א. נזיפה חמורה.
ב. פיטורים לאלתר.
ג. פסילה לשירות המדינה למשך 10 שנים.
ד. פסילה לכל תפקיד במשרד הבריאות למשך 15 שנים.
בגזר הדין כתבו שופט בית הדין למשמעת של עובדי המדינה:
.2 הנאשם הורשע על ידינו בעקבות הליך פלילי שהתנהל נגדו בבית משפט המחוזי בתל אביב ת"פ 14449-02-11 בפני כבוד השופט גורפינקל, במהלכו הורשע ביום 12.6.12 , על פי הודאתו, בעבירות של טיפול מרפאתי כפוי בניגוד לחוק, על פי סעיף 44.ד ביחד עם סעיף 11 לחוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א 1991 , וכן עבירה של הפרת חובת ניהול רשומה רפואית, על פי סעיף 17 ביחד עם סעיף 28.ב לחוק זכויות החולה, התשנ"ו 1996
...
א. הנאשם במסגרת תפקידו כפסיכיאטר בבית החולים כפר שאול בירושלים (להלן: "בית החולים") נפגש ביום 22.11.10 עם המתלוננת, ילידת שנת 1990 ובעלת צרכים מיוחדים, ועם אביה ואחיה. הפגישה התקיימה ביום 22.11.10 בשעות הערב כאשר הנאשם קיבל את פניהם מחוץ לבנין בית החולים. באותו מועד ביצע הנאשם במתלוננת טיפול מרפאתי כפוי בניגוד לחוק לטיפול בחולי נפשי התשנ"א 1991 בכך שהזריק למתלוננת, בניגוד לרצונה, חומרים מסוג ווליום וזיפרקסה אשר גרמו לה לטשטוש.
ב. הנאשם לא קיים כל רישום רפואי לגבי קבלת המתלוננת בבית החולים, לא ניהל רישום על הפעולות שביצע בה, לא תיעד את עברה הרפואי. ואת איבחון מצבה.
שופטי בית הדין למשמעת ציטטו מגזר הדין של נמחוזי וכתבו:
א. חומרת העבירות
בית המשפט המחוזי עמד בגזר דינו על חומרת מעשיו של הנאשם (הפסיכיאטר יוסף זיסלין) בכל שלב של ביצוע העבירות:
"נסיבות ביצוע העבירות הן חמורות: קבלת המתלוננת שלא בפרוצדורה הרגילה תוך עקיפת חדר המיון, אי רישום או תיעוד קליטתה בבית החולים, הבדיקה והטיפול בה, מתן טיפול בניגוד לרצונה ובאופן שהביא לטשטושה, ליווי המתלוננת לנתב"ג והושבתה על כסא גלגלים תוך שהיא מטושטשת והכל תוך התעלמות מהסימנים המעידים על כך שיתכן שמדובר במעשה פלילי. בנוסף נגרמה למתלוננת פגיעה בטווח הקצר, ותוצאות מעשיו של הנאשם עלולות היו להיות בלתי הפיכות כשלולא תושיית המכרים שדיווחו למשטרה המתלוננת הייתה מוצאת עצמה בחוץ לארץ, בניגוד לרצונה באותה עת.
בנוסף, הנאשם ביצע את העבירות במסגרת תפקידו כפסיכיאטר בכיר, בבית חולים ציבורי. ישנו קשר ישיר בין תפקידו ומעמדו לעבירות שביצע ולכן מעשיו גורמים לכירסום באמון הציבור ברופאים פסיכיאטרים ובמערכת
הבריאות הציבורית".
עוד נאמר:
"לסיכום, העבירות בהן הודה הנאשם אינן מהעבירות החמורות שבספר החוקים, יחד עם זאת הנסיבות בהן בוצעו, כפי שתואר לעיל, חמורות ביותר. לגבי כל אחת מהנסיבות ניתן לטעון שמדובר בטעות, אך צירוף הנסיבות יחד מצייר תמונה של התנהלות חריגה ובלתי סבירה מצד הנאשם. חומרת המעשים נובעת גם מהנזק שנגרם ויכול היה להיגרם למתלוננת.
לעניין זה לא נטען על ידי התביעה כי נגרם למתלוננת נזק מעבר לטשטוש ולבדיקות שנאלצה לעבור במהלך האישפוז, לאחר שהורדה מהמטוס. יחד עם זאת, הנזק שהיה נגרם אלו התוכנית של ההורים להוציאה מהארץ הייתה יוצאת לפועל הוא עצום. לולא פניית המכרים למשטרה התוצאה הייתה יכולה להיות חמורה ביותר.
מעבר לכך, יש לזכור כי מעשיו של הנאשם לא פגעו רק במתלוננת עצמה אלא גם במערכת הבריאות הציבורית. כפסיכיאטר מצופה ממנו לנהוג על פי החוק והפרקטיקה המקובלת. כרופא בכיר עליו לשמש דוגמא ומופת לשאר הפסיכיאטרים ובעיקר לרופאים הצעירים. מעשיו כפסיכיאטר בכיר מערערים את אמון הציבור במערכת ופוגעים בתדמית הרופאים הפסיכיאטריים. בנוסף, ביצוע המעשים בין כותלי בית החולים, הביא להכתמת שמו של בית החולים בפרט ושמה של מערכת הבריאות הציבורית בכלל".
קישורים:
- הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...
