תרופות פסיכיאטריות: תשובות לשאלות - מאמר מאת אילן סלומון

מהי "תקופת הסתגלות" לתרופות פסיכיאטריות? האם תופעות הלוואי שאני חווה תפסקנה?
הרוקח אילן סלומון משיב לשאלות העולות לעתים קרובות בפורומים של פסיכיאטריה

שאלה: כיצד תרופות הפסיכיאטריות פועלות?

תשובה: רוב התרופות הפסיכיאטריות משפיעות על מערכת העצבים בדומה להשפעת סמים או אלכוהול. הן "מרעילות" את מערכת העצבים באופן שפוגם בהולכה החשמלית והכימית של סיבי העצב; כך מפחיתות התרופות הפסיכיאטריות את מעבר התחושות והרגשות דרך תאי העצב. זה כאילו שמנו וילון שחוצץ (מפריד) בינינו לבין התחושות הלא נעימות, וכך באופן זמני האדם מרגיש שחרדות, כאבים נפשיים וגופניים, עצבנות או דיכאון פחתו, ונוטה באופן שגוי להאמין כי נעלמו לתמיד.  

שאלה: התחלתי לקחת תרופה פסיכיאטרית, ואני סובל מתופעות לוואי. האם הן תפסקנה לאחר "תקופת הסתגלות"?

תשובה: כאשר מתחילים לקחת תרופה פסיכיאטרית, הגוף "מתנגד" ומגיב בד"כ באופן שלילי. זוהי תגובת התגוננות טבעית – הגוף מרגיש שמחדירים אליו חומר כימי מזיק. "הרעלת" מערכת העצבים מתבטאת בצורה של תופעות לוואי כגון טשטוש, בחילה, כאבי ראש, עצבנות וכו', שהן איתותי אזהרה של הגוף.
לאחר מספר ימים או שבועות (תלוי בסוג התרופה) קורים לרוב שני דברים:

1.      הגוף "נכנע" לחומר הכימי, והתנגדותו פוחתת.

2.      התרופה עצמה, כחלק מפעולתה, גורמת לירידה ביכולת לחוש ולהרגיש, האדם "מרגיש פחות" גם את תופעות הלוואי בעוד ש"הרעלת" מערכת העצבים נמשכת.

האשליה שתופעות הלוואי פחתו  גורמת לאדם לחשוב ש"תקופת ההסתגלות" חלפה כביכול,
אולם בפועל, התרופה ממשיכה לגרום לנזק לגוף, ורק איתותי האזהרה פחתו.

אם תרופה פסיכיאטרית גורמת לי לתופעות לוואי, האם ייתכן שזה בגלל "מינון נמוך מדי" ועלי להגביר את המינון?

תשובה: "מינון נמוך מדי" של תרופה פסיכיאטרית הוא למעשה המצב בו כמות החומר הכימי אינה גדולה מספיק כדי "להכניע" את הגוף כמתואר לעיל, ואינה גורמת למספיק אלחוש כדי לגרום לאדם שלא לחוש את תופעות הלוואי. במצב זה, הגוף אינו מחליש את איתותי האזהרה שלו לגבי התרופה, והמטופל ממשיך לחוש אותם בעוצמה חזקה.
הפתרון להרעלת מערכת העצבים אינו יכול להיות הגדלת המינון. מטופל שמבין שהתרופה שהוא נוטל אינה מיטיבה עם גופו צריך לדרוש מהרופא להפסיק את השימוש בה. כמובן שבמקרה כזה הגדלת המינון תגרום נזק רב יותר למערכות הגוף השונות.

שאלה: תרופה פסיכיאטרית הפסיקה להשפיע. האם איאלץ להגדיל את המינון?

תשובה: כמו בשימוש בסמים, גם בתרופות פסיכיאטריות קיים מנגנון של התרגלות לתרופה - שבו אותה כמות של תרופה כבר לא יוצרת את אותה השפעה, ולאחר זמן מה התחושות שהמטופל ניסה להימנע מהן מופיעות מחדש ביתר עוצמה. דרושה כעת כמות גדולה יותר מן התרופה על מנת להשיג את אותה מידה של חסימה של התחושות הקשות. כך הופכים אנשים שנוטלים תרופות פסיכיאטריות למטופלים כרוניים בתרופות אלה. אדם שמבין את הנקודה הזו יעשה כמובן הכול כדי להימנע מלכתחילה מליטול תרופה פסיכיאטרית, או ייטול אותה רק במצבים הקיצוניים ביותר וגם אז ישאף לקצר ככל האפשר את משך נטילתה.

שאלה: יש לי תופעות שלא היו לי כשהתחלתי ליטול את התרופה. מדוע זה קרה ומה עלי לעשות?

תשובה: התרופות הפסיכיאטריות, כמו תרופות אחרות, גורמות עם הזמן נזק למנגנונים הטבעיים של הגוף. מכיוון שהתרופות הן חומרים שומניים, יש להן נטייה להיאגר ברקמות הגוף השונות. הנזקים שהן גורמות באים לידי ביטוי בתופעות כגון השמנה, הפרעות לחשיבה, פגיעה בזיכרון ובתפקוד המיני, בהידרדרות של בלוטות ואיברים פנימיים כמו הכבד והכליות, בנזק לתפקודי הגוף כמו אי שליטה במתן שתן, תנועות לא רצוניות ועוד. תיתכן גם החמרה בתופעות הפסיכיאטריות והופעתן של הפרעות פסיכיאטריות נוספות שלא התקיימו לפני תחילת הטיפול (כמו למשל להגיע ממצב של דיכאון למצב פסיכוטי). שימוש ממושך בתרופות פסיכיאטריות עלול לגרום נזקים ללב, למוח ולכלי הדם ואף לקצר את תוחלת החיים. על פי התזונאית הידועה אדל דייויס שחקרה את הנושא, השימוש בתרופות פסיכיאטריות יוצר חוסרים תזונתיים שאינם מתמלאים על ידי התזונה הרגילה. חוסרים במרכיבי תזונה אלה גורמים עם הזמן לחוסר יכולת של איברי הגוף לתפקד באופן מיטבי מול עומס יוצא דופן של חומרים רעילים אלה, וכך נוצרים שיבושים בלתי הפיכים.

הפעולה בה כדאי לנקוט היא, בתיאום עם רופא, להפחית ככל האפשר את מינוני התרופות בעזרת תוספי תזונה שונים, ולנסות להיגמל מהתרופות לחלוטין במקרים שהדבר עדיין אפשרי.

שאלה: כיצד להיגמל מתרופה פסיכיאטרית?

תשובה: לאחר שימוש בתרופות פסיכיאטריות לתרופה של מספר חודשים בלבד, קיים סיכוי טוב לגמילה מלאה, במיוחד במקרים שהאדם לא עבר התקף פסיכוטי קשה ולא קיבל מינונים גבוהים מדי של תרופות אנטי פסיכוטיות. מעבר לכך, הסיכוי להגיע לגמילה מלאה הולך ופוחת.
לאחר שנים של שימוש, גמילה מלאה מתרופות פסיכיאטריות הינה בדרך כלל בלתי אפשרית. לכן יש לשקול היטב לפני שמתחילים להשתמש בתרופות פסיכיאטריות.

גמילה מתרופות פסיכיאטריות צריכה להתבצע בפיקוח רפואי, שכן הפחתת צריכת התרופות עלולה לגרום לעיתים להחמרה ניכרת בתופעות הנפשיות וחייבת להיעשות באופן מבוקר והדרגתי ביותר. כפי שנאמר לפני כן, קיימים תוספי תזונה רבים שיכולים להקל על תהליך זה.

להדרכה נוספת, ראה מאמר גמילה מתרופות פסיכיאטריות

מוגש כשירות לציבור מאת עמותת מגן לזכויות אנוש

www.cchr.org.il

 

--

יהודה קורן
דובר

 עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il

אתר בינלאומי

www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03

טלפון עמותה: 5660699 03

--

יהודה קורן
דובר

 עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il

אתר בינלאומי

www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03

טלפון עמותה: 5660699 03

אימה בבית חולים הדסה עין כרם - אח שיכור מתעלל במאושפז

האח המתעלל: כך נשמעו רגעי האימה בבית החולים
הקלטה מצמררת שהגיעה לידי חדשות 2 חושפת את ההתעללות הקשה שחווה צעיר שנפגע בתאונת דרכים בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. במשך 40 דקות הכה אח בבית החולים, שעל פי החשד היה שיכור, את נ' חסר האונים
יוסי זילברמן | חדשות 2 | פורסם 14/01/14 



40 דקות נמשכה התקיפה האכזרית של אח בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, שהכה מטופל שאושפז לאחר שנפגע בתאונת דרכים. הקלטה בלעדית שהגיעה לידי חדשות 2 Online חושפת את רגעי האימה הארוכים, שבמהלכם הכה האח את המטופל בכל חלקי גופו.

בהקלטה המצמררת נשמע האח לוחש למטופל: "יש פה איזה רוסי שמפרק לך את הצורה", בעוד נ' זועק ונאנק מכאבים. נ', שאושפז עקב פציעה קשה ברגלו, מתחנן שוב ושוב מהאח לעזוב אותו, אך ללא הועיל. "זה כואב, לך ממני", נשמע נ' מתחנן. "למה אתה מרביץ לי?".

בשיחה עם חדשות 2 Online תיאר נ' את החוויה הקשה שחווה. "לחצתי על הפעמון כדי שיבואו לעזור לי ואחרי עשר דקות הוא בא אליי, תפס לי את הידיים ואמר לי 'אני אהרוג אותך, אני אקח לך את הנפש'", מספר נ'. "הוא בעט לי ברגל, נתן לי אגרוף. הייתי לבד, לא היה לי אף אחד שיכול לעזור לי".

המשטרה עיכבה את האח לחקירה

על פי החשד, במהלך הלילה הגיע אח שהיה שיכור והחל להתעלל בנ', כשהוא לא מסוגל להתנגד לו. האח חשוד כי משך בשערותיו, סטר לו, צעק עליו וקילל אותו. נ' שלא היה מסוגל להתנגד, ניסה לזעוק לעזרה, אך במשך דקות ארוכות איש במחלקה לא שמע את קריאותיו, והסיוט נמשך.

כעבור זמן מה אחד המאושפזים האחרים במחלקה ששהה בחדר אחר שמע את הצעקות והזעיק את אנשי האבטחה למקום. המאבטחים עצרו את האח ושמו קץ להתעללות. הוא נדרש לעזוב את המחלקה ובמקביל הוזעקה המשטרה אל בית החולים.

הבוקר הגיעו בכירי בית החולים להתנצל בפני נ' על המקרה החריג והבהירו כי הלקחים מהמקרה יופקו. במשטרה אישרו לחדשות 2 Online כי הוגשה תלונה על המקרה. "החשוד עוכב לחקירה והורחק לחמישה ימים מבית החולים", הוסיפו במשטרה. "החקירה נמשכת".

מבית החולים הדסה עין כרם נמסר כי מנהל בית החולים, ראש האגף האורתופדי ומנהלת הסעוד בודקים את המקרה באופן אישי. מהבוקר כבר ננקטו צעדים כדי שמקרה דומה לא יישנה בעתיד. כמו כן נמסר כי על האח נאסר להיכנס לבית החולים עד להודעה חדשה.

קישורים:

 בית חולים אלישע חיפה - התעללות קשה בחוסה - לשכת הרווחה מנותקת מהמתרחש במוסדות - לשכת הרווחה חיפה ומשרד הרווחה מנותקים מהתעללות בחוסים במוסדות -אוקטובר 2013 - יואב איתיאל - מגזין המושבות - בית חולים אלישע חיפה: חשד להתעללות מחרידה במאושפזת ביה''ח - אמה של צעירה בת 23 מספרת: "ביום הם מפחדים מאחראי המחלקה. אבל כשהוא הולך, הגיהנום מתחיל", היא מספרת, "הראש שלה הפך לידית משיכה. במקום להרים אותה מושכים אותה מהשערות בכל הכוח, פשוט אנשים אכזריים. אין לי מילים. חסרי לב. מלאים שנאה כלפי אדם ללא כל סיבה. זה לא שהיא קמה. אין לי איך להסביר את זה. ככה נראה הרוע". כשד' לא יכולה היתה להתאפק, והתעמתה עם אחד מאנשי כוח העזר במחלקה, ענה לה לדבריה, "שקרנית". היא אומרת שאחות שעמדה לצידו אמרה "אל תדאג אני אעיד בשבילך"...

המדינה אשמה בחטיפת ילדים - פשעים נגד האנושות בשם טובת הילד

המדינה אשמה בחטיפת ילדים  , אשר רוכברגר , ינואר 2014 , עבודה שחורה

פקידות הסעד נהנות מסמכויות וכח רבים מדי, ולעתים מוציאות ילדים מביתם פשוט כי הן יכולות 

המאמר מוקדש לזכרה של ח"כ ד"ר מרינה סולודקין

גילוי נאות: כותב שורות אלה מכיר את הנושא מזה כ- 5 שנים ופועל במסגרת עמותת "ע.ל.י.ה" והיה חבר בשדולה נגד הוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות שפעלה בכנסת הקודמת ונוהלה ע"י ח"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל.

אני מאוד שמח שכבר כמה ימים מתקיים דיון פורה בעקבות כתבת תחקיר שהתפרסמה ב"ישראל היום" ועסקה בהוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות ע"י פקידות הסעד לחוק הנוער .

בשורות הבאות אני מתכוון להתייחס אך ורק למקרים, כאשר מדובר בהוצאת ילדים ע"י פקידות סעד ממשפחות נורמטיביות. אין מחלוקת שבמידה ובמשפחה יש סמים או זנות או התעללות מינית או אחרת שמסכנת את הילד, קיימת חובה חוקית ומוסרית להצילו ולהוציאו מהמשפחה.

לדעתי הדיון במקום להתמקד בעיקר גלש לתחום היותר רגשי , שניתן לתמצתו בכך ש"האם פקידות הסעד הם מלאכים בדמות אדם או שמא מפלצות איומות?" מטבע הדברים המערכת והגילדה נכנסו אוטומטית למגננה ובמקום לדון במהות הנושא, התחילו להביא דוגמאות של מסירות נפש מצד אחד והאיומים והכפשות מהצד השני. כמובן שאני מתנגד בכל תוקף לאיומים באופן אישי, יחד עם זאת, אסור לראות בכל סוג של ביקורת עניין של הכפשה. הרי גם במקרים אחרים שלא קשורים לפקידות הסעד, נוכחנו לראות שיש למשל רופאים שמקבלים שוחד וזה לא אומר שכל הרופאים כאלה והיו שוטרים שפעלו בניגוד לחוק וזה לא אומר שכל המשטרה היא כזאת וראשי מס הכנה נכנסו לכלא וזה לא אומר שכל פקיד שומה הוא כזה. לכן קודם כל יש לצאת מנקודת הנחה שבין פקידות הסעד יש גם כאלה וגם כאלה. יתרה מזאת , אם לאחרונה לאחר מאבק עיקש ומתיש הוקם גוף ביקורת על פרקליטות, אז גם את פקידות הסעד מותר לבקר (דרך אגב לגביהן גוף כזה טרם הוקם).

לגופו של עניין- פקידת הסעד לא פועלת בחלל ריק, אלא במסגרת החוקים הקיימים וזאת אחת הבעיות המהותיות בכל עניין של הוצאת ילדים. ברוב המקרים אי-אפשר לטעון שפקידת סעד עוברת על החוק. הבעיה שהחוק נותן לה סמכויות נרחבות שמעוגנות בהגדרות מאו לא ברורות וניתנות לפרשנות בהתאם להשקפת עולמה. אז במקרים רבים פקידת סעד מנצלת את זה, כי היא יכולה, כי מותר לה.אני רוצה להביא כמה דוגמאות קטנות כדי להמחיש את דבריי. לאחרונה ניתן פס"ד בתיק של "פעוט המריבה", כאשר מדובר בהוצאת הילד ממשפחה והעברתו לאימוץ,כאשר בשלב מסוים דודתו הייתה מעוניינת לגדלו.

אני באופן אישי נכחתי בישיבת השדולה,כאשר הדודה הופיעה שם. במקרה הספציפי הזה ניתן להצביע לפחות על שתי בעיות שטמונות בחקיקה: קודם כל החוק לא מחייב להעדיף קודם כל את המשפחה המורחבת של הילד וחוץ מזה אין חובה שכל ההסכמות בין גורמי הרווחה והמשפחה תהיינה כתובות וחתומות ובכלל כל עניין הדיווח והרישום במקרים האלה טעון שיפור ניכר.

אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל. כבר יותר מ- 20 שנה אנחנו חתמנו ואשררנו את האמנה הבינלאומית לזכויות הילד ובה יש הגדרות ברורות מה המדינה חייבת לעשות במקרים כאלה ואחרים ובה גם מוגדר מה זה טובת הילד.

לצערנו, אנחנו מצפצפים על האמנה הזו כמועל שאר האמנות שחתמנו,כי הושרש בתודעה הישראלית הביטוי הבן-גוריוני "אום שמום". במקביל, מוסדות האו"ם כה עסוקים בסכסוך הישראלי ערבי, שכמעט ולא מתייחסים לנושאים אחרים שקשורים לישראל. ללא התאמת החקיקה הישראלית לנורמות הבינלאומיות, הבעיה לא תיפתר.

כאשר גורמי הרווחה טוענים שבסופו של דבר ההחלטה להוציא את הילד היא החלטה שיפוטית, הם אומרים רק חצי אמת. השופט, וכל שופט ,יהיה מקצועי ככל שיהיה, הוא משפטן בהכשרתו ותפקידו להכריע האם המצב שבתיק הוא חוקי או בלתי חוקי. לצורך כך הוא נעזר באנשי מקצוע (תלוי בסוג של התיק) -רופאים, פסיכולוגים, מהנדסים,רואי חשבון וגם פקידי-סעד.אני מסכים לחלוטין עם טענותיה של השופטת בדימוס חנה בן עמי,שמלכתחילה לשופט אין שום סיבה שלא להאמין לדעתה המקצועית ולכאורה נטולה כל עניין אישי של פקידת סעד (ובמאמר מוסגר בהתחשב בעומס התיקים שיש לכל שופט, הוא גם שמח לסגור את התיק כמה שיותר מהר). בואו לא נשכח שקורבנות מערכת הרווחה ברוב המקרים משתייכים לשכבות החלשות או המוחלשות שבמקרים רבים הם לא יכולים לשכור עורך דין ואם יתמזל מזלם והם קיבלו עו"ד מהסיוע המשפטי, זה לאו דווקא עו"ד שמתמחה בנושאים מסוג זה ולא תמיד הוא מוכן להתאמץ יותר מדי כי בסה"כ הוא מקבל שכר בצורה מאוד מוגדרת ומסוימת. המשפחות האלה לא תמיד מסוגלות להתבטא בצורה רהוטה ומנומסת וגם קשה לצפות לקור רוח מאימא שחטפו לה את הילד ולא נותנים לה לראות אותו. ברור שלפקידת סעד שמופיעה בפני שופטים כל שני וחמישי יש יתרון מובהק.

מפאת קוצר היריעה, אני רוצה להתייחס לעוד נקודה מאוד מהותית בכל הסיפור הזה. אחת הסיבות הנפוצות להוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות, היא המצב הסוציו-כלכלי של המשפחה. הטענה הנפוצה היא,שאם הילד יוצא מהבית ויוכנס לפנימיה, מצבו ישתפר. על פי הנתונים העדכניים ביותר של סוף שנת 2013 שהתקבלו ממשרד הרווחה, מתברר שהעלות שהיית הילד בפנימיה, היא כ- 17000 ש"ח לחודש. כדי להיות זהיר,אני אטען שברוב המקרים ולא בכולם, אילו המשפחה הנזקקת הייתה מקבלת רק 50% מהסכום הזה, זה היה פוטר הרבה בעיות והילד היה נשאר בחי משפחתו. במצב של היום, יוצא שגם המדינה מוציאה הון עתק להחזקת הילדים בפנימיות וגם המשפחה סובלת ומי שסובל הכי הרבה, זה הילד ולגבי כל החברה ניתן לומר שיצא שכרה בהפסדה תרתי משמע.

ברור שהנושא הזה הוא מאוד טעון מבחינה רגשית, יש בו הרבה היבטים אידיאולוגיים והוא קשור לכסף רב ביותר. ח"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל הייתה הסנונית הראשונה שהתחילה לטפל בו ועד היום אף אחד לא הצליח לסתור את מה שהיא טענה בבחינת "המלך הוא עירום". עד היום אף אח מהח"כים טרם הרים את הכפפה, בין היתר משום שכל מי שיגע בזה יחטוף קיתונות של האשמות הקשות ביותר בכל עניין חוץ מאולי ברצח ארלוזורוב. יחד עם זאת יש לזכור שלפי הסטטיסטיקה, המגמה הזאת רק הולכת וגוברת והיא כבר מזמן לא קשורה רק לעולים או לתושבי שכונות העוני בעירות הפיתוח. כל עוד נמנעים מלדון בזה בגובה העיניים ולטפל בעיוותים הקיימים, הן בחקיקה הראשית והן בנוהלי משרד הרווחה וכל עוד פקידות הסעד מרגישות שהן יכולות לעשות ככל שעולה על רוחם, כי הן מחוץ לביקורת- דעו שאף אחד מאזרחי המדינה מנוע היום מלומר "לי זה לא יקרה".

צפרא דוויק - איגוד העובדים הסוציאלים: פשעים נגד האנושות לקידום אינטרסים של עובדים סוציאליים


קישורים:

 "יתומי הרווחה" - מרב בטיטו - ידיעות אחרונות, פברואר 2008 - אף לא סימן אחד היה שם כדי להזהיר מפני ידו הארוכה של המנגנון היעיל מדי של אנשי הרווחה. יום אחד היא הייתה אימא לחמישה ילדים כזו שמשלחת בבוקר ארבעה ילדים עם הסנדביצ'ים ונשארת עם תינוק. כזו המתנדבת לעזור למחנכת לפני מסיבת כיתה שמפרידה בין ניצים, שמחבקת אחד בכל יד, ויום למחרת כבר הייתה אימא שנחרדת לגלות כי שלושת ילדיה עברו בבית ספרם חקירה על ידי "אישה מבוגרת ששאלה אותנו כל מיני דברים", כפי שסיפרה לה בתה תלמידת כיתה א'....

הוצאת ילדים מהבית נעשת בחיסיון בהליך לא הוגן - ד"ר ישראל צבי גילת - פוליטיקה - ערוץ 1 - יוני 2011 - ראיון עם ד"ר ישראל צבי גילת בנושא הוצאת ילדים מביתם ע"י רשויות הרווחה. - צבי גילת עמד בעבר בראש ועדה (ועדת גילת) שבדקה דרכי פעולה של ועדות החלטה ומצא כי הליך הוצאת ילדים מביתם בכפייה ע"י רשויות הרווחה לא היה הוגן. - בתי משפט לנוער אינם מפרסמים פסקי דין לרבות בעניין הוצאת ילדים מבית כך שלא ניתן לבקר הליך שאינו פומבי. "ועדת החלטה" ופקיד הסעד - שיקולים זרים וניגוד עניינים להוצאת הילד מהבית - בעיות ניגוד העניינים והשיקולים הזרים של פקידי הרווחה ו"ועדת ההחלטה" ברשות המקומית מביאה להחלטות שגויות אשר פוגעות באופן קשה ביותר הקטין/חסוי ובני משפחתו. על מנת להתמודד עם תקלות קשות אלו נדרשת המשפחה להשקיע משאבים אדירים להציל את יקירם. בית משפט לענייני משפחה המקיים את הדיונים בדלתיים סגורות משמש כחותמת גומי של מערכת הרווחה הקלוקלת....

דוח מבקר המדינה 2013 - משרד הרווחה תולש בכפייה וברמיה ילדים מבתיהם בוועדות החלטה בניגוד לחוק ולנהלים - מאי 2013 - מבקר המדינה ערך במהלך שנת 2012 ביקורת על סדרי עבודתן של ועדות לתכנון טיפול והערכה (ועדות החלטה בלשכות רווחה ברשויות מקומיות) בעניין זכויותיהן של משפחות חלשות בהוצאת ילדים מהם בכפייה...

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה משקר ומרעיל מפיו בפייסבוק נגד נערה והוריה - דצמבר 2013 - מדובר בסטטוס בפיסבוק של צופית גרנט אודות נערה בת 16 הכלואה מזה כ-3 שנים במוסד פסיכיאטרי שלא לצורך. הנערה מבקשתעזרה בדחיפות. נלקחה מאמה שלי בגיל 13, ובעקבות כך הקשר עמה נותק, וזה גרם לה להיות במצוקה במשך הרבה זמן. הנערה החלה להיות באשפוזים ולעבור...

"הפרעות קשב וריכוז? אין דבר כזה"

"הפרעות קשב וריכוז? אין דבר כזה"  , נטעלי גבירץ | mako | 06/01/14

נוירולוג בשם ריצ'רד סול טוען בספר חדש שמעורר סערה כי אין להתייחס ל-ADHD כבעיה כוללת, אלא כצירוף של תסמינים. לדבריו, בכל אבחון וטיפול יש לבדוק מהן הבעיות הנוספות שיש למטופלים חוץ מנטייה להיסח הדעת. "אנשים מאובחנים בהפרעת קשב רק כי היא נמצאת בכל מקום", הוא אומר

"מפתחים סיבולת לכדורים הללו" (אילוסטרציה)- צילום׃ אילוסטרציה - shutterstock - עיבוד גרפי - חדשות 2

כיום, אם הורה לא יודע מה משמעות צירוף האותיות ADHD, כנראה שנחת אמש מכוכב מאדים. בעיות הקשב והריכוז הפכו כה נפוצות, והאבחונים להן כה רבים, עד שנדיר שהורה לא ימצא את עצמו מביט בילדיו הפרטיים ומנסה לאבחן בהם את התסמינים. בשנות התשעים המוקדמות, מצב זה היה מיוחס לחמישה אחוז מהאוכלוסיה, ואילו היום מדובר ב-11 אחוז, והמספר רק עולה. נוירולוג בשם ריצ'רד סול טורף את הקלפים בספר חדש, שלפני שיצא כבר מעורר סערה גדולה, כשהוא טוען שהאחוז האמיתי הוא אפס מאופס, ושלדעתו אין בכלל דבר כזה ADHD.

"ריטלין: מסלול של התמכרות"

הספר, "ADHD אינו קיים: האמת על הפרעת הקשב והריכוז" ייצא בחודש הקרוב והוא מגיע לאחר קריירה ארוכה של טיפולו המסור של ד"ר סול בפציינטים שמתלוננים על חוסר יכולת להתרכז והיפראקטיביות. סול משוכנע ש-ADHD אינה מחלה כלל, אלא רק צירוף של תסמינים שאוגדו יחד, ושאין לתייג את האנשים במחלה, שקיבלה מקום של כבוד בספר הפסיכיאטריה האמריקני.

"הטיפול בתסמינים אלה כבמחלה זו טעות איומה", אומר סול. "דמיינו שאתם הולכים לרופא עם כאבי בטן קשים, ושנותנים לכם רק משככי כאבים. התוצאה עשוי להיות שתצאו מהרופא ללא כאב ותמותו מאפנדיציט מאוחר יותר. כיום אנשים מאבחנים את עצמם בהפרעת קשב וריכוז רק כי היא נמצאת בכל מקום כיום, לפעמים כי הוריהם מעוניינים שישבו בשקט וילמדו, ולפעמים כי הם רוצים להניח את ידיהם על סמים כמו ריטלין. התרופות הללו הן מעוררות, וככל שלוקחים אותן יותר מפתחים להן סיבולת גבוהה יותר, מה שמוביל פעמים רבות למסלול של התמכרות".

סול מתאר את השתרשות המושג, שנכנס לראשונה לספרי הרפואה בשנת 1980, ומאז תחת ההגדרה נכנסו עוד ועוד סימפטומים. ככל שנוספו עוד תת-הגדרות להגדרה, כך עלה באופן עקבי מספר המאובחנים בה. "כעת מדובר באחד מתשעה ילדים בארה"ב, כששני שליש מהם ממין זכר, המתוייגים כסובלים מ-ADHD", מספר סול, "ושני שליש מאלה מקבלים תרופות. התיוג הוא תירוץ טוב, כמו קביים נוחים שכולם רצים להיעזר בהם. בטיפולים שאני עושה אני תוהה כבר שנים רבות מהן הבעיות הנוספות שיש למטופלים חוץ מנטייה להיסח הדעת. התברר, למשל, שילדה אחת בה טיפלתי הפריעה בכיתה כל הזמן כי לא ראתה את הלוח. היא הזדקקה למשקפיים ולא לתרופות. גבר בן 36 שהצהיר על עצמו שהוא מכור למשחקי מחשב וסובל מבעיות קשב וריכוז, התברר ששותה יותר מדי קפה ולא ישן כמעט בלילה. היו לו הפרעות שינה חמורות, שטופלו בהצלחה בעזרת מכון שינה. לא מעט אנשים באו וביקשו מרשם, וכששאלתי שאלות עומק, פשוט ברחו מהקליניקה. אחד אחרי השני, גיליתי שלמטופלי יש בעיות שאינן קשורות ב-ADHD. טורט, OCD, תסמונת X שביר, אוטיזם, קשיי למידה כמו דיסקלקוליה, דיסגרפיה או דיסלקציה, קשיים בשמיעה ובראייה, ולפעמים חוסר התאמה מנטלית בין הילד למערכת החינוך".

סול מודה שהוא יוצא דופן בתחומו. "קולגות רבות שלי רושמים מרשמים לריטלין לאחר בדיקה מאוד שטחית של מספר שאלות קצרות", הוא אומר. "יש אפילו דבר שנקרא 'מבדק שתי הדקות', שתי דקות אלה יכולות להוביל לחיים שלמים של תופעות לוואי. הכדורים המעוררים הללו יכולים ליצור בעיות רבות, מחרדות, דרך דכאון ועד בעיות שינה חריפות. שימוש מתמשך בתרופות עשוי לגרום לשינויים קיצוניים במשקל, אובדן זיכרון, התנהגות אובדנית ועוד".


"אכן כמות האבחונים מאוד עלתה ועמה גם כמות התרופות שניתנות", אומרת מירב שקד טולדנו, עובדת סוציאלית קלינית ממכון א"מ הדרך לטיפול בקשיי קשב וריכוז בשיטת נוירופידבק. "ל-ADHD יש בסיס התפתחותי מולד – מדובר בעיכוב בהבשלה של מנגנוני הוויסות והשליטה במח. בתוך כך, למי שאכן סובל מכך יש אישיות ייחודית ולעתים ולקויות נוספות שיש לטפל בהן. לא לכל מי שקצת קופץ בכיסא יש את ההפרעה. אני מאוד נגד האבחונים והשאלונים הקצרים הללו, וקל לענות עליהם על מנת להטות את התוצאה. במכונים שלנו אנו עושים אבחון אובייקטיבי, בעזרת מכשיר כמו EEG, שמודד את הפעילות המוחית. בניגוד לאבחונים הרגילים, אין פה שום עניין סובייקטיבי. העולם הרפואי יודע שהאבחונים המילוליים בעייתיים, ויש כינוס עכשיו של איגוד הרופאים שמאוד מתנגד לנושא הזה. גם משרד הבריאות הוציא הנחיות יותר מחמירות. וכן, יש מקרים של אנשים שמבקשים טיפול לאחר שהם עצמם, או הסביבה אבחנו אותם, ואנו בודקים את הפעילות המוחית ואומרים להם שאין להם כלל ADHD".

עצומה - חובה להציב מצלמות אבטחה במוסדות חסרי ישע

זה לא סוד שאנחנו חים בעידן בו כולנו מצולמים...בכל בית ובכל רחוב וכן במרכזי הערים..משום מה מוסדות חסרי הישע מסרבים לכך ..ונשאלת השאלה למה ? חלק גדול יודע למה וחלק אחר בהחלט יכול לקבל את הקלישאה כי צנעט הפרט היא הסיבה למרות שהיא כבר לא קיימת...כמובן שאין אנו מבקשים מצלמות בחדרים ובמקומות אינטימייים ..אך גם מצלמות במקומות המוניים ,,כגון חדרי אוכל,מסדרונות,חצרות וכו' כבר יהוו עוד בטחון לדעת כי אנו מצמצמים את מקרי ההתעללות שקיימים כל רגע והכל מקום..אם ניקח את אפס קריטריונים הדרושים בכדי לעבוד מול אותם חסרי ישע,השכר הנמוך ונוסיף את העובדה כי "יצר לב האדם רע מנעוריו" נקבל מבחינה סטטיסטית כל רגע ורגע מקרה..אסור לנו לשתוק ולתת לזוועות להתרחש כאילו עיוורים אנחנו...עלינו לפקח על אותם אלה שמופקדים על טיפול חסרי הישע ,זקנים סיעודיים,אוטיסטים,נכים,בעלי פיגור,נכים קשה ועוד ..בבקשה חיתמ, להלן הקישור:
 עצומה - חובה להציב מצלמות אבטחה במוסדות חסרי ישע

שופטת בלהה גילאור - תרבות הראש הקטן, התנערות מאחריות ותאוות בצע - פרשת דודו דהאן

בלהה גילאור שופטת בימ"ש מחוזי – פסק דין אנטי חברתי מופרך ונוגד את כבוד האדם וחירותו – דודו דהן נגד משרד הרווחה

עשיית הצדק חשובה לאין ערוך מכל שיקול משפטי. לכן, מאותו רגע שבו ידעה השופטת גילאור, כי דודו דהן נכלא במוסד למפגרים מקי"ם, למרות שהוא אינו מפגר, לא ניתן להתעלם בגין פגיעה זו. לשיטתה של השופטת גילאור, היא נמצאת בהיכל המשפט, לא בהיכל הצדק.

חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מדבר בעקרון על אשר חובה על בית המשפט לפעול על פיו. חשיפת האמת הינה נשמת אפה של מערכת המשפט. היא בסיס הלגיטימזציה האזרחית, הציבורית והמשפטית, אשר לאורם פועלת מערכת בתי המשפט. השופטת גילאור דחתה את תביעתו של דודו דהן נגד משרד הרווחה. תביעה המגובה בראיות עובדתיות, כשהיא מתנערת מכל טענה ומסקנה של דודו דהן.

אוטם שריר הלב, יגאל סרנה, 10.1.14, ידיעות אחרונות

"הדבר הנורא שבעולם הוא צדק מנותק מן החסד" (פרנסואה מוריאק).

באולמה של נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, השופטת בלהה גילאור, עמד איש גבוה, דל ואביון, ותבע את המדינה. שמו דודו דהן, והוא מהישראלים החלשים שהושלכו לצידי הדרך במרוץ לניצחון ולמיליון. עם היוולדו נלקח מאמו, טולטל ונמסר, אומץ ונעקר, עד שהוחלט, בלי אבחון, שהוא מפגר, וכך הגיע "למנוחה ולנחלה" במוסד פרטי תחת פיקוח המדינה.

להלן, הגיהינום.

מי שקרא בעבר את פרטי חיי החוסים במקום ברמלה שנקרא "מקים", נמלא אימה. כי עד שפרצה לשם המשטרה, הוכו משך שנים רבות החוסים, נאנסו, חוו חיל ורעדה תחת פיקודה של מנהלת אכזרית. כתבי אישום ועיתונים כבר תיארו את התופת בה שרד דהאן 23 שנים עד שוועדת אבחון ראשונה שראתה אותו, "הוכתה תדהמה" ושיחררה אותו.

חיי אדם זה הגיעו אל אולמה של גילאור. משך כארבע שנים עבר אצלה מצעד בלהות. גילאור הביטה מדוכנה, נישאת וידענית, מוכרת כלוחמנית בקרב שלה בשופט אחר, נשואה לפרקליט אמיד וידידתם הקרובה של רבי השפעה כעמיתה הנשיא לפניה לינדנשטראוס ואחרים. מחוברת.

משך 14 ישיבות האזינה למצעד המרוסקים, המוכים והעובדים הסוציאליים. עבר אצלה פקיד סעד ראשי שניהל הוסטלים פרטיים והושעה, אפוטרופוס שמעל בתפקידו. עלתה צחנת מדינת הרווחה שהתפרקה מכל חובויה והייתה למקור רווחה רק לטייקוניה. חוקים שנועדו להגן על האזרח משרירות לב, כמו חוק ועדות האבחון, שהם לבדם יכלו להציל את דהאן, נותרו מילה מתה. מופקר לרוע נותר החלש.

תשעה חוסי "מקים" הישן העידו בפני הנשיאה ובהם שתלי נאנסות במוסד. אחת, בת 13, הרתה שם, ספק למדריך ראשי שנאסר אחר כך, ועברה הפלה שחורה בחסות המוסד.

מצעד כאב שאין לו שיעור עבר מול השופטת: כליאה ושבועיים בחדר חושך, כריעת ברך ופלפל חריף בפה. הצלפות. סטאלג "מקים".

מול דוכנה עמד דודו דהן, איש-ילד ענק בן 43, שני מטרים וחמישה ס"מ גובהו. מי שמכירו, מתאר הר געש של רגש. כלל לא מפגר כפי שנרשם וטופל כל השנים. איטי בשל פגם קל מלידה ובעיקר בשל 23 שנות מוסד שהיו גורמות גם לשייקספיר להצטייר כמפגר. בעזרת עורכי דין מסורים תבע דהן פיצוי הוגן על חיים שנבזזו באחריות המדינה.

"נפל פגם", תימצתה הנשיאה גילאור ברגש את מצעד הזוועות.

היא הוסיפה מילים רבות בשבח המדינה ומוסדותיה שבהן שיחררה אותה ב- 7 בנובמבר האחרון מאחריות ומפיצוי. "הנתבעים עשו כמיטב יכולתם", היללה את הרשויות, ועל הגיהינום כתבה כי שם זכה דהן ל"נגיעות של חסד". ליבה הנמכר סלח לדהן על תביעתו המחוצפת ולכן כתבה ש"בגלל שיש לו יכולת ורבלית מרתקת, והוא ענה בכנות גם לשאלות לא נוחות", לא הטילה עליו הוצאות הנתבע, להלן המדינה. חוק, חסד ורחמים.

ביולי השנה פרשה גילאור לפנסיה שעל פי טבלת הפנסיות של דיינים ושופטים בכירים נעה סביב 55 אלף ש"ח לחודש. בנובמבר הוטרדה וחזרה לסגור שני פסקי דין, האחד על רשלנות רפואית של בית חולים גדול והאחר של דהן. בשני המקרים חסכה למדינה הון בדחותה את הטרחנים.

ביררתי מה דוחף חלק מהשופטים הישראלים לאוטם שריר לב, שבא לידי ביטוי בהפניית עורף לחלש ובדאגה לחזק. נאמר לי את שאינו נאמר בקול גם אחרי המחאה: שיש שופטים שחשים מחוברים לפטמת השלטון דרך שכרם ומינויים על ידי הוועדה, ולכן יש להם נטייה מובהקת להגן על קופת האוצר, ממנה הם חיים ברוחב יד, יותר מאשר על זכויותיו של אזרח חלש.

אחרי פסק הדין ניחם דהן הטוב את פרקליטיו, והוחלט לערער לעליון. אולי שם תימצא מידת האומץ והרחמים על מי שהושלך לצידי הדרך.

במשפטו זה של דהן נגד המדינה אני מוצא את תמצית חוליי הארץ בינואר 2014, ובהם רמיסת הערבות ההדדית תחת משא החמדנות.

בלהה גילאור - תרבות הראש הקטן, התנערות מאחריות ותאוות בצע

קישורים:

שחיתות ומרמה בצמרת משרד הרווחה - פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ הוא הבעלים של הוסטלים שעובדים עם המשרד - אוגוסט 2013 - זהבי עצבני - 103 FM - איידן, כתבת ערוץ 10, חשפה שפקיד בכיר במשרד הרווחה מנהל במקביל לעבודתו מספר הוסטלים פרטיים - האם יש בכך ניגוד עניינים? נתן משוחח עמה - אל תחמיצו!..

פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ לחוקר המשטרה: "אני אדאג לבטל את התיק הזה, יש לי גיס שהוא שוטר הוא יטפל בזה" - אוגוסט 2013 - תאוות בצע הפקידים בצמרת משרד הרווחה אינה יכולה לסבול הורים המגנים על זכויות ילדיהם במוסדות משרד הרווחה. משום כך פועלים פקידי הרווחה באכזריות נגד תלונות הורים על התעללות בבניהם במוסדות הרווחה.מכתבה של אמא ש' המגולל את התעללות רשויות הרווחה (פקידי סעד ראשי אמיר שוורץ ונחום עידו) בה ובבתה...

אמיר שוורץ - פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה מנהל בשעות העבודה את עסקיו הפרטיים - הפקרות אטימות אכזריות ותאוות בצע בצמרת משרד הרווחה - תחקיר חדשות 10: האחראי על בעלי הפיגור מנהל את עסקיו בזמן העבודה - אנטוניה ימין ומיה איידן - אוגוסט 2013 - אמיר שוורץ, פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה שמופקד על רווחתם של אלפי החוסים, מנהל בשעות העבודה גם את עסקיו הפרטיים - רשת הוסטלים שלו ושל אשתו. "לקחו לי 21 שנים מהחיים", סיפר חוסה שאושפז במוסד שלא התאים לו, וכמוהו רבים נוספים. משרד הרווחה: "נקיים בירור מידי ומעמיק והנושא יטופל באופן נחרץ"...

פקיד הסעד אמיר שוורץ - משתמש בתואר דוקטור בניגוד לחוק ולכללים - הכתבה תקראו לו דוקטור (למרות שהוא אינו כזה) , רדיו חיפה , טלי ליבמן , יוני 2012 - פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה, אמיר שוורץ עושה שימוש בתואר דוקטור בניגוד להנחיות ברורות של משרד הרווחה, כך מגלה כתבתנו טלי ליבמן. שוורץ בתגובה: "יש לי אישור להשתמש בתואר"...

בין נרקסיזם לפסיכופטיות - פקיד סעד ראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה אמיר שוורץ - המאמר "לא יודע את נפשם" , ידיעות אחרונות , המוסף לשבת , פברואר 2012 - תארו לכם ששני הקריטריונים הבאים היו קובעים אם אתם זכאים לאבחון שבו יקבע אם אתם בעלי פיגור שכלי או לא. אם אתם בקיאים בכתבי שקספיר, או שאתם מכירים את יצירותיו של מוצרט. עכשיו תארו לעצמכם שמאחורי הקריטריונים האלה עומד פקיד הסעד הראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה.

 "תינוק בגולאג ישראלי" - כתבת תחקיר על חטיפת תינוק

משרד הרווחה - כליאת אנשים נורמליים במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים - כתבת תחקיר

שופטת בלהה גילאור - תרבות הראש הקטן, התנערות מאחריות ותאוות בצע - פרשת דודו דהאן

בלהה גילאור שופטת בימ"ש מחוזי – פסק דין אנטי חברתי מופרך ונוגד את כבוד האדם וחירותו – דודו דהן נגד משרד הרווחה

עשיית הצדק חשובה לאין ערוך מכל שיקול משפטי. לכן, מאותו רגע שבו ידעה השופטת גילאור, כי דודו דהן נכלא במוסד למפגרים מקי"ם, למרות שהוא אינו מפגר, לא ניתן להתעלם בגין פגיעה זו. לשיטתה של השופטת גילאור, היא נמצאת בהיכל המשפט, לא בהיכל הצדק.

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מדבר בעקרון על אשר חובה על בית המשפט לפעול על פיו. חשיפת האמת הינה נשמת אפה של מערכת המשפט. היא בסיס הלגיטימזציה האזרחית, הציבורית והמשפטית, אשר לאורם פועלת מערכת בתי המשפט. השופטת גילאור דחתה את תביעתו של דודו דהן נגד משרד הרווחה. תביעה המגובה בראיות עובדתיות, כשהיא מתנערת מכל טענה ומסקנה של דודו דהן.

אוטם שריר הלב, יגאל סרנה, 10.1.14, ידיעות אחרונות

"הדבר הנורא שבעולם הוא צדק מנותק מן החסד" (פרנסואה מוריאק).

באולמה של נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, השופטת בלהה גילאור, עמד איש גבוה, דל ואביון, ותבע את המדינה. שמו דודו דהן, והוא מהישראלים החלשים שהושלכו לצידי הדרך במרוץ לניצחון ולמיליון. עם היוולדו נלקח מאמו, טולטל ונמסר, אומץ ונעקר, עד שהוחלט, בלי אבחון, שהוא מפגר, וכך הגיע "למנוחה ולנחלה" במוסד פרטי תחת פיקוח המדינה.



להלן, הגיהינום.

מי שקרא בעבר את פרטי חיי החוסים במקום ברמלה שנקרא "מקים", נמלא אימה. כי עד שפרצה לשם המשטרה, הוכו משך שנים רבות החוסים, נאנסו, חוו חיל ורעדה תחת פיקודה של מנהלת אכזרית. כתבי אישום ועיתונים כבר תיארו את התופת בה שרד דהאן 23 שנים עד שוועדת אבחון ראשונה שראתה אותו, "הוכתה תדהמה" ושיחררה אותו.

חיי אדם זה הגיעו אל אולמה של גילאור. משך כארבע שנים עבר אצלה מצעד בלהות. גילאור הביטה מדוכנה, נישאת וידענית, מוכרת כלוחמנית בקרב שלה בשופט אחר, נשואה לפרקליט אמיד וידידתם הקרובה של רבי השפעה כעמיתה הנשיא לפניה לינדנשטראוס ואחרים. מחוברת.

משך 14 ישיבות האזינה למצעד המרוסקים, המוכים והעובדים הסוציאליים. עבר אצלה פקיד סעד ראשי שניהל הוסטלים פרטיים והושעה, אפוטרופוס שמעל בתפקידו. עלתה צחנת מדינת הרווחה שהתפרקה מכל חובויה והייתה למקור רווחה רק לטייקוניה. חוקים שנועדו להגן על האזרח משרירות לב, כמו חוק ועדות האבחון, שהם לבדם יכלו להציל את דהאן, נותרו מילה מתה. מופקר לרוע נותר החלש.

תשעה חוסי "מקים" הישן העידו בפני הנשיאה ובהם שתלי נאנסות במוסד. אחת, בת 13, הרתה שם, ספק למדריך ראשי שנאסר אחר כך, ועברה הפלה שחורה בחסות המוסד.

מצעד כאב שאין לו שיעור עבר מול השופטת: כליאה ושבועיים בחדר חושך, כריעת ברך ופלפל חריף בפה. הצלפות. סטאלג "מקים".

מול דוכנה עמד דודו דהן, איש-ילד ענק בן 43, שני מטרים וחמישה ס"מ גובהו. מי שמכירו, מתאר הר געש של רגש. כלל לא מפגר כפי שנרשם וטופל כל השנים. איטי בשל פגם קל מלידה ובעיקר בשל 23 שנות מוסד שהיו גורמות גם לשייקספיר להצטייר כמפגר. בעזרת עורכי דין מסורים תבע דהן פיצוי הוגן על חיים שנבזזו באחריות המדינה.

שופטת בלהה גילאור - התבהמות וקהות חושים בפרשת דודו דהאן

"נפל פגם", תימצתה הנשיאה גילאור ברגש את מצעד הזוועות.

היא הוסיפה מילים רבות בשבח המדינה ומוסדותיה שבהן שיחררה אותה ב- 7 בנובמבר האחרון מאחריות ומפיצוי. "הנתבעים עשו כמיטב יכולתם", היללה את הרשויות, ועל הגיהינום כתבה כי שם זכה דהן ל"נגיעות של חסד". ליבה הנמכר סלח לדהן על תביעתו המחוצפת ולכן כתבה ש"בגלל שיש לו יכולת ורבלית מרתקת, והוא ענה בכנות גם לשאלות לא נוחות", לא הטילה עליו הוצאות הנתבע, להלן המדינה. חוק, חסד ורחמים.

ביולי השנה פרשה גילאור לפנסיה שעל פי טבלת הפנסיות של דיינים ושופטים בכירים נעה סביב 55 אלף ש"ח לחודש. בנובמבר הוטרדה וחזרה לסגור שני פסקי דין, האחד על רשלנות רפואית של בית חולים גדול והאחר של דהן. בשני המקרים חסכה למדינה הון בדחותה את הטרחנים.

ביררתי מה דוחף חלק מהשופטים הישראלים לאוטם שריר לב, שבא לידי ביטוי בהפניית עורף לחלש ובדאגה לחזק. נאמר לי את שאינו נאמר בקול גם אחרי המחאה: שיש שופטים שחשים מחוברים לפטמת השלטון דרך שכרם ומינויים על ידי הוועדה, ולכן יש להם נטייה מובהקת להגן על קופת האוצר, ממנה הם חיים ברוחב יד, יותר מאשר על זכויותיו של אזרח חלש.

אחרי פסק הדין ניחם דהן הטוב את פרקליטיו, והוחלט לערער לעליון. אולי שם תימצא מידת האומץ והרחמים על מי שהושלך לצידי הדרך.

במשפטו זה של דהן נגד המדינה אני מוצא את תמצית חוליי הארץ בינואר 2014, ובהם רמיסת הערבות ההדדית תחת משא החמדנות.

בלהה גילאור - תרבות הראש הקטן, התנערות מאחריות ותאוות בצע

קישורים:

שחיתות ומרמה בצמרת משרד הרווחה - פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ הוא הבעלים של הוסטלים שעובדים עם המשרד - אוגוסט 2013 - זהבי עצבני - 103 FM - איידן, כתבת ערוץ 10, חשפה שפקיד בכיר במשרד הרווחה מנהל במקביל לעבודתו מספר הוסטלים פרטיים - האם יש בכך ניגוד עניינים? נתן משוחח עמה - אל תחמיצו!..

פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ לחוקר המשטרה: "אני אדאג לבטל את התיק הזה, יש לי גיס שהוא שוטר הוא יטפל בזה" - אוגוסט 2013 - תאוות בצע הפקידים בצמרת משרד הרווחה אינה יכולה לסבול הורים המגנים על זכויות ילדיהם במוסדות משרד הרווחה. משום כך פועלים פקידי הרווחה באכזריות נגד תלונות הורים על התעללות בבניהם במוסדות הרווחה.מכתבה של אמא ש' המגולל את התעללות רשויות הרווחה (פקידי סעד ראשי אמיר שוורץ ונחום עידו) בה ובבתה...

אמיר שוורץ - פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה מנהל בשעות העבודה את עסקיו הפרטיים - הפקרות אטימות אכזריות ותאוות בצע בצמרת משרד הרווחה - תחקיר חדשות 10: האחראי על בעלי הפיגור מנהל את עסקיו בזמן העבודה - אנטוניה ימין ומיה איידן - אוגוסט 2013 - אמיר שוורץ, פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה שמופקד על רווחתם של אלפי החוסים, מנהל בשעות העבודה גם את עסקיו הפרטיים - רשת הוסטלים שלו ושל אשתו. "לקחו לי 21 שנים מהחיים", סיפר חוסה שאושפז במוסד שלא התאים לו, וכמוהו רבים נוספים. משרד הרווחה: "נקיים בירור מידי ומעמיק והנושא יטופל באופן נחרץ"...

פקיד הסעד אמיר שוורץ - משתמש בתואר דוקטור בניגוד לחוק ולכללים - הכתבה תקראו לו דוקטור (למרות שהוא אינו כזה) , רדיו חיפה , טלי ליבמן , יוני 2012 - פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה, אמיר שוורץ עושה שימוש בתואר דוקטור בניגוד להנחיות ברורות של משרד הרווחה, כך מגלה כתבתנו טלי ליבמן. שוורץ בתגובה: "יש לי אישור להשתמש בתואר"...

בין נרקסיזם לפסיכופטיות - פקיד סעד ראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה אמיר שוורץ - המאמר "לא יודע את נפשם" , ידיעות אחרונות , המוסף לשבת , פברואר 2012 - תארו לכם ששני הקריטריונים הבאים היו קובעים אם אתם זכאים לאבחון שבו יקבע אם אתם בעלי פיגור שכלי או לא. אם אתם בקיאים בכתבי שקספיר, או שאתם מכירים את יצירותיו של מוצרט. עכשיו תארו לעצמכם שמאחורי הקריטריונים האלה עומד פקיד הסעד הראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה.

 "תינוק בגולאג ישראלי" - כתבת תחקיר על חטיפת תינוק

משרד הרווחה - כליאת אנשים נורמליים במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים - כתבת תחקיר