המאמר "הוא התינוק שלי - אבל המדינה לא מכירה בי כאמא" , ליאת רותם מלמד , ynet , יולי 2013
לפני כחודשיים הביאה לעולם ליטל ללזרי יחד עם בעלה את איתמר לאחר הליך פונדקאות ארוך ויקר בהודו. אך למרות שהוא בנם הביולוגי של שני ההורים, דבר שאף הוכח בבדיקת רקמות, המדינה לא מכירה בליטל כאם. "זה כואב, עצוב ובעיקר מקומם. מהיכן החוצפה להתעלם מהטבע ולהחליט החלטות כל כך מטופשות?", היא כותבת
כאשר עוסקים בנושא הקושי של זוגות בהליך הפונדקאות בהודו, לרוב מדברים על זוגות הומוסקסואליים ועל הסירוב של המדינה להכיר בשניהם כהורים לאחר החזרה עם הילדים לארץ. אך מתברר שזה ממש לא כך, וגם זוגות הטרוסקסואליים נתקלים בבעיה דומה - גם כאשר מדובר בעובר שנוצר מזרע וביצית שלהם, כלומר נושא את המטען הגנטי של שני ההורים.
פוסט שהעלתה בפייסבוק ליטל ללזרי, שלפני כחודשיים הביאה עם בן זוגה את בנם, איתמר, בהליך פונדקאות בהודו,
שופך אור על בעיה קשה: הכרה של המדינה באם, כאשר הליך הפונדקאות נעשה בחו"ל. היא מסבירה, בפשטות אך בכאב, כיצד נוצר מצב אבסורדי שבו למרות שהמדע הוכיח שהיא האם - היא אפילו לא יכולה לבצע פעולות עבור בנה מול מוסדות המדינה, כי היא אינה מכירה בה.
חשוב לציין כי סיפורה של ללזרי אינו ייחודי. המצב במדינה כיום, בכל הנוגע לפונדקאות בחו"ל, הינו שהאב נרשם כאב ביולוגי ברגע החזרה לארץ עם התינוק. האם, לעומת זאת, לא יכולה להירשם באופן אוטומטי והיא צריכה לעבור תהליכי אימוץ. ניתן לבטל את הליך האימוץ על ידי פנייה לבית המשפט, על מנת שיכיר בה כאם הביולוגית - אך זהו תהליך שאורך מספר שבועות עד חודשים.
"זמן רב שאני רוצה לשתף אתכם בחלק הפחות יפה של תהליך הפונדקאות, שהביא לי לעולם את איתמר האהוב שלי", היא כותבת. "עכשיו זה הכי כואב לי, אז אני משתפת. קחו רגע לקרוא, ואולי אפילו לשתף.
"איתמר נולד בהליך פונדקאות בהודו לפני חודשיים. את הזרע של בעלי והביצית שלי עירבבו מבעוד מועד ואני אפילו אחזתי בקשית עם העוברים, בדקתי טוב טוב את תעודת הזהות שלי וישנתי בשקט, בידיעה מוחלטת שאי אפשר לערבב לי שם ילד של מישהו אחר. על הבירוקרטיות כבר ידעתי מתחילת התהליך. מדובר בכמה צעדים שנעשים בהודו, ובמקביל בישראל, על מנת לשחרר את הילד מהודו ולהנפיק לו דרכון ישראלי כדי שיוכל להיכנס לארץ. גם שם היו לי לא מעט דאגות, אבל כמעט כולם עוברים את זה בשלום.
"מההודים דווקא ציפיתי לכאוס מוחלט. גם אחרי שאיתמר נולד, בחנתי את הפרצוף שלו אינספור פעמים, בחשש (מיותר לגמרי) שאולי הוא לא שלי. אבל אי אפשר להתווכח! הילד קיבל את הפרצוף שלי (וקצת של אבא שלו) ובהחלט את המזג שלי. ואם האינטואיציה לא מספיקה, דאגנו לערוך בדיקת רקמות, אחת לי ואחת לבעלי. איתמר עבר בדיקה נוספת אחרי הלידה ובתל השומר אישרו את זה סופית: הילד שלנו.
"ההודים היו מצויינים פלוס. שום כאוס ושום עניינים, הכל תיקתק וזרם, כן כן, גם במדינת עולם שלישי מסתבר, יותר טוב מבארץ. עכשיו אנחנו פה, בארץ, כבר חודש. ויש גוש ענק שעומד לי בגרון בגלל מדינת ישראל שלי.
"לפי הפרוטוקול, המדינה לא מכירה בי כאם ביולוגית. למעשה, הילד בכלל לא שלי כאן, רק של דורון. ואם הוא היה איש קצת פחות נחמד, הוא יכול היה לקחת לי אותו באחת הפעמים שאיימתי שנלך לרבנות (קשיי הסתגלות של הורים חדשים). את המדינה זה לא מעניין שלבטן שלי הזריקו הורמונים שבועיים, שמתוכי שאבו ביציות בהרדמה מלאה, שאני עברתי בדיקת רקמות שמאשרת את היותי האמא הביולוגית!!!
"לאחר שעורך הדין שלי פנה למדינה שתכיר בי כאמא, היא הגישה תגובה המתנגדת לקביעת אמהות ודורשת לבצע תסקיר סעד לקביעת מסוגלות הורית לי. העניין הועבר לדיון בבית משפט, כאשר אנחנו כמובן מתנגדים בתוקף. בינתיים השופטת נתנה הוראה לדון בזה רק בסוף דצמבר 2013.
"למה זה משנה לי בכלל?! תשאלו את עצמכם. נכון, הילד שלי, הוא אצלי ואף אחד לא יקח לי אותו, אבל אני לא יכולה שלא להתייחס. זה כואב, עצוב ובעיקר מקומם. מי הם שיתערבו לי במשפחה??? מהיכן החוצפה להתעלם מהטבע ולהחליט החלטות כל כך מטופשות???
"תסקיר סעד? אני? מה??? בפעם האחרונה שבדקתי לא חילקו כאן רישיון להורות. אין כאן אפילו די כוח אדם כדי לטפל באלו שבאמת לא ראויים להיות הורים! "המדינה"- את עלובה.
"המדינה הזאת לא עמדה לצדי בשנים האחרונות, כששאלתי את עצמי אלף פעמים איך יהיה לי ילד,
כשהתקדמתי ונסוגתי אלף פעמים לכיוון הריון/פונדקאות/אימוץ, כשבכיתי בלילות וסיפרתי לכולם שאני בכלל לא רוצה ילדים, כשהתפללתי לה' שיעזור לנו למצוא מימון לתהליך הזה, כשהתמודדתי עם כל הרוחות והשדים. המדינה לא סיפקה לי ייעוץ פסיכולוגי, לא רפואי, וגם לא משפטי. אני שילמתי על הכל כסף, הרבה כסף, פרטי, שלי ושל מי שהלווה לי אותו.
"ובינתיים, עד שהמדינה או בית המשפט יחליטו, אני כן סופגת משהו מזה. כל טלפון שצריך לעשות לביטוח לאומי או משרד הפנים כדי לברר למה רשמו את הבן שלי בשם לא נכון - אני לא יכולה לעשות. אף אחד מהמשרדים הממשלתיים לא מוכן לדבר איתי - כי אני לא האמא. והשוס הגדול היה כשקיבלנו שיחה מביטוח לאומי בה בישרו לבעלי שהוא לא יכול לקבל קיצבת ילדים - כי אין אמא (מזל שהצד המרוקאי שלי השתלט וחטפתי את הטלפון לכמה צעקות).
"אני חזקה. עברתי המון ב-33 שנותיי. שום דבר לא עוצר אותי והכל תמיד מסתדר. אבל אי אפשר להתעלם מדבר כל כך חשוב שמקבל התייחסות כל כך מטופשת. עצוב".
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר: "לא ברורה הטענה כי הבקשה סורבה. הנושא עדיין תלוי ועומד ובית המשפט לענייני משפחה יכריע בסוגיה".
קישורים:
שופטת חנה בן עמי על פקידות אימוץ ובתי משפט לענייני משפחה - 14 ביוני 2013 - כנס לזכרה של חה"כ לשעבר, ד"ר מרינה סולודקין ז"ל בשיתוף משפחת סולודקין ועמותת ע.ל.י.ה - לזכויות ילדים והורים - כבוד השופטת בדימוס חנה בן עמי שהקימה את בית משפט לעניני משפחה ירושלים - נותנת מבט מבפנים כיצד מתיחסים שופטים להורים שרשויות הרווחה, השירות למען הילד, מבקשות להוציא את ילדיהם ממשמורתם...
משרד הרווחה חטף לאימוץ תינוק מאם חד הורית נכה - המדיניות המתוסבכת של משרד הרווחה לתכנון המשפחה גובה עוד ועוד הורים וילדים קורבנות שמופרדים בכפייה לנצח, ומשמשים סחר לתעשיית עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים, פנימיות, אומנה ואימוץ. ילד שנלקח ע"י משרד הרווחה מועד להזנחה והתעללות ורדיפה, כן ראינו בסיפורה של רעות איש שלום שנרדפה ע"י רשויות הרווחה לאימוצה בילדותה, ולאחר מכן אימוץ בניה. רשויות הרווחה לא נחו ברדיפתן עד הרצחה - הכתבה "במשרד הרווחה לא רוצים שנכים יהיו הורים" , ברית פרץ ומורן אזולאי , מאי 2013 , ynet...
תחלואי תעשיית האימוץ - אטימות שקרים והתנשאות השירות למען הילד - דצמבר 2012 - אמנון לוי, פנים אמיתיות - השירות למען הילד של משרד הרווחה מתייחס באטימות והתנשאות למאומצים שמבקשים לפתוח את תיק האימוץ עם הגיעם לגיל 18. רשויות הרווחה משקרות למאומצים באשר למצב הוריהם מהם נלקחו בכפייה למאמצים מחשש שיחשפו המניפולציות ותרבות השקר בהם נוקטות עובדות סוציאליות מרשויות הרווחה נגד אזרחים...
לפני כחודשיים הביאה לעולם ליטל ללזרי יחד עם בעלה את איתמר לאחר הליך פונדקאות ארוך ויקר בהודו. אך למרות שהוא בנם הביולוגי של שני ההורים, דבר שאף הוכח בבדיקת רקמות, המדינה לא מכירה בליטל כאם. "זה כואב, עצוב ובעיקר מקומם. מהיכן החוצפה להתעלם מהטבע ולהחליט החלטות כל כך מטופשות?", היא כותבת
כאשר עוסקים בנושא הקושי של זוגות בהליך הפונדקאות בהודו, לרוב מדברים על זוגות הומוסקסואליים ועל הסירוב של המדינה להכיר בשניהם כהורים לאחר החזרה עם הילדים לארץ. אך מתברר שזה ממש לא כך, וגם זוגות הטרוסקסואליים נתקלים בבעיה דומה - גם כאשר מדובר בעובר שנוצר מזרע וביצית שלהם, כלומר נושא את המטען הגנטי של שני ההורים.
פוסט שהעלתה בפייסבוק ליטל ללזרי, שלפני כחודשיים הביאה עם בן זוגה את בנם, איתמר, בהליך פונדקאות בהודו,
שופך אור על בעיה קשה: הכרה של המדינה באם, כאשר הליך הפונדקאות נעשה בחו"ל. היא מסבירה, בפשטות אך בכאב, כיצד נוצר מצב אבסורדי שבו למרות שהמדע הוכיח שהיא האם - היא אפילו לא יכולה לבצע פעולות עבור בנה מול מוסדות המדינה, כי היא אינה מכירה בה.
חשוב לציין כי סיפורה של ללזרי אינו ייחודי. המצב במדינה כיום, בכל הנוגע לפונדקאות בחו"ל, הינו שהאב נרשם כאב ביולוגי ברגע החזרה לארץ עם התינוק. האם, לעומת זאת, לא יכולה להירשם באופן אוטומטי והיא צריכה לעבור תהליכי אימוץ. ניתן לבטל את הליך האימוץ על ידי פנייה לבית המשפט, על מנת שיכיר בה כאם הביולוגית - אך זהו תהליך שאורך מספר שבועות עד חודשים.
"זמן רב שאני רוצה לשתף אתכם בחלק הפחות יפה של תהליך הפונדקאות, שהביא לי לעולם את איתמר האהוב שלי", היא כותבת. "עכשיו זה הכי כואב לי, אז אני משתפת. קחו רגע לקרוא, ואולי אפילו לשתף.
"איתמר נולד בהליך פונדקאות בהודו לפני חודשיים. את הזרע של בעלי והביצית שלי עירבבו מבעוד מועד ואני אפילו אחזתי בקשית עם העוברים, בדקתי טוב טוב את תעודת הזהות שלי וישנתי בשקט, בידיעה מוחלטת שאי אפשר לערבב לי שם ילד של מישהו אחר. על הבירוקרטיות כבר ידעתי מתחילת התהליך. מדובר בכמה צעדים שנעשים בהודו, ובמקביל בישראל, על מנת לשחרר את הילד מהודו ולהנפיק לו דרכון ישראלי כדי שיוכל להיכנס לארץ. גם שם היו לי לא מעט דאגות, אבל כמעט כולם עוברים את זה בשלום.
"מההודים דווקא ציפיתי לכאוס מוחלט. גם אחרי שאיתמר נולד, בחנתי את הפרצוף שלו אינספור פעמים, בחשש (מיותר לגמרי) שאולי הוא לא שלי. אבל אי אפשר להתווכח! הילד קיבל את הפרצוף שלי (וקצת של אבא שלו) ובהחלט את המזג שלי. ואם האינטואיציה לא מספיקה, דאגנו לערוך בדיקת רקמות, אחת לי ואחת לבעלי. איתמר עבר בדיקה נוספת אחרי הלידה ובתל השומר אישרו את זה סופית: הילד שלנו.
"ההודים היו מצויינים פלוס. שום כאוס ושום עניינים, הכל תיקתק וזרם, כן כן, גם במדינת עולם שלישי מסתבר, יותר טוב מבארץ. עכשיו אנחנו פה, בארץ, כבר חודש. ויש גוש ענק שעומד לי בגרון בגלל מדינת ישראל שלי.
"לפי הפרוטוקול, המדינה לא מכירה בי כאם ביולוגית. למעשה, הילד בכלל לא שלי כאן, רק של דורון. ואם הוא היה איש קצת פחות נחמד, הוא יכול היה לקחת לי אותו באחת הפעמים שאיימתי שנלך לרבנות (קשיי הסתגלות של הורים חדשים). את המדינה זה לא מעניין שלבטן שלי הזריקו הורמונים שבועיים, שמתוכי שאבו ביציות בהרדמה מלאה, שאני עברתי בדיקת רקמות שמאשרת את היותי האמא הביולוגית!!!
"לאחר שעורך הדין שלי פנה למדינה שתכיר בי כאמא, היא הגישה תגובה המתנגדת לקביעת אמהות ודורשת לבצע תסקיר סעד לקביעת מסוגלות הורית לי. העניין הועבר לדיון בבית משפט, כאשר אנחנו כמובן מתנגדים בתוקף. בינתיים השופטת נתנה הוראה לדון בזה רק בסוף דצמבר 2013.
"למה זה משנה לי בכלל?! תשאלו את עצמכם. נכון, הילד שלי, הוא אצלי ואף אחד לא יקח לי אותו, אבל אני לא יכולה שלא להתייחס. זה כואב, עצוב ובעיקר מקומם. מי הם שיתערבו לי במשפחה??? מהיכן החוצפה להתעלם מהטבע ולהחליט החלטות כל כך מטופשות???
"תסקיר סעד? אני? מה??? בפעם האחרונה שבדקתי לא חילקו כאן רישיון להורות. אין כאן אפילו די כוח אדם כדי לטפל באלו שבאמת לא ראויים להיות הורים! "המדינה"- את עלובה.
"המדינה הזאת לא עמדה לצדי בשנים האחרונות, כששאלתי את עצמי אלף פעמים איך יהיה לי ילד,
כשהתקדמתי ונסוגתי אלף פעמים לכיוון הריון/פונדקאות/אימוץ, כשבכיתי בלילות וסיפרתי לכולם שאני בכלל לא רוצה ילדים, כשהתפללתי לה' שיעזור לנו למצוא מימון לתהליך הזה, כשהתמודדתי עם כל הרוחות והשדים. המדינה לא סיפקה לי ייעוץ פסיכולוגי, לא רפואי, וגם לא משפטי. אני שילמתי על הכל כסף, הרבה כסף, פרטי, שלי ושל מי שהלווה לי אותו.
"ובינתיים, עד שהמדינה או בית המשפט יחליטו, אני כן סופגת משהו מזה. כל טלפון שצריך לעשות לביטוח לאומי או משרד הפנים כדי לברר למה רשמו את הבן שלי בשם לא נכון - אני לא יכולה לעשות. אף אחד מהמשרדים הממשלתיים לא מוכן לדבר איתי - כי אני לא האמא. והשוס הגדול היה כשקיבלנו שיחה מביטוח לאומי בה בישרו לבעלי שהוא לא יכול לקבל קיצבת ילדים - כי אין אמא (מזל שהצד המרוקאי שלי השתלט וחטפתי את הטלפון לכמה צעקות).
"אני חזקה. עברתי המון ב-33 שנותיי. שום דבר לא עוצר אותי והכל תמיד מסתדר. אבל אי אפשר להתעלם מדבר כל כך חשוב שמקבל התייחסות כל כך מטופשת. עצוב".
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר: "לא ברורה הטענה כי הבקשה סורבה. הנושא עדיין תלוי ועומד ובית המשפט לענייני משפחה יכריע בסוגיה".
קישורים:
שופטת חנה בן עמי על פקידות אימוץ ובתי משפט לענייני משפחה - 14 ביוני 2013 - כנס לזכרה של חה"כ לשעבר, ד"ר מרינה סולודקין ז"ל בשיתוף משפחת סולודקין ועמותת ע.ל.י.ה - לזכויות ילדים והורים - כבוד השופטת בדימוס חנה בן עמי שהקימה את בית משפט לעניני משפחה ירושלים - נותנת מבט מבפנים כיצד מתיחסים שופטים להורים שרשויות הרווחה, השירות למען הילד, מבקשות להוציא את ילדיהם ממשמורתם...
משרד הרווחה חטף לאימוץ תינוק מאם חד הורית נכה - המדיניות המתוסבכת של משרד הרווחה לתכנון המשפחה גובה עוד ועוד הורים וילדים קורבנות שמופרדים בכפייה לנצח, ומשמשים סחר לתעשיית עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים, פנימיות, אומנה ואימוץ. ילד שנלקח ע"י משרד הרווחה מועד להזנחה והתעללות ורדיפה, כן ראינו בסיפורה של רעות איש שלום שנרדפה ע"י רשויות הרווחה לאימוצה בילדותה, ולאחר מכן אימוץ בניה. רשויות הרווחה לא נחו ברדיפתן עד הרצחה - הכתבה "במשרד הרווחה לא רוצים שנכים יהיו הורים" , ברית פרץ ומורן אזולאי , מאי 2013 , ynet...
תחלואי תעשיית האימוץ - אטימות שקרים והתנשאות השירות למען הילד - דצמבר 2012 - אמנון לוי, פנים אמיתיות - השירות למען הילד של משרד הרווחה מתייחס באטימות והתנשאות למאומצים שמבקשים לפתוח את תיק האימוץ עם הגיעם לגיל 18. רשויות הרווחה משקרות למאומצים באשר למצב הוריהם מהם נלקחו בכפייה למאמצים מחשש שיחשפו המניפולציות ותרבות השקר בהם נוקטות עובדות סוציאליות מרשויות הרווחה נגד אזרחים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה