבוע אם בעלך מצוי במצב סיעודי, הסבירה השופטת. זו שאלה עובדתית. בזה עוסקת הוועדה. מה שהיא קובעת, אלה דברי אלוהים חיים. אי אפשר לערער עליהם. תפקידי הוא אחר לחלוטין: אם הוועדה הייתה קובעת שבעלך במצב סיעודי, הייתי צריכה לפתוח את החוק, לראות שכתוב שם: "קשיש המצוי במצב סיעודי זכאי לגמלת סיעוד" והייתי קובעת שבעלך זכאי לגמלה" ובכך סתמה את הגולל על אפשרות לסייע לבעלי מוגבלויות רבים. האם ניתן  לערער על העוול של ועדות הערר? מצער ומקומם ככל שזה ישמע - זה בלתי אפשרי.

3.  נובמבר 2006 - שמואל בוקובסקי ממנה אפוטרופוס לאישה מבלי שראה אותה או התייחס לטיעונים שכנגד. שמואל בוקובסקי שימש חותמת גומי של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי - בוקובסקי פתח החלטתו ב"משפט חותמת הגומי" הידוע: "לאחר ששמעתי את כל הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח בפני לרבות בתסקיר פקה"ס מיום 9/11/06 אני מאמץ את ההמלצות בתסקיר". בוקובסקי כאמור שימש חותמת גומי של פקידת הסעד תוך אטימות לראיות שהוצגו בפניו. יצוין כי התסקיר נכתב ברשלנות ללא ניסיון לאמת או להפריך טענות שקריות שנכתבו בו ע"י פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי. משימת "שמרטף" מזיקה וחסרת תועלת ביוזמת שמואל בוקובסקי - בוקובסקי הטיל בהחלטתו (לאחר קבלת התסקיר) את משימת השמרטף על פקידת הסעד שירה שביט אורגד, להכריע בכל מחלוקת בין בעלי הדין בעניין הסדרי הראייה. משימת שמרטף זאת הוסיפה סכסוכים נוספים, ותכתובת שיקרית של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי לבית המשפט.

סוף דבר
 התפיסה ה"מלצרית" המעניקה לוועדות "מקצועיות" סמכויות שלא ניתן לערער עליהם היא בניגוד לחוק, חוקי יסוד, וההיגיון, משמשת קרקע פוריה לשחיתות, סחר בילדים ובני אדם, והופכת את השופטים בערכאות השונות ל"ראש קטן" מעין "חותמת גומי" של ועדות ופקידי ממשל בעניינים הקשורים בכבוד האדם, וענייני נפשות. קרבנותיה של התפיסה המלצרית הם בעיקר אזרחים מוחלשים הנזקקים לביטוח לאומי או שהרווחה והפסיכיאטריה נקרתה בדרכם. יש לדחות ולהוקיע את התפיסה המלצרית ולחשוף את העוול שהיא גורמת לאזרחים.

קישורים:

יום ראשון, 13 במאי 2012

בחזרה לתקופת ימי הביניים - שופט העליון חנן מלצר

שופט עליון חנן מלצר - גוזר על האזרחים להיות תלויים בוועדות פנימיות, פקידות סעד, שהן הפוסקות העליונות ואין מאחוריהן ולא כלום
חנן מלצר - חזרה לימי הביניים
בהחלטת העליון 8000/07 כתב השופט חנן מלצר פסק דין ארוך שעניינו בהארכת אשפוז כפוי לאדם ע"פ החלטת ועדה פסיכיאטרית, מלצר החזיר התיק להחלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהוא רואה בה סמכות מקצועית עליונה שלא ניתן לערער עליה. בפסק הדין מרחיב מלצר על אופן התנהלות ההליך השיפוטי כפי שהוא רואה לתפיסתו בעניין ועדה סטטוטורית כדוגמת ועדה פסיכיאטרית.

מלצר מנסה למכור בפסק דינו מודל לפיו ועדה פסיכיאטרית היא סטטוטורית ועליונה בהחלטותיה המקצועיות, פועלת כבית משפט מנהלי, ובית משפט מחוזי כערכאת ערעור ידון בעניינים טכניים בלבד כגון פגם בהליך, או בהכרעה הרפואית. תפיסתו של מלצר כפי שניסח בסיכום דבריו בסעיף 42.ג "הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט המחוזי על היבטי עבודתה של הוועדה, שבמסגרתם נדרשת הוועדה למומחיותה הרפואית – ראוי שתהיה מסויגת בהיקפה ובעומקה. אף כאשר בית המשפט המחוזי גורס, חרף האמור, כי נפל פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי, או בהכרעה הרפואית, הרי שככל שהדבר מתאפשר בנסיבות – על בית המשפט להעדיף את הסעד של החזרת הדיון בסוגיה לעיון הוועדה הרפואית בצירוף הוראות לתיקון הפגם, על פני סעד של הצהרה על בטלותה של ההחלטה".


תפיסתו הדורסנית של מלצר נגד האזרחים בעיקר למוחלשים בחברה בניגוד לחוק אינה חדשה, היא מיושמת מזה מספר שנים הלכה למעשה ולא רק בוועדות פסיכיאטריות אלא גם בוועדות החלטה של משרד הרווחה ובוועדות ערר בביטוח לאומי. הלכה למעשה הוועדות השונות שהפכו להיות סטטוטוריות אינן מחויבות לדיני ראיות, סדרי דין, כפי שמחויב בית משפט מנהלי, מאידך בתי המשפט בד"כ מקבלים החלטות ועדות אלו כסוף פסוק. בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער אימצו גישה דורסנית זאת גם למוצא פיהם של פקידי הסעד ורואים בהם כסמכות סטטוטורית עובדי קודש הקובעים את גורל האזרחים שנקרו בפניהם.

בפועל נוצרה מערכת דורסנית ואפלה שאינה כפופה לדיני ראיות וסדרי דין הקובעת גורלו של אזרח הנקרה בדרכה ולא ניתן לערער עליה בשום צורה.

שופט העליון חנן מלצר מוכר פיקציה, תיאוריה ללא כיסוי בחוק, הפוגעת קשות באזרחים, והם היחידים המופסדים ממנה ללא יכולת להגן על עצמם מהרשויות:

1. מלצר מתבסס על רעיון שגוי מיסודו וכותב כי "יש, לדעתי, לראות בוועדה הפסיכיאטרית גוף הכפוף לכללי המשפט המנהלי, לרבות אותם כללים המגדירים את אופי התשתית העובדתית שעליה צריכה להתבסס ההחלטה המנהלית (השוו: ביין, בעמ' 411). על כללים אלה אעמוד להלן" (סעיף 31) - טענה זאת אינה נכונה מבחינה חוקית וכן מבחינה נורמטיבית. חוק חולי הנפש סעיף 25 קובע כי "על ועדה פסיכיאטרית יחולו הוראות סעיפים 8 עד 11 ו-27 (ב) לחוק ועדות חקירה" כלומר אינם מחויבים לדיני ראיות וסדרי דין שהם עקרונות בסיסיים לניהול כל משפט. ועדות אלו גם אינן פומביות אינן מפרסמות החלטותיהן ואינן חשופות לביקורת הציבורית.
מעשית וועדות פסיכיאטריות, החלטה של הרווחה, ערר של ביטוח לאומי, אינן מתייחסות לראיות, סדרי דין, פומביות, ואף ועדה לא תיטול על עצמה לעמוד בכללי המשפט במנהלי.

2. מלצר דורש מבית משפט מחוזי לצמצם את תחום השיפוט שלו בניגוד לחוק. חוק חולי הנפש סעיף 29 א קובע: "החולה, קרובו וכן היועץ המשפטי לממשלה רשאים לערער על החלטה של ועדה פסיכיאטרית בפני בית המשפט המחוזי, בשבתו כדן יחיד; הערעור יוגש בתוך ארבעים וחמישה ימים מהמועד שבו נמסרה לחולה". כלומר ניתן לערער על כל דבר בחוק האמור ללא הגבלה למעט שתוגש תוף 45 יום.
לעומת זאת מלצר מגביל את השיפוט בדבריו כי (סעיף 42.א): "הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט המחוזי על היבטי עבודתה של הוועדה, שבמסגרתם נדרשת הוועדה למומחיותה הרפואית – ראוי שתהיה מסויגת בהיקפה ובעומקה". מלצר דורש משופטי הערכאה מעל הוועדה לדון בפרטים טכניים בלבד כגון "פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי".

 מלצר גוזר על האזרחים להיות תלויים בוועדות פנימיות, פקידות סעד, שהן הפוסקות העליונות ואין מאחוריהן ולא כלום. כמו במדינה טוטליטרית. על עוול שנעשה לאזרח, הוא יכול לערער רק בפני מי שעשה לו את העוול. למרבה הכאב בתי המשפט פועלים ע"פ הנורמה הפסולה ה"מלצרית" מזה שנים וגזרו עוול לכל החיים לאזרחים ומשפחות רבות מאוד.

דוגמאות:

1. ספטמבר 2011 -בג"צ 4613/11- מדובר באמא אשר ילדיה הוצאו מחזקתה לפני כ- 3 שנים מאחר ופקידת הסעד מלשכת הרווחה גבעתיים (לימים נתברר כי שיקרה בבית משפט נגד האמא) הייתה "סבורה" כי הילדים בסיכון. האמא אינה רואה את ילדיה מזה כ- 3 שנים למרות שהינה אשה עובדת, נורמטיבית, ללא רבב, וזאת בעקבות הליכים ביורוקרטיים בבית משפט לענייני משפחה. - בג"צ בראשות השופטים מרים נאור, אסתר חיות, וחנן מלצר דחו את העתירה והחזירו את העניין לבית משפט לענייני משפחה המשמש חותמת גומי לפקידת הסעד. בג"צ לא התייחס כלל לעובדות ולנימוקים בעתירה ובכך גזר על האמא עוול ובתלות בפקידת הסעד שהיא המשגיחה, המדווחת, המטפלת והפוסקת.

2. אפריל 2012 - זוג קשישים  פנה לנשיאת בית דין לעבודה אורלי סלע לערער על החלטת ועדת הערר של הביטוח הלאומי. השופטת ענתה למערערים: "תפקידי הוא לא לקבוע אם בעלך מצוי במצב סיעודי, הסבירה השופטת. זו שאלה עובדתית. בזה עוסקת הוועדה. מה שהיא קובעת, אלה דברי אלוהים חיים. אי אפשר לערער עליהם. תפקידי הוא אחר לחלוטין: אם הוועדה הייתה קובעת שבעלך במצב סיעודי, הייתי צריכה לפתוח את החוק, לראות שכתוב שם: "קשיש המצוי במצב סיעודי זכאי לגמלת סיעוד" והייתי קובעת שבעלך זכאי לגמלה" ובכך סתמה את הגולל על אפשרות לסייע לבעלי מוגבלויות רבים. האם ניתן  לערער על העוול של ועדות הערר? מצער ומקומם ככל שזה ישמע - זה בלתי אפשרי.

3.  נובמבר 2006 - שמואל בוקובסקי ממנה אפוטרופוס לאישה מבלי שראה אותה או התייחס לטיעונים שכנגד. שמואל בוקובסקי שימש חותמת גומי של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי - בוקובסקי פתח החלטתו ב"משפט חותמת הגומי" הידוע: "לאחר ששמעתי את כל הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח בפני לרבות בתסקיר פקה"ס מיום 9/11/06 אני מאמץ את ההמלצות בתסקיר". בוקובסקי כאמור שימש חותמת גומי של פקידת הסעד תוך אטימות לראיות שהוצגו בפניו. יצוין כי התסקיר נכתב ברשלנות ללא ניסיון לאמת או להפריך טענות שקריות שנכתבו בו ע"י פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי. משימת "שמרטף" מזיקה וחסרת תועלת ביוזמת שמואל בוקובסקי - בוקובסקי הטיל בהחלטתו (לאחר קבלת התסקיר) את משימת השמרטף על פקידת הסעד שירה שביט אורגד, להכריע בכל מחלוקת בין בעלי הדין בעניין הסדרי הראייה. משימת שמרטף זאת הוסיפה סכסוכים נוספים, ותכתובת שיקרית של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי לבית המשפט.

סוף דבר
 התפיסה ה"מלצרית" המעניקה לוועדות "מקצועיות" סמכויות שלא ניתן לערער עליהם היא בניגוד לחוק, חוקי יסוד, וההיגיון, משמשת קרקע פוריה לשחיתות, סחר בילדים ובני אדם, והופכת את השופטים בערכאות השונות ל"ראש קטן" מעין "חותמת גומי" של ועדות ופקידי ממשל בעניינים הקשורים בכבוד האדם, וענייני נפשות. קרבנותיה של התפיסה המלצרית הם בעיקר אזרחים מוחלשים הנזקקים לביטוח לאומי או שהרווחה והפסיכיאטריה נקרתה בדרכם. יש לדחות ולהוקיע את התפיסה המלצרית ולחשוף את העוול שהיא גורמת לאזרחים.

קישורים:

תפיסות טוטליטיריות וועדות סטטוטוריות - הלוקשים של שופט העליון חנן מלצר

שופט עליון חנן מלצר - גוזר על האזרחים להיות תלויים בוועדות פנימיות, פקידות סעד, שהן הפוסקות העליונות ואין מאחוריהן ולא כלום
חנן מלצר - חזרה לימי הביניים
מאי 2012 - בהחלטת העליון 8000/07 כתב השופט חנן מלצר פסק דין ארוך שעניינו בהארכת אשפוז כפוי לאדם ע"פ החלטת ועדה פסיכיאטרית, מלצר החזיר התיק להחלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהוא רואה בה סמכות מקצועית עליונה שלא ניתן לערער עליה. בפסק הדין מרחיב מלצר על אופן התנהלות ההליך השיפוטי כפי שהוא רואה לתפיסתו בעניין ועדה סטטוטורית כדוגמת ועדה פסיכיאטרית.

מלצר מנסה למכור בפסק דינו מודל לפיו ועדה פסיכיאטרית היא סטטוטורית ועליונה בהחלטותיה המקצועיות, פועלת כבית משפט מנהלי, ובית משפט מחוזי כערכאת ערעור ידון בעניינים טכניים בלבד כגון פגם בהליך, או בהכרעה הרפואית. תפיסתו של מלצר כפי שניסח בסיכום דבריו בסעיף 42.ג "הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט המחוזי על היבטי עבודתה של הוועדה, שבמסגרתם נדרשת הוועדה למומחיותה הרפואית – ראוי שתהיה מסויגת בהיקפה ובעומקה. אף כאשר בית המשפט המחוזי גורס, חרף האמור, כי נפל פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי, או בהכרעה הרפואית, הרי שככל שהדבר מתאפשר בנסיבות – על בית המשפט להעדיף את הסעד של החזרת הדיון בסוגיה לעיון הוועדה הרפואית בצירוף הוראות לתיקון הפגם, על פני סעד של הצהרה על בטלותה של ההחלטה".


תפיסתו הדורסנית של מלצר נגד האזרחים בעיקר למוחלשים בחברה בניגוד לחוק אינה חדשה, היא מיושמת מזה מספר שנים הלכה למעשה ולא רק בוועדות פסיכיאטריות אלא גם בוועדות החלטה של משרד הרווחה ובוועדות ערר בביטוח לאומי. הלכה למעשה הוועדות השונות שהפכו להיות סטטוטוריות אינן מחויבות לדיני ראיות, סדרי דין, כפי שמחויב בית משפט מנהלי, מאידך בתי המשפט בד"כ מקבלים החלטות ועדות אלו כסוף פסוק. בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער אימצו גישה דורסנית זאת גם למוצא פיהם של פקידי הסעד ורואים בהם כסמכות סטטוטורית עובדי קודש הקובעים את גורל האזרחים שנקרו בפניהם.

בפועל נוצרה מערכת דורסנית ואפלה שאינה כפופה לדיני ראיות וסדרי דין הקובעת גורלו של אזרח הנקרה בדרכה ולא ניתן לערער עליה בשום צורה.

שופט העליון חנן מלצר מוכר פיקציה, תיאוריה ללא כיסוי בחוק, הפוגעת קשות באזרחים, והם היחידים המופסדים ממנה ללא יכולת להגן על עצמם מהרשויות:

1. מלצר מתבסס על רעיון שגוי מיסודו וכותב כי "יש, לדעתי, לראות בוועדה הפסיכיאטרית גוף הכפוף לכללי המשפט המנהלי, לרבות אותם כללים המגדירים את אופי התשתית העובדתית שעליה צריכה להתבסס ההחלטה המנהלית (השוו: ביין, בעמ' 411). על כללים אלה אעמוד להלן" (סעיף 31) - טענה זאת אינה נכונה מבחינה חוקית וכן מבחינה נורמטיבית. חוק חולי הנפש סעיף 25 קובע כי "על ועדה פסיכיאטרית יחולו הוראות סעיפים 8 עד 11 ו-27 (ב) לחוק ועדות חקירה" כלומר אינם מחויבים לדיני ראיות וסדרי דין שהם עקרונות בסיסיים לניהול כל משפט. ועדות אלו גם אינן פומביות אינן מפרסמות החלטותיהן ואינן חשופות לביקורת הציבורית.
מעשית וועדות פסיכיאטריות, החלטה של הרווחה, ערר של ביטוח לאומי, אינן מתייחסות לראיות, סדרי דין, פומביות, ואף ועדה לא תיטול על עצמה לעמוד בכללי המשפט במנהלי.

2. מלצר דורש מבית משפט מחוזי לצמצם את תחום השיפוט שלו בניגוד לחוק. חוק חולי הנפש סעיף 29 א קובע: "החולה, קרובו וכן היועץ המשפטי לממשלה רשאים לערער על החלטה של ועדה פסיכיאטרית בפני בית המשפט המחוזי, בשבתו כדן יחיד; הערעור יוגש בתוך ארבעים וחמישה ימים מהמועד שבו נמסרה לחולה". כלומר ניתן לערער על כל דבר בחוק האמור ללא הגבלה למעט שתוגש תוף 45 יום.
לעומת זאת מלצר מגביל את השיפוט בדבריו כי (סעיף 42.א): "הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט המחוזי על היבטי עבודתה של הוועדה, שבמסגרתם נדרשת הוועדה למומחיותה הרפואית – ראוי שתהיה מסויגת בהיקפה ובעומקה". מלצר דורש משופטי הערכאה מעל הוועדה לדון בפרטים טכניים בלבד כגון "פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי".

 מלצר גוזר על האזרחים להיות תלויים בוועדות פנימיות, פקידות סעד, שהן הפוסקות העליונות ואין מאחוריהן ולא כלום. כמו במדינה טוטליטרית. על עוול שנעשה לאזרח, הוא יכול לערער רק בפני מי שעשה לו את העוול. למרבה הכאב בתי המשפט פועלים ע"פ הנורמה הפסולה ה"מלצרית" מזה שנים וגזרו עוול לכל החיים לאזרחים ומשפחות רבות מאוד.

דוגמאות:

1. ספטמבר 2011 -בג"צ 4613/11- מדובר באמא אשר ילדיה הוצאו מחזקתה לפני כ- 3 שנים מאחר ופקידת הסעד מלשכת הרווחה גבעתיים (לימים נתברר כי שיקרה בבית משפט נגד האמא) הייתה "סבורה" כי הילדים בסיכון. האמא אינה רואה את ילדיה מזה כ- 3 שנים למרות שהינה אשה עובדת, נורמטיבית, ללא רבב, וזאת בעקבות הליכים ביורוקרטיים בבית משפט לענייני משפחה. - בג"צ בראשות השופטים מרים נאור, אסתר חיות, וחנן מלצר דחו את העתירה והחזירו את העניין לבית משפט לענייני משפחה המשמש חותמת גומי לפקידת הסעד. בג"צ לא התייחס כלל לעובדות ולנימוקים בעתירה ובכך גזר על האמא עוול ובתלות בפקידת הסעד שהיא המשגיחה, המדווחת, המטפלת והפוסקת.

2. אפריל 2012 - זוג קשישים  פנה לנשיאת בית דין לעבודה אורלי סלע לערער על החלטת ועדת הערר של הביטוח הלאומי. השופטת ענתה למערערים: "תפקידי הוא לא לקבוע אם בעלך מצוי במצב סיעודי, הסבירה השופטת. זו שאלה עובדתית. בזה עוסקת הוועדה. מה שהיא קובעת, אלה דברי אלוהים חיים. אי אפשר לערער עליהם. תפקידי הוא אחר לחלוטין: אם הוועדה הייתה קובעת שבעלך במצב סיעודי, הייתי צריכה לפתוח את החוק, לראות שכתוב שם: "קשיש המצוי במצב סיעודי זכאי לגמלת סיעוד" והייתי קובעת שבעלך זכאי לגמלה" ובכך סתמה את הגולל על אפשרות לסייע לבעלי מוגבלויות רבים. האם ניתן  לערער על העוול של ועדות הערר? מצער ומקומם ככל שזה ישמע - זה בלתי אפשרי.

3.  נובמבר 2006 - שמואל בוקובסקי ממנה אפוטרופוס לאישה מבלי שראה אותה או התייחס לטיעונים שכנגד. שמואל בוקובסקי שימש חותמת גומי של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי - בוקובסקי פתח החלטתו ב"משפט חותמת הגומי" הידוע: "לאחר ששמעתי את כל הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח בפני לרבות בתסקיר פקה"ס מיום 9/11/06 אני מאמץ את ההמלצות בתסקיר". בוקובסקי כאמור שימש חותמת גומי של פקידת הסעד תוך אטימות לראיות שהוצגו בפניו. יצוין כי התסקיר נכתב ברשלנות ללא ניסיון לאמת או להפריך טענות שקריות שנכתבו בו ע"י פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי. משימת "שמרטף" מזיקה וחסרת תועלת ביוזמת שמואל בוקובסקי - בוקובסקי הטיל בהחלטתו (לאחר קבלת התסקיר) את משימת השמרטף על פקידת הסעד שירה שביט אורגד, להכריע בכל מחלוקת בין בעלי הדין בעניין הסדרי הראייה. משימת שמרטף זאת הוסיפה סכסוכים נוספים, ותכתובת שיקרית של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי לבית המשפט.

סוף דבר
 התפיסה ה"מלצרית" המעניקה לוועדות "מקצועיות" סמכויות שלא ניתן לערער עליהם היא בניגוד לחוק, חוקי יסוד, וההיגיון, משמשת קרקע פוריה לשחיתות, סחר בילדים ובני אדם, והופכת את השופטים בערכאות השונות ל"ראש קטן" מעין "חותמת גומי" של ועדות ופקידי ממשל בעניינים הקשורים בכבוד האדם, וענייני נפשות. קרבנותיה של התפיסה המלצרית הם בעיקר אזרחים מוחלשים הנזקקים לביטוח לאומי או שהרווחה והפסיכיאטריה נקרתה בדרכם. יש לדחות ולהוקיע את התפיסה המלצרית ולחשוף את העוול שהיא גורמת לאזרחים.

קישורים:

יום שבת, 28 באפריל 2012

אורלי סלע - "הראש הקטן" של נשיאת בית דין לעבודה - חתומה על העוול הגוזר גורל קשישים סיעודיים רבים מאוד

שופטת אורלי סלע - חותמת גומי של ועדות ערר
אורלי סלע - חותמת גומי
המאמר הצדק של הביטוח הלאומי: עוול בלתי מעורער , עו"ד חיים קליר , אפריל 2012 , ynet

ועדת הערר של הביטוח הלאומי סותמת את הגולל על אפשרות לסייע לבעלי מוגבלויות רבים. מסתבר שאפילו בית המשפט משלים עם המצב. אז איך ניתן בכלל לערער על העוול של ועדות הערר? מצער ומקומם ככל שזה ישמע - זה בלתי אפשרי

אחד מחברי, עסק משך שנים במחקר השוואתי של משפטי מדינות בעולם. אתה יודע באיזו מדינה, ספר החוקים מקנה לאזרחים הכי הרבה זכויות חברתיות, שאל אותי באחד הימים. בוודאי בשבדיה, השבתי בלי היסוס. אתה טועה, אמר לי. באיראן.

אז איך זה שהחיים שם כל כך קשים, הקשיתי. זה משום שהזכויות קיימות אך אי אפשר לממש אותן. הביורוקרטיה הורגת אותן.

למרבה הצער, מצב עגום זה שורר גם בכל הנוגע לביטוח הלאומי שלנו. חוק הביטוח הלאומי מקנה לנו זכויות למכביר. אלא שהזכויות מצומצמות וגם את המצומצם קשה, עד בלתי אפשרי לממש.

תפנו לוועדת ערר
יצחק הרצוג - חתום על העוול הזה הגוזר את גורלם של כל כך הרבה קשישים סיעודיים
א' בן ה- 87 עבר אירוע מוחי שממנו לא החלים. ידו ורגלו השמאליים לא מתפקדות. הוא סובל מתשישות נפש כתוצאה משיטיון וסקולרי.

אשתו שגם היא עברה את גיל ה- 80 עשתה ככל יכולתה כדי לסייע לו, עד שגם כוחותיה נטשו אותה. בלית ברירה, ביקשה לממש את זכותו של בעלה לקצבת סיעוד מלאה.

המוסד לביטוח לאומי שיגר אל ביתם של בני הזוג "מעריכה". המעריכה שוחחה עם אשתו של א'. כמובן שאת א' היא כלל לא בדקה. בסופו של ביקור המעריכה, חסרת כל השכלה רפואית, הכריעה: א' לא זקוק להשגחה מתמדת.

זמן מה לאחר מכן קיבלו בני הזוג מכתב עם הודעה שתביעתם נדחתה. בסוף המכתב נרשם שיש להם אפשרות לערער על ההחלטה בפני "ועדת עררים לעניין מצב תפקודי".

א' האמינה במערכת. בוודאי בוועדת העררים יושבים אנשים עם לב שיודעים לקרוא מסמכים רפואיים ומבינים יותר מה עבר על בעלי. היא פנתה לוועדת העררים.

לא זקוק לקצבה

חברי הוועדה לא יכלו להתכחש לעובדה שא' עבר אירוע מוחי, נותר עם יד ורגל שאינן מתפקדות ועם הפרעות בדיבור ובבליעה. הם גם נוכחו לדעת כי בנוסף למחלת כלי דם ברגליו, הוא סובל מיתר לחץ דם, מסוכרת, מהשמנת יתר ומדמנציה וסקולרית.

הם התרשמו כי א' מתקשה לקום בכוחות עצמו, כי הליכתו אינה פונקציונלית וכי הוא לא מסוגל ללכת בלי ידיים תומכות. חברי הוועדה שוכנעו כי א' תלוי לחלוטין בזולת לצורך הלבשה ורחצה וגם כי הוא לא מסוגל לאכול או לשתות בלי סיוע. למרות כל אלה, הגיעו חברי הוועדה למסקנה כי הוא לא זקוק להשגחה ולכן גם לא זכאי לקצבת סיעוד מלאה.

ברוך השם שיש לנו שופטים, אמרה אשתו של א', חדורת אמונה בצדק הישראלי. הם בוודאי יעזרו לבעלי. א' פנתה לבית הדין לעבודה בבאר שבע.

בבית הדין לעבודה פגשה אשתו של א' בנשיאה, השופטת אורלי סלע. אשתו של הקשיש החלה לפרוס את מצבו של בעלה בפני השופטת. היא בוודאי תבין כי נעשה לבעלי עוול. כי במצבו איש לא יכול לקבוע שהוא לא זקוק להשגחה מתמדת.

אלא שהשופטת סלע עצרה אותה מיד. יש לך טעות, הודיעה השופטת לאשתו של א'. אני לא הולכת לבדוק אם בעלך זקוק להשגחה מתמדת. זה ממש, אבל ממש לא מעניין אותי. אני עוסקת אך ורק בשאלות משפטיות.

למה הכוונה בשאלות משפטיות, ניסתה אשתו של א' להבין.

הוועדה החליטה - אז למה להתערב?

תפקידי הוא לא לקבוע אם בעלך מצוי במצב סיעודי, הסבירה השופטת. זו שאלה עובדתית. בזה עוסקת הוועדה. מה שהיא קובעת, אלה דברי אלוהים חיים. אי אפשר לערער עליהם. תפקידי הוא אחר לחלוטין: אם הוועדה הייתה קובעת שבעלך במצב סיעודי, הייתי צריכה לפתוח את החוק, לראות שכתוב שם: "קשיש המצוי במצב סיעודי זכאי לגמלת סיעוד" והייתי קובעת שבעלך זכאי לגמלה. אבל הוועדה חסכה לי את העבודה. היא קבעה שבעלך לא במצב סיעודי. אז אין טעם שבכלל אפתח את החוק.

ואם הוועדה קובעת שחולה סיעודי אינו סיעודי וברור שהיא טעתה, הקשתה אשתו של א'. בזה אני לא מתערבת, ענתה השופטת סלע, אפילו שיוכח בפני, באותות ובמופתים שהוועדה טעתה. זו טעות עובדתית.

אז מה אני עושה במקרה של טעות כל כך קשה, שאלה אשתו של א', הרי חיינו תלויים בדבר. על טעות עובדתית של וועדת העררים, את יכולה להלין רק בפני ריבונו של עולם. אני לא פה בשביל לעזור לך בזה, השיבה השופטת.

בסופו של הדיון, הנשיאה סלע רשמה בתמצית "לא מצאתי פגם משפטי שמצדיק את התערבות בית הדין" ושילחה את א' ומשפחתו לחיי עוני.

אתם מבינים את זה? בעצם וועדת העררים שהיא וועדה פנימית של הביטוח הלאומי היא פוסקת עליונה ואין מאחוריה ולא כלום. כמו במדינה טוטליטרית. על עוול שנעשה לך, אתה יכול לערער רק בפני מי שעשה לך את העוול.

עכשיו רק נותר לברר מי שלל מאתנו את הזכות האלמנטרית לערעור ענייני על החלטות כה גורליות בתחום הסיעוד. מי חתום על העוול הזה הגוזר את גורלם של כל כך הרבה קשישים סיעודיים? הצעת החוק הוגשה בחודש דצמבר 2004 במהלך כהונת ממשלתו של אריאל שרון.

אולם כאן יש לדייק. הקמת הוועדות התעכבה משך שנים, עד ששר הרווחה, יצחק הרצוג חתם בחודש יוני 2009 על הצו להקמת הוועדות. בכך סתם סופית את הגולל על עשיית צדק בתחום הסיעוד.

קישורים: