 |
| שופט בדימוס צבי כספי |
צבי כספי, שופט שלום שפרש לאחר 19 שנה, משרטט תמונה מבהילה של כס השיפוט בישראל
שצבי כספי היה שופט צעיר, הוא התייצב לראשונה בהשתלמות השופטים השנתית בנווה־אילן. השופטים התקבצו בלובי וכספי איתם, ואז הגיע הזמן להזמין שתייה. "90% מהשופטים הזמינו את אותו הדבר", מחייך כספי.
מה הם הזמינו?
"תה, כמובן. רק תה".
ואתה?
"אני, תמים שכמותי, אמרתי שאני רוצה קוקטייל מנהטן. הברמן היה המום: הוא רגיל ששופטים מזמינים רק תה, מקסימום עם לימון או עם נענע".
ואיך הגיבו השופטים האחרים?
"לידי ישב שופט ותיק ששאל אותי בטון חשדני 'מה אתה שותה? זה אלכוהולי?!' אמרתי לו שכן, אז הוא מיד קפץ הצידה כנשוך נחש והתרחק ממני כאילו הייתי מצורע", הוא מדגים ופורץ בצחוק גדול.
יותר משנה חלפה מאז פרש כספי מכס השיפוט, והזמן שחלף לא ריכך כלל את דעתו על מערכת המשפט בישראל. 19 שנה כיהן כשופט שלום בבית המשפט בתל־אביב, שנים שבמהלכן הצליח לצבור אויבים חזקים למדי; בשנותיו האחרונות כשופט נהג לשלוח מיילים בוטים למדי לשאר חבריו לספסל השיפוט, שבהם כיוון בין היתר חצים מחודדים לעבר נציבת תלונות הציבור על השופטים, טובה שטרסברג־כהן, והנציב הנוכחי אליעזר גולדברג. "כל השופטים שקיללו מישהו בגיל 17 או 27, נא להוריד תחתונים ולהתכונן להצלפה", כתב כספי. בפעם אחרת, כשהנציבים ביקשו להרחיב את סמכויותיהם, כתב: "איך יוכל שופט מכהן להמשיך בכהונתו כאשר הוא נתון לסחטנות יומיומית, ואיך תפעל מערכת השיפוט כשהיא מאוישת על ידי שופטים מפוחדים, אפילו יותר מעתה?" לקינוח, הציע לחבריו "לשקול ברצינות הודעה על התפטרות קולקטיבית".
המיאוס הגובר והולך של כספי מרפיונה של המערכת, כהגדרתו, גרמו לו לפרוש. בחודשים שקדמו להודעת הפרישה שלו הידרדרו במהירות יחסיו עם צמרת עולם השיפוט, כולל המלצה של הנציב גולדברג להעמיד אותו לדין משמעתי על מה שהגדירו כסחבת בתיקים שבהם טיפל. בהתבטאות חריגה הודיע הנציב, על רקע זה, כי כספי "הגדיש הפעם את הסאה" וכי הוא "מוציא שם רע למערכת המשפט".
אלא שקשה לפטור את כספי כילד הרע של מערכת המשפט ותו לא. כשהוא יושב מולנו - ג'ינג'י, חם מזג, אינטליגנטי וחד מחשבה - הוא משרטט תמונה מפורטת ומטרידה של מערכת המורכבת משופטים מבוהלים וחלשים, לעיתים לא מקצועיים; בלשון חדה ובוטה הוא מתאר חלק מעמיתיו למקצוע כחסרי עמוד שדרה וחנפנים. ספק אם מישהו מתוך המערכת העז אי פעם להתבטא כך נגדה.
"משהו אמורפי מרחף מעל כל שופט - משהו שאפשר לקרוא לו 'רוח המפקד' או 'השיטה' - ואומר אתה אל תעשה רוח, אל תבוא בביקורת, אל תבליט את עצמך, אל תופיע בתקשורת, אל תגרום לנו מבוכה כזו או אחרת", אומר כספי. "אתה תציית לכל מה שאומרים לך ותרכין את הראש. זו מערכת שלמה שמורידה עליך כל הזמן הנחיות והוראות ומצפה ממך למלא אותן כי אתה קטן ומסכן. עם כל הכבוד, אני לא באתי למערכת השיפוט כדי להיות פקיד".
אז מה גודל הלשכה שלך?
לא רצית להמשיך כעורך דין?
"התברר שאני לא סוחר טוב. הייתי משכנע לקוחות שאין קייס וחבל שיבזבזו כסף, אז הם ביזבזו אותו במקום אחר".
בשנת 1978 עזב כספי את השוק הפרטי לטובת עבודה בפרקליטות המדינה. במשך 11 שנים עבד על תיקים במחלקה האזרחית של פרקליטות מחוז תל־אביב ונהנה מהעבודה; בשלב מסוים, כשהגיע למסקנה ש"אין טעם לשבת ולחכות למינוי של פרקליט מחוז", החליט לפרוש. חברתו הטובה ברכה אופיר - אז שופטת בבית משפט השלום - דיברה על ליבו להצטרף למקצוע. "היא כל הזמן משכה אותי לבוא ואמרה שזה יהיה טוב בשבילי", הוא מספר. "בסוף שוכנעתי".
מה גרם לך להשתכנע?
"קסם לי שכשופט אתה לא במרוץ עכברים: אם אתקדם זה טוב, אם לא - גם טוב. זו עבודה שבה אתה הופך משחקן לבמאי בהצגת התיאטרון שנקראת משפט. אי־התלות קסם לי".
ומה גילית כשהפכת לשופט?
"שיש שופטים שהם אנשים קטנים. מאוד קטנים".
למה הם קטנים?
"אני אתן לך דוגמה. יש שופט מחוזי ידוע, שאמר פעם שאם בשביל לקבל מינוי הוא יצטרך לזחול את כל הדרך מבית משפט השלום למחוזי וללקק אותה - הוא יעשה את זה. הוא אמר את זה בחבורה של שלושה או ארבעה שופטים. בפעם אחרת, אחרי אחד המיילים ששלחתי, קפצו שלושה שופטים מהמחוז שלי וכתבו מייל גינוי לכל קבוצות השופטים, ודאגו שיהיו העתקים מיוחדים לדורית ביניש ולמנהל בתי המשפט - למרות שמייל בתפוצה כזו מגיע אליהם בכל מקרה. אבל הם רצו להיות בטוחים שיראו שהם מגינים עליהם, שהם לא בקבוצה שלי. זה בעיניי להיות אנשים קטנים: לחפש בכל מקום איך להשביע את רצון ההנהלה".
מה עוד גילית?
"שיש שופטים שמייחסים חשיבות עצומה לכיבודים. כל הנושא של מיקום הלשכה, הגודל שלה, הקומה שבה היא נמצאת, הקרבה שלה לנשיא - חלק מהשופטים מתעסקים בנושא הזה בלי פרופורציה. כשהגעתי לבית משפט השלום בתל־אביב, השופט דן ארבל בדיוק הפך מסגן נשיא לנשיא, והעביר לי את כל התיקים שהיו שלו. הוא עבר לאולם של נשיא השלום, ואמר לי 'תשמע, מאחר שעוד אין לך אולם ובאמצע השנה לא נתחיל לשחק באולמות, שב בינתיים באולם שהיה שלי'. זה גרם להלם. היו שופטים שהזדעקו מיד: 'מי הוא? איך הוא יושב פתאום באולם של סגן נשיא? הוא רק עכשיו הגיע!' יש גם קומות יוקרתיות יותר ויוקרתיות פחות".
מה זאת אומרת?
"הקומה הראשונה היא לא יוקרתית ובצדק, כי כל המזכירויות שם ויש בלגן ורעש. הקומה השלישית היא הכי טובה, כי שם יושבת הנשיאה. הקומה החמישית - שבה אני ישבתי - היא הכי פחות יוקרתית, כי הוסיפו אותה בשלב מאוחר יותר ואין חלונות לאולמות וללשכות. הייתה לי תחושה שעדנה בקנשטיין, נשיאת בית המשפט דאז, דוחפת לשם לאט־לאט את השופטים שהיא פחות אהבה. התחילו לקרוא לה 'קומת המצורעים'.
ובאמת הרגשתם כמו מצורעים?
"דווקא היה שם נחמד. התאספנו קבוצה של שופטים שהתחילו לשתות קפה ביחד בימי חמישי אחר הצהריים. זה התחיל בקפה ועוגה, ואחר כך התחלנו להזמין חומוס".
בבית המשפט?!
"כן. בגמר הדיונים ביום חמישי עשינו חפלות בקומה חמש. לאט־לאט התחילו להגיע שופטים מקומות אחרות. היה שמח ונחמד. הרגשתי שזה כואב מאוד לבקנשטיין".
היא לא הוזמנה?
"לא ממש. יום אחד היא באה ואמרה לי 'תדע לך שאני יודעת על החגיגות של קומה 5. אני יודעת כל דבר שאומרים עליי במסדרונות'. אמרתי לה 'עדנה יקירתי, ביום בו תרצי להתמנות כיועצת משפטית של הק־ג־ב - אמליץ עליך'.
כספי לא חוסך מלים בתיאור האווירה הקשה, לדבריו, שהשליטה בקנשטיין בבית משפט השלום בתל־אביב. "היו שופטות שפחדו ממנה מאוד", הוא מספר, "הן היו יוצאות מהלשכה שלה בוכות. אני מאוד לא אהבתי את זה: שופטת היא לא פקידה שהבוסית צועקת עליה".
איך היא גרמה להן לבכות?
"היא הייתה אוהבת במיוחד לומר 'יש עליך תלונות'. שופטים מפחדים מאוד מתלונות, שזה חס ושלום לא יגיע לנשיא העליון. בפגישה השנתית בינינו, בקנשטיין אמרה שיש עליי תלונות. הייתי אומר לה שלא ראיתי שום דבר כתוב ושאם מתלוננים עליי היא צריכה להודיע לי בזמן אמת, ואז היא הייתה אומרת לא, תראה, עורכי דין מתלוננים. אתם מבינים? אמרתי לה אוקיי, בעיניי זו רכילות. אז היא אומרת לי 'יכול להיות, אבל גם רכילות זה דבר חשוב'. אמרתי לה 'עדנה, גם אליי נכנסים עורכי דין ללשכה, שותים קפה ומספרים כל מיני דברים עלייך. אז מה, אני בא ומספר לך שיש רכילות?' היא מיד התפוצצה והתחילה לצעוק. מאז היא לא הזמינה אותי לחדר שלה, וזה היה בסדר גמור מבחינתי".
אל תשתה, אל תעשן
איך?
"במועדון השופטים, למשל, היו מנסים להתקרב ל"שולחן הנשיאות" - סביבו יושבת הנשיאה והסגנים שלה - ולספר כמה הם נפלאים בתיקים שלהם. הייתה שופטת שרצתה להתחנף לנשיא בית המשפט באחת הישיבות שבהן נכח. היא ידעה שחשוב לו לזרז את קבלת ההחלטות בתיקים, שלא תיווצר סחבת. היא רצתה שהוא יידע שהיא יודעת שיש לה תיקים לסיים ושזה מטריד אותה, ומצאה דרך מקורית: היא סיפרה שחלמה בלילה על ששת התיקים שעדיין לא נתנה בהם פסק דין. "אסיים את התיקים האלה בקרוב", היא מיהרה להדגיש, "אבל תראו מה זה: הנושא כל כך מטריד אותי, עד שהתיקים באו לי בחלום".
בלי קשר לנשיאה, נוצרת חברותא במועדון השופטים? מחליפים חוויות, מספרים על נסיעות לחו"ל?
"צריך להבין, שופטים לא נוסעים לחו"ל כדי ליהנות".
מה זאת אומרת?
"שופט נוסע לחו"ל רק כדי להרחיב את האופקים".
נו באמת.
"אתן לכם דוגמה. הייתה שופטת שנסעה ללונדון - שופטים לא נוסעים ליעד הרפתקני, רק למקום תרבותי - וכשחזרה שאלנו אותה איך היה. מה היא מספרת? כמובן שלא עשתה שופינג ולא הלכה למיוזיקל, חס ושלום".
מה כן?
"'שמעתי קונצרטים'", הוא מחקה טון צפצפני ופדגוגי, "'וכל יום הלכתי לבקר בבית המשפט בלונדון. זה עולם אחר, אני אומרת לכם, עולם אחר'", הוא פורץ בצחוק.
מאיפה זה נובע?
"זאת כנראה השיטה. זו רוח המפקד, לא הוראה ספציפית. אני חושב שרוח המפקד הזו נבנתה במשך שנים והיתה מאוד ברורה בתקופת אהרן ברק: לא טוב ששופט ישתה משקאות חריפים, לא טוב שהוא יעשן, וגם יחסי מין שיעזוב בצד. אוי, סליחה, אמרתי יחסי מין? ביטוי לא יפה".
למה דווקא ברק? הוא נתפס כשופט מאוד ליברלי.
"קודם כל, התחושה הייתה שברק בז לשופטי שלום. כשרוני בראון מונה ליועץ המשפטי, ברק אמר עליו " לא הייתי ממנה אותו כשופט שלום". הוא לא מצא דוגמה נקלית יותר משופט שלום. הרגשנו שמזלזלים בנו".
נפגשת עם ברק בתקופת כהונתו?
"כן. הוא לא אהב אותי. באתי אליו פעם אחת, כשרציתי לשמוע מפי הגבורה לגבי האפשרות להתמנות לשופט מחוזי, אחרי תשע שנים בתפקיד. השאלה הראשונה שהוא שאל אותי הייתה 'מה יש בינך לבין הנשיאה בקנשטיין?' אמרתי לו 'מה קרה, היא כבר השמיצה?' אז הוא אמר לי שאם הוא שואל, היא כנראה אמרה לו כמה דברים. אמרתי לו את כל מה שחשבתי עליה, וזה לא היה מחמיא, בלשון המעטה. התוצאה הייתה שהוגדרתי על ידו כ'בעיה מערכתית'".
איך הייתה ביניש, בהשוואה לברק?
"יש לי פינה חמה אל דורית. אנחנו מכירים עוד מימי הפרקליטות. תמיד היה לנו קשר מלא הערכה מקצועית ואישית. אגב, היא זו שהתלוננה עליי לנציב בנושא הפיגורים, אבל בכל זאת - אני לא רוצה לפגוע בה".
אבל עניינית, היה שינוי בתחושות השופטים בתקופת כהונתה?
"אותן תחושות, אבל פוליטית היא הייתה הרבה יותר חלשה מברק ונאלצה לאכול את כל הזבל הפוליטי שהוא השאיר אחריו".
חוץ מבחולשה ובפחד, כספי מאשים חלק מהשופטים גם בהתנשאות. "יש שופטים שהמשרה עלתה להם לראש", הוא אומר, "אני זוכר שביום שבו הושבעתי כשופט, ישבתי לתדרוך עם מנהל בתי המשפט והוא דיבר על התופעה הזאת. הוא אמר 'קוראים לכם 'כבודו', אבל אין לכם הילה מעל הראש. אתם 'כבודו' כי אתם יושבים באולם ויש מאחוריכם דגל של מדינת ישראל, ולא משום סיבה אחרת'. שמרתי את הדברים האלה בלב. אמרתי לעצמי שאני צריך להיות מודע לזה, ואני חושב שהצלחתי".
היו בעבר שופטים שחשבו למשל שצריך לייצר עבורם תור נפרד בנתב"ג כשהם נוסעים לחו"ל.
"היום שופטים עומדים בתור כמו כולם, חוץ משופטי עליון. גם על זה יש לי סיפור מעניין: יום אחד באה חברת אל על והציעה ששופטים יוכלו להשתמש בטרקלין ה־VIP שלה. אני חושב שזו הצעה יפה. נציגות השופטים העבירה את זה לוועדת האתיקה והוחלט שלא לקבל את ההצעה. הנימוק היה שזה עלול לייצר ניגוד אינטרסים, כי לפעמים יש תביעה נגד אל על ויכולה להיווצר מראית עין של שופט למען החברה, כי הוא ישב בטרקלין שלהם. ניחא. אבל מה התברר? ששופטי בית המשפט העליון כן יושבים בטרקלין של אל על. אתם מבינים? להם אין ניגוד אינטרסים, כי אליהם יכולים להגיע רק דברים "זעירים" כמו פתיחת השמיים לכל חברות התעופה".
מי כתב את פסק הדין הזה?
"זה נכון".
ממה זה נבע?
"קודם כל מקפדנות, ושנית - אף אחד לא כתב בשבילי את פסקי הדין".
מה זאת אומרת?
"כשמסתיים תיק, אני לוקח אותו הביתה וכותב פסק דין. יש אחרים שנותנים לעוזרת המשפטית או למתמחה לכתוב את פסק הדין. יש שופט בבית משפט השלום בתל־אביב שאני בספק רב אם הוא יודע מה כתוב בפסקי הדין שלו. הוא עוזב את הלשכה בשעה שלוש, העוזרת המשפטית נשארת עד עשר בלילה, הוא בא בבוקר וחותם על מה שכתבה - ופסקי הדין שלו יוצאים בזמן. שופט יעיל".
זו תופעה מוכרת במערכת המשפטית?
"כן. כשהייתי מדבר על זה עם שופטים אחרים, הם היו אומרים לי מה פתאום, אנחנו עוברים על מה שהמתמחה כתב. אנחנו מתקנים, זה עוזר לנו. אני חשבתי תמיד שייקח לי יותר זמן לשפץ את מה שהעוזרת המשפטית שלי תכתוב מאשר לכתוב בעצמי".
אז זאת לא אשמתך שהתיקים שלך התעכבו?
"זה לא מה שאמרתי. זו אחריות שלי ואין תירוץ לכך. האבסורד הוא שזה קרה דווקא בפעם הראשונה שבה העברתי תיקים למתמחה שלי שהייתה מתמחה מחליפה, שתכתוב לפי הנחיותיי. אלה היו החלטות פשוטות מאוד, אז עשיתי 'שגר ושכח' והעברתי לה אותם, והיא השאירה אותם בארון ושכחה מהם. כתוצאה מכך, נוצר פיגור של כעשרה חודשים בערך".
ואתה לא פיקחת על התיקים האלה.
"לגמרי. אין לי תירוצים".
אתה לא היחיד במערכת שמפגר במתן החלטות.
"אני מניח שלא. השופטת שידלובסקי־אור (אשתו של השופט תיאודור אור - ל"ד), עיכבה פסק דין במשך 10 שנים והמדינה שילמה פיצויים. גם השופטת אלישבע ברק (אשתו של נשיא העליון בדימוס אהרון ברק - ל"ד) הייתה ידועה בעיכוב תיקים. זה לא עיכב להן את המינויים, דרך אגב. ואלה רק דוגמאות".
אמרו עליך גם שהדיונים אצלך לא מתחילים לפני תשע בבוקר.
"אני אוהב לישון, אני מודה. מראש העברתי את הדיונים שלי לשעה תשע, כי שמונה וחצי מוקדם לי מדי".
אתה צוחק עכשיו, אבל כשהגיע משוב השופטים של עורכי הדין לא צחקת.
"קיבלתי במשוב ציון בינוני ומטה, אבל צריך להבין משהו: את הציון הכי גבוה קיבלתי ברובריקה של "מקפיד על לוח הזמנים". נו באמת, חבר'ה, אני מאחר לכל דיון בחמש דקות. מי שכתב את הדברים האלה לא ידע על מה הוא מדבר. הממוצע של המשתתפים במשוב - על פי ניתוח של לשכת עורכי הדין - היה עורכי דין עם חמש שנים במקצוע ושתי הופעות אצל השופט המדווח. כלומר, רוב המשיבים היו צעירים שהופיעו בקדם־משפט מול השופט ולא בהוכחות. אז איזה פישרית עם ותק של שנתיים כתבה על שופט שהוא לא מכיר את התיק. מי את בכלל? אתמול עשיתי לך טובה שהעברתי אותך את בחינת הלשכה, ועכשיו את מוסמכת להגיד מה שופט מכיר ומה לא?"
בשלב מסוים בקריירה החל כספי להתרעם גם על ערכאות הערעור שמעליו. במיוחד יצא קצפו על שופטת המחוזי הילה גרסטל; לאחר שגרסטל קיבלה שלושה ערעורים על החלטותיו במשפט מסוים, כתב כספי כי קיבלה את הערעורים רק משום שרצתה "לנקות את השולחן".
"המקרה עם גרסטל היה סוג של התפוצצות", הוא מסביר. "היא עשתה את זה המון פעמים ופשוט נשבר לי. היא הייתה מקבלת את הערעורים ללא דיון בכלל, כביכול "בהסכמת הצדדים", ומחזירה אותם לבית משפט השלום. זה היה הקש ששבר את גב הגמל".
היה מקרה נוסף, שבו ערכאת הערעור ביקשה ממך לפרט את העובדות שהביאו אותך להחלטה ואתה ענית "לצערי לא אוכל לפרט את כל העובדות, הואיל ולא היו ולא יכולות להיות עובדות כאלה".
"עניתי כך משום שזה היה טיפשי. כשאתה מוחק פסק דין מחוסר עילה, אין לך עובדות שאתה יכול לפרט אותן. זה כל העניין: כתב התביעה לא מראה עילה, אז איזה עובדות אני יכול לפרט? כנראה איזו עוזרת משפטית כתבה את ההחלטה והשופטת לא ראתה את זה. אני אומר את זה לטובתה ולזכותה של אותה שופטת".
את רוב האש ירית לכיוון נציבי התלונות על השופטים, במיילים בוטים ששלחת בתפוצת השופטים. כתבת "כל השופטים שקיללו מישהו בגיל 17, נא להוריד תחתונים ולהתכונן להצלפה". מה זה אומר?
"התברר שהיתה יוזמה להעניק לנציבות סמכות לדון במעשיהם של שופטים בטרם היותם שופטים. זה דבר הזוי: הרי בוועדה למינוי שופטים דנים בכל מה שעשית. בודקים את העבר שלך, חוקרים אותך, מחליטים שאתה ראוי - וזהו, נגמר הסיפור. מה כבר יכולים למצוא?"
אבל למה בסגנון בוטה כל כך?
"כי אם אתה רוצה שישמעו אותך ויקשיבו לך, אתה צריך להכות בתוף ולא לחלל בחליל. אז כולם אומרים 'הוא מדבר לא יפה', אבל לפחות מדברים על זה".
שופטים בתוך המשפחה
ואם עורך דין חולם להיות שופט ואין לו קרוב משפחה במערכת?
"אם הוא לא שייך לאחת הקליקות, יהיה לו קשה מאוד".
מה זה קליקות?
"קליקות זה כשהיית מתמחה או עוזר משפטי של שופט עליון או עבדת איתו בוועדה. גם למשרדי עורכי דין גדולים מאוד יש קשר, ולחלק מהגורמים באקדמיה".
אתה לא חיבבת במיוחד את הקליקות, נכון? כשהופיעה בפניך השופטת בדימוס מיכאלה שידלובסקי־אור כעדה במשפט, קבעת שהיא עדה לא אמינה. קבעת כי אינך מאמין לה, והוספת וכתבת "ליבי לציבור המתדיינים המופיעים בפניה ולמערכת שבה כיהנה". לא הגזמת?
"סליחה, הייתי יכול לנסח את זה יותר בבוטות. הייתי יכול לומר שאני רוצה שהמשטרה תחקור אותה על עדות שקר. הבנתי שזה יעשה רעש, אבל זה לא נורא בעיניי. שופטת מחוזי בכירה עומדת על דוכן העדים ועושה ממני צחוק? מספרת לי שהיא לא הבינה את מעמדה כערבה? היא חושבת שמפחיד אותי שהיא שידלובסקי? יש לי עקרונות. אני לא מוכן לעבור על זה בשתיקה. אני שופט, לא פקיד".
שופטי בית המשפט העליון ראויים בעיניך?
"לא כולם".
מי לא?
"לא רוצה לציין שמות. אגיד לכם מי כן ראוי: אליעזר ריבלין שפרש, שהוא גם ידיד. יצחק עמית, שאני לא מכיר אותו אישית אבל מעריך את הפסיקה שלו ואת האומץ שלו. איילה פרוקצ'יה היתה משפטנית מעולה".
ואשר גרוניס?
"הכרתי את גרוניס כשהיה עורך דין, הופענו זה נגד זה. הוא משפטן טוב ואיש נעים. יצאתי מהמערכת כשהוא נכנס ואני רוצה להיות הוגן - לא מכיר אותו".
ושאר שופטי בית המשפט העליון לא ראויים בעיניך?
"הם לא עשו לי שום דבר רע. אני רק אומר שאני לא אוהב את דרכי המינוי של השופטים בעליון, לפחות של חלקם".
תסביר.
"למיטב ידיעתי, אחד מהם מונה כי היה נושא השובל של דורית לאורך שנים. אחר מונה כי היה חבר של דורית במשך שנים. עוד אחד מונה כי היה עלה תאנה של ברק. יכול להיות שהם משפטנים נפלאים, אבל אני לא אוהב את שיטת המינויים הזאת. כשאליעזר ריבלין מונה לשופט עליון הייתה שמחה גדולה בבית משפט השלום בתל־אביב. למה? כי השופטים אמרו הנה, אפשר להתמנות גם בלי להיות מקורב או מלוקק. אפשר לקבל מינוי של שופט עליון רק בזכות העובדה שאתה משפטן טוב ואיש נעים".
שופטים ממוצא מזרחי מתקדמים במערכת באותה מהירות כמו שופטים אשכנזים? נדמה שככל שעולים בערכאות, כך יש פחות שופטים מזרחיים.
"לי דווקא יש תחושה שככל שעולים בערכאות, הסיכוי שלך להתקדם הוא הכי טוב אם אתה דתי, מזרחי, ערבי ואישה. יש שופטים שמונו כי הם ספרדיים ולא משום סיבה אחרת, ויש שופטים שמונו כי הם נשים או ערבים. השד העדתי הוא שד פוליטי, הוא לא קיים, לטעמי, ברוב המקרים".
כמה שופטים מזרחיים אתה מכיר במחוזי בתל־אביב? בבית המשפט העליון?
"זה לא נוגע לשד העדתי. יכול להיות שאין להם קרובי משפחה מקושרים. זו הבעיה".
אולי עשית טעות כשבחרת ללהיות שופט?
"למה? אני נהניתי. אולי המערכת עשתה טעות שבחרה בי. אני חושב שהמתדיינים אהבו ברובם להופיע בפניי".
מה תגיד לאדם שיקרא את הראיון הזה ויגיד נו, בסך הכל שופט שלום מתוסכל שלא הצליח להתקדם ומה שנשאר לו זה לתקוף את המערכת?
"אני יודע שזה מה שיגידו. אז מה. נהניתי מהשיפוט, אני לא מתוסכל, ומראש קידום לא היה משאת נפש שלי. בסופו של יום, אדם צריך להסתכל בראי ולהגיד לעצמו מי אתה? מה עשית? אני יכול להגיד לעצמי שהלכתי זקוף, עשיתי את הישר בעיניי ולא התכופפתי בפני אף אחד".
אם תצטרך להגיע מחר לבית המשפט כאזרח, איך תרגיש?
"מוטרד מאוד. נתקלתי בלא מעט שופטים טיפשים, שלא יודעים את החוק. אם אני עומד מחר מולם, אני מוטרד".
תגובות
"לגופן של הטענות: שופטים במדינת ישראל מתמנים על ידי הוועדה לבחירת שופטים, לאחר שעברו קורס מועמדים לשפיטה ומפגש עם ועדת המשנה של הועדה לבחירת שופטים. מדובר במנגנון הפועל באופן ענייני ומקצועי, והטענה כי הוא מבוסס על קרבה משפחתית או קליקות חסרת שחר. על שופטים חלים כללי האתיקה הקובעים נורמות התנהגות כלליות המצופות משופט. בכל מקרה שבו קיימת התלבטות באשר לאופן ההתנהלות ההולם, שופטים רשאים ואף פונים לקבלת עמדת ועדת האתיקה בנושאים שונים".
עדנה בקנשטיין: "קומה 5 לא הייתה קומה שאליה שלחתי שופטים שלא אהבתי. כשהגעתי לתפקידי, לשופט כספי כבר הייתה לשכה בקומה. בכל כהונתי שלחתי לשם אולי שופט אחד או שניים, ומהקומה הזאת יצאו שופטים שקודמו למחוזי - כמו השופטות שרה דותן ודניה קרת. הביטוי קומת המצורעים לא נאמר על ידי מעולם. לא ידעתי על קיומן של 'חפלות' בקומה 5 ולכן זה גם לא 'כאב לי'. נהפוך הוא, לא הייתה לי שום בעיה עם שופטים שעובדים ובזמנם הפנוי נהנים ויושבים עם חברים. ייחסתי חשיבות רבה ליצירת יחסי קרבה בין השופטים ויזמתי גיבושונים להם ולבני משפחותיהם.
"לגבי הטענה כאילו הערתי לשופט כספי לגבי נושא ה'חפלות' וכאילו הוא אמר לי שימליץ עליי כיועצת משפטית לק־ג־ב - כאמור, לא הייתי מודעת לנושא החפלות, מעולם לא הערתי לשופט כספי בנושא והוא גם לא אמר לי דבר על 'המלצה' למנות אותי כיועצת משפטית לק־ג־ב. לגבי הטענה כאילו שופטות יצאו מחדרי כשהן בוכות, אם היה צורך להעיר לשופט כלשהו לגבי התנהלותו הייתי מעירה הערות ללא כחל וסרק, אך עם זאת לא זכור לי שאי פעם מישהו יצא מחדרי בוכה.
"האירוע המתואר על ידי כספי שבו לכאורה אמרתי לו "רכילות זה דבר חשוב" לא אירע מעולם. עם זאת, כדאי לשים לב לתיאור שמתאר כספי על ישיבתו עם עורכי דין אחרים לכוס קפה. אם אכן מדובר בתיאור מהימן הרי שמדובר באירוע בלתי תקין. שופט לא צריך לשבת עם עורכי דין לקפה. לגבי הדברים שלכאורה אמר לברק - תפנו לשופט ברק. לי אין כל עניין להגיב עליהם".
נציב תלונות הציבור על השופטים: "הנציב אינו רואה מקום להגיב לאמירות ולטענות חסרות שחר, לדברי הבל, וגם לא להתבטאויות שאינן הולמות שופט או מי שכיהן כשופט. מפאת חובת הסודיות המוטלת על הנציב בחוק, אין בידו להרחיב ולפרט את הרקע והיריעה הכוללת".
מיכאלה שילדובסקי־אור: "הדברים שאומר השופט כספי אינם מכובדים ואינם ראויים לתגובה".
השופטים תיאודור אור, טובה שטרסברג־כהן, אהרן ברק ורעייתו אלישבע ברק לא מסרו תגובה לכתבה.
קישורים:
שמואל בוקובסקי - שופט לענייני משפחה ראשון לציון - אינו בתפקיד מספטמבר 2011 - מרץ 2013 - מזה כשנה וחצי שמואל בוקובסקי אינו בתפקיד. בוקובסקי מאחורי דלתיים סגורות ללא ראיות החריב חיי קשישים וילדים בשם "עבודת קודש", "טובת החסוי" ועוד סיסמאות מטופשות אותן קנה מהיותו מאדריכלי מערכת הרווחה המושחתת במדינת ישראל. בוקובסקי נשוי לפקידת סעד מחוזית מיכל מילשטיין בוקובסקי ולא טרח להימנע מתפקידו או להודיע לבעלי דין על החשש לניגוד עניינים...
שמואל בוקובסקי - מכבסת הבלים ודברי בלע נגד משפחה בהליך אימוץ - ינואר 2012 - בית משפט עליון רע"א 7535/11 - מדובר בזוג הורים בעלי פיגור אשר בית משפט לענייני משפחה (שופט שמואל בוקובסקי) קבע כי יש לשלוח את בתם בת השלש לאימוץ סגור. ההורים מבקשים לצמצם את תוצאות האימוץ, באופן שסבתה של הקטינה, אמה של המבקשת והאפוטרופא שמונתה לה לדין, תישא באחריות לגידולה. מנגד, סומך המשיב (לשכה משפטית משרד הרווחה) ידיו על פסקי הדין של ערכאות קמא. לבת המאומצת אחות קטינה שהוכרזה "נזקקת" - מהחלטת העליון ניתן ללמוד על דרכי הפעולה של שופט בית משפט לענייני משפחה שמואל בוקובסקי, הנשוי לפקידת סעד מחוזית לחוק הנוער מיכל מילשטיין בוקובסקי ואשר שימש שנים רבות בעברו כיועץ משפטי במשרד הרווחה:
דרכי הרמיה השופט שמואל בוקובסקי - רשלנות שיפוטית קיצונית בדלתיים סגורות - בית משפט לענייני משפחה ראשון לציון - נובמבר 2006 - שופטי בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער, ופקידי סעד מבזים והורסים חיי אזרחים ומשפחות בבתי משפט מאחורי דלתיים סגורות. הם מגלגלים את האחריות אחד על השני אינם מנמקים תחושותיהם והחלטותיהם ההזויות והם מוגנים נגד תביעות ותלונות...
בית משפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות - בין חוסר תובנה מקצועית לרשלנות קיצונית - שופט שמואל בוקובסקי - אוגוסט 2010 - בע"מ 5422/10 השופט דנצינגר - מדובר בערעור לבית משפט עליון של אמא המבקשת לשמש אפוטרופא לבתה החסויה במקום עמותת שפר. הבת החסויה שהתה בהוסטל אולם עקב החמרה במצבה הועברה כפי הנראה למוסד פסיכיאטרי... - ניתן להבחין במספר כשלים בתפקודו של שמואל בוקובסקי: - הליך שיפוטי חפוז ושטחי מסב נזקים לחסויים וקרוביהם...
מכבסת הרווחה - בין טיפול והשגחה לאימוץ סגור - השופט שמואל בוקובסקי, פקידות הסעד חנה בן ארי וקרן זינגר - הליכים שיפוטיים של מכבסת מילים וצווים מטופשים. המקרה דנן אימוץ סגור פסיקת בית משפט עליון רע"א 9382/10 מצביע על רפיסות, אי נטילת אחריות של רשויות הרווחה ומערכת בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער, תוך הסבת נזקים קשים לפרט ולמשפחה...
כישלון אימוץ פתוח בחליפת מכתבים פעמיים בשנה בין קטין לאימו - השופט שמואל בוקובסקי - כבר ראינו את את כישלון השופט שמואל בוקובסקי בהליך מינוי אפוטרופוס לאשה מאובחנת דמנטיה. בוקובסקי מינה בפתאומיות לאשה אפוטרופוסים בגוף וברכוש, ללא שראה את האשה, על סמך חוות דעת פסיכיאטר מטעם האפוטרופסים שלא בדק אותה, ללא תסקיר, ללא סל טיפול - חייה של האשה נחרבו ותוך כחודש ירדה 10 ק"ג במשקל הפכה להיות שבר כלי, ולא שבה לאיתנה...
העליון קבע: יש סיכוי כי מצב ההורים ישתפר והתינוק יוחזר לאימו ולא ימסר לאימוץ - קונספציית האימוץ של השופט שמואל בוקובסקי קרסה - מאי 2008 - רע"א 1841/08 - מדובר בזוג הורים ולהם ששה ילדים. התינוק שעניינו נדון נולד ביום 12.5.06. בעודו בבית החולים הוצא צו חירום על ידי פקידת סעד, להוצאת הקטין ממשמורת הוריו והעברתו למשמורת רשות הסעד, באשר לא עלה בידי הוריו להציג תכנית ברורה לגבי מגורים להם ולתינוק...
סגן נשיא בית משפט לענייני משפחה שופט שמואל בוקובסקי: הליך מופקר ואלים במינוי אופוטרופוס לאישה - מדובר ב”ביקור בית” שערכו פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי לחסויה כבת 60, במסגרת הליך מינוי אפוטרופוס לחסויה, כחודש לאחר שהשופט שמואל בוקובסקי מינה מינוי זמני אפוטרופוסים לחסויה, מבלי ששמע את דעתה, אם היא מסוגלת להבין בדבר, וניתן לברר דעתה. המינוי בוצע ללא תצהיר של פקידת סעד. בבקשת המינוי היה רשום כי אחד מבניה מתנגד למינוי. יש לציין כי אפילו לא נכלל סל טיפול לאישה שחירותה ורכושה נשללו ממנה. בוקובסקי הוציא צו השולל את חירותה ורכושה של האישה. כתוצאה מהצו של בוקובסקי חייה של האשה נהרסו, תוך חודש הפכה להיות שבר כלי, ירדה במשקל 10 ק"ג תוך חודש עיניה בלטו והיו מפוחדות...
תביעה נגד שופט לענייני משפחה שמואל בוקובסקי בגין הפרת החוק ביודעין ובזדון ועולה לכדי רשלנות קיצונית מאוד ובאופן בוטה - בוקובסקי התחמק בבקשת חסינות - דצמבר 2004 - מדובר בתביעה נגד סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, השופט שמואל בוקובסקי. בגין מה שטוען התובע למחדל המבקשים אשר גרמו לו נזק כספי - תביעה נגד השופט שמואל בוקובסקי על הפרת החוק ביודעין ובזדון ועולה לכדי רשלנות קיצונית מאוד ובאופן בוטה ...
שמואל בוקובסקי - מינוי אפוטרופוס חיצוני מופרט לאישה בגוף וברכוש תוך הורדת רמת חייה ופגיעה ביכולותיה הקוגנטיביות - ינואר 2007 - בג"צ 10404/06 - שופט בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון, שמואל בוקובסקי נשוי לפקידת סעד לחוק הנוער מיכל מילשטיין בוקובסקי ואשר שימש כ- 11 שנה במחלקה המשפטית במשרד הרווחה, הוא אחד מאדריכלי מדיניות משרד הרווחה המאופיינת בתרבות שקר, סחר בילדים וקשישים, עבודה פרועה ללא סדרי דין, ללא ראיות מאחורי דלתיים סגורות בבתי משפט, תוך פגיעה חמורה בגופם ונפשם של פרטים ומשפחות...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה