יוני 2018 - הלכה קיימת בבתי המשפט במדינת ישראל שאין לה שום תוקף בחוק המעצרים, ובניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שמה "הלכת הניצוץ הראייתי". ע"פ הלכה זאת ניתן לעצור אדם לזמן לא מוגבל ע"פ אמירה של הפרקליט כי ברשותו "ראיות לכאורה להוכחת אשמתו הלכאורית של הנאשם". הפרקליט אינו מחויב להציג שום ראיה אלא די שיאמר זאת בפני השופט או יכתוב זאת בבקשת מעצר עד תום ההליכים.
הלכה זאת נותנת בפני הפרקליט לשלוט במשפט במעמד צד אחד משום שהנאשם ובא כוחו אינם יודעים מהן הראיות.
במצב זה המעצר נקרא "מעצר עד לקבלת החלטה" מונח שאין לו אחיזה משפטית. הנאשם יכול להיקלע לסוג זה של מעצר לתקופה לא מוגבלת וזה מאפשר לפרקליט לקבוע מצב מדומה כאילו יש ראיות מוצקות ולכן בית המשפט קבע תקופת מעצר כה ארוכה בעוד לא הוצגה אף ראיה.
בשלב הבא יבקש הפרקליט מעצר עד תום ההליכים על סמך "ראיות לכאורה" גם במצב זה לא ידונו בשום ראיה לגופה אלא האם קיימות ראיות לכאורה, אולם עובדה זאת כבר נקבעה על סמך "הלכת הניצוץ הראייתי" ולכן הנאשם ישאר במעצר עד תום ההליכים.
וכך יוצא כי נאשם יכול להיות שנים במעצר מבלי שנדונה שום ראיה לגופה.
