יום שישי, 14 באוקטובר 2011

פשעי משרד הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער - כפו על ילדה אימוץ והפקירוה לאונס במשך שנים רבות

יולי 2006 - ילדה שנשלחה לאימוץ ע"י רשויות הרווחה וצו בית משפט לענייני משפחה. המאמץ נהג לאנוס אותה מהיותה בגיל 6 עד גיל 18. כל אותה תקופה ארוכה שבה נאנסה הילדה, לרשויות הרווחה ובית משפט לענייני משפחה, ששלחו אותה בכפייה אל המאמץ, לא היה שמץ של מושג על הנעשה בבית המשפחה המאמצת, או שעשו דבר בנדון. המאמץ הורשע באונס ונדון ל- 16 שנות מאסר.

להלן ציטוטים מעדות הילדה כפי שפורסמו ב- ynet:
"בפעם הראשונה אמרתי לו 'אבא זה כואב לי' והוא אמר לי 'לא נורא, לא קרה כלום', אז אחר כך שראיתי דם שאלתי אותו מה זה, הוא אמר לי שזה שום דבר. חשבתי שזה ככה ההתנהגות של אבא כלפי בת ולי לא היה אבא אמיתי. אני לא הייתי אף פעם עם אבא וחשבתי שזה ככה".
בהמשך סיפרה הבת כיצד היא ניסתה להתנגד לאביה. "מתי שהוא היה עושה לי, הייתי מנסה בכל תוקף להתנגד אליו וגם שהוא היה נוגע לי בכל מיני איברים גם הייתי מתנגדת והוא היה מרביץ לי והיה משתיק אותי והיה אומר לי 'תהיי בשקט שאף אחד לא ידע'. הוא היה מאיים עלי שאם אני אספר הוא לא יודע מה הוא יעשה לי. אוי ואבוי אם אני אספר למישהו".

וכך כתבו השופט אהרון אמינוף והשופטות נחמה מוניץ וגבריאלה דב-ליאו לוי בהכרעת הדין:
"ייתכן שבמשך השנים משהיתה המתלוננת לנערה נעמו לה מעשי הנאשם, והיא חפצה בהם, (על אף שבגרה והבינה כבר שהמעשים אסורים) ולכן היא לא התחמקה מן הנאשם וגם לא טרחה לספר על מעשי הנאשם ולגלותם, עד שנאלצה לעשות כן לאחר אירוסיה וכשעמדה להינשא, מפחד שלאחר נישואיה היה מתגלה שהיא איננה בתולה. אף שזו השערה ואפילו השערה הגיונית, אינני יכול לקבוע מסמרות בענין זה".

חוסר תובנה של בית המשפט בענייני מצוקת "יתומי הרווחה" במסגרות שהמדינה כפתה עליהם
השופט אהרון אמינוף והשופטות נחמה מוניץ וגבריאלה דב-ליאו לוי בהכרעת הדין לא הבינו לעומק את תחושת חוסר האונים של "יתום רווחה" אשר נותק לחלוטין מביתו ומשפחתו ע"פ תיאוריות האימוץ ההזויות של רשויות הרווחה והופקר לאחר מכן לחסדי משפחה מאמצת. "יתומי הרווחה" חסרי זכויות במסגרות הרווחה, פנימיות, אומנה, מרכזי חירום, משפחות מאמצות ועוד.. ואין מושיע. רשויות הרווחה דאגו לטרפד את חוק זכויות הילד כדי לשמר את מוסדותיהם, תעשיית הרווחה העושקת הון עתק מהמוחלשים, תרומות ותקציבי מדינה. רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער ממשיכים באין מפריע לפרק משפחות ולהסב נזקים קשים ובלתי הפיכים לפרט ולמשפחה.

רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער מפקירים ילדים במסגרות הרווחה
חרף הימשכות האונס כתריסר שנים, לרשויות הרווחה ובית משפט לענייני משפחה אשר קרעו את הילדה מביתה ומשפחתה ושלחו אותה בכפייה ל"משפחה" המאמצת, לא היה שמץ של מושג מה קורה לילדה, ולא טרחו לבדוק לעומק את מצב הילדה.
תופעה זאת של הפקרת ילדים במסגרות רווחה: אומנה, פנימיות, מרכזי חירום, הנה מכוונת מצד רשויות הרווחה ובתי המשפט. פקידי הסעד ושופטי המשפחה והנוער יודעים שאילולא אזרחי המדינה היו יודעים כיצד הם מזניחים את יתומי הרווחה היו שולחים אותם לכל הרוחות. זוהי גם הסיבה שהם מקפידים על חיסיון ומסתירים מעיני הציבור את מעלליהם.

רשויות הרווחה ובית משפט לענייני משפחה אחראים בראש וראשונה על האונס
האחריות לאונס הילדה המערכתית ובפועל הנה של רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער. רשויות אלו הוציאו אותה בכפייה מביתה ומשפחתה והגישו אותה על "מגש כסף" למאמץ האנס. רשויות אלו מודעות היטב לסכנות הרבות שחווים ילדים המוצאים בכפייה מביתם ומשפחתם, וחוסר האונים של ילדים אלו, וחובתם היה במשך אותם שנים לוודא כי שלום לילדה.
מדובר ברשלנות פושעת לכל הפחות של רשויות הרווחה ובתי המשפט לענייני משפחה ונוער.
מערכות המשפט והרווחה נכשלו בהגנה על הילדה


ynet - לקרוא ולשפוט: הכרעת הדין "הנאנסת שנהנתה"


קישורים:
להלן ציטוטים מהכרעת הדין



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה