מרץ 2011 - מדובר בערעור עמ"ש 53278-02-11 על שתי החלטות מפברואר 2011, שניתנו על ידי בית משפט לנוער בקריות השופט אריה נאמן. המערערת כבת 38, אם חד הורית, התגוררה כ-13 שנים בארה"ב. בינואר 2011 חזרה ארצה עם בתה כבת שנה וארבעה חודשים (להלן - "הקטינה"). המערערת גידלה את הקטינה כאם חד הורית.
עם חזרתה ארצה, פנתה המערערת לבית הוריה והתגוררה שם עם הקטינה. לטענתה של המערערת, סכסוך בינה לבין אמה (להלן – "הסבתא"), הוביל לתלונות של הסבתא לרשויות הרווחה בחיפה. על סמך תלונות אלו, כפי שהובאו בתצהיר של עובדת סוציאלית, אשר, לא דיברה עמה ולא ראיינה אותה עובר למתן התצהיר, נתן בית משפט לנוער השופט אריה נאמן, בתוקף סמכותו לפי סעיף 12 לחוק הנוער החלטה לפיה הועברה המשמורת על הקטינה לסבתה למשך 30 ימים, שהוארכו אחר כך (בהחלטה מיום 21/2/11, שאף היא ניתנה בהעדר המערערת ומבלי לשמוע אותה, עד ליום 22/5/11). כמו כן, המערערת נדרשה לעבור בדיקה פסיכיאטרית וכן לעבור מבחני מסוגלות הורית.
שופטת המחוזי שושנה שטמר הורתה כי הקטינה תוחזר לאם מייד עם סיום שביתת העובדים הסוציאליים בפיקוח פקידת הסעד.
שטמר העירה על התנהגותו השיפוטית של השופט אריה נאמן וקבעה: "אני סבורה, שלפני כל החלטה נוספת, אלא אם יש בה דחיפות מירבית, יש לשמוע גם את האם לפני מתן ההחלטה ... בשלב זה, סבורה אני כי מוקדם מדי, ואין נתונים מספיקים על מנת להורות על בדיקה פסיכיאטרית לאם כתנאי להחזרת הקטינה אליה.
לפיכך, הוראה זו בהחלטותיו של בית משפט (השופט אריה נאמן) מבוטלת".
ניתן להבחין במספר ליקויים חמורים בהליך השיפוטי של שופט הנוער אריה נאמן ובתפקוד פקידת הסעד לשכת הרווחה חיפה.
פקידת סעד מוסרת לבית משפט בקשות מהותיות ותצהירים בענייני נפשות על האם ובתה מבלי שפגשה את האם ושמעה דעתה והתייחסותה
סעיף 6 - הגישה פקידת סעד לחוק הנוער, ממחלקת הרווחה בקרית ים, בקשה למתן החלטת ביניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער ולהורות על השארת הקטינה בידי סבתה למשך 30 ימים, לצוות שהאם תעבור בדיקה פסיכיאטרית לבירור מצבה הנפשי, וכי יקוימו מפגשים בין האם והקטינה ביחידה לשלום הילד לצורך אבחון והערכת מסוגלות האם. פקידת הסעד כתבה כי לאם אין מקום מגורים קבוע, כי היא לא מסרה מס' טלפון היכן ניתן להשיגה, וכי לדברי סבתה של הקטינה, האם מזניחה את הטיפול בילדה ויש "סימני שאלה" לגבי מסוגלותה ההורית של האם ומצבה הנפשי. לבקשה זו צורף תצהיר של פקידת הסעד.
שופט הנוער אריה נאמן מאשר המלצות נחרצות על גורל האם ובתה מבלי ששמע או ראה את האם - קרקע פוריה להונאות ושחיתויות
"על סמך תצהיר זה, נתן בית משפט קמא את החלטתו מיום 21/2/11 בה כתב כי שוכנע, "שיש בהחלט" לנקוט באמצעים הזמניים המבוקשים ונעתר לבקשה בהורותו כי הקטינה תישאר בבית הסבתא למשך 30 ימים, כי האם תעבור בדיקה פסיכיאטרית לבירור מצבה הנפשי, ושהמפגשים בין האם לקטינה יהיו ביחידה לשלום הילד לצורך אבחון והערכת מסוגלות האם. כן הורה בית משפט קמא על קבלת תסקיר מקיף עד ליום 30/3/11. עוד הורה בית המשפט כי החלטתו זו על כל חלקיה תהיה תקפה עד ליום 22/5/11" (סוף ציטוט סעיף 7)
השופט אריה נאמן מתבסס בהחלטתו על שמועות ועלילות במסווה של "דיווחים". הוא "שומע" מה שפקידת סעד "שמעה" מאמה של המערערת, מבלי שראה את המערערת או קיבל התייחסותה, וכן שמדובר בסכסוך משפחתי שידוע במקרים כגון אלו יש עלילות.
תפקודו של השופט אריה נאמן יכול בנקל לשמש קרקע פוריה להונאות ושחיתויות, משום שהתבססותו הנה על שמועות ועלילות
השופט אריה נאמן קיבל החלטה מהותית בענייני נפשות בניגוד לתקדים בית משפט עליון
החלטת השופט נאמן לנקוט אמצעים זמניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער בעוד הקטינה לא הוכרזה נזקקת וללא דיון בנוכחות אמה ומבלי שפקידת הסעד שמעה את אמה, עומדת בניגוד להחלטת בית משפט עליון בתיק דנ"א 6041/02 וכך כתב הנשיא דאז אהרון ברק: "הכל מסכימים כי אף שסעיף 12 אינו נוקט במפורש במונח "קטין נזקק", הוא מופנה לקטינים נזקקים. המחלוקת היא לגבי מידת ההוכחה הנדרשת...גם בהתקיים התנאים להפעלת סעיף 12, ראוי שתינתן זכות טיעון לקטין ולאחראי עליו, ככל שהדבר אפשרי, קודם שיגבש בית המשפט את החלטתו".
השופט אריה נאמן נוקט סחבת בענייני נפשות האם ובתה מאריך צווים הפוגעים בזכויותיהם מבלי ששמע או פקידת הסעד שמעה מה יש לאם לומר והכל על סמך שמועות
"אינני סבורה כי יש, כמדיניות ראויה, שלא לשמוע את הצדדים מוקדם ככל שניתן לאחר מתן הצו המורה על נקיטת אמצעי חירום. מכאן, שהארכת המועד של הצו המקורי, שניתן ביום 20/2/11 עד ליום 22/5/11, היתה שגויה, אם כי סבורה אני כי כוונתו של בית משפט קמא היתה לזמן את האם בסמוך לאחר קבלת התסקיר וההערכה הפסיכיאטרית. הנכון היה להורות על הגשת תסקיר מיידי ועל קביעת ישיבה במעמד הצדדים מיד לאחר התסקיר" (סעיף 11 - השופטת שושנה שטמר)
השופט אריה נאמן התייחס סלקטיבית לאירועים לרעת האמה מה שהביא להליך שיפוטי והחלטות פגומות
"מדגישה אני, כי לכאורה התלונות המובאות כנגד האם, היו כולם של הסבתא, ואין ולו גם מילה אחת על כך שמצבה של הקטינה היה גרוע בעת שהובאה לארץ, דהיינו לאחר ששהתה עם אמה לאורך כשנה וכשלושה חודשים. אין גם בחומר שעמד לפני בית משפט קמא כל אינדיקציה לכך שהמערערת לקתה אי פעם בנפשה, קל וחומר, שאין כל מידע כי ליקוי מעין זה פגע בהתנהלותה כלפי הקטינה, ובאופן המסכן אותה". (סעיף 11 - השופטת שושנה שטמר)
צריך לזכור ולהדגיש כי פקידת הסעד לא ראיינה את המערערת ולא התרשמה ממנה באופן רציני: השיחות עם המערערת התנהלו בטלפון או בפגישות קצרות וארעיות, בהן האם דרשה כי הקטינה תימסר לה חזרה, לא הסכימה ללכת עם הקטינה למעון לנשים מוכות, ולמעשה לא הראתה נכונות ממשית או הכרה בצורך כלשהו בשיתוף פעולה עם רשויות הרווחה בטענה שהיא בהחלט כשירה לגדל את ילדתה. (סעיף 17 - השופטת שושנה שטמר)
באשר לטענת הסבתא כי האם לא ביקרה את התינוקת בבית החולים, התברר כי הסבתא לא מסרה אמת, או את כל האמת. האם כן התייצבה, אולם הסבתא התעקשה שהיא (הכוונה לסבתא) תישאר לישון עם הקטינה בבית החולים, ואז עזבה המערערת את בית החולים, ככל הנראה ביודעה כי היא בהשגחה מסורה. (סעיף 19 - השופטת שושנה שטמר)
השופט אריה נאמן דרש בדיקה פסיכיאטרית של האם ללא אינדיקציות בנות משקל
באשר לטענתה של הסבתא כי ייתכן שהאם נמצאת במצב פסיכוטי (והוא החשש הגדול, ככל שיש לו בסיס כלשהו, לנזק לקטינה), אין לכך כל תימוכין, פרט לטענה עמומה למדי של הסבתא: היתה ככל הנראה מריבה קשה בין הסבתא למערערת, כאשר גם האחות הנוספת משתתפת בה. אולם אין כל אינדיקציה של איש מקצוע כי המערערת לוקה בליקוי נפשי כלשהו. אינני סבורה כי בנסיבות אלו היתה סמכות לבית המשפט להורות על בדיקה פסיכיאטרית לאם כתנאי להחזרת הילדה לרשותה. הבדיקה הפסיכיאטרית היא צעד דרסטי ביותר. יש להורות על ביצועו, כתנאי להחזרת ילד, רק בנסיבות בהן ישנה אינדיקציה בת משקל לכך שההורה עלול לסבול ממחלת נפש או מצב נפשי המסכן את ילדו. לדעתי לא עמדו לפני בית משפט קמא נתונים כאלו (סעיף 21 - השופטת שושנה שטמר)
השופט אריה נאמן ופקידת הסעד הוציאו ילדה מחזקת אמה ללא שהיו בידיהם עובדות כלשהם כי האם מזניחה את הילדה או מתעללת בה
אוסיף ואדגיש, כי איש לא טען שהאם לא טיפלה בקטינה, או התעללה בה באופן כלשהו. כמו כן, לא נטען כי הקטינה נמצאה במצב פיזי או נפשי ירוד או מסוכן באופן כלשהו. לא נטען וקל וחומר לא הוכח שכאשר המערערת הגיעה ארצה היתה איזושהי טענה כי הילדה פגועה בכלל ובפרט על ידי אמה. (סעיף 22 - השופטת שושנה שטמר)
סוף דבר
השופט אריה נאמן ופקידת הסעד מלשכת הרווחה חיפה נכשלו והתרשלו בהגנה על הילדה והסבו לה נזקים ריגשיים. בנוסף הסבו לאמה נזקים כלכליים קשים דאגות מיותרות ובזבוז זמן. ההליך השיפוטי של השופט בתיק היה חובבני ולא הביא לשום תועלת.
קישורים
עם חזרתה ארצה, פנתה המערערת לבית הוריה והתגוררה שם עם הקטינה. לטענתה של המערערת, סכסוך בינה לבין אמה (להלן – "הסבתא"), הוביל לתלונות של הסבתא לרשויות הרווחה בחיפה. על סמך תלונות אלו, כפי שהובאו בתצהיר של עובדת סוציאלית, אשר, לא דיברה עמה ולא ראיינה אותה עובר למתן התצהיר, נתן בית משפט לנוער השופט אריה נאמן, בתוקף סמכותו לפי סעיף 12 לחוק הנוער החלטה לפיה הועברה המשמורת על הקטינה לסבתה למשך 30 ימים, שהוארכו אחר כך (בהחלטה מיום 21/2/11, שאף היא ניתנה בהעדר המערערת ומבלי לשמוע אותה, עד ליום 22/5/11). כמו כן, המערערת נדרשה לעבור בדיקה פסיכיאטרית וכן לעבור מבחני מסוגלות הורית.
שופטת המחוזי שושנה שטמר הורתה כי הקטינה תוחזר לאם מייד עם סיום שביתת העובדים הסוציאליים בפיקוח פקידת הסעד.
שטמר העירה על התנהגותו השיפוטית של השופט אריה נאמן וקבעה: "אני סבורה, שלפני כל החלטה נוספת, אלא אם יש בה דחיפות מירבית, יש לשמוע גם את האם לפני מתן ההחלטה ... בשלב זה, סבורה אני כי מוקדם מדי, ואין נתונים מספיקים על מנת להורות על בדיקה פסיכיאטרית לאם כתנאי להחזרת הקטינה אליה.
לפיכך, הוראה זו בהחלטותיו של בית משפט (השופט אריה נאמן) מבוטלת".
ניתן להבחין במספר ליקויים חמורים בהליך השיפוטי של שופט הנוער אריה נאמן ובתפקוד פקידת הסעד לשכת הרווחה חיפה.
פקידת סעד מוסרת לבית משפט בקשות מהותיות ותצהירים בענייני נפשות על האם ובתה מבלי שפגשה את האם ושמעה דעתה והתייחסותה
סעיף 6 - הגישה פקידת סעד לחוק הנוער, ממחלקת הרווחה בקרית ים, בקשה למתן החלטת ביניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער ולהורות על השארת הקטינה בידי סבתה למשך 30 ימים, לצוות שהאם תעבור בדיקה פסיכיאטרית לבירור מצבה הנפשי, וכי יקוימו מפגשים בין האם והקטינה ביחידה לשלום הילד לצורך אבחון והערכת מסוגלות האם. פקידת הסעד כתבה כי לאם אין מקום מגורים קבוע, כי היא לא מסרה מס' טלפון היכן ניתן להשיגה, וכי לדברי סבתה של הקטינה, האם מזניחה את הטיפול בילדה ויש "סימני שאלה" לגבי מסוגלותה ההורית של האם ומצבה הנפשי. לבקשה זו צורף תצהיר של פקידת הסעד.
שופט הנוער אריה נאמן מאשר המלצות נחרצות על גורל האם ובתה מבלי ששמע או ראה את האם - קרקע פוריה להונאות ושחיתויות
"על סמך תצהיר זה, נתן בית משפט קמא את החלטתו מיום 21/2/11 בה כתב כי שוכנע, "שיש בהחלט" לנקוט באמצעים הזמניים המבוקשים ונעתר לבקשה בהורותו כי הקטינה תישאר בבית הסבתא למשך 30 ימים, כי האם תעבור בדיקה פסיכיאטרית לבירור מצבה הנפשי, ושהמפגשים בין האם לקטינה יהיו ביחידה לשלום הילד לצורך אבחון והערכת מסוגלות האם. כן הורה בית משפט קמא על קבלת תסקיר מקיף עד ליום 30/3/11. עוד הורה בית המשפט כי החלטתו זו על כל חלקיה תהיה תקפה עד ליום 22/5/11" (סוף ציטוט סעיף 7)
השופט אריה נאמן מתבסס בהחלטתו על שמועות ועלילות במסווה של "דיווחים". הוא "שומע" מה שפקידת סעד "שמעה" מאמה של המערערת, מבלי שראה את המערערת או קיבל התייחסותה, וכן שמדובר בסכסוך משפחתי שידוע במקרים כגון אלו יש עלילות.
תפקודו של השופט אריה נאמן יכול בנקל לשמש קרקע פוריה להונאות ושחיתויות, משום שהתבססותו הנה על שמועות ועלילות
השופט אריה נאמן קיבל החלטה מהותית בענייני נפשות בניגוד לתקדים בית משפט עליון
החלטת השופט נאמן לנקוט אמצעים זמניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער בעוד הקטינה לא הוכרזה נזקקת וללא דיון בנוכחות אמה ומבלי שפקידת הסעד שמעה את אמה, עומדת בניגוד להחלטת בית משפט עליון בתיק דנ"א 6041/02 וכך כתב הנשיא דאז אהרון ברק: "הכל מסכימים כי אף שסעיף 12 אינו נוקט במפורש במונח "קטין נזקק", הוא מופנה לקטינים נזקקים. המחלוקת היא לגבי מידת ההוכחה הנדרשת...גם בהתקיים התנאים להפעלת סעיף 12, ראוי שתינתן זכות טיעון לקטין ולאחראי עליו, ככל שהדבר אפשרי, קודם שיגבש בית המשפט את החלטתו".
השופט אריה נאמן נוקט סחבת בענייני נפשות האם ובתה מאריך צווים הפוגעים בזכויותיהם מבלי ששמע או פקידת הסעד שמעה מה יש לאם לומר והכל על סמך שמועות
"אינני סבורה כי יש, כמדיניות ראויה, שלא לשמוע את הצדדים מוקדם ככל שניתן לאחר מתן הצו המורה על נקיטת אמצעי חירום. מכאן, שהארכת המועד של הצו המקורי, שניתן ביום 20/2/11 עד ליום 22/5/11, היתה שגויה, אם כי סבורה אני כי כוונתו של בית משפט קמא היתה לזמן את האם בסמוך לאחר קבלת התסקיר וההערכה הפסיכיאטרית. הנכון היה להורות על הגשת תסקיר מיידי ועל קביעת ישיבה במעמד הצדדים מיד לאחר התסקיר" (סעיף 11 - השופטת שושנה שטמר)
השופט אריה נאמן התייחס סלקטיבית לאירועים לרעת האמה מה שהביא להליך שיפוטי והחלטות פגומות
"מדגישה אני, כי לכאורה התלונות המובאות כנגד האם, היו כולם של הסבתא, ואין ולו גם מילה אחת על כך שמצבה של הקטינה היה גרוע בעת שהובאה לארץ, דהיינו לאחר ששהתה עם אמה לאורך כשנה וכשלושה חודשים. אין גם בחומר שעמד לפני בית משפט קמא כל אינדיקציה לכך שהמערערת לקתה אי פעם בנפשה, קל וחומר, שאין כל מידע כי ליקוי מעין זה פגע בהתנהלותה כלפי הקטינה, ובאופן המסכן אותה". (סעיף 11 - השופטת שושנה שטמר)
פקידת הסעד מלשכת הרווחה חיפה הרחיקה את האם מבתה בהליך רשלני
צריך לזכור ולהדגיש כי פקידת הסעד לא ראיינה את המערערת ולא התרשמה ממנה באופן רציני: השיחות עם המערערת התנהלו בטלפון או בפגישות קצרות וארעיות, בהן האם דרשה כי הקטינה תימסר לה חזרה, לא הסכימה ללכת עם הקטינה למעון לנשים מוכות, ולמעשה לא הראתה נכונות ממשית או הכרה בצורך כלשהו בשיתוף פעולה עם רשויות הרווחה בטענה שהיא בהחלט כשירה לגדל את ילדתה. (סעיף 17 - השופטת שושנה שטמר)
פקידת הסעד מלשכת הרווחה חיפה התרשלה - לא וידאה נכונות השמועות מהסבתא והתייחסה לחצאי האירועים
באשר לטענת הסבתא כי האם לא ביקרה את התינוקת בבית החולים, התברר כי הסבתא לא מסרה אמת, או את כל האמת. האם כן התייצבה, אולם הסבתא התעקשה שהיא (הכוונה לסבתא) תישאר לישון עם הקטינה בבית החולים, ואז עזבה המערערת את בית החולים, ככל הנראה ביודעה כי היא בהשגחה מסורה. (סעיף 19 - השופטת שושנה שטמר)
השופט אריה נאמן דרש בדיקה פסיכיאטרית של האם ללא אינדיקציות בנות משקל
באשר לטענתה של הסבתא כי ייתכן שהאם נמצאת במצב פסיכוטי (והוא החשש הגדול, ככל שיש לו בסיס כלשהו, לנזק לקטינה), אין לכך כל תימוכין, פרט לטענה עמומה למדי של הסבתא: היתה ככל הנראה מריבה קשה בין הסבתא למערערת, כאשר גם האחות הנוספת משתתפת בה. אולם אין כל אינדיקציה של איש מקצוע כי המערערת לוקה בליקוי נפשי כלשהו. אינני סבורה כי בנסיבות אלו היתה סמכות לבית המשפט להורות על בדיקה פסיכיאטרית לאם כתנאי להחזרת הילדה לרשותה. הבדיקה הפסיכיאטרית היא צעד דרסטי ביותר. יש להורות על ביצועו, כתנאי להחזרת ילד, רק בנסיבות בהן ישנה אינדיקציה בת משקל לכך שההורה עלול לסבול ממחלת נפש או מצב נפשי המסכן את ילדו. לדעתי לא עמדו לפני בית משפט קמא נתונים כאלו (סעיף 21 - השופטת שושנה שטמר)
השופט אריה נאמן ופקידת הסעד הוציאו ילדה מחזקת אמה ללא שהיו בידיהם עובדות כלשהם כי האם מזניחה את הילדה או מתעללת בה
אוסיף ואדגיש, כי איש לא טען שהאם לא טיפלה בקטינה, או התעללה בה באופן כלשהו. כמו כן, לא נטען כי הקטינה נמצאה במצב פיזי או נפשי ירוד או מסוכן באופן כלשהו. לא נטען וקל וחומר לא הוכח שכאשר המערערת הגיעה ארצה היתה איזושהי טענה כי הילדה פגועה בכלל ובפרט על ידי אמה. (סעיף 22 - השופטת שושנה שטמר)
סוף דבר
השופט אריה נאמן ופקידת הסעד מלשכת הרווחה חיפה נכשלו והתרשלו בהגנה על הילדה והסבו לה נזקים ריגשיים. בנוסף הסבו לאמה נזקים כלכליים קשים דאגות מיותרות ובזבוז זמן. ההליך השיפוטי של השופט בתיק היה חובבני ולא הביא לשום תועלת.
קישורים
- סיפורה של אם חד הורית מיוצאי אתיופיה שהרווחה לקחו את שלשת ילדיה - מאי 2009 - ספורה של בנצ'י, אם חד הורית, שהרווחה לקחו את שלשת ילדיה עקב תאונה של פציעה קלה שארעה לאחד הילדים - בנצ'י טקלה מחכה שילדיה יחזרו הביתה. בשנת 2006 בזמן שישנה בחדרה טיפס בנה בן 6 על חלון הבית ונפל מהקומה הראשונה, הוא נפצע קל. "פה היה הילד לבד ונפל" אומרת בנצ'י ומצביעה על חלון הבית, "לא היה סורגים ולא היה תריס, אני ביקשתי שיעשו לי, לא רצו לעשות לי סורגים והוא נפל"...
- פקידי סעד לחוק הנוער על בתי משפט לנוער: "למרות שהשופט רוטן הוא משתף פעולה"
- דו"ח סלונים נבו: ליקויים מהותיים בהתנהלות פקידי סעד לסדרי דין - מאי 2009
- פקידי הרווחה - מלכודות, מחטפים, והתנהלות לקויה מול הורים בקבלת החלטות על גורל ילדיהם
- "יתומי הרווחה" - מרב בטיטו - ידיעות אחרונות, פברואר 2008
- לשכת הרווחה בת ים - דיווחי השקר של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי - דע, כי כל הדיווחים וההערכות של פקידות הסעד והעובדות הסוציאליות מלשכת הרווחה, הבלים ודברי בלע הם ברוב המוחלט של המקרים, ויש לבדוק אותם ע"פ העובדות, ראיות, והיגיון, ומי שמקבל את מוצא פיהן כסוף פסוק הריהו פתי, ואם הוא שופט הריהו פועל ברשעות. .... בעוד האישה בסכנת חיים בירידה במשקל של 10 ק"ג בחודש, העובדות הסוציאליות מלשכת הרווחה בבת ים כותבות באופן מרושע, דברי בלע, כאילו היא מחויכת ומצבה טוב...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה