"בנות חוששות לומר מה הולך שם בפנים וזה מצער נורא.
התלוננתי לא מעט לאחר השחרור שלי על סיפורים שנשלחות בנות לזריקות בבארבאנל לשקט הנפשי שלהם או יש שם סוהר מהמגזר שמוציא בנות מהתאים ומכה אותם ומשתמש בהם מינית וסוהרות מכות שם בנות ומנהלת האגף מתעללת נפשית לא מעט זה גורם להן לרצות לאבד הכל להיכנס לדכאונות וכואב הלב יש שם מישהי שישבה בתא איתי שכבר ממכות חשמל לא משנה מהי ומה עשתה והאמן לי שעשתה מעט כדי לשלם מחיר בתפקוד הנפש שלה. ומי יודע אולי כבר שילמה בחייה, מדובר לפני שלוש שנים בערך לא מתארת מה היום הולך שם, אני חושבת שדי בכך להכלא ולא לראות את אוהבייך ולהיות סגור ולעשות חשבון נפש מאשר התנהגות ברברית ואכזרית כזו. כל יום התפללתי לאל רק שמצלמה תהיה שם בידיים הנכונות.
זה טיפה מין הים לצערי. הספיק לי חודש שם להבין את התמונה הכוללת ואני די אינטליגנטית להבין במהרה וגם די סקרנית שלא הרפתי מהבנות ויום ביומו רק שאלתי ולצערי נכנסתי ויצאתי מבועטת.
אך זו מערכת שמחפה אחד על השניה
תודה לאל. ותודה למשפחתי שלא נתנו לי רגע ליפול ונלחמו כמו פייטרים במשפטים. למעשה למזלי זה היה ממש קצר אך הרגיש נצח.
הייתי גם מה שאומרים אמן לולא זה ולולא הייתי שם יותר מדי . גם אני הייתי כבר לא אני עד היום יש פחדים שלא תטעה לרגע וסיוטים. שחלף המון זמן מאז. ולא אשכח שמות ומבטים. מה שהחזיק אותי עם בולמים וחרדות קשות זה רק האמונה והתהילים שהחבאתי שלא יילקח ממני."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה