הכתבה מפריטים את הגימלאים , ד"ר אבי ביצור , The Pulse , אוקטובר 2011
האחריות לזקנינו - למי? למדינה, לעמותה או לעיריה? מאמר זה נכתב בעקבות פרסום תוכנית המשרד לענייני גמלאים בנושא הטיפול בזיקנה
אחת הרעות החולות של מערכת שלטונית ש"פשטה את הרגל", הינה הנסיון, לעיתים הבלתי פוסק, להעביר את האחריות לנושאים מסויימים משטח השיפוט של המדינה למקומות אחרים, שבם, לכאורה, ינתן לנושאים אלו טיפול טוב יותר, אמין יותר, מקצועי ומסור יותר.
הדוגמאות הבולטות הינן העמותות למיניהן, המשמשות כתחליף למשרד הרווחה, דרך משל, כמו אלו"ט המנסה ללא הצלחה לטפל בילדינו האוטיסטים במקום משרד הרווחה, או הנסיון להטיל על העיריות, כ"לבנת היסוד במערכת שלטונית" את האחריות לנושאים שונים. במאמר אעסוק בתוכנית המשרד לענייני גימלאים, בשמו החדש, לטיפול בזקנינו, להעביר את האחריות לעיריות, תוך נסיון להפריט חלק מהשרותים שינתנו לזקנים.
הנסיון הוא נסיון נואל, שמעיד הן על חוסר מחשבה והבנה במושגי יסוד כ"מדינה ואחריותה" או "הפרטה או הלאמה" מצד אחד, ומצד שני הוא מדאיג, כי הריח הפוליטי המפוקפק העולה ממנו הינו ריח חזק מדי והוא מעלה תהיות רבות באשר לרצינותה של התוכנית, ההגיון שבה ובכלל עולה השאלה: האם מי שמנסה כיום לטפל בזקנינו אכן מסוגל לעשות זאת?
לצערו של כותב מאמר זה, התשובה היא "לא" באופן חד משמעי. התוכנית שמתיימרת למפות את זקנינו מיותרת כבר מציון מטרתה הראשונה, קרי מיפוי הזקנים בערים השונות – למען השם, הרי קיים במשרד לענייני גימלאים מדור שלם המחזיק את נושא "האזרח הותיק" והמנפק את 750,000 התעודות לזקנינו – עצם החזקת המידע והרישום הינו מיפוי ואין צורך בביצוע מיפוי נוסף, אלא אם כן, כפי שציינתי ברישא של דברי מסתתרת תחבולה פוליטית של עשיית הון פוליטי על בסיס מיפויים של תומכים פוטנציאליים לראשי המשרד הנוכחיים? האמנם?
התוכנית מתיימרת לתת לעיריות את הטיפול בזקנים ובכך קיימת כאן התנערות מאחריותה של המדינה תוך הפעלת מעמסה נוספת על כתפי העיריות, שלא תוכלנה לעמוד בנטל כזה ומכאן שהנזק יהיה לזקן ומשפחתו!!!
בנוסף לכך, הרמיזה הגלויה, בתוכנית, להפרטת שרותים לזקנים היא לעג לרש לכל אלו הלוחמים, לדוגמה, באי הפרטת בית האבות הסיעודי לנפגעי נפש ניצולי השואה בפרדסיה – אסור ולא ניתן לבצע הפרטה של השרותים לזקנים כמו שרותי הסיעוד האחרים תוך הבנה שבכך אנחנו פוגעים ב"חוליה החלשה" ב"שרשרת המזון" בחברה הישראלית, קרי בהורים שלנו – אין ואסור להפריט את השרותים לאנשים אלו (ראה את המחאה החברתית שכנראה אינה מובנת לכולנו).
הכתובת היחידה עבורם צריכה להיות המדינה ולא עיריה כזו או אחרת, או נציג של התוכנית בעיריה (זו בעצם ההוצאה התקציבית המתוכננת וזו כוונתם האמיתית של "הוגי" התוכנית שהינו, כנראה, קוניוקטורה פוליטית של סגנית שר כזו או אחרת).
המשרד לענייני גימלאים ראוי שיאבק על מימוש האינטגרציה כרעיון יסוד, בריכוז כלל סמכויות הטיפול בזקן הנמצאת במשרדי הרווחה, הבריאות, ביטוח לאומי, ניצולי השואה וגם חינוך מבוגרים, אליו למשרד, ולא יעודד סגרגציה – ביזור יתר של השרותים לזקן, שגם היום כבר מפוזרים, שלא לצורך, בעשרות משרדים שונים, ואת זה יש לעשות, עם לב ונשמה, עם חזון ועם מקצועיות, שהיום נעדרת מהמתיימרים לנהל את הנושא החשוב הזה תחת הסיסמה המאד ברורה: "אל תשליכני לעת זיקנה". זה לא מנטרה מ"כוכב נולד". זה אנחנו וחיינו.
הכותב הוא ד"ר אבי ביצור, סא"ל במילואים, לשעבר סמח"ט צנחנים, רע"ן ביצורים ומפקד ביה"ס לאב"כ. מנכ"ל המשרד לענייני גימלאים בממשלת ישראל לשעבר, מרצה בכיר במחלקה למדעי המדינה בבר-אילן, ובתוכנית לחברה, בטחון והגנת העורף במכללה האקדמית בית-ברל, וראש ביה"ס למינהל ציבורי במכללת רחובות.
קישורים:
האחריות לזקנינו - למי? למדינה, לעמותה או לעיריה? מאמר זה נכתב בעקבות פרסום תוכנית המשרד לענייני גמלאים בנושא הטיפול בזיקנה
אחת הרעות החולות של מערכת שלטונית ש"פשטה את הרגל", הינה הנסיון, לעיתים הבלתי פוסק, להעביר את האחריות לנושאים מסויימים משטח השיפוט של המדינה למקומות אחרים, שבם, לכאורה, ינתן לנושאים אלו טיפול טוב יותר, אמין יותר, מקצועי ומסור יותר.
הדוגמאות הבולטות הינן העמותות למיניהן, המשמשות כתחליף למשרד הרווחה, דרך משל, כמו אלו"ט המנסה ללא הצלחה לטפל בילדינו האוטיסטים במקום משרד הרווחה, או הנסיון להטיל על העיריות, כ"לבנת היסוד במערכת שלטונית" את האחריות לנושאים שונים. במאמר אעסוק בתוכנית המשרד לענייני גימלאים, בשמו החדש, לטיפול בזקנינו, להעביר את האחריות לעיריות, תוך נסיון להפריט חלק מהשרותים שינתנו לזקנים.
הנסיון הוא נסיון נואל, שמעיד הן על חוסר מחשבה והבנה במושגי יסוד כ"מדינה ואחריותה" או "הפרטה או הלאמה" מצד אחד, ומצד שני הוא מדאיג, כי הריח הפוליטי המפוקפק העולה ממנו הינו ריח חזק מדי והוא מעלה תהיות רבות באשר לרצינותה של התוכנית, ההגיון שבה ובכלל עולה השאלה: האם מי שמנסה כיום לטפל בזקנינו אכן מסוגל לעשות זאת?
לצערו של כותב מאמר זה, התשובה היא "לא" באופן חד משמעי. התוכנית שמתיימרת למפות את זקנינו מיותרת כבר מציון מטרתה הראשונה, קרי מיפוי הזקנים בערים השונות – למען השם, הרי קיים במשרד לענייני גימלאים מדור שלם המחזיק את נושא "האזרח הותיק" והמנפק את 750,000 התעודות לזקנינו – עצם החזקת המידע והרישום הינו מיפוי ואין צורך בביצוע מיפוי נוסף, אלא אם כן, כפי שציינתי ברישא של דברי מסתתרת תחבולה פוליטית של עשיית הון פוליטי על בסיס מיפויים של תומכים פוטנציאליים לראשי המשרד הנוכחיים? האמנם?
התוכנית מתיימרת לתת לעיריות את הטיפול בזקנים ובכך קיימת כאן התנערות מאחריותה של המדינה תוך הפעלת מעמסה נוספת על כתפי העיריות, שלא תוכלנה לעמוד בנטל כזה ומכאן שהנזק יהיה לזקן ומשפחתו!!!
בנוסף לכך, הרמיזה הגלויה, בתוכנית, להפרטת שרותים לזקנים היא לעג לרש לכל אלו הלוחמים, לדוגמה, באי הפרטת בית האבות הסיעודי לנפגעי נפש ניצולי השואה בפרדסיה – אסור ולא ניתן לבצע הפרטה של השרותים לזקנים כמו שרותי הסיעוד האחרים תוך הבנה שבכך אנחנו פוגעים ב"חוליה החלשה" ב"שרשרת המזון" בחברה הישראלית, קרי בהורים שלנו – אין ואסור להפריט את השרותים לאנשים אלו (ראה את המחאה החברתית שכנראה אינה מובנת לכולנו).
הכתובת היחידה עבורם צריכה להיות המדינה ולא עיריה כזו או אחרת, או נציג של התוכנית בעיריה (זו בעצם ההוצאה התקציבית המתוכננת וזו כוונתם האמיתית של "הוגי" התוכנית שהינו, כנראה, קוניוקטורה פוליטית של סגנית שר כזו או אחרת).
המשרד לענייני גימלאים ראוי שיאבק על מימוש האינטגרציה כרעיון יסוד, בריכוז כלל סמכויות הטיפול בזקן הנמצאת במשרדי הרווחה, הבריאות, ביטוח לאומי, ניצולי השואה וגם חינוך מבוגרים, אליו למשרד, ולא יעודד סגרגציה – ביזור יתר של השרותים לזקן, שגם היום כבר מפוזרים, שלא לצורך, בעשרות משרדים שונים, ואת זה יש לעשות, עם לב ונשמה, עם חזון ועם מקצועיות, שהיום נעדרת מהמתיימרים לנהל את הנושא החשוב הזה תחת הסיסמה המאד ברורה: "אל תשליכני לעת זיקנה". זה לא מנטרה מ"כוכב נולד". זה אנחנו וחיינו.
הכותב הוא ד"ר אבי ביצור, סא"ל במילואים, לשעבר סמח"ט צנחנים, רע"ן ביצורים ומפקד ביה"ס לאב"כ. מנכ"ל המשרד לענייני גימלאים בממשלת ישראל לשעבר, מרצה בכיר במחלקה למדעי המדינה בבר-אילן, ובתוכנית לחברה, בטחון והגנת העורף במכללה האקדמית בית-ברל, וראש ביה"ס למינהל ציבורי במכללת רחובות.
קישורים:
- בג"ץ בית הכלא - מעט מידי ומאוחר מידי , ynet , אריאנה מלמד , נובמבר 2009
- ראיון עם פרופ. סלונים נבו על מדיניות משרד הרווחה להוצאת ילדים מהבית
- הונאות משרד הרווחה - מדיניות מכוונת של הוצאת ילדים מהבית למשפחות אומנה, פנימיות פרטיות, מלכ"רים
- שופט העליון רובינשטיין מכה על חטא: "במדינת רווחה אסור להפריט את החוליות החלשות" - כנס באר שבע לילדים בסיכון פברואר 2010
- פשעי הרווחה והפסיכיאטריה - התעללות והזנחת ניצולי שואה בהוסטלים - ניצולים באפלה - ינואר 2011 - מדיניות משרד הרווחה מוזילה את השואה, ואת אזרחי מדינת ישראל. מתברר כי הפקידות ברשויות הרווחה לא רק פוגעים השכם וערב בפרט ובמשפחה "בשם טובת הילד" או "עבודת הקודש" ועוד כל מיני מונחים מעולם הפולחן, אלא גם מעלימים עין מהתעללות והזנחה במוסדות שאליהם השליכו אם האזרחים...
- ועדה לזכויות הילד או להוצאה בכפייה ילדים מביתם לפנימיות מופרטות - יוני 2010 - תחקיר מעריב על מעון מסילה חשף התעללות קשה בנערות החוסות. הנערות נכלאו למשך שעות ארוכות בצינוק המכונה "חדר בטוח" ללא מיטה חלון ותאורה בתנאים תת אנושיים. חוסה במעון העידה: "לפעמים כשנכנסתי לחדר הבטוח, היה שתן על הרצפה וקיא של הבנות מלפניי. לפעמים את חייבת לעשות שם פיפי, פשוט אין לך ברירה. מחזיקים אותך שם בלי שירותים, והמדריכים מוציאים אותך רק אחרי כמה זמן. אני הייתי שם 48 שעות, ורק אחרי שעות הוציאו אותי לשירותים"...
- נשיאת בית משפט לנוער השופטת גלית מור ויגוצקי ופאנל "השמה מיטבית של ילדים - תהליך קבלת החלטות" - כשלים עיקריים - במהלך מאי 2010 התקיים פאנל בנושא "השמה מיטבית של ילדים - תהליך קבלת החלטות" (ראה תמונת כתבה בהמשך הדף) בשיתוף משרד הרווחה, "אשלים" ועמותות פנימיות והאומנה, ונשיאת בית משפט לנוער השופטת גלית מור ויגוצקי. בפאנל קיימים מספר ליקויים, המעמידים את התועלת מול נזק שבו בספק...
- למדינת ישראל אין מושג מה קורה במעונות הרווחה המופרטים - אוגוסט 2007 - מכתב של עובדת סוציאלית לשר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג בעניין הפרטת מוסדות חוסים במשרד הרווחה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה