המדינה עירערה על זיכוי פסיכיאטר הילדים ד"ר מרסלו שפיץ - בית חולים נהריה - "הדרכת בילד", ממעשה מגונה בנער

אוגוסט 2007
הפסיכיאטר ד"ר מרסלו שפיץ המשמש מנהל מחלקת אשפוז פסיכיאטרי לילדים המכונה "הדרכת הילד" - בית חולים נהריה, הואשם בעבר בהאשמות חמורות, אך זוכה מחמת הספק. המדינה אף עירערה לבית המשפט העליון בעניינו.

להלן הכתבה המדינה עירערה על זיכוי פסיכיאטר הילדים ד"ר מרסלו שפיץ ממעשה מגונה בנער , אוגוסט 2007 , הארץ
.
פרקליטות המדינה עירערה אתמול (חמישי) לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, לזכות את הד"ר מרסלו שפיץ, פסיכיאטר ילדים ונוער, מעבירות של מעשים מגונים בקטין. בעקבות הערעור ייתכן שיוטלו מגבלות על עבודתו של שפיץ ועל רשיונו לעיסוק ברפואה. לאחר זיכויו הודיעו משרד הבריאות ונציבות שירות המדינה כי ישקלו מחדש את החלטתם להשיבו לעבודה אם יוגש ערעור.
.

פסיכיאטר ד"ר מרסלו שפיץ

מרסלו שפיץ - האשמות חמורות

שפיץ מואשם כי ב-1999 בעת שהנער, בן 15, אושפז במחלקה, נהג להניח את ידו של הנער על אזור חלציו ואת ידו שלו על חלציו של הנער, מעל לבגדים; הצמיד את ראשו של המתלונן לאזור חלציו, ואת פיו לאזור חלציו של הנער; ואף הורה לנער המטופל לקום, הצמיד אותו כשפניו לשולחן, נצמד למתלונן עם אגן ירכיו כשהוא נוגע באבר מינו מעל לבגדים ומניע את אגו בצמוד לישבנו של הנער. המדינה מציינת בערעור, כי כל שופטי המחוזי התרשמו שהמתלונן אמין, שלא היה במצב פסיכוטי, ושלא סבל ממחשבות שווא. ? בניגוד למה שטען שפיץ.

שופטי בית המשפט המחוזי זיכו שפיץ מחמת הספק ברוב דעות של שני שופטים נגד אחד. הם קבעו כי ייתכן שמצבו הנפשי הרעוע של הנער ורצונו העז להשתחרר מאשפוז גרמו לו לבנות גרסה מפלילה שהוא עצמו האמין בה, או שהנער פירש באופן מוטעה את המעשים שביצע בו שפיץ. השופטים העלו כמה ספקות, ובהם - העובדה שלפי גרסת הנער, המעשים נעשו בחדר שלא היה נעול, בעת שאמו של המתלונן המתינה לו מחוץ לחדר וכן שהנער סיפר לאמו על המעשים רק לאחר התקרית החמורה ביותר.

בערעור נטען כי בית המשפט התעלם מהעובדה שמרסלו שפיץ שיקר שקר בוטה בעדותו בעניין מהותי, כשטען כי איבחן את הנער כמי שנמצא במצב פסיכוטי וסובל ממחשבות שווא ? בניגוד למה שנכתב ברישומים הרפואיים שלו ושל שאר הרופאים שטיפלו בנער. המדינה אף טוענת כי הפער העצום בין התלונה לבין גרסתו של שפיץ, שהעיד שלעיתים שם יד על כתפו של המתלונן ולעתים על ברכו, אינו פער שניתן לגשר עליו באמצעות הסבר של טעות בפרשנות.

בערעור נטען כי אין כל מקום לספקות אלה. בנוגע לעיכוב בהגשת התלונה נטען כי הדבר אופייני לקורבנות עבירות מין. הנער אמר בעדותו שבטח ברופאו, ולא האמין שינצל אותו: "הייתי במצב של מבוכה וקיפאון, מאוד בטחתי בו באותה תקופה ראיתי בו מישהו שיכול לעזור לי. אמא שלי גם אמרה שהוא רופא טוב ויעזור לי, ולא יכולתי להאמין שרופא יכול לעשות כזה דבר", העיד הנער, "פחדתי להגיד למישהו כי חשבתי שהוא יעזוב אותי ולא ירצה לטפל בי." הוא גם סיפר שהיה נבוך לספר על המעשים, ורק בהדרגה הבין שמדובר במעשים מיניים. בערעור נטען, כי סביר שהנער העדיף שלא לפרש את המעשים כבעלי קונוטציה מינית, והתלונן בפני אמו רק לאחר האירוע האחרון, שהיה החמור מכולם.

כן נטען, כי המעשים בוצעו מאחורי דלתות סגורות, כאשר לא היתה לאיש סיבה להיכנס ולהפריע להם, ולעתים אף מאחורי דלת נעולה; וכן שהיו כאלה שאפשר להפסיקם מיד בלא לעורר חשד, ולכן ייתכן שהתרחשו, ולא היו כרוכים בסיכון רב לנאשם.

קישורים:

• יותלה רישיון הפסיכיאטר המואשם בהטרדה מינית , news1 , מאי 2006
• פשעי הפסיכיאטריה והרווחה - מונולוג של נערה נמלטת - חלק א , חלק ב , חנה איסלר , אוקטובר 2009
• המראת חירום - סיפורה של נערה מצטיינת, בת לאם חד הורית בכרמיאל, שנרדפה ע"י הרווחה ואושפזה בכפייה במחלקה פסיכיאטרית, עד שנאלצה לברוח מהארץ - חלק א , חלק ב , חלק ג , חלק ד , חלק ה