27.07.2017 - עצרת מחאה בוייצמן 1 תל אביב על נעצרם הממושך (כ- 5 חודשים) של הבלוגרים לורי שם טוב, מוטי לייבל ועו"ד צבי זר על פרסומים לכאורה שפרסמו ברשת האינטרנט על שופטים , עובדים סוציאליים, ...
מדף פייסבוק יוסף צ'רניק 30.07.2017: * הפעם הראשונה שעקבתי בפירוט אחרי הפעילות של מוטי ולורי הייתה בקשר לאשפוז הפסיכיאטרי הכפוי של ז'ואל בן סימון, שהפגינה נגד שחיתות בית המשפט לענייני משפחה י-ם. והתיקים שלה מראים על פשיעה מאורגנת של שופטי בית המשפט לענייני משפחה י-ם - בראש ובראשונה השופט מנחם הכהן. * התנהלות מערכת המשפט לאחר המעצר של לורי ומוטי סיפקה אוסף אירועים המתעדים את שחיתות המערכת, בראש ובראשונה: א) החזקתו של מוטי בבור שחור במרתפי סלמה בת"א - במטרה לסחוט הודאה תחת תנאים שנחשבים לעינויים. ב) ההונאה תוך שיתוף פעולה של התביעה והשופט בני שגיא בעניין שני מסמכים שונים של כתב האישום. ומי מחפה על שחיתות השופטים ומונע כל חקירה??? היועמ"ש אביחי מנדבליט כמובן!!!
יולי 2017 - ראיון מיוני 2012 שבו הוכרז על סגירת בית סוהר נווה תרצה הישן והעברתו למקום אחר, מה שלא יצא לפועל עד עצםהיום הזה. מדובר בבית סוהר מיושן שבו חיות האסירות בצפיפות ועובדות השפלות. בבית הסוהר אין מיון בין אסירות על עבירות שונות, כך שהמקום משמש "אולפנה" לאסירות על עבירות קלות.
מתוך סטטוס פייסבוק - יעקב בן יששכר מה- 25 ליולי 2017
לכבוד : יח"ס היחידה לחקירת סוהרים העתק :לוועדה לזכויות הילד יפעת שאשה ביטון הנדון : אירוע מיום ה 24.7.2017 כאשר בכלא נווה תרצה נרצח תינוק ע"י אנשי שב"ס : 1. ביום 24.7.2017 היה אירוע בבית הכלא נווה תירצה בו נעשה שימוש בגז מדמיע . 2. השימוש בגז היה ללא כול צורך וכתוצאה נפגעה ממנו אישה הרה שעד ליום זה לא טופלה למרות שהפילה את וולדה . 3. האירוע דווח ע"י לורי שם טוב אשר עצורה במקום וכתוצאה מכך היא הועברה לענישה בצינוק . 4. מנהלת הכלא מטייחת את הקורה במקום ומתנכלת לאסירות ,והעצורות . מבוקש : א. להורות על חקירה במקום . ב. להשעות את מנהלת המתחם שרה פרידמן . בכבוד רב
כאן , רשת ב עם קרן נויבך , 17.07.2017 - התנאים הבלתי אפשריים של האסירות בכלא נווה תרצה. תאים קטנים, מחנק. אין מאווררים ובכלל קשה לנשום. עכשיו הגיעה העתירה עו"ד גיל שפירא, מנהל המחלקה לייצוג אסירים בסנגוריה הציבורית, ועו"ד גונן בן יצחק מספרים לקרן נויבך על חיי האסירות בכלא.
הוא רוצה שתזדעזעו, שמשהו ישתנה. ל', בן 17, מתאר בשיחה מצמררת את הזוועות שעבר בכלא "אופק" - ולבקשת ynet הותר לפרסם כי הותקף אחרי ששופטים הפצירו בשב"ס להשגיח עליו במיוחד. "שמו אותי בכוונה מול מי שחתך אותי. שאסבול. פעם כבלו למיטה בלי מזרן 11 שעות". שב"ס: התלונה בחקירה, אין בסיס לטענות על יחס הסוהרים
כאשר השתחרר ל' בן ה-17 מכלא אופק הוא החליט שלשם הוא לא חוזר יותר. הוא לא יהיה מאחורי סורג ובריח. תחת השגחת הסוהרים הוא סבל מאלימות מזעזעת, ולפי תלונתו גם מתקיפה מינית קשה. בצעד נדיר, ל' החליט להתראיין בתקווה שדבריו יוכלו לעזור לאלה שנמצאים עכשיו בתא, או בידוד, או כבולים למיטה. בכלא אופק הוא הקפיד לנהל יומן. ל', נער מוכשר ושקט, אפילו צייר. אבל הוא נאלץ להשאיר את הזיכרונות האלה מאחור. "בשב"ס לקחו את היומן והציורים". אחד הציורים האהובים עליו היה זה של פנתר. "אני מצייר רק כשעובר עליי משהו. היום זה בעיה להחזיק עיפרון. הפנתר שציירתי באופק רץ ובורח, מאחוריו יש הרים ושמש. בצד השני גשם, רוח מסתובבת ועפר. הוא בורח כמו שאני רציתי לברוח. הפנים שלו פנו לצד של השמש אבל הוא רץ לצד האחר. אפשר היה לראות שהוא ממש נלחם".
ל', כמו אותו פנתר, מנסה להשאיר מאחוריו את הצד האפל של חייו. לפני כשנה הוא נעצר ונידון למאסר בגין גניבה. בראיון ל-ynet הוא מנסה לשחזר את הרישומים שלו בכלא אופק, שטרם הוחזרו. מתוקף היותו קטין, ההליכים המשפטיים בעניינו התנהלו בדלתיים סגורות. לבקשת ynet, באמצעות עו"ד ירון חנין ממשרד ליבליך מוזר, הפרשה הקשה הותרה לפרסום.
התפרים בראשו של ל' אחרי התקיפה בכלא אופק
את קרקפתו של ל' מעטרת צלקת אדומה שהשיער הבלונדיני היפה שלו כבר מכסה, זכר לתקיפה הקשה שעבר. זו הייתה הפעם השניה בתקופת מעצרו שהותקף. בפעם עבר לדבריו תקיפה מינית קשה, ובית משפט לנוער בבאר שבע הורה מפורשות לשב"ס לשמור עליו. זה לא קרה.
התקיפה המינית שהוא מתאר, בשקט אך באופן עקבי, הייתה בתקופת המעצר. "הם היו שניים. קשרו אותי, את הידיים", הוא מספר במונולוג קשה. "זה התחיל באלימות. בערך 20 דקות של מכות עם מגב וכיסאות. זה היה אני לבד מולם עם חצי מגב ביד, אחרי ששברו לי אותו על הכתף. הסוהרים היו באותו זמן ביומן. היה אסיר אחר שעמד בדלת והסתיר הכול. כשהייתי על הרצפה הם באו וקשרו אותי, עם חוט כזה של מצעים שהם פרמו. ואז התחיל מה שהיה... התקיפה המינית. "הם לקחו אותי הצידה, לצד של השירותים. ניסיתי להתנגד. התעלפתי כמה פעמים. הייתי על הבטן. אחד ישב עליי על העורף והשני...". ל' לא מפרט על אודות התקיפה הקשה. ניכר כי קשה לו לדבר על המקרה. "אחר כך כשהם (הסוהרים) ראו הם באו, לחצו (על לחצן) מצוקה והפרידו. כשהסוהר בא השתחררתי מהקשר וחזרתי למכות. רציתי שהוא ישים לב. ואז הכניסו אותי לבידוד.
"כשדיברתי עם עורכת הדין שלי אמרתי לה שאני לא כמו כולם פה. אני במחשבה שונה מהם. הרגשתי שהם לא כמוני. שפת הדיבור שלהם, ההתנהגות שלהם. לא הייתי מתחבר לזה", הוא נזכר. "כשהגעתי לכלא בפעם הראשונה ממש נבהלתי. כל אחד ממש מתחרה בשני. ההוא יותר גבר מזה. ההוא הרביץ לזה. אני לא אלים. אז לא הסתדרתי בכלל במקום הזה".
כלא אופק. "אתה מתבגר שם. לומד לסבול. אני לא יודע למה בנאדם צריך ללמוד לסבול" (צילום: עידו ארז)
הסוהרים עושים מהתקיפה צחוק
האלימות שהייתה זרה לל', נער בעל בעיות התנהגות וקשיי הסתגלות, היא דרך חיים לא רק של חבריו לכלא אלא גם, לדבריו, של הסוהרים עצמם. בין אם מדובר באלימות פיזית או נפשית כלפי הנערים שבהם עליהם לטפל ועליהם נדרשו להשגיח. לאחר שהותקף מינית ובית המשפט הורה לשב"ס לשמור עליו, ל' הותקף שוב. הפעם, חתכו לו את הראש. הוא פונה לבית החולים מאיר וקרקפתו נתפרה. לאימא שלו איש לא הודיע על התקיפה. רק אחרי שכבר היה בדרך בחזרה לכלא, נזכרו לעדכן אותה.
"הסוהרים היו אוהבים להסית את האסירים אחד נגד השני. אחרי שחתכו אותי שמו אותי בתא חלון מול חלון עם זה שהתלוננתי נגדו על החתך. שתסבול. הוא דיבר איתי. בעיקר קילל, קרא לי מלשין. כל מיני דברים כאלה".
מעבר להתעללות הנפשית הזו, ל' מספר כי אסירים שהותקפו מינית זכו לזלזול במקום לתמיכה. "הסוהרים מספרים את זה חופשי. נגיד קורה משהו, הם הולכים לאגף אחר ומספרים לאסירים וצוחקים על האסיר שעבר פגיעה. ראיתי את זה מהצד. בא סוהר בספירת סורגים ואמר 'לא מספיק לך צד אחד? תרצה גם צד שני?' כשהוא מתכוון לצלקת. או שהיו צוחקים על הפגיעה המינית. אומרים קיבלת יפה? הרגשתי שאני לא יכול לעשות נגדם כלום. מה אני יכול לעשות".
על הפגיעה שחווה סיפר לסוהרים. "אבל לא עשו עם זה שום דבר. הסוהרים עושים מזה צחוק. הם צוחקים עלינו, מסתלבטים. זה הזוי. יש הרגשה שבאים לעבוד בבית סוהר של קטינים כדי שיהיה להם כוח".
לאחר התקיפה השנייה שעבר הגיש עו"ד אדיר בן לולו מהסנגוריה הציבורית בקשה דחופה לבית משפט השלום לנוער בבאר שבע לשחררו ממעצר, למסגרת שבה לא יפגעו בו. שופט בית המשפט לנוער אבו פריחה קבע כי "שוכנעתי כי החבלה אשר נגרמה לנאשם אינה חמורה כפי שצוין בבקשה". כמו כן, החליט כי אם יקיימו דיונים רבים מדי בעניינו של ל', הדבר עלול לחבל בהבאתו לראיון באחת המסגרות הטיפוליות שביקשו שייקלט בהם, "ובכך לתרום להגדלת הסיכויים להמשך שהותו במעצר".
"התרענו כי חזרתו לכלא תסכן את חייו, אך בית משפט סבר כי כליאתו עדיפה על דרך הטיפול החלופית שהוצעה", אמר עו"ד בן לולו. "על אף ההנחיה הברורה להשגחה עליו - שב"ס התרשל בשמירה על חייו, ותוך זמן קצר הוא הותקף שוב".
"ניסו להוריד אותי מתביעה"
הצלקת הכעורה עדיין מטרידה את ל', והוא לא רוצה שיבחינו בה. "כשסירבתי להסתפר שללו לי 30 יום קנטינה ונתנו לי חמישה ימי בידוד. אין לי מושג למה עשו לי את זה. אולי בגלל התביעה". ל' סבור כי בגלל שבשב"ס ניסו להניאו מנקיטת צעדים משפטיים. כיום הוא פועל באמצעות עו"ד אוהד פריאל לתבוע את שב"ס. "מפקד בית הסוהר, אין לי מושג איך הוא ידע אז, התחיל לדבר איתי ולנסות להוריד אותי מזה. הוא ניסה להחתים אותי על מסמך שהיה לי טוב בבית הסוהר ושאין לי שום תביעות נגד שב"ס, בלי לומר לי מה כתוב שם. לא חתמתי. הוא הביא עדים שיאמרו שאמרתי שהיה לי טוב ואמר שהתביעה רק תפגע בי".
יחס כזה, וניסיון לכאורה להסתיר את המתנהל מאחורי כותלי הכלא, לא היה חריג, טוען ל'. "פעם אחת רציתי ללכת ליאח"ס (היחידה הארצית לחקירות סוהרים) כשתקף אותי סוהר עם אלה. בא אליי סגן מפקד הכלא ואמר שזה רק יפגע בי ולא ייצא מזה כלום, שיהיה לי קשה פה. אז לא הגשתי תלונה. פחדתי להגיש. שאלתי אותו באיזה קטע זה יפגע בי, והוא אמר שאני אפסיד בזה ושהם יותר חזקים ממני".
כבילה של 11 שעות ברצף על מיטה בלי מזרון
לפי דו"ח הסנגוריה הציבורית לשנת 2016, קטינים מוחזקים בבידוד שלא לצורך בכלא אופק. שהייה בתנאי בידוד והפרדה עשויה להיות הרסנית עבור קטינים, ומחקרים מצביעים על כך שיש בה להביא להגברת שיעור המקרים של דיכאון ופגיעה עצמית. החזקתו של כלוא קטין בתנאי הפרדה פוגעת אנושות ביכולת לטפל בו, לשקמו ולשלבו בפעילות חינוך או פנאי, כמתחייב על פי חוק הנוער. בנוסף, נמצא כי ביומן הכבילה תועדו שני מקרים בהם נכבלו קטינים למיטה למשך תקופות ארוכות. באירוע אחד נכבלו שני קטינים למיטה למשך 37 שעות, בעקבות אירוע הצתה.
"הייתי פעם אחת כבול למיטה בכלא 11 שעות ברציפות", מספר ל'. "איתי היה עוד אסיר כבול. אותי כבלו הצידה, ככה שלא יכולתי לזוז. נתנו לי מכות בצלעות. ארבעה חודשים אחר כך הצלעות עדיין כאבו. נרדם לי חצי מהגוף. מרוב קור זרימת הדם נעצרה. הייתי עם בגדים קצרים, על מיטה בלי מזרן. הורידו לי את הנעליים והגרביים והידקו את האזיקים ככה שזה צבט לי את העור".
הכבילה הגיעה, לדבריו, כעונש על שהצית נייר טישו עם סיגריה. "יום למחרת כשהחזירו אותי לתא שמו אותי בתא אחר, שהיה שרוף. בלי טלוויזיה, בלי כלום. נתנו לי לישון על מזרן רטוב, לא שלי. לקחו לי את המצעים והבגדים. ביקשתי מאחרים שייתנו לי. היו תקופות שגם תחתונים לא היה לי שם".
קטינים רבים ב"אופק", מסבירים בסנגוריה, מוצאים עצמם בבידוד כאמצעי ענישה לתקופה של בין יום לחמישה ימים בכל פעם. כל זה קורה בזמן שבעולם המערבי המגמה היא ביטול הליך הבידוד כאמצעי ענישה לקטינים, בשל הנזקים הנפשיים. "הבנאדם שבנה את הבידוד ידע טוב מאוד מה הוא בונה", אומר ל'. "בבידוד יש מיטת ברזל ואין חלונות. הם סגורים ככה שאתה לא יכול לפתוח אותם, עם חתיכת פלסטיק, ככה שבבוקר השמש מעירה אותך. בערב שמים לך מזרון ובספירת בוקר לוקחים לך אותו. אין שם ספר ולא מחברת. אין כלום. יש שירותים ומקלחת עם מים קפואים. מעל הניאגרה יש ברזיה, ככה שאתה ממש שותה מהאסלה. מלוכלך שם ויש ג'וקים בכל פינה".
בכלא תמיד יש מקום - אבל מה לגבי המחיר?
נערים כמו ל', שעברו בכלא אופק, לא מרבים לדבר על החוויות שלהם משם. באומץ, הוא מקווה כי מי שיקרא את הדברים יזדעזע וידרוש שינוי. "מה שמטריד במקרה של ל', זה שהוא מציף את המצוקות של רבים המוחזקים בכלא אופק", אומר עו"ד נטע פת, שייצגה אותו. "כמי שמייצגת קטינים רבים, אני מרגישה שקיים דיסוננס בין התפיסה השיפוטית לכליאה - שלפיה היא יכולה אפילו להגן על נער בשנות ההתבגרות הקשות והסוערות, ולספק מסגרת מכילה וארוחה חמה - כאשר בפועל הכליאה מחריפה ומייצרת נזק בלתי הפיך לחייהם של נערים רבים.
"דמיינו עשרות רבות של בני נוער, כולם בעלי סיפור חיים לא פשוט, ולעתים בעקבות נסיבות חיים אומללות, מוחזקים בתוך מתקן כליאה שמור ביותר, מבלי לצאת לחופשות ועם חלון צר ומסורג לחיים שבחוץ. הם לא יכולים לקחת לעצמם קערת קורנפלקס כשהם רעבים, וגם לא להתקשר לאימא כשהם עצובים. המקרה של ל' ממחיש זאת היטב. הוא נפגע במקום שהיה אמור להגן ולשמור עליו. זה מייצר משבר אמון עצום בעולם. חייבים להקים מסגרות לקטינים בעלי קשיים נפשיים, לאפשר קליטה במסגרות ראויות בלי צורך להמתין חודשים. בכלא הרי יש תמיד מקום, אבל מה לגבי המחיר"?
כלא אופק. לסוהים המצולמים אין קשר לכתבה (צילום: עידו ארז)
ל' הוא נער רזה ועדין, שאיבד יותר מ-10 ק"ג בזמן שהותו ב"אופק". לדבריו, "היום קשה לי להיות רעב. אני מרגיש שאני צריך משהו בבטן. ב'אופק' כל פעם הייתי ישן עם בטן ריקה ומקרקרת. האוכל קר. קפוא כאילו זה אבנים. זה מים למאכל. קשה ואי אפשר להסביר את זה. אכלתי המון לחם כי לא הייתה לי ברירה. וגם הלחם שאכלתי לא תמיד היה הכי טרי".
הסטטיסטיקה מראה על כ-70% חזרה לכלא לאחר השחרור, אבל ל' בטוח שלו זה לא יקרה. "זה לא המקום שלי בכלל. כשעשיתי את העבירה זו הייתה טעות. אני לא רואה את עצמי עוד כמה שנים בתוך בית כלא או עושה עבירה פלילית".
הקושי של ל' במתן אמון בעולם מוסיף ומופיע לאורך כל הריאיון, כשהוא מספר שאחד הדברים שהכי הפתיעו אותו לא היה האכזריות בשב"ס, אלא האוזן הקשבת שמצא אצל עו"ד פת. "את נתת לי הרגשה שאני לא לבד", אמר. "זה היה ממש הרבה בשבילי שם. זה אפילו יותר מדי. זה כאילו שאתה מצפה שיקרו לך דברים - ודבר כזה אתה לא מצפה. אתה לא מצפה שלמישהו יהיה איכפת ממך, שמישהו יבין אותך, שתוכל לספר לו דבר ושמישהו יהיה לצידך ושלא יחשוב שאתה אומר שטויות". בנקודה הזו הוא מוחה דמעה.
"אתה יוצא מהכלא עם הרבה תובנות על החיים. חווית את החיים מהצד השני. ישבתי שם שנה, לבד. הייתה לי רק עזרה מבחוץ. זה חוסר אונים מוחלט. אתה מתבגר שם. לומד לסבול. אני לא יודע למה בנאדם צריך ללמוד לסבול. אבל זה גם סוג של משהו שלמדת".
- אתה כועס?
"ת'כלס אני כועס על המדינה הזו, שלא יכולה לעשות עם זה שום דבר. כלא זה מקום של מדינה. אני כועס גם על האנשים שם. זה לא דבר שיכול לעבור. מפקד בית הכלא זה דמות כזו שלא אשכח. גם כשאני אהיה סבא אזכר בכל זה. זה לא יעבור לי בחיים. אבל זה רק יחזק אותי. רק תחשבי מה קורה שם עכשיו. כל כמה שעות יש שם תקיפה".
עו"ד אדיר בן לולו, שייצג את ל' בהליך הפלילי
במועצה לשלום הילד פנו לשב"ס בעקבות המקרה של ל'. ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה, הסבירה כי לרשויות יש אחריות מלאה על שלומם של הקטנים, על הבריאות שלהם וחייהם. "צריך לעשות פה בדיקה רצינית אם ואיך התרחשו הדברים. אם התרחשו כשלים כל כך קשים - לבדוק אם מדובר ברשלנות. אם אין פיקוח כמו שצריך, אם התנאים הפיזיים לא מאפשרים הגנה, זה לא משהו שאפשר לקבל אותו, לחיות איתו".
שב"ס: הוא ממציא
בשירות בתי הסוהר מכחישים את הטענות שהעלה ל'. דוברת שב"ס חנה הרבסט-שכטר אמרה: "הדברים שהוא אומר הם שקרים. הוא ממציא. הדברים לא נכונים. שב"ס דוחה את טענות האסיר המשוחרר בדבר אלימות ויחס בלתי הולם שהופעלו נגדו בעת המאסר. לדברים שהועברו אלינו אין בסיס, אינם נהוגים בשום אופן בשב"ס ותמוה כי האסיר המשוחרר לא הגיש תלונה על הדברים החמורים שהתרחשו לכאורה, אותם הוא מספר. בבדיקה שערכנו לאור פניית הכתבת לא נמצאו תימוכין כלשהם לדברים".
"לאחר אירוע התקיפה הפיזית של האסיר באגף על ידי קטין אחר, נפתח תיק פלילי בגינו נידון התוקף לארבעה חודשי מאסר מצטברים. טענות האסיר בעניין התקיפה המינית שעבר לכאורה בכלא, במעצרו הקודם, הועברו לידי משטרת ישראל ונמצאים בחקירה.
"הסוהרים המשרתים בכלא אופק הינם אנשי מקצוע שעברו הכשרות מיוחדות המותאמות לעבודה מול נוער עברייני. שיקום האסירים ושמירה על כבודם וחייהם הוא ערך עליון עבור סגל שב"ס וביטחון הכלואים עומד לנגד עיניהם תמיד", נמסר.
מהנהלת בית המשפט נמסר במענה לשאלתנו מדוע הוחלט לשלוח את הקטין בחזרה לכלא שבו הותקף מינית כי "הוא טופל על ידי גורמים בכירים ביותר במערכת בתי המשפט, גורמי הטיפול הבכירים בשרות המבחן וכן על ידי מפקד כלא אופק על מנת למצוא הפתרון המתאים ביותר במקרה פרטני זה, הן מבחינת מוגנותו המירבית במהלך מעצרו והן מבחינת בדיקת חלופות למעצר".
יולי 2017 – השופט ארז יקואל הוא השופט הדן בעתירות אסיר שעניינן בקשות שמגישים אסירים ועצירים לבית משפט כדי לממש זכותם החוקתית והחוקית מאחורי סורג ובריח. לא קל לאסיר לממש את זכוותו בהיותו נתון למרותם של הסוהרים במחשכים בבתי הכלא. ארז יקואל משום מה דן בעתירות אלו במקומות סגורים בתוך בתי הכלא מה שמקשה את הגישה של אזרחים להיות נוכחים בעתירה ובכך פוגע בעיקרון יסוד פומביות הדיון. מתוך דף פייסבוק Moshe Halevi – בתאריך 12.07.2017 התקיים דיון עתירת העצירה לורי שם שעניינה עישון פסיבי בכפייה בחדרי המתנה של שב"ס בבית משפט מחוזי תל אביב. הדיון התקיים בשעות הצהריים המאוחרות במתקן הכליאה איילון, למרות שהיה קבוע לשעה 08:30 בבוקר. הדיון לא התקיים בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד. את קבוצת האסירות ובהן לורי, שנקבע להן דיון, הכניסו לכלוב מעבר, ללא שירותים ומים, כדי שימתינו לתורן לדיון. מדובר בכלובים שדומים לכלובים בגן החיות שבהם מעבירים את הקופים לטיפול רפואי. לורי הוצאה מהכלוב והוכנסה לחדר במתקן הכליאה איילון, שבו ישב השופט ארז יקואל. לורי מספרת שלא נתנו לה לדבר בדיון. השופט ארז יקואל, על פי דבריה, היה קצר רוח ולא נתן לה לדבר. תגובתה העניינית בכתב של הפרקליטות לעתירה של לורי, התקבלה רק היום, למרות הצהרות אנשי השב"ס בדיון המעצר אצל השופט הימן כאילו הוכנסה תגובה עניינית לנושא העישון בעתירה. בתום הדיון, כשהשופט יקואל מונע את זכות הטיעון בעל פה מלורי, היא נשלחה החוצה בחזרה, כאשר מסרבים לתת לה עותק מפרוטוקול הדיון. אסירות אחרות קיבלו העתק פרוטוקול של הדיון, אבל ללורי סירבו לתת עותק. השופט ארז יקואל אמר שיקבע דיון לאחרי פגרת בתי המשפט. עת"א 47169-05-17 שם טוב(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר
ביקורת של לשכת עורכי הדין הגדירה את התאים באגף ההפרדה בכלא בלתי ראויים למגורים. אסירה נכה נאלצת לזחול במדרגות בצאתה ובואה לתא בהיעדר הנגשה
ביקורת של נציג לשכת עורכי הדין בכלא נווה תרצה גילתה כשלים חמורים בתנאי הכליאה של הנשים בישראל. לפי הביקורת, אין בכלא תנאים המאפשרים לאסירה נכה לצאת מהאגף, והיא נאלצת לזחול במדרגות כדי לצאת ולהיכנס לתאה; באגף ההפרדה בכלא נמצאו התאים בלתי ראויים למגורי אדם, קטנים ביותר, חמים מאוד ובחלקם ללא אוורור של מזגן או מאוורר. עוד התברר כי אסירות בכלא סבלו מהאלימות של סוהרים כלפיהן.
נווה תרצה - מתקן שאינו ראוי לכליאת בני אדם
ב–23 לאוגוסט בא עו"ד לירן זילברמן לביקורת שגרתית בנווה תרצה וניסה לעמוד על תנאי האסירות. הוא ביקר ב"אגף סביון", המרכזי בכלא, שמאכלס ברובו את האסירות לאחר גזר הדין. שם הן מרצות את עונשן. הביקורת מצאה אסירה נכה, המרצה 18 מ–20 שנות מאסר, ומרותקת לכיסא גלגלים, במבנה שהגישה אליו היא מדרגות בלבד, ללא מעלית. האגף עצמו מצוי בקומה השנייה. לפי הביקורת, האסירה אינה יכולה לצאת מהאגף אלא אם היא זוחלת על בטנה או אחוריה בגרם המדרגות. בשיחה עמה אמרה האסירה שהיא נאלצת לעשות זאת חמש פעמים בשבוע. בבירור התגלה שבבית הסוהר יש רק תא מבודד שמונגש לנכים, אך אם האסירה תדרוש לקבלו, היא תהיה מבודדת משאר האסירות.
עוד גילתה הביקורת כי התנאים באגפי ההפרדה הופכים את התאים לבלתי ראויים למגורי אדם. התאים קטנים ביותר, עד שאדם בעל מבנה גוף בינוני ומעלה יתקשה להסתובב בהם במקומו על צירו. התאים חמים במידה קיצונית, ללא מזגן או מאוורר בחלקם. לפי הביקורת, תחזוקת תאי השירותים מחפירה, וחרקים ומזיקים רבים הסתובבו באגף.
אסירה שנציגי הביקורת שוחחו אתה אמרה שהיא מצויה באגף ההפרדה כבר "שנה ועשרה חודשים". אך לפי החוק, בידוד לתקופה של יותר מחצי שנה מחייב אישור בית משפט, וזה לא היה לשב"ס. הנהלת בית הסוהר טענה שלא מדובר בהפרדה, אלא באגף "רב תכליתי" ולכן לא מתבקש אישור מיוחד.
אסירות ששוחחו עם נציג לשכת עורכי הדין הועלו טענות קשות על אלימות סוהרים נגד אסירות, והדגישו מקרה חמור של אסירה אחת. האסירה, בת 20, מרצה עונשה על עבירות תעבורה. עו"ד זילברמן הבחין בחבלות קשות על פרק כף ידה. האסירה חששה לספר מה אירע לה אך בשיחה עם אסירות אחרות התברר שהיא הוכתה קשות, בכל גופה, שמשכו אותה בשערותיה וגררו אותה לאגף הבידוד. האסירה עצמה סיפרה כי הוכתה, אך נמנעה מלתאר בפרוטרוט מה אירע. לדבריה, היא נכבלה לילה שלם למיטתה והוכתה. בתגובה ביקש המבקר לראות יומן המתעד אסירות שנכבלו. נמצא שם שהאסירה צודקת בטענותיה על מספר השעות שנכבלה. אסירה אחרת טענה שהוכתה נמרצות ושראשה הוטח בקיר אגף ההפרדה. בשיחה עם מפקדת בית הסוהר, היא מסרה לעו"ד זילברמן שאכן היה אירוע כזה, שלא היה צריך לקרות, עם אחד הסוהרים, ושהסוהר הועבר לתפקיד אחר.
הביקורת ציינה עם זאת לשבח את סדנאות החינוך והעשרה בכלא.
בשב"ס דחו את טענות הדו"ח. בתגובה לעניין האסירה הנכה טענו כי "במחלקה הטיפולית נבנה תא המתאים לאסירות עם מוגבלויות, כולל התניידות בכיסא גלגלים בחדר, במקלחת ובשירותים. הוצע לאסירה כמה פעמים לעבור לאגף הטיפולית, אך היא סירבה לשהות באגף זה ולחלוק חדר עם אסירות נוספות". לגבי אגף ההפרדה נמסר ש"שיפוץ האגף ייבחן ב–2017". לגבי האלימות נגד האסירה בת ה–20 נמסר: "האסירה חתכה את כף ידה ונזקקה לטיפול רפואי במרפאה. קצין המשמרת וסמל משמר הגיעו לתא להוציאה לבדיקה, האסירה התנגדה והחלה לקלל ולהשתולל. בהתפרעות היא שברה את הברז במקלחת, פתחה את הברז והחלה להציף את התא במים. בשל התנגדותה היה צורך להוציאה מהתא תוך שימוש בכוח סביר".
עו"ד לירן זילברמן הופתע מתגובת שב"ס, לאור העובדה שמפקדת בית הסוהר ונציגים נוספים ליוו אותו בביקורת, ומסר ל"הארץ": "ערכתי ביקורת במספר בתי סוהר והתחושה מנווה תרצה היא של זעזוע עמוק הן מהתנאים הפיזיים והן מהאלימות הברורה שהופעלה כלפי אסירות. תגובת שב"ס מלמדת על כשל עמוק. טוב אם הגורמים הרלוונטיים יבדקו מה מתרחש שם".
באוגוסט השנה פורסם ב"הארץ" שהשר לביטחון פנים גלעד ארדן החליט להקפיא בניית כלא נשים חדש בדרום, אליו אמורות היו לעבור אסירות נווה תרצה.
המשרד לביטחון פנים מסר אתמול שהוא "מתכוון לבנות כלא חדש בדרום במקום נווה תרצה. גל הטרור אילץ את המשרד להשקיע סכומים גדולים בחיזוק המשטרה ופעילותה, אך ב–2017 תוקם קרן תקציבית לבינוי ושיפוץ בתי כלא והעברת נווה תרצה".
שופט מחוזי ששיקר ננזף על ידי נציב התלונות , טובה צימוקי, 05.07.17 , ynet
בדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה התבטא השופט ד"ר מנחם רניאל נגד העו"ד שטען לפניו: "מספיק דם עבר לך בין האצבעות בעיקרי הטיעון ושם כבר הגעת לקתרזיס שלך". השופט הכחיש כי אמר זאת, אך נציב התלונות נגד השופטים קבע ששיקר
שופט בית משפט המחוזי בחיפה, ד"ר מנחם רניאל, שיקר לנציב התלונות נגד שופטים אליעזר ריבלין והכחיש כי התבטא באופן חריג כלפי עורך דין שהופיע בפניו. כך נודע היום (ד') ל-ynet.
"מספיק דם עבר לך בין האצבעות בעיקרי הטיעון ושם כבר הגעת לקתרזיס שלך", אמר השופט המחוזי לעורך דין, בדיון שנערך בחודש פברואר האחרון. בבירור שנערך לו בפני הנציב ריבלין הכחיש השופט שאמר זאת, אך הנציב לא האמין לו. ממצאי התלונה הועברו לנשיאת בית המשפט העליון מרים נאור ולשרת המשפטים איילת שקד.
המתלונן עופר רון, עורך דין ותיק, העיד שמעולם לא נתקל בהתבטאות כזו משופט. כן ציין כי הוא אינו נמנה עם עורכי הדין המתלהמים והתוקפניים ולא הייתה כל סיבה להתפרצות הזעם של השופט כלפיו. הוא סבור כי השופט נוטר לו טינה בשל סכסוך שנתגלע ביניהם בעבר הרחוק, כשהשופט שימש עורך דין.
עורך הדין שהתלונן הגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול בכל הנוגע לדברים שעל פי הטענה אמר השופט. הבקשה נדחתה על ידי השופט שציין כי אין כל סבירות שאמר את הדברים המיוחסים לו. השופט גם לא מצא לנכון לבקש את תגובת הצדדים טרם שנתן את החלטתו בבקשה, וזאת בניגוד לחוק בתי המשפט, המחייב קבלת עמדת הצדדים בבקשה לתיקון פרוטוקול.
בתגובתו לתלונה מסר השופט, באשר לטענה על סכסוך ישן בינו ובין המתלונן, כי היחסים עם המתלונן לפי זכרונו היו ענייניים, למרות המחלוקת בין לקוחותיהם. אין זה נכון, ציין השופט, כי נטר טינה למתלונן וכי נוצרה ביניהם אווירה עויינת ובלתי נעימה. לדבריו, הוא לא אמר למתלונן את הדברים והפרוטוקול יוכיח זאת.
נציב התלונות ריבלין כתב בהחלטתו: "כבוד השופט התבטא כמיוחס לו בתלונה. הדברים היו לא במקומם, לא היו ראויים וסגנונם הבוטה חרג מן המותר בדיון המשפטי. התרשמות הצדדים במשפט הייתה כי כבוד השופט מתעמר במתלונן. צר לי שכבוד השופט נמנע מלקחת אחריות על הדברים הקשים שאותם אמר, והתכחש להם". השופט ננזף גם על כך שהכריע בבקשה לתיקון הפרוטוקול בלי לשמוע תחילה את עמדת הצד שכנגד.
הנציב מצא את התלונה מוצדקת בכל הנוגע להתבטאות החמורה של השופט ובכל הנוגע לאי שמיעת הצד שכנגד טרם מתן החלטה בבקשה לתיקון הפרוטוקול. "מהחומר שבפניו מצא הנציב לקבוע ללא היסוס כי השופט התבטא כמיוחס לו בתלונה. הדברים היו לא במקומם, לא היו ראויים וסגנונם הבוטה חרג מן המותר בדיון המשפטי. התרשמות הצדדים למשפט הייתה כי השופט מתעמר במתלונן. ייתכן שראוי היה להעיר למתלונן על סגנונו, אך בוודאי לא בדרך ובמילים שבחר השופט. יש להביע צער על שהשופט נמנע מלקחת אחריות על הדברים הקשים אותם אמר והתכחש להם".
שוב הגעתי היום ,לאחר מספר שבועות ,לביהמ"ש לדיון בהארכת מעצרה של לורי שם טוב עד תום ההליכים נגדה ושוב יוצא מוטרד מאד. מבלי להכנס לסוגיית סעיפי האישום שגם לא היתה נושא הדיון אני מוטרד ממה שנראה כהפרה בוטה וקשה של זכויות האדם והעציר שלה והזכות להליך הוגן. השופט אברהם היימן בחר בגישה פורמליסטית מאד. עוד לפני הטענות לשחרורה התבקש השופט להורות לשב"ס להגן על זכויות העציר של לורי והתחמק מלהכריע בהן אחת לאחת, אף על פי שהן אמורות להיות מובנות מאליהן. לורי ביקשה שלא יתקעו אותה שעות ארוכות בתא המעצר בבית המשפט עם נשים מעשנות ויהפכו אותה למעשנת פאסיבית, דבר שפוגע בבריאותה ונועד לשבור את רוחה. אני מבקש מהשופט להורות לשב"ס להקפיד על חוק מדינה , אמר הסניגור, ובכל זאת בחר השופט שלא להחליט גם בסוגיה הקטנה והאלמנטרית הזו ולתלות זאת בכך שהעצירה הגישה עתירת עציר לשב"ס שתתברר בהמשך. בינתיים שתחנק...
לא יודע כמה אדם חופשי שכשמחניק לו פשוט יכול לקום וללכת מצליח לדמיין כמה פגיעה הסיטואציה עבור מי שחירותו נשללה והוא תלוי כולו בחסדי אחרים שיכולים להתעמר בו כרצונם. אין לי ספק שהשופט נכשל בנקודה הזו. גם בשתי בקשות נוספות שלה, האחת קשורה בהפרת זכותה כעצורה שעוד לא נשפטה ללבוש בגדים אזרחיים ולא מדי שב"ס (עוד התעמרות שווא) והשניה לטיפול רפואי שלא מותאם לבעיה, בחר השופט שלא להכריע . הוא סומך ידו על השב"ס. אותו שב"ס שבלי סיבה חסם את מספר הטלפון של עורך דינה מטעם הסנגוריה ולא אפשר לה במשך מספרי ימים להיות בקשר איתו עד להוראת שופט כי יחדל מכך. סתם כי הוא יכול. אבל שופטים אוהבים להיות פקידים קטנים וטכניים ולא לצאת בביקרתיות והחומרה המתבקשת נגד זרועות ממסד אחרות הפוגעות כך בזכויות האדם והעציר של מי שנשפטים בפניהם. שיסבלו... וכל זה היה רק הפרומו לסיבה העיקרית לדיון. בקשתה של שם טוב לשחררה לחלופת מעצר בשל התמשכות ההליך המקדמי נגדה. לורי עצורה כבר מעל שלושה חודשים ועד היום לא הגיעו לעורך דינה כל חומרי החקירה הרבים שמחזיקים כחמישים אלף עמודים ותשעים ושמונה סעיפי אישום נגדה(!). רק לאחרונה הגיעה כמות משמעותית מהם, אך עדיין לא כולם , לעו"ד ולדבריו ידרשו לו לפחות שלושה חודשים להשתלט על החומר הרב. לכשיוכלו לדון בהאשמות יידרש גם לביהמ"ש זמן נכבד להתוודע אל הררי החומר. מדוע על מרשתי לשהות חודשים ארוכים במעצר מלא בכל הזמן הארוך והנסחב הזה? הוא הציג תקדימים בעליון של שחרורים לחלופות מעצר מול אישומים חמורים יותר כשהסתמנה התמשכות ההליך, הזכיר שמדובר במקרה הרע בשייימינג ברשתות, לא באלימות פיזית, כך שאיזו מסוכנות כבר יש שלא ניתן לאיין במעצר בית עם השגחה ראויה והחלטות כמו, איזור אלקטרוני או איסור כניסה לרשתות חברתיות . אבל השופט דחה את הבקשה ושם טוב תישאר במעצר מלא לפחות עד תחילת ספטמבר המועד בו יוכל עורך הדין שכבר גמא כ-5000 עמודים מתוך ים החומר לנסות לאמוד לביהמ"ש מתי יהיה מוכן לדיון. וכל הזמן הזה תישלל זכותה לחרות של נאשמת שברור שההליך נגדה יתארך מאד... בלי קשר לחומרת המעשים בהם היא מואשמת, יש כאן פגיעה חמורה בזכויות האדם והעציר שלה ושל חבריה הנידונים כעת בנפרד. וזה אמור להטריד כל אדם. זה מריח נקמנות , זה מריח הפחדה וזה בעיקר מריח דריסה בוטה. די בכל עיוותי הדין שהתקיימו לאורך כל ההליך הממושך הזה עד כה כדי לשחררה לביתה ולאפשר לה להגן על עצמה במשפטה מהבית תוך איון מסוכנות אפשרית, אם יש כזו. במקום זאת אי אפשר שלא לצאת מוטרד מאד. אפילו באימה... *קשה גם לא לומר מילה על כמות הכאב באולם. נשים וגברים שהם חלק מהמאבק המר הזה ושכל אחד מהם נושא את אסונו וצלקותיו. הלב יוצא אליהם מול מערכת שלא פעם דורסת לבלי הכר. אבל זה באמת לפוסט אחר...
